זהבה סולומון – הבדלי גרסאות

זהבה סולומון
לידה	31 במאי 1950 (בת 74); הרצליה, ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת פיטסבורג; אוניברסיטת חיפה; אוניברסיטת תל אביב ;
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב; צבא הגנה לישראל ;
פרסים והוקרה	פרס א.מ.ת. (2016); פרס ישראל (2009); International Society for Traumatic Stress Studies (1997) ;
מספר צאצאים	2

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה אחרונה מ־19:38, 12 בינואר 2025

זהבה סולומון (נולדה ב-31 במאי 1950) היא חוקרת בתחום האפידמיולוגיה הפסיכיאטרית, בריאות הנפש והעבודה הסוציאלית, פרופסור אמריטה בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל אביב וכלת פרס ישראל לחקר העבודה הסוציאלית לשנת תשס"ט (2009) ופרס א.מ.ת. בשנת 2016. בעבר שירתה כראש ענף מחקר במחלקה לבריאות הנפש בצה"ל, בדרגת סגן-אלוף.

ביוגרפיה

זהבה סולומון נולדה ב-1950 בהרצליה, למשה וברכה העליון. התחנכה בתיכון חדש בתל אביב והייתה חניכה בתנועת הנוער העובד והלומד. בשנת 1968, התגייסה לצה"ל ושירתה בחטיבת הנח"ל.

לאחר סיום לימודי התואר הראשון באוניברסיטת חיפה בשנת 1973, היא המשיכה ללימודי תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. במקביל ללימודיה, עבדה בין השנים 1977–1980 במרכז שיקום ובתחנה להתפתחות הילד. את לימודי הדוקטורט עשתה בתחום אפידמיולוגיה פסיכיאטרית באוניברסיטת פיטסבורג בארצות הברית. בעבודת הדוקטורט שלה היא בחנה את תרומתם של משתנים חברתיים במיתון השפעות דחק בקרב אמהות שמגדלות ילדים בסביבה אברסיבית, לאחר קריסת הכור הגרעיני בפנסילבניה (תאונת אי שלושת המילין). במקביל, עבדה כעמיתת מחקר בבית הספר לרפואה באוניברסיטה.

בסיום לימודיה, בשנת 1981, שבה לישראל וגויסה לצה"ל. סולומון שירתה בדרגת סגן-אלוף כראש ענף מחקר במחלקת בריאות הנפש בחיל הרפואה - הענף, שהוקם באותן שנים, הוגדר כגוף מודיעין הפועל לזיהוי יחידות וחיילים בסיכון. במסגרת תפקידה, יזמה והובילה מחקר אודות ההשפעות הנפשיות והגופניות של שבי. המחקר, שנמשך במשך ארבעה עשורים, בחן את שבויי השבי ממלחמת יום הכיפורים והשווה את מצבם ללוחמים שלא נפלו בשבי. המחקר הראה כי שבויי השבי סובלים ממצוקה נפשית מורכבת וממושכת, מבעיות גופניות, מהזדקנות מואצת ומתמותה בטרם עת. בנוסף, נבחנה השפעת הטראומה של פדויי השבי על נשותיהם וילדיהם. המחקר הצביע על כך שנזקי טראומה ממלחמה ושבי אינם מוגבלים ללוחמים אלא משפיעים על מי שבאים איתם במגע קרוב, תופעה שמכונה טראומטיזציה משנית. בתקופתה, הוקם מאגר הנתונים לנפגעי תגובות הקרב במלחמת לבנון הראשונה (1982). מאגר שיטתי ייחודי זה, שהוקם במהלך הקרב, היה הראשון מסוגו בעולם והיווה בסיס לשורה של מחקרים פורצי דרך שנמשכו במשך ארבעה עשורים. במקביל לשירותה בצה"ל, שימשה כמרצה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב.

ב-1992 הצטרפה סולומון לסגל בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל אביב, שם מילאה בין היתר את תפקיד ראש בית הספר וראש מרכז אלר לחקר ילדים בסיכון.

