ביאור:בבלי סנהדרין דף מט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

תהא לוטא ולא תהא לאטה ^[1].

אתיוה ליואב דייניה; אמר ליה: מאי טעמא קטלתיה לאבנר?

אמר ליה: גואל הדם דעשאל הואי.

עשאל - רודף הוה!

אמר ליה: היה לו ^[2] להצילו ^[3] באחד מאבריו ^[4].

אמר[ו] ליה: לא יכיל ליה ^[5].

אמר להו ^[6]: השתא בדופן חמישית כיון ליה, דכתיב (שמואל ב ב כג) [וימאן לסור] ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש [ותצא החנית מאחריו ויפל שם וימת תחתו ויהי כל הבא אל המקום אשר נפל שם עשהאל וימת ויעמדו], ואמר רבי יוחנן: בדופן חמישית ^[7]: במקום שמרה וכבד תלויין בו - באחד מאיבריו לא יכיל ליה?

אמר ליה ניזיל אבנר ^[8]; מאי טעמא קטלתיה לעמשא?

אמר ליה: עמשא - מורד במלכות הוה, דכתיב (שמואל ב כ ד) ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים [ואתה פה עמד] [פסוק ה] וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר [מן המועד אשר יעדו]

אמר[ו] ליה: עמשא - אכין ורקין דרש: אשכחינהו דפתיח להו במסכתא ^[9]; אמר: כתיב (יהושע א יח) כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת [רק חזק ואמץ]; יכול אפילו לדברי תורה? תלמוד לומר: רק חזק ואמץ ^[10]; אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה, דכתיב (מלכים א ב כח) והשמועה ^[11] באה עד יואב ^[12] כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה ^[13] [וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח]; מאי 'לא נטה' ^[14]? אמר רב יהודה: שביקש לנטות ולא נטה ^[15]; ומאי טעמא לא נטה? אמר רבי אלעזר: עדיין ליחלוחית של דוד קיימת ^[16].

רבי יוסי ברבי חנינא אמר: עדיין איצטגניני של דוד ^[17] קיימין ^[18], דאמר רב יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים ^[19] היו לו לדוד, כולן בני יפת תואר היו ^[20], ומגדלי בלורית היו ^[21], ומהלכין בראשי הגייסות היו, והן הן בעלי אגרופין של דוד;

ופליגא דרבי אבא בר כהנא, דאמר רבי אבא בר כהנא: אילמלא דוד ^[22] - לא עשה יואב מלחמה ^[23], ואילמלא יואב - לא עסק דוד בתורה, דכתיב (שמואל ב ח טו-טז) [וימלך דוד על כל ישראל] ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, [פסור טז] ויואב בן צרויה על הצבא [ויהושפט בן אחילוד מזכיר]; מה טעם 'דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו' - משום ד'יואב על הצבא'; ומה טעם 'יואב על הצבא'? - משום ד'דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו'.

(שמואל ב ג כו) ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישיבו אותו מבור הסירה [ודוד לא ידע]; מאי 'בור הסירה'?

אמר רבי אבא בר כהנא: בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג ^[24].

(שמואל ב ג כז) [וישב אבנר חברון] ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי [ויכהו שם החמש וימת בדם עשהאל אחיו]; אמר רבי יוחנן: שדנו דין סנהדרי ^[25]: אמר ליה: מאי טעמא קטלתיה לעשאל?

עשאל רודף היה.

היה לך להצילו באחד מאיבריו.

לא יכילי ליה.

השתא בדופן חמישית כוונת ליה - באחד מאיבריו לא יכלת ליה?

'לדבר אתו בשלי' - אמר רב יהודה אמר רב: על עיסקי שלו ^[26].

'ויכהו שם אל החומש' - אמר רבי יוחנן: בדופן חמישית, מקום שמרה וכבד תלויין בו.

