מסוק קרב

מסוק קרב (באנגלית: Helicopter Gunship או Attack Helicopter; בראשי תיבות נפוצים: מסק"ר) הוא מסוק צבאי שנועד לתקוף מטרות מגובה נמוך, בעיקר כלי רכב ומשוריינים, ריכוזי חי"ר ומבנים לא גדולים. מסוקי הקרב תוכננו במיוחד לפעילות זו וחימושם המגוון כולל תותחים אוטומטיים, רקטות, טילי נ"ט וחימוש מונחה ייעודי. רוב מסוקי הקרב הם בעלי מידה מסוימת של מיגון נגד אש נ"מ וכוללים א��צעי לוחמה אלקטרונית בנוסף לאוויוניקה מתקדמת שתפקידה לסייע באיכון מטרות ופגיעה בהם.

מסוקי הקרב הומצאו בשנות ה-60 של המאה ה-20 אך הגיעו לבשלות תכנונית ומבצעית רק לקראת שנות ה-70, כאשר פותחו שני מסוקי הקרב האמיתיים הראשונים: AH-1 קוברה (1967) האמריקני, ומיל מי-24 (1969) הרוסי. המפורסם שבחבורה הוא האפאצ'י (1984) שהיווה סטנדרט בפני עצמו במלחמת המפרץ, ונודע בשל העמידות הגבוהה יחסית ובשל כוח האש האימתני שלו.

בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 החל שימוש נרחב במסוקים לצרכים צבאיים, בעיקר על ידי הכוחות האמריקאים במלחמת וייטנאם. בתחילה השימוש היה לצורכי תובלה ופינוי פצועים, ואחר כך גם לצורכי סיור וסיוע לכוחות הקרקע. מסוקים צבאיים שכאלה היו חמושים במספר מקלעים צדדיים ולעיתים אף בכוורת רקטות או ב"מיניגאן" (מכונת ירייה בעלת גלגל קנים מסתובב בקליבר 7.62 מ"מ). באותה תקופה חימשו הצרפתים את מסוקי Piasecki H-21 שלהם ברקטות. מסוקים חמושים אלה השתתפו במלחמת אלג'יריה.

במלחמת וייטנאם החלו האמריקנים להשתמש במסוקי הסער החמושים גם למשימות של חיפוי אווירי ותקיפת מטרות וייטקונג מהאוויר. מסוק הסער הוותיק UH-1 "יואי" הצטיין בתפקיד זה, כאשר שני מקלעי צד מדגם "מיניגאן" הותקנו בתא האחורי וכוורות רקטות חוברו לצידי המסוק. מסוקי ה"יואי" החמושים שימשו למעשה כ"חיל פרשים" אווירי.

בעקבות הניסיון המוצלח עם ה"יואי" פותחו מסוקי תקיפה (באנגלית: Helicopter gunship) שייעודם העיקרי היה תקיפת מטרות קרקע וסיוע לכוחות החי"ר והשריון. מסוקים כאלה נשאו חימוש רב: בחרטום - תותח אוטומטי בקוטר 20 או 30 מ"מ ובכנפונים בצדדים - טילים וכוורות רקטות (בדרך כלל נ"ט). מסוקי תקיפה יכולים לשאת בדרך כלל רק 2 אנשי צוות (טייס ואחראי מערכות נשק), אף על פי שבמקרי חירום הם מסוגלים לחלץ מספר חיילים נוספים.

מסוק הקרב האמיתי הראשון שפותח היה AH-1 קוברה (המכונה גם בל 209) של חברת בל הליקופטר האמריקנית. המסוק המריא לראשונה ב-1965 ונכנס לשירות מבצעי ב-1967. הוא התבסס על ה"יואי" אך נבנה בפרופיל צר כדי להיות פחות חשוף לאש אויב. גם ברית המועצות לא קפאה על שמריה והבינה את הצורך במסוקי קרב. היא החלה בחימוש מסוקי מי-8 בדומה למה שביצעו האמריקנים ל"יואי" ובמקביל פיתחה את המיל מי-24, מסוק קרב אמיתי שהתבסס על המי-8. מסוק המי-24 המריא לראשונה ב-1970 ונכנס לשירות ב-1976. בניגוד ל"קוברה" הקטן והזריז, המי-24 היה מסוק גדול ומסורבל.

