ארפורט

ארפורט
**Erfurt**
סמל ארפורט סמל ארפורט	דגל ארפורט דגל ארפורט
מדינה	גרמניה
מדינה פדרלית	תורינגיה
ראש העיר	אנדראס הורן ( CDU )
תאריך ייסוד	742
שטח	269.17 קמ"ר
גובה	158-430 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	214,969 (31 בדצמבר 2022)
קואורדינטות	50°59′00″N 11°02′00″E / 50.9833333333333°N 11.0333333333333°E
אזור זמן	UTC+1
	http://www.erfurt.de
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני ארפורט

ארפורט (בגרמנית: Erfurt; ‏האזנ��^ⓘ‏^Ⓘ‏) היא בירת מדינת תורינגיה שבמרכז גרמניה והעיר הגדולה במדינה. בעיר מתגוררים למעלה מ-200,000 תושבים, וזו העיר ה-37 בגודלה בגרמניה.

מיקום

העיר שוכנת כמאה קילומטרים דרומית-מערבית ללייפציג, כמאה וחמישים קילומטרים צפונית לנירנברג וכ-180 קילומטרים דרומית-מזרחית להנובר. ערים סמוכות לארפורט הן ויימאר במזרח, גותה במערב, ארנשטאדט בדרום וסמרדה (Sömmerda) בצפון. כולן שוכנות במרחק של כ-20 קילומטרים ממנה.

היסטוריה

ארפורט נזכרת לראשונה בשנת 742 כיישוב גדול בהקשר להקמת הבישופות של ארפורט תחת השם ארפספורט (Erphesfurt) בידי בוניפציוס הקדוש. בשנת 805 הפך קארל הגדול את העיר למרכז מסחר בגבול ממלכת הפרנקים. היא המשיכה לשמש כמרכז חשוב במהלך ימי הביניים וזכתה למידה רבה של שלטון עצמי. בשנת 1094 הוקם בית כנסת בעיר (קיים עד היום). ב-1392 הוקמה אוניברסיטת ארפורט, שהייתה המפורסמת בזמנה אך חדלה לפעול בשנת ב-1816. מרטין לותר נמנה עם תלמידיה.

ב-1802 הפכה ארפורט לחלק מפרוסיה. אף על פי שהייתה בשטחה של תורינגיה, המשיכה העיר להישאר בשלטון פרוסי עד סוף יוני 1945. בשנת 1906 מנתה האוכלוסייה למעלה מ-100,000 תושבים והוכרה כ"עיר גדולה". למעלה מ-3,500 מבני העיר נהרגו במלחמת העולם הראשונה. המשבר הכלכלי של שנת 1929 פגע קשות בכלכלת העיר. בשנת 1938 נמנתה העיר על מרכזי הצבא החשובים בגרמניה. בליל הבדולח שרפו הנאצים את בית הכנסת הגדול של העיר. במהלך מלחמת העולם השנייה הועסקו 10,000-15,000 נשים וגברים בעבודות כפייה במפעלים שונים בעיר. בהפצצות האמריקאים והבריטים במהלך המלחמה נהרסו 530 מבנים (17 אחוז מסך כל הדירות), 100 מתקני תעשייה ולמעלה מ-2,500 נפגעו, כמו כן נהרגו 1,600 תושבים וכ-23,000 אזרחים איבדו את בתיהם. ב-12 באפריל 1945 כבשה הארמייה השלישית של ארצות הברית את ארפורט לאחר קרבות בעיר ובסביבתה. ב-3 ביולי, בהתאם להחלטות ועידת יאלטה, נכנס הצבא האדום לעיר והיא הפכה לחלק משטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה.

ב-1948 בחרה ממשלת תורינגיה בארפורט כבירת המדינה. בשנת 1952 פורקה מדינת תורינגיה ובמקומה הוקמו שלושה מחוזות, כאשר ארפורט הפכה לבירת מחוז ארפורט.

בשנת 1964 בקרבת העיר הופל מטוס חיל האוויר של ארצות הברית מדגם T-39 וכל הצוות נהרג.

במרץ 1970 הגיע וילי ברנדט לארפורט לפגישת-פסגה ראשונה מסוגה עם נשיא גרמניה המזרחית וילי שטוף (Willi Stoph), בצעד שנחשב עד אז כבלתי יאמן. תושבי העיר קיבלו את ברנדט בהתלהבות גדולה, עמדו ברחוב שמול המלון וקראו "וילי, וילי" (ברור שהכוונה הייתה לווילי ברנדט) כדי שזה ייגש לחלון חדרו במלון.

