הצגת המקור של הדף "טור חושן משפט קפד"

אין באפשרותך לערוך את הדף הזה, מהסיבה הבאה:

כתובת ה־IP שלך נחסמה בכל אתרי הוויקי.

החסימה בוצעה על־ידי ‪EPIC‬. הסיבה שניתנה לחסימה היא: Open proxy/Webhost: See the help page if you are affected

תחילת החסימה: 10:48, 2 ביולי 2024
פקיעת החסימה: 10:48, 2 ביולי 2025

כתובת ה־IP הנוכחית שלך היא 206.189.44.186. הטווח החסום הוא 206.189.32.0/20.

יש לציין את כל הפרטים האלה בכל פנייה לבירור החסימה. אם נראה לך שנחסמת בטעות, אפשר למצוא מידע נוסף והוראות בדף המדיניות הגלובלי No open proxies.

מלבד זאת, נא לדון בחסימה על־ידי שליחת בקשה לביקורת באתר מטא. אפשר גם לשלוח מכתב בדואר אלקטרוני לתור ה־VRT של הדיילים בכתובת stewards@wikimedia.org ולכלול בו את כל הפרטים לעיל.

באפשרותך לצפות בקוד המקור של הדף הזה ולהעתיקו.

{{טור|חושן משפט|קפג|קפד|קפה|}}
{{המרת או.סי.אר}}
==טור==
שלשה שעשו שליח לאחד ונתנו לו כל אחד מעותיו שיקנה להם אם כל אחד נתן לו צרור כספו לבדו למי שיקנה במעותיו הוא שלו וכתב הרמב"ם ז"ל אע"פ שהיה בלב השליח שיהיה זה המקח לכולם ואם נתנו לו המעות מעורבים מה שיקנה הוא בין כולם לכל אחד לפי מעותיו גם בזה כתב הרמב"ם אפילו שהיה בלב השליח שיהיה של הא' לבדו וכן אמר הרמ"ה אפילו אמר בהדיא דלפלוני זבין לא קנה וה"ר ישעיה כתב ואם קודם שקנאו הוא מפרש בהדיא אע"פ שמתחילה קיבל המעות לקנות ביחד זה קנה לבדו שהרי חזר בו משליחותם ולא רצה לקנות אלא לזה והרשות בידו לחזור עד כאן והכי מסתבר. לשון הרמב"ם ג' שנתנו לאחד מעות לקנות להם מקח אם המעות מעורבות וקנה במקצת הדמים המקח לכולם היה מעות כל אחד צרורין וחתומין לא קנה אלא זה שקנה במעותיו ע"כ ולפי זה אינו תלוי במה שנתנו לו הן מעותיהן מעורבין או כל אחד לבדו אלא בשליח תלי הדבר אם הוא קנה בהן מעורבין או בשל כל אחד ואחד וכן פירש רש"י: 

ראובן שקנה שדה משמעון ואמר שהוא שלוחו של לוי שיכתבו לו השטר בשם לוי ואח"כ אומר לעצמי קניתיה ומבקש שמעון שיכתוב לו שטר אחר של שמו אין מחייבין לשמעון שיכתוב לו שטר אחר ואם אומר לעדים תחילה בפני המוכר יש לכם לכתוב לי שטר אחר על שמי כופין אותו לכתוב לו שטר אחר אע"פ שלא אמר למוכר על מנת כן:

