ביאור:משלי טז ט

דרך היא סדרה של צעדים, ובנמשל דרך היא תוכנית כללית המורכבת ממספר רב של צעדים לביצוע (ראו דרך - צעד). לב = מקום המחשבות:

• האדם יכול לחשוב ולתכנן את הדרך = התוכנית הכללית שהוא רוצה לבצע - בליבו;
• ה', ברצונו, מכין ומייצב את צעדיו = האמצעים הספציפיים שהוא משתמש בהם על-מנת לבצע את תוכניותיו ולהגיע אל מטרתו.

אם כך, האדם אחראי לתיכנון (דרך) וה' שולט בביצוע (צעד). מה המשמעות המעשית?

1. כשעושים חשבון נפש לאחר שקורה אסון, ומנסים לברר מדוע זה קרה, אחד הדברים שצריך לדעת הוא - מהי "חלוקת התפקידים" בין ה' לבין האדם? אילו דברים הם מעשה ידי ה' ואפשר לראות בהם עונש על חטאינו, ואילו דברים הם בסה"כ תוצאה טבעית של טעויות אנושיות? הפסוק שלנו מתייחס לנושא זה:

האדם יכול לתכנן את המעשים שהוא רוצה לעשות, ואם המעשים האלה מתאימים לתוכניות של ה' - ה' יעזור לו לבצע אותם. כלומר: התיכנון הוא ב"אחריות" האדם, וההצלחה בביצוע היא ב"אחריות" ה':

• אם האדם לא תיכנן נכון את דרכו, אז הכישלון שלו הוא באחריותו בלבד, ואינו מעיד על עונש מה';
• אבל אם האדם תיכנן את דרכו ונכשל באחד הצעדים של הביצוע, וכך התוכניות השתבשו באופן בלתי צפוי, אז הוא יכול לראות בכך סימן שהדרך לא היתה רצויה בעיני ה', או שיש לו חטא אחר שהוא נענש עליו.

2. ויש שפירשו שהמשמעות המעשית קשורה לבטחון והשתדלות: "...העצה היעוצה על איש לבב ובעל דעת, להחזיק בשני העניינים יחד, אם בכיוון מעשיו, לישרם תמיד לפני ה', ואם במה שיפקח בענייניו תכלית מה שיאפשר, ושלא יעזוב מהחריצות וההשתדלות כמובטח על הזכות או כמתייאש, אבל יעשה עד מקום שידו מגעת, ולא יקווה אשר יגיעו מאוויי נפשו כי אם ע"י החפץ האלוקי אשר בידו הכל, והכל בו. וכמו שאמר החכם לב אדם יחשוב דרכו וה' יכין צעדו..." (עקדת יצחק, הקדמה לפרשת וישלח); "לב האדם יתבונן איך ראוי שיתדרך בדרכו במה שירצה לעשותו; אמנם, בהוצאה לפועל יצטרך עזר אלהי שיכין צעדו ויישירהו אל מה שראוי לו בדרך ההוא, כי "לא לאדם דרכו"." (רלב"ג).

אחריותו של האדם היא לחשוב ולתכנן היטב את דרכו; אם טעה ובחר בדרך לא נכונה, האחריות לכישלון היא עליו בלבד. רעיון דומה ניתן למצוא בפסוקים נוספים המתייחסים ל"דרך" בספר משלי:

• (משלי כב ה): "צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ, שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם" - כשאדם בוחר דרך עיקש = עקומה ולא סלולה, ואינו נזהר, הוא עלול להיתקל בקוצים ומכשולים. מכאן למד רבי חנינא (בתלמוד בבלי ע"ז ג:) - ש"הכל בידי שמים, חוץ מצנים פחים"*.

• (משלי יט ג): "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ, וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ": התכנון וההחלטה באיזו דרך ללכת - הם תפקידו של האדם; כאשר אדם טועה והולך בדרך לא נכונה, בגלל האיוולת = השטחיות שלו, בגלל שלא חשב עד הסוף על התוצאות - האחריות על התוצאות היא שלו בלבד, ואין הוא יכול לראות בכך אות או עונש מה'*.
• (משלי כא כט): "הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו, וְיָשָׁר הוּא יכין[יָבִין] דרכיו[דַּרְכּוֹ]": הישר, אוהב השלום, מתכנן את דרכו בתבונה כך שלא תגרום צער לזולת*.
• (משלי יד ח): "חָכְמַת עָרוּם הָבִין דַּרְכּוֹ, וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים מִרְמָה" - הפיקח מתכנן בתבונה את דרכו, ולכן אינו צריך לרמות*.

