לורד ביירון

המונח "ביירון" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו ביירון (פירושונים).

לורד ביירון

ג'ורג' גורדון ביירון, בציור מאת תומאס פיליפס
לידה	22 בינואר 1788 ממלכת בריטניה הגדולה לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה
פטירה	19 באפריל 1824 (בגיל 36) יוון 1828 מיסולונגי, הרפובליקה ההלנית
שם לידה	ג'ורג' גורדון ביירון
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, ממלכת בריטניה הגדולה
מקום קבורה	נוטינגהאמשייר
מקום לימודים	בית הספר הארו, אוניברסיטת קיימברידג', טריניטי קולג', Aberdeen Grammar School
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	שירה עלילתית, ספרות גותית
זרם ספרותי	הרומנטיקה
יצירות בולטות	Childe Harold's Pilgrimage, Don Juan, Manfred
הושפע מ	Giovanni Battista Casti, לואיג'י פולצ'י, ויליאם וורדסוורת'
בן או בת זוג	ליידי ביירון (2 בינואר 1815–1816) Claire Clairmont Augusta Leigh Claire Clairmont Margarita Cogni
צאצאים	עדה לאבלייס, Elizabeth Medora Leigh, Allegra Byron
פרסים והוקרה	עמית החברה המלכותית
חתימה

ג'ורג' גורדון ביירון, הברון השישי מביירון, שנודע כלורד ביירון (באנגלית: George Gordon Byron;‏ 22 בינואר 1788 – 19 באפריל 1824) היה מגדולי המשוררים הרומנטיים האנגלים.

ביירון היה בנו של סרן ג'ון "מד ג'ק" ביירון ושל אשתו השנייה, קתרין לבית גורדון. האם הייתה צאצאית של הקרדינל ביטון ויורשת אחוזת גייט באברדינשייר בסקוטלנד. אביו מת כשהתינוק היה בן שנתיים. ביירון הצעיר ירש בגיל עשר, מדודו-רבו חשוך הילדים, את תואר הברון ביירון מרוצ'דייל.

ביירון הוכר לאחר מותו כמשורר שמצטיין ביפי ודקות ההבעה. למרות חייו ושירתו, שנטען עליהם כי הם בלתי מוסריים, הייתה לשירתו השפעה על התנועה הרומנטית באנגליה ומחוצה לה. ביוגרפיות רבות נכתבו עליו ועל אישיותו.

את ספר שיריו הראשון "שעות עצלות" פרסם כשהיה סטודנט באוניברסיטת קיימברידג', אך ספג ביקורת קשה על ספר ביכורים זה והגיב עליה בסאטירה "משוררים אנגלים ומבקרים סקוטים" שפרסם ב-1809.

ב-1811 נכנס כחבר בבית הלורדים, לאחר מסע בארצות אירופה הקלאסיות וב-1812 פרסם את החלקים הראשונים של יצירתו הלירית "העלייה לרגל של האביר הרולד", שיר שמתאר את מה שעובר על אדם הולל, ששבע מתענוגות.

בשנת 1815 נשא אישה עשירה בשם אן איזבלה מילבנק, שילדה לו את בתו החוקית היחידה עדה לאבלייס. אשתו של ביירון נטשה אותו כעבור זמן קצר על רקע יחסיו עם אחותו למחצה, דבר שגרם לשערורייה חברתית באנגליה השמרנית. על רקע חיי ההוללות שלו כתב את היצירה "דון ז'ואן", על דמותו של דון ז'ואן - הדמות האגדתית שהפכה לסמל הוללות, עמו ביירון הזדהה.

החברה האנגלית לא ראתה בעין יפה את חיי ההוללות שלו, והרומנים הרבים שניהל עם נשים וגברים. בין השאר, הוא ניהל רומן עם הליידי קרולין לם.

הביקורות הקשות על אורח חייו וחוסר הפתיחות של החברה האנגלית באותם ימים, הניעה את ביירון לעזוב את אנגליה ולעבור לאיטליה, שם הכיר את זוג המשוררים מרי שלי ובעלה פרסי ביש שלי.

ביירון, שהיה מקורב למוטיבים יהודים, כתב מחזה בשם "קין" ב-1821, זוהי יצירה פואטית טרגית, המתארת את עימותו של קין, הרוצח הראשון, עם אלוהים. יצירה זו נחשבה לנועזת, וקוממה קוראים רבים.

בשנת 1815, זמן קצר לפני שעזב את אנגליה לבלי שוב אליה, חיבר יחד עם המלחין היהודי האנגלי יצחק נתן אסופה של שלושים שירים שכונתה 'מנגינות עבריות'. בשירים אלה ניתן למצוא רמיזות ציוניות ראשונות בזכות העם היהודי שגלה מארצו החרבה והוא ראוי לחזור אליה.

ביירון אהד את תנועת השחרור היוונית, והיה ממוביליה של התנועה הפילהלניסטית שהתפשטה באירופה בתמיכה במאבק היוונים לעצמאות. בסוף 1823 הצטרף ביירון באופן פעיל למאבק היוונים במלחמת העצמאות היוונית נגד הטורקים, וכעבור כ-4 חודשים, ב־19 באפריל 1824 מת במיסולונגי שביוון ממחלת המלריה בה לקה כאשר השתתף במלחמת העצמאות של יוון^[1]. היוונים, המעריצים את זכרו, קברו את לבו מתחת לעץ בעיר מיסולונגי ביוון, וגופתו נשלחה לאנגליה. כנסיית וסטמינסטר סרבה לקבור אותו, והוא נקבר בכנסיית מריה מגדלנה, בעיירה האקנל במחוז נוטינגהאם.

דמותו ויצירתו של ביירון השפיעה על יוצרים רבים, מאנדרה מורואה, שכתב את הספר "לבו של ביירון" ועד לברטראנד ראסל, שטבע את המונח "אומללות ביירונית" מושג שמופיע בספרו "כיבוש האושר". אמן הקרמיקה הישראלי סמי די ביסס את עבודותיו בתערוכה HETOME על שירו של ביירון Child Harold's pilgrimage.

כמו כן, חיבר ביירון את יצירת הפרוזה 'מקטע של רומן' (Fragment of a Novel) שנכתבה בעקבות תחרות כתיבת סיפורי אימה שערך עם המשורר פרסי ביש שלי ב-1816 (תחרות שהולידה בסופו של דבר דווקא את יצירתה הידועה של מרי שלי, אשתו של פרסי, 'פרנקנשטיין'). ב-1819 פורסמה היצירה לראשונה תחת הכותרת A Fragment בקובץ Mazeppa. ל'מקטע של רומן', אף על פי שאינו תופס מקום מרכזי בגוף היצירה של ביירון, נודעה ברבות הימים השפעה מרובה על התפתחות ספרות הערפדים האנגלית ובין היתר נכתבה בהשראתו הנובלה 'הוומפיר' (The Vampyre, 1819) מאת ג'ון ויליאם פולידורי (Polidori). 'מקטע של רומן' תורגם בידי שירלי פינצי לב והופיע בכרך ד' של 'דחק' - כתב עת לספרות טובה, 2014.

ערך מורחב – מנגינות עבריות

ספר השירים מנגינות עבריות (Hebrew Melodies) הוא יצירה משותפת של ביירון ושל המלחין הבריטי היהודי יצחק נתן. בשנת 1815 התפרסם קונטרס המכיל תריסר שירים על תוויהם. בדף השער נאמר: "מבחר של מנגינות עבריות (Hebrew Melodies), עתיקות וחדשות, עם עיבוד וליווי מתאים, מאת ג'והן בראהאם ויצחק נתן. השירים נכתבו במיוחד ליצירה זו בידי כבוד הלורד ביירון. מתפרסם ונמכר בידי יצחק נתן". אחר כך נוספו עוד שירים ובסך הכל מכילות ה"מנגינות העבריות" שלושים שירים על מילותיהם ותוויהם. שלושה עשר שירים הם שירים רומנטיים בסגנונו של ביירון, ואין להם כל רקע עברי. אבל למרבית השירים יש רקע מקראי. דמויות ואירועים היסטוריים המופיעים בשירים הם המלך שאול, בת יפתח, איוב, קהלת, סנחריב, בלשצר, הורדוס ומרים וטיטוס.

