היאבקות במשחקים האולימפיים

היאבקות היא ענף במשחקים האולימפיים מאז חידושם בעת החדשה, באולימפיאדת אתונה (1896), למעט אולימפיאדת פריז (1900). נשים מתחרות בענף מאז אולימפיאדת אתונה (2004). בעשור השני של המאה ה-21 קיבל הוועד האולימפי הבינלאומי החלטות שערערו את מעמדו של הענף כענף אולימפי, אך לפחות עד אולימפיאדת פריז (2024) הוא יישאר חלק מהתוכנית האולימפית.

ההיאבקות היא אחת משני הענפים האולימפיים היחידים, לצד האיגרוף, שבהם הספורטאים המשתתפים במשחקים חייבים להיות חובבנים, ולא להתחרות בתחרויות מקצועניות תמורת תשלום.

באולימפיאדת אתונה (1896) נערך טורניר בסגנון יווני-רומי בלבד, וללא חלוקה לקטגוריות משקל. בטורניר נטלו חלק חמישה מתאבקים, והאלוף האולימפי הראשון היה הגרמני קארל שומן.

לאחר שהענף לא נכלל באולימפיאדת פריז (1900), הוא שב למשחקים באולימפיאדת סנט לואיס (1904). במשחקים אלה נערך טורניר בסגנון חופשי בלבד, בשבע קטגוריות משקל שונות: קל-זבוב (עד 105 ליברות, או 47.6 ק"ג), זבוב (עד 115 ליברות/52.2 ק"ג), תרנגול (עד 125 ליברות/56.7 ק"ג), נוצה (עד 135 ליברות/61.2 ק"ג), קל (עד 145 ליברות/65.8 ק"ג), חצי-כבד (עד 158 ליברות/71.7 ק"ג) וכבד (158 ליברות/71.7 ק"ג ומעלה).

באולימפיאדת לונדון (1908) נערכו לראשונה תחרויות בשני הסגנונות. בסגנון חופשי התחרו מתאבקים בחמש קטגוריות משקל (תרנגול (עד 54 ק"ג), נוצה (עד 60.3 ק"ג), קל (עד 66.6 ק"ג), בינוני (עד 73 ק"ג) וכבד (73 ק"ג ומעלה)) ובסגנון יווני-רומי התחרו בארבע קטגוריות משקל (קל, בינוני, קל-כבד (עד 93 ק"ג) וסופר-כבד (93 ק"ג ומעלה)).

באולימפיאדת סטוקהולם (1912) שוב נערכו רק תחרויות בסגנון יווני-רומי, בחמש קטגוריות משקל: נוצה, קל, בינוני, קל-כבד וכבד. הקרב בגמר הקל-כבד, בו התחרו השוודי אנדרס אהלגרן והפיני איוואר בהלינג נמשך תשע שעות ולא הוכרע. בסופו של דבר הוחלט להכריז על תוצאת תיקו. השופטים טענו כי מדליית זהב יש להעניק רק למי שניצח בגמר, ולכן שני המתאבקים קיבלו מדליות כסף.

באולימפיאדת אנטוורפן (1920) הוחזרו תחרויות ההיאבקות בסגנון חופשי, לצד ההיאבקות בסגנון יווני-רומי. שני הטורנירים כללו חמש קטגוריות משקל: נוצה (עד 60 ק"ג), קל (עד 67.5 ק"ג), בינוני (עד 75 ק"ג), קל-כבד (עד 82.5 ק"ג) וכבד (82.5 ק"ג ומעלה). באולימפיאדת פריז (1924) חולקו קטגוריות המשקל מחדש. בסגנון חופשי היו 7 קטגוריות משקל (תרנגול, נוצה, קל, חצי-כבד, בינוני, קל-כבד וכבד), ובסגנון יווני-רומי היו 6 קטגוריות (כולן פרט לחצי-כבד). באולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) נוספה קטגוריית משקל חצי-כבד גם בסגנון היווני-רומי, ומעתה גם בה התחרו בשבע קטגוריות משקל.

באולימפיאדת לונדון (1948) נוספה קטגוריית משקל שמינית בשני הסגנונות, משקל זבוב, ובמתכונת זו התקיימו התחרויות גם בחמש האולימפיאדות הבאות. באולימפיאדת מינכן (1972) הורחב מספר הקטגוריות פעם נוספת, ועלה לעשר: קל-זבוב (עד 48 ק"ג), זבוב (עד 52 ק"ג), תרנגול (עד 57 ק"ג), נוצה (עד 62 ק"ג), קל (עד 68 ק"ג), חצי-כבד (עד 74 ק"ג), בינוני (עד 82 ק"ג), קל-כבד (עד 90 ק"ג), כבד (עד 100 ק"ג) וסופר-כבד (100 ק"ג ומעלה). באולימפיאדת סיאול (1988) נקבעה תקרת משקל גם בקטגוריית סופר-כבד - 130 ק"ג.