==בית יוסף==
{{המרת או.סי.אר}}
שלשה שעשו שליח לאחד וכולי בסוף פרק איזהו נשך (עד.) גמרא אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער אמר רבה הני בי תלתא דיהבי זוזי לחד למיזבן להו מידי וזבן לחד מינייהו זבן לכולהו ולא אמרן אלא דלא צר וחתם אינש אינש לחודיה אבל צר וחתם אינש אינש לחודיה למאן דזבן זבן ולמאן דלא זבן לא זבן ופירש"י דצר וחתם מעות של כל איש ואיש לבד. וכתבו תלמידי הרשב"א זבן לכולהו והוא שנתנו לו כאחד זה בפני זה דהו"ל כאילו נשתתפו ולאו כל כמיניה לקנות לאחד דאע"פ שהוא חוזר בו ולא רצה לקנות לאחרים ע"כ קנו כולם במה שקונה לחבירו דשותפים הם ע"כ אבל אם כל אחד נתנם לו שלא בפני חבירו הרי הוא כאילו צר וחתם אינש אינש לנפשיה דאמרינן למאן דזבן זבן:

וכתב הרמב"ם בספ"ז מהל' מכירה: ואם נתנו לו המעות מעורבים וכו' מתבאר מתוך המימרא שכתבתי: גם בזה כתב הרמב"ם בפ' הנזכר והסכימו תלמידי הרשב"א לדבריו פ' איזהו נשך: וכן אמר הרמ"ה. והר"ר ישעיה כתב. ל' הרמב"ם בספ"ז מהל' מכירה. ולפ"ז אינו תלוי במה שנתנו לו וכולי לענין פי' ההלכה ודאי יש חילוק בין דברי הרמב"ם למ"ש רבינו בראש סימן זה דלדברי רבינו מאי דאמר רבה ולא אמרן אלא דלא צר וחתם וכו' קאי לבעל המעות ולהרמב"ם קאי לעת הקנייה ודקדק רבינו כן מדבריו שכתב אם היו המעות מעורבות ולא כתב אם נתנו לו המעות מעורבות אבל לענין הדין נ"ל דאפילו נתנו לו כל א' צרור כספו אם עירבן השליח וקנה במקצתן לכ"ע הוי המקח לכולם ורבה אורחא דמילתא נקט שאם נותנין לו כל אחד צרור כספו אין דרך השליח לערבם אבל מדברי רבינו נראה שיש חילוק דין ביניהם דאם נתנו לו כל אחד צרור כספו לפיכך כתב רבינו אע"פ שעירבם השליח כיון שלא נתכוין השליח לקנות אלא לאחד מהם לא קנה חבירו מאחר שהקפידו לתת כל אחד צרור כספו כל א' זוכה לעצמו ואם נתנום מעורבים נתכוונו לזכות כולם כאחד הילכך אע"פ שנתכוין השליח לקנות לא' מהם זכו כולם. ולהרמב"ם אם היו הדמים מעורבים בין שנתנום מעורבים בין שעירבם השליח אע"פ שלא נתכוין לקנות אלא לאחד מהם זכו כולם וכן פירש"י: <small>(ב"ה) ומשמע לי דחתומים לאו דוקא דכל שאינם מעורבים למאן דזבן זבן אפי' לא חתימי ולא ציירי אלא אורחא דמילתא נקט דכל שאינם מעורבים צר וחתים אינש אינש לחודיה דאם לא כן תיקשי דיוקא דרישא לדיוקא דסיפא בהרמב"ם:</small>

