הצגת המקור של הדף "ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת כתובות/פרק שלישי"

→ ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת כתובות/פרק שלישי
אין באפשרותך לערוך את הדף הזה, מהסיבה הבאה:
כתובת ה־IP שלך נחסמה בכל אתרי הוויקי.
החסימה בוצעה על־ידי ‪EPIC‬. הסיבה שניתנה לחסימה היא: Open proxy/Webhost: See the help page if you are affected
תחילת החסימה: 10:48, 2 ביולי 2024
פקיעת החסימה: 10:48, 2 ביולי 2025
כתובת ה־IP הנוכחית שלך היא 206.189.44.186. הטווח החסום הוא 206.189.32.0/20.
יש לציין את כל הפרטים האלה בכל פנייה לבירור החסימה. אם נראה לך שנחסמת בטעות, אפשר למצוא מידע נוסף והוראות בדף המדיניות הגלובלי No open proxies.
מלבד זאת, נא לדון בחסימה על־ידי שליחת בקשה לביקורת באתר מטא. אפשר גם לשלוח מכתב בדואר אלקטרוני לתור ה־VRT של הדיילים בכתובת stewards@wikimedia.org ולכלול בו את כל הפרטים לעיל.
באפשרותך לצפות בקוד המקור של הדף הזה ולהעתיקו.
==פרק שלישי – אילו נערות ==

==[[ירושלמי כתובות ג א|'''ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה א''']]==
{{תחילת עמוד-ירו"מ|כתובות|טו|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}
<big>'''מתני’:'''</big> {{שוליים|ג_א}}אילו נערות שיש להן קנס <small><sub>באונס ומפתה</sub></small>. הבא על הממזרת, ועל הנתינה, ועל הכותית <small><sub>אף שהם חייבי לאוין ולוקים</sub></small>. והבא על הגיורת ועל השפחה ועל השבויה שנפדו או שנתגיירו או שנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד. הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנידה, יש להן קנס. אף על פי שהן בהיכרת, שאין בהן מיתת בית דין <small><sub>ורק במיתת בית דין אמרינן קים ליה בדרבא מינא ואינו משלם</sub></small>:<br>