בשנים 1996 עד 2001, כיהנה כמנהלת המחלקה לתוכניות מיוחדות באוניברסיטת תל אביב. במקביל ולאחר מכן, כיהנה בתפקידים שונים באוניברסיטה כגון חברה בוועדת ההיגוי בבית הספר לבריאות ציבורית, פרופסור בחוג ללימודי אסון בפקולטה לרפואה, ועוד. כיום, סולומון חברה במועצה להשכלה גבוהה. כשש שנים לפני פרישתה מהאוניברסיטה, כיהנה כראש מרכז המחקר המולטי-דיסציפלינרי בנושאי טראומה המונית (I-CORE). מרכז זה היה חלק ממרכזי המצוינות שהקימה לת"ת

בשנת 2008, סולומון השתתפה בסרט "ואלס עם באשיר" של הבמאי ארי פולמן. היא הופיעה שם בתפקיד עצמה, עובדת סוציאלית וחוקרת ישראלית, מומחית בתחום הפסיכוטראומה. הסרט זכה בפרסים רבים והיה מועמד לאוסקר בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר".

בשנת 2021, הצטרפה סולומון למועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה ומחתה נגד מדיניות הסגרים עקב ההשלכות הפסיכולוגיות ארוכות הטווח שלה.^[1]

סולומון חברה במועצה הלאומית לפוסט־טראומה,^[2] שהוציאה הנחיות לקליטת החטופים שחזרו משבי החמאס במסגרת מלחמת חרבות ברזל.^[3] אחת ההנחיות היא להניח לחטופים, ולאפשר להם לחוות זמן ביחד עם קרוביהם, ללא השתתפות גופי התקשורת.

סולומון פרסמה למעלה מ-450 מאמרים אקדמאיים כתובים בכתבי עת בנושאי פסיכולוגיה, פסיכאטריה ועבודה סוציאלית.

פרסומיה של סולומון זוכים להכרה בינלאומית, בהיותה חברת מערכת בכתבי העת המרכזיים בתחום הטראומה הנפשית, ובהם "Journal of Traumatic Stress; Trauma and Loss", וכן בחירתה לחברה בוועדת המגדר הפסיכיאטרי DSM. בוועדה זו מספר חברים לא-אמריקאים בודדים ובמסגרתה, מוגדרים הקריטריונים לאבחון של הפרעה פוסט-טראומטית.

סולומון שימשה גם כפרופסורית אורחת בפקולטות לפסיכיאטריה, רפואה ופסיכולוגיה במוסדות אקדמאיים בינלאומיים במדינות כגון סינגפור, דנמרק, ניו יורק, איטליה, ושווייץ.

חיים אישיים

סולומון נשואה לראובן סולומון. לזוג שני ילדים וחמישה נכדים.

מחקרים

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תגובת קרב: מחקריה של סולומון בתחום תגובות הדחק במלחמה ואחריה התמקדו באיתור קריטריונים לזיהוי מוקדם של תגובות דחק של חיילים בחזית. זוהי משימה מאתגרת במיוחד בעת שהן המטפלים והן המטופלים נמצאים בסכנת חיים. המחקרים התמקדו גם באיתור גורמי סיכון וגורמי תמך וחוסן – בעיקר גורמים שניתנים להתערבות ולטיפול, כגון אווירה ביחידה, לכידות, סגנון פיקוד וכדומה. מוקד חשוב של המחקרים היה הערכת יעילות התערבויות בשדה הקרב ובשיבה הביתה. סולומון ממשיכה לתמוך בהכרה במחלות נלוות שנגרמו והועצמו מהשבי, ביניהם גם תמותה בטרם עת.
נפגעי פוסט טראומה: על בסיס ממצאי המחקרים, אושררה והוגדרה מחדש שיטת הטיפול בנפגעי תגובת קרב ובנפגעים פוסט-טראומטיים. המחקרים תרמו להקמת היחידה לתגובות קרב, באגף השיקום במשרד הביטחון שמסייעת לנפגעים עד היום. ממצאי המחקרים הללו זכו להערכה רבה בצה"ל ובאגף השיקום, תרמו משמעותית לשינוי הגישה כלפי נפגעי תגובות קרב בצה"ל ובמשרד הביטחון, והעמיקו את מחויבות מערכת הביטחון לטיפול בנפגעי הנפש.
השפעות נפשיות ארוכות טווח: מחקר שהחלה לבצע בצה"ל והומשך על ידה במשך ארבעה עשורים באוניברסיטת תל אביב. המחקרים הורו כי תגובות קרב המוכרות בציבור בשם הלם קרב, מהוות עבור הלוחמים פציעה חודרת וקשה שבמקרים רבים הופכת לכרונית. המחקר הייחודי הצביע על דפוסים ייחודיים של ההפרעה.
"טראומטיזציה משנית": תפיסתה החברתית-קהילתית של סולומון עמדה בבסיס מחקרה בתחום "הטראומטיזציה המשנית" – תהליך בו המצוקה של ניצול הטראומה פוגעת בבני משפחתו. ב-1987, לאחר מאמצים מרובים, הצליחה סולומון לשכנע את צה"ל להתיר לה להעריך תופעה זו בקרב נפגעי מלחמת לבנון הראשונה. ממצאי המחקר פורץ הדרך הזה שינו את התפיסה לגבי מצוקות נפשיות שנגרמות בעת השירות הצבאי ובעקבותיו - ממצוקות של הפרט בלבד למצוקת המשפחה כולה. כתוצאה מכך, החלה הרחבת סל שירותי הטיפול והרווחה, שכולל עתה גם בני ובנות זוג וילדים של מי שנפגעו בצבא.
פדויי שבי: סולומון יזמה והובילה מחקר חשוב וייחודי בתחום פדויי השבי. המחקר, שהחל בצה"ל ב-1991 ונמשך עד 2020, ביקש להעריך את מצבם הנפשי, הגופני והתפקודי של מי שנפלו בשבי האויב במלחמת יום הכיפורים. מפגשים עם פדויי שבי ועם אנשי מקצוע שטיפלו בהם בשובם העלו, כי הטיפול אותו קיבלו בשובם ארצה היה נקודתי ועבור חלקם אף טראומטי מאוד. ממצאי המחקר הצביעו על משקעי דחק משמעותיים, והיוו מצע להפקת סרט תיעודי בשם "ערים בלילה". הסרט הופק על ידי יואב בן דוד, מפדויי השבי שנטלו חלק במחקר, ואחר כך הובילו גם להקמת עמותה באותו שם לעזרה הדדית של פדויי השבי. מחקר זה העלה את המודעות לסבלם הסמוי של פדויי השבי, ואף הביא לשינוי מדיניות הטיפול של משרד הביטחון. ביחד עם ראשי אגף השיקום, גובשה תוכנית outreach שהיא היחידה במינה בעולם, ובמסגרתה הוזמנו כל פדויי השבי ממלחמת העצמאות ואילך להערכה, וזכותם לטיפול הוכרה.