ראובן שקנה שדה משמעון וכו' בפ' הגוזל עצים (דף קב:) גמרא הנותן צמר לצבע וכו' תנו רבנן הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור ואם אמר לו על מנת כופין אותו למכור ואסיקנא אמר אביי ה"ק הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין את המוכר למכור זימנא אחריתא ואם א"ל על מנת כופין את המוכר למכור אמר מר הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין את המוכר למכור זימנא אחריתא פשיטא מהו דתימא מידע ידעת דלנפשאי שקילנא ופנחיה בעלמא הוא דקבעינא וזוזי בכדי לא שדינא קמ"ל ואם א"ל על מנת כופין את המוכר למכור פשיטא לא צריכא דא"ל לסהדי קמיה דידיה חזו דשטר אחרינא קא בעינא מהו דתימא מצי א"ל אמינא שטרא מהיאך דשקלת בשמיה קאמר קמ"ל דא"ל להכי טרחי ואמרי להו לעדים קמך דמינך הוא דקא בעינא ופי' רש"י הלוקח שדה בשם חבירו ריש גלותא אין כופין את המוכר לחזור ולכתוב שטר מכירה אחר ללוקח שהיה לו להתנות ולהודיעו כתוב שטרי בשם ר"ג שאם יצאו עסיקין אראה להם שהוא של ר"ג וכתוב לי שטר אחר בשמי שלא יבואו יורשי ר"ג לתבעה ממני: ופנחיה בעלמא וכו'. כלומר להצלה נתכוונתי: דא"ל לסהדי קמי' מוכר חזו וכולי ובהדי מוכר גופיה לא אמר והרמב"ם בפ"ב מהלכות שלוחין כתב ואם התנה עמו בתחלה ואמר לו לעצמי אקנה וזה שאכתוב בשטר בשם לוי כדי שלא ידעו בי שאני הקונה ה"ז כופהו לחזור ולכתוב שטר אחר בשמו עכ"ל ולא הזכיר הא דאמרינן בגמרא לא צריכא דא"ל לסהדי קמיה דידיה חזו דשטרא אחרינא בעינא וצ"ע: [%א] כתב בהגהות מרדכי פרק ד' דמציעא שאל רב חפני כיון דבעי להקנותו מלוקח ראובן דזבן ארעא משמעון על שם לוי ולוי לא הרשהו וכתב השטר על שם לוי שהיה במכירה וכיון שראה שמעון שלא בא לוי חזר בו מפני שלא הקנה ללוי כלום והשיב שאין יכול לחזור בו כדמוכח התם הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין המוכר למכור ומשם מוכח דאין שמעון יכול לחזור בו אע"פ שלא הרשהו ולא עשאו שליח ואם יבוא ויאמר כי במעותיו קנה הדין ביניהן עכ"ל:

==בית חדש (ב"ח)==
{{המרת או.סי.אר}}
שלשה שעשו שליח לאחד וכו'. מימרא דרבה ס"פ א"נ (דף ע"ד) ואיכא לתמוה דכיון דס"ל לרבי' דרש"י והרמב"ם מפרשים דאינו תלוי במה שנתנו לו הם מעורבים וכו' א"כ מהיכן למד רבינו לפרש בתחלה אם כל אחד נתן לו צרור כספו לבדו וכו' דמשמע דהדבר תלוי במה שנתנו הם מעורבים או צרורים כ"א לבדו ונ"ל דרבינו ראה דהאלפסי והאשיר"י הוו גרסי ולא אמרן דזבן לחד מינייהו זבין לכולהו אלא דלא צר וחתים אינש אינש לדעתיה אבל צר וחתים אינש אינש לדעתיה למאן דזבין זבין ולמאן דלא זבין לא זבין דמדקאמר לדעתיה אלמא דהדין תלוי במה שהיה דעתם מתחלה כשעשאוהו שליח ונתנו לו המעות שרצונם היה שיהיו מעות כ"א צרור לבדו או היתה דעתם מתחלה שיהיו מעורבים אבל הרמב"ם ורש"י הוו גרסי כגירסתינו ולא אמרן אלא דלא צר וחתים אינש אינש לחודיה אבל צר וחתים אינש אינש לחודיה וכו' והכי פירושו דלא צר וחתים השליח למעות של כל אחד ואחד בלחודיה וכו' ואין הדבר תלוי כלל בדעתייהו דמשלחין אלא תלוי במה שקנה השליח במעות מעורבים או בשל כל אחד וא' לבדו ומיהו בפירש"י שלפנינו אין ללמוד מדבריו כלום שלא נמצא בספרינו אלא לשון זה דלא צר וחתים מעות של כל איש ואיש לבד עכ"ל וכך הוא בנ"י ותו לא:

וכתב הרמב"ם אע"פ שהיה בלב השליח וכו'. נראה דלאו דוקא בלב אלא הוא הדין אפילו אמר כך בפירוש אלא אורחא דמילתא נקט דכיון שהוא קונה בלבדו למי יאמר כך אלא שכך היה בלבו בשעה שקנה שהמקח הזה לכולם ואפ"ה לא מהני ובין שהיה בלבי כך ובין אמר בפירוש כך למי שיקנה במעותיו הוא שלו וזהו דבר פשוט אין צריך לבארו אבל אם הם מעורבים דכתב גם כן הרמב"ם אפילו שהיה בלב השליח וכו' קשה דהו"ל לפרש דאפילו אמר בהדיא דלפלוני זבין לא קנה ובהרמב"ם ספ"ז דהל' מכירה ראיתי שכתב כאן וז"ל אע"פ שהיתה כוונת השליח שזה שקנה לאחד מהן הרי המקח של כולן וכו' ואיכא לפרש מדלא כתב כאן ג"כ אע"פ שהיה בלב השליח כמ"ש בחלוקה האחרת אלמא שמה שאמר שהיתה כוונת השליח כך הוא לפי ששמעו ממנו שאמר כך בשעה שקנה אכן מדברי רבינו נראה שהיתה נוסחתו ברמב"ם אע"פ שהיה בלב השליח וכולי בשתי החלוקות בשוה. ומ"ש רבינו וכן אמר הרמ"ה אפילו אמר בהדיא וכו' כלומר גם הרמ"ה אמר כך וגם הוסיף אפילו אמר בהדיא: ומ"ש בשם ה"ר ישעיה נראה דס"ל דכיון שחזר בו משליחותו בפני עדים הרשות בידו לחזור ומה שקנה מן המעות המעורבות לפלוני לבדו זכה בו והשאר {{פרשן טור|Drisha}} מונח עד שיבוא לביתו ויחזיר לכל א' וא' את שלו אבל אם מעות כל א' צרור בלבדו מודה ה"ר ישעיה דאפילו חזר בו משליחותו בפני עדים ואמר שמה שיקנה הוא בין כולם אי נמי אפילו חזר בו לגמרי ואינו קונה כלל לפלוני אלא לב' חביריו בלבד אפ"ה כל מה שקנה במעות פלוני הוא של האחד בלבד בעל כרחו: לשון הרמב"ם ג' שנתנו לאחד וכו' ולפ"ז אינו תלוי וכו'. כתב ב"י דרבינו דקדק מדבריו שכתב אם היו המעות מעורבות וכו' ולא כתב אם נתנו לו המעות מעורבות עכ"ל והדבר ברור שאם נתנו לו הם המעות מעורבות אין ביד השליח לצרור לכ"א כספו בלבדו וכל מה שיקנה הוא בין כולם דכבר נשתתפו יחד אלא דהיכא דנתנו לו כ"א בלבדו התם הוא דבשליח תלוי הדבר דאם הוא ערבו וקנה בהן מעורבין מה שקנה הוא בין כולם ואם הניחן צרורים כמו שהיו וקנה בשל כ"א ואחד לבדו למי שיקנה במעותיו הוא שלו ונ"ל דלהרמב"ם אפילו נתן כל אחד מעותיו שלא בפני חבירו אם קנה במעות מעורבין שערבן השליח המקח של כולם דהא אפילו נתנו לו צרורים יכול לערבן ולקנות לכולם במעות מעורבות כ"ש בכהאי גוונא: כתב בספר ב"ה ומ"ש הרמב"ם היה מעות כל אחד צרורים וחתומים לאו דוקא דכל שאינם מעורבים למאן דזבין זבין אפי' לא חתימי ולא ציירי אלא אורחא דמילתא נקט דכל שאינם מעורבים צר וחתים אינש אינש לחודיה דאל"כ תיקשי דיוקא דרישא לדיוקא דסיפא בהרמב"ם עכ"ל ונכון הוא:

