רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/טז

(א) וַיִּקַּח קֹרַח – פָּרָשָׁה זוֹ יָפֶה נִדְרֶשֶׁת בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא.
וַיִּקַּח קֹרַח – לָקַח אֶת עַצְמוֹ לְצַד אֶחָד, לִהְיוֹת נֶחֱלָק מִתּוֹךְ הָעֵדָה לְעוֹרֵר עַל הַכְּהֻנָּה. וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס: "וְאִתְפְּלֵג", נֶחֱלַק מִשְּׁאָר הָעֵדָה לְהַחֲזִיק בְּמַחֲלֹקֶת. וְכֵן: "מַה יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ" (איוב טו,יב), לוֹקֵחַ אוֹתְךָ לְהַפְלִיגְךָ מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם (תנחומא קרח ב). דָּבָר אַחֵר: וַיִּקַּח קֹרַח – מָשַׁךְ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת שֶׁבָּהֶם בִּדְבָרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "קַח אֶת אַהֲרֹן" (ויקרא ח,ב); "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים" (הושע יד,ג; תנחומא א).
בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי – וְלֹא הִזְכִּיר בֶּן יַעֲקֹב, שֶׁבִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹא יִזָּכֵר שְׁמוֹ עַל מַחֲלֻקְתָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי" (בראשית מט,ו). וְהֵיכָן נִזְכַּר שְׁמוֹ עַל קֹרַח? בְּהִתְיַחֲסָם עַל הַדּוּכָן בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, שֶׁנֶּאֶמַר: "בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל" (דה"א ו,כב-כג; תנחומא ד; ב"ר צח,ה).
וְדָתָן וַאֲבִירָם – בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה שֵׁבֶט רְאוּבֵן שָׁרוּי בַּחֲנִיָּתָם תֵּימָנָה, שָׁכֵן לִקְהָת וּבָנָיו הַחוֹנִים תֵּימָנָה, נִשְׁתַּתְּפוּ עִם קֹרַח בְּמַחֲלֻקְתּוֹ; אוֹי לָרָשָׁע וְאוֹי לִשְׁכֵנוֹ (תנחומא שם). וּמָה רָאָה קֹרַח לַחֲלֹק עִם מֹשֶׁה? נִתְקַנֵּא עַל נְשִׂיאוּתוֹ שֶׁל אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל, שֶׁמִּנָּהוּ מֹשֶׁה נָשִׂיא עַל בְּנֵי קְהָת עַל פִּי הַדִּבּוּר. אָמַר קֹרַח: אַחֵי אַב��ּא אַרְבָּעָה הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵי קְהָת" וְגוֹמֵר (שמות ו,יח). עַמְרָם הַבְּכוֹר, נָטְלוּ שְׁנֵי בָּנָיו גְּדֻלָּה: אֶחָד מֶלֶךְ, וְאֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל; מִי רָאוּי לִטֹּל אֶת הַשְּׁנִיָּה? לֹא אֲנִי, שֶׁאֲנִי בֶּן יִצְהָר שֶׁהוּא שֵׁנִי לְעַמְרָם? וְהוּא מִנָּה נָשִׂיא אֶת בֶּן אָחִיו הַקָּטָן מִכֻּלָּם; הֲרֵינִי חוֹלֵק עָלָיו וּמְבַטֵּל אֶת דְּבָרָיו (תנחומא א). מֶה עָשָׂה? עָמַד וְכָנַס מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת, רֻבָּן מִשֵּׁבֶט רְאוּבֵן שְׁכֵנָיו, וְהֵם אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר וַחֲבֵרָיו וְכַיּוֹצֵא בוֹ; שֶׁנֶּאֱמַר: "נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִיאֵי מוֹעֵד" (להלן פסוק ב), וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "אֵלֶּה קְרוּאֵי הָעֵדָה" (לעיל א,טז); וְהִלְבִּישָׁן טַלִּיתוֹת שֶׁכֻּלָּן תְּכֵלֶת. בָּאוּ וְעָמְדוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה; אָמְרוּ לוֹ: טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ שֶׁל תְּכֵלֶת, חַיֶּבֶת בְּצִיצִית אוֹ פְּטוּרָה? אָמַר לָהֶם: חַיֶּבֶת. הִתְחִילוּ לִשְׂחֹק עָלָיו: אֶפְשָׁר טַלִּית שֶׁל מִין אַחֵר – חוּט אֶחָד שֶׁל תְּכֵלֶת פּוֹטְרָהּ, זוֹ שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת – לֹא תִּפְטֹר אֶת עַצְמָהּ? (תנחומא ב).
בְּנֵי רְאוּבֵן – דָּתָן וַאֲבִירָם וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת.