באולימפיאדת סידני (2000) צומצם מספר קטגוריות המשקל ל-8. קטגוריות קל-זבוב וקל-כבד בוטלו, ויתר הקטגוריות חולקו מחדש: זבוב (עד 54 ק"ג), תרנגול (עד 58 ק"ג), נוצה (עד 63 ק"ג), קל (עד 69 ק"ג), חצי-כבד (עד 76 ק"ג), בינוני (עד 85 ק"ג), כבד (עד 97 ק"ג) וסופר-כבד (עד 130 ק"ג). באולימפיאדת אתונה (2004) בוטלה גם קטגוריית משקל זבוב, ושבע הקטגוריות הנותרות התחלקו אחרת: תרנגול (עד 55 ק"ג), נוצה (עד 60 ק"ג), קל (עד 66 ק"ג), חצי-כבד (עד 74 ק"ג), בינוני (עד 84 ק"ג), כבד (עד 96 ק"ג) וסופר-כבד (עד 120 ק"ג). באותם משחקים גם מתאבקות החלו להשתתף במשחקים האולימפיים, בארבע קטגוריות משקל: זבוב (עד 48 ק"ג), קל (עד 55 ק"ג), בינוני (עד 63 ק"ג) וכבד (עד 72 ק"ג).

לאחר אולימפיאדת לונדון (2012) בחן הוועד האולימפי הבינלאומי את האפשרות לצמצם את מספר הענפים שבהם נערכות תחרויות במשחקים האולימפיים, בשל העלויות הגוברות של המשחקים או להחליף את חלקם בענפים פופולריים יותר. התפיסה שהוביל הוועד האולימפי הייתה שיש לקבוע 25 ענפי ליבה (מתוך 26 ענפים, ולאחר שהבייסבול כבר הוצא מהתוכנית האולימפית לפני אולימפיאדת לונדון). לענפי הליבה יצטרפו ענפים שיתחלפו מדי אולימפיאדה. בישיבה שנערכה ב-12 בפברואר 2013 הוחלט כי ההיאבקות לא תיכלל עוד בין ענפי הליבה, וכי ההחלטה תיכנס לתוקף באולימפיאדת טוקיו (2020). עם זאת, בישיבת הוועד האולימפי ב-8 בספטמבר אותה שנה הוחלט בכל זאת לכלול את ההיאבקות באולימפיאדת טוקיו, לאחר שנבחרה להיות הענף הזמני שיצטרף ל-25 ענפי הליבה. יתר הענפים שהתמודדו על האפשרות להיות הענף הזמני היו בייסבול, הוקי גלגיליות, וו-שו, טיפוס ספורטיבי, סקווש, סקי מים וקראטה.

כל מדינה רשאית לשלוח לכל היותר מתאבק אחד בכל קטגוריית משקל. הטורניר נערך בשיטת נוקאאוט בת ארבעה או חמישה שלבים, בהתאם למספר המשתתפים (אם מספר המתאבקים בקטגוריית משקל מסוימת גבוה מ-16, נערכים חמישה שלבים). המנצח בשלב הגמר זוכה במדליית זהב, והמפסיד בקרב זה זוכה במדליית כסף. בעבר נערך קרב על מדליית הארד בין המפסידים בשלב חצי הגמר. אולם, מאז אולימפיאדת בייג'ינג (2008), ממשיכים המתאבקים שהפסידו לשני המעפילים לגמר לאורך הדרך לשני שלבי ניחומים מקבילים, שנערכים אף הם בשיטת נוקאאוט. המנצח בכל שלב ניחומים כזה זוכה במדליית ארד.

לאורך השנים זכו מתאבקים מ-54 מדינות שונות במדליות אולימפיות. בתקופה בה ברית המועצות הייתה קיימת והשתתפה במשחקים האולימפיים, הדומיננטיות שלה בענף הייתה כה גדולה, עד כי גם כיום, 7 אולימפיאדות לאחר התפרקותה, היא עדיין עומדת בראש טבלת המדליות, ורק למדינה אחת, ארצות הברית, יש סיכוי מבחינה מתמטית לעבור אותה באולימפיאדת טוקיו (2020). בחלוקה לפי סגנונות, בסגנון היווני-רומי בולטות ברית המועצות, פינלנד ושוודיה, ואילו בסגנון חופשי מובילה ארצות הברית, ואחריה ברית המועצות ויפן.

