בואינג 767

בואינג 767
Boeing 767

בואינג 767-300ER. למעלה: בשירות אל על. למטה: בשירות הוויאן איירליינס
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס נוסעים רחב גוף
ארץ ייצור	ארצות הברית ארצות הברית
יצרן	בואינג
טיסת בכורה	26 בספטמבר 1981
יחידות שיוצרו	1,200 (נכון לנובמבר 2020)[1]
משתמש ראשי	ארצות הברית דלתא איירליינס ארצות הברית פדקס אקספרס ארצות הברית UPS איירליינס ארצות הברית יונייטד איירליינס
משתמשים משניים	ישראל אל על (עד פברואר 2019)
מחיר	767-200ER‏ - 144.1 מיליון דולר 767-300ER -‏ 164.3 מיליון דולר 767-300F‏ - 167.7 מיליון דולר 767-400ER‏ - 180.6 מיליון דולר[2]
ממדים  אורך 54.9 מטרים (180 רגל) מוטת כנפיים 47.6 מטרים (156 רגל)
ביצועים  מהירות שיוט 850 קמ"ש טווח טיסה מרבי 11,070 ק"מ

בואינג 767 (באנגלית: Boeing 767) הוא מטוס נוסעים רחב גוף לטווחים בינוניים-ארוכים.

חברת בואינג הודיעה על השקת ה-767 ביולי 1978, מטוס נוסעים דו מנועי חדש. המטרה הראשונית הייתה לאפשר הפעלת קווים נוחים יותר בתוך ארצות הברית. לכן נמכרו המטוסים הראשונים מסוג זה לחברות האמריקאיות יונייטד איירליינס ואמריקן איירליינס.

חברות רבות ברחבי העולם רכשו את ה-767, בהן אמריקן איירליינס, הוויאן איירליינס, אל על ועוד רבות אחרות. חברת אל על הפעילה 13 מטוסי 767 (200/300) עד שנת 2019. החברה קיבלה את מטוס ה-767 הראשון שלה, מסדרה 200ER, בשנת 1982, והוא נגרט בשנת 2011.

אחד היתרונות הנוספים אשר עומדים לצד מטוס זה הוא שההכשרה שלו היא כמו של מטוס הבואינג 757 וכך חברות תעופה שהכשירו את הטייסים יכלו לתת להם אפשרות להטיס עוד מטוס.

בינתיים, אף על פי שיצור ה-767 נמשך, בואינג הוציאה דגם מחליף שהוא הבואינג 787 החדש, בעל קיבולת נוסעים דומה, אך קל יותר, מהיר יותר, חסכוני יותר ובעל טווח טיסה ארוך יותר.

767-200 הוא הדגם הראשון למטוס, פיתוחו החל ביוני 1978. טקס ההשקה של המטוס היה ב-4 באוגוסט 1981 טיסת הבכורה של המטוס הייתה ב-26 בספטמבר 1981, והוא נכנס לשירות בחברת התעופה יונייטד איירליינס ב-8 בספטמבר 1982. המטוס האחרון מדגם זה נמסר בפברואר 1994, לאחר שיוצרו 128 מטוסים מדגם זה.

בשנת 1998 החלה בואינג להמיר מטוסי 200–767 המיועדים לנוסעים למטוסי מטען, מטוסים אלו מכונים 767-200SF. בתהליך ההמרה מוסיפים למטוס דלת צדדית מיוחדת למטענים, מחזקים את סיפון המטוס על מנת שיוכל להתמודד עם מטענים כבדים, ומוסיפים ציוד בטיחותי. משנת 2005 ממירה חטיבת בדק מטוסים של התעשייה האווירית לישראל מטוסים אלו ברישיון בואינג. למטוסים אלו נוסף לשם הדגם BDSF. לדוגמה- 767-231BDSF.

767-200 הוא מטוס המיועד לטווחים בינוניים, המסוגל להכיל עד 290 נוסעים. המתחרה של איירבוס לדגם זה היה האיירבוס A310-200.

767-2C הוא גרסת מטען מסחרית שעליה פותח דגם KC-46 - מטוס תדלוק אווירי צבאי שנבחר על ידי חיל האוויר האמריקאי להחליף את ה KC-135

767-200ER ‏ (ER מסמל Extended Range; בעברית: טווח מורחב) הוא הדגם הראשון למטוס המיועד לטווחים ארוכים. המטוס הראשון מדגם זה הוזמן בחברת התעופה אתיופיאן איירליינס, אולם החברה האתיופית ביטלה את ההזמנה, והמטוס הראשון נכנס לשירות ב-6 במרץ 1984 באל על.

