עמוד:Judah David Eisenstein. Ozar Yisrael. V.5. 1911.pdf/18

ביבליוגרפיא‪ :‬שטיינשניידער‪ .‬העבר׳ איבערז׳‬ ‫‪.B. E. J. 177; / . E. 111 806‬‬

‫

‫דד‬

‫טובה; ‬רעה‪ :‬מצב יפה נעים ורצוי‪ ,‬והיפמ‪.‬‬ ‫ה א ד ם באבלו מעץ הרעת ידע להבהץ בין מוב לרע‬ ‫כפי השנתו האנושית‪ ,‬אך ב א מ ת א ן מוב ואין רע‬ ‫בהחלמ‪ ,‬ומוכרן של רשעים רעה אצל צדיקים)יבמות‬ ‫ק׳ינ;(‪ ,‬ודרשו הפסוק ״כי אינם יודעים לעשות רע״‬ ‫)קהלח די( שהומאיש ומביאץ קרבן ואינם יודעים אם‬ ‫על המובה ה ם מביאים א ם על הרעה ה ם מביאים‪.‬‬ ‫א פ ר רקב״ה בין טוב לרע א י נ ם מבחינים והם מביאים‬ ‫קרבן לפני! )ברכוח כ״נ‪ (.‬ולכן חייב א ד ם לברןי על‬ ‫הרעה כשם שמברך על "המובה )יבמוח ל״נ‪ ,(:‬כי כל‬ ‫מ ה דעביד רחמנא למב עביר )ברכות ס ׳ ‪ , ( :‬ונחום‬ ‫איש גמזו א מ ר על כל צרה ש ב א ה עליו ״ נ ם זו לטובה"‬ ‫)חעניח כ ״ א ‪ . ( :‬לפעמים א ן מוב בלא רע‪ ,‬וישראל‬ ‫אינם יכולין לקבל לא רוב טובה ולא רוב רעה)יבמוח‬ ‫ט״ז‪ .(:‬העטים הקרטונים ובפרט הפרסיים האטינו‬ ‫בשחי רשיוח כי יש יוצר טוב ויוצר רע‪ ,‬א ך הדעה‬ ‫הזאח ט ח נ נ ד ח לחורח ישראל‪ ,‬כי ה׳ הוא ״עושה שלום‬ ‫ובורא רע" )ישעיה מ״ה ר(‪ .‬ומה שנאמר‪ :‬מפי עליון‬ ‫לא תצא הרעות והטוב (איכה ג׳) מפרשים בלשון‬ ‫בחטיה‪ ,‬או כי האחריות טוטלח על האדם החוטא‬ ‫ה ט ס ב ב ברעחו‪ ,‬אבל אמרו כי כל דבור שיצא טפי‬ ‫הקב״ה לטובה אפילו על חנאי לא הזר ב ו (ברכות ז׳‪,(.‬‬ ‫וטרח טובח טרובד‪ .‬ט ט ר ח פ ר ע נ ו ח )יומאע״ו‪ ,(.‬א ט נ ם‬ ‫בגוגע לחשנח חארם ביריעח טוב ורע‪ ,‬אנו מציירים‬ ‫בלבנו כי ה׳ הוא טוב לכל׳ טשד‪ .‬נקרא טוב )וחרא‬ ‫אוחו כי טוב הוא( ואין טוב אלא חורה )כי לקח טוב‪,‬‬ ‫ברבוח הי(‪ ,‬ועל ישראל נ א ט ר הטיבה ה׳ לטובים‪ .‬וע״ז‬ ‫ב א ה פ ו ע ם ‪ :‬יבא טוב ויקבל מוב מ ט ו ב לטובים‬ ‫)טגהות ג״ג‪ ,(:‬וראר להיות טוב לזולתו‪ ,‬וטחיוה טוב‬ ‫אל תקרי רע‪ .‬ולרוגטא‪ ,‬הרי שכלו פירותיו מן השדה‬ ‫ואינו טניה בגי ארם ליכגס בהוך שדהו‪ ,‬ט ה הבריות‬ ‫אוטרות עליו? וכתיב על ת ט נ ע טוב טבעליו בהיות‬ ‫לאל ירך לעשות )טשלי גי‪ ,‬ב׳יק פ״א‪ •(:‬לעולם ירבק‬ ‫א ד ם בטובים )ב״ב ק״ט‪ •(.‬תגחוטי אבלים בקור הולים‬ ‫ונטילת ה ס ת ם טביאים טובה לעולם )ארר״ג פ״ל(‪,‬‬ ‫וטי שחוא טוב טחחלתו לא בטהרה יהפך לאיש רע‪,‬‬ ‫ואטר אביי נטירי ט ב א לא חוי בישא‪ ,‬וטאי רכתיב‬ ‫ובשוב צ ת ק טצדקהו ועשה עול )יחזקאל י״ח( שהית‬ ‫רשע מעיקרו)ברכות כ״ט•(‪ .‬ועל הדרך הזה אמרו כל‬ ‫המריעץ לו לא במהרה ממיבין לו וכל הכטיבץלו לא‬ ‫בטהרה מריעין לו)ב״ק פ ׳ ‪ . ( :‬לפעטים השחטשובלשון‬ ‫מוב לסיטנא‪ ,‬ואטרו הרואה ט ׳ בחלום סיכן יפה‬ ‫משום דבחיב מוב )ב״ק נ״ה‪ ,(.‬ור׳ אלעזר טהנרוניא‬ ‫ש מ ע בחלום שקראו לו ״שלום ט ב לרב ט ב מרבון‬ ‫מ ב רמטוביה ט מ י ב לעמיחי' וחשבו שחוא עח רצץ לו‬ ‫והתפלל על הגשמים ונענח )תענית ביד‪ .(:‬הווושך‬

