רפורמות קלוני

רפורמות קלוני או הרפורמות הקלוניות היו סדרת שינויים בנזורה הנוצרית של ימי הביניים שעסקו בעיקר בשיקום החיים הנזיריים המסורתיים, עידוד האמנות, והדאגה לעניים.

רפורמות קלוני התפתחו ממנזר בנדיקטי בודד (מנזר קלוני) לרשת מנזרים גדולה, "המסדר הקלוני" (ordo Cluniacensis) אשר הובילה לרפורמה דתית במערב אירופה.

הרפורמות בוצעו בעיקר על ידי ברנו מקלוני (אנ') ואודו הקדוש (אנ') (878 בקירוב – 942), והופצו ברחבי צרפת (בעיקר בחבלים בורגונדיה, פרובאנס, אוברן, פויטו), משם לאנגליה, רוב איטליה וספרד.

הרעיונות המרכזיים של הרפורמה היו:

1. התנהלות על פי תקנון בנדיקט הקדוש ולאור עקרונות עבודת האל (אופוס דאי)
2. ידיעה נרחבת ביותר של הפולחן היומי ותפילות יומיות מרובות
3. העמקת האדיקות של כל אחד מהנזירים.

ערך מורחב – מנזר קלוני

המניעים לרפורמות שהוביל מנזר קלוני היו השחיתות שפשתה בכנסייה הקתולית. כחלק מהרצון לרפורמה דתית, התנגדו מקימי מנזר קלוני לשתי תופעות שהיו מקובלות בכנסייה של ימיהם:

• ניקולאיזם, כלומר נישואי כמרים או חיים עם ידועה בציבור ומכאן חשש כי הם מעמידים את משפחתם מעל האינטרסים של הכנסייה. המושג הורחב לקיום יחסי מין מכל סוג שהוא על ידי אנשי כנסייה, שהתחייבו לחיי פרישות.
• סימוניה כלומר קנייה ומכירה של זכויות יתר, משרות כנסייתיות וגביית תשלום עבור שירותי דת. הרפורמה בקשה לבטל את נוהג המכירה, על מנת שהמחזיק במשרת כמורה (וכמובן גם משרה בכירה יותר כמו בישופות או ארכיבישופות) לא יגיש את מועמדותו אליה בשל הרצון בכח, בהשפעה, או בהכנסות, אלא ממניעים דתיים של יראת שמיים בלבד.

ניצול לרעה של סמכויות נחשב כתוצאה של ההתערבות החילונית במנזרים ושל ההשתלבות הכנסייתית הנרחבת במערכות הפאודליות או המנוריאליות. באותה תקופה שאפו האפיפיורים לחזק את השליטה על כל הכמורה ולעצור את הסמכת הבישופים על ידי שליטים חילוניים. מאחר שמנזר בנדיקטיני היה זקוק לאדמה, הוא היה זקוק גם לחסותו של אריסטוקרט מקומי. אולם, לעיתים רבות דרש האריסטוקרט זכויות שהפריעו לתפעול המנזר. הרפורמה הקלונית הייתה ניסיון לתקן את המנהג��ם הללו בתקווה שמנזר עצמאי יותר יוכל לאכוף במידה טובה יותר את תקנון בנדיקטוס.

ערך מורחב – קלוני (מנזר)

גיום הראשון, דוכס אקוויטניה הקים את מנזר קלוני הראשון בשנת 910, בתנאי שהמנזר יהיה כפוף ישירות לאפיפיור ולא לאציל מקומי. משמעות הדבר הייתה שהמנזר יהיה עצמאי בפועל, מאחר שסמכותו של האפיפיור הייתה בעיקר תאורטית בגלל המרחק הרב. יתר על כן, מנזר קלוני היה בעל הסמכות על מנזרים שהמסדר שלו הקים. במאה ה-12 מנתה קהילת קלוני למעלה מ-1,000 מנזרים. לרפורמות היו תומכים רבים, בהם האפיפיור אורבנוס השני, למברט מהרשפלד, רישאר מוורדן (Richard de Verdun). הרפורמות עודדו גם את הכנסייה המערבית (Western Church) לנקוט בגישה יותר קשובה כלפי העסקים ולהעניק תמריצים לניסיונות לחזק את השליטה על הכנסייה המזרחית.