בהשוואה לדגם הראשון במטוס זה הוגדלו דלת המטענים ב-1.75 × 3.40 מטרים, וקיבולת הדלק ב-27,558 ליטרים. באפריל 1998 שבר מטוס מדגם זה את שיא העולם בטיסה למרחק כשטס בטיסה ישירה של אייר מאוריציוס, ממאוריציוס להליפקס שבקנדה מרחק של 16,162 ק"מ.

מטוס זה נרכש בחברות תעופה גדולות שדרשו מטוס קטן ורחב גוף ליעדים רחוקים. בסה"כ יוצרו 121 מטוסים מדגם זה, ביולי 2011 היו בשירות חברות התעופה 64 מטוסים מדגם זה. המתחרים של חברת איירבוס לדגם זה הם הA300-600R ו-הA310-300.

767-300 בואינג הכריזה על פיתוח דגם זה בפברואר 1982, דגם זה ארוך ב-6.43 מטרים מה-200–767 ובנוסף חוזק גוף המטוס והכנפיים. משקל ההמראה המקסימלי נשאר זהה ל-200–767. ג'פאן איירליינס הייתה חברת התעופה הראשונה שהזמינה את המטוס ב-29 בספטמבר 1983, טיסת הבכורה של מטוס זה התקיימה בינואר 1986, והוא נכנס לשירות ב-25 בספטמבר אותה השנה.

למטוס זה טווח של 9,700 ק"מ והוא מיועד לטיסות טרנס אטלנטיות. הוא יכול להכיל כ-350 נוסעים בתצורת מחלקה בודדת.

באפריל 2008, החלה בואינג להמיר מטוסי 300–767 למטוסי מטען. מטוסים אלו מכונים 767-300BCF מטוס ראשון מדגם זה נמסר לחברת התעופה היפנית אול ניפון איירווייז ביוני 2008.

בסך הכל, למטוס ה-300–767 היו 104 הזמנות, שסופקו כולן לחברות התעופה. ביולי 2011 היו 101 מטוסים מדגם זה בשירות פעיל. המתחרה של איירבוס לדגם זה הוא האיירבוס A300.

767-300ER ‏(ER מסמל Extended Range; בעברית: טווח מורחב) הוא גרסה לטווח ארוך של מטוס ה-300–767. המטוס הראשון מדגם זה נכנס לשירות בשנת 1988 בחברת אמריקן איירליינס.

הטווח המרבי של ה-767-300ER הוא 11,065 ק"מ. בדומה לדגם ה-300–767 המטוס יכול להכיל עד 350 נוסעים בתצורת מחלקת תיירים.

נכון לשנת 2012, למטוס 580 הזמנות ומתוכן נמסרו 560 מטוסים. המתחרה העיקרי של המטוס הוא מטוס האיירבוס ‏A330-200

767-300F הוא גרסת המטען של ה-767 (F - Freighter).

ההזמנה הראשונה של ה-767-300F הייתה ב-15 בינואר 1993, המטוס הראשון שנבנה יצא מפס היצור ב-8 במאי 1995, ההמראה הראשונה של המטוס הייתה ב-20 ביוני 1995. המסירה הראשונה של ה-767-300F התבצעה ב-12 באוקטובר 1995, והוא נכנס לשירות 4 ימים לאחר המסירה, ב-16 באוקטובר 1995 בחברת United Parcel Service.

נכון לחודש ינואר 2012 767-300F יש 111 הזמנות ו-65 מתוכן נמסרו.

לדגם המטען טווח טיסה מרבי של 6,025 ק"מ ומשקל ההמראה המרבי שהוא יכול לשאת עומד על 100,700 ק"ג.

בחודש אפריל 2008 בואינג החלה להמיר מטוסי 300–767 ל-(767-300BCF (Boeing Converted Freighter, המרה של המטוסים מנוסעים למטען. חברת בואינג, התעשייה האווירית לישראל ווגנר אווירנאוטיק הם החברות העושות את ההמרה ל-767. כדי להפוך את ה-767 למטוס מטענים הוסיפו לו דלת מטענים וחיזקו את רצפת הסיפון הראשי. בחודש יוני 2008, חברת אול ניפון איירווייז קיבלה את המשלוח הראשון של ה-767-300BCF.

767-400ER ‏(ER מסמל Extended Range; בעברית: טווח מורחב) הוא גרסה לטווחים ארוכים של ה-400–767. בואינג הכריזה על דגם זה בשנת 1997 והוא נמסר לראשונה בשנת 2000 לקונטיננטל איירליינס. המטוס נרכש גם על ידי דלתא איירליינס המטוס יכול להכיל כ-240 נוסעים בתצורת שתי מחלקות: עסקים ותיירים.

	767-200	767-200ER	767-300	767-300ER	767-300F	767-400ER
צוות	2
מספר נוסעים ממוצע	‏181 (3 מחלקות) 224 (2 מחלקות) 255 מחלקה אחת; (290 אופציונלי)		‏218 (3 מחלקות) 269 (2 מחלקות) 350 (מחלקה אחת)		מטען	245 (3 מחלקות) 304 (2-מחלקות) 375 (מחלקה אחת)
נפח מטען	‏ 81.4 מ"ק		‏ 106.8 מ"ק		438 מ"ק	129.6 מ"ק
אורך	‏48.5 מטר		‏54.9 מ'			61.4 מ'
מוטת כנפיים	‏47.6 מטר					51.9 מ'
שטח כנפיים	‏ 283.3 מ"ר					290.7 מ"ר
גובה	‏ 5.41 מטר
רוחב	‏ 5.03 מטר
רוחב פנימי	‏ 4.72 מטר
קיבולת דלק	63,000 ליטר	91,000 ליטר	63,000 ליטר	‏ 91,000 ליטר
משקל ריק	80,130 ק"ג	82,380 ק"ג	86,070 ק"ג	90,010 ק"ג	86,180 ק"ג	103,870 ק"ג
משקל המראה מקסימלי	142,880 ק"ג	179,170 ק"ג	158,760 ק"ג	‏ 186,880 ק"ג		204,120 ק"ג
טווח מרבי	7,300 ק"מ	11,825 ק"מ	9,700 ק"מ	11,065 ק"מ	6,025 ק"מ	10,415 ק"מ
מהירות שיוט	‏ 851 קמ"ש (0.80 מאך)
מהירות מקסימלית	‏ 913 קמ"ש (0.86 מאך)
אורך מסלול מינימלי	‏ 1,710 מ'		‏ 2,410 מ'			2,896 מטר
הנעה (x2)	JT9D-7R4 PW4000 תוצרת פראט אנד ויטני CF6-80A CF6-80C2 תוצרת ג'נרל אלקטריק	PW4000-94‏ P&W CF6-80C2‏ GE	JT9D-7R4‏ P&W PW4000-94‏ P&W CF6-80A‏ GE CF6-80C2‏ GE	‏ PW4000-94‏ P&W CF6-80C2 ‏ GE RB211-524H‏ RR		PW4000-94‏ P&W CF6-80C2‏ GE
דחף (x2)	GE: ‏50,000 ליברות (222 kN)	PW: ‏63,300 ליברות (282 kN) GE: ‏62,100 ליברות (276 kN)	PW: ‏50,000 ליברות (220 kN)	‏PW: ‏ 63,300 ליברות (282 kN) GE:‏ 62,100 ליברות (276 kN) RR:‏ 59,500 ליברות (265 kN)		PW:‏ 63,300 ליברות (282 kN) GE:‏ 63,500 ליברות (282 kN)

שנה	סה"כ	2011	2010	2009	2008	2007	2006	2005	2004	2003	2002	2001	2000	1999	1998	1997	1996	1995
הזמנות	1057	13	3	2	28	36	10	15	9	10	8	40	9	30	38	79	43	22
מסירות	1005	11	12	13	10	12	12	10	9	24	35	40	44	44	47	42	43	37

שנה	1994	1993	1992	1991	1990	1989	1988	1987	1986	1985	1984	1983	1982	1981	1980	1979	1978
הזמנות	17	54	21	65	52	100	83	57	23	38	15	20	2	5	11	45	49
מסירות	41	51	63	62	60	37	53	37	27	25	29	55	20	0	0	0	0

המידע מעודכן ליולי 2011.

נכון ל-2013 המטוס היה מעורב ב 38 תאונות מתוכן 14 מטוסים שאבדו. בסך הכל נהרגו בתאונות אלו 569 בני אדם.

ב-23 ביולי 1983, אזל הדלק במטוס 200–767 של אייר קנדה בטיסה 143, הטייס הצליח להנחית את המטוס בדאייה בבסיס חיל אוויר נטוש בגימלי, בו התקיימו מרוצים ופיקניקים. על שם הדאיה ועל שם מיקום הנחיתה - נקראת התקרית דאון גימלי. המטוס המשיך לשרת את אייר קנדה. קברניט הטיסה נתן למטוס את השם "הדאון מגימלי".

ב-26 במאי 1991 בטיסה 004 של לאודה אייר הופעל מהפך הדחף במנוע השמאלי בגלל תקלה והיא התרסקה ליד בנגקוק. כל 223 האנשים שהיו על המטוס נהרגו.

ב-23 בנובמבר 1996 נחטף מטוס 200–767 בטיסה 961 של אתיופיאן איירליינס מאדיס אבבה בירת אתיופיה לניירובי בירת קניה. החוטפים הכריחו את הטייס לטוס לאוסטרליה, אך הטייס הסביר להם שאין מספיק דלק במטוס. הטייס פנה לקומורו בחשאי ונאלץ לנסות ולהנחית את המטוס על פני המים, מאחר שהדלק במכלי המטוס אזל, בשל השהייה הארוכה מן הצפוי באוויר בגובה 12 ק"מ (39,000 רגל), אך הנחיתה כשלה והמטוס התפרק. מתוך 175 בני אדם שהיו על המטוס, 50 שרדו, ובכללם שני הטייסים. זוג שהיה בירח דבש על החוף הצליח לתעד את המקרה.

ב-31 באוקטובר 1999 מטוס 300–767 בטיסה 990 של איג'יפטאייר שהמריא מניו יורק לקהיר, לאחר שהגיע מלוס אנג'לס, נכנס לפתע אל צלילה מסוכנת והתרסק לאוקיינוס האטלנטי. כל 203 הנוסעים ו-14 אנשי הצוות נהרגו.

ב-11 בספטמבר 2001 נחטפו 2 מטוסי בואינג 200–767 בטיסות טיסה 11 של אמריקן איירליינס וטיסה 175 של יונייטד איירליינס ורוסקו בכוונה לעיני מאות צופים במגדלי התאומים כחלק מפיגועי 11 בספטמבר. במטוס של אמריקן נהרגו כל 92 הנוסעים ואנשי הצוות ובמטוס של יונייטד נהרגו 65. בסך הכל, עם התמוטטות המגדלים, נהרגו מעל 2,996 בני אדם.

ב-12 באוקטובר 2010 אדי שמן דלפו לתא הנוסעים וגרמו לעשן בו בטיסה של יו אס איירווייז^[3].

ב-1 בנובמבר 2011 טיסת לוט פוליש איירליינס 016 (אנ') בקו שבין ניו יורק לוורשה נחתה נחיתת חירום על גחונה. לקראת הנחיתה התגלו כשלים בכן הנסע של המטוס. הטייסים נאלצו לנחות ללא גלגלי הנחיתה. המטוס נחת בנמל התעופה ורשה פרדריק שופן. כל 230 הנוסעים על סיפונו פונו ללא פגע. לאחר הנחיתה המוצלחת ביטלו רשויות נמל התעופה בוורשה את כל הטיסות היוצאות והנכנסות לאותו היום.

ב-23 בפברואר 2019, מטוס בואינג 767-300ER, בטיסה 3591 של אטלס אייר עבור אמזון פריים אייר, בדרך ממיאמי ליוסטון. המטוס התרסק במהלך הגישה לנחיתה ליוסטון לתוך מפרץ טריניטי ביוסטון, טקסס. כל שלושת אנשי הצוות על המטוס מתו.

• אתר האינטרנט הרשמי של בואינג 767
• 767 באתר בואינג
• מפרטי הדגמים 200‏, 300, ו-400 באתר Airliners.net
• תמונות המטוס באתר "JetPhotos"

מטוסים אזרחיים מתוצרת בואינג
מטוסי מדחף	40 • 50 • 73 • 75 • 80 • 200 • 221 • 247 • 307 • 314 • 377
מטוסי סילון (סדרת 7x7)	707 • 717 • 727 • 737 (קלאסי • NG‏ • MAX‏) • 747 (747-400 • 747-8) • 757 • 767 • 777 (777X‏) • 787 • BBJ
מטוסי מחקר	367 • 7J7 • 2707 • פליקן • סוניק קרוזר • X-40 • X-43 • X-48 • X-53 • Y1 • Y2 • Y3
קטגוריה: בואינג