עמים ילידים ביבשת אמריקה

ערך זה עוסק בעמים ילידים ביבשת-העל. אם התכוונתם לעמים הילידים בארצות הברית, ראו עמים ילידים בארצות הברית.

המונח "אינדיאני" מפנה לכאן. לערך העוסק בקבוצת כוכבים, ראו אינדיאני (קבוצת כוכבים).

עמים ילידים ביבשת אמריקה (או "אינדיאנים", ראו להלן) הם עמים ילידים ביבשת-העל אמריקה אשר שכנו בה בטרם הקולוניזציה האירופית שלה (החל מסוף המאה ה-15) וכן צאצאיהם החיים כיום. המונח כולל למעשה בני עמים ושבטים רבים, בהם שבטים היושבים ברחבי צפון אמריקה, מרכז אמריקה, אמריקה הדרומית והאיים הקריביים.

עד הגעת המתיישבים האירופים קיימו העמים הילידים ביבשת תרבויות עשירות ומגוונות, המכונות לעיתים "טרום קולומביאניות" (Pre-Columbian).

חלק מתרבויות אלה נכחדו לאחר גילוי אמריקה, עקב מלחמות עקובות מדם עם המתיישבים החדשים, מחלות ומגפות שהביאו איתם המתיישבים מאירופה ופעילות מיסיונרית אינטנסיבית שנועדה להטמיע אותם בתרבות האירופית-נוצרית. אחרות שרדו את הכיבוש והמשיכו להתקיים תוך שהן מתמזגות בתרבות ההיספנית והקתולית, ויחדיו יצרו תרבות היברידית-סינקרטית חדשה וייחודית, אשר קיימת עד היום.

התרבויות ששרדו והמשיכו להתקיים חיות כיום במצב של אוטונומיה חלקית, לילידים האמריקנים קיימת אוטונומיה בנושאי דת ובחלק מן המקרים גם בנושאי חוק ומדינה. ברוב המקרים הם חיים בקהילות מאוחדות, דוגמה לקהילה היא קהילת שבט ההופי במדינת אריזונה. אוטונומיה זו הושגה במאבקי הכרה שערכו האינדיאנים כמיעוט ילידי נגד מדינת ארצות הברית, האינדיאנים לחמו למען הכרה בתרבותם, דתם ומנהגיהם.

מקור השם 'אינדיאנים' בטעותו של מגלה הארצות כריסטופר קולומבוס, אשר בהגיעו לחופי אמריקה סבר שהגיע להודו (בספרדית: India – אינדיה), ועל כן כינה את המקומיים אינדיאנים, כלומר הודים.

טעות זו לא תוקנה, והשתרשה לאורך דורות בשפות רבות, ובספרדית ובאנגלית הפכה המילה דו-משמעית, כשהיא מציינת את תושבי הודו (כמשמעותה המקורית) וגם את ילידי יבשת אמריקה.

לקראת סוף מלחמות העצמאות באמריקה הלטינית, ב-1821, הכריז חוסה דה סן מרטין, מהאישים הבולטים בתנועת השחרור, כי בעתיד לא ייקראו תושבי הארץ "אינדיאנים" או "ילידים", אלא שהם אזרחיה של פרו וילדיה, והם יקראו "פרואנים", אך הצהרתו זו לא הכתה שורש עד למאה ה-20, ובמובנים מסוימים אף לא במאה ה-21.

בארצות הברית נחשב לעיתים השימוש במונח "אינדיאנים", לקבוצה אתנית זו כבלתי תקין פוליטית, ולכן הוחלף חלקית במונח "ילידים אמריקאים" (Native Americans).

בקנדה מקובל המונח "עמים ראשונים" (First Nations).

באמריקה הלטינית נפוצה המילה "indígenas" שמשמעה "ילידים", וכינוי מקביל נוסף הוא Amerindians ("אמרינדיאנים") – הלחם של המילים American ו-Indian.

בערבית נהוג להבדיל בין אנדיאנים והודים דרך צבעם, שהוא כביכול אדום יותר "אִלְהֻנוּד אֵלְחֻמֹר" (הודים אדומים), בדומה ל־red skins באנגלית. העברית עשתה שימוש בבחירה דומה, "אדומי העור". עם זאת, הבחירה הלשונית הנפוצה בעברית היא "אינדיאנים". היות שהודו אינה מכונה "אינדיה", השימושים של "אינדיאנים" בעברית, כולל מצלולם, מתפקדים כמילים עצמאיות שאינן מציינות קשר להודו ותושביה אלא רק לעמים הילידים באמריקה.