בתום שירותה הצבאי, במסגרת אוניברסיטת תל אביב התרחבה פעילותה המחקרית לחקר התמודדותם של ניצולי שואה, חולי נפש, ובני משפחותיהם. במרכז אדלר באוניברסיטת תל אביב היא יזמה וניהלה מחקרים רחבי היקף שבחנו את השפעתם הפתוגנית והסלוטוגנית של אירועי דחק, במשפחה (גילוי עריות) ובאלימות פוליטית (כמלחמה, שואה וטרור), על ילדים בסיכון החיים בסביבה אברסיבית ופוגענית.

פרסים

פרס לאופר למצוינות אקדמית, מטעם האגודה הבינלאומית ללחץ טראומטי (1997).
פרס ישראל לחקר העבודה הסוציאלית (2009).
פרס א.מ.ת במדעי החברה על מחקריה בתחום הטראומה וההתמודדות איתה (2016).

מפרסומיה

ספרים

Solomon, Z. (1993). Combat Stress Reaction: The Enduring Toll of War. New York: Plenum Press. 248p.
Solomon, Z. (1995) Coping with War-Induced Stress: The Gulf War and the Israeli Response. New York: Plenum Press. 254p.
Marker, A. Schuntzwohl, M., & Solomon, Z. (1999) Post Traumatic Stress Disorder: A Lifespan Development Perspective. Bern: Hogrefe & Huber Publishers. 264p.
בלייך, א., וסולומון, ז. (עורכים). (2002). נכות נפשית: היבטים רפואיים, חברתיים ושיקומיים. הוצאת משרד הביטחון.
זליגמן, צ., וסולומון, ז. (עורכות). (2004). הסוד ושברו: סוגיות בגילוי עריות. הוצאת הקבוץ המאוחד.
סולומון, ז. צ'ייטין, ג. (עורכות). (2007). ילדות בצל השואה. הוצאת הקיבוץ המאוחד.
להב, י. סולומון, ז. (עורכות). (2019). משחזור לזיכרון: טפול בטראומה נפשית. הוצאת רסלינג.

מאמרים

עד שנת 2009 פרסמה סולומון למעלה מ-450 מאמרים בכתבי עת מקצועיים. מאמריה אלו פורסמו גם בעת שירותה הצבאי, וביתה שאת בהיותה פעילה במסגרת אקדמית.

