גרנד נשיונל
 גרנד נשיונל 2011 | |
| ענף | מרוץ סוסים |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1839 |
| מדינות משתתפות |
 אנגליה |
| כספי זכייה | 500,000 לירה שטרלינג (למקום ראשון) |
| עיר מארחת | ליברפול |
| זוכה | נובל ייטס |
| הכי הרבה זכיות | רד רום (3) |
| קואורדינטות | 53°28′37″N 2°56′30″W / 53.476944°N 2.941667°W |
 | |
  | |
הגרנד נשיונל הוא שמו של מרוץ סוסים לאומי בבריטניה המתנהל מאז שנת 1839 במסלול המרוצים איינטרי שבליברפול.
הגרנד נשיונל הוא מרוץ מכשולים (steeplechase) מסוג "ציד" (National Hunt racing) הכולל מכשולי קפיצה מעל גדרות, תעלות מים ומכשולים נוספים. הסוסים המתחרים נושאים על גבם משקלים שונים (handicap race) בהתאם לקביעת מתאם המירוץ, המתחשב בכושרם וביכולותיהם הגופניות, וזאת במטרה ליצור השוואה מקסימלית ותחרותיות מושלמת. המירוץ נמשך לאורך 6,907 מטרים וכולל 30 מכשולים המסודרים בשני מסלולי הקפה.
מרוץ הגרנד נשיונל יוצר עניין רב גם בקרב אלה אשר אינם מקורבים לענף או מתעניינים בו בדרך כלל וזאת בעיקר בשל המסורת ארוכת השנים בהם הוא מתקיים. מכשולי הקפיצה הייחודיים למירוץ ביחד עם אורכו הקיצוני יצרו לו שם של מרוץ הסוסים האולטימטיבי, הקשה והחשוב בעולם, הן עבור הסוסים והן עבור הרוכבים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המירוץ נוסד על ידי ויליאם לין, שהיה הבעלים של מלון ווטרלו. אבן הפינה למסלול הונחה ב-7 בפברואר 1829 ובשלב הראשון הוכשר המסלול ויציע לצופים. מחלוקת קיימת בין היסטוריונים של המירוץ אודות התאריך המדויק של המירוץ הראשון שנערך על המסלול באיינטרי. יש הטוענים כי כבר מ-1836 החלו התחרויות במסלול, אך הדעה המקובלת היא כי המירוץ הראשון נערך ב-1839 והסתיים בניצחונו של הרוכב ג'ם מייסון על גבו של הסוס "לוטרי".
מרוץ הגרנד נשיונל התנהל מאז ברציפות וללא הפסקה, אך בשנים 1916-1918 במהלך מלחמת העולם הראשונה התקיים המירוץ במסלול המרוצים בגטוויק (במקום שעליו בנוי כיום נמל התעופה לונדון גטוויק) וזאת מכיוון שהמסלול באיינטרי הופקע על ידי משרד המלחמה לצרכים צבאיים. בשנים אלה שונה שמו של המירוץ ל"מרוץ המכשולים המלחמתי". התוצאות שהושגו בשנים אלה אינן מוכרות כתוצאות רשמיות ומוחרגות בדרך כלל מרשימת הזוכים הראשית כרשימה משנית.
גם בשנתיים הראשונות של מלחמת העולם השנייה המשיך המירוץ להתנהל, אך בשנים 1941-1945, לא התקיים המירוץ.
בשנת 1993 בוטל המירוץ בעקבות מה שכונה על ידי אחד הפרשנים כ"האסון הגדול ביותר בהיסטוריה של המירוץ". טעויות של צוות המזניקים גרמה להסתבכות אחד הרוכבים בסרט ההזנקה שלא התרומם. הוכרזה הזנקה פסולה והרוכבים הוזנקו בשנית. למרבה הבזיון שוב חזרה התקלה על עצמה וגם ההזנקה השנייה הוכרזה כפסולה. עקב ליקויי תקשורת של שופטי ההזנקה עם שופטי המסלול, 30 מבין 39 הרוכבים שהוזנקו לא שמו לב והמשיכו במירוץ. השופטים ניסו לסמן להם באמצעות דגלים אך ללא הועיל. חלק מהרוכבים עצרו בהמשך אך 7 רוכבים סיימו את המסלול כולו. המירוץ בוטל אולם הסוס המנצח קבע את הזמן השני בטיבו בהיסטוריה של המרוץ, שלרוע המזל אינו מוכר באופן רשמי.
כבר מן השנים הראשונות וגם בהמשך נערכו שינויים רבים במבנה המסלול ובממדי המכשולים ומיקומם, על מנת למנוע נפילות ופציעות של סוסים ורוכבים כתוצאה מן המאמץ הקשה. הוספו הגבלות על מספר הסוסים המוזנקים (כיום לא יותר מ-40) ועל המשקל המקסימלי שהם נושאים עליהם. ארגונים לשמירת זכויות בעלי החיים מכנים את הגרנד נשיונל בשם "מרוץ האימים" אך השינויים בתנאי המירוץ הם בדרך כלל מינוריים בהתחשב במסורת ארוכת השנים שלו.