ערך מורחב – התקופה הפרה-קולומביאנית

באיים הקריביים, המקום הראשון שאליו הגיעו האירופים בסוף המאה ה-15, נספה רובָּהּ המכריע של האוכלוסייה המקומית תוך פחות מ-100 שנה. כיום תושבי האיים הם בעיקר צאצאי אפריקאים שהובאו כעבדים, צאצאי אירופים וכן מהגרים מאסיה. באמריקה הדרומית ובמרכזה, בפרט באזורים שהיו בעבר חלק מאימפריות האינקה והאצטקים, שרדו רק כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה המקומית. לפי הערכות היסטוריונים ואנתרופולוגים, רוב האוכלוסייה נספתה במגפות שמקורן באירופה. עם הגעת האירופים ליבשת נחשפו הילידים האמריקאים למגפות האלה לראשונה, ועל כן השפעתן עליהם הייתה קטלנית במיוחד. גם במושבות הספרדיות של אמריקה הלטינית לווה המפגש בין אנשי "העולם הישן" לאלו של "העולם החדש" בחשיפה למחלות שנשאו האירופים. ההערכות למידת פגיעת המחלות באוכלוסיית מרכז אמריקה ודרומהּ שונות ומגוונות, אך ההערכה המקובלת כיום היא שכ-90% מהאוכלוסייה מצאו את מותם במגפות.

מאפיין דמוגרפי אחר של אזור זה הוא מיזוג בין המתיישבים האירופיים לילידים המקומיים ויצירת אוכלוסיית מסטיסים גדולה, הקיימת עד היום ומורגשת במדינות אמריקה הלטינית.

במקסיקו, גואטמלה, בוליביה, בליז ופרו הילידים הם עדיין כמחצית האוכלוסייה או למעלה מכך, ואמנם השפה הספרדית והדת הנוצרית־קתולית הן השולטות, אך מתקיימים בצדן שרידי תרבויות ילידיות, במיוחד באזורים הכפריים וההרריים. שפת הקצ'ואה הילידית, לדוגמה, מדוברת על ידי 8–12 מיליון תושבים בפרו.

תרבויות ילידיות, ניכרות במיוחד בהרי האנדים, שבהן הוסיפו שנים רבות אחר הכיבוש הספרדי, שכן האירופים, שהיו זקוקים לנמלים כדי לייצא ולייבא סחורות ולהיות בקשר עם אירופה, הקימו את מרכזיהם העיקריים באזור החוף, ושליטתם באזורי ההרים הייתה חלשה יותר.

ערכים מורחבים – עמים ילידים בארצות הברית, עמים ילידים בקנדה

עמים ילידים

ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
קנדה: 3% ארצות הברית: 1%

עם תחילת ההתיישבות האירופית בצפון אמריקה החל תהליך הדרגתי של דחיקת רגלי שבטי האינדיאנים שישבו בשטחים הידועים כיום כחוף המזרחי של ארצות הברית, כדי להשתלט על אדמותיהם. פעמים רבות נעשה הדבר באמצעים אלימים וברוטליים, ולפעמים באמצעות רכישת אדמותיהם "בנזיד עדשים" תוך העברתם לשמורות או הגלייתם מערבה. התהליך התעצם לאחר מלחמת העצמאות האמריקאית, עם התפשטות ההתיישבות הלבנה מערבה והצורך שהתעורר בכיבוש שטחים נוספים. בשנת 1830 העביר נשיא ארצות הברית אנדרו ג'קסון חוק בקונגרס המכשיר את ה"טרנספר" והתחיל תהליך נדידה כואב וטראגי של שבטי אינדיאנים, שלווה בהתקוממויות ובעימותים עקובים מדם (ראו מסלול הדמעות). בשנת 1867 הורה הממשל האמריקאי ליישב את שארית הפליטה של בני האינדיאנים ב"שמורות", שבהן ניסו לאורך השנים הבאות להטמיע אותם בתרבות האירופית-אמריקנית הלבנה. הוענק להם חינוך נוצרי ונאסר עליהם לדבר בשפתם ולהנחיל לילדיהם את דתם ואת מורשתם. ניסיונות הטמעה אלה נמשכו עד שנות ה־60 של המאה ה־20, תוך שהם מותירים צלקות כואבות בזיכרונותיהם של עמים ילידים בארצות הברית, המלוות אותם עד היום.

היום מונה האוכלוסייה הילידית בארצות הברית כ-2.9 מיליון נפש, שהם כ-1% מכלל האוכלוסייה. בקנדה מהווים הילידים, המכונים העמים הראשונים, כ-3% מהאוכלוסייה.

• ג'ורג' קופוויי (קה-גה-ג-גה-באו), צ'יף אינדיאני: סיפור חייו ומסעותיו של ג'ורג' קופוויי, תרגום, אחרית דבר והערות: שחר ברם, הוצאת נהר ספרים, תשע"ג, 2013.

מדיה וקבצים בנושא עמים ילידים ביבשת אמריקה בוויקישיתוף

• אדמיאל קוסמן, אוצר קטן – לראות את האל: העלייה לרגל לירושלים של ההויצ'ול, באתר הארץ, 9 במאי 2011
• נועה מנהיים, במערב אין כל חדש, באתר הארץ, 10 ביולי 2013
• אסף רונאל, על פני מרחקים עצומים ובקצב עוצר נשימה, כבש האדם את אמריקה בסערה, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2018
• ״כוח סוס״ – פרק על חייו של סוס משוגע והילידים באמריקה בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
• עמים ילידים ביבשת אמריקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אינדיאנים, דף שער בספרייה הלאומית