בסוף שנות ה-60 החלה הריסה מסיבית של רובע קרמפפר (Krämpferviertel), בשוליה המזרחיים של העיר העתיקה, כדי לפנות מקום לבניינים רבי-קומות סובייטיים (בני 11 עד 16 קומות). עד סוף שנות ה-70 הוקמו בקצה העיר 17,000 דירות חדשות בבניינים רבי-קומות. רובע אנדראס עתיד היה להיהרס גם הוא, אולם ההריסה בוטלה בגלל איחוד גרמניה. לאחר האיחוד מחדש של גרמניה חזרה ארפורט לשמש בירת מדינת תורינגיה.

אוכלוסייה

הטבלה הבאה מראה את התפתחות האוכלוסייה בעיר במהלך השנים:

שנה	אוכלוסייה	שנה	אוכלוסייה
1493	16,680	1940	167,500
1620	19,000	1945	164,998
1684	7,000	1955	188,112
1740	17,196	1965	191,654
1811	18,154	1972	200,837
1871	43,616	1980	211,575
1895	78,174	1988	220,016
1906	101,582	2000	200.564
1913	129,038	2010	204,994
1919	131,497	2013	204,880

אתרים בעלי עניין

סימן ההיכר של העיר הן הקתדרלה (Mariendom) וכנסיית סברי (Severikirche), שניצבות זו לצד זו. המגדלים של השתיים נמצאים על קו הרקיע של העיר ולכן ניתן לראות מצריחי הכנסיות את נוף העיר.
גשר קרמר (Krämerbrücke) העובר מעל נהר הגרה. הגשר נבנה בשנת 1325, ובשני קצותיו נבנו גם שתי כנסיות, שאחת מהן קיימת עד היום. הגשר מכוסה במבנים מרהיבים ביותר.
המנזר האוגוסטיני (Augustinerkloster). הוקם בשנת 1277. מרטין לותר חי בו כנזיר בין השנים 1505–1511.
בית הכנסת הישן (Alte Synagoge) בית כנסת הוקם בשנת 1094 בעיר העתיקה ונחשב לישן ביותר בכל אירופה. בשנת 2007 התגלה מקווה שגילו כ-750 שנה, בסמוך.
אגמי ארפורט (Erfurter Seen) - שורה של למעלה משמונה אגמים מלאכותיים בצפון העיר, שנוצרו תוך הצפת מחצבות חצץ לשעבר.

ארפורט היא מקום הולדתו של אחד מדודניו של יוהאן סבסטיאן באך, יוהאן ברנארד באך (1676-1749), והיא גם מקום הולדתו של הסוציולוג מקס ובר (1864-1920).

ב-26 באפריל 2002 רצח הסטודנט רוברט שטיינהאוזר בגימנסיית גוטנברג 13 מורים, שוטר ושני סטודנטים לפני שהתאבד.

בארפורט יש שדה תעופה.

הקהילה היהודית

ערך מורחב – הקהילה היהודית בארפורט

לא ידוע מתי התיישבו לראשונה יהודים בעיר. מסורות מקומיות מקדימות את היישוב היהודי ל-719, אך אין עדויות היסטוריות לכך.^[1] עדות עקיפה ראשונה לישיבת יהודים בעיר היא מסמך שבועה נטול תאריך החתום בחותמת העיר ארפורט. שבועות דומות הנפיק הארכיבישוף קונראד הראשון ממיינץ, ששימש בתפקידו עד שנת 1200. עדות כתובה לקיומה של קהילה הוא מכתב משנת 1212 מהקיסר אוטו הרביעי לארכיבישוף ממיינץ המעניק לאחרון זכויות לגביית מיסים. היהודים לא גרו בריכוז אחד וככל הנראה עסקו במסחר. בית הכנסת הוקם ככל הנראה במאה ה-11 ונזכר לראשונה בכתובים ב-1287. המבנה עומד על תילו עד ימינו. במאה ה-12 נבנה מקווה בסמוך, ממנו נותר כיום רק הכותל הדרומי. רובו של המקווה מן המאה ה-13, שנבנה בצמוד, נשתמר עד היום.