Solomon, Z., Kotler, M., Mikulincer, M. (1988). Combat related post-traumatic stress disorder among second generation Holocaust survivors: Preliminary findings. American Journal of Psychiatry, Vol.145, 865-868.
Z. Solomon. (1990). Does the war end when the shooting stops? The psychological toll of war. Journal of Applied Social Psychology, Vol.20, 1733-1745.
Solomon, Z., Neria, Y., Ohry, A., Waysman, M., & Ginzburg, K. (1994). PTSD among Israeli former prisoners of war and soldiers with combat stress reaction: A longitudinal study. American Journal of Psychiatry, Vol.151, 554-559.
Z. Solomon. (1995). From denial to recognition: Attitudes toward Holocaust survivors from World War II to the present. Journal of Traumatic Stress, Vol.8, 215-228.
Ginzburg, K., Solomon, Z., Koifman, B., Keren, G., Roth, A., Kriwisky, M., Kutz, I., David, D.,& Bleich, A. (2003). Trajectories of posttraumatic stress disorder following Myocardial infarction: A prospective study. Journal of Clinical Psychiatry, Vol. 64, 10, (pp. 1217-1223).
Solomon, Z., & Dekel, R. (2005). PTSD among Israeli ex-Prisoners of war: 18 and 30 years after release. The Journal of Clinical Psychiatry, 66(8), 1031-1037.
Solomon, Z., & Lavi, T. (2005). Israeli Youth in the Second Intifada: PTSD and Future Orientation. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 44 (11), 1167-1175.
Solomon, Z., Shklar, R., & Mikulincer, M. (2005). Front line treatment of combat stress reaction: A 20 year longitudinal evaluation. American Journal of Psychiatry, 162, 2309-2314.
Solomon, Z., Gelkopf, M., & Bleich, A. (2005). Is Terror Gender Blind? Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology, 40(12), 947-954.
Solomon, Z., Mikulincer, M. (2006). Trajectories of PTSD: A 20-Year Longitudinal Study. American Journal of Psychiatry, 163, 659-666.

קישורים חיצוניים

פרופ' זהבה סולומון, באתר פרס ישראל
זהבה סולומון
פרופ' זהבה סולומון, אוניברסיטת תל אביב
הדף אודותיה באתר פרס א.מ.ת
גדעון לב, מומחית לפדויי שבי: "חלקם חוזרים כפליטים בארצם. יכולה להיות טראומה על טראומה", באתר הארץ, 23 בנובמבר 2023
זהבה סולומון, דף שער בספרייה הלאומית
זהבה סולומון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
זהבה סולומון, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
זהבה סולומון, באתר ספר הקולנוע הישראלי
זהבה סולומון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)

הערות שוליים

^ אדריאן פילוט, "בגידת הממסד מעמיקה את המשבר החברתי", באתר כלכליסט, 4 בינואר 2021
^ משרד הבריאות, המועצה הלאומית לפוסט טראומה, באתר משרד הבריאות, ‏05.11.2023
^ אילנה שטוטלנד, ‏"הדבר המשותף הוא שלילת החירות": השוני והדמיון בין שבויי מלחמת יוהכ"פ לשבויי חמאס, באתר מעריב אונליין, 5 בדצמבר 2023

[1] אדריאן פילוט, "בגידת הממסד מעמיקה את המשבר החברתי", באתר כלכליסט, 4 בינואר 2021

[2] משרד הבריאות, המועצה הלאומית לפוסט טראומה, באתר משרד הבריאות, ‏05.11.2023

[3] אילנה שטוטלנד, ‏"הדבר המשותף הוא שלילת החירות": השוני והדמיון בין שבויי מלחמת יוהכ"פ לשבויי חמאס, באתר מעריב אונליין, 5 בדצמבר 2023

