ויליאם פטרסון

ויליאם פטרסון
William Paterson
	ויליאם פטרסון
לידה	24 בדצמבר 1745; מחוז אנטרים, ממלכת אירלנד
פטירה	9 בספטמבר 1806 (בגיל 60); אולבני, ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הכפרי, אולבני, ניו יורק, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת פרינסטון
מפלגה	המפלגה הפדרליסטית
	4 במרץ 1793 – 9 בספטמבר 1806; (13 שנים)
תחת נשיאי בית המשפט העליון	ג'ון ג'יי ; ג'ון ראטלדג' ; אוליבר אלזוורת' ; ג'ון מרשל
נשיא ממנה	ג'ורג' וושינגטון
	→ תומאס ג'ונסון הנרי ליווינגסטון ←
	29 באוקטובר 1790 – 30 במרץ 1793; (שנתיים)
	→ אלישע לורנס (מושל בפועל) תומאס הנדרסון (מושל בפועל) ←
	4 במרץ 1789 – 13 בנובמבר 1790; (שנה)
	פילימון דיקינסון ←
	1776–1783; (כ־7 שנים)
תחת מושל ניו ג'רזי	ויליאם ליווינגסטון
	ג'וזף בלומפילד ←
פרסים והוקרה
	עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
חתימה

ויליאם פטרסון (באנגלית: William Paterson;‏ 24 בדצמבר 1745 – 9 בספטמבר 1806) היה פוליטיקאי ושופט אמריקאי. הוא היה מחותמי חוקת ארצות הברית, שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית ומושל ניו ג'רזי השני.

הוא נולד במחוז אנטרים שבאירלנד ובגיל צעיר היגר למושבות בצפון אמריקה. לאחר סיום לימודיו בקולג' ניו ג'רזי (כיום אוניברסיטת פרינסטון) ולאחר שלמד משפטים בהדרכתו של ריצ'רד סטוקטון, הוא התקבל ב-1768 ללשכת עורכי הדין. ב-1776 הוא סייע בכתיבת חוקת ניו ג'רזי ולאחר מכן ועד 1783 שימש כתובע הכללי של המדינה. ב-1787 הוא ייצג את ניו ג'רזי בוועידת החוקה של ארצות הברית, שם הוא הציע את תוכנית ניו ג'רזי, שנתנה ייצוג שווה למדינות בקונגרס ולא התקבלה בסופו של דבר.

לאחר אשרור החוקה, כיהן פטרסון כסנאטור בשנים 1789–1790, וסייע לנסח את חוק השיפוט. הוא התפטר מהסנאט כדי לכהן כמושל ניו ג'רזי. ב-1793 הוא קיבל מינוי מהנשיא ג'ורג' וושינגטון כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית, תפקידו בו הוא כיהן עד למותו.

ראשית חייו

ויליאם פטרסון נולד במחוז אנטרים שבאירלנד כבנו של ריצ'רד פטרסון, פרוטסטנטי מאלסטר. ב-1747 היגרה המשפחה לניו קאסל, פנסילבניה. בגיל 14 הוא החל את לימודיו בקולג' ניו ג'רזי (כיום אוניברסיטת פנסילבניה). לאחר סיום לימודיו הוא למד משפטים בהדרכתו של ריצ'רד סטוקטון וב-1768 התקבל ללשכת עורכי הדין.

ראשית הקריירה

פטרסון נבחר כנציג מחוז סומרסט לשלושת הקונגרסים הפרובינציאליים של ניו ג'רזי, שם, כמזכיר הקונגרס, הוא תיעד את חוקת ניו ג'רזי. לאחר העצמאות הוא מונה כתובע הכללי של ניו ג'רזי, תפקיד בו הוא שימש בשנים 1776–1783, ניהל את פעילות החוק והסדר וביסס את מעמדו כאחד מעורכי הדין הבולטים במדינה. ב-1787 הוא נשלח לייצג את ניו ג'רזי בוועידת החוקה בפילדלפיה, שם הוא הציע את תוכנית ניו ג'רזי (New Jersey Plan) להקמת בית מחוקקים חד-ביתי עם ייצוג שווה לכל המדינות. לאחר השגת פשרת קונטיקט (Connecticut Compromise), עם בית מחוקקים דו-בתי: סנאט עם ייצוג שווה לכל מדינה ובית נבחרים עם ייצוג יחסי על פי גודל האוכלוסייה, נחתמה החוקה.

סנאטור

פטרסון, שהיה תומך נלהב של המפלגה הפדרליסטית, נבחר כאחד משני החברים הראשונים בסנאט של ארצות הברית מטעם ניו גרזי, לצד ג'ונתן אלמר, וכיהן בו בשנים 1789–1790. כחבר בוועדת המשפט של הסנאט היה לו תפקיד חשוב בניסוח חוק השיפוט, שעל פיו הוקמה מערכת השיפוט הפדרלית. תשע הפסקאות הראשונות בחוק זה נכתבו בכתב ידו.