<big>'''גמ’:'''</big> '''תנן, אילו נערות שיש להן קנס''' <small><sub>באונס ומפתה נערה בתולה</sub></small>. '''הבא על הממזרת'''. כתיב ([[דברים כב יט|דברים כי תצא כב יט]]) ולו תהיה לאשה. אשה שהיא ראויה לו, וממזרת היא ראויה לו? {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} אמר כתיב ([[שמות כב טז|שמות משפטים כב טז]]) כסף ישקול כמוהר הבתולות. ריבה כאן בתולות הרבה <small><sub>שאפילו על האסורות לו משלם</sub></small>. '''אם כן שישאנה''' <small><sub>כדין כל אונס ומפתה</sub></small>? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}}, אילו היה כתיב בתולות כמוהריות, '''הייתי מרבה אף את הפסולות לכל דבר '''. לית כתיב אלא כמוהר הבתולות. לא ריבה אותן הכתוב אלא למוהר בלבד. ויידא אמרה הדא '''שלא יקח את הפסולה'''? <small><sub>אף שיש כאן מצוות עשה ולא אמרינן עשה דוחה לא תעשה</sub></small> דתני {{אמורא-ירו"מ|חזקיה}} '''כתיב''' ([[שמות כב טז|שמות משפטים כב טז]]) אם מאן ימאן אביה. אין לי אלא שמיאן אביה, מניין שאם ימאנו אפילו מהשמים <small><sub>שיש איסור</sub></small>? תלמוד לומר מאן ימאן, מכל מקום. '''אם מכמוהר הבתולות אתה למד לרבות את הפסולות''', מעתה הבא על השפחה יהא לה קנס? לית יכיל, דתני, יכול הבא על השפחה ארמית יהא חייב? תלמוד לומר ([[שמות כב טו|שמות משפטים כב טו]]) מהר ימהרנה לו לאשה. את שיש לו הוייה בה. {{שוליים|ג_ב}}יצאת שפחה ארמית שאין לו הוייה בה. התיבון, הרי אחותו, אין לו הוייה בה והוא משלם קנס? שנייא היא שיש לה הוייה אצל אחר. הרי בתו יש לה הוייה אצל אחר {{שוליים|ג_ג}}ואינו משלם קנס? שנייא היא שהוא מתחייב בנפשו. שכל המתחייב בנפשו אינו משלם ממון. נתינה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}, נתינים לא חשו להם, אלא משום פסולי משפחה. אין תימר משום פסולי עבדות '''שיהושע הפך אותם עבדים להביא עצים למזבח''', מעתה הבא על הנתינה לא יהיה לה קנס '''כמו הבא על השיפחה. ואנן תנינן''', הבא על הנתינה יש לה קנס. כותית. אתיא כמאן דאמר, כותי כישראל לכל דבר '''לכן יש להן קנס'''. ברם כמאן דאמר כותי כגוי, לא בדא. דאיתפלגון, כותי כגוי דברי {{תנא-ירו"מ|רבי}}. {{תנא-ירו"מ|רבן שמעון בן גמליאל}} אומר, כותי כישראל לכל דבר. אפילו תימא כותי כגוי '''יש להן קנס, שהרי''' כותי, משום מה הן פסולין '''אפילו אם יתגירו'''? לא משום גוי ועבד הבא על בת ישראל <small><sub>שהכותים נשאו נשים מישראל וכותיות נשאו לישראלים</sub></small>? '''גוי ועבד הבא על בת ישראל''' הוולד ממזר, וממזרת יש לה קנס. '''ניחא דאזלינן''' לחומרין לעניין משפחה, דאת עבד ליה '''כגוי''' ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר <small><sub>ואפילו אם יתגירו ישארו אסורים</sub></small>. <br><br>
{{תיבה נגללת}}'''עין משפט ונר מצוה:'''{{ש}}[ע"א]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|טו א}}{{ש}}[ע"ב]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|טו ב}}
{{סוף}}
===-----------------------------------{{צבע גופן|אדום|דף טז}}===
[[File:ירושלמי מאיר כתובות טז.ogg|thumb|ירושלמי מאיר כתובות טז]]<br>
{{תחילת עמוד-ירו"מ|כתובות|טז|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}
'''אבל''' לענין קנס, '''המוציא מחברו עליו הראיה נעביד''' ליה <small><sub>אולי הנערה הזו</sub></small> מישראל {{שוליים|ג_ד}}הבא על הגויה '''שהוולד גוי ואין לה קנס? אלא על כרחך המשנה כמאן דאמר כותים גירי אמת הן'''. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי חנינא}}, האונס והמפתה את היתומה, פטור. '''דכתיב''' ([[דברים כב כט|דברים כי תצא כב כט]])ונתן האיש השוכב עימה לאבי הנערה חמישים כסף. וזו אין לה אב'''. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבא בר ממל}}, '''במחלוקת. כדתנן, נערה שנתארסה או שנתגרשה'''. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי הגלילי}} '''אומר, אין לה קנס'''. {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} '''אומר ''', יש לה קנס וקנסה של עצמה. '''כ{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי הגלילי}} אין לה קנס, כי פקע זכות האב ממנה והרי היא כיתומה בחיי האב, וכל שכן ביתומה ממש. ברם כ{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}}, {{שוליים|ג_ה}}יש לה קנס, וקנסה של עצמה'''. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}, מתניתא אמרה '''כן''' <small><sub>שיש לה קנס</sub></small> '''דתנן, שנתגירו ושנשתחררו''' פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד, '''וגרה''' לא כיתומה היא? והתני ([[דברים כב כט|דברים כי תצא כב כט]]) תחת אשר עינה. לרבות את היתומה לקנס, דברי {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי הגלילי}}? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אחי}}, תיפתר {{שוליים|ג_ו}}שבא עליה עד שלא מת אביה, ומת אביה. '''שכבר''' נראה ליתן לאביה. תמן תנינן, {{שוליים|ג_ז}}האוכל תרומה במזיד, משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. ותנינן, ('''מכות ג א''') '''אלו''' הן הלוקין '''הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה. אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו'''. <small><sub>משמע שעל תרומה לוקה</sub></small> הכא <small><sub>במסכת מכות</sub></small> '''גבי תרומה וממזרת ונתינה''' את אמר לוקה, '''והכא''' <small><sub>במסכת תרומות גבי תרומה ואצלנו בממזרת ונתינה</sub></small> את אמר משלם? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}}, לצדדין היא מתניתה. {{שוליים|ג_ח}}אם התרו בו, לוקה '''ואינו משלם'''. לא התרו בו, משלם '''ואינו לוקה'''. סבר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} למימר, במקום מכות ותשלומים, '''לוקה''' ואינו '''משלם'''. וילקה וישלם? '''כתיב''' ([[דברים כה ב|דברים כי תצא כה ב]]) כדי רשעתו. משום רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות. וישלם ולא ילקה? '''כתיב''' ([[דברים כה ב|דברים כי תצא כה ב]]) והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר. '''במי שיש בו שתי רשעיות''' <small><sub>שעל אחת חייב מלקות ועל השניה חיב ממון</sub></small> '''הכתוב מדבר ואמרה תורה שילקה'''. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} אמר, ואפילו לא התרו, אינו משלם. מאחר שאילו מתרין בו, לוקה. מתניתא פליגא על {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} '''דתנן''', ('''תרומות ז א''') {{שוליים|ג_ט}}האוכל תרומה שוגג, משלם את הקרן וחומש. ואלו התרו בו, וכי אינו לוקה? <small><sub>ל{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} לא קשה שאפשר להעמיד בשלא התרו בו. אבל ל{{אמורא-ירו"מ|ריש לקיש}} הרי אפילו אם לא התרו צריך להיות פטור</sub></small> פתר לה <small><sub>שהמשנה בדעת יחיד</sub></small> כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}. ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} אמר, לוקה ומשלם. מתניתא פליגא על ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} דתנינן, אילו נערות שיש להן קנס. אילו התרו בו, אינו לוקה? '''ואף על פי כן יש לו קנס כשלא התרו''' <small><sub>ל{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} לא קשה שאפשר להעמיד בשלא התרו בו. אבל ל{{אמורא-ירו"מ|ריש לקיש}} הרי אפילו אם לא התרו צריך להיות פטור</sub></small> פתר לה <small><sub>שהמשנה בדעת יחיד</sub></small> כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}, ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} אמר, לוקה ומשלם. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}, מן המוציא שם רע למד {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} '''דכתיב''' ([[דברים כב יח|דברים כי תצא כב יח יט]]) ויסרו אותו וענשו אותו. '''ויסרו אותו מכות. וענשו אותו''' <small><sub>מאה כסף</sub></small>, ממון. רבנין אמרין, לחידושו יצא המוציא שם רע. ודבר שהוא יוצא לחידושו, אין לומדין ממנו. '''ומה חידושו'''? לפי שבכל מקום אין אדם מתחייב מדיבורו <small><sub>דהוי לאו שאין בו מעשה</sub></small>, וכאן אדם מתחייב מדיבורו. '''כשם שאי אתה''' למד ממנו '''לחייב''' דבר אחר '''שאין בו מעשה''', כן אין את למד ממנו לא עונשין ולא מכות <small><sub>שילקה וישלם</sub></small>. לא כן אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}}, '''מי שהיה''' מזיד בחלב <br><br>
{{תחילת עמוד-ירו"מ|כתובות|טז|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}
ושוגג בקרבן, '''אם התרו''' בו לוקה ומביא קרבן. '''אף הכא ילקה וישלם? אמר''' {{אמורא-ירו"מ|רבי בון בר חייה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמואל בר רב יצחק}}, '''כתיב''' ([[דברים כה ב|דברים כי תצא כה ב]]) '''והפילו השופט והכהו לפניו''' כדי רשעתו. '''כששני''' דברים מסורין לבית דין, את תופס אחד מהן. יצא '''קרבן שהוא''' דבר שמסור לשמים. {{שוליים|ג_י}}הכל מודין שאין ממון אצל מיתה, מן הדא. '''דכתיב''' ([[ויקרא כד כא|ויקרא אמור כד כא]]) מכה בהמה ישלמנה, ומכה אדם יומת. מה מכה בהמה, לא חלקתה בו בין שוגג למזיד לחייבו ממון. אף מכה אדם, לא תחלוק בו בין שוגג למזיד לפוטרו ממון. מה פליגין? בממון אצל מכות. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} אמר, אין ממון אצל מיתה, {{שוליים|ג_יא}}ויש ממון אצל מכות. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} אומר, כשם שאין ממון אצל מיתה, כך אין ממון אצל מכות. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אמי בבלייה}} בשם רבנין דתמן, טעמא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}, '''אתיא''' רשע רשע. נאמר רשע במחוייבי מיתה '''דכתיב''' ([[במדבר לה לא|במדבר מסעי לה לא]]) '''אשר הוא רשע למות''', ונאמר רשע במחוייבי מכות '''דכתיב ([[דברים כה ב|דברים כי תצא כה ב]]) והיה אם בן הכות הרשע'''. מה רשע שנאמר במחוייבי מיתות בית דין, אין ממון אצל מיתה. אף רשע שנאמר במחוייבי מכות, אין ממון אצל מכות. {{אמורא-ירו"מ|רבי נתן בר הושעיה}} אמר, <small><sub>מה שהקשנו מהמשנה שלנו שבה נאמר שלממזרת ונתינה יש קנס ממה שנאמר באלו הן הלוקין שהבא על הממזרת ועל הניתנה לוקה, והרי אין לוקה ומשלם</sub></small>. '''לא קשיא'''. כאן בנערה וכאן בבוגרת. {{שוליים|ג_יב}}נערה, יש לה קנס ואין לה מכות. בוגרת, יש לה מכות {{שוליים|ג_יג}}ואין '''לה קנס. ובוגרת אין לה''' בושת ופגם <small><sub>וישלם ולא ילקה</sub></small>? רבנין דקסרין אמרין, תיפתר, {{שוליים|ג_יד}}'''במפותה''' או שמחלה לו. וסבר {{אמורא-ירו"מ|רבי נתן בר הושעיה}}, במקום מכות ותשלומין משלם ואינו לוקה <small><sub>לכן בנערה משלם ואינו לוקה</sub></small>. וילקה וישלם? '''כתיב''' כדי רשעתו. משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות. '''וילקה''' ולא '''ישלם'''? כעדים זוממין. כמה דתימר תמן בעדים זוממין, {{שוליים|ג_טו}}משלמין ואין לוקין, '''אף הכא''' משלם ואינו לוקה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}}, טעמא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי נתן בר הושעיה}} '''מדכתיב''' כדי רשעתו. את שמכותיו יוצאות כדי כל רשעתו. יצא זה שאומרים לו <small><sub>אחר שלקה</sub></small>, עמוד ושלם. מתניתא פליגא על {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} '''דתנן''', {{שוליים|ג_טז}}האוכל תרומה מזיד, משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. על דעתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי נתן בר הושעיה}} דאמר '''בכל מקום שיש מלקות וממון''' משלם '''ואינו לוקה''', ניחא. על דעתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} דאמר, התרו בו לוקה. ואם לא התרו בו, משלם. פתר לה '''במזיד''' בלא בהתראה. על דעתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}, '''שסובר שאפילו אם לא התרו, אינו משלם. מאחר שאילו היו מתרין בו, היה לוקה. הא''' לא שנייא '''ליה''', היא שוגג היא מזיד היא '''התרו בו היא''' לא התרו בו '''בכל מקרה פטור. ולמה אמרה המשנה שמשלם'''? פתר לה <small><sub>שהמשנה בדעת יחיד</sub></small> כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}, דאמר לוקה ומשלם. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינה}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}}, ואפילו<br><br>
{{תיבה נגללת}}'''עין משפט ונר מצוה:'''{{ש}}[ע"א]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|טז א}}{{ש}}[ע"ב]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|טז ב}}
{{סוף}}

