פרווה (כשרות)

פַּרְוֶה (ביידיש: פאַרעווע, פאַרעוו), סתמי או כשר למאכלי בשר או חלב, הוא מונח בתחום הכשרות שמשמעו לא חלבי ולא בשרי, כלומר – מאכל או משקה שאינו מכיל רכיבים שמקורם בגוף בהמה, חיה או עוף, ובמקביל אינו מכיל חלב ומוצריו. משמעות היות המוצר פרווה היא שמותר לאוכלו יחד עם בשר או עם חלב, בלי לעבור על איסור אכילת בשר בחלב. המילה "פרווה" הושאלה גם כביטוי בעברית המדוברת, במשמעות של "לא לכאן ולא לכאן".

המונח "פרווה" לא היה קיים בספרות ההלכתית עד לדורות האחרונים. במקום זאת, התייחסו הפוסקים למאכלי פרווה בשמם או השתמשו בדוגמאות כמו ירקות^[1] או דגים^[2], או שהשתמשו במונחים דוגמת "לא של בשר ולא של חלב"^[3]. השימוש בכלי פרווה לא היה מצוי בעבר, ולכן משתמשים הפוסקים פעמים רבות בדוגמה של 'קדירה חדשה' כאשר הם רוצים לתאר מקרה של כלי שאיננו בשרי או חלבי^[4].

המילה פרווה מקורה ביידיש במילים פאַרעווע ופאַרעוו, וגזרונה אינו ברור. יש ששיערו שמקורה הראשוני באחת מהשפות הסלאביות^[5].

ועד הלשון העברית כלל את החלופה העברית "סתמי" במילון כלכלת הבית שיצא לאור בשנת תרצ"ח (1938)^[6], אך השימוש בו לא נפוץ.

מאכלי פרווה כוללים כל מזון שאין מקורו מן החי, וכן דגים, ביצים גמורות ודבש דבורים. אף חלב אישה (חלב אם) נחשב כפרווה, עם זאת נאסר לבשל או לאכול אותו יחד עם בשר משום מראית עין. בדומה לכך, חלב שקדים, על אף היותו פרווה, לדעת הרמ"א^[7] יש להניח בתוכו חתיכות שקדים כאשר הוא נאכל עם בשר בהמה (שבו איסור בשר בחלב הוא מן התורה), משום מראית העין. בניגוד למאכלי חלב, אם נפל חלב אם לתוך התבשיל הוא בטל גם בפחות משישים^[8], ואין חובת המתנה בין אכילת בשר ושתייתו.

קיימים כללים הלכתיים באשר למאכלי פרווה שנאפו או התבשלו בכלי בשרי או חלבי. כללים אלו נקראים נ"ט בר נ"ט.

• כשרות

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: פרוה#פַּרְוֶה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרווה (כשרות)

• הלכות בשר בחלב מתוך פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד.
• שו"ת בנושא כלי פרווה באתר ישיבה.
• פרווה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)