ביאור:בראשית מח

א וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר שליח מסויים לְיוֹסֵף: "הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה", וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ, אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם. ב וַיַּגֵּד והודיע מישהו לְיַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ", וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה. ג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף: "אֵל שַׁדַּי נִרְאָה לעיל לה, ט אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וַיְבָרֶךְ אֹתִי. ד וַיֹּאמֶר אֵלַי: 'הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּ��ךָ ואעשה אותך לִקְהַל עַמִּים לקהל גדול של כמה שבטים, וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֲחֻזַּת עוֹלָם'. ה וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה - לִי הֵם אני מוריש לשני בניך כשבטים בפני עצמם, ולא כשבט אחד על שמך בלבד, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי (ואכן מכאן והלאה, אפרים ומנשה נחשבים לשנים מ12 השבטים לנחלה בארץ כנען). ו וּמוֹלַדְתְּךָ והילדים הנולדים לך אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ, עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יצטרפו לשבט אפרים או לשבט מנשה אחיהם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם. ז וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי מותה היה לצער לי (מות רחל מסופר לעיל לה, יט) רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ מרחק הליכה מסויים

להרחבה לָבֹא אֶפְרָתָה, וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם".

יעקב מברך את בני יוסף, רמברנדט, 1656

ח וַיַּרְא והוא ראה אותם, אך ראייתו לא הייתה חדה, ולכן לא הצליח לזהות מי הם יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף, וַיֹּאמֶר: "מִי אֵלֶּה?". ט וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו: "בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה פה, במצרים", וַיֹּאמַר: "קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם". י וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת לא ראה כל כך טוב, ולכן ביקש לקרב אותם אליו, וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו, וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם. יא וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי חשבתי לאפשרי, קיוויתי, וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ". יב וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו להרחיק אותם כדי שיוכלו כולם ליפול על פניהם בפני יעקב על הקרקע, וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה. יג וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם, אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין שהרי מנשה הוא הבכור, ולכן ראוי שיעמוד מצד ימין, החשוב יותר יִשְׂרָאֵל, וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו. יד וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה, שִׂכֵּל אֶת יָדָיו הפך את סדר ידיו כִּי אף על פי ש מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר. טו וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר: "הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו, אַבְרָהָם וְיִצְחָק, הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. טז הַמַּלְאָךְ שליח ה' (כפי שהיה למשל בבראשית לא יא) הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְיִדְגּוּ לָרֹב ויתרבו כמו דגים בְּקֶרֶב הָאָרֶץ". יז וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וַיֵּרַע בְּעֵינָיו, וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה. יח וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו: "לֹא כֵן אָבִי, כִּי זֶה הַבְּכֹר, שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ". יט וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר: "יָדַעְתִּי בְנִי, יָדַעְתִּי, גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל, וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם". כ וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר: "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל מכאן ואילך, צאצאי, עם ישראל, יברכו אחד את השני בך (ביוסף ובבניו) בברכה הבאה לֵאמֹר: יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה", וַיָּשֶׂם בדבריו כאן, כמו בשיכול ידיו לעיל אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה. כא וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: "הִנֵּה אָנֹכִי מֵת, וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם. כב וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד נחלה אחת נוספת בארץ ישראל לעומת יתר אחיך עַל אַחֶיךָ, אֲשֶׁר לָקַחְתִּי אכבוש (צאצאי, עם ישראל) מִיַּד הָאֱמֹרִי (הגדול והחשוב בעממי כנען) בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי". {פ}