[1]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+{{מדען
-"זהבה סולומון"
+| שם =
+| שם בשפת המקור =
-זהבה סולומון (נולדה ב-1950) היא פרופסור מן המנין בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל ב[[אוניברסיטת תל אביב]], (סא"ל מיל) וכלת [[פרס ישראל]] לשנת תשס"ט (2009).
+| תמונה =
+| כיתוב =
+| תאריך לידה =
+| מקום לידה =
+| תאריך פטירה =
+| מקום פטירה =
+| ענף מדעי =
+| מקום לימודים =
+| מנחה לדוקטורט =
+| מוסדות =
+| מונחה לדוקטורט =
+| הערות =
+| תרומות עיקריות =
+| תאריך לידה עברי =
+| תאריך פטירה עברי =
+}}
+'''זהבה סולומון''' (נולדה ב-[[31 במאי]] [[1950]]) היא חוקרת בתחום האפידמיולוגיה הפסיכיאטרית, [[בריאות הנפש]] והעבודה הסוציאלית, [[פרופסור אמריטה]] בבית הספר ל[[עבודה סוציאלית]] ע"ש בוב שאפל ב[[אוניברסיטת תל אביב]] וכלת [[פרס ישראל]] לחקר העבודה הסוציאלית לשנת תשס"ט ([[2009]]) ופרס א.מ.ת. בשנת 2016. בעבר שירתה כראש ענף מחקר במחלקה לבריאות הנפש בצה"ל, בדרגת [[סגן-אלוף]].
 ==ביוגרפיה==
+זהבה סולומון נולדה ב-1950 ב[[הרצליה]], למשה וברכה העליון. התחנכה ב[[תיכון חדש בתל אביב]] והייתה חניכה בתנועת ה[[הנוער העובד והלומד|נוער העובד והלומד]]. בשנת 1968, התגייסה לצה"ל ושירתה ב[[חטיבת הנח"ל]].
-זהבה סולומון נולדה בהרצליה, למשה וברכה העליון. לאחר סיום לימודי התואר הראשון, ב[[אוניברסיטת חיפה]] ב-1973 היא המשיכה ללימודי תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, אותם סיימה ב-1976. את לימודי הדוקטורט בתחום .Psychiatric Epidemiology עשתה באוניברסיטת פיטסבורג בארה"ב. בעבודת הדוקטורט שלה היא בחנה את תרומתם של משתנ��ם חברתיים במיתון השפעות דחק בקרב אמהות שמגדלות ילדים בסביבה אברסיבית.
+לאחר סיום לימודי התואר הראשון ב[[אוניברסיטת חיפה]] 1973 היא המשיכה ללימודי תואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה,   . את לימודי  בתחום    פיטסבורג . בעבודת הדוקטורט שלה היא בחנה את תרומתם של משתנים חברתיים במיתון השפעות דחק בקרב אמהות שמגדלות ילדים בסביבה אברסיבית.
+בסיום לימודיה, בשנת [[1981]], שבה לישראל וגויסה ל[[צה"ל]]. סולומון שירתה בדרגת סגן-אלוף כראש ענף מחקר במחלקת בריאות הנפש ב[[חיל הרפואה]] - הענף, שהוקם באותן שנים, הוגדר כגוף מודיעין הפועל לזיהוי יחידות וחי��לים בסיכון. במסגרת תפקידה, יזמה והובילה מחקר אודות ההשפעות הנפשיות והגופניות של שבי. המחקר, שנמשך במשך ארבעה עשורים, בחן את שבויי השבי ממלחמת יום הכיפורים והשווה את מצבם ללוחמים שלא נפלו בשבי. המחקר הראה כי שבויי השבי סובלים ממצוקה נפשית מורכבת וממושכת, מבעיות גופניות, מהזדקנות מואצת ומתמותה בטרם עת. בנוסף, נבחנה השפעת הטראומה של פדויי השבי על נשותיהם וילדיהם. המחקר הצביע על כך שנזקי טראומה ממלחמה ושבי אינם מוגבלים ללוחמים אלא משפיעים על מי שבאים איתם במגע קרוב, תופעה שמכונה טראומטיזציה משנית. בתקופתה, הוקם מאגר הנתונים לנפגעי תגובות הקרב ב[[מלחמת לבנון הראשונה]] (1982). מאגר שיטתי ייחודי זה, שהוקם במהלך הקרב, היה הראשון מסוגו בעולם והיווה בסיס לשורה של מחקרים פורצי דרך שנמשכו במשך ארבעה עשורים. במקביל לשירותה בצה"ל, שימשה כמרצה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב.