בעקבות ההצלחה הגדולה של הקוברה, גבר והתרחב השימוש במסוקי קרב לתקיפת מטרות במגוון רב של תרחישים. הניסיון הרב שנצבר בהפעלת המסוקים הוביל לאפיון הדרישות ממסוקי הדור הבא. אחת הדרישות הייתה היכולת לתקוף מטרות בכל תנאי מזג האוויר. באותה תקופה חלה התפתחות גדולה בטכנולוגיה ובפרט באלקטרוניקה, ולדרישה זאת ניתן מענה בדמות חבילת אוויוניקה מתקדמת, אמצעי ראיית לילה ואפילו מכ"ם. ככל שהתקדמה הטכנולוגיה החלו המסוקים גם לשאת אמצעי לוחמה אלקטרונית והגנה עצמית מפני טילים מונחים.

מסוקי הדור הבא היו ה-AH-64 אפאצ'י שנכנס לשירות בארצות הברית ב-1984, בעוד שהרוסים פיתחו במקביל את הקמוב Ka-50 ואת מיל מי-28. שני המסוקים המריאו לראשונה באמצע שנות ה-80 אך נכנסו לשירות מבצעי רק ב-1995. בעוד ש-Ka-50 נבחר על ידי חיל האוויר הרוסי כמסוק הקרב הראשי שלהם, המי-28 הוצע בעיקר לצבאות זרים. בשנות ה-90 של המאה ה-20 תכנן האיחוד האירופאי מסוק קרב מתקדם בשם "טייגר", אך רק בשנות ה-2000 החלו צבאות באירופה להצטייד במסוק.

המבחן הגדול עבור המסוק החדש עבור חיל האוויר האמריקני היה בשנים 1990 ו-1991. מסוקי האפאצ'י הוכיחו את עצמם ונחלו הצלחה רבה בזמן מלחמת המפרץ. המסוקים היו מהתוקפים הראשונים בפלישה לעיראק והשמידו סוללות טילי קרקע-אוויר (SAM) באמצעות טילי ההלפייר שלהם. הם זכו להצלחה רבה הן במשימות תקיפה ייעודית והן במשימות סיוע לכוחות הקרקע.

האמריקאים הפעילו מסוקי קרב רבים בפלישה לאפגניסטן (2002) ובמלחמת עיראק (2003) אך הדעות לגבי פעילותם מעורבות. בעוד שהמסוקים השמידו בהצלחה מספר רב של מטרות אויב, מסוקים רבים מהצפוי נפלו בגלל תקלות טכניות, והחמושים העיראקים אף הצליחו לזקוף לזכותם מספר הפלות, דבר שפגע ביוקרת הצבא האמריקני. למרות הביקורות, רבים טוענים שמסוקי הקרב סיפקו סיוע חיוני וחשוב לכוחות הקרקע ושהבעיה הייתה לא בהם אלא בתורת ההפעלה שלהם.

אחד מלקחי מלחמת יום כיפור היה הצורך בהקמת מערך מסוקי קרב שיוכלו לתת מענה להסתערות טנקים פתאומית.^[1][2]

במבצע שלום הגליל, מסוקי AH-1 קוברה ("צפע") ו-MD 500 דיפנדר ("להטוט") של חיל האוויר הישראלי השמידו עשרות כלי רק"מ סורים, לרבות טנקים. המסוקים הוכיחו את עצמם גם מאוחר יותר, כאשר תקפו והשמידו בהצלחה מאות עמדות ומטרות של ארגוני טרור דוגמת אמל וחזבאללה. לעומת זאת, המסוקים הרוסים לא נחלו הצלחה רבה: המסוקים שנתנו הרוסים למדינות ערב הופלו בקלות בידי חיל האוויר הישראלי וכוחות הנ"מ.

לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה החל צה"ל להשתמש במסוקים כפלטפורמה לביצוע סיכול ממוקד, בנוסף למשימות של חיפוי וסיוע לכוחות הקרקע. הסיכולים התבצעו לרוב על ידי ירי חימוש מונחה מדויק (בדרך כלל טילים) מהמסוקים על מטרות הטרור (מפקדת טרור ובה מחבלים או כלי רכב ובו מחבלים). מסוקי צה"ל ביצעו למעלה מ-200 סיכולים ממוקדים בהצלחה רבה ופגעו במאות מחבלים. בסיכולים נהרגו בין השאר בכירי טרור רבים של החמאס, הג'יהאד האסלאמי, גדודי חללי אל-אקצא ואפילו מחבל מאל-קאעידה. בשנת 2004 קלט חיל האוויר הישראלי את מסוק ה-AH-64D אפאצ'י לונגבואו שצויד בנוסף למכ"ם ומערכת הנחיה מתקדמת גם במערכת תקשורת טקטית, חלק מפרויקט צי"ד, המאפשרת חלוקת מטרות עם כוחות אחרים: לרבות שותפים למבנה, כלי טיס בלתי מאוישים וכוחות הקרקע (כגון טנקי מרכבה סימן 4 ויחידות חי"ר).

