לדלג לתוכן

משטרת היישובים העבריים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף גפיר)
משטרת היישובים העבריים
Jewish Settlement Police
גֶפירים בכפר סבא, 1933
גֶפירים בכפר סבא, 1933
שם קצר משטרת היישוב
כוח אדם
סוג שירות משולב
כוחות פעילים 22,000 (בשיא, 1939)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
נוטר "גפיר" בדרגת קורפורל במשטרת היישובים. קיבוץ מעלה-החמישה שנת 1942. סמל כובע של גפיר.

משטרת היישובים העבריים (Jewish Settlement Police) הייתה כוח משטרה יהודי חוקי שפעל בחסות הבריטים בתקופת המנדט, והיה חלק ממערך הנוטרות בארץ ישראל.

בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט נרצחו מאות יהודים ברחבי הארץ. דבר זה היה הזרז להקמת משטרת היישובים העבריים שהוקמה בשנת 1936. כוח משטרתי זה הוקם בחסות שלטון המנדט הבריטי, כגוף חוקי להגנת היישובים העבריים מפני התקפות הערבים, כחלק מכוחות השמירה. הבריטים נענו בכך לדרישת הסוכנות היהודית, לאפשר שימוש בנשק חוקי להגנת היישוב היהודי.

אנשי הכוח נחשבו כ"שוטרים מוספים", דהיינו אנשי כוח עזר משטרתי, בהתאם לסמכות שהייתה נתונה למפקדי המשטרה הבריטית לגייס במידת הצורך שוטרי עזר. למתנדבים למשטרת היישובים ניתן הכינוי "נוטרים" או "גאפירים". המונח גאפיר (Ghaffir) מקורו במילה הערבית ח'פיר (خفير) שפירושה שומר. הבריטים הביאו מונח זה ממצרים שם הוקם כח של שוטרים מקומיים, גפירים, בסוף המאה ה-19.

בארץ ידעו במפקדת ההגנה את מקור השם גאפיר ועשו מאמצים למחוק את השם גאפיר מהסמל. לבסוף נענו הבריטים והשם הזה הורד מהמדים של משטרת היישובים. הוא נשאר רק על מדי השוטרים המוספים ששמם הרשמי היה גאפיר.

ארגון וניהול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל מגויסי משטרת היישובים העבריים היו כפופים לארגון ההגנה וגויסו דרכו. המשכורת, הנשק והמדים ניתנו לנוטרים על ידי השלטונות בריטים. בחודש מאי 1936 גויסו עשרות הנוטרים הראשונים ונשלחו להגנת היישובים בעמק הירדן ובעמק יזרעאל, כשהם מצוידים בנשק מיושן וחובשים כובע אופייני לימי השלטון העות'מאני שנקרא "קולפאק"[1].

במהלך המאורעות גדל מספרם והגיע בשנת 1937 ל-15,000 איש בעשרה גדודים אזוריים. ניתנו להם מדים נאים ונשק טוב, והם הורשו לצאת מתחום היישובים גם לשדות ולמטעים. הקולפאק הטורקי הוחלף לכובע אוסטרלי רחב שוליים. הכובעים האלה היו בעלי קיפול מצד שמאל. קיפול זה נועד לאפשר נשיאת רובה על כתף שמאל בצעידה ארוכה. בדרך כלל על השוליים השמאליים של הכובע היה משולש שציין את האזור אליו השתייכו הנוטרים. לכל אזור היה משולש בצבע שונה:

  1. ירושלים - כחול כהה
  2. דרום - לבן
  3. שרון - כתום
  4. עמק חפר - אדום
  5. הכרמל - ירוק
  6. עמק זבולון - צהוב
  7. עמק יזרעאל - סגול
  8. הגלבוע - שחור
  9. הירדן - תכלת
  10. הגליל העליון - חום

הקמת משטרת היישובים הייתה גורם מכריע לשינוי לטובה במצבו הביטחוני של היישוב במהלך המאורעות. פורמלית היו הנוטרים תחת פיקוד בריטי, אך בפועל פעלו תחת פיקוד ארגון "ההגנה".

בשנת 1938 אבטחו הנוטרים את העלייה לחניתה. באירוע זה צולמה התמונה[2] המפורסמת של יצחק שדה החובק שני סרג'נטים צעירים מכוח הנוטרים משה דיין מימינו ויגאל אלון משמאלו, כשהם במדים ונשקיהם בידם; תמונה שעל גבה כתב חיים ויצמן את המילים הנבואיות: "המטה הכללי".

המטה הכללי של חיים ויצמן - יצחק שדה עם הנוטרים יגאל אלון ומשה דיין בעליה לחניתה, 1938.

במסגרת משטרת היישובים פעלו יחידות מיוחדות: נוטרי הרכבת, נוטרי שדות התעופה, נוטרי "גדר הצפון", נוטרי משמר החופים והמשמר הנע. בשנת 1939 כללה משטרת היישובים 22,000 איש. משטרת היישובים המשיכה לפעול עד לסיום המנדט הבריטי, אם כי מספר השוטרים היהודים ירד בהרבה, עד לכ־1,800.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ דייויד סלע, השבוע לפני 70 שנה: "הציבור בישראל הפך לבכיין וקנטרן", באתר ישראל היום, 11 בנובמבר 2022
  2. ^ ראו כאן בצד שמאל.