===-----------------------------------{{צבע גופן|אדום|דף יז}}===
[[File:ירושלמי מאיר כתובות יז.ogg|thumb|ירושלמי מאיר כתובות יז]]<br>
{{תחילת עמוד-ירו"מ|כתובות|יז|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}
יסבור {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} כל מתניתא ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}. קרייה ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}? והכתיב ([[ויקרא כב יד|ויקרא אמור כב יד]]) איש כי יאכל קודש בשגגה '''ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן. ואיך אמרה תורה שישלם, הרי ל{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} כיוון שבמזיד בהתראה יש מלקות, אפילו שוגג לא משלם'''? אלא מיסבר סבר {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}, חומש '''כקרבן שבא לכפר, ולכן לוקה. שלא אומרים בקרבן קים ליה בדרבה מיניה כמו בתשלומים'''. ואפילו תימר חומש '''כקרבן''', קרן קרבן? <small><sub>הרי הוא חייב בקרן דכתיב חמישיתו יוסף עליו</sub></small> אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן בר שלום}}, מתניתא אמרה שהקרן קנס. דתנינן תמן, אינו משלם תרומה, {{שוליים|ג_יז}}אלא חולין מתוקנין והן נעשין תרומה. אילו ממה שאכל היה משלם, '''ניחא''' <small><sub>שזה ממון</sub></small>. '''אבל עכשיו שמשלם חולין שזה יותר ממה שהזיק, אין זה ממון אלא קנס'''. ועוד מהדא דתני, אכל תרומה טמאה, משלם חולין טהורין. ואם שילם חולין טמאין, יצא. ולא דמי עצים הוא חייב לו? הדא אמרה, שהקרן קנס. כמה דאת אמר קרן קנס, '''כוותה''' חומש קנס, '''ולמה במזיד פטור '''? אלא {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} כדעתיה, כמה דו אמר תמן, הכל היה בכלל ([[שמות כ יג|שמות יתרו כ יג]]) לא תענה ברעך עד שקר '''שלוקה''', יצא ([[דברים יט יט|דברים שופטים יט יט]]) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. '''למה יצא'''? לא שישלם ממון? '''אף הכא''', הכל היה בכלל ([[ויקרא כב י|ויקרא אמור כב י]]) וכל זר לא יאכל קודש, '''ולוקה'''. יצא ואיש כי יאכל קודש בשגגה, '''ללמד''' שישלם ממון '''ולא ילקה'''. והתני מודין חכמים ל{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}, בגונב תרומת חבירו ואכלה, שהוא לוקה ומשלם. '''ולמה לא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה'''? שכן, האוכל '''תרומתו''' <small><sub>תרומה ששיכת לו ואין בה גזל</sub></small>, '''לוקה'''. <small><sub>וכל מקום שיש מציאות של מלקות ללא ממון, אף כשיש חיוב ממון לוקה ומשלם</sub></small>. והתני מודין חכמים ל{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}, בגונב חלב חבירו ואכלו, שלוקה ומשלם? שכן האוכל חלבו לוקה. והתני, {{שוליים|ג_יח}}החוסם את הפרה, משלם ששת קבין לפרה, וארבעה קבין לחמור '''אף שלוקה על המזיד'''? שכן החוסם פרתו לוקה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}, '''אף למחוייבי''' מיתות '''כן. כגון שגנב''' תרומת הקודש ואכלה <small><sub>שחייב בשוגג קרבן מעילה ובמזיד מיתה בידי שמים</sub></small>, שהוא לוקה ומשלם, '''שהרי''' מכל מקום הפסידו '''ממון''' <small><sub>ואפשר שיהיה זה בלי זה שעל הגזלה לבד חייב ממון</sub></small> <br><br>
{{תחילת עמוד-ירו"מ|כתובות|יז|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}
. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}, מעתה הבא על אחותו קטנה, ילקה וישלם. שכן הבא על אחותו בוגרת לוקה? חזר '''ואמר''', גבי אחותו, חל עליו תשלומין ומיתה כאחת. ברם הכא, מכיון שחסם, נתחייב מכות. מיכן ואילך, בתשלומין. התיב {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}}, הרי המצית גדישו של חבירו בשבת '''פטור מתשלומין. למה לא נאמר שעל''' שיבולת הראשון חייב מכות. מיכן ואילך בתשלומין? ולית אמר כן <small><sub>ולא אומרים כך</sub></small> '''אלא''', על כל שיבולת ושיבולת יש בה התריית מיתה. '''אף הכא''', על כל חסימה וחסימה יש בה התריית מכות? {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי בון}} אמר, תרין אמוראין, חד אמר {{שוליים|ג_יט}}בחוסם בתרומה ובקדשים <small><sub>שאין לאו דחסימה בתרומה וקדשים. דכתיב לא תחסום שור בדישו. בדישו שלו ולא של הקדש</sub></small>. וחרנה אמר, בחוסם על ידי שליח. שליח לוקה והוא פטור '''דכתיב''' ([[ויקרא יז ד|ויקרא אחרי מות יז ד]]) דם יחשב לאיש ההוא. '''לאיש ההוא''' ולא לשולחיו. '''מכאן דאין שליח לדבר עבירה'''. שוגג בתרומה ומזיד בחמץ, שוגג בתרומה ומזיד בנזיר, שוגג בתרומה ומזיד ביום הכיפורים. אין תפתרינה '''כשני''' דברים ניחא '''שחייב ממון על אחד ומלקות על השני''', ואין תיפתר '''כדבר''' אחד <small><sub>כיוון שמתחייב על אכילה אחת</sub></small>, מחלוקת {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}. '''ל{{אמורא-ירו"מ|ריש לקיש}} שסובר שגזרת הכתוב בתרומה שלא אומרים קים ליה בדרבה מיניה''' <small><sub>משום שהכל היה בכלל</sub></small> ([[ויקרא כב י|ויקרא אמור כב י]])<small><sub>וכל זר לא יאכל קודש, שלוקה. יצא ואיש כי יאכל קודש בשגגה, ללמד שישלם ממון ולא ילקה. אף כאן למרות שיש לאו נוסף</sub></small> '''משלם ולא אכפת לנו שיש לאו נוסף. ל{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} שמשלם רק אם לא התרו בו. כאן שהתרו בו על החמץ לוקה. תמן תנינן''', {{שוליים|ג_כ}}אין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת. הא בתשלומין, שניהן שוין, '''ופטור דקים ליה בדרבה מיניה'''. מתניתא {{תנא-ירו"מ|דרבי נחונייא בן הקנה}}, {{תנא-ירו"מ|דרבי נחונייא בן הקנה}} אומר <br><br>
{{תיבה נגללת}}'''עין משפט ונר מצוה:'''{{ש}}[ע"א]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|יז א}}{{ש}}[ע"ב]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|יז ב}}
{{סוף}}

