הפלישות הטימוריות לגאורגיה

הפלישות הטימוריות לגאורגיה (בגאורגית: თემურლენგის ლაშქრობანი საქართველოში) היו סדרת פלישות הרסניות שנערכו על ידי הכובש הטורקו-מונגולי, טימור לנג, לממלכה הגאורגית המאוחדת, ממלכה נוצרית, בין השנים 1386-1404. ממלכתו של טימור לנג השתרעה בשיאה ממרכז אסיה לאנטוליה. לפלישות אלה היה קשר הדוק למלחמת טוחטאמיש-טימור, כנגד טוחטאמיש החאן האחרון של אורדת הזהב. מאבק שהביא בסופו של דבר לירידת כוחם של הטוקרו-מונגולים בדרום רוסיה.

הממלכה הגאורגית הייתה אחת מהממלכות הלא-מוסלמיות הראשונות שסבלה מידי הטימורים. בפלישה הראשונה מבין שבע פלישות שהיו, בנובמבר 1386, בזז טימור את הבירה הגאורגית טביליסי ושבה את המלך בגרט החמישי הגדול. תוך זמן קצר השיבו הגאורגים מלחמה והתארגנו לקראת הפלישה הבאה של הכוחות הטורקו-מונגולים, ובפלישתם שבאה לאחר מכן הצליח בנו של בגרט ויורשו, גיאורגי השביעי לשחרר את אביו והוא מינה אותו לשליט משותף על ממלכתו. גיאורגי עצמו העביר את רוב שנות שלטונו (1395-1404) במלחמה בטימור לנג. טימור עצמו הוביל באופן אישי את רוב הפלישות במטרה לדכא את ההתנגדות העקשנית של הממלכה הגאורגית. למרות שטימור לא הצליח לבסס שליטה יציבה ורציפה על גאורגיה, הונחתה על הממלכה מהלומה שממנה לא התאוששה. בזמן בו נאלץ גאורגי השביעי לקבל את תנאי הסכם השלום שבו הוכרח להעביר לטימור מס שנתי, הייתה ממלכתו הרוסה, הערים והכפרים נבזזו^[1].

הופעתו הראשונה של האמיר טימור בקווקז הייתה בשנת 1385 כתגובה לפלישות טוחטאמיש לתוך צפון איראן, שהגיע לשם מהקווקז. הפלישות הביאו להתפרצות של עוינות בין המונרכיות. טימור הגיב בפלישה מלאה למדינות ששכנו בחזית המזרחית של האימפריה המתהווה שלו לחאנתה של טוחטאמיש. לאחר שפלש לאזרבייג'ן וקארס פנה טימור לכיוון גאורגיה. בהיסטוריה הרשמית על שלטונו, ה"זאפרנאמה" (ظفرنامه)^[2], תואר מסעו כג'יהאד.

בשנת 1386, פנה טימור מקארס והסתער לעבר סאמצחה, הנסיכות הדרומית ביותר של הממלכה הגאורגית המאוחדת. משם פנה לכיוון טביליסי, מקום מושבו של המלך הגאורגי בגרט החמישי וסגר עליו מכל הכיוונים. ב-21 בנובמבר 1386 נכבשה העיר טביליסי. בגרט נשבה והוכרח להמיר את דתו לאסלאם. המקורות ברשומות הגאורגיות וברשומות של תומאס מצופ (Թովմա Մեծոփեցի)^[3], מציינים את הבגידה של המלך הגאורגי, אולם מסיקים כי בגרט ביצע תחבולה חכמה שנתנה לו מידה רבה של אמון מצד טימור. טימור נתן לבגרט 12,000 חיילים כדי שיוכל להחזיר על כנו את שלטונו בגאורגיה, שהונהגה, בהיעדרו של בגרט מחצר המלוכה, על ידי בנו גיאורגי השביעי, שהוכרז כשליט משותף עם אביו. המלך הזקן יצר קשר עם בנו וערך עמו משא ומתן סודי, שבסופו ארב גיאורגי לכוח הטורקי-מונגולי ושחרר את אביו.

