חבר העמים של אנגליה

חבר העמים היה המבנה הפוליטי בתקופה שבין 1649 ל-1660 כאשר אנגליה וויילס, מאוחר יותר יחד עם אירלנד וסקוטלנד, נשלטו כרפובליקה לאחר תום מלחמת האזרחים האנגלית השנייה ומשפטו והוצאתו להורג של צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה. קיומה של הרפובליקה הוכרז באמצעות "חוק המכריז על אנגליה כחבר העמים",^[1] שאומץ על ידי הפרלמנט המצומצם ב-19 במאי 1649. הכוח בחבר העמים בתחילה היה נתון בעיקר בפרלמנט ובמועצת המדינה. במהלך התקופה נמשכה הלחימה, במיוחד באירלנד ובסקוטלנד, בין הכוחות הפרלמנטריים לבין המתנגדים להם, בכיבוש הקרומווליאני של אירלנד ובמלחמה האנגלו-סקוטית בשנים 1650–1652.

בשנת 1653, לאחר פירוק הפרלמנט המקוצץ, מועצת הצבא אימצה את מכשיר הממשל שהפך את אוליבר קרומוול ללורד פרוטקטור של "קהילת אנגליה, סקוטלנד ואירלנד" מאוחדת, שחנכה את התקופה המכונה בימינו הפרוטקטורט. לאחר מותו של קרומוול, ובעקבות תקופה קצרה של שלטון תחת בנו, ריצ'רד קרומוול, פרלמנט הפרוטקטורט פוזר ב-1659 והפרלמנט המקוצץ כונס, והחל תהליך שהוביל לשיקום המלוכה ב-1660. לעיתים נעשה שימוש במונח חבר העמים במשך כל השנים 1649 עד 1660 – שנקרא על ידי חלקם האינטררגנום – אם כי עבור היסטוריונים אחרים, השימוש במונח מוגבל לשנים שקדמו להנחת השלטון הרשמית של קרומוול ב-1653.

בדיעבד, תקופת השלטון הרפובליקאי באנגליה הייתה כישלון בטווח הקצר. במהלך תקופה של 11 שנים לא הוקמה ממשלה יציבה שתשלוט במדינה האנגלית יותר מכמה חודשים בכל פעם. כמה מבנים אדמיניסטרטיביים נוסו, וכמה פרלמנטים כונסו ובוטלו, אך התקבלה מעט דרך לחקיקה משמעותית ומתמשכת. הכוח היחיד ששמר על זה היה אישיותו של אוליבר קרומוול, שהפעיל שליטה באמצעות הצבא באמצעות ה"גרנדיים", שכללו מייג'ור-גנרלים ומנהיגים צבאיים בכירים אחרים של צבא המודל החדש. לא רק משטרו של קרומוול התפורר לכמעט אנרכיה עם מותו וניהולו הקצר של בנו, אלא שהמלוכה שהפיל הוחזרה ב-1660, ופעולתה הראשונה הייתה רשמית למחוק את כל העקבות לרפורמות חוקתיות כלשהן של התקופה הרפובליקנית. ובכל זאת, הזיכרון של המטרה הפרלמנטרית, שכונתה על ידי חיילי צבא הדגם החדש," המטרה הישנה והטובה", התעכב. אולם היא תוביל את הפוליטיקה האנגלית ובסופו של דבר תביא למונרכיה חוקתית.

תקופת חבר העמים זכורה יותר בזכות ההצלחה הצבאית של תומאס פיירפקס, אוליבר קרומוול וצבא המודל החדש. מלבד ניצחונות מהדהדים במלחמת האזרחים האנגלית, הצי המתוקן בפיקודו של רוברט בלייק הביס את ההולנדים במלחמת הולנד–אנגליה הראשונה שסימנה את הצעד הראשון לקראת העליונות הימית של אנגליה. באירלנד, תקופת חבר העמים זכורה בגלל ההכנעה האכזרית של קרומוול את האירים, שהמשיכה את המדיניות של תקופות בית טיודור ובית סטיוארט.