למנזרים היה כוח פוליטי שנבע הן מהשפעתם הרוחנית, הן ממספר המנזרים שהשתייכו לרפורמת קלוני והן מהעובדה שראשי המנזר היו בני אריסטוקרטיה, הכירו את קובעי המדיניות (שלעיתים קרובות היו בני משפחתם), החזיקו באותה תקופה במונופול של תרגום רצון האל להמונים והמקשרים בין המאמינים לבין ישו, מריה וכל הקדושים. כמו כן היו בעלי מעמד מפשר בסכסוכים בין השליטים השונים. (תווכו בין האריסטוקרטיה לבין עצמה)

הייתה התפתחות שונה של מערכת המנזרים באזורים שונים של ממלכת הפרנקים. השושלת הקרולינגית האמינה כי עצם משיחת המלך על ידי בישוף רומא מקנה להם זכויות גם במישור הדתי וכי המלך הוא זה שעומד בראש ההיררכיה הדתית במדינה והוא זה שמכנס את הוועידות הכנסייתיות (הקונצילים). מכאן נגזרה גם השתתפותם של הבישופים ואבות המנזר בדיונים ממלכתיים. גישה זו איפשרה גם את הקמת רשת המנזרים של קלוני, בה היה פיקוח ממלכתי עליון ותקנון נזורה אחיד.

בחבלי ארץ שהקרולינגים לא שלטו, הבישופים הפכו באופן מעשי לשליטי הערים. בגרמניה קיבלו אבות המנזר מעמד של רוזן עם סמכויות באנום, במערב, למרות שהמנזרים זכו לאימוניטס, השתלטו משפחות האריסטוקרטיה על המנזרים (שחלק ניכר מהם הוקמו על ידי משפחות אלו) והפכו למגני המנזרים, כל אחד על המנזר שבשטח שליטתו.

רפורמת קלוני שברה את הקשר שבין המנזר לאצולה המקומית ובין המנזר לבישוף המקומי, מנזר קלוני הוכפף למרות האפיפיור סרגיוס השלישי וכך זכה לשחרור מהשליטים המקומיים בלי שהוטל עליהם פיקוח צמוד כמו קודם, בגלל המרחק הגיאורפי של האפיפיור מהמנזר. זה היה הבסיס לסדר המנזרי החדש. הניתוק מהבישופים המקומיים גרמה למתיחות בין קלוני לבין הבישוף במאקון (macon). סדר זה לא התפשט בממלכה הגרמנית ולא אצל הקפטינגים כי הם רצו מערכת מנזרים שתהיה כפופה להם ולא לאפיפיור.

ב-916 קיבל המנזר נחלה (וילה) נוספת וייסד עליה מנזר נוסף שהיה מנזר בן ראשון לקלוני, ב-918 תרם גיום עוד נחלה שעליה נוסד מנזר וכך הלאה. כל המנזרים הוכפפו לאב מנזר קלוני ובכך סטו מרוח תקנון בנדיקטוס, בו לאב מנזר החי בתוך קהילתו יש תפקיד מוגדר. מנזרים רבים ששאפו לרפורמה שלחו נזירים למנזר קלוני על מנת ללמוד את אורחות חייו וכך הופצה רפורמת קלוני ברחבי העולם הנוצרי. יוקרתו של המנזר הייתה רבה והעובדה שהנזירים התפללו כל יום שעות רבות לעילוי נשמת התורמים הניעה בעלי רכוש רבים להקצות מאדמתם למנזר למען עילוי נשמת קרוביהם או נשמתם הם, מתוך תקווה שהדבר יעמוד לזכותם ביום הדין. לרשת מנזרי קלוני הצטרפו מנזרים עצמאיים שהעדיפו להכפיף עצמם לקלוני, בין היתר על מנת לזכות בהגנה. רפורמות דומות לאלו של קלוני נעשו בלורן, באנגליה ובאיטליה וחלק ממנזרים אלו שולבו בתוך מסדר קלוני. מנזרי קלוני שהוקמו לאורך דרך סנטיאגו איפשרו את העלייה לרגל לקתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה.

על פי כתב ההקמה, מראשית תהליך קלוני, לא הייתה מרות הממסד הכנסייתי המקומי (קרי הבישוף) על מנזר קלוני והוא היה כפוף ישירות לאפיפיור. בשנת 931 נקבע שמנזר קלוני יהיה הסמכות העליונה לכל המנזרים שירצו ללכת בדרכו ונוסדה אגודה של מנזרי קלוני. בראש האגודה עמד אב מנזר קלוני ובראש המנזרים השונים עמדו פריורים^[1].

