מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
הפתעה
|
הגייה* |
hafta'a
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
נקבה
|
שורש |
פ־ת־ע
|
דרך תצורה |
משקל הַקְטָלָה
|
נטיות |
ר׳ הַפְתָּעוֹת; הפתעת־, ר׳ הַפְתָּעוֹת־
|
- דבר פתאומי, מאורע לא צפוי. שלא הספיקו להתכונן אליו.
- תחושת פליאה לנוכח דבר לא צפוי.
- למרבה ההפתעה הוא הסכים
- והנה להפתעתם כי רבה הרכבת עדיין עמדה בתחנה.
- [עממי] מתנה שמקבלהּ אינו יודע מהי.
- מזל טוב! הבאתי לך הפתעה לכבוד יום הולדתך.
השורש פתע
|
השורש פ־ת־ע הוא שורש מגזרת השלמים.
פ־ת־ע
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
נִפְעַל
|
נִפְתַּע
|
נִפְתָּע
|
יִפָּתַע
|
הִפָּתֵעַ
|
לְהִפָּתֵעַ
|
הִפְעִיל
|
הִפְתִּיעַ
|
מַפְתִּיעַ
|
יַפְתִּיעַ
|
הַפְתַּע
|
לְהַפְתִּיעַ
|
הֻפְעַל
|
הֻפְתַּע
|
מֻפְתָּע
|
יֻפְתַּע
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
פֻּעַל
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אַיִן-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְפַּתַּע
|
מִתְפַּתֵּעַ
|
יִתְפַּתַּע
|
הִתְפַּתֵּעַ
|
לְהִתְפַּתֵּעַ
|
- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
- ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]
| |
|