חבר העמים של אנגליה
Commonwealth of England

דגל סמל
ממשל
שפה נפוצה	אנגלית אירית וולשית
עיר בירה	לונדון
רשות מחוקקת	Rump Parliament
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
היסטוריה
הקמה	הקמת חבר העמים
תאריך	19 במאי 1649
פירוק	הקמת הפרוטקטורט
תאריך	16 בדצמבר 1653
ישות קודמת	ממלכת אנגליה ממלכת אנגליה ממלכת אירלנד ממלכת אירלנד
ישות יורשת	הפרוטקטורט

הפרלמנט המקוצץ נוצר על ידי הטיהור של פרייד של אותם חברי הפרלמנט הארוך שלא תמכו בעמדה הפוליטית של ה-Grandees בצבא המודל החדש. רגע לפני ואחרי הוצאתו להורג של המלך צ'ארלס הראשון ב-30 בינואר 1649, הפרלמנט המקוצץ העביר מספר פעולות של הפרלמנט שיצרו את הבסיס המשפטי לרפובליקה. עם ביטול המלוכה, המועצה הסודית ובית הלורדים, הייתה לה סמכות מבצעת ומחוקקת בלתי מבוקרת. מועצת המדינה האנגלית, שהחליפה את המועצה הסודית, השתלטה על רבים מהתפקידים הביצועיים של המלוכה. היא נבחרה על ידי הפרלמנט המקוצץ, ורוב חבריה היו חברי פרלמנט. עם זאת, הפרלמנט המקוצץ היה תלוי בתמיכת הצבא שאיתו הייתה לו מערכת יחסים מאוד לא פשוטה. לאחר הוצאתו להורג של צ'ארלס הראשון, בית הנבחרים ביטל את המלוכה ואת בית הלורדים. היא הכריזה על תושבי אנגליה "וכל הדומיניונים והטריטוריות השייכות אליהם" ככאלה שיהיו מעתה תחת השלטון של "חבר העמים", למעשה רפובליקה.

בטיהור של פרייד, כל חברי הפרלמנט (כולל רוב הפרסביטריאנים הפוליטיים) שלא קיבלו את הצורך להביא את המלך למשפט הודחו. לפיכך, לפרלמנט המקוצץ מעולם לא היו יותר ממאתיים חברים (פחות ממחצית ממספר החברים בפרלמנט הארוך המקורי). הם כללו: תומכים של עצמאים דתיים שלא רצו כנסייה מבוססת וחלקם הזדהו עם הלוולרים; פרסביטריאנים שהיו מוכנים להתמודד עם משפטו והוצאתו להורג של המלך; ומאוחר יותר מתוודים, כגון חברי פרלמנט שהודרו בעבר שהיו מוכנים להוקיע את המשא ומתן על חוזה ניופורט עם המלך.

רוב חברי הפרלמנט המקוצץ היו אצילים, אם כי היה שיעור גבוה יותר של אצילים ממעמד נמוך יותר ועורכי דין מאשר בפרלמנטים הקודמים. פחות מרבע מהם היו רוצחי המלך. זה הותיר את הפרלמנט המקוצץ כגוף שמרני ביסודו, שהאינטרסים שלו בבעלות על הקרקע ובמערכות המשפט הקיימות גרמו לכך שלא ירצה לעשות בהם רפורמה.

במשך השנתיים הראשונות של חבר העמים, הפרלמנט המקוצץ התמודד עם משבר כלכלי וסיכון לפלישה מסקוטלנד ואירלנד. עד 1653 קרומוול והצבא חיסלו במידה רבה את האיומים הללו.

היו חילוקי דעות רבים בין הפלגים של הפרלמנט המקוצץ. חלקם רצו רפובליקה, אך אחרים העדיפו לשמור על סוג של ממשלה מלוכנית. רוב המעמדות השליטים המסורתיים של אנגליה התייחסו לפרלמנט המקוצץ כממשלה בלתי חוקית המורכבת ממרצחי שלטון והדיוטות שעלו לגדולה. עם זאת, הם גם היו מודעים לכך שהפרלמנט המקוצץ עשוי להיות כל מה שעומד בדרכה של דיקטטורה צבאית מוחלטת. מיסים גבוהים, בעיקר כדי לשלם לצבא, גרמו למרמור של האצילים. רפורמות מוגבלות הספיקו כדי לסתור את המעמד השליט אבל לא מספיק כדי לספק את הרדיקלים.

למרות חוסר הפופולריות שלו, הפרלמנט המקוצץ היה קישור לחוקה הישנה ועזר ליישב את אנגליה ולהפוך אותה לבטוחה לאחר המהפך הגדול בתולדותיה. עד 1653, צרפת וספרד הכירו בממשלתה החדשה של אנגליה.

אף על פי שהכנסייה האנגליקנית נשמרה, דוכאה האפיסקופות וחוק האחידות 1558 בוטל בספטמבר 1650.^[2] בעיקר על פי התעקשות הצבא, כנסיות עצמאיות רבות נותרו, על אף שכולם עדיין נאלצו לשלם מעשר לכנסייה שהוקמה.

כמה שיפורים קטנים בוצעו בחוק ובפרוצדורה בבית המשפט; לדוגמה, כל ההליכים בבית המשפט התנהלו כעת באנגלית ולא בצרפתית נמוכה או בלטינית.^[3] עם זאת, לא היו רפורמות נרחבות במשפט המקובל. זה הרגיז את האצילים, שראו בחוק המקובל מחזק את מעמדם ואת זכויות הקניין שלהם.

הפרלמנט המצומצם העביר חוקים מגבילים רבים להסדרת התנהגותם המוסרית של אנשים, כמו סגירת תיאטראות ודרישה לשמירה קפדנית על יום ראשון. זה הרגיז את רוב האצילים.

קרומוול, בסיוע תומאס הריסון, פיטר בכוח את הפרלמנט המצומצם ב-20 באפריל 1653, מסיבות שאינן ברורות. התיאוריות הן שהוא חשש שהפרלמנט המצומצם מנסה להנציח את עצמו כממשלה, או שהפרלמנט המצומצם מתכונן לבחירות שיכולות להחזיר רוב נגד חבר העמים. רבים מחברי הפרלמנט המצומצם לשעבר המשיכו להתייחס לעצמם כסמכות החוקתית הלגיטימית היחידה של אנגליה. הפרלמנט המצומצם לא הסכים לפירוק שלו; השקפתם המשפטית והחוקתית לפיה זה לא חוקי התבססה על חוק הזיכיון של צ'ארלס האוסר על פירוק הפרלמנט ללא הסכמתו שלו (ב-11 במאי 1641, מה שהוביל לכך שכל תקופת חבר העמים היו השנים האחרונות של הפרלמנט הארוך לדעת הרוב שלהם).

לאחר פירוק הפרלמנט המצומצם חלה תקופה קצרה בה קרומוול והצבא שלטו לבד. לאף אחד לא הייתה סמכות חוקתית לקרוא לבחירות, אבל קרומוול לא רצה לכפות דיקטטורה צבאית. במקום זאת, הוא שלט באמצעות "אספה ממונה" שחבריה נבחרו על ידי קציני הצבא.

הפרלמנט החדש זכה ללעג מחברי הפרלמנט הקודם וממעמד בעלי-הקרקעות, שראו בו אסופה של אנשים נחותים. האספה נקראה "פרלמנט ביירבון" על שם הציר שבח-לאל ביירבון, פוריטני קנאי וסוחר. התדמית שהוקנתה לה לא הייתה מוצדקת: 110 מתוך 140 חבריו היו בעלי-קרקעות זוטרים או למעלה מזה.

האספה שיקפה את מגוון הדעות של הקצינים שהציעו אותה. הרדיקלים (כ-40) כללו גרעין קשה של מאמיני המלכות החמישית, שרצו להיפטר מהחוק הקיים ומכל שליטה של המדינה בדת. המתונים (כ-60) רצו כמה שיפורים במערכת הקיימת והיו עשויים לעבור לצד הרדיקלי או השמרני בהתאם לנושא. השמרנים (כ-40) רצו לשמור על הסטטוס קוו, מכיוון שהחוק המקובל הגן על האינטרסים של בעלי האחוזות, ומעשרות כמורה או האפשרות להמליץ על מינויים כנסייתיים היו שווים כסף רב.

קרומוול ראה בפרלמנט ביירבון גוף מחוקק זמני שהוא קיווה שיעביר רפורמות ויפתח חוקה עבור חבר העמים. עם זאת, החברים היו חלוקים בסוגיות מפתח, רק ל-25 היו ניסיון פרלמנטרי קודם, ועל אף שרבים היו בעלי הכשרה משפטית מסוימת, לא היו עורכי דין מוסמכים.

נראה שקרומוול ציפה שקבוצת החובבנים הזו תעביר רפורמה ללא ניהול או הנחיה. כשהרדיקלים גייסו מספיק תמיכה כדי להביס הצעת חוק שהייתה משמרת את הסטטוס קוו בענייני הדת, השמרנים ורבים מן המתונים ויתרו על סמכותם וביקשו מקרומוול להתערב. הוא פיזר את האספה באמצעות הצבא.

לאורך 1653, קרומוול והצבא פירקו לאט את המנגנון של חבר העמים. מועצת המדינה האנגלית, שלקחה על עצמה את התפקיד הביצ��עי שמילאו בעבר המלך והמועצה הפרטית שלו, פורקה בכוח על ידי קרומוול ב-20 באפריל, ובמקומה הותקנה מועצה חדשה, מלאה באנשיו הנבחרים של קרומוול. שלושה ימים לאחר שפרלמנט השיירים פיזר את עצמו, מכשיר הממשל אומץ על ידי מועצת קרומוול ומבנה מדינה חדש, המכונה בימינו הפרלמנט הפרוטקטורט, קיבל את צורתו. חוקה חדשה זו העניקה לקרומוול סמכויות גורפות בתור לורד פרוטקטור, תפקיד שלמרבה האירוניה היה לו אותו תפקיד וסמכויות כמו שהיו למלך תחת המלוכה, עובדה שלא אבדה למבקריו של קרומוול.

ב-12 באפריל 1654, על פי תנאי הכרזת האיחוד, הוצאה הפקודה לאיחוד סקוטלנד לחבר העמים יחד עם אנגליה על ידי הלורד פרוטקטור והוכרזה בסקוטלנד על ידי המושל הצבאי של סקוטלנד, הגנרל ג'ורג' מונק, הדוכס הראשון מאלבמארל. הפקודה הכריזה כי "יש לאחד את תושבי סקוטלנד עם חבר העמים של אנגליה לכדי חבר העמים אחד ותחת ממשלה אחת" וקבעה כי יש להציב "סמל חבר העמים" חדש, המשלב את צלב אנדראס הקדוש, על "כל החותמות הציבוריות"., חותמות משרה וחותמות של גופים אזרחיים או תאגידיים, בסקוטלנד" כ"תג של האיחוד הזה".

קרומוול ומועצת המדינה שלו בילו את החודשים הראשונים של 1654 בהכנות לפרלמנט הפרוטקטורט הראשון על ידי עריכת קבוצה של 84 הצעות חוק לדיון. הפרלמנט נבחר בחופשיות (חופשיות ככל שיכולות להיות בחירות כאלה במאה ה-17) וככזה, הפרלמנט היה מלא במגוון רחב של אינטרסים פוליטיים, וככזה לא השיג אף אחת ממטרותיו; הוא פורק ברגע שהחוק איפשר זאת על ידי קרומוול לאחר שלא העביר אף אחת מהצעות החוק של קרומוול.

לאחר שהחליט שהפרלמנט אינו אמצעי יעיל להפעלת מדיניותו, הקים קרומוול מערכת של שלטון צבאי ישיר של אנגליה במהלך תקופה הידועה בשם שלטון המייג'ור-גנרלים; כל אנגליה חולקה לעשרה אזורים, כל אחד מהם נשלט ישירות על ידי אחד מהמייג'ור-גנרלים של קרומוול, שקיבלו סמכויות גורפות לגבות מיסים ולאכוף את השלום. המייג'ור-גנרלים היו מאוד לא פופולריים, עובדה שהם עצמם שמו לב אליה ורבים דחקו בקרומוול לקרוא לפרלמנט אחר כדי לתת לשלטונו לגיטימציה.

בניגוד לפרלמנט הקודם, שהיה פתוח לכל הגברים הזכאים בחבר העמים, הבחירות החדשות הוציאו מפורשות את הקתולים והרויאליסטים מלהתמודד או להצביע; כתוצאה מכך, הוא היה מלא בחברים שהיו יותר בקנה אחד עם הפוליטיקה של קרומוול עצמו. הצעת החוק הגדולה הראשונה שהועלתה לדיון הייתה הצעת חוק המיליציה, אשר הוצבעה בסופו של דבר על ידי בית הנבחרים. כתוצאה מכך הסתיימה סמכותם של המייג'ור-גנרלים לגבות מיסים כדי לתמוך במשטרים שלהם, ושלטון המייג'ור-גנרלים הגיע לקיצה. החלק השני של החקיקה העיקרית היה העברת העתירה והעצה הצנועה, רפורמה חוקתית גורפת שהיו לה שתי מטרות. הראשון היה לשמור לפרלמנט זכויות מסוימות, כמו תקופה קצובה של שלוש שנים (שהלורד פרוטקטור נדרש לעמוד בה) ולשמור לפרלמנט את הזכות הבלעדית למיסוי. השני, כוויתור לקרומוול, היה להפוך את הלורד פרוטקטור לתפקיד תורשתי ולהמיר את התואר למונרכיה חוקתית רשמית. קרומוול סירב לתואר מלך, אך קיבל את שאר החקיקה, שהתקבלה בצורה סופית ב-25 במאי 1657.

מושב שני של הפרלמנט התכנס ב-1658; היא אפשרה לחברי פרלמנט שהודרו בעבר (שלא הורשו לשבת במקומותיהם בגלל נטיות קתוליות ו/או מלכותיות) לשבת במקומותיהם, אולם הדבר הפך את הפרלמנט להרבה פחות צייתן לרצונותיהם של קרומוול והמייג'ור-גנרלים; היא השיגה מעט אג'נדה חקיקתית ופורקה לאחר מספר חודשים.

עם מותו של אוליבר קרומוול בשנת 1658, בנו, ריצ'רד קרומוול, ירש את התואר, לורד פרוטקטור. ריצ'רד מעולם לא שירת בצבא, מה שאומר שהוא איבד את השליטה על המייג'ור-גנרלים שהיו מקור הכוח של אביו שלו. פרלמנט הפרוטקטורט השלישי זומן בסוף 1658 וכונס ב-27 בינואר 1659. המעשה הראשון שלו היה לאשר את תפקידו של ריצ'רד בתור לורד פרוטקטור, וזה הועבר ברוב לא מבוטל, אך לא מוחץ. עם זאת, מהר מאוד התברר שלריצ'רד אין שליטה על הצבא ומהר מאוד התפתחו סיעות בפרלמנט. סיעה אחת קראה להחזיר את הפרלמנט המקוצץ ולחזור לחוקת חבר העמים, בעוד שסיעה אחרת העדיפה את החוקה הקיימת. ככל שהצדדים הפכו יותר ויותר ניצים, ריצ'רד פיזר את הפרלמנט. הוא הודח מהשלטון במהירות, והנהגת הצבא הנותרת נזכרה בפרלמנט המקוצץ, והכינה את הבמה לחזרתה של המלוכה שנה לאחר מכן.

חבר העמים של אנגליה
Commonwealth of England

דגל סמל
ממשל
שפה נפוצה	אנגלית סקוטית גאלית סקוטית אירית וולשית
עיר בירה	לונדון
רשות מחוקקת	Rump Parliament
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
היסטוריה
הקמה	הדחת ריצ'רד קרומוול
תאריך	25 במאי 1659
פירוק	הצהרת ברדה
תאריך	4 באפריל 1660
ישות קודמת	הפרוטקטורט
ישות יורשת	ממלכת אנגליה ממלכת אנגליה ממלכת אירלנד ממלכת אירלנד ממלכת סקוטלנד ממלכת סקוטלנד

לאחר שהגרנדים בצבא המודל החדש הדיחו את ריצ'רד, הם כינסו מחדש את הפרלמנט המקוצץ במאי 1659. צ'ארלס פליטווד מונה לחבר בוועדת הביטחון ובמועצת המדינה, ולאחד משבעת הנציבים של הצבא. ב-9 ביוני הוא מונה כלורד הכללי (מפקד העליון) של הצבא. עם זאת, כוחו התערער בפרלמנט, שבחר להתעלם מסמכות הצבא באופן דומה לפרלמנט שלפני מלחמת האזרחים. ב-12 באוקטובר 1659 מינה בית הנבחרים את הגנרל ג'ון למברט וקצינים אחרים, והעמיד את פליטווד כראש מועצה צבאית בסמכותו של יושב ראש בית הנבחרים הבריטי. למחרת הורה למברט לסגור את דלתות הבית ולהשאיר את החברים בחוץ. ב-26 באוקטובר מונתה "ועדת ביטחון", שבה היו חברים פליטווד ולמברט. למברט מונה לגנרל של כל הכוחות באנגליה ובסקוטלנד, עליהם פיקד קודם לכן פליטווד. למברט נשלח כעת, על ידי ועדת הביטחון, עם כוח גדול לפגוש את ג'ורג' מונק, שהיה מפקד הכוחות האנגלים בסקוטלנד, ולנהל עמו משא ומתן או להכריח אותו לעמוד בתנאי הוועדה.

לתוך האווירה הזו צעד הגנרל ג'ורג' מונק דרומה עם צבאו מסקוטלנד. צבאו של למברט החל לנטוש אותו, והוא חזר ללונדון כמעט לבדו. ב-21 בפברואר 1660, החזיר מונק את החברים הפרסביטריאניים בפרלמנט הארוך "המטוהרים" על ידי פרייד, כדי שיוכלו להכין חקיקה לפרלמנט חדש. פליטווד הודח מתפקידו והצטווה להופיע בפני הפרלמנט כדי לענות על התנהגותו. ב-3 במרץ נשלח למברט למצודת לונדון, ממנה ברח חודש לאחר מכן. למברט ניסה להצית מחדש את מלחמת האזרחים לטובת חבר העמים על ידי הוצאת כרוז הקורא לכל תומכי "המטרה הישנה והטובה" להתכנס בשדה הקרב של אדג'היל. עם זאת, הוא נתפס מחדש על ידי קולונל ריצ'רד אינגולדסבי, רג'יסייד שקיווה לזכות בחנינה על ידי מסירת למברט למשטר החדש. הפרלמנט הארוך פיזר את עצמו ב-16 במרץ.

ב-4 באפריל 1660, בתגובה להודעה סודית ששלח מונק, פרסם צ'ארלס השני את הצהרת ברדה, אשר הודיעה על תנאי קבלתו לכתר אנגליה. מונק ארגן את פרלמנט הוועידה, שהתכנס לראשונה ב-25 באפריל. ב-8 במאי הכריזה הוועידה כי המלך צ'ארלס השני היה המלך החוקי מאז הוצאתו להורג של צ'ארלס הראשון בינואר 1649.^[5] צ'ארלס חזר מהגלות ב-23 במאי.^[6] הוא נכנס ללונדון ב-29 במאי, יום הולדתו. כדי לחגוג את "שובו של הוד מלכותו לפרלמנט שלו" 29 במאי הפך לחג ציבורי, הידוע בכינויו "יום תפוח האלון".^[7] הוא הוכתר במנזר וסטמינסטר ב-23 באפריל 1661.^[6]

• חבר העמים הבריטי