(ג) רַב לָכֶם – הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּאי לְקַחְתֶּם לְעַצְמְכֶם גְּדֻלָּה.
כֻּלָּם קְדֹשִׁים – כֻּלָּם שָׁמְעוּ דְּבָרִים בְּסִינַי מִפִּי הַגְּבוּרָה (תנחומא ד).
וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ – אִם לָקַחְתָּ אַתָּה מַלְכוּת, לֹא הָיָה לְךָ לְבָרֵר לְאָחִיךָ כְּהֻנָּה! לֹא אַתֶּם לְבַדְּכֶם שְׁמַעְתֶּם בְּסִינַי: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ,ב); כָּל הָעֵדָה שָׁמְעוּ (תנחומא שם).

(ד) וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו – מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת. שֶׁכְּבָר זֶה בְּיָדָם סִרְחוֹן רְבִיעִי: חָטְאוּ בָּעֵגֶל, "וַיְחַל מֹשֶׁה" (שמות לב,יא); בַּמִּתְאוֹנְנִים, "וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה" (במדבר יא,ב); בַּמְּרַגְּלִים, "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם" (במדבר יד,יג); בְּמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח נִתְרַשְּׁלוּ יָדָיו. מָשָׁל לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁסָּרַח עַל אָבִיו, וּפִיֵּס עָלָיו אוֹהֲבוֹ פַּעַם וּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ. כְּשֶׁסָּרַח רְבִיעִית, נִתְרַשְּׁלוּ יְדֵי הָאוֹהֵב הַהוּא; אָמַר: עַד מָתַי אַטְרִיחַ עַל הַמֶּלֶךְ? שֶׁמָּא לֹא יְקַבֵּל עוֹד מִמֶּנִּי (תנחומא שם).

(ה) בֹּקֶר וְיֹדַע וְגוֹמֵר – עַתָּה עֵת שִׁכְרוּת הוּא לָנוּ, וְלֹא נָכוֹן לְהֵרָאוֹת לְפָנָיו. וְהוּא הָיָה מִתְכַּוֵּן לִדְחוֹתָם, שֶׁמָּא יַחְזְרוּ בָּהֶם (תנחומא ה).
בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ – לַעֲבוֹדַת לְוִיָּה,
וְאֶת הַקָּדוֹשׁ – לִכְהֻנָּה,
וְהִקְרִיב – אוֹתָם אֵלָיו. וְהַתַּרְגּוּם מוֹכִיחַ כֵּן: "וִיקָרֵיב לִקְדָמוֹהִי", "יְקָרֵיב לְשִׁמּוּשֵׁיהּ". וּמִדְרָשׁוֹ: בֹּקֶר. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: גְּבוּלוֹת חִלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ; יְכוֹלִים אַתֶּם לַהֲפֹךְ בֹּקֶר לְעֶרֶב? כֵּן תּוּכְלוּ לְבַטֵּל אֶת זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר וַיַּבְדֵּל" (בראשית א,ה), כָּךְ "וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ" וְגוֹמֵר (דה"א כג,יג).

(ו) זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת – מָה רָאָה לוֹמַר לָהֶם כָּךְ? אָמַר לָהֶם: בְּדַרְכֵי הַגּוֹיִם יֵשׁ נִימוּסִים הַרְבֵּה וְכוֹמָרִים הַרְבֵּה, וְ(אֵין) כֻלָּם מִתְקַבְּצִים בְּבַיִת אֶחָד. אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא ה' אֶחָד, אָרוֹן אֶחָד וְתוֹרָה אַחַת וּמִזְבֵּחַ אֶחָד וְכֹהֵן גָּדוֹל אֶחָד; וְאַתֶּם מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מְבַקְּשִׁים כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה? אַף אֲנִי רוֹצֶה בְּכָךְ! הֵא לָכֶם תַּשְׁמִישׁ חָבִיב מִכֹּל, הִיא הַקְּטֹרֶת הַחֲבִיבָה מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת, וְסַם הַמָּוֶת נָתוּן בְּתוֹכוֹ, שֶׁבּוֹ נִשְׂרְפוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא. לְפִיכָךְ הִתְרָה בָּהֶם, "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ" (להלן פסוק ז), כְּבָר הוּא בִּקְדֻשָּׁתוֹ. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁמִּי שֶׁיִּבְחַר הוּא הַקָּדוֹשׁ? אֶלָּא אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: הֲרֵינִי אוֹמֵר לָכֶם, שֶׁלֹּא תִּתְחַיְּבוּ; מִי שֶׁיִּבְחַר בּוֹ – יֵצֵא חַי, וְכֻלְּכֶם אוֹבְדִים (תנחומא ה).
מַחְתּוֹת – כֵּלִים שֶׁחוֹתִין בָּהֶם גֶּחָלִים, וְיֵשׁ לָהֶם בֵּית יָד.

(ז) רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי – דָּבָר גָּדוֹל אָמַרְתִּי לָכֶם. וְלֹא טִפְּשִׁים הָיוּ, שֶׁכָּךְ הִתְרָה בָּהֶם וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְקָרֵב? אֶלָּא הֵם חָטְאוּ עַל נַפְשׁוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם" (להלן יז,ג). וְקֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה, מָה רָאָה לִשְׁטוּת זֶה? עֵינוֹ הִטְעַתּוּ: רָאָה שַׁלְשֶלֶת גְּדוֹלָה יוֹצְאָה מִמֶּנּוּ, שְׁמוּאֵל, שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אָמַר: בִּשְׁבִילוֹ אֲנִי נִמְלָט; וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת עוֹמְדוֹת לִבְנֵי בָּנָיו, כֻּלָּם מִתְנַבְּאִים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל אֵלֶּה בָנִים לְהֵימָן" (דה"א כה,ה). אָמַר: אֶפְשָׁר כָּל הַגְּדֻלָּה הַזֹּאת עֲתִידָה לַעֲמֹד מִמֶּנִּי וַאֲנִי אֶדֹּם? לְכָךְ נִשְׁתַּתֵּף לָבֹא לְאוֹתָהּ חֲזָקָה, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי ��ֹשֶׁה שֶׁכֻּלָּם אוֹבְדִים וְאֶחָד נִמְלָט, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ – טָעָה וְתָלָה בְּעַצְמוֹ. וְלֹא רָאָה יָפֶה, לְפִי שֶׁבָּנָיו עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, וּמֹשֶׁה הָיָה רוֹאֶה. תַּנְחוּמָא (ה).
רַב לָכֶם – דָּבָר גָּדוֹל נְטַלְתֶּם בְּעַצְמְכֶם, לַחֲלֹק עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

(ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי – הִתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ דְּבָרִים רַכִּים. כֵּיוָן שֶׁרָאָהוּ קְשֵׁה עֹרֶף, אָמַר: עַד שֶׁלֹּא יִשְׁתַּתְּפוּ שְׁאָר הַשֵּׁבֶט [ספרים אחרים: הַשְּׁבָטִים] וְיֹאבְדוּ עִמּוֹ, אֲדַבֵּר גַּם אֶל כֻּלָּם; הִתְחִיל לְזָרֵז בָּהֶם: שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי (תנחומא ו).

(ט) וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה – לָשִׁיר עַל הַדּוּכָן.