באביב 1387 חזר טימור לגאורגיה כדי לנקום על אובדן חייליו. בגרט וגיאורגי הצליחו לפנות את האוכלוסייה במחוזות שבחזית הטימורית להרים המיוערים ונלחמו בטימורים. הופעתו המחודשת של טוחטאמיש באיראן אילצה את טימור לסגת. אולם לאחר שאורדת הזהב הובסה, תקף טימור שוב את גאורגיה, בשנת 1394. הוא שלח ארבעה גנרלים לסאמצחה כדי לקיים את חוקי הע'אזו (غزو)^[4]. באותה שנה העניש באופן אישי את הקהילות הגאורגיות ההרריות בעמק האראגווי הנקראים בזאפרנמא^[2] "קארא-קאלקלאנליק" ("בעלי השריון השחור") ומתכוונים להרריים הגאורגיים הפשאבים והחבסורים. לאחר מכן הוא חזר לשאקי (Şəki, אזרבייג'ן) דרך טביליסי בעקבות מתקפה נוספת של טוחטאמיש.

בשנת 1395 קשרו הגאורגים ברית עם סידי עלי משאקי וגרמו למפלה ניצחת לחייליו של מיראן שאה מהשושלת הטימורית. מיראן שאה עצמו היה בעיצומו של מצור על אלינג'אק (ליד נחי��'יבאן סיטי, רפובליקת נחיצ'יבאן). הם שחררו את הנסיך טהיר מהשושלת הג'אלאירידית (آل جلایر)^[5], שהיה כלוא במקום. אירוע זה גרם לכך שטימור כבש, בשנת 1399, את שאקי והחריב את המחוז הגאורגי השכן, קאחתי.

באביב 1400, חזר טימור לגאורגיה והחריב אותה, הפעם לגמרי. גיאורגי השביעי הובס קשות בקרב שנערך על נהר סרגים (כארתלי תחתית) ונסוג עמוק לתוך ממלכתו, כשטימור רודף אחריו. האמיר בזז שוב את טביליסי והותיר בה חיל מצב. הוא פנה לאחר מכן ושם מצור על גורי, בה התבצר גיאורגי. גיאורגי תקף בהפתעה את הכוח המכתר ונמלט מערבה. אולם כוחות של טימור התקדמו ממצודות סוואנאתי (სავანეთის ციხე) ודזאמי (ძამის ციხე) מכארתלי הפנימית. בסופו של דבר נמלט גיאורגי ליער בלתי נגיש במערב גאורגיה שטימור נמנע מלהיכנס אליו. טימור פנה אחורה בזעם ובזז את יתר גאורגיה. המערכה עקובת הדם נמשכה מספר חודשים, כשהשבטים הנודדים של טימור נעים ממחוז למחוז. בעיקרו של דבר נחרבו כל הערים הראשיות, מספר כפרים נשרפו לאפר; מספר מנזרים וכנסיות נחרבו לאפר; כרמים ופרדסים נשרפו. אלפים רבים נהרגו או שמתו מרעב ומחלות ומעל ל-60,000 איש שועבדו ונלקחו על ידי חייליו של טימור. בשנת 1401, חזר טימור לקווקז. גיאורגי השביעי התחנן להסכם שלום, ושלח את אחיו עם תרומות לטימור. טימור היה עסוק בהכנות לקרב גדול מול השושלת העות'מאנית, ונראה כי רצה להקפיא את המצב הקיים בגאורגיה עד שיוכל לחזור ולקבל החלטות פסקניות. לכן הסכים טימור לחתום על הסכם שלום בתנאי שהמלך הגאורגי ייספק לו ולחייליו ציוד ואספקה וייתן לנתינים המוסלמים פריבילגיות מיוחדות בגאורגיה^[6]. ליתר ביטחון תקף טימור את חיל המצב הגאורגי בטורטומי (Tortum, באותה תקופה בטאו-קלארג'תי כיום נפת ארזורום), החריב את מבצרה ובזז את האזור מסביב.

לאחר שהביס את העות'מאנים, חזר טימור ב-1402 והחליט להעניש את המלך הגאורגי על כך שלא ברך אותו על ניצחונו. אחיו של גיאורגי השביעי, קונסטנטין הראשון, שיחסיו עם אחיו היו רעועים, הגיע לטימור עם מתנות כמו שהביא הנסיך הווסאל, איוון ג'אקלי, נסיך סאמצחה. שייח' איברהים הראשון (בעל התואר שירוואנשאח^[7]) נשלח לגאורגיה לאמוד את ההכנסות וההוצאות של הממלכה הגאורגית כדי לקבוע כמה מס יהא עליו לשלם^[8]. גיאורגי שלח מתנות חדשות אולם טימור סירב לקבל אותם ודרש את הופעתו המיידית של גיאורגי בפניו. בינתיים שם טימור מצור על המבצר בירטוויסי האיתן שנשמר בעוז על ידי חיל מצב גאורגי קטן. בשנת 1403 כבש טימור את המצודה ושלח את חייליו לבזוז את מחוזות הספר של גאורגיה ופתח במרדף כנגד המלך הגאורגי שנמלט לאבחזיה. ההיסטוריונים העוסקים בטימור מדווחים כי 700 ערים וכפרים נחרבו בידם ותושביהם נטבחו^[9].

טימור עצר את צבאו רק כאשר העולמא והמופתי פסקו כי ניתן להבטיח רחמים למלך הגאורגי. גיאורגי נאלץ לשלם מס עצום שכלל 1,000 טנקאות^[10] זהב על שמו של טימור, 1,000 סוסים, אבן אודם במשקל 18 מיחקל^[11] ועוד. לאחר מכן עבר טימור דרך טביליסי, החריב בדרכו את המנזרים והכנסיות, וב-1404, הוא המשיך לביילאגאן (Beyləqan, אזרבייג'ן). כל האזור מביילאגאן עד טרפזונטס ניתנו באופן רשמי כרכוש לנכדו של טימור, ח'ליל סולטאן (خلیل سلطان). בסופו של דבר עזב טימור את הקווקז ופנה לכיוון מרכז אסיה, שם נפטר ב-15 בפברואר 1405.

• ולדימיר מינורסקי (1993), הערך טיפליס, באנציקלופדיה האיסלאמית הראשונה 1913-1936 של א. ג. ברייל, עמ' 757, ISBN 9004097961(באנגלית)

• האימפריה הטימורית
• הצבא הטימורי

מדיה וקבצים בנושא הפלישות הטימוריות לגאורגיה בוויקישיתוף

היסטוריה של גאורגיה
פרהיסטוריה (אנ')	תרבות שוּלבַּרִי-שוֹמוּ (אנ') • תרבות קוּרָה-אַרַאכּס (אנ') • תרבות תרִיאַלֵתִית (אנ') • תרבות קוֹלֵכִית (אנ') • דִיאַוֹחִי (אנ')
העת העתיקה	קולכיס • איבריה • גאורגיה בעידן הרומי (אנ') • מסע פומפאי לגאורגיה (אנ') • אגריסי • איבריה הסאסאנית (אנ') • ניצורה של איבריה (אנ')
ימי הביניים	המלחמות האיבריות (אנ') • המלחמות הלאזיות (אנ') • נסיכות איבריה (אנ') • השלטון הערבי בגאורגיה (אנ') • אמירות טביליסי • שושלת בגרטיוני • איבריה הבגרטידית • ממלכת אבחזיה • ממלכת קאחתי-הרתי • ממלכת הרתי • התמה של איבריה • ממלכת גאורגיה המאוחדת • תור הזהב של גאורגיה(אנ') • ארמניה בממלכת גאורגיה (אנ') • שירוואן הגאורגית (אנ') • המלחמות הביזנטי-גאורגיות • המלחמות הסלג'וק-גאורגיות (אנ') • הפלישה המונגולית • הפלישה הטימורית • הפלישה הטורקמנית (אנ')
העת החדשה המוקדמת	ממלכת כארתלי • ממלכת קאחתי • ממלכת אימרתי • נסיכות גוריה • סוואנתי • אבחזיה • אתאבגות סאמצחה • נסיכות סמגרלו (אנ') • גאורגיה הספווית (אנ') • ממלכת כארתלי-קאחתי
העת החדשה	גאורגיה באימפריה הרוסית (אנ') • הרפובליקה של עבר הקווקז • הרפובליקה הדמוקרטית הראשונה • הפלישה הסובייטית לגאורגיה • גאורגיה הסובייטית • מלחמת גאורגיה–רוסיה