מסוקי הקרב של חיל האוויר הישראלי הותאמו גם לשאת ולשגר טילים מסדרת ספייק של רפאל - מערכות לחימה מתקדמות, בהם טיל ה"תמוז" ארוך-הטווח.

בשנת 2014 יצאו מסוקי הקוברה משירות בחיל האוויר הישראלי. מערך מסוקי הקרב של החיל מאז מבוסס על האפאצ'י AH-64 מדגמי A ("פתן") ו-D ("שרף"). מסוקי ה"פתן" התיישנו ותפעול המסוקים יקרה לעומת חלופות אחרות כמו כלי טיס בלתי מאוישים. על רקע זה, ב-20 השנים האחרונות התקבלה החלטה בצמרת המדינית והביטחונית לצמצם את מערך המסק"ר.^[1] נותרו בחיל 2 טייסות, עד מתקפת ה-7 באוקטובר הייתה כוונה לצמצם את המערך לטייסת אחת.^[1] בבוקר המתקפה היו בכוננות שני מסוקי קרב. על רקע המלחמה מול חמאס היו קצינים בכירים שטענו שהקיצוץ במערך היה טעות.^[1]

ארצות הברית תוצרת ארצות הברית:

• MD500 דיפנדר, כינוי בצה"ל - "להטוט"
• קוברה AH-1, כינוי בצה"ל - "צפע"
  • סופר-קוברה AH-1 (קוברה דו-מנועי עם שיפורים נוספים)
  • קוברה זולו AH-1Z
• אפאצ'י AH-64
  • אפאצ'י AH-64A, כינוי בצה"ל - "פתן"
  • אפאצ'י לונגבו AH-64D, כינוי בצה"ל - "שרף"
    • אפאצ'י אגוסטה-וסטלנד AgustaWestland Apache - גרסה בריטית של האפאצ'י לונגבו המיוצרת ברישיון לחיל האוויר המלכותי
  • אפאצ'י גארדיאן AH-64E

ברית המועצות/רוסיה תוצרת ברית המועצות או רוסיה:

• מי-24 הינד
• קמוב KA-50‏/ Ka-52
• מי-28 האבוק

האיחוד האירופי תוצרת אירופה:

• יורוקופטר טייגר (אנ')

צרפת תוצרת צרפת:

• גאזל

איטליה תוצרת איטליה:

• אגוסטה AW129 מנגוס

הרפובליקה העממית של סין תוצרת הרפובליקה העממית של סין:

• CAIC WZ-10

הודו תוצרת הודו:

• מסוק קרב קל HAL

דרום אפריקה תוצרת דרום אפריקה:

• Denel AH-2 Rooivalk

איראן תוצרת איראן:

• שאהד 285^[3]

• מטוס קרב
• מסוק סער

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: מסוק קרב
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מסוק קרב

• מסוק תקיפה אפאצ'י עוקב ופוגע בחמושי טליבאן, אתר יוטיוב

תעופה צבאית • תעופה • תעופה אזרחית
סוגי כלי טיס	מטוס קרב • מטוס תובלה צבאי • מטוס תקיפה • מטוס קרב רב-משימתי • מפציץ • מטוס ריגול • מטוס תובלה • מסוק קרב • מסוק סער • מטוס שליטה ובקרה • כטב"ם
כלי נשק	פצצה (שימוש כללי ומונחית) • טיל אוויר-אוויר • טיל אוויר-קרקע • טיל שיוט • חימוש משוטט (כטב"ם מתאבד) • רקטה • תותח אוטומטי/מקלע כבד (כגון M2 בראונינג ו-M61A1 וולקן)
מושגים עיקריים	לוחמה אווירית • קרב אוויר • הפצצה אסטרטגית • הפצצה טקטית • תובלה אווירית • מודיעין אוויר
מערכות עיקריות	לוחמה אווירית במלחמת העולם הראשונה • לוחמה אווירית במלחמת העולם השנייה • לוחמה אווירית במלחמת קוריאה • לוחמה אווירית במלחמת וייטנאם • לוחמה אווירית במלחמת המפרץ
מושגים משניים	טייסת • אלוף הפלות • גיחה • נ"מ • יעף • חמקנות • לוחמה אלקטרונית