המסלול
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסלול המירוץ באיינטרי בנוי בצורה של שתי הקפות שבכל אחת 16 מכשולים. את ארבעה עשר המכשולים הראשונים יש לעבור פעמיים. ההזנקה למירוץ היא חופשית ולא מתוך שערים. היא נערכת מול היציעים ולאחריה ממשיך המסלול לעבר אדמת הבור בכיוון תעלת לידס-ליברפול ובדרכם מפוזרים מכשולי הגדרות והתעלות. לאחר ביצוע הקפה נוספת מסתיים המירוץ מול היציע המרכזי. למעשה, רובו של המירוץ לא מתנהל בתוך המסלול לעיני הצופים ביציע. עם סיום ההקפה השנייה נכנסים הסוסים לישורת ארוכה בת 451 מטרים עד לקו הסיום.
המכשולים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המכשולים המודרניים לאורך המסלול עשויים מפלסטיק גמיש (לעומת מכשולי העץ הקשיחים שהיו מקובלים בעבר) ומכוסים בשכבה של כ-35 ס"מ של צמחי האשוחית מאזור האגמים. בסיבוב השני לא נדרשים הסוסים לעבור את מכשול "הכיסא" ואת מכשול המים (15+16).
- מכשול 1+17 גובה 137 ס"מ. בדרך כלל ההגעה אליהם היא במהירות גבוהה מאד.
- מכשול 2+18 גובה 140 ס"מ
- מכשול 3+19 גובה 147 ס"מ כאשר לפניה תעלה פתוחה ברוחב 183 ס"מ. זהו למעשה המבחן הקשה הראשון של המירוץ.
- מכשול 4+20 גובה 147 ס"מ לעיתים עלול לגרום לנפילות של רוכבים שאינם יישובים
- מכשול 5+21 גובה 152 ס"מ
- מכשול 6+22 (Becher's Brook) גובה 152 ס"מ כאשר לאחריו אזור נחיתה הנמוך יותר ב15-25 ס"מ מפני המסלול אשר גורם להפתעת הסוס, ומאלץ את הרוכב לשינוי מהיר של תנוחת הישיבה ושיווי המשקל.
- מכשול 7+23 (Foinavon ) גובה 137 ס"מ אחד הנמוכים במסלול
- מכשול 8+24 (סיבוב התעלה) גובה 152 ס"מ. מייד לאחריו נדרשים הסוסים לסיבוב חד בן 90 מעלות שמאלה.
- מכשול 9+25 (פלג ולנטיין) גובה 152 ס"מ ולאחריו תעלת מים ברוחב 167 ס"מ.
- מכשול 10+26 גובה 152 ס"מ
- מכשול 11+27 גובה 152 ס"מ ולאחריו תעלה ברוחב 183 ס"מ.
- מכשול 12+28 גובה 152 ס"מ ולאחריו תעלה ברוחב 167 ס"מ.
- מכשול 13+29 גובה 140 ס"מ
- מכשול 14+30 גובה 137 ס"מ
- מכשול 15 (הכיסא) גובה 157 ס"מ שלפניה תעלה בעומק 15 ס"מ וברוחב 183 ס"מ. מטרת התעלה היא להאט את מהירות הסוסים בהתקרבם למכשול הקפיצה. נחשב לנקודת הצפייה הטובה ביותר לקפיצות על המסלול.
- מכשול 16 (מים) גובה 76 ס"מ. נחשבת לנקודת הצילום המבוקשת ביותר במסלול ובדרך כלל הצילום בנקודה זו מופיע בכל סיקור עיתונאי.
שיאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הסוס הזוכה: Red Rum שלוש זכיות, ועוד פעמיים מקום שני.
- הרוכב הזוכה: ג'ורג' סטיבנס, 5 זכיות.
- המאמן הזוכה: ג'ורג' דוקריי, פרד רימל, ג'ינג'ר מק'קיי 4 זכיות כל אחד.
- שיא המהירות למסלול: 8 דקות ו-47.8 שניות (48.70 קמ"ש בממוצע).
- הזוכה המבוגר ביותר: לסוס-15 שנים, לרוכב-48 שנים.
- הזוכה הצעיר ביותר: לסוס-5 שנים (5 סוסים), לרוכב-17 שנים.
- ניצחונות ביחס הימורים הנמוך ביותר: 1 ל-100, 5 פעמים.
- ניצחונות ביחס הימורים הגבוה ביותר: 4 ל-11, פעם אחת.
- ההזנקה הגדולה ביותר: 66 סוסים.
- ההזנקה הקטנה ביותר: 10 סוסים.
- מספר המסיימים הגבוה ביותר: 23.
- מספר המסיימים הנמוך ביותר: 2.
- שיאן המשתתפים בין הרוכבים: 19 פעמים.
- שיאן המשתתפים בין הרוכבים ללא ניצחון: 15 פעמים.