פסוקנו מתאר חלוקת תפקידים בין האדם לה': האדם צריך לחשוב ולתכנן היטב את דרכו, וה' קובע אם האדם יצליח לבצע את תוכניותיו. חלוקת-תפקידים דומה נזכרת בפסוקים רבים נוספים:

• (משלי טז ב): "כָּל דַּרְכֵי אִישׁ זַךְ בְּעֵינָיו, וְתֹכֵן רוּחוֹת ה'" (ופסוק דומה במשלי כא2) - האדם צריך להשתדל שהתנהגותו תהיה זכה וישרה כמיטב יכולתו, לפי מה שנראה בעיניו, וה' יעזור לו לתקן את מידותיו (ר' יונה גירונדי).
• (משלי כ כד): "מַה' מִצְעֲדֵי גָבֶר; וְאָדָם, מַה יָּבִין? דַּרְכּוֹ" - גם פסוק זה מבחין בין צעד לבין דרך, רק שכאן הסדר הוא הפוך: ה' נותן לאדם את הצעדים, כלומר - ה' קובע את האמצעים שהאדם יוכל להשתמש בהם על-מנת לממש את מטרותיו, מה יהיו כישרונותיו היסודיים של כל אדם ואדם; והאדם - כל שנשאר לו להבין ולתכנן הוא - הדרך שיצעד בה, כלומר, באיזה אופן ישתמש בכישרונות שה' נתן לו*.
• (משלי טז א): "לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב, ומה' מַעֲנֵה לָשׁוֹן" - האדם צריך לתכנן בליבו את הדברים שהוא רוצה להגיד, וה' קובע אם יצליח לבטא את התשובות בלשונו (מצודות).
• (משלי כא לא): "סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה, ולה' הַתְּשׁוּעָה"*: האדם צריך לחשוב ולהכין את האמצעים למלחמה, אך עליו לזכור שרק ה' יקבע את התוצאות. לכן, אם התכוננו למלחמה ובכל-זאת לא הצלחנו - אפשר לראות בכך אות מה' שהמלחמה לא הייתה רצויה או שהיו לנו חטאים אחרים*.
• (משלי יט כא): "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם": האדם חושב ומתכנן, אך בסופו של דבר רק ה' יחליט (מצודות).
• (משלי י ג): "לֹא יַרְעִיב ה' נֶפֶשׁ צַדִּיק, וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף; רָאשׁ עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה, וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר"*: האדם צריך להיות חרוץ וישר כדי להצליח בדרך הטבע, אבל יחד עם זה גם להיות צדיק כדי שה' יעזור לו.

ומצד שני -

• (משלי כא א): "פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה', עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ" - בניגוד לאדם רגיל, שיכול לחשב ולתכנן את דרכו בעצמו ("לב אדם יחשב דרכו"), אצל המלך המצב שונה: אצל המלך, לא רק הביצוע ביד ה', אלא גם המחשבות והתוכניות*.
• וייתכן שזה הפירוש גם ב(משלי כט כו): "רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי מוֹשֵׁל, ומה' מִשְׁפַּט אִישׁ" - הרבה אנשים רוצים להיפגש עם המושל כדי לנסות לשכנע אותו שיפעל לטובתם, אך בסופו של דבר, ה' הוא השופט, והוא שקובע אם האדם יצליח במשפטו או ייכשל.
• (ירמיהו י כג): "יָדַעְתִּי, ה', כ��ּי לֹא לָאָדָם דַּרְכּוֹ; לֹא לְאִישׁ הֹלֵךְ וְהָכִין אֶת צַעֲדוֹ. יַסְּרֵנִי, ה', אַךְ בְּמִשְׁפָּט, אַל בְּאַפְּךָ, פֶּן תמעיטני.": ירמיהו, בניגוד לשלמה המלך, טוען שדרכו של האדם אינה לגמרי בשליטתו, כי יש יצר הרע; וייתכן גם שהפסוק מתייחס בפרט למלך הנכרי שמאיים לעלות על ירושלים - לבו של המלך הוא ביד ה', וה' הוא שקובע את דרכו*.

פסוקים נוספים על צעד ודרך -

• (תהלים לז כג): "מה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ, וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ. כי יפול לא יוטל, כי ה' סומך ידו": אפשר לפרש כמו משלי כ24 - ה' נותן לאדם את הצעדים, והאדם מחליט באיזו דרך הוא חפץ ורוצה ללכת; ואפשר לפרש כמו משלי טז9 - ה' נותן לאדם את הצעדים, אם ה' חפץ ומעוניין שהאדם יצליח ללכת בדרך שבחר לעצמו*.
• (איוב לא ד): "הֲלֹא הוּא יִרְאֶה דְרָכָי, וְכָל צְעָדַי יִסְפּוֹר"; (איוב לד כא): "כִּי עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ, וְכָל צְעָדָיו יִרְאֶה" - שני הפסוקים האלה אינם מציינים שה' מתערב בדרכיו של האדם, אלא רק שה' צופה ומשגיח על דרכיו וגם על צעדיו.
• (משלי ד יא): "בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵתִיךָ, הִדְרַכְתִּיךָ בְּמַעְגְּלֵי יֹשֶׁר. בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ, וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל" - אם תבחר בחכמה את הדרך שאתה רוצה ללכת בה, אז תוכל להתקדם בה בצעדים רחבים. וכמו שידוע לכל מהנדס, כל דקה שמשקיעים בתכנון המוקדם יכולה לחסוך שעות רבות בביצוע*.

חכמי המדרש קישרו את הפסוק לדברי יוסף בספר בראשית: ""ועתה, לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלהים". זה שאומר הכתוב: לב אדם יחשב דרכו וה' יכין צעדו" (פסיקתא זוטרתא על בראשית מה8), כלומר: האדם יכול לחשוב ולתכנן דרך-פעולה מסויימת, אולם בסופו של דבר רק ה' הקובע אם יצליח לצעוד בדרך זו.

ראו גם את הפסוק בהקשרו: פוליטיקה בעזרת ה'.