ראובן שקנה שדה משמעון וכו'. הכי אסיקנא פרק הגוזל קמא (דף ק"ג) וע"ל בסימן ס' סעיף י"ח כתב רבינו דין זה לגבי הלואה והאריך שם יותר ומכאן למד להורות גם בהלואה ע"פ בעל התרומות וז"ל הרמב"ם בפרק ב' מהלכות שלוחין ואם התנה עמו בתחילה וא"ל לעצמי אקנה וזה שאכתוב שטר בשם לוי כדי שלא ידעו בי שאני הוא הקונה ה"ז כופהו לחזור ולכתוב שטר אחר בשמו עכ"ל והקשה ב"י דאע"ג דאסיקנא דה"ק דהלוקח שדה בשם חבירו אין כופין את המוכר למכור זימנא אחריתא ואם א"ל ע"מ כופין את המוכר למכור מ"מ פרכינן עלה פשיטא ומשני ל"צ דא"ל לסהדי קמי דידיה חזו דשטרא אחרינא קא בעינא מהו דתימא וכו' קשה למה לא הזכיר הרמב"ם הא דאמרינן ל"צ דא"ל לסהדי וכו' וצ"ע ולפעד"נ דמאי דמקשינן פשיטא קס"ד דהאי ואם התנה תנאי מפורש התנה עם המוכר שיכתוב לו שטר אחר ולהכי אקשינן פשיטא ופרקינן ל"צ דא"ל לסהדי קמי דידיה וכו' כלומר שלא היה לשם תנאי מפורש אלא שהתנה בדברים שמובן מהם שרוצה שהמוכר יכתוב לו שטר אחר כגון דא"ל לסהדי קמי דידיה וכו' אבל ודאי דלאו דוקא בכה"ג אלא הוא הדין בדברים אחרים שמובן מהם שרוצה שהמוכר יכתוב לו שטר אחר וכגון שכתב הרמב"ם שהתנה עמו בתחילה וא"ל לעצמי אקנה וכו' דאע"פ שלא התנה בפירוש שיכתוב לו שטר אחר אלא מובן כך מדהוצרך לומר לפני המוכר בתחילה לעצמי אקנה וכולי דלא אמר כך אלא להודיעו שיכתוב שטר אחר כופין אותו לכתוב לו שטר אחר: כתב הרב בהגהת ש"ע ואם קנה קרקע תחילה ע"ש לוי אע"פ שלוי לא עשאו שליח אם קנה במעות לוי לא יוכל לחזור בו עכ"ל ואין ספק דט"ס הוא וצ"ל אע"פ שלוי לא עשאו שליח לא יוכל המוכר לחזור בו ואם יבוא לוי ויאמר כי במעותיו קנה הדין ביניהם כך הוא בעיטור מאמר ב' קנין:

תבניות המופיעות בדף זה:

תבנית:* (הצגת מקור) (מוגן לסוקרים אוטומטיים)
תבנית:ג (עריכה)
תבנית:גימטריה (עריכה)
תבנית:המרת או.סי.אר (עריכה)
תבנית:טור (עריכה)
תבנית:טור/ספריא (עריכה)
תבנית:טור/על התורה (עריכה)
תבנית:טור/שיתופתא (עריכה)
תבנית:טור/תאשמע (עריכה)
תבנית:עיצוב גופן (עריכה)
תבנית:פרשן טור (עריכה)
תבנית:צבע גופן (הצגת מקור) (מוגן לסוקרים אוטומטיים)
תבנית:רווח קשיח (הצגת מקור) (מוגן לסוקרים אוטומטיים)
תבנית:ררר (הצגת מקור) (מוגן לסוקרים אוטומטיים)
תבנית:ש (הצגת מקור) (מוגן לסוקרים אוטומטיים)
תבנית:שלם (הצגת מקור) (מוגן לסוקרים אוטומטיים)
יחידה:גימטריה (עריכה)

חזרה לדף טור חושן משפט קפד.

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/טור_חושן_משפט_קפד"