מושל ניו ג'רזי

ב-1790 היה פטרסון לאדם הראשון שהתפטר מהסנאט, כאשר עשה זאת כדי לרשת את עמיתו לחתימת החוקה, ויליאם ליווינגסטון כמושל ניו ג'רזי. כמושל, יישם פטרסון את העניין שלו בתחום המשפט, כאשר דאג להסבת החוקים הבריטים שהיו בתוקף בניו ג'רזי לפני המהפכה האמריקאית לחוקים של מדינת ניו ג'רזי. הוא גם הוציא תיקון של הכללים לבתי המשפט, שמאוחר יותר אומצו על ידי בית המחוקקים של המדינה.

שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית

ב-27 בפברואר 1793 מינה הנשיא ג'ורג' וושינגטון את פטרסון כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במקומו של תומאס ג'ונסון, שהתפטר מסיבות בריאות. למחרת היום משך וושינגטון את המינוי, לאחר שהבין שמאחר שחוק השיפוט, שעל פיו הוקם בית המשפט העליון, עבר במהלך כהונתו של פטרסון כסנאטור, ובכך המינוי עלול להוות הפרה של סעיף הכשירות (Ineligibility Clause) על פי פרק 1, חלק שישי, סעיף 2 לחוקת ארצות הברית. ב-4 במרץ 1793, לאחר שכהונתו של פטרסון בסנאט הסתיימה וקונגרס חדש התכנס, הגיש וושינגטון את מועמדותו שוב, והיא אושרה מידית על ידי הסנאט.^[1]

לצורך מינויו לבית המשפט העליון התפטר פטרסון מכהונתו כמושל ניו ג'רזי. במסגרת סבב השיפוט שלו הוא ניהל את משפטיהם של הנאשמים בבגידה במסגרת מרד הוויסקי, מרד של חוואים במערב פנסילבניה על הטלת מס פדרלי על ויסקי, שהיה התוצר העיקרי של יבוליהם. כוחות מיליציה נשלחו על ידי הנשיא וושינגטון כדי לדכא את המרד בהצלחה ובפעם הראשונה פירש בית המשפט העליון את החוקה בנוגע לעשיית השימוש בכוחות צבאיים לטיפול במהומות אזרחיות. כאן, ולמעשה לכל אורך הקריירה שלו, קיבע פטרסון את עליונות החוק על פני סמכות הממשלה, עקרון שגולם בחוקה שהוא היה שותף לכתיבתה.^[2]

ב-1795 דחה פטרסון הצעה להתמנות כמזכיר המדינה של ארצות הברית. ב-1789 הוא נבחר לחברה הפילוסופית האמריקאית.^[3] ב-1801 הוא נבחר כעמית באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.^[4]

חיים אישיים

ב-1779 נשא פטרסון לאישה את קורנליה בל, בתו של ג'ון בל, סוחר עשיר ובעל קרקעות ממחוז סאמרסט שבניו ג'רזי. לשניים נולדו שתי בנות, שרק אחת הגיע לבגרות, ובן, שאמו נפטרה בלידתו ב-1783. ב-1785 נישא פטרסון בשנית ליופימיה וייט, שהייתה בת למשפחה בולטת מניו ג'רזי של אנשי צבא, פוליטיקאים ומשפטנים.

ויליאם פטרסון נפטר ב-9 בספטמבר 1806, בגיל 60, כאשר התכונן לצאת למעיינות מרפא בבלסטון, ניו יורק, באחוזתם של בתו, קורנליה, ושל בעלה, סטיבן ואן רנסלר, באולבני. פטירתו אירעה כתוצאה מפציעה שלו בתאונת כרכרה בה היה מעורב ב-1803. הוא נטמן באחוזת הקבר של משפחת חתנו. כאשר רכשה העירייה את הנכס, הועברו עצמותיו לבית הקברות הכפרי של אולבני, בו קבורים גם השופט העליון רופוס פקהאם והנשיא צ'סטר ארתור.^[5]

על שמו קרויה העיר פטרסון שבניו ג'רזי, שכמושל המדינה הוא אישר את הקמתה. כמו כן קרויה על שמו אוניברסיטת ויליאם פטרסון שבעיר ויין שבניו ג'רזי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם פטרסון בוויקישיתוף

ויליאם פטרסון, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
ויליאם פטרסון באתר המדריך הביוגרפי של השופטים הפדרליים (באנגלית)
ויליאם פטרסון באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
ויליאם פטרסון באתר Oyez Project (באנגלית)
ויליאם פטרסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ויליאם פטרסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[1] "The Ineligibility Clause's Lost History: Presidential Patronage and Congress 1787–1850", Harvard Law Review 123.7 (2010), pp. 1731

[2] Wright Jr., Robert K.; MacGregor Jr., Morris J. (1987). Soldier-Statesmen of the Constitution. Washington, D.C.: U.S. Army Center of Military History. p. 166.

[3] "William Paterson". American Philosophical Society Member History. American Philosophical Society.

[4] American Academy of Arts and Sciences - William Paterson

[5] Christensen, George A. "Here Lies the Supreme Court: Gravesites of the Justices". Yearbook 1983 Supreme Court Historical Society. Washington, D.C.: Supreme Court Historical Society (1983): 17–30. Archived from the original on September 3, 2005.

[1]