האפיפיור יוחנן האחד עשר^[2] נתן זכות יתר אפיפיורית שאפשרה למסדר קלוני לעשות, בתקופה בה "כמעט כל המנזרים הוסטו ממטרותיהם" רפורמה ללא התערבות של סמכות כנסייתית או חילונית. אב המנזר הרביעי, מאיולוס^[3], היה בקשר טוב עם הקיסר אוטו ואשתו ועם אחיו של הקיסר, הארכבישוף ברונו. אחרי שאוטו כבש בשנית את איטליה וסיים את הסכסוך הקשור למינוי האפיפיור, נתן אוטו למאיולוס את כל המנזרים באיטליה, על מנת שינהל אותם ברוח רפורמת קלוני. אב המנזר החמישי, אודילו, היה זה שהפך את התנועה הספונטנית למסדר מסודר. הוא היה גם מהוגי רעיון תנועת ההפוגה של אלוהים (Treuga Dei) שהתבסס על רעיון הפאקס דאי.

סיבה נוספת להצלחת זרם קלוני הייתה העובדה שהחל ב-1045 דאג הקיסר היינריך השלישי לכך שהאפיפיורים שמונו היו מתוך נזירי קלוני (או מנזרי רפורמה אחרים) והיו מחויבים לרעיון ההתחדשות הדתית. הייתה כאן הפריה הדדית כי מנזרי הרפורמה תמכו באפיפיורים הרפורמיסטיים ואלו תמכו במנזרים. כחלק מהרפורמה^[4], הטיל האפיפיור לאו התשיעי (1049 – 1054) חרם על מספר בישופים בגין סימוניה ונתן את משרותיהם לנזירי קלוני.

התפתחות רשת המנזרים גרמה להיווצרותם של מנזרים ללא אוטונומיה, הכפופים מנהלתית ודתית למנזר קלוני. כל הנזירים בכל מנזרי קלוני היו חברים במנזר קלוני הראשון. משמעות מבנה כזה שבכל פעם שהתחלף אב מנזר בקלוני, היו כל אלפי הנזירים צריכים להגיע לקלוני ולהשבע אמונים לאב המנזר החדש. בכך התבטלה החוויה האינטימית של המנזר.

עם מינויו של האפיפיור ניקולאוס השני ב-1059, הוא ניצל את העובדה שהיינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה היה ילד בן 9 וחסר כוח שלטון אמיתי והכריז כי מעתה ואילך ייבחרו האפיפיורים על ידי הקרדינלים של רומא ובמקביל אסר על כמרים להתמנות מידיו של אדם חילוני ובכך ביצר את כוחה של הכנסייה מחד ופתח במאבק האינווסטיטורה מצד שני.

האפיפיור גרגוריוס השביעי היה אחד מאנשי רפורמת קלוני ולפני מינויו למשרה כנסייתית היה נזיר במנזר קלוני. כאפיפיור הוא הנהיג רפורמות שכללו את לקיחת סמכות בחירת האפיפיורים מהרשויות החילוניות ברומא ובגרמניה, והעברתה לידי חבר החשמנים של הכנסייה עצמה. וכן את הקביעה כי לכנסייה הסמכות הבלעדית למנות אישים לפקידי הכנסייה בארצות השונות^[5].

בראשית המאה ה-12 שהו כ-50,000 נזירים בכ-2,000 מנזרים שהשתייכו לתנועת קלוני. רשת המנזרים התנהלה על פי רוח הפיאודליזם. כלומר, מנזרים קטנים כפופים למנזר חזק, חייבים לו נאמנות ובתמורה זוכים בהגנתו. למנזר קלוני היו 5 מנזרי משנה להם היו אבות מנזר וכ-2000 מנזרים נוספים שהתנהלו בראשות פריור שהיה כפוף לאב מנזר קלוני או לאחד מחמשת אבות המנזר הנותרים.

בתקופת השיא של התנועה הקלונית (בערך 950–1130) היא הייתה אחד הכוחות הדתיים הגדולים ביותר באירופה. הרפורמות דרשו מסירות דתית גדולה יותר, בנוסף להשלכות הפוליטיות שיצרו. הקלוניאנים תמכו בפאקס דאי, וקידמו את מסעות הצליינות לארץ הקודש^[6]. הפולחן הדתי (הלִיטוּרְגְּיָה), שהלך ונהייה ראוותני יותר, הוביל לדרישה לכלי מזבח מזהב, פרסקו באיכות גבוהה, ויטראז'ים צבעוניים, ומוזיקת מקהלה פוליפונית לצורך מילוי הכנסיות הרומנסקיות.

