זהבה סולומון

"זהבה סולומון"

זהבה סולומון (נולדה ב-1950) היא פרופסור מן המנין בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל אביב, (סא"ל מיל) וכלת פרס ישראל לשנת תשס"ט (2009).

זהבה סולומון נולדה בהרצליה, למשה וברכה העליון. לאחר סיום לימודי התואר הראשון, באוניברסיטת חיפה ב-1973 היא המשיכה ללימודי תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, אותם סיימה ב-1976. את לימודי הדוקטורט בתחום .Psychiatric Epidemiology עשתה באוניברסיטת פיטסבורג בארה"ב. בעבודת הדוקטורט שלה היא בחנה את תרומתם של משתנים חברתיים במיתון השפעות דחק בקרב אמהות שמגדלות ילדים בסביבה אברסיבית.

עם סיום לימודיה, ב-1981, שבה סולומון לישראל, וגויסה לצה"ל, לענף המחקר במחלקת בריאות הנפש בחיל הרפואה. הענף שהוקם באותה עת, והוגדר כגוף מודיעין, נבנה לזהות יחידות וחיילים בסיכון. תחת פיקודה של סא"ל סולומון זכה ענף המחקר, לפריחה חסרת תקדים. תרומתה החשובה ביותר של סולומון הייתה הקמת מאגר הנתונים,שאיגד את נתוני נפגעי תגובות הקרב במלחמת לבנון הראשונה (1982). מאגר שיטתי ייחודי זה, שהוקם במהלך הקרב הינו המקיף מסוגו בעולם, והיווה בסיס לשורה של מחקרים פורצי דרך.

ב-1992 הצטרפה סולומון לסגל ביה"ס לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל אביב, שם מילאה בין היתר שורה של תפקידים ביניהם גם ראש בית הספר לעבודה סוציאלית.

זהבה סולומון זוכה להכרה בינלאומית גבוהה ביותר. היא הייתה חברת מערכת בכתבי העת המרכזיים בתחום הטראומה הנפשית Journal of Traumatic Stress; Trauma and Loss,. עדות ייחודית להכרה ולהוקרה לה היא זוכה היא בחירתה כחברה בועדת המגדר הפסיכיאטרי DSM, שהגדירה את הקריטריונים לאבחון של ההפרעה הפוסט טראומתית, מינוי לו זוכים לא-אמריקאים בודדים בלבד.

בשנת 2008 השתתפה ביצירת הסרט "ואלס עם באשיר" של הבמאי ארי פולמן. הסרט זכה בפרסים רבים והיה מועמד לאוסקר בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר".

הפרס החשוב ביותר והיוקרתי שמוענק על מחקר ותרומה אקדמית בתחום המחקר בפוסט טראומה – פרס לאופר for outstanding academic contribution, שהוענק לה על ידי האגודה הבינלאומית ללחץ טראומתי. (1997) כלת פרס ישראל לשנת 2009, על תרומתה לחקר העבודה הסוציאלית.

זהבה סולומון נשואה לראובן סולומון ואם לשירי ולאורי.

תגובת קרב - מחקריה של פרופ' סולומון בתחום תגובות הדחק במלחמה ואחריה התמקדו באיתור קריטריונים לזיהוי מוקדם של תגובות דחק של חיילים בחזית - משימה מאתגרת במיוחד בעת שהן המטפלים והן המטופלים נמצאים בסכנת חיים. המחקרים התמקדו באיתור גורמי סיכון וגורמי תמך וחוסן – בעיקר גורמים שניתנים להתערבות ולטיפול, כגון אווירה ביחידה, לכידות, סגנון פיקוד וכדו' – על מנת להקטין מצוקה ולקדם רווחה. מוקד חשוב של המחקרים היה הערכת יעילות התערבויות קהילתית חברתית ופרטנית.

נפגעי פוסט טראומה: על בסיס ממצאי המחקרים אושררה והוגדרה מחדש שיטת הטיפול בנפגעי תגובת קרב ובנפגעים פוסט-טראומטיים. המחקרים תרמו להקמת היחידה לתגובות קרב, באגף השיקום במשרד הביטחון שמסייעת לנפגעים עד היום. ממצאי המחקרים הללו זכו להערכה רבה בצה"ל ובאגף השיקום, תרמו משמעותית לשינוי הגישה כלפי נפגעי תגובות קרב בצה"ל ובמשרד הביטחון, והעמיקו את מחויבות מערכת הביטחון לטיפול בנפגעי הנפש.

"הטראומטיזציה המשנית": תפיסתה החברתית-קהילתית של סא"ל (מיל) זהבה סולומון עמדה בבסיס מחקרה בתחום "הטראומטיזציה המשנית" – תהליך בו המצוקה של ניצול הטראומה מכבידה ופוגעת בבני משפחתו. ב-1987, לאחר מאמצים מרובים, הצליחה סולומון לשכנע את צה"ל להתיר לה להעריך תופעה זו בקרב נפגעי מלחמת לבנון הראשונה. ממצאי המחקר פורץ הדרך הזה שינו את התפיסה לגבי מצוקות נפשיות שנגרמות בעת השירות הצבאי ובעקבותיו - ממצוקות של הפרט בלבד למצוקת המשפחה כולה. כתוצאה מכך, החלה הרחבת סל שירותי הטיפול והרווחה, שכולל עתה גם בני/בנות זוג וילדים של מי שנפגעו בצבא.

פדויי שבי: זהבה סולומון יזמה והובילה מחקר חשוב וייחודי בתחום פדויי השבי. המחקר, שהחל ב-1991, ביקש להעריך את מצבם הנפשי, הגופני והתפקודי של מי שנפלו בשבי האויב במלחמת יוה"כ. מפגשים עם פדויי שבי ועם אנשי מקצוע שטיפלו בהם בשובם העלו, כי הטיפול אותו קיבלו בשובם ארצה היה נקודתי ועבור חלקם אף טראומתי מאוד. ממצאי המחקר הצביעו על משקעי דחק משמעותיים, והיוו מצע להפקת סרט תיעודי בשם "ערים בלילה". הסרט הופק ע"י יואב בן דוד מפדויי השבי שנטלו חלק במחקר, ואח"כ הובילו גם להקמת עמותה באותו שם לעזרה הדדית של פדויי השבי. מחקר זה העלה את המודעות לסבלם הסמוי של פדויי השבי, ואף הביא לשינוי מדיניות הטיפול של משרד הביטחון. ביחד עם ראשי אגף השיקום דאז, גובשה תוכנית outreach שהינה היחידה במינה בעולם, ובמסגרתה הוזמנו כל פדויי השבי ממלחמת השחרור ואילך להערכה, וזכותם לטיפול הוכרה.

מחקרים בתחומים נוספים

באוניברסיטת ת"א, פעילותה המחקרית של זהבה סולומון העמיקה והתרחבה. מחקריה מאז ועד היום עוסקים בהתמודדותם של ניצולי שואה, חולי נפש, ובני משפחותיהם, ובעיקר ילדים בסיכון החיים בסביבה אברסיבית ופוגענית.

במרכז אדלר באוניברסיטת תל אביב היא יזמה וניהלה מחקרים רחבי היקף שבחנו את השפעתם הפתוגנית והסלוטוגנית של אירועי דחק, במשפחה (גילוי עריות) ובאלימות פוליטית (כמלחמה, שואה וטרור), על ילדים.

מבין כ-300 המאמרים שפרסמה זהבה סולומון, למעלה מ-100 פורסמו בכתבי העת החשובים והיוקרתיים בתחומה בעת שירותה הצבאי. זהו ללא ספק השג יוצא דופן לחוקרת שעובדת במסגרת שאינה אקדמית.

Solomon, Z., Kotler, M., Mikulincer, M. (1988). Combat related post-traumatic stress disorder among second generation Holocaust survivors: Preliminary findings. American Journal of Psychiatry, Vol.145, 865-868. Z. Solomon. (1990). Does the war end when the shooting stops? The psychological toll of war. Journal of Applied Social Psychology, Vol.20, 1733-1745. Solomon, Z., Neria, Y., Ohry, A., Waysman, M., & Ginzburg, K. (1994). PTSD among Israeli former prisoners of war and soldiers with combat stress reaction: A longitudinal study. American Journal of Psychiatry, Vol.151, 554-559. Z. Solomon. (1995). From denial to recognition: Attitudes toward Holocaust survivors from World War II to the present. Journal of Traumatic Stress, Vol.8, 215-228. Ginzburg, K., Solomon, Z., Koifman, B., Keren, G., Roth, A., Kriwisky, M., Kutz, I., David, D.,& Bleich, A. (2003). Trajectories of posttraumatic stress disorder following Myocardial infarction: A prospective study. Journal of Clinical Psychiatry, Vol. 64, 10, (pp. 1217-1223). Solomon, Z., & Dekel, R. (2005). PTSD among Israeli ex-Prisoners of war: 18 and 30 years after release. The Journal of Clinical Psychiatry, 66(8), 1031-1037. Solomon, Z., & Lavi, T. (2005). Israeli Youth in the Second Intifada: PTSD and Future Orientation. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 44 (11), 1167-1175. Solomon, Z., Shklar, R., & Mikulincer, M. (2005). Front line treatment of combat stress reaction: A 20 year longitudinal evaluation. American Journal of Psychiatry, 162, 2309-2314. Solomon, Z., Gelkopf, M., & Bleich, A. (2005). Is Terror Gender Blind? Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology, 40(12), 947-954. Solomon, Z., Mikulincer, M. (2006). Trajectories of PTSD: A 20-Year Longitudinal Study. American Journal of Psychiatry, 163, 659-666.

Combat Stress Reaction: The Enduring Toll of War (Springer Series on Stress and Coping) by Zahava Solomon (1993) Coping with War-Induced Stress: The Gulf War and the Israel Response (Springer Series on Stress and Coping) by Zahava Solomon (1995) Posttraumatic Stress Disorder: A Lifespan Developmental Perspective by Andreas Maercker, Matthias Schutzwohl, and Zahava Solomon (1999)

"הסוד ושברו – סוגיות בגילוי עריות", ספר שכרכה סולומון יחד עם ד"ר צביה זליגמן "ילדות בצל השואה ספר שכרכה סולומון " יחד עם ד"ר ג'וליה צייטין,

קישורים – Links

1. http://www.biomedexperts.com/Profile.bme/1330489/Zahava_Solomon

הקובץ נכתב בשיתוף הסטודנטים הישראלים ב-VIU סמסטר פברואר 2009

ראובן סולומון