• תרגומים של מאיר הלוי לטריס, בקובץ ,"עפרות זהב: שירים מגדולי משוררי העמים, עשויים בדמותם ונעתקו ללשון עבר", וינה 1852- כולל כמה שירים מתוך "מנגינות עבריות" והשיר Darkness
• נעימות עבר - תרגום של "מנגינות עבריות" ושל השיר Darkness מאת מתתיהו שמחה רבנר ,1862, צ'רנוביץ) עם מבוא מאת הרב אליעזר אליהו איגל
• תרגומיהן מאת יהודה ליב גורדון של שבע מתוך המנגינות העבריות - פורסמו ב-1884
• "שירי ישורון" תרגום מאת שלמה מנדלקרן ל"מנגינות העבריות" (1890)
• דון חואן, מאנגלית בן-ציון בן-משה. כפר סבא, חנות הספרים, 2018.
• קין - מליצה בת שלוש מערכות. העתקה חופשית במשקול התנועות ומלעיל: יאקב צבי ברבי אברהם הלוי לאֶוו. סדרת "סְדָר - לספרות גנוזה", הוצאת 'דחק', 2022.

• התנועה הרומנטית

• Jerome John McGann, Byron and Romanticism, Cambridge University Press, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
• Norbert Lennartz, Byron and Marginality, Edinburgh University Press, 2018 (הספר בקטלוג ULI)
• Richard Lansdown, The Cambridge Introduction to Byron, Cambridge University Press, 2012 (הספר בקטלוג ULI)
• William D. Brewer, The Shelley-Byron Conversation, University Press of Florida, 1994 (הספר בקטלוג ULI)
• Clare Bucknell, Matthew Ward (eds.), Byron Among the English Poets: Literary Tradition and Poetic Legacy, Cambridge University Press, 2021 (הספר בקטלוג ULI)
• Peter Cochran, The Burning of Byron's Memoirs: New and Unpublished Essays and Papers, Cambridge Scholars Publications, 2014 (הספר בקטלוג ULI)
• James Soderholm, Fantasy, Forgery, and the Byron Legend, University Press of Kentucky, 1996 (הספר בקטלוג ULI)
• Paul Elledge, Lord Byron at Harrow School: Speaking Out, Talking Back, Acting Up, Bowing Out, Johns Hopkins University Press, 2000 (הספר בקטלוג ULI)
• John Nichol, Byron, Macmillan, 1880 (הספר בקטלוג ULI)
• Benita Eisler, Byron: Child of Passion, Fool of Fame, Knopf, 1999 (הספר בקטלוג ULI)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ג'ורג' ביירון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ורג' ביירון

• לורד ביירון, ברשת החברתית פייסבוק
• לורד ביירון, ברשת החברתית Goodreads
• כתבי לורד ביירון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• משיריו בתרגום עברי:
  • זמירות ישראל,
  • בת יפתח בטרם מותה,
  • קינת הורדוס על מות מרימי אשתו,
  • בלשאצר, דבר, 24 במאי 1963
  • ביום בו החריב טיטוס ירושלים, דבר, 17 ביולי 1964
• כתבי לורד ביירון בפרויקט בן-יהודה
• לורד ביירון נפרד מליידי קרוליין, דואר ישראל
• "חשיכה" – פואמה אפוקליפטית מאת הלורד ביירון בשש גרסאות שונות, במגזין "יקום תרבות"
• אליהו הכהן, 'מנגינות עבריות' של לורד ביירון, בבלוג "עונג שבת", 20 ביולי 2018
• רשימת תרגומים לשירים של לורד ביירון באינדקס "פואטרנס" לתרגומי שירה
• biography/George-Gordon-Byron-6th-Baron-Byron לורד ביירון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• לורד ביירון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

2. 100 גאים מאת פול ראסל הוצאת ידיעות ספרים