+ב-[[1992]] הצטרפה סולומון לסגל בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל אביב, שם מילאה בין היתר את תפקיד ראש בית הספר וראש מרכז אלר לחקר ילדים בסיכון.
-עם סיום לימודיה, ב-1981, שבה סולומון לישראל, וגויסה ל[[צה"ל]], לענף המחקר במחלקת בריאות הנפש ב[[חיל הרפואה]].  הענף שהוקם באותה עת, והוגדר כגוף מודיעין, נבנה לזהות יחידות וחיילים בסיכון. תחת פיקודה של סא"ל סולומון זכה ענף המחקר, לפריחה חסרת תקדים. תרומתה החשובה ביותר של סולומון הייתה הקמת מאגר הנתונים,שאיגד את נתוני נפגעי תגובות הקרב ב[[מלחמת לבנון הראשונה]] (1982). מאגר שיטתי ייחודי זה, שהוקם במהלך הקרב הינו המקיף מסוגו בעולם, והיווה בסיס לשורה של מחקרים פורצי דרך.
+בשנים [[1996]] עד [[2001]], כיהנה כמנהלת המחלקה לתוכניות מיוחדות ב[[אוניברסיטת תל אביב]]. במקביל ולאחר מכן, כיהנה בתפקידים שונים באוניברסיטה כגון חברה בוועדת ההיגוי בבית הספר לבריאות ציבורית, פרופסור בחוג ללימודי אסון בפקולטה לרפואה, ועוד. כיום, סולומון חברה [[המועצה להשכלה גבוהה|במועצה להשכלה גבוהה]]. כשש שנים לפני פרישתה מהאוניברסיטה, כיהנה כראש מרכז המחקר המולטי-דיסציפלינרי בנושאי טראומה המונית (I-CORE). מרכז זה היה חלק ממרכזי המצוינות שהקימה לת"ת
+בשנת [[2008]], סולומון השתתפה בסרט "[[ואלס עם באשיר]]" של הבמאי [[ארי פולמן]]. היא הופיעה שם בתפקיד עצמה, עובדת סוציאלית וחוקרת ישראלית, מומחית בתחום הפסיכוטראומה. הסרט זכה בפרסים רבים והיה מועמד ל[[פרס אוסקר|אוסקר]] בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר".
-ב-1992 הצטרפה סולומון לסגל ביה"ס לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל אביב, שם מילאה בין  היתר שורה של תפקידים ביניהם גם ראש בית הספר לעבודה סוציאלית.
+בשנת 2021, הצטרפה סולומון למועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה ומחתה נגד מדיניות הסגרים עקב ההשלכות הפסיכולוגיות ארוכות הטווח שלה.{{הערה|{{כלכליסט|אדריאן פילוט|"בגידת הממסד מעמיקה את המשבר החברתי"|3885490|4 בינואר 2021}}}}
+סולומון חברה במועצה הלאומית לפוסט־טראומה,<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.gov.il/he/departments/units/national-council-post-trauma-unit|הכותב=משרד הבריאות|כותרת=המועצה הלאומית לפוסט טראומה|אתר=משרד הבריאות|תאריך=05.11.2023}}</ref> שהוציאה הנחיות לקליטת החטופים שחזרו משבי החמאס במסגרת מלחמת חרבות ברזל.{{הערה|{{מעריב אונליין|אילנה שטוטלנד|"הדבר המשותף הוא שלילת החירות": השוני והדמיון בין שבויי מלחמת יוהכ"פ לשבויי חמאס|news/israel/Article-1057213|5 בדצמבר 2023}}}} אחת ההנחיות היא להניח לחטופים, ולאפשר להם לחוות זמן ביחד עם קרוביהם, ללא השתתפות גופי התקשורת.
-זהבה סולומון זוכה להכרה בינלאומית גבוהה ביותר. היא הייתה חברת מערכת בכתבי העת המרכזיים בתחום הטראומה הנפשית Journal of Traumatic Stress; Trauma and Loss,. עדות ייחודית להכרה ולהוקרה לה היא זוכה היא בחירתה כחברה בועדת המגדר הפסיכיאטרי DSM, שהגדירה את הקריטריונים לאבחון של ההפרעה הפוסט טראומתית, מינוי לו זוכים לא-אמריקאים בודדים בלבד.
+סולומון פרסמה למעלה מ-450 מאמרים אקדמאיים כתובים בכתבי עת בנושאי פסיכולוגיה, פסיכאטריה ועבודה סוציאלית.
