משנה ביכורים ג י

[עריכה]

רבי שמעון אומר:

שלש מידות בביכורים; הביכורים, ותוספת הביכורים, ועיטור הביכורים.

תוספת הביכורים - מין במינו.

ועיטור הביכורים - מין בשאינו מינו.

תוספת הביכורים נאכלת בטהרה, ופטורה מן הדמאי.

ועיטור הביכורים חייב בדמאי^יד.

[עריכה]

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בַּבִּכּוּרִים:

הַבִּכּוּרִים, וְתוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים, וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים.

תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים, מִין בְּמִינוֹ;

וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים, מִיּן בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ.

תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים נֶאֱכֶלֶת בְּטָהֳרָה, וּפְטוּרָה מִן הַדְּמַאי;

וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים חַיָּב בִּדְמַאי:

רבי שמעון אומר:

שלש מידות - בבכורים,

הבכורים,

ותוספת הבכורים,

ועיטור הבכורים.

תוספת הבכורים -

מין - במינו.

ועיטור הבכורים -

מין - בשאינו מינו.

תוספת הבכורים -

נאכלת - בטהרה,

ופטורה - מן הדמאי.

ועיטור הבכורים -

חייבת - בדמאי.

כבר בארנו שאין הלכה כרבי שמעון שאומר, "מעטרים את הבכורים שלא במינן, חוץ משבעת המינין".

אבל אם רצה לעטר התאנים בענבים בדרך הדמיון, והתמרים והזיתים וכיוצא בו, הכל מודים בזה.

ועניין חייבים בדמאי - שהן חייבין בדיני הדמאי, ומוציא מהם תרומת מעשר ומעשר שני, כמו שנתבאר במה שקדם:

תוספת הבכורים. פירוש תוספת הבכורים עיקר הבכורים היינו תאנה שבכרה ואשכול שבכר אומר הרי אילו בכורים וכשבא ללקטן וליתנן בסלים מוסיף על תאנים תאנים אחרים שאינם בכורים וכן על כולם מוסיף ממינו והעיטור היינו מה שמקיף להם מבחוץ לנוי ופטורה מן הדמאי בעם הארץ שמביא בכורים:

תניא בתוספתא מצוה להביאן בשבעה כלים ואם הביאן בכלי אחד יצא כיצד הוא עושה נותן שעורים מלמטה ודבר אחר על גביהן חטים על גביהם ודבר אחר על גביהם זיתים על גביהם ודבר אחר על גביהם תמרים על גביהם ודבר אחר על גביהם רמונים על גביהם ודבר אחר על גביהם תאנים על גביהם ודבר אחר על גביהם למעלה מכולן ענבים ומקיף עליהן אשכול של ענבים מבחוץ ולא היו עולים יחידים יחידים אלא פלכים פלכים ולא היו הפלכים כל היום כולו אלא שתי ידות ביום חזני בית הכנסת עולין עמהן ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסים לבתים מפני אהל טומאה וטעונה עולה ושלמים ולא היו מתעסקין בהן בחזירתן כדרך שמתעסקין בהליכתן פי' בשבעה כלים כשמביא משבעת המינים שיביא כל מין ומין בכלי בפני עצמו כיצד הוא עושה כשמביא שבעת המינים בכלי אחד ודבר אחר על גביהם להפסיק בין מין ומין עוד תניא בתוספתא תוספת הבכורים מין במינו ועיטור הבכורים מין בשאינו מינו תוספת הבכורים נאכלת בטהרה ופטורה מן הודאי ואין צריך לומר מפני הדמאי ועיטור הבכורים חייב בדמאי ואין צריך לומר בודאי תוספת הבכורים מין על שאינו מינו מדבר שחייב בבכורים חייב בדמאי ואין צריך לומר בודאי ועיטור הבכורים ממין על שאינו מינו שאינו חייב בבכורים פטור מן הודאי ואין צריך לומר בדמאי ועיטור הבכורים ממין על שאינו מינו מדבר שאינו חייב בבכורים או מעמון ומואב אפילו דבר שחייב בבכורים אין מקבלין ממנו פירוש פטורה התוספת מן הודאי ומתניתין דקתני מן הדמאי משום עיטור נקטיה דאפילו בדמאי חייב תוספת הבכורים מין על שאינו מינו כלומר אם עשה תוספת ממין על שאינו מינו ועיטור הבכורים ממין על שאינו מינו מדבר שאינו חייב בבכורים פטור מן הודאי דכיון דלא מחייבה בתרומה ומעשר אלא מדרבנן פטרום חכמים כיון דנעשו עיטור לבכורים אע"פ שאין מקבלים ממנו כדקתני סיפא וכר' עקיבא דמתניתין אתיא ולא כר' שמעון בן ננס:

הבכורים - עיקר הבכורים תאנה שבכרה או אשכול שבכר:

תוספת הבכורים - בשעת לקיטת הבכורים מוסיף עליהם משאר תאנים או משאר ענבים:

עיטור - הפירות הנאים שמקיף סביבות הסל להדור מצוה:

מין בשאינו מינו - מעטר הסל של בכורי ענבים בתאנים ושל בכורי תאנים בענבים ואפילו בפירות שאינם משבעת המינים לדברי ר"ש דסבירא ליה כך לעיל:

ופטורים מן הדמאי - אם לקחן הכהן מעם הארץ שהביא בכורים:

ועטור הבכורים מין בשאינו מינו. כתב הר"ב ואפילו מפירות שאינם משבעת המינים לדברי ר' שמעון וכן כתב הרמב"ם. והיינו ר' שמעון סתמא דהכא. ולא גרסי' לעיל רבי שמעון בן ננס דאי גרסי הרי אינו ר' שמעון סתמא שהוא רבי שמעון בן יוחאי [כמו שכתב הר"ב במשנה ה פרק קמא דשבועות] ולמה לי לאוקמי לרבי שמעון בן יוחאי אליבא דלא כהלכתא. אלא דרבי שמעון דלעיל נמי רבי שמעון סתמא הוא. וכן נראה מלשונו דמתניתין דלקמן. ואל תתמה ששונה רבי שמעון קודם ר' עקיבא והרי ר' שמעון בן יוחאי תלמידו של רבי עקיבא הוא. כמ"ש בפרק ה להקדמת הרמב"ם. אבל רבי שמעון בן ננס כתב שם בפרק ד שהיה בדורו. לא קשיא שכבר כתבו התוס' בפרק קמא דבבא מציעא דף ד אברייתא דהתם דר' שמעון בן אלעזר תלמידו של רבי עקיבא חולק עמו. ונזכר קודם אליו ע"ש. ואני מצאתי במ"ז פ"ק דמכות כנדון דידן ממש דנשנה ר"ש קודם ר"ע:

ועטור בכורים חייב בדמאי. וצ"ע אי נאכל אף בטומאה הואיל ולא תני בהדיא ובדברי הרמב"ם פ"ב מהלכות בכורים סי' י"ח גם כן אין הכרע:

(יד) (על המשנה) חייב בדמאי. וצ"ע אי נאכל אף בטומאה הואיל ולא תני בהדיא. תוי"ט: [טו] ירושלמי אבל הא דבעי למילף מיניה דה"ה לתוספת, מלתא דתמיה הוא, דהא חמור בתוספת מבעטור כדלעיל ובכלל מין בשאינו מינו הוא תוי"ט. וע"ע:

ועיטור הבכורים מין בשאינו מינו:    כתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ולא ידעינן רבי שמעון כמאן סבירא ליה אי סבר כר' עקיבא אי סבר כבן ננס:

ופטור מן הדמאי:    כגון ע"ה שהביא בכורים אין הכהן צריך לעשר התוספת דבכורים תפסי לי' בקדושתן ומפ' בירוש' בברייתא דאפי' מן הודאי פטורין ותנא הכא ברישא דמאי משום סיפא דעטור דהתם אשמועי' דאפי' בדמאי חייב משום דהוי מין בשאינו מינו. תניא בתוספתא מצוה להביא בשבעה כלים ואם הביאו בכלי אחד יצא כיצד הוא עושה נותן שעורים למטה וכו':

ועיטור הבכורים חייב בדמאי:    משמע דהה"נ דנאכלת בטומאה אלא דיש לדון מלשון הרמב"ם ז"ל אפכא מדקתני התם פ' שני דבכורים סי' י"ח הכי הפריש בכוריו וחזר והוסיף עליהן או עיטרן הרי התוספת כבכורים בד"א כשהביא מא"י אבל אם הביא מעבר הירדן או מסוריא אינה כבכורים ואע"פ שאינה כבכורים אינה נאכלת אלא בטהרה ע"כ ומשמע דסוף דבריו קאי בין אתוספת בין אעיטור דהא קרי לעיטור בלשון כלל תוספת כאשר ראית ועלה קאי דאינה נאכלת אלא בטהרה וכדמשמע פשטא דמתני' וכן עיקר ונכון בעיני:

יכין

הבכורים:    התאנה או אשכול שבכרה:

ותוספת הבכורים:    מה שמוסיף עליהן בשעת הפרשה משאר תאנים וענבים:

ועיטור הבכורים:    הפירות היפים שנותן למעלה להדר הבכורים:

מין במינו:    ר"ל אינו מוסיף רק מאותו מין שביכר:

מין בשאינו מינו:    דרשאי להדר תאנים בענבים וה"ה איפכא:

ופטורה מן הדמאי:    בקבלן הכהן מע"ה אינן חייבין במעשר:

ועטור הבכורים חייב בדמאי:    ולאכלן בטומאה יש ספק:

בועז