במהלך מסע הצלב החמישי פרץ פוגרום נגד היהודים בארפורט. ב-16 ביוני 1221 (כ"ה בסיוון ד'תתקפ"א), בעקבות עלילת דם, תקפו נוצרים את בית הכנסת. ייתכן שהתוקפים היו צלבנים פריזיאנים. התוקפים השחיתו את ספר התורה ודרשו מן היהודים להתנצר. לאחר סירוב היהודים הציתו הנוצרים אש ורצחו 21–26 יהודים. על פי השערות ישבו בעיר בתקופות שונות רבי אלעזר מגרמייזא, "הרוקח"; מקובל ופייטן בשם ר' נחמיה בן שלמה, המכונה "הנביא";^[2] והרא"ש בתקופת כליאתו של המהר"ם מרוטנבורג. חכם נוסף בן העיר הוא רבי ישראל בר' יואל זוסלין, שחיבר על פי המשוער את הפרשנות המיוחסת לרש"י על הלכות רב אלפס לרי"ף, וכן קינה לתשעה באב הפותחת "ציון אֲרַיָוֶךְ" על ההרוגים הרבים (כולל טבח ארפורט) בפרעות בעת מגפת המוות השחור שפגעו בקהילה בא' בניסן ה'ק"ט (21 במרץ 1349). בין ההרוגים, שמוזכר גם בקינה, הוא הרב אלכסנדרי זוסלין הכהן. הקהילה בעיר השתקמה באיטיות לאחר פרעות המוות השחור, ובמאה ה-15 כיהן בה הרב מאיר בן ברוך הלוי ("מהר"ם הלוי"). תלמידו, הרב הלל מארפורט, היה גם הוא מנהיג הקהילה. הרב יום טוב ליפמן מילהויזן כיהן כראש ישיבה בארפורט בסוף ימיו, ככל הנראה החל מ-1413. בשנת 1443 בערך מונה לרב העיר יעקב וייל. בשנת 1458 גורשו היהודים מארפורט^[3] וממספר קהילות אחרות בתורינגיה.^[4]

הקהילה השלישית התקיימה מתקופת המלחמות הנפוליאוניות, החל משנת 1806 ועד מלחמת העולם השנייה. בשנת 1810 זכה דוד סלומון אונגר להיות היהודי הראשון שקיבל זכויות אזרח בעיר מאז 1454. בשנת 1884 הוקם בית הכנסת הגדול, שתוכנן בידי אדריכל מפרנקפורט, נועד ל-500 מתפללים וכלל גם עוגב. בשנת 1932 נמנו בעיר 1,290 יהודים. בעקבות עליית הנאצים לשלטון ורדיפת היהודים נותרו בה במאי 1939 רק 263 יהודים. בית הכנסת הגדול חולל והוצת בידי בריוני האס אה בליל הבדולח, ב-1938. את עלויות פינוי ההריסות בגובה של 6,900 רייכסמארק נאלצה הקהילה לשלם. במקביל חולל בית העלמין היהודי החדש ו-200 גברים יהודים רוכזו באולם בית ספר וגורשו לאחר מכן למחנה הריכוז בוכנוואלד. ב-1939 רכשה העירייה את שטח בית הכנסת והקימה עליו מבנה מעץ לאחסון קוק.

קבוצה קטנה של יהודים שבה ממחנה הריכוז טרזיינשטאט לארפורט והקימה את הקהילה הרביעית בתקופת גרמניה המזרחית, שמתקיימת עד היום. ב-1952 הוקם בית כנסת חדש בעיר על שטח בית הכנסת שנשרף.

בשנת 2013, לרגל תכנון הקמת חניון במקום אסם עתיק שהוקם על שטח בית הקברות היהודי, נערכו במקום חפירות הצלה שגילו 47 קברים. ב-2022 פורסם מחקר בראשות פרופ' שי כרמי מהפקולטה לרפואה באוניבסיטה העברית, אשר בוצע בדנ"א שנלקח משיני חלק מהשלדים. המחקר העלה כי הם חיו במאה ה-14, וכי ריצוף הדנ"א מעיד על קרבה גנטית ליהודים אשכנזים בני ימינו. כמו כן העלה המחקר ממצאים אודות מוצא אוכלוסיית יהודי אשכנז. ^[5]

אונסק"ו הכיר בשלושה אתרים יהודיים בארפורט כאתר מורשת עולמית - בית הכנסת הישן, המקווה ובית אבן.^[6]

בעיר נולד הזמר אריק לביא.