(מלכים א ב לב) והשיב ה' את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו [ויהרגם בחרב ואבי דוד לא ידע את אבנר בן נר שר צבא ישראל ואת עמשא בן יתר שר צבא יהודה]: 'טובים': שהיו דורשין אכין ורקין ^[27] והוא לא דרש ^[28]; 'צדיקים': שהן בפה ולא עשו, והוא באיגרת עשה.

(שמואל ב כ י) ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב [ויכהו בה אל החמש וישפך מעיו ארצה ולא שנה לו וימת ויואב ואבישי אחיו רדף אחרי שבע בן בכרי]; אמר רב: שלא חשדו;

(מלכים א ב לד) [ויעל בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימתהו] ויקבר בביתו במדבר ^[29] - אטו ביתו מדבר הוא?

אמר רב יהודה אמר רב: כמדבר: מה מדבר מופקר לכל - אף ביתו של יואב מופקר לכל ^[30];

דבר אחר: כמדבר: מה מדבר מנוקה מגזל ועריות - אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות

(דברי הימים א יא ח) [ויבן העיר מסביב מן המלוא ועד הסביב] ויואב יחיה את שאר העיר; אמר רב יהודה: אפילו מוניני וצחנתא ^[31] ^[32] טעים ^[33] פריס להו ^[34].

הדרן עלך נגמר הדין

סנהדרין פרק שביעי ארבע מיתות

עמוד ב

משנה:

ארבע מיתות נמסרו לבית דין: סקילה שריפה הרג וחנק ^[35];

רבי שמעון אומר: שריפה סקילה חנק והרג ^[36].

זו ^[37] - מצות הנסקלין ^[38].

גמרא:

אמר רבא אמר רב סחורא אמר רב הונא: כל מקום ששנו חכמים דרך מניין ^[39] - אין מוקדם ומאוחר ^[40] חוץ משבעה סמנין ^[41], דתנן [נדה פ"ט מ"ו, דף סא,ב] 'שבעה סמנין מעבירין על הכתם ^[42]: רוק תפל ^[43] ומי גריסין ^[44] ומי רגלים ^[45] ונתר ^[46] ובורית ^[47] קמוליא ^[48] ואשלג ^[49]' וקתני סיפא [שם משנה ז]: 'העבירן שלא כסידרן או שהעבירן שבעתן כאחד - לא עשה ולא כלום ^[50]' ^[51].

רב פפא סבא משמיה דרב אמר: אף ארבע מיתות: מדקא מפליג רבי שמעון - שמע מינה דוקא קתני.

ואידך?

בפלוגתא לא קא מיירי ^[52].

רב פפא אמר: אף סדר יומא ^[53], דתנן [פ"ה מ"ו, דף ס,א] 'כל מעשה יום הכפורים האמורים על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום'

ואידך?

^[54] ההוא - חומרא בעלמא ^[55].

רב הונא בריה דרב יהושע אמר: אף סדר תמיד, דקתני עלה 'זהו סדר תמיד'.

ואידך ^[56]?

^[57] ההוא למצוה בעלמא ^[58].

^[59] ולאפוקי ממצות חליצה ^[60], דתנן [יבמות פ"יב מ"ו; דף קו,ב] מצות חליצה: בא הוא ויבמתו לפני בית דין; היו נותנין לו עצה ההוגנת לו ^[61], שנאמר (דברים כה ח) וקראו לו זקני עירו ודברו אליו [ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה]; והיא אומרת ^[62] (דברים כה ז) [ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה] מאן יבמי [להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי]; והוא אומר ^[63] (דברים כה ח) לא חפצתי לקחתה ^[64]; ובלשון הקדש היו אומרין ^[65];

(דברים כה ט) ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו וירקה בפניו [וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו] - רוק הנראה לדיינין ^[66];

וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש וגו' [אשר לא יבנה את בית אחיו] [פסוק י] ונקרא שמו בישראל [בית חלוץ הנעל]; ואמר רב יהודה: מצות חליצה: קוראה, וקורא, חולצת, ורוקקת, וקוראה ^[67]; ^[68] והוינן בה: מאי קא משמע לן? מתניתין היא!? ^[69] הא קא משמע לן: מצוה הכי, ואי אפיך - לית לן בה ^[70].

תניא נמי הכי: בין שהקדים חליצה לרקיקה או רקיקה לחליצה - מה שעשה עשוי.

^[71] ולאפוקי מהא: דתנן [יומא פ"ז מ"ה, דף עא,ב] כהן גדול משמש בשמונה כלים והדיוט בארבעה: בכתונת במכנסים במצנפת ואבנט; מוסיף עליהן כהן גדול חושן ואפוד ומעיל וציץ'; ותניא: מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים? שנאמר (ויקרא טז ד) [כתנת בד קדש ילבש] ומכנסי בד יהיו על בשרו [ובאבנט בד יחגר ובמצנפת בד יצנף בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם] ^[72]; ותנא: מאי טעמא אקדמיה לכתונת ^[73]? משום דאקדמיה קרא ^[74]; וקרא מאי טעמא אקדמיה? משום דמכסיא כולה גופיה עדיפא ליה.

סקילה שריפה כו' [הרג וחנק]:

^[75] סקילה חמורה משריפה, שכן ניתנה למגדף ^[76] ולעובד עבודה זרה ^[77].

מאי חומרא ^[78]?

שכן פושט ידו בעיקר.

אדרבה: שריפה חמורה, שכן ניתנה לבת כהן שזינתה

ומאי חומרא?

שכן מחללת את אביה ^[79].

הערות

^ נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים, לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל
^ לאבנר
^ את עצמו
^ של עשאל, ולא יהרגנו; דהכי אמרינן [ב'בן סורר ומורה’] (נז,א עד,א): 'רודף אחר חבירו להרגו ויכול זה להציל את עצמו באחד מאיבריו של רודף ולא עשה כן אלא חזר כנגדו והרגו - נהרג עליו'
^ אבנר לכוון באחד משאר איבריו
^ יואב
^ כנגד צלע חמישי
^ דינו של אבנר פטור אתה עליו
^ אשכחן שמצאן שהיו עסוקין במסכת ולא רצה לבטלן כדמפרש ואזיל
^ דאינו מורד במלכות, דכתיב 'רק חזק ואמץ': רקין – מיעוטין: שאם בא המלך לבטל דברי תורה - אין שומעין לו
^ כשנמשח שלמה
^ ונתיירא
^ כשמרד בדוד אביו
^ כלומר מה לנו להזכיר כאן וכי מה היה לו לירא שלא נטה אחר אבשלום וכאן נטה
^ אלא מגיד לך הכתוב שבקש לנטות גם אחרי אבשלום אלא שלא גמר מחשבתו כדמפרש
^ מפני שעדיין היה ליחלוחית גבורתו של דוד קיימת, אבל עכשיו שהזקין יצא מדרכו ונטה אחרי אדוניה
^ בעלי אגרופים שלו
^ שעל ידם הוא נלחם ויוצא ובא על פיהם; 'איצטגנינות' דכל הש"ס - לשון מזלות וחוזים בכוכבים, והנך קרי הכי משום שהיה דוד נסמך עליהם, ועושה על פיהם, והולך אחר דבריהם
^ בחורים
^ נשי עובדי כוכבים שהיו לוקחים בשביה, והתירן הכתוב כדכתיב (דברים כב יא) וראית בשביה [אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה]
^ כמשפטי העובדי כוכבים, כדי שייראו בעלי אימה ויפחדו מהן
^ שהיה עוסק בתורה
^ אבל זכותו של דוד עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד
^ בור: צפחת מים שלקח דוד מראשותיו של שאול כשהיה ישן במעגל, וכשאמר להם דוד: בני מות אתם שלא שמרתם את אדוניכם שכבר הייתי יכול להורגו (שמואל א כו טז) ראו נא אי[פוא] חנית המלך ואיה צפחת המים וגו'; היה לו לאבנר למחות בשאול ולומר לו: ראה כמה צדיק הוא שלא הרגך, ולא מיחה, אלא אמר שמא אחד מבני הצבא נתנָם לו וסירה = קוץ: כשכרת דוד את כנף מעילו של שאול במערה היה לו לאבנר ללמד זכות על דוד ולומר לשאול: ראה כמה חס עליך ולא הרגך בהיותך יחד עמו במערה; ולא לימד זכות אלא אמר: שמא כשעברתם אצל הקוצים והסירים - נכנס אחד מן הקוצים בכנף מעילך, והוא היה טמון שם וחתכו
^ כמו (דברים כא יט) 'אל זקני עירו ואל שער מקומו' דסתם שער - לשון סנהדרי הוא, שהיו דנין שם
^ לשון של נעלך (שמות ג ה); שאל לו בערמה: יבמה גדמת היאך חולצת? התחיל שוחה מלפניו ומראהו "כך היא חולצת, בשיניה" והוא שלף חרבו והרגו, כדכתיב (מלכים א ב ה) בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו
^ שלא לקיים מצות המלך לעבור על דברי תורה; עמשא – כדאמרן; אבנר: כשאמר לו שאול לעבדיו (שמואל א כב יז) סובו והמיתו את כהני ה' וגו' וכתיב (שם) ולא אבו עבדי שאול לשלוח ידם ולפגוע וגו'
^ והרג אוריה במצותו של דוד אף על גב שלא צוה דוד אלא באיגרת כדכתיב (שם ב יא,טו) ויכתב בספר לאמר הבו את אוריה וגו'
^ ביואב כתיב
^ לעניים להתפרנס מביתו
^ מוניני = דגים קטנים, וצחנתא = מין דגים קטנים
^ אפילו דברים דקים וענוגים
^ שהיה טועם
^ משלח להם למזונות לעניים של עיר; פריס: לשון פרס שנוטלין מבית המלך ופסוק זה בדברי הימים כשלכד דוד את מצודת ציון
^ דווקא נקט סידרא: סקילה חמורה משריפה, ושתיהן מהרג, ושלשתן מחנק; ונפקא מינה למתחייב שתי מיתות, דקיימא לן (לקמן דף פא.) דנידון בחמורה
^ פלוגתא מפרש בגמרא
^ שפירשנו בפרקין ד(לעיל דף מה.)
^ 'בית הסקילה היה גבוה שתי קומות כו'; ומשום דבעי למתני מצות הנשרפין והנהרגין והנחנקין כיצד - הדר ונקט להאי
^ וסידרו דבר אחר דבר
^ לא דקדקו להקדים במשנתן את המוקדם ולאחר את המאוחר: שיש מקום שהשנוי מאוחר במשנה - צריך להקדימו במעשה, כגון סדר ח' בגדים של כהונה גדולה, כדמפרש לקמיה: דמכנסים קודמין בלבישה, ולא הקדימו לשנותן כסדר לבישתן; ויש מקום שהסדר שנוי כמשפטו לכתחילה, אבל אי אפיך - לית לן בה, כגון דברי סדר חליצה, כדלקמיה
^ מסדר שבעה סממנין האמורים לענין הכתם של דם, שבהן דיקדקו בסדר משנתן; כל דבר המועיל לחבירו קרי ליה 'סם' לגביה, ואין 'סם' לשון 'בושם' ולא לשון 'מרפא' אלא לשון דבר הצריך לתיקון חבירו
^ לבודקו אם דם נדה הוא - ולטמא טהרות שנגע בהן, או צבע הוא - והטהרות טהורות; ואם עבר באלו שבע סממנין כשיכבס אותו בהן כסדרן - בידוע שדם היה, ואם לא עבר - בידוע שצבע היה
^ שלא טעם כלום כל אותו היום; 'תפל' = ריקם ונגוב וחסר כל טעם מאכל, כגון דבר שלא נמלח דמיקרי 'תפל'
^ ומי לעיסת גריסין של פול שלועסין וכוססין אותו ומשפשפין אותו בהן
^ שהחמיצו והסריחו
^ מין אדמה הוא וקורין לה ניתרא
^ עשב הוא, ומעביר כתמים, וקורין ליה אירבנ"ו שבונריי"א
^ התם מפרש לה שלוף דוץ ולא ידענא מאי היא
^ גירסת רש"י: אשלך: נמצא בנקבי מרגליות העולות מתוך הים
^ אין זה נסיון: שאם לא עבר בכך - אכתי איכא למימר דם הוה, והאי דלא עבר - היינו משום דאין גריסין מועילין אלא לאחר הרוק, וכן כולם כסדר
^ והא דרב סחורא קבועה בהאי גמרא משום דמייתינן להני ארבע מיתות בית דין דמתנינן עלה כדפליג רב פפא עליה, ואמר אף ארבע מיתות דווקא נישנו: הקודם במשנה קודמת לחברתה אם נתחייב שתי מיתות
^ רב סחורא נמי אית ליה דמתניתין דוקא תנן, ומיהו כי נקט איהו - לא נקט מילי דפלוגתא
^ דעבודת יום הכפורים הסדורות במשנה במסכת יומא זו אח�� זו - דווקא קתני
^ אמר לך:
^ וודאי דוקא קתני, ומיהו חומרא בעלמא הוא שהחמיר הכתוב בעבודת אותו היום: שאם שינה בסידרו פסול, ולא משום חשיבות דעבודות הוא שתהא זאת חמורה וחשובה מחבירתה, אלא חומר היום שנכתבה 'חוקה' בסידורה לעכב, וכי אמרינן אנן - במידי דחשיבותה גרם ליה, כגון ארבע מיתות דאמרינן לקמן: דזו חמורה מזו; וכן בשבע סמנין: שצורכו וכחו של כל אחד ואחד גורם לו ליקדם, וכן מכנסיים שחישבן הכתוב להקדימן כדלקמן, אבל יום הכפורים - חומר היום בעלמא הוא שלא לשנות בו, ולא כח עבודות
^ רב פפא, דאיירי נמי בחומרי
^ אמר לך:
^ ואי אפיך לית לן בה
^ האי 'כל מקום' דקאמר רב סחורא דלא דיקדקו בו -
^ לאפוקי מסדר השנוי במצות חליצה אתא: דלא תימא דווקא הוא; ואף על גב דמצותיה הכי כדקא מסדר ואזיל
^ שאם היה הוא זקן והיא ילדה, הוא ילד והיא זקינה - אומרין לו: כלך אצל שכמותך ולא תכניס קטטה לתוך ביתך
^ תחילה
^ לה
^ ואחר כך חולצת ואחר כך רוקקת ואחר כך קוראה ככה יעשה אפי' הכי אי אפיך לית לן בה כדקתני לקמן
^ במסכת סוטה יליף לה בפרק 'אלו נאמרין בכל לשון' (דף לב.)
^ שיהא בו כדי לראות כשיוצא מפיה דבעינן 'לעיני הזקנים... וירקה'
^ קוראה 'מאן יבמי' וקורא 'לא חפצתי' חולצת ורוקקת וקוראה 'ככה יעשה לאיש'
^ הכי גרסינן:
^ ומהא דרב יהודה שמעינן
^ דמתניתין לאו דווקא; משום הכי נקט לה הכא
^ אהא דרב סחורא קא מהדר:
^ 'על בשרו' משמע: כשלובשן יהא בשרו מבלי לבוש; דאי לא הא אתא לאשמועינן - למה לי 'על בשרו'
^ הואיל ומכנסיים קודמין
^ כתונת בד קדש ילבש ומכנסי בד וגו'
^ טעמא דמתניתין מהדר לפרושי: מאי טעמא דרבנן דאמרו סקילה קודמת לשריפה ושריפה להרג והרג לחנק?
^ מברך את השם, והוא בסקילה כדכתיב (שם כד,יד) הוצא את המקלל וגו'
^ שהן עבירות חמורות
^ דמגדף ועבודת כוכבים, דקאמרת דמיתה הניתנה להם ודאי חמורה משאר מיתות, שהרי ניתנה לעבירה חמורה
^ כדקאמרינן (לקמן דף נב.): שאם היו נוהגין בו קדש - נוהגין בו חול; אומר "ארור שזו ילד, ארור שזו גידל"

[1] נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים, לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל

[2] לאבנר

[3] את עצמו

[4] של עשאל, ולא יהרגנו; דהכי אמרינן [ב'בן סורר ומורה’] (נז,א עד,א): 'רודף אחר חבירו להרגו ויכול זה להציל את עצמו באחד מאיבריו של רודף ולא עשה כן אלא חזר כנגדו והרגו - נהרג עליו'

[5] אבנר לכוון באחד משאר איבריו

[6] יואב

[7] כנגד צלע חמישי

[8] דינו של אבנר פטור אתה עליו

[9] אשכחן שמצאן שהיו עסוקין במסכת ולא רצה לבטלן כדמפרש ואזיל

[10] דאינו מורד במלכות, דכתיב 'רק חזק ואמץ': רקין – מיעוטין: שאם בא המלך לבטל דברי תורה - אין שומעין לו

[11] כשנמשח שלמה

[12] ונתיירא

[13] כשמרד בדוד אביו

[14] כלומר מה לנו להזכיר כאן וכי מה היה לו לירא שלא נטה אחר אבשלום וכאן נטה

[15] אלא מגיד לך הכתוב שבקש לנטות גם אחרי אבשלום אלא שלא גמר מחשבתו כדמפרש

[16] מפני שעדיין היה ליחלוחית גבורתו של דוד קיימת, אבל עכשיו שהזקין יצא מדרכו ונטה אחרי אדוניה

[17] בעלי אגרופים שלו

[18] שעל ידם הוא נלחם ויוצא ובא על פיהם; 'איצטגנינות' דכל הש"ס - לשון מזלות וחוזים בכוכבים, והנך קרי הכי משום שהיה דוד נסמך עליהם, ועושה על פיהם, והולך אחר דבריהם

[19] בחורים

[20] נשי עובדי כוכבים שהיו לוקחים בשביה, והתירן הכתוב כדכתיב (דברים כב יא) וראית בשביה [אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה]

[21] כמשפטי העובדי כוכבים, כדי שייראו בעלי אימה ויפחדו מהן

[22] שהיה עוסק בתורה

[23] אבל זכותו של דוד עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד

[24] בור: צפחת מים שלקח דוד מראשותיו של שאול כשהיה ישן במעגל, וכשאמר להם דוד: בני מות אתם שלא שמרתם את אדוניכם שכבר הייתי יכול להורגו (שמואל א כו טז) ראו נא אי[פוא] חנית המלך ואיה צפחת המים וגו'; היה לו לאבנר למחות בשאול ולומר לו: ראה כמה צדיק הוא שלא הרגך, ולא מיחה, אלא אמר שמא אחד מבני הצבא נתנָם לו וסירה = קוץ: כשכרת דוד את כנף מעילו של שאול במערה היה לו לאבנר ללמד זכות על דוד ולומר לשאול: ראה כמה חס עליך ולא הרגך בהיותך יחד עמו במערה; ולא לימד זכות אלא אמר: שמא כשעברתם אצל הקוצים והסירים - נכנס אחד מן הקוצים בכנף מעילך, והוא היה טמון שם וחתכו

[25] כמו (דברים כא יט) 'אל זקני עירו ואל שער מקומו' דסתם שער - לשון סנהדרי הוא, שהיו דנין שם

[26] לשון של נעלך (שמות ג ה); שאל לו בערמה: יבמה גדמת היאך חולצת? התחיל שוחה מלפניו ומראהו "כך היא חולצת, בשיניה" והוא שלף חרבו והרגו, כדכתיב (מלכים א ב ה) בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו

[27] שלא לקיים מצות המלך לעבור על דברי תורה; עמשא – כדאמרן; אבנר: כשאמר לו שאול לעבדיו (שמואל א כב יז) סובו והמיתו את כהני ה' וגו' וכתיב (שם) ולא אבו עבדי שאול לשלוח ידם ולפגוע וגו'

[28] והרג אוריה במצותו של דוד אף על גב שלא צוה דוד אלא באיגרת כדכתיב (שם ב יא,טו) ויכתב בספר לאמר הבו את אוריה וגו'

[29] ביואב כתיב

[30] לעניים להתפרנס מביתו

[31] מוניני = דגים קטנים, וצחנתא = מין דגים קטנים

[32] אפילו דברים דקים וענוגים

[33] שהיה טועם

[34] משלח להם למזונות לעניים של עיר; פריס: לשון פרס שנוטלין מבית המלך ופסוק זה בדברי הימים כשלכד דוד את מצודת ציון

[35] דווקא נקט סידרא: סקילה חמורה משריפה, ושתיהן מהרג, ושלשתן מחנק; ונפקא מינה למתחייב שתי מיתות, דקיימא לן (לקמן דף פא.) דנידון בחמורה

[36] פלוגתא מפרש בגמרא

[37] שפירשנו בפרקין ד(לעיל דף מה.)

[38] 'בית הסקילה היה גבוה שתי קומות כו'; ומשום דבעי למתני מצות הנשרפין והנהרגין והנחנקין כיצד - הדר ונקט להאי

[39] וסידרו דבר אחר דבר

[40] לא דקדקו להקדים במשנתן את המוקדם ולאחר את המאוחר: שיש מקום שהשנוי מאוחר במשנה - צריך להקדימו במעשה, כגון סדר ח' בגדים של כהונה גדולה, כדמפרש לקמיה: דמכנסים קודמין בלבישה, ולא הקדימו לשנותן כסדר לבישתן; ויש מקום שהסדר שנוי כמשפטו לכתחילה, אבל אי אפיך - לית לן בה, כגון דברי סדר חליצה, כדלקמיה

[41] מסדר שבעה סממנין האמורים לענין הכתם של דם, שבהן דיקדקו בסדר משנתן; כל דבר המועיל לחבירו קרי ליה 'סם' לגביה, ואין 'סם' לשון 'בושם' ולא לשון 'מרפא' אלא לשון דבר הצריך לתיקון חבירו

[42] לבודקו אם דם נדה הוא - ולטמא טהרות שנגע בהן, או צבע הוא - והטהרות טהורות; ואם עבר באלו שבע סממנין כשיכבס אותו בהן כסדרן - בידוע שדם היה, ואם לא עבר - בידוע שצבע היה

[43] שלא טעם כלום כל אותו היום; 'תפל' = ריקם ונגוב וחסר כל טעם מאכל, כגון דבר שלא נמלח דמיקרי 'תפל'

[44] ומי לעיסת גריסין של פול שלועסין וכוססין אותו ומשפשפין אותו בהן

[45] שהחמיצו והסריחו

[46] מין אדמה הוא וקורין לה ניתרא

[47] עשב הוא, ומעביר כתמים, וקורין ליה אירבנ"ו שבונריי"א

[48] התם מפרש לה שלוף דוץ ולא ידענא מאי היא

[49] גירסת רש"י: אשלך: נמצא בנקבי מרגליות העולות מתוך הים

[50] אין זה נסיון: שאם לא עבר בכך - אכתי איכא למימר דם הוה, והאי דלא עבר - היינו משום דאין גריסין מועילין אלא לאחר הרוק, וכן כולם כסדר

[51] והא דרב סחורא קבועה בהאי גמרא משום דמייתינן להני ארבע מיתות בית דין דמתנינן עלה כדפליג רב פפא עליה, ואמר אף ארבע מיתות דווקא נישנו: הקודם במשנה קודמת לחברתה אם נתחייב שתי מיתות

[52] רב סחורא נמי אית ליה דמתניתין דוקא תנן, ומיהו כי נקט איהו - לא נקט מילי דפלוגתא

[53] דעבודת יום הכפורים הסדורות במשנה במסכת יומא זו אח�� זו - דווקא קתני

[54] אמר לך:

[55] וודאי דוקא קתני, ומיהו חומרא בעלמא הוא שהחמיר הכתוב בעבודת אותו היום: שאם שינה בסידרו פסול, ולא משום חשיבות דעבודות הוא שתהא זאת חמורה וחשובה מחבירתה, אלא חומר היום שנכתבה 'חוקה' בסידורה לעכב, וכי אמרינן אנן - במידי דחשיבותה גרם ליה, כגון ארבע מיתות דאמרינן לקמן: דזו חמורה מזו; וכן בשבע סמנין: שצורכו וכחו של כל אחד ואחד גורם לו ליקדם, וכן מכנסיים שחישבן הכתוב להקדימן כדלקמן, אבל יום הכפורים - חומר היום בעלמא הוא שלא לשנות בו, ולא כח עבודות

[56] רב פפא, דאיירי נמי בחומרי

[57] אמר לך:

[58] ואי אפיך לית לן בה

[59] האי 'כל מקום' דקאמר רב סחורא דלא דיקדקו בו -

[60] לאפוקי מסדר השנוי במצות חליצה אתא: דלא תימא דווקא הוא; ואף על גב דמצותיה הכי כדקא מסדר ואזיל

[61] שאם היה הוא זקן והיא ילדה, הוא ילד והיא זקינה - אומרין לו: כלך אצל שכמותך ולא תכניס קטטה לתוך ביתך

[62] תחילה

[63] לה

[64] ואחר כך חולצת ואחר כך רוקקת ואחר כך קוראה ככה יעשה אפי' הכי אי אפיך לית לן בה כדקתני לקמן

[65] במסכת סוטה יליף לה בפרק 'אלו נאמרין בכל לשון' (דף לב.)

[66] שיהא בו כדי לראות כשיוצא מפיה דבעינן 'לעיני הזקנים... וירקה'

[67] קוראה 'מאן יבמי' וקורא 'לא חפצתי' חולצת ורוקקת וקוראה 'ככה יעשה לאיש'

[68] הכי גרסינן:

[69] ומהא דרב יהודה שמעינן

[70] דמתניתין לאו דווקא; משום הכי נקט לה הכא

[71] אהא דרב סחורא קא מהדר:

[72] 'על בשרו' משמע: כשלובשן יהא בשרו מבלי לבוש; דאי לא הא אתא לאשמועינן - למה לי 'על בשרו'

[73] הואיל ומכנסיים קודמין

[74] כתונת בד קדש ילבש ומכנסי בד וגו'

[75] טעמא דמתניתין מהדר לפרושי: מאי טעמא דרבנן דאמרו סקילה קודמת לשריפה ושריפה להרג והרג לחנק?

[76] מברך את השם, והוא בסקילה כדכתיב (שם כד,יד) הוצא את המקלל וגו'

[77] שהן עבירות חמורות

[78] דמגדף ועבודת כוכבים, דקאמרת דמיתה הניתנה להם ודאי חמורה משאר מיתות, שהרי ניתנה לעבירה חמורה

[79] כדקאמרינן (לקמן דף נב.): שאם היו נוהגין בו קדש - נוהגין בו חול; אומר "ארור שזו ילד, ארור שזו גידל"

[1]