‫‪10‬‬

‫הוא ס מ ל ה ח ג והאור הוא ס מ ל הטוב‪ .‬ולכן א מ ר רב‬ ‫לעולם יכנס א ד ם )היוצא לדרך( בכי מוב ויצא בכי‬ ‫מוב )בזמן ש ה ח מ ה זורחת( ובר )פסחים ב׳‪ .‬רש״י(‪.‬‬ ‫מי מאין לו א מ ה ה י בלא מובח )יבמוה פ״ב(׳ ע״ד‬ ‫מ צ א א מ ה מ צ א מוב )ממלי י״ח(; ירומלם נקרא ההר‬ ‫המוב והלבנון ) ב ר מ ת מ״ה ‪ ; 0‬מ מ ר נקרא טוב׳ ולא‬ ‫יראה כי יבא טוב )ירמיה י׳׳ז( ; מוב מ א ד זה המוה‬ ‫)ב״ר(; מלאך המוה א י ק מ מוב מ א ד )זהר מ מ ו ה רס״ו(;‬ ‫תפלח בלשון טוב‪ ,‬ר ח מ לבי דבר מוב )ההלים מ״ה(‪,‬‬ ‫צדקה‪ ,‬על תמנע מ ו ב ; שבת׳ מזמור שיר ליום חשבת‬ ‫מוב ונוי‪ ,‬ואמרו כי ש ב ת מהנה מ ו ב ה ; ו מ ו ב ש ם מ ש ‪p‬‬ ‫מוב )קהלת מ׳(‪.‬‬

‫

‫

טוֹבִי (טוביה Tobit‬‬‏), ספר: אחד מהספרים החיצונים או כתובים אחרונים. ‬אבות הנצרות בקארטני (397) ובטרינט (1546) קדשו (canonized) את הספר ‫הזה‪ ,‬והפרוטסטנטים הכניסו אותו בהאפוקריפא. ‬הספר‬ ‫הזה נכתב בעיקרו או באלכסנדריא בלשון יוונית או‬ ‫בא"י בלשון סורית‪ ,‬ונעתק לרומית וגם לעברית‪.‬‬ ‫בהעתקות הראשונות יש נוסחאות שונות. בהעתקה‬ ‫מיוונית לעברית של פראנקל יש י״ד פרשיות‪.‬‬

[הסיפור] תוכן הספר הוא סיפור המעשה שקרה‬ ‫לאיש אחד בשם טובי ממטה נפתלי בארץ הגליל‬ שנגלה עם גלות עשרת השבטים ע"י ��למנאסר מלך‬ אשור‪ .‬וטובי היה איש תם וישר ועושה חסד‪ .‬שם‬ ‫אשתו חנה והוליד לו בן שקרא ג״כ טובי (או טוביה)‪.‬‬ ‫ובהיותו גולה בעיר נינוה לא התגאל במאכלות אסורות ‫והמלך בראותו צדקתו הטה אליו חסד ולא מנע ממנו‬ ‫לצאת ולבוא כאוות נפשו‪ ,‬ויתן לו עשרה אדרכמונים‬ ‫למנחה‪ ,‬והכסף הזה הלווה טובי לאיש דל בשם גבאל‬ ‫בארץ מדי ויקח שטר מידו‪ .‬אחרי מות שלמנאסר מלך‬ ‫סנחריב בנו תחתיו‪ ,‬ואחרי שובו ממפלתו בארץ יהודה‬ ‫שפך חמתו על בני ישראל הגולים בבבל ויהרוג מהם ‫רבים‪ ,‬וטוביה גמל עמהם חסד של אמת ויביאם לקבורה‪.‬‬ ‫גם המלך שישב אחרי סנחריב הרע עם הגולים ועם‬ ‫טוביה ויגזור עליו שלא לקבור את המתים‪ ,‬אך טוביה‬ ‫היה ירא את ה׳ יותר מדבר המלך ויאסוף בסתר את‬ ‫החללים אל חצרו ויקבור אותם בלילה. וה' נסה את‬ ‫טובי ויקר מקרה כי עטלף אחד הריק את צואתו מקינו‬ ‫ונפלה על פני טובי ותעוור את עיניו‪ .‬בכל זאת החזיק‬ ‫בתומתו והתפלל לה'‪ .‬וידל טובי מאד וישלח את בנו‬ ‫לגבות את החוב עשרת אדרכמונים שהלווה לגבאל במדי‪.‬‬ ‫ובדרכו פגע בו מלאך ה׳ רפאל. ‬ובעברם נהר חדקל‬ ‫המציא ה׳ לפני טובי דג גדול והמלאך ציווהו לשמור‬ ‫את הלב המרה והכבד לרפואה ולסגולה‪ .‬ויוליכהו‬ ‫המלאך לבית רעואל במדי ולו בת יחידה שנשאית‬ ‫לשבעת אנשים זה אחר זה וכולם מתו ביום חתונתה‪.‬‬ ‫ורעואל היה שאר בשר לטובי וגם שם אשתו חנה‪.‬‬ ‫והמלאך יעץ את טובי לארש לו את בתו שרה לאשה.