ב-1098 הוביל רובר ממולם חבורה של 21 נזירים קלוניאניים מהמנזר שלהם במולם על מנת להקים מנזר חדש. הקבוצה קיוותה להקים קהילה נזירית שבה הנזירים יוכלו לחיות תחת שמירה קפדנית יותר על תקנון בנדיקטוס. הנזירים רכשו חלקת אדמה ביצתית דרומית לדיז'ון שנקראה סיטו (לטינית: ציסטרציום), וכך הוקם מסדר הנזירים הציסטרציאנים. ב-1084 פרש ברונו מקלן יחד עם 6 חברים ממנזר קלוני שניהל רובר ממולם, פנה להרים שליד גרנובל, שם הקים מנזר חדש, שהתבסס על התקנון הבנדיקטי תוך הקצנת עקרונות הפרישות והסגפנות. מנזר זה היה הבסיס למסדר הקרטוזיאני.

מראשית דרכה של התנועה, נמתחה עליה ביקורת הן מתוך מנגנון הכנסייה והנזורה והן ביקורת חיצונית בגין גורמים שונים. הביקורות התמקדו בחוסר העצמאות הכלכלית והסתמכות על תרומות וכן בפאר של הכנסיות והמנזרים עצמם. אף כי קלוני השתייך לזרם הבנדקטיני, התנהלותו לא תאמה את עקרונותיו של בנדיקטוס מנורסיה. בנדיקטוס קבע שמנזר הוא קהילה בפני עצמה עם אב-מנזר אחד בעוד קלוני התנהל כמנזר אב מרכזי והרבה מנזרי משנה חסרי אב מנזר. גם בתוך תנועת קלוני עצמה היו נזירים שלא חשו נוח עם גורמים אלו ושאפו לחיי רוח עשירים יותר, הסתפקות במועט, סגפנות וחזרה לעקרונות הבסיסיים של הנזורה שכללו פוגה מונדי.

מספר התפילות הרב שהתפללו הנזירים, ומספר השעות הרב שהוקדש לתפילות אלו, לא אפשר לנזירים לעסוק במלאכה. על מנת לקיים את המנזר, הצטרפו אל המנזר אחים הדיוטות, חילוניים שנשבעו לשנות את אורח חייהם (קונברסיום מורום) אבל לא קיבלו על עצמם את נדר הפרישה והנזורה. הם חיו בתוך תחום המנזר ועסקו בו בכל המלאכות שנדרשו לקיומו. הן בתוך המנזר (טבחים, שרתים) והן במשק החקלאי. הביקורת אמרה שתופעה זו משמרת את האופי האריסטוקרטי של הנזירים ובאה בסתירה לעקרונות הנזורה.

תנועת קלוני הושפעה גם משינויים חברתיים-כלכליים שחלו באירופה באותה עת. המאה ה-11 הייתה מאה של עיור באירופה. יחד עם העיור התפתחו מוסדות השכלה גבוהה (אוניברסיטאות) שנתנו פתרון רוחני שונה מאשר הנזורה ואפשרו לימודים במקום שאמנם תחת חסות הכנסייה אך אינו מנזר ולא דורש הסתפקות במועט או הסתגפות. חלק ניכר מהסטודנטים שלמדו באותן אוניברסיטאות היו אוכלוסייה שבעשורים קודמים היו מצטרפים למנזרים. פילוג הכנסייה הנוצרית הביא להחלשת זמנית במעמדו של האפיפיור וחולשה זו הוקרנה אל מנזרי קלוני שהיו בחסותו. חוסר העצמאות הכלכלית ביטל מנהג נוסף, צדקה. נזיר הנסמך על תרומות לא יכול לתת צדקה. העברת תרומה שקיבל למישהו אחר לא נתפשה כצדקה. העושר והראוותנות עמדו בניגוד לרוח הסגפנות של הנזירים הראשונים.

במאות ה-11 וה-12, הרשת הקלונית והאידאולוגיה שעיצבה איבדו את השפעתן לטובת מסדרים חדשים שהדגישו את הסיגוף והעוני, כמו הציסטרסיאנים, הפרמונסטרסיאנים והקרטוזיאנים.

הרשת של קלוני דעכה עם השנים וכמעט נעלמה, ועל אדמות המנזר יושבת היום הקומונה קלוני שהתפתחה ממקום היישוב של עובדי המנזר ובה כ-4,800 תושבים. בנוסף קיים מוזיאון קלוני השוכן בביתו הפריזאי של אב המנזר.

• Congregation of Cluny באנציקלופדיה הקתולית