(י) וַיַּקְרֵב אֹתְךָ – לְאוֹתוֹ שֵׁרוּת שֶׁהִרְחִיק מִמֶּנּוּ שְׁאָר עֲדַת יִשְֹרָאֵל.

(יא) לָכֵן – בִּשְׁבִיל כָּךְ, אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים אִתְּךָ – עַל ה', כִּי בִּשְׁלִיחוּתוֹ עָשִׂיתִי לָתֵת כְּהֻנָּה לְאַהֲרֹן, וְלֹא לָנוּ הוּא הַמַּחֲלֹקֶת הַזֶּה (תנחומא שם).

(יב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה וְגוֹמֵר – מִכָּאן שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין בַּמַּחֲלֹקֶת (תנחומא י), שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם לְהַשְׁלִימָם בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם.
לֹא נַעֲלֶה – פִּיהֶם הִכְשִׁילָם, שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא יְרִידָה (שם ו).

(יד) וַתִּתֶּן לָנוּ – הַדָּבָר מוּסָב עַל לֹא הָאָמוּר לְמַעְלָה, כְּלוֹמַר: לֹא הֲבִיאוֹתָנוּ וְלֹא נָתַתָּ לָנוּ נַחֲלַת שָֹדֶה וָכֶרֶם. אָמַרְתָּ לָנוּ: "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ" וְגוֹמֵר (שמות ג,יז); מִשָּׁם הוֹצֵאתָנוּ, וְלֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּ��ְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ, אֶלָּא גָּזַרְתָּ עָלֵינוּ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, שֶׁאָמַרְתָּ לָנוּ: "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם" (לעיל יד,כט; תנחומא שם).
הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר וְגוֹמֵר – אֲפִלּוּ אַתָּה שׁוֹלֵחַ לְנַקֵּר אֶת עֵינֵינוּ אִם לֹא נַעֲלֶה אֵלֶיךָ, לֹא נַעֲלֶה.
הָאֲנָשִׁים הָהֵם – כְּאָדָם הַתּוֹלֶה קִלְלָתוֹ בַּחֲבֵרוֹ.

(טו) וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד – נִצְטַעֵר עַד לִמְאֹד (תנחומא שם).{{ד"ה ברש"י|דיבור=אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם. לְפִי פְּשׁוּטוֹ: הַקְּטֹרֶת שֶׁהֵם מַקְרִיבִין לְפָנֶיךָ מָחָר, אַל תֵּפֶן אֵלֶיהָ. וּמִדְרָשׁוֹ, אָמַר: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֵלֶק בִּתְמִידֵי צִבּוּר; [אַף] חֶלְקָם לֹא יְקֻבַּל לְפָנֶיךָ לְרָצוֹן, תַּנִּיחֶנּוּ הָאֵשׁ וְלֹא תֹּאכְלֶנּוּ (שם ז).
לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי – לֹא חֲמוֹרוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם נָטַלְתִּי. אֲפִלּוּ כְּשֶׁהָלַכְתִּי מִמִּדְיָן לְמִצְרַיִם וְהִרְכַּבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנַי עַל הַחֲמוֹר, וְהָיָה לִי לִטֹּל אוֹתוֹ הַחֲמוֹר מִשֶּׁלָּהֶם, לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא מִשֶּׁלִּי (שם). וְתַרְגּוּם אוֹנְקְלוֹס "שְׁחָרִית", לָשׁוֹן אֲרַמִּי; כָּךְ נִקְרֵאת אַנְגַרְיָא שֶׁל מֶלֶךְ, שַׁחְוָור.

(טז) וָהֵם – עֲדָתְךָ.

(יז) וְהִקְרַבְתֶּם וְגוֹמֵר אִישׁ מַחְתָּתוֹ – הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ שֶׁבָּכֶם.

(יט) וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח – בְּדִבְרֵי לֵצָנוּת. כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא הָלַךְ אֵצֶל הַשְּׁבָטִים וּפִתָּה אוֹתָם: כִּסְבוּרִין אַתֶּם שֶׁעָלַי לְבַדִּי אֲנִי מַקְפִּיד? אֵינִי מַקְפִּיד אֶלָּא בִּשְׁבִיל כֻּלְּכֶם! אֵלּוּ בָּאִין וְנוֹטְלִין כָּל הַגְּדֻלּוֹת, לוֹ הַמַּלְכוּת וּלְאָחִיו הַכְּהֻנָּה! עַד שֶׁנִּתְפַּתּוּ כֻּלָּם (תנחומא ז).
וַיֵּרָא כְבוֹד ה' – בָּא בְּעַמּוּד עָנָן.

(כב) אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת – יוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת. אֵין מִדָּתְךָ כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁסָּרְחָה עָלָיו מִקְצַת מְדִינָה – אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי הַחוֹטֵא, לְפִיכָךְ כְּשֶׁהוּא כּוֹעֵס, נִפְרָע מִכֻּלָּם; אֲבָל אַתָּה – לְפָנֶיךָ גְּלוּיוֹת כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת, וְיוֹדֵעַ אַתָּה מִי הַחוֹטֵא (תנחומא שם).
הָאִישׁ אֶחָד – הוּא הַחוֹטֵא, וְאַתָּה עַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָפֶה אֲמַרְתֶּם; אֲנִי יוֹדֵעַ וּמוֹדִיעַ מִי חָטָא וּמִי לֹא חָטָא (שם).

(כד) הֵעָלוּ וְגוֹמֵר – כְּתַרְגּוּמוֹ: "אִסְתַּלָּקוּ" מִסְּבִיבוֹת מִשְׁכַּן קֹרַח.

(כה) וַיָּקָם מֹשֶׁה – כְּסָבוּר שֶׁיִּשְּׂאוּ לוֹ פָּנִים, וְלֹא עָשׂוּ (תנחומא ח).

(כז) יָצְאוּ נִצָּבִים – בְּקוֹמָה זְקוּפָה לְחָרֵף וּלְגַדֵּף, כְּמוֹ "וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם" דְּגָלְיָת (שמואל א יז טז|שמ"א יז,טז]]; תנחומא ח).
וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם – בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשָׁה הַמַּחֲלֹקֶת; שֶׁהֲרֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה אֵין עוֹנְשִׁין אֶלָּא עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה עַד עֶשְׂרִים שָׁנָה; וְכָאן אָבְדוּ אַף יוֹנְקֵי שָׁדַיִם (תנחומא ג).

(כח) לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה – שֶׁעָשִׂיתִי עַל פִּי הַדִּבּוּר, לָתֵת לְאַהֲרֹן כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, וּבָנָיו סִגְנֵי כְּהֻנָּה, וֶאֱלִיצָפָן נְשִׂיא הַקְּהָתִי.

(כט) לֹא ה' שְׁלָחָנִי – אֶלָּא אֲנִי עָשִׂיתִי הַכֹּל מִדַּעְתִּי, וּבְדִין הוּא חוֹלֵק עָלַי (תנחומא ח). [כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר: "אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם" – אַף אֲנִי אוֹמֵר, "לֹא דִבֶּר ה' בִּי" (מל"א כב,כח)].

(ל) וְאִם בְּרִיאָה – חֲדָשָׁה.
יִבְרָא ה' – לְהָמִית אוֹתָם בְּמִיתָה שֶׁלֹּא מֵת בָּהּ אָדָם עַד הֵנָּה; וּמַה הִיא הַבְּרִיאָה? וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וְתִבְלָעֵם; אָז וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הֵם אֶת ה', וַאֲנִי – מִפִּי הַגְּבוּרָה אָמַרְתִּי. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ: אִם בְּרִיאָה פֶּה לָאָרֶץ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, מוּטָב; וְאִם לָאו, יִבְרָא ה׳ (תנחומא יא).

(לד) נָסוּ לְקֹלָם – בִּשְׁבִיל הַקּוֹל הַיּוֹצֵא עַל בְּלִיעָתָן.