+פרסומיה של סולומון זוכים להכרה בינלאומית, בהיותה חברת מערכת בכתבי העת המרכזיים בתחום הטראומה הנפשית, ובהם "Journal of Traumatic Stress; Trauma and Loss", וכן בחירתה לחברה בוועדת המגדר הפסיכיאטרי DSM. בוועדה זו מספר חברים לא-אמריקאים בודדים ובמסגרתה, מוגדרים הקריטריונים לאבחון של הפרעה פוסט-טראומטית.
-בשנת 2008 השתתפה ביצירת הסרט [["ואלס עם באשיר"]] של הבמאי [[ארי פולמן]]. הסרט זכה בפרסים רבים והיה מועמד ל[[אוסקר]] בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר".
+סולומון שימשה גם כפרופסורית אורחת בפקולטות לפסיכיאטריה, רפואה ופסיכולוגיה במוסדות אקדמאיים בינלאומיים במדינות כגון [[סינגפור]], [[דנמרק]], [[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]], [[איטליה]], ו[[שווייץ]].
+== חיים אישיים ==
-==פרסים==
+סולומון נשואה לראובן סולומון. לזוג שני ילדים וחמישה נכדים.
-הפרס החשוב ביותר והיוקרתי שמוענק על מחקר ותרומה אקדמית בתחום המחקר בפוסט טראומה – [[פרס לאופר]] for outstanding academic contribution, שהוענק לה על ידי האגודה הבינלאומית ללחץ טראומתי. (1997)
-כלת פרס ישראל לשנת 2009, על תרומתה לחקר העבודה הסוציאלית.
-זהבה סולומון נשואה לראובן סולומון ואם לשירי ולאורי.
 ==מחקרים==
+{{עריכה|נושא=אישים}}
+* '''תגובת קרב''': מחקריה של סולומון בתחום תגובות הדחק במלחמה ואחריה התמקדו באיתור קריטריונים לזיהוי מוקדם של תגובות דחק של חיילים בחזית. זוהי משימה מאתגרת במיוחד בעת שהן המטפלים והן המטופלים נמצאים בסכנת חיים. המחקרים התמקדו גם באיתור גורמי סיכון וגורמי תמך וחוסן – בעיקר גורמים שניתנים להתערבות ולטיפול, כגון אווירה ביחידה, לכידות, סגנון פיקוד וכדומה. מוקד חשוב של המחקרים היה הערכת יעילות התערבויות בשדה הקרב ובשיבה הביתה. סולומון ממשיכה לתמוך בהכרה במחלות נלוות שנגרמו והועצמו מהשבי, ביניהם גם תמותה בטרם עת.
+* '''נפגעי [[פוסט טראומה]]''': על בסיס ממצאי המחקרים, אושררה והוגדרה מחדש שיטת הטיפול בנפגעי תגובת קרב ובנפגעים פוסט-טראומטיים. המחקרים תרמו להקמת היחידה לתגובות קרב, ב[[אגף השיקום במשרד הביטחון]] שמסייעת לנפגעים עד היום. ממצאי המחקרים הללו זכו להערכה רבה בצה"ל ובאגף השיקום, תרמו משמעותית לשינוי הגישה כלפי נפגעי תגובות קרב בצה"ל ובמשרד הביטחון, והעמיקו את מחויבות מערכת הביטחון לטיפול בנפגעי הנפש.
+* '''השפעות נפשיות ארוכות טווח''': מחקר שהחלה לבצע בצה"ל והומשך על ידה במשך ארבעה עשורים באוניברסיטת תל אביב. המחקרים הורו כי תגובות קרב המוכרות בציבור בשם [[הלם קרב]], מהוות עבור הלוחמים פציעה חודרת וקשה שבמקרים רבים הופכת לכרונית. המחקר הייחודי הצביע על דפוסים ייחודיים של ההפרעה.
+* '''"טראומטיזציה משנית"''': תפיסתה החברתית-קהילתית של סולומון עמדה בבסיס מחקרה בתחום "הטראומטיזציה המשנית" – תהליך בו המצוקה של ניצול הטראומה פוגעת בבני משפחתו. ב-1987, לאחר מאמצים מרובים, הצליחה סולומון לשכנע את צה"ל להתיר לה להעריך תופעה זו בקרב נפגעי מלחמת לבנון הראשונה. ממצאי המחקר פורץ הדרך הזה שינו את התפיסה לגבי מצוקות נפשיות שנגרמות בעת השירות הצבאי ובעקבותיו - ממצוקות של הפרט בלבד למצוקת המשפחה כולה. כתוצאה מכך, החלה הרחבת סל שירותי הטיפול והרווחה, שכולל עתה גם בני ובנות זוג וילדים של מי שנפגעו בצבא.
