ביאור:בבלי נדרים דף לז

עמוד א (דלג לעמוד ב)

^[1]הא קא משמע לן ^[2]: דאפילו במקום שנוטלין שכר: על המקרא – שרי למשקל, על המדרש לא שרי למשקל ^[3].

מאי שנא מדרש, דלא?

דכתיב (דברים ד יד) ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם [חקים ומשפטים, לעשתכם אתם בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה] וכתיב (דברים ד ה) ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' [אלקי, לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה] - מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם!

מקרא נמי בחנם!

רב אמר: ^[4] שכר שימור ^[5];

ורבי יוחנן אמר: שכר פיסוק טעמים ^[6].

תנן: לא ילמדנו מקרא: בשלמא למאן דאמר שכר פיסוק טעמים - היינו דלא ילמדנו; אלא למאן דאמר 'שכר שימור' - גדול בר שימור הוא?

^[7] בקטן קתני ^[8].

אי בקטן - אימא סיפא: אבל מלמד את בניו מקרא - קטן בר בנים הוא?

חסורי מחסרא והכי קתני: 'לא ילמדנו מקרא - בקטן ^[9]; ^[10] אם היה גדול - מלמדו לו ולבניו מקרא ^[11].

מיתיבי: 'תינוקות לא קורין בתחילה בשבת ^[12] אלא ^[13] שונין בראשון ^[14]'; בשלמא למאן דאמר 'שכר פיסוק טעמים ^[15]' - היינו דאין קורין בתחילה בשבת ^[16]; אלא למאן דאמר 'שכר שימור' - אמאי אין קורין בתחילה בשבת, ואמאי שונין בראשון ^[17]? הא איכא שכר שימור דשבת ^[18]!?

וליטעמיך - שכר פיסוק בשבת מי אסור? הבלעה היא ^[19], והבלעה מישרא שרי, דתניא: 'השוכר את הפועל ^[20] לשמור את התינוק ^[21], לשמור את הפרה, לשמור את הזרעים ^[22] - אין נותנין לו שכר שבת, לפיכך

אם אבדו ^[23] אינו חייב באחריותן ^[24]; ואם היה שכיר שבת ^[25], שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע - נותן לו שכר שבת, לפיכך אם אבדו ^[26] - חייב באחריותן ^[27]'; אלא גבי שבת ^[28] - ^[29] היינו טעמא דאין קוראין בתחילה: משום דיפנו ^[30] אבהתהון דינוקי למצותא דשבתא ^[31].

ואיבעית אימא משום דבשבתא אכלין ושתין ויקיר עליהון עלמא ^[32], כדאמר שמואל: שינוי וסת - תחילת חולי מעיים.

ולמאן דאמר שכר פיסוק טעמים - מאי טעמא לא אמר שכר שימור?

קסבר בנות ^[33] - מי קא בעיין שימור ^[34]!

ולמאן דאמר שכר שימור - מאי טעמא לא אמר שכר פיסוק טעמים?

קסבר <שכר> פיסוק טעמים - דאורייתא הוא ^[35], דאמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב (נחמיה ח ח) ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושֹוּם שכל ויבינו במקרא? - 'ויקראו בספר תורת האלהים' - זה מקרא; 'מפורש' - זה תרגום; 'ושום שכל' - אלו הפסוקים ^[36]; 'ויבינו במקרא' - זה פיסוק טעמים; ואמרי לה: אלו המסורות.

אמר רבי יצחק: מקרא סופרים, ועיטור סופרים, וקריין ולא כתיבן, וכתיבן ולא קריין - הלכה למשה מסיני ^[37]:

'מקרא סופרים':

ארץ ^[38];

^[39] שמים ^[40]

^[41] מצרים;

'עיטור סופרים':

(בראשית יח ה: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם) אחר תעבֹרו [כי על כן עברתם על עבדכם; ויאמרו: כן תעשה כאשר דברת] ^[42];

(בראשית כד נה: ויאמר אחיה ואמה: תשב הנער אתנו ימים או עשור) אחר תלך;

(במדבר לא ב: נקם נק��ת בני ישראל מאת המדינים) אחר תאסף [אל עמיך];

(תהלים סח כו) קדמו שרים אחר נוגנים [בתוך עלמות תופפות] ^[43];

(תהלים לו ז) צדקתך כהררי אל [משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ה’] ^[44];

'קריין ולא כתיבן':

'פרת' ד'בלכתו' (שמואל ב ח ג: ויך דוד את הדדעזר בן רחב מלך צובה, בלכתו להשיב ידו בנהר פרת [פרת – קרי ולא כתיב]);

'איש' ד'כאשר ישאל איש בדבר האלהים' ^[45] (שמואל ב טז כג: ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם, כאשר ישאל איש [איש – קרי ולא כתיב] בדבר האלקים, כן כל עצת אחיתפל גם לדוד גם לאבשלם);

'באים' ד'נבנתה' ^[46] (ירמיהו לא לז: הנה ימים [באים – קרי ולא כתיב] נאם ה' ונבנתה העיר לה' ממגדל חננאל שער הפנה);

'לה' ד'פליטה' (ירמיהו נ כט: השמיעו אל בבל רבים כל דרכי קשת חנו עליה סביב, אל יהי [לה – קרי ולא כתיב] פליטה שלמו לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו לה, כי אל ה' זדה אל קדוש ישראל)^[47];

'את' ד'הגד הוגד' (רות ב יא: ויען בעז ויאמר לה: הגד הגד לי [כנראה היתה גירסא שאיננה במסורה שלנו, שיש כאן קרי של המילה 'את’] כל אשר עשית את חמותך, אחרי מות אישך; ותעזבי אביך ואמך, וארץ מולדתך, ותלכי, אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום) ; 'אלי' ד'הגורן' (רות ג ה: ותאמר אליה: כל אשר תאמרי [אלי – קרי ולא כתיב] אעשה; [פסוק ו] ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה); 'אלי' ד'השעורים' (רות ג יז: ותאמר שש השערים האלה נתן לי, כי אמר [אלי – קרי ולא כתיב] אל תבואי ריקם אל חמותך);

הלין ^[48] קריין ולא כתבן;

וכתבן ולא קריין:

'נא' דיסלח ^[49] (מלכים ב ה יח: לדבר הזה יסלח ה' לעבדך בבוא אדני בית רמון להשתחות שמה והוא נשען על ידי, והשתחויתי בית רמן; בהשתחויתי בית רמן, יסלח נא [’נא' כתיב ולא קרי] ה' לעבדך בדבר הזה);