		זהב	כסף	ארד	סך הכל
1.	ברית המועצות ברית המועצות	62	31	23	116
2.	ארצות הברית ארצות הברית	52	43	33	128
3.	יפן יפן	32	20	17	69
4.	טורקיה טורקיה	29	18	16	63
5.	רוסיה רוסיה	29	16	15	60
6.	שוודיה שוודיה	28	27	31	86
7.	פינלנד פינלנד	26	28	29	83
8.	הונגריה הונגריה	19	16	19	54
9.	בולגריה בולגריה	16	32	21	69
10.	קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית	11	11	14	36
11.	איראן איראן	9	14	20	43
12.	קובה קובה	8	6	7	21
13.	רומניה רומניה	7	8	18	33
14.	איטליה איטליה	7	4	10	21
15.	פולין פולין	6	9	11	27
16.	המשלחת המאוחדת	6	5	5	16
17.	אסטוניה אסטוניה	5	2	4	11
18.	גרמניה גרמניה	4	11	6	21
19.	אזרבייג'ן אזרבייג'ן	4	8	11	23
20.	יוגוסלביה יוגוסלביה	4	6	6	16
21.	צרפת צרפת	4	4	8	16
22.	שווייץ שווייץ	4	4	6	14
23.	אוזבקיסטן אוזבקיסטן	4	2	3	9
24.	קנדה קנדה	3	7	7	17
25.	אוקראינה אוקראינה	3	5	6	14
26.	בריטניה בריטניה	3	4	10	17
27.	גאורגיה גאורגיה	3	2	9	14
28.	קוריאה הצפונית קוריאה הצפונית	3	2	4	9
29.	הרפובליקה העממית של סין  סין	2	3	5	10
30.	ארמניה ארמניה	2	3	3	8
31.	גרמניה המזרחית גרמניה המזרחית	2	3	2	7
	מצרים מצרים	2	3	2	7
33.	נורווגיה נורווגיה	2	2	2	6
34.	צ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה	1	7	7	15
35.	קזחסטן קזחסטן	1	4	9	14
36.	המשלחת הכלל-גרמנית	1	5	3	9
37.	גרמניה המערבית גרמניה המערבית	1	4	4	9
38.	יוון יוון	1	3	7	11
39.	סרביה סרביה	1	0	0	1
40.	בלארוס בלארוס	0	4	7	11
41.	מונגוליה מונגוליה	0	4	5	9
42.	דנמרק דנמרק	0	3	6	9
43.	בלגיה בלגיה	0	3	0	3
44.	הודו הודו	0	1	4	5
45.	אוסטרליה אוסטרליה	0	1	2	3
	לבנון לבנון	0	1	2	3
47.	לטביה לטביה	0	1	0	1
	מקסיקו מקסיקו	0	1	0	1
	סוריה סוריה	0	1	0	1
50.	אוסטריה אוסטריה	0	0	2	2
	ליטא ליטא	0	0	2	2
	קולומביה קולומביה	0	0	2	2
53.	מולדובה מולדובה	0	0	1	1
	מקדוניה מקדוניה	0	0	1	1
	פקיסטן פקיסטן	0	0	1	1
	תוניסיה תוניסיה	0	0	1	1

15 מתאבקים ישראלים השתתפו במשחקים האולימפיים, בשבע אולימפיאדות, בין אולימפיאדת מינכן (1972) לאולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016). כולם פרט לשניים התחרו בסגנון יווני-רומי.

שניים מבין שלושת המתאבקים הראשונים שייצגו את ישראל באולימפיאדת מינכן, אליעזר חלפין ומרק סלבין, נרצחו בטבח הספורטאים. השלישי, גד צברי, הצליח להימלט וניצל.

המתאבק הישראלי שרשם את ההישג הגבוה ביותר היה יורי יבסייצ'יק, שסיים במקום הרביעי באולימפיאדת סידני (2000). מתאבק ישראלי נוסף, גוצ'ה ציציאשווילי, סיים במקום החמישי באולימפיאדת אטלנטה (1996) ובמקום השישי בסידני.

באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו ייצגה את ישראל מתאבקת ראשונה, אילנה קרטיש.

• עמית אלור
• יהודים במשחקים האולימפיים
• ישראל במשחקים האולימפיים

מדיה וקבצים בנושא היאבקות במשחקים האולימפיים בוויקישיתוף

• זאב אברהמי, חמש אולימפיאדות רצופות, חמש מדליות זהב: המתאבק שעשה היסטוריה, באתר ynet, 8 באוגוסט 2024