+* '''פדויי שבי''': סולומון יזמה והובילה מחקר חשוב וייחודי בתחום פדויי השבי. המחקר, שהחל בצה"ל ב-1991 ונמשך עד 2020, ביקש להעריך את מצבם הנפשי, הגופני והתפקודי של מי שנפלו בשבי האויב ב[[מלחמת יום הכיפורים]]. מפגשים עם פדויי שבי ועם אנשי מקצוע שטיפלו בהם בשובם העלו, כי הטיפול אותו קיבלו בשובם ארצה היה נקודתי ועבור חלקם אף טראומטי מאוד. ממצאי המחקר הצביעו על משקעי דחק משמעותיים, והיוו מצע להפקת [[סרט תיעודי]] בשם "[[ערים בלילה]]". הסרט הופק על ידי [[יואב בן דוד]], מפדויי השבי שנטלו חלק במחקר, ואחר כך הובילו גם להקמת עמותה באותו שם לעזרה הדדית של פדויי השבי. מחקר זה העלה את המודעות לסבלם הסמוי של פדויי השבי, ואף הביא לשינוי מדיניות הטיפול של משרד הביטחון. ביחד עם ראשי אגף השיקום, גובשה תוכנית outreach שהיא היחידה במינה בעולם, ובמסגרתה הוזמנו כל פדויי השבי מ[[מלחמת העצמאות]] ואילך להערכה, וזכותם לטיפול הוכרה.
+בתום שירותה הצבאי, במסגרת אוניברסיטת תל אביב התרחבה פעילותה המחקרית לחקר התמודדותם של [[ניצולי שואה]], חולי נפש, ובני משפחותיהם. ב[[מרכז אדלר]] באוניברסיטת תל אביב היא יזמה וניהלה מחקרים רחבי היקף שבחנו את השפעתם הפתוגנית וה[[סלוטוגני]]ת של אירועי דחק, במשפחה ([[גילוי עריות]]) ובאלימות פוליטית (כמלחמה, [[שואה]] ו[[טרור]]), על ילדים בסיכון החיים בסביבה אברסיבית ופוגענית.
-תגובת קרב - מחקריה של פרופ' סולומון בתחום תגובות הדחק במלחמה ואחריה התמקדו באיתור קריטריונים לזיהוי מוקדם של תגובות דחק של חיילים בחזית - משימה מאתגרת במיוחד בעת שהן המטפלים והן המטופלים נמצאים בסכנת חיים. המחקרים התמקדו באיתור גורמי סיכון וגורמי תמך וחוסן – בעיקר גורמים שניתנים להתערבות ולטיפול, כגון אווירה ביחידה, לכידות, סגנון פיקוד וכדו' – על מנת להקטין מצוקה ולקדם רווחה. מוקד חשוב של המחקרים היה הערכת יעילות התערבויות קהילתית חברתית ופרטנית.
+==פרסים==
+* [[פרס לאופר]] למצוינות אקדמית, מטעם האגודה הבינלאומית ללחץ טראומטי (1997).
+* [[פרס ישראל]] לחקר העבודה הסוציאלית (2009).
-נפגעי [[פוסט טראומה]]: על בסיס ממצאי המחקרים אושררה והוגדרה מחדש שיטת הטיפול בנפגעי תגובת קרב ובנפגעים פוסט-טראומטיים. המחקרים תרמו להקמת היחידה לתגובות קרב, באגף השיקום ב[[משרד הביטחון]] שמסייעת לנפגעים עד היום. ממצאי המחקרים הללו זכו להערכה רבה בצה"ל ובאגף השיקום, תרמו משמעותית לשינוי הגישה כלפי נפגעי תגובות קרב בצה"ל ובמשרד הביטחון, והעמיקו את מחויבות מערכת הביטחון לטיפול בנפגעי הנפש.
+* [[פרס א.מ.ת]] ב[[מדעי החברה]] על מחקריה בתחום הטראומה וההתמודדות איתה (2016).
-"הטראומטיזציה המשנית": תפיסתה החברתית-קהילתית של סא"ל (מיל) זהבה סולומון עמדה בבסיס מחקרה בתחום "הטראומטיזציה המשנית" – תהליך בו המצוקה של ניצול הטראומה מכבידה ופוגעת בבני משפחתו. ב-1987, לאחר מאמצים מרובים, הצליחה  סולומון לשכנע את צה"ל להתיר לה להעריך תופעה זו בקרב נפגעי מלחמת לבנון הראשונה. ממצאי המחקר פורץ הדרך הזה שינו את התפיסה לגבי מצוקות נפשיות שנגרמות בעת השירות הצבאי ובעקבותיו - ממצוקות של הפרט בלבד למצוקת המשפחה כולה. כתוצאