זאב ייבין

זאב ייבין

לידה	11 ביולי 1926 פלשתינה (א"י)
פטירה	20 בינואר 2015 (בגיל 88)
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
בת זוג	עדה אמיכל ייבין

זאב יֶיבין (11 ביולי^[1] 1926 – 20 בינואר 2015) היה ארכאולוג ישראלי, מבכירי רשות העתיקות. בנו של יהושע ייבין, חבר מחתרת לח"י וארגון מלכות ישראל. פרסם מאמרים וסיפורים בכתב העת "סולם" וחקר את שירת אורי צבי גרינברג.

ייבין נולד בעמק יזרעאל ולאחר מכן עבר עם משפחתו לתל אביב. הוריו היו מרים מרגולין-ייבין, מורה וסופרת ילדים, בת המו"ל והעורך פייבל מרגולין; וד"ר יהושע השל ייבין, מהוגי הדעות של התנועה הרוויזיוניסטית בארץ ישראל וממקימי "ברית הבריונים". אחיו הבכור, ישראל ייבין, היה חתן פרס ישראל לחקר הלשון העברית (דודתו מצד אמו, קציעה ראטנר-מרגולין, הייתה משוררת יידית; ובתה מרינה ראטנר הייתה מתמטיקאית, כלת פרס אוסטרובסקי וחברת האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית).

בשנת 1943 החל ייבין לעבוד בתעשיית ליטוש היהלומים, במקביל להשלמת השכלה בלימודי ערב. כן למד אמנות בסטודיו אבני. בשנת 1946 הצטרף ללח"י, שם ניתן לו השם המחתרתי "נפתלי". תחילה עסק בהדבקת כרוזים, הפצת חומר מחתרתי וגיוס ולאחר מכן נטל חלק בפעילות מבצעית. ב-17 בפברואר 1948 נפצע בגבו כאשר השתתף בפעולת תנועת המרי העברי נגד מסגד באבו כביר ליד יפו, ממנו צלפו ערבים על רחובות תל אביב. בעקבות הפציעה היה מאושפז כשנתיים. למרות הפציעה התגייס לצה"ל ושוחרר ב-1951. ב-1953 הורשע בחברות ב"מחתרת צריפין" ונגזר עליו מאסר בפועל. באפריל 1955 העניק שר הביטחון דוד בן-גוריון חנינה לחמשת אחרוני אסירי המחתרת ובהם ייבין. באותה שנה נשא לאישה את הסופרת עדה אמיכל ייבין. נולדו להם שלושה ילדים, ובהם ברק ייבין.

לאחר שחרורו מצה"ל למד היסטוריה, גאוגרפיה וארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1971 הוענק לו תואר דוקטור, על הדיסרטציה "סקר יישובים בגליל ובגולן מתקופת המשנה והתלמוד לאור המקורות". במקביל, החל ב-1951 עבד באגף העתיקות. בשנת 1964 היה למנהלה הראשון של "האגודה לסקר ארכאולוגי בארץ-ישראל" (שמוזגה מאוחר יותר לתוך רשות העתיקות), ששמה לה למטרה לבצע סקר ארכאולוגי של מדינת ישראל. האגודה הציעה לאתר, לרשום ולפרסם את כל האתרים העתיקים והיסטוריים שיימצאו בסקר. ייבין ניהל שורה של חפירות ארכאולוגיות, בעיקר ביהודה ושומרון (מערת המכפלה, סוסיא, אשתמוע, שילה ועוד) ובכורזין ופרסם מאמרים מקצועיים רבים.

לאורך כל השנים המשיך במקביל לעבודתו לצייר בעיקר בצבעי שמן, ואף הציג 2 תערוכות עם סדרת ציורים "רשמי המקרא" - שצוירו על גודל קנוס אחיד בצבעי שמן.

בשנת 1991 פרש לגמלאות והתפנה לעסוק בחקר שירתו של אורי צבי גרינברג.

• "בית הכנסת באשתמוע", קדמוניות ה (תשל"ב) עמ' 45–46
• "החפירות בכורזין בשנים 1962-1964", ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, י"א (תשל"ג) עמ' 144–157
• "הערה לגבי המבנה שעל מערת המכפלה", עתיקות, ז' תשל"ד, עמ' 58–60 - מאמר חלוצי וחשוב לעניין זיהוי מערת המכפלה
• "פעילות בתחום הארכאולוגיה בשומרון", בתוך: ארץ שומרון: הכינוס הארצי השלושים לידיעת הארץ (החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, תשל"ד) עמ' 147–162
• "העיירות הבינוניות", ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, י"ט (תשמ"ז) 59-71
• "המערכת התת-קרקעית של מערת המכפלה", בתוך: ישראל - עם וארץ, ב-ג (תשמ"ו) 53-62
• "על כמה מרכיבים בבית המגורים מתקופת המשנה והתלמוד", בתוך: ישראל - עם וארץ, ד' (תשמ"ז) עמ' 235–242
• "מטמון הכסף מאשתמוע, בתוך: עתיקות י' (תש"ן) 43-57
• חורבת סוסיא - עיר יהודית מתקופת התלמוד, בתוך: יעקב אשל (עורך), מחקרי יהודה ושומרון, כרך שלישי (מכון המחקר של המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, תשנ"ג), עמ' 191–196
• "מערת המכפלה - סקירה כללית", בתוך: זאב ארליך (עורך), פרקים בנחלת יהודה, 1 (תשנ"ה) עמ' 141–160
• "העיר הבינונית בחורבת סוסיא", בתוך: זאב ספראי (עורך), התיישבות וביטחון בדרום הר חברון בעת העתיקה (אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ד) עמ' 51–53
• "חפירת רוגם 3 שליד אורה", בתוך: ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, כ"ה (תשנ"ו) עמ' 175–183
• "שיר על ענק", בתוך: הלל ויס (עורך), המתכונת והדמות: מחקרים ועיונים בשירת אורי צבי גרינברג (אוניברסיטת בר-אילן, תש"ס) עמ' 465–492
• זאב ייבין וג'ראלד פינקלשטיין, קסטרא בימי המשנה והתלמוד — עיירה יהודית-נוצרית, באתר רשות העתיקות.

• רשימת הפרסומים של זאב ייבין, בקטלוג הספרייה הלאומית
• רשימת המאמרים של זאב ייבין באתר רמב"י
• פרופיל בדף עמותת יוצאי לח"י
• הרצאה של ייבין על אצ"ג
• זאב ייבין (1926-2015), דף שער בספרייה הלאומית