מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
א
- (א) דיני המצוה וכו'. יבמות ס"ב, ורבי משה פרק ט"ו מהלכות אישות, וא"ע סעיף קטן א. זמן המצוה: מבן י"ח; ומקדים, הרי זה משובח. ולענין אם עוסק בתורה, עיין שם ברבי משה והרב המגיד. ואין צורך להאריך בדבר המפורש בשלחן ערוך ואחרונים, אך איזה הערות ושיטות ארשום, בעזרת ה` יתברך.
ב
- (ב) וכמה בנים וכו`. מבואר בגמרא ורבי משה ושלחן ערוך דצריך שיהיו לו זכר ונקבה, ולא יהיה הבן סריס ולא הנקבה איילונית, דצריכין להיות ראויין להוליד. ואם יש לו טומטום ובן או בת, לא אמרינן כיון דטומטום ספק הוא כמבואר בגמרא ור"ם פרק א` מהלכות אישות. ולשיטת הרמב"ם, דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא, א"כ, אפשר דיש לו זכר ונקבה וקיים המצוה ז"א, כי הטומטום אינו ראוי להוליד ואפילו לבעול... ועיין תוספות יבמות (דף עב) ד״ה מבחוץ דאפי׳ כשביציו מנתון והוא ודאי זכר, מ״מ אינו ראוי לביאה כלל. א״כ, לא קיים כלל: לא בודאי ולא בספק. ואם הוליד אנדרוגינוס ובן או בת, או אנדרוגינוס היינו שיש לו זכרות ונקבות כמבואר פרק א` שם. ודעת הרבי משה גם כן בכל מקום דהוא ספק, מ"מ לדעת הרבי משה בפרק ז` מהלכות יבום דאנדרוגינוס אין ראוי להוליד, וכך הוא דעת הרי"ף שם. א"כ, בודאי לא קיים המצוה, דאין ראוי להוליד ואפילו לדעת הר"י והרא"ש, יבמות פרק ב ופרק ג בסוגיא דאנדרוגינוס שם, דפסקו דאנדרוגינוס הוי זכר ודאי, מ"מ אין ראוי להוליד, כמבואר בבית יוסף ובטור אבן העזר סימן קע"ב. והשיג על הטור שכתב לדעת הר"י והרא"ש הוי אנדרוגינוס ודאי זכר וחולץ ומייבס, אלא אפילו לדעתם פטורה מן החליצה ומן היבוס, דאין ראוי להוליד, עיין שם. אבל מדברי התוספות שם, ד"ה תנן, מבואר דאנדרוגינוס יכול להוליד מן אשה. ועיין בנוב"י מהדו"ת סימן א, שעמד בט בחקירה זו ומביא דה"ת הנזכר לעיל. ועיין שם שהביא בשם ספר אחד שמפלפל בזה. א"כ, אם יכול להוליד לשיטה זו, שהוא ודאי זכר, דינו כבן גמור; ולשיטה שהוא ספק [אף דגם אליבייהו דראוי להוליד ואינו תלוי זה בזה לאמר כיון דראוי להוליד הוא ודאי זכר, ע"ש בסוגיא שהיא עמוקה], א"כ אם הוליד אנדרוגינוס ובת, יצא מספק, דלמא אנדרוגינוס זכר הוא יש לו בן ובת. אבל אם הוליד אנדרוגינוס ובת, נראה מצד הסברא דאנדרוגינוס מתורח בת, לא יצא כלל. נהי דהיא בת, מכל מקום אין ראוי כאשה מאיש, אך הוא מילד אשה כזכר, וגזירת הכתוב דבן ובת הראויים להוליד כדרך הארץ בפי`, וכיון דאנדרוגינוס אינו מוליד מאיש כשאר נקבות, נראה דלא יצא, ובודאי ולא מתורח ספק.ומכל מקום, צריך עיון, ואפשר כיון דמולד לא איפכא לן באיזה ענין. אם כן, אינו חייב בפרו ורבו, רק מספק, וצריך עיון. ולדעת הראב"ד, פרק ב מהלכות שופר, דאנדרוגינוס לאו ספק הוא, אלא חצי זכר וחצי נקבה, כמו חצי עבד וחצי בן חורין, עיין שם. אם נאמר אם יכול להוליד גם כן, מכל מקום זה ודאי, אין סברא דנימא דבאנדרוגינוס לבד יצא