===-----------------------------------{{צבע גופן|אדום|דף יח}}===
[[File:ירושלמי מאיר כתובות יח.ogg|thumb|ירושלמי מאיר כתובות יח]]<br>
{{תחילת עמוד-ירו"מ|כתובות|יח|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}
יום הכיפורים כשבת לתשלומין. {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן מנסיא}} אומר, מחוייבי כריתות כמחוייבי מיתות בית דין '''ופטורים מתשלומים'''. מה ביניהון? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אחא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אבינה}}, '''אנס''' נערה נידה ביניהון. {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} אומר, אף '''אנס את''' אחות אשתו ביניהון. על דעתיה {{תנא-ירו"מ|דרבי נחונייא בן הקנה}}, מה שבת אין לו היתר אחר איסורה אף יום הכיפורים אין לו היתר אחר איסורו. '''ואלו''', הואיל ויש להן היתר אחר איסורן, משלם. על דעתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן מנסיא}}. מה שבת יש בה כרת, אף יום הכיפורים יש בה כרת. ואלו, הואיל ויש בהן כרת, אינו משלם. {{אמורא-ירו"מ|רבי יהודה בר פזי}} בעא, מכות וכרת, מה אמרין בה אילין '''תנאי? האם כמו שכשיש כרת וממון הם פוטרים מן הממון, אף כשיש מלקות וכרת הם יפטרו מן המלקות? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}} ''', {{ב|צריכה |ספק}} לרבנין. {{אמורא-ירו"מ|רבי יונה}} בעא, למה לא שמע לה מן הדא דתני {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחי}}? דתני {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן יוחי}}, {{תנא-ירו"מ|רבי טרפון}} אומר, נאמר כרת בשבת '''דכתיב''' ([[שמות לא יד|שמות כי תשא לא יד]]) כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא. ונאמר כרת ביום הכיפורים '''דכתיב ([[ויקרא כג כט|ויקרא אמור כג כט]]) כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מקרב עמה'''. מה כרת שנאמר בשבת, אין מכות אצל כרת '''משום דהוי לאו הניתק לאזהרת מיתת בית דין'''. אף כרת שנאמר ביום הכיפורים, אין מכות אצל כרת. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}, {{ב|מה צריכה '''לו''' |במה הוא הסתפק}}? כ{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}. ברם כ{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} '''פשיטה לו שכרת לא פוטר ממלקות. כי''' מה מכות אצל מיתה יש לו, כל שכן מכות אצל כרת. דאיתפלגון, השוחט אותו ואת בנו לשם עבודה זרה. {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} אמר, {{שוליים|ג_כא}}התרו בו משם אותו ואת בנו, לוקה. משם עבודה זרה, היה נסקל. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} אמר, '''אפילו''' התרו משם אותו ואת בנו, אינו לוקה. מאחר שאילו התרו בו משם עבודה זרה היה נסקל. אמר ליה, אפילו כ{{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} {{ב|צריכה לו| הוא הסתפק}}, תמן, שני דברים. '''מלקות על הלאו של אותו ואת בנו, ומיתה על עבודה זרה. והכא''' דבר אחד. על דעתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}, מה איכא בין אילין תנאי <small><sub> {{תנא-ירו"מ|רבי נחוניה בן הקנה}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן מנסיא}}</sub></small> '''שסוברים שחיבי כריתות פטורים מתשלומים'''. לאילין רבנן '''שחולקים על {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} וסוברים שחייבי מלקות פטורים מתשלומים? שהרי כל חייבי כריתות הם גם חייב מלקות, וממה נפשך יפטר מתשלומים. לאוין שאין בהם כריתות בניהם. ל{{תנא-ירו"מ|רבי נחוניה בן הקנה}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן מנסיא}} יהיה חייב בתשלומים. ולאילין רבנן שחולקים על {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} יהיה פטור'''. {{אמורא-ירו"מ|רבי יודן}} אמר '''כגון''', הבא על הממזרת ביניהון. {{אמורא-ירו"מ|רבי חנניה}} אמר '''כגון''' המצית גדיש חבירו ביום טוב ביניהון. על דעתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון בן מנסיא}} ו {{תנא-ירו"מ|רבי נחוניה בן הקנה}}, הואיל ואין בהן כרת '''ולא מתחייב בנפשו''' משלם. על דעתיה '''דאילין רבנן שחולקים על {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}''', הואיל ויש בהן מכות, אינו משלם. מעתה, הא דתנן אילו נערות שיש להן קנס '''ובניהם הבא על הממזרת''', דלא כרבנין '''אלא כ{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}'''? <small><sub>שהרי לרבן כיוון שיש לאו לוקה ואינו משלם</sub></small> אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מתניה}} <br><br>
{{תחילת עמוד-ירו"מ|כתובות|יח|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}
תיפתר דברי הכל, בממזר שבא על הממזרת '''שאינו אסור בה. תנן''', ואשת אחיו, '''יש לה קנס. אף על פי שהיא בהיכרת'''. אשת אחיו לאו יבמתו היא? '''שהרי מדובר בנערה בתולה כך שאין לאחיו ילדים, ומדובר שאחיו מת אחרת היה חייב סקילה וברור שאינו משלם'''. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי מתניה}}, תיפתר שהיו לאחיו בנים, ואירס אשה ומת. ובא אחיו ואנסה<br>

==[[ירושלמי כתובות ג ב|'''ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה ב''']]==
<big>'''מתני’:'''</big> {{שוליים|ג_כב}}ואילו שאין להן קנס. הבא על הגיורת, ועל השבויה, ועל השפחה שנפדו או שנתגיירו או שנשתחררו יתרות על שלש שנים ויום אחד. {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} אומר, שבויה שנפדית, הרי היא בקדושתה אף על פי שהיא גדולה: <br>

<big>'''גמ’:'''</big> '''תנן, {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} אומר, שבויה שנפדית, הרי היא בקדושתה אף על פי שהיא גדולה''': אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}}, לא ריבה אותה {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} אלא לקנס <small><sub>שיש לה קנס כבתולה</sub></small> '''אבל לשאר דברים הרי היא כבעולה'''. תני {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}}, אף לכתובת מנה מאתים. {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} אמר, אף להאכילה תרומה. על דעתיה ד{{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} '''שאמר ששבויה אוכלת תרומה''', {{תנא-ירו"מ|רבי יהודה}} ו{{תנא-ירו"מ|רבי דוסא}} שניהן אומרים דבר אחד. דתנינן תמן, השבויה אוכלת בתרומה דברי {{תנא-ירו"מ|רבי דוסא}}. '''כי''' אתא {{אמורא-ירו"מ|רבי חנינה}} אמר בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}} הלכה כ{{תנא-ירו"מ|רבי דוסא}}<br>
==[[ירושלמי כתובות ג ג|'''ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה ג''']]==
<big>'''מתני’:'''</big> {{שוליים|ג_כג}}הבא על בתו, ועל בת בתו ועל בת בנו, ועל בת אשתו, ועל בת בתה, ועל בת בנה. אין להן קנס מפני שהוא מתחייב בנפשו, שמיתתו בידי בית דין. שכל המתחייב בנפשו, אינו משלם ממון שנאמר ([[שמות כא כב|שמות משפטים כא כב]]) ולא יהיה אסון, ענוש יענש: <br>

<big>'''גמ’:'''</big> '''למה צריך לאמר הבא על בתו שאין לה קנס מפני שמתחייב בנפשו'''. אילו אחר בא עליה, קנסה {{שוליים|ג_כד}}לאו לאביה הוא? תיפתר שבא עליה אביה ומת, '''ובשעת גמר דין היתה לעצמה. הייתי אומר שיכולה לתבוע את היורשים. קא משמע לן שאין לה קנס. חייבים להעמיד כך ל{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי הגלילי}} שסובר שנערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס''', ברם כ{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} '''שסובר שנערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה של עצמה. אפשר להעמיד ביתומה בחיי אביה, {{שוליים|ג_כה}}שיש לה קנס וקנסה''' '''לעצמה, ואביה פטור משום שמתחייב בנפשו. תנן, שכל המתחייב בנפשו, אינו משלם ממון שנאמר''' ([[שמות כא כב|שמות משפטים כא כב]]) ולא יהיה אסון, ענוש יענש. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}}, ממשמע שנאמר ולא יהיה אסון, איני יודע שאם יהיה אסון ונתת נפש תחת נפש? ומה תלמוד לומר אם יהיה אסון? לרבות את המזיד '''בלא התרייה. שאף שאין דין מיתה, פטור מתשלומים'''. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}, ולאו מתניתא היא? '''דתנן''' שכל המתחייב בנפשו, אינו משלם ממון? '''לא אתיא {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} להשמיענו''' אלא '''אפילו''' בשוגג '''שאף שאין דין מיתה פטור מתשלום'''. אמר <br><br>


{{תיבה נגללת}}'''עין משפט ונר מצוה:'''{{ש}}[ע"א]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|יח א}}{{ש}}[ע"ב]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|יח ב}}{{סוף}}
===-----------------------------------{{צבע גופן|אדום|דף יט}}===
[[File:ירושלמי מאיר כתובות יט.ogg|thumb|ירושלמי מאיר כתובות יט]]<br>
{{תחילת עמוד-ירו"מ|כתובות|יט|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}
{{אמורא-ירו"מ|חזקיה}}, עוד תני מתניתא ([[ויקרא כד כא|ויקרא אמור כד כא]]) מכה בהמה ישלמנה, ומכה אדם יומת. {{שוליים|ג_כו}}מה מכה בהמה לא חלקתה בו בין בשוגג בין במזיד, לחייב ממון. אף מכה אדם, לא תחלוק בו בין שוגג למזיד לפטור ממון<br>

==[[ירושלמי כתובות ג ד|'''ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה ד''']]==
<big>'''מתני’:'''</big> נערה שנתארסה ונתגרשה. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי הגלילי}} אומר, אין לה קנס. {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} אומר, {{שוליים|ג_כז}}יש לה קנס וקנסה של עצמה: <br>

<big>'''גמ’:'''</big> מאי טעמא ד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי הגלילי}}? '''דכתיב''' ([[דברים כב כח|דברים כי תצא כב כח]]) אשר לא אורשה. ו{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}? אשר לא אורשה, עד שלא נתארסה נותן לאביה. נתארסה נותן לעצמה. על דעתיה ד{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} '''אם דורשים כך, למה לא נאמר''', {{שוליים|ג_כח}}נערה נותן לאביה, בוגרת נותן לעצמה. בתולה נותן לאביה, מוכת עץ נותן לעצמה? שנייא היא דכתיב נערה '''בתולה'''. נערה ולא בוגרת. בתולה ולא מוכת עץ. '''תנן, {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} אומר, יש לה קנס וקנסה של עצמה. אף הכא, וכי''' לית כתיב אשר לא אורסה? '''ולמה בזה {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}} אומר שיש קנס, רק שהכסף לעצמה? ל{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבא}}''' אשר לא אורסה '''נצרך לדרשה, ללמד''' הימינה לגזירה שוה '''למפתה'''. מה תמן '''באונס''' חמשין. אף הכא '''במפתה''' חמשין. ולית ליה ל{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי הגלילי}} חמשין? אית ליה, '''מכסף''' כ��ף. מה כסף שנאמר להלן חמשין, אף כאן חמשין. '''ל{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי הגלילי}} שסובר שלנערה שנתארסה אין קנס''', בא עליה עד שלא נתארסה, ונתארסה ונתגרשה מהו? לית מילתא ד{{אמורא-ירו"מ|רבי אחי}} אמרה שהוא נותן? דתני ([[דברים כב כט|דברים כי תצא כב כט]]) תחת אשר עינה, לרבות את היתומה לקנס דברי {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי הגלילי}}. '''והקשנו ל{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי הגלילי}} שדורש אשר לא אורסה פרט למאורסת. הכא נמי היה לו לדרוש ונתן לאביה, פרט למי שאין לה אב? ואמר''' {{אמורא-ירו"מ|רבי אחי}}, תיפתר {{שוליים|ג_כט}}שבא עליה עד שלא מת אביה, ומת אביה, '''שכבר''' נראה ליתן לאביה. הוא בא עליה עד שלא מת אביה ומת אביה, {{שוליים|ג_ל}}והוא בא עליה עד שלא נתארסה ונתארסה. {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} אמר, {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}} בעא, בא עליה עד שלא נישאת ונישאת, '''למי הקנס'''? ממה דתימר '''תמן''' '''בא עליה עד שלא נתארסה ונתארסה, אף שעכשיו''' תחת בעלה היא, הוא נותן לאביה. '''אף הכא אף שתחת''' בעלה היא הוא נותן לאביה<br>

==[[ירושלמי כתובות ג ה|'''ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה ה''']]==
{{תחילת עמוד-ירו"מ|כתובות|יט|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}
<big>'''מתני’:'''</big> {{שוליים|ג_לא}}המפתה נותן שלשה דברים, והאונס ארבעה. המפתה נותן בושת ופגם וקנס, מוסיף עליו האונס, שהוא נותן את הצער, והמפתה אינו נותן את הצער. האונס נותן מיד, והמפתה לכשיוציא. האונס שותה בעציצו, והמפתה אם רצה להוציא יוציא: <br>

<big>'''גמ’:'''</big> ודלא כ{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}}, ד{{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} פטר את האונס מן הצער. '''דסבר''' למה זה דומה? לחותך יבלת חבירו ועתיד לחתכה. למה זה דומה? לקוצץ נטיעות חבירו ועתיד לחתכן. אמרו לו, אינו דומה נבעלת באונס לנבעלת ברצון. לא דומה נבעלת באשפה, לנבעלת בחופה. מה מקיים {{תנא-ירו"מ|רבי שמעון}} תחת אשר עינה? אמרו בשם {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}}, תיפתר בשבא עליה על הקוצים. '''תנן''' והמפתה לכשיוציא. אמר {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}}, {{שוליים|ג_לב}}בשלא רצה לקיים. אבל אם רצה לקיים, אינו נותן כלום. תני {{תנא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} '''כתיב''' ([[שמות כב טז|שמות משפטים כב טז]]) כסף ישקול כמוהר הבתולות. {{שוליים|ג_לג}}מגיד שהוא עושה אותן עליו מוהר, ואין מוהר אלא כתובה. כמה דאת אמר ([[בראשית לד יב|בראשית וישלח לד יב]]) הרבו עלי מאד מוהר ומתן. '''אנוסה לרבנן אין לה כתובה, דיצא כסף קנסה בכתובתה. {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי יהודה}} אומר יש לה כתובה מנה. במאי קמיפלגי? רבנן סברי: טעמא מאי תקינו רבנן כתובה? כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה''', {{ב|והא לא מצי מפיק לה |ואותה הרי אינו יכול לגרש}}. '''ו{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי ברבי יהודה}} סבר הא נמי מצער לה''', {{ב|עד דאמרה היא לא בעינא לך''' |עד שתאמר איני רוצה בך}}. {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} שאל, <small><sub>לדעת רבנן שסוברים שאין לאנוסה כתובה</sub></small>. בנות אנוסה, מהו שיהא להן בתנאי כתובתה <small><sub>שאם הבעל ימות הבנות יזונו מנכסיו עד שיתחתנו</sub></small>. <br><br>
{{תיבה נגללת}}'''עין משפט ונר מצוה:'''{{ש}}[ע"א]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|יט א}}{{ש}}[ע"ב]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|יט ב}}
{{סוף}}
===-----------------------------------{{צבע גופן|אדום|דף כ}}===
[[File:ירושלמי מאיר כתובות כ.ogg|thumb|ירושלמי מאיר כתובות כ]]<br>
{{תחילת עמוד-ירו"מ|כתובות|כ|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}
'''נראה דפשיטא ליה''' באנוסה, דלית לה '''כתובת''' בנין דיכרין, <small><sub>שהרי תקנו כתובת בנין דכרין כדי שהאב יתן לביתו נכסים כדי שירצו להתחתן איתם, וכאן הרי חייב להתחתן איתה</sub></small>. '''ובמפותה, דאית''' לה בנן נוקבן, '''שהרי יש לה כתובה וזה מתנאי הכתובה. דאין''' תימר '''דתריהון''' {{ב|צריכה לה |הסתפק}} '''{{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}}''', נשאול בנות אנוסה ובנות מפותה מהו שיש להן בתנאי כתובה. '''ולמה {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}} שאל רק לגבי אנוסה? {{ב|הן דצריכה ליה |מה שהוא הסתפק}}, כרבנין, '''שאמרו שלאנוסה אין כתובה''', הן דפשיטא ליה, כ{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי יהודה}}. דתני, {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי בי רבי יהודה}} אומר, האונס נותן כתובת מנה<br>

==[[ירושלמי כתובות ג ו|'''ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה ו''']]==
<big>'''מתני’:'''</big> {{שוליים|ג_לד}}כיצד הוא שותה בעציצו? אפילו היא חיגרת, אפילו היא סומא, אפילו היא מוכת שחין. {{שוליים|ג_לה}}נמצא בה דבר זימה, או שאינה ראויה לבוא בישראל, אינו רשאי לקיימה שנאמר ([[דברים כב יט|דברים כי תצא כב יט]]) ולו תהיה לאשה. אשה שהיא ראויה לו: <br>

<big>'''גמ’:'''</big> {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}} '''אמרו''' בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}, לא יאמר ולו תהיה לאשה '''במוציא''' שם רע, שאינו צריך, '''שהרי''' כבר היא תחת ידו. ומה תלמוד לומר ולו תהיה לאשה? תלמד הימינה לגזירה שוה. '''וכך תדרש. נאמר''' ולו תהיה לאשה '''במוציא שם רע, ונאמר''' ולו תהיה '''לאשה באונס'''. מה לו תהיה שנאמר להלן '''במוציא שם רע באשה''' שראויה לו, '''שהרי היא אשתו שנשאה בהיתר '''. אף לו תהיה שנאמר כאן '''באונס, באשה''' הראויה לו. אי מה להלן '''במוציא שם רע רק באשה''' הראויה לו '''משלם''' קנס, אף לו תהיה לאשה שנאמר כאן '''באונס, רק באשה''' הראויה לו '''משלם קנס. ואיך אמרנו שיש קנס גם באסורות לו'''? {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירא}} '''ו{{אמורא-ירו"מ|עולא}} אמרו''' בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי ישמעאל}} '''שאמר''' בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}}. לא יאמר ולו תהיה לאשה במוציא שם רע, שאינו צריך '''שהרי''' כבר היא תחת ידו. מה תלמוד לומר ולו תהיה לאשה? מדמיותר הוא תלמד הימינה, דלגזירה שוה מתדרשה. '''נאמר''' ולו תהיה '''במוציא שם רע. ונאמר''' ולו תהיה '''באונס'''. מה לו תהיה שנאמר להלן '''במוציא שם רע הכוונה שאם'''<br><br>
{{תחילת עמוד-ירו"מ|כתובות|כ|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}
{{שוליים|ג_לו}}גירש אומר לו שיחזיר '''ואינו לוקה, דהוה לאו הניתק לעשה'''. אף לו תהיה האמור כאן '''באונס''', {{שוליים|ג_לז}}גירש אומר לו שיחזיר. תני {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}}, אחד האונס ואחד המוציא שם רע שגירשו, כופין אותן להחזיר. {{שוליים|ג_לח}}אם היו כהנים, סופגין את הארבעים. כהדא דתני ([[דברים כב כב|דברים כי תצא כב כב]]) בעולת בעל. להביא את המקבלת בעלה בבית אביה והיא ארוסה, '''שהבא''' אחריו בחנק '''כדין נשואה, ולא בסקילה כארוסה'''. ולא סוף דבר '''שבא עליה הארוס''' כדרכה, '''אלא אפילו שלא כדרכה. אמר''' {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}}, {{ב|לכן צריכה |כל הצורך}} <small><sub>של הפסוק זה</sub></small> '''לבעולת בעל''' שלא כדרכה. '''דאי''' תימא '''לכדרכה'''. למה לי בעלה? אפילו '''אחר''' <small><sub>שהרי אינה בתולה</sub></small>, כיי דתנינן תמן, {{שוליים|ג_לט}}באו עליה שנים, הראשון בסקילה והשני בחנק. נערה מאורסה, באו עליה עשרה שלא כדרכה, ואחד כדרכה, כולן בסקילה. כולהון כדרכה, הראשון בסקילה והשאר בחנק. הערו בה עשרה בני אדם ואחד גמר את הביאה. כולהון בסקילה. כולהון גמרו את הביאה. הראשון בסקילה והשאר בחנק. ובפנויה, באו עליה עשרה שלא כדרכה ואחד כדרכה. כולם בקנס. כולהון בכדרכה, הראשון בקנס והשאר פטור. ביררה לה אחד מהן. נפטרו כולן מלא תעשה '''של לא יוכל שלחה'''. אמרה '''אי אפשי בו''' <small><sub>שחזרה בה קדם נישואים</sub></small> <br><br>
{{תיבה נגללת}}'''עין משפט ונר מצוה:'''{{ש}}[ע"א]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|כ א}}{{ש}}[ע"ב]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|כ ב}}
{{סוף}}
===-----------------------------------{{צבע גופן|אדום|דף כא}}===
[[File:ירושלמי מאיר כתובות כא.ogg|thumb|ירושלמי מאיר כתובות כא]]<br>
{{תחילת עמוד-ירו"מ|כתובות|כא|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}
בוררת וחוזרת ובוררת. היה נשוי את אחותה, כבר נפטר '''מהלאו כיוון שאסורה לו'''. מתה '''אחותה''', כבר נפטר. מת, אין כופין את היבם<br>
==[[ירושלמי כתובות ג ז|'''ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה ז''']]==
<big>'''מתני’:'''</big> יתומה שנתארסה ושנתגרשה, {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר}} אומר, האונס חייב, והמפתה פטור: <br>

<big>'''גמ’:'''</big> אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}}, אתייא ד{{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר}} <br><br>
{{תחילת עמוד-ירו"מ|כתובות|כא|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}
בשיטת {{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} רבו. כמה ד{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} אמר '''ארוסה שנתגרשה''' {{שוליים|ג_מ}}יש לה קנס וקנסה לעצמה. כן אמר {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר}}, {{שוליים|ג_מא}}יש לה קנס וקנסה של עצמה. מעתה '''אפילו''' במפותה? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי ירמיה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}}, תיפתר שמחלה לו. <small><sub>במשנה לא גרסו יתומה</sub></small> ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו <small><sub>הרי הם של האב</sub></small>? פתר לה ביתומה. ותני דבית {{תנא-ירו"מ|רבי}} כן. היתומה, {{תנא-ירו"מ|רבי אלעזר}} אמר, האונס חייב והמפתה פטור. ויש אדם מוחל על דבר שאינו ברשותו? <small><sub>שהרי חיוב הקנס חל רק משעת העמדה בדין</sub></small>? '''ומניין שחיוב הקנס חל רק משעת העמדה בדין'''? נישמעינה מן הדא, דאמר {{אמורא-ירו"מ|רבי בון בר חייה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי זעירה}}, קנס, אין בו משעה הראשונה. דתנינן תמן, {{שוליים|ג_מב}}עמדה בדין עד שלא מת אביה, הרי הן של אב. מת האב, הרי הן של אחין. '''לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב, הרי הן של עצמה'''. אם אומר את כן '''שהקנס''' הוא משעה הראשונה, הרי הן של אחין משעה הראשונה '''שהרי כשנאנסה היה של האב מיד, ואין זה תלוי בשעת העמדה בדין, ומשמת האב זכו הבנים. ואם המשנה אומרת שאם מת האב הם שלה חייב להיות שחיוב הקנס זה רק משעת העמדה בדין אז איך היא יכולה למחול? אמר''' {{אמורא-ירו"מ|רבא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רב חסדא}}, בבושת ופגם '''שיכולה למחול''' היא מתניתא. '''אבל קנס אינה יכולה למחול שאינו ברשותה עד העמדה בדין'''. {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} אמר, מהו האונס חייב והמפתה פטור? '''האונס חייב בכל, והמפתה פטור''' מן הכל. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבין}} אמר בשם {{אמורא-ירו"מ|שמי}}, מהו האונס חייב והמפתה פטור? האונס חייב בכל, והמפתה פטור מן הבושת ומן הפגם וחייב בקנס <small><sub>שאינה יכולה למחול שאינו ברשותה</sub></small>. {{אמורא-ירו"מ|רבי אבין}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמי}} כ{{תנא-ירו"מ|רבי עקיבה}} שסובר שביתומה יש קנס וקנסה לעצמה. ו{{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}} שאמר האונס '''חייב בכל''' והמפתה פטור מן הכל ההיא כד{{תנא-ירו"מ|רבי יוסי הגלילי}} היא שסובר שביתומה אין קנס: <br><br>
{{תיבה נגללת}}'''עין משפט ונר מצוה:'''{{ש}}[ע"א]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|כא א}}{{ש}}[ע"ב]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|כא ב}}
{{סוף}}
===-----------------------------------{{צבע גופן|אדום|דף כב}}===
[[File:ירושלמי מאיר כתובות כב.ogg|thumb|ירושלמי מאיר כתובות כב]]<br>

==[[ירושלמי כתובות ג ח|'''ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה ח''']]==
{{תחילת עמוד-ירו"מ|כתובות|כב|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}
<big>'''מתני’:'''</big> ואי זהו הבושת? {{שוליים|ג_מג}}הכל לפי המבייש והמתבייש. פגם. רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת בשוק, כמה היתה יפה וכמה היא יפה. {{שוליים|ג_מד}}קנס. שוה בכל אדם. וכל שיש לו קיצבה מן התורה שוה בכל אדם: <br>

<big>'''גמ’:'''</big> '''תנן, ואי זהו הבושת? הכל לפי המבייש והמתבייש'''. לא דומה המבייש את הגדול למבייש את הקטן. לא דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן. בושת הגדול מרובה '''שהוא מקפיד''' ונזקו ממועט '''כשמבייש את הקטן'''. בושת הקטן ממועט '''שאינו מקפיד על בשתו''' ונזקו מרובה '''כשמבייש גדול'''<br>
==[[ירושלמי כתובות ג ט|'''ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה ט''']]==
<big>'''מתני’:'''</big> כל מקום שיש מכר, אין קנס. וכל מקום שיש קנס, אין מכר. קטנה, יש לה מכר ואין לה קנס. נערה, יש לה קנס ואין לה מכר. הבוגרת, לא קנס ולא מכר: <br>

<big>'''גמ’:'''</big> '''תנן, קטנה, יש לה מכר ואין לה קנס. אמר''' {{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}}, ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} היא. ברם כרבנין, '''לקטנה''' {{שוליים|ג_מה}}יש מכר וקנס כאחת. ל{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} מבת יומה ועד '''שתביא שתי שערות''', יש לה מכר ואין לה קנס. '''משתביא שתי שערות''' עד שתבגור יש לה קנס ואן לה מכר. '''משתבגור, אין לה''' לא מכר ולא קנס. לרבנין, מבת יומה ועד ג' שנים ויום אחד, '''יש לה''' מכר '''ואין לה קנס'''. מבת שלשה שנים ויום אחד עד שתביא שתי שערות, יש לה מכר '''ויש''' לה קנס. {{שוליים|ג_מו}}משתביא שתי שערות ועד שתבגור, יש לה קנס ואין לה מכר. בוגרת '''אין לה''' לא מכר ולא קנס. תמן תנינן, {{שוליים|ג_מז}}הבא על נערה מאורסה, אינו חייב, עד שתהא נערה בתולה מאורסה בבית אביה. <small><sub>אבל הבא על ארוסה בגרת או נשואה, או אפילו מסורה לשלוחי הבעל, דינו בחנק</sub></small> באו עליה שנים, הראשון בסקילה והשני בחנק. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי יסא}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי יוחנן}} ו{{אמורא-ירו"מ|רבי חייה}} אמר בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי אלעזר}}, ד{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} היא. ברם כרבנין, {{שוליים|ג_מח}}אפילו קטנה. מאי טעמא '''דרבנן'''? נער חסר כתיב בפרשה <small><sub>ללמד שנערה לאו דווקא</sub></small>. מה מקיימין '''{{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}}''' נער? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבהו}} בשם {{אמורא-ירו"מ|רבי שמעון בן לקיש}}, נערה אחת שלימה כתיב בפרשה <br><br>
{{תחילת עמוד-ירו"מ|כתובות|כב|ב|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}
'''ולימדה''' על כל הפרשה שהיא גדולה. מתיב {{תנא-ירו"מ|רבי מאיר}} לרבנין, הרי המוציא שם רע. הרי כתיב בו נער, והיא גדולה, דאין הקטנה נסקלת? מה עבדין לה רבנן? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבין}}, תיפתר '''שאפילו בא''' עליה דרך זכרות '''נסקלת, לכן כתוב נער אף שהיא גדולה'''. <small><sub>אבל מקום אחר שנאמר בו נער אף קטנה במשמע</sub></small>. {{אמורא-ירו"מ|יעקב בר אבא}} בעא קומי {{אמורא-ירו"מ|רב}}, הבא על הקטנה '''מאורסה מהו'''? <small><sub>האם דינו בסקילה כבא על נערה מאורסה, או כיוון שכתוב ומתו גם שניהם. ובקטנה היא לא מתה, אף הוא לא ימות בסקילה, אלא ככל הבא על אשת איש שמיתתו בחנק</sub></small> {{שוליים|ג_מט}}'''אמר ליה בסקילה'''. הבא על הבוגרת מהו? אמר לו אני אקרא {{שוליים|ג_נ}}נערה ולא בוגרת. וקרא נערה ולא קטנה? אמר ליה ולית את מודה לי שהיא בקנס <small><sub>כרבנן</sub></small>? '''אמר לו לגבי קנס יש ריבוי מיוחד לחייב על הקטנה. דדרשינן''' תחת אשר עינה לרבות את הקטנה לקנס. '''ותדרוש''' קרא תחת אשר עינה לרבות את הבוגרת לקנס? אמר {{אמורא-ירו"מ|רב}}. אף על גב דנצחייה {{אמורא-ירו"מ|יעקב בר אבא}} בדינה <small><sub>בלימוד</sub></small>, הלכה, הבא על הקטנה בסקילה והיא פטורה. אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי אבין}} בשם {{אמורא-ירו"מ|שמואל}}. ולמה '''לא''' שמע לה מן הדא '''דכתיב''' ([[דברים כב כה|דברים כי תצא כב כה]]) '''ואם בשדה ימצא האיש את הנער המארשה והחזיק בה האיש ושכב עמה''', ומת האיש אשר שכב עמה לבדו. '''ולנער לא תעשה דבר אין לנער חטא מוות'''. וכי אין אנו יודעין שאין לנערה חטא מות? מה תלמוד לומר ([[דברים כב כו|דברים כי תצא כב כו]]) ולנערה לא תעשה דבר כי אין לנערה חטא מות? להביא <small><sub>עוד מקרה שרק האיש בסקילה</sub></small> הבא על הקטנה מאורסה '''שהוא''' בסקילה, והיא פטורה<br>

==[[ירושלמי כתובות ג י|'''ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה י''']]==
<big>'''מתני’:'''</big> {{שוליים|ג_נא}}האומר פיתיתי את בתו של פלוני <small><sub>אף שפוגם אותה וכל שכן באומר אנסתי שחייב</sub></small>. משלם בושת ופגם על פי עצמו, ואינו משלם קנס. {{שוליים|ג_נב}}האומר גנבתי, משלם את הקרן על פי עצמו, ואינו משלם לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה. {{שוליים|ג_נג}}המית שורי את פלוני, או שורו של פלוני. הרי זה משלם על פי עצמו. המית שורי עבדו של פלוני, אינו משלם על פי עצמו. זה הכלל, {{שוליים|ג_נד}}כל המשלם יותר על מה שהזיק, אינו משלם על פי עצמו: <br>

<big>'''גמ’:'''</big> '''תנן, המית שורי עבדו של פלוני, אינו משלם''' <small><sub>שלושים של עבד</sub></small> '''על פי עצמו'''. {{אמורא-ירו"מ|רבי יצחק}} שאל, מהו שישלם דמי העבד מפי עצמו? {{ב|מה צריכה ליה |במה הוא הסתפק}}? '''האם''' כל שלשים קנס, או '''רק מה שיותר''' מדמיו '''עד שלושים''' קנס. <br><br>
{{תיבה נגללת}}'''עין משפט ונר מצוה:'''{{ש}}[ע"א]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|כב א}}{{ש}}[ע"ב]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|כב ב}}
{{סוף}}
===-----------------------------------{{צבע גופן|אדום|דף כג}}===
[[File:ירושלמי מאיר כתובות כג.ogg|thumb|ירושלמי מאיר כתובות כג]]<br>
{{תחילת עמוד-ירו"מ|כתובות|כג|א|משה לונץ=|שדה יהושע=|קנייבסקי=|סירלאו=|פולדא=|תולדות יצחק=|שמחת תורה=|זהב הארץ=|אהלי שם=|פנים מאירות=}}
אין תימר כל שלשים קנס, אינו משלם. אין תימר, יותר מדמיו קנס, משלם דמיו. תמן תנינן, {{שוליים|ג_נה}}המית שורך את עבדי. והוא אומר לא המית. משביעך אני <small><sub>שבועת הפיקדון</sub></small>, ואמר אמן '''ואחר כך הודה, פטור. שאין נשבעים על כפירת קנס, אלא על כפירת ממון. אין תימר, שרק יותר מדמיו קנס, אבל כדי דמיו ממון, נמצא שכפר ממון, ולמה אינו נשבע'''? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חגיי}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}, תיפתר שהמית עבד מוכה שחין '''שאינו שוה כלום, וכל השלושים קנס'''. אמר לו, אמור {{ב|דבתרה |את סוף המשנה}}, המית שורך את בני, והוא אומר לא המית. משביעך אני ואמר אמן, חייב '''כופר '''. ופתרה <small><sub>תעמיד</sub></small> '''גם את הסיפא''' במוכה שחין ויהא פטור, '''שהרי אינו שוה ממון'''? אמר {{אמורא-ירו"מ|רבי חגיי}} קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי יוסי}}, תיפתר כמאן דאמר, ונתן פדיון נפשו של מזיק. '''דגבי בנו אף על גב דניזק אינו שוה כלום חייב לשלם המזיק דמי עצמו אבל העבד כיון שאינו שוה כלום אין כאן תשלומין אלא קנס'''. אמר ליה, ואין כמאן דאמר ונתן פדיון נפשו של מזיק, '''הרי''' כולו קנס <small><sub>שאינו לפי הנזק</sub></small> '''ויפטר משבועה. אלא ודאי בבריא. ובעבד פטור, לפי שכל שלושים של עבד משום קנס. תנן, זה הכלל, כל המשלם יותר על מה שהזיק, אינו משלם על פי עצמו''' <small><sub>דמודה בקנס פטור</sub></small>. מהו שיאמרו לו, צא ידי שמים? נישמעינה מן הדא, מעשה ב{{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} שהפיל שן טבי עבדו. אתא גבי ד{{תנא-ירו"מ|רבי יהושע}} אמר ליה, טבי עבדי מצאתי עילה לשחררו. אמר ליה ומה בידך? {{שוליים|ג_נו}}ואין קנסות אלא בבית דין ובעדים. ויאמרו לו צא ידי שמים? הדא אמרה, שאין אומרים לו צא ידי שמים. {{אמורא-ירו"מ|רבי גמליאל בי רבי אבינה}} בעא קומי {{אמורא-ירו"מ|רבי מנא}}, {{תנא-ירו"מ|רבן גמליאל}} כמאן דאמר מותר '''לשחרר עבד'''? אמר ליה, כל גרמה אמרה שאסור לשחררו. דאי לא כן, היו לו לשחרר משעה ראשונה, '''ולא היה''' '''צריך לחפש עילה'''<br><br>

{{תיבה נגללת}}'''עין משפט ונר מצוה:'''{{ש}}[ע"א]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|כג א}}{{ש}}[ע"ב]{{ש}}{{#קטע:ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|כג ב}}
{{סוף}}
'''הדרן עלך פרק אילו נערות'''<br>
תבניות המופיעות בדף זה:
ירושלמי עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג (עריכה)
תבנית:* (הצגת מקור) (מוגן לסוקרים אוטומטיים)
תבנית:אמורא-ירו"מ (עריכה)
תבנית:אמורא/קיצור שמות (עריכה)
תבנית:ב (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:גימטריה (עריכה)
תבנית:גרשיים (עריכה)
תבנית:ד"מ (עריכה)
תבנית:ממ רמב"ם/קיצור שם (עריכה)
תבנית:נר מצוה פתיחה (עריכה)
תבנית:סוף (עריכה)
תבנית:עין משפט טוש"ע (עריכה)
תבנית:עין משפט רמב"ם (עריכה)
תבנית:צבע גופן (הצגת מקור) (מוגן לסוקרים אוטומטיים)
תבנית:קישור לצורת הדף ירושלמי (עריכה)
תבנית:רווח קשיח (הצגת מקור) (מוגן לסוקרים אוטומטיים)
תבנית:ש (הצגת מקור) (מוגן לסוקרים אוטומטיים)
תבנית:שוליים (עריכה)
תבנית:תחילת עמוד-ירו"מ (עריכה)
תבנית:תיבה נגללת (עריכה)
תבנית:תנא-ירו"מ (עריכה)
תבנית:תנא/קיצור שמות (עריכה)
יחידה:גימטריה (עריכה)
יחידה:גרשיים (עריכה)
חזרה לדף ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת כתובות/פרק שלישי.
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_כתובות/פרק_שלישי"