פוליטיקה של קטר

קטר היא אמירות שבראשה עומד אמיר קטר. משפחת ת'אני (آل ثاني) מחזיקה בשלטון בקטר מאז הכרזת העצמאות בשנת 1971. תפקידיו של האמיר כראש מדינה כמו גם הזכות לשלוט בקטר נמצאים בידי משפחה זו.

מבחינה פוליטית, קטר נמצאת בתהליך של התפתחות מחברה מסורתית למדינת רווחה מודרנית. על מנת לעמוד בדרישות קידמה חברתיות וכלכליות, כוננו השלטונות משרדים ממשלתיים.

החוק הבסיסי בקטר (1970) מיסד מנהגים מקומיים, ששורשיהם במסורת הווהאבית (الوهابية) השמרנית של קטר, והוא מעניק לאמיר סמכות עליונה. מסורות נוספות המשפיעות על תפקידו של האמיר כוללות התייעצות בקבלת החלטות, שלטון מתוך קונצנזוס והזכות הנתונה לאזרחים לפנות באופן ישיר אליו. האמיר אינו כפוף באופן ישיר לאיש, אך אסור לו להפר את השריעה (החוק האיסלאמי) והלכה למעשה הוא חייב להביא בחשבון את דעותיהם של נכבדים מרכזיים ושל הממסד הדתי. המועצה המייעצת, שהיא גוף ממונה העוזר לאמיר בקביעת מדיניות, מיסדה את מעמדן של קבוצות השפעה אלו.

בקטר לא היו נהוגות בחירות כחמישים שנה מאז הכרזת העצמאות, וחל איסור להקים מפלגות פוליטיות. דו"ח "חירות בעולם" משנת 2006 (Freedom in the World 2006) ציין את קטר כ"בלתי חופשית", ובדירוג 1–7 (1 החופשי ביותר) העניק למדינה ציון 6 על זכויות פוליטיות וציון 5 על חירויות אזרחיות. הבחירות הראשונות נערכו בקטר בשנת 2021.^[1]

זרם המהגרים הערבים אל המדינה הביא למדינה דעות המעמידות בסימן שאלה את עקרונות החברה המסורתית הקטרית, אך עד כה לא נוצרו אתגרים רציניים לשלטונה של משפחת ת'אני.

בפברואר 1972 הדיח סגן השליט וראש הממשלה, שייח' ח'ליפה בן חמד אאל ת'אני, את דודנו, האמיר אחמד בן עלי, ותפס את השלטון. אנשי המפתח במשפחת ת'אני תמכו במהלך, שעבר ללא אלימות ובלי סימנים של אי שקט פוליטי.

ב-27 ביוני 1995 הדיח סגן השליט, שייח' חמד בן ח'ליפה, את אביו, האמיר ח'ליפה בן חמד, בהפיכה ללא שפיכות דמים. האמיר חמד ואביו התפייסו ב-1996. ההפיכה הובילה להרחבת חופש העיתונות, ותחנת הטלוויזיה אל-ג'זירה, שבסיסה בקטר, צברה מוניטין ייחודי כמקור חדשות חופשי ובלתי מצונזר בארצות ערב.

ב-25 ביוני 2013, בנאום טלוויזיוני, העביר האמיר חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני בן ה-61, את השלטון לבנו הרביעי תמים בן חמד אאל ת'אני בן ה-33. העברת השלטון עברה בשלום, וזכתה לברכתם של בני משפחת השלטון.

על פי ה-BBC, הכריזה קטר באפריל 2006 שהיא תעניק 50 מיליון דולר לממשלת הפלסטינית בראשות חמאס. מדינות מערביות רבות הפסיקו את התמיכה הכספית בפלסטינים מאז שנבחרה ממשלת החמאס. במאי 2006 הבטיחה קטר 100 מיליון דולר כסיוע לנפגעי הוריקן קתרינה, וכן לקולג'ים ולאוניברסיטאות שנפגעו מהסופה במדינת לואיזיאנה. ב-4 בספטמבר 2006 הייתה קטר למדינה הערבית הראשונה ששלחה חיילים לכוח שמירת שלום של האו"ם המפקח על הפסקת האש בין ישראל לבין לבנון, בהבטיחה בין 200 ל-300 חיילים.

טענות בדבר מימון טרור

בתחילת המאה ה-21 נטען כי גורמים קטרים פועלים לקדם אינטרסים בעזרת ארגוני טרור סונים בולטים, ביניהם המדינה האסלאמית, חזית א-נסרה, חמאס, הטליבאן ועוד.^[^{דרוש מקור]} הפעילות גונתה על ידי מדינות מערביות.

בדצמבר 2010 הופעל לחץ על מועדון הכדורגל ברצלונה לנתק את קשרי התמיכה שלו מקרן קטר(אנ') על סך 125 מיליון ליש"ט, לאחר שנחשפה תמיכת הקרן בשייח' יוסוף אל-קרדאווי, התומך בטרור, אלימות נגד נשים ואנטישמיות^[2].

בשנת 2013 תקפו פוליטיקאים צרפתים את קטר על תמיכה לכאורה בארגון אנצאר א-דין יחד עם שני ארגוני טרור נוספים במאלי^[3].

בספטמבר 2014 נחשף כי קבוצה של עשירים קטרים תומכים בארגון הטרור "המדינה האסלאמית"^[4]^[5]. עקב לחץ פוליטי בינלאומי, קטר דחתה את הטענות כי היא קשורה לתמיכה זו.

באוקטובר 2014 נחשף על ידי משרד האוצר של ארצות הברית כי בכיר במשרד הפנים הקטרי לשעבר, סלים חסן ח'ליפה רשיד אל-קווארי, אחראי על מימון אל-קאעידה בסכומים גדולים.

ביוני 2017 הודיעו מצרים, סעודיה, בחריין, איחוד האמירויות, תימן, לוב וקומורו על ניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם קטר בעקבות תמיכתה באיראן ובארגוני טרור. כאות הזדהות עם מדינות אלה, גם ניז'ר החזירה את שגרירה מקטר.

כעבור מספר ימים גיבשו מדינות ערב מסמך בן 13 סעיפים ובו נכללו דרישות מקטר על מנת שיופסק החרם כנגדה. המסמך הוצג על ידי כווית המתווכת בין הצדדים. חלק מהדרישות כללו את סגירת הבסיס הצבאי הטורקי שבקטר, ניתוק הקשרים עם חזבאללה, הפסקת פעילותה של רשת אל-ג'זירה ואף צמצום הקשרים הדיפלומטיים עם איראן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פוליטיקה של קטר בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Andrew Mills and Lisa Barrington, Qatar's first legislative elections see 63.5% voter turnout, REUTERS, 2021
^ Pete Jenson (2010-12-21). "Barcelona under pressure to tear up Qatar Foundation shirt sponsorship deal over claims of trust's links to Hamas". Daily Mail. London. נבדק ב-2013-04-23.
^ Is Qatar fuelling the crisis in north Mali?, France 24, Latest update: 23/01/2013, http://www.france24.com/en/20130121-qatar-mali-france-ansar-dine-mnla-al-qaeda-sunni-islam-doha
^ David D. Kirkpatrick (7 בספטמבר 2014). "Qatar's Support of Islamists Alienates Allies Near and Far". New York Times. נבדק ב-12 באוקטובר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
^ Robert Windrem (21 בספטמבר 2014). "Who's Funding ISIS? Wealthy Gulf 'Angel Investors,' Officials Say". NBC News. נבדק ב-12 באוקטובר 2014. {{cite news}}: (עזרה)

עיינו גם בפורטל:
	פורטל המזרח התיכון

[1] Andrew Mills and Lisa Barrington, Qatar's first legislative elections see 63.5% voter turnout, REUTERS, 2021

[2] Pete Jenson (2010-12-21). "Barcelona under pressure to tear up Qatar Foundation shirt sponsorship deal over claims of trust's links to Hamas". Daily Mail. London. נבדק ב-2013-04-23.

[3] Is Qatar fuelling the crisis in north Mali?, France 24, Latest update: 23/01/2013, http://www.france24.com/en/20130121-qatar-mali-france-ansar-dine-mnla-al-qaeda-sunni-islam-doha

[4] David D. Kirkpatrick (7 בספטמבר 2014). "Qatar's Support of Islamists Alienates Allies Near and Far". New York Times. נבדק ב-12 באוקטובר 2014. {{cite news}}: (עזרה)

[5] Robert Windrem (21 בספטמבר 2014). "Who's Funding ISIS? Wealthy Gulf 'Angel Investors,' Officials Say". NBC News. נבדק ב-12 באוקטובר 2014. {{cite news}}: (עזרה)

[1]