מבחן בקדל
מבחן בקדל (באנגלית Bechdel test; ידוע גם בתור כלל בקדל, חוק בקדל או מבחן בכדל) בודק את רמת הייצוג הנשי ביצירות (כגון בסרטי קולנוע). על מנת שסרט יעבור את המבחן עליו לקיים את התנאי שבסרט קיימת סצנה שבה לפחות שתי נשים משוחחות ביניהן על נושא שאינו גבר.
.jpg)
המבחן קרוי על שמה של הקריקטוריסטית האמריקאית אליסון בקדל, אשר ברצועת קומיקס שלה "Dykes to Watch Out For", שהתפרסמה ב-1985, מספרת אחת הדמויות על העיקרון שלה, לפיו היא הולכת רק לסרטים שמקיימים שלושה תנאים:
- יש בסרט לפחות שתי דמויות של נשים
- הן משוחחות ביניהן
- נושא השיחה אינו גברים
בהמשך הקומיקס, הגיבורה מציינת שהסרט האחרון שיכולה הייתה לצפות בו על פי הקריטריונים שהציבה לעצמה היה "הנוסע השמיני" מ-1979 (בו שתי נשים משוחחות על חייזר).
בקדל נתנה את הקרדיט לרעיון לחברתה ליז וואלאס, וכן לכתביה של וירג'יניה וולף.
היסטוריה
עריכהבשנת 1929, במאמרה "חדר משלך", מתייחסת וירג'יניה וולף לספרות של זמנה בבדיקה מקבילה לזו שתוגדר בעתיד כמבחן בקדל:
- ”כל מערכות היחסים הללו בין נשים, חשבתי ונזכרתי בגלריה המפוארת של נשים בדיוניות, הן פשוטות מדי. [...] ואני ניסיתי לזכור מקרה במהלך הקריאה שלי שבו שתי נשים הוצגו כידידות. [...] הן מפעם לפעם אמהות ובנות. אבל כמעט ללא יוצא מן הכלל הן מוצגות דרך יחסי הגומלין שלהן עם גברים. זה היה מוזר לחשוב שכל הנשים הגדולות של הספרות היו, עד להופעתה של ג'יין אוסטן, לא רק שהוצגו דרך עיניו של המין האחר, גם הוצגו רק בהקשר של המין האחר. וכמה קטן למעשה החלק הזה בחייה של אישה”.
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל פמיניזם | |||
מבחן בקדל והרחבות שלו
עריכהלעיתים מוסיפים למבחן את הדרישה שלשתי הדמויות יהיה שם פרטי, ושהן לא תהיינה רק דמויות כמו "פקידת קבלה" או "מוכרת בחנות".
המבחן יושם במספר בתי קולנוע בשוודיה[1] ובסקירות הסרטים ברשת הטלוויזיה בכבלים השוודית Viasat.[2] על פי מחקר שנעשה על סרטי 2013, מתוך 50 הסרטים המכניסים ביותר, רק 36% עברו את מבחן בקדל, אך אלו שעברו את המבחן רשמו הכנסות גבוהות יותר מאלו שכשלו בו.[3][4] מעבר לסרטי קולנוע, יושם המבחן גם על סדרות טלוויזיה, ובין הסדרות שנכשלו בו היו גם סדרות בהן ישנה נוכחות נשית בולטת, כמו סקס והעיר הגדולה והאנטומיה של גריי.[5] המבחן למעשה מייצג דיון רחב יותר על הטיה נגד נשים (סקסיזם) בסרטים, דיון הנטען במיוחד לגבי סרטי הוליווד[6], סרטי ספורט[7] וסרטים באופן כללי.[8][9]
בהשראת המבחן נוסחו מבחנים גם לבחינת אפליות נוספות, כגון "מבחן רוסו" לנושא הצגת דמויות להט"ב בקולנוע, לפיו על סרט לכלול לפחות דמות להט"ב אחת, שאינה מוגדרת אך ורק על פי נטייתה המינית ושמשולבת בעלילה כך שהוצאתה מהסרט תפגע בו באופן משמעותי, ומבחן דגאנס, לפיו על סרט או סדרה שאינם בנושא גזע לכלול שתי דמויות שאינן לבנות בצוות השחקנים הראשי.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- פור��ם הקולנועניות - מבחן בכדל, סרטון באתר יוטיוב
- ליאור אלפנט, טבלת המבקרות 04.09.16 - אתר אינטרנט ישראלי הבוחן האם סרטי קולנוע עוברים או נכשלים במבחן
- bechdeltest.com אתר אינטרנט הבוחן אילו סרטי קולנוע עוברים או נכשלים במבחן
- שירי הדר, מור קומפני, המבחן שיגרום לכם לראות סרטים אחרת, באתר ynet, 7 בספטמבר 2015
- Robbie Collin, Bechdel test is damaging to the way we think about film, The Telegraph, 15 November 2013
הערות שוליים
עריכה- ^ צפי סער, בתי קולנוע בשוודיה ידרגו סרטים לפי רמת הפמיניזם שבהם, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2013
- ^ Swedish cinemas take aim at gender bias with Bechdel test rating, הגרדיאן, 6 בנובמבר 2013
- ^ מייגן גיבסון, 2013 Was A Good Year For Women In Movies. What Will 2014 Hold?, אתר טיים מגזין, 9 בינואר 2014
- ^ Hollywood Movies With Strong Female Roles Make More Money, אתר vocativ.com
- ^ The 'Bechdel Rule,' Defining Pop-Culture Character, אתר NPR, 2 בספטמבר 2008
- ^ The data behind Hollywood's sexism | Stacy Smith, נבדק ב-2024-01-31
- ^ Marianne Wesson, Catherine A. MacKinnon, Feminism Unmodified: Discourses on Life and Law, Frontiers: A Journal of Women Studies 10, 1989, עמ' 91 doi: 10.2307/3346457
- ^ Neo-Feminist Cinema: Girly Films, Chick Flicks, and Consumer Culture, Routledge & CRC Press (באנגלית)
- ^ Stacy L. Smith, Katherine M. Pieper, Amy Granados, Marc Choueiti, Assessing Gender-Related Portrayals in Top-Grossing G-Rated Films, Sex Roles 62, 2010-03-07, עמ' 774–786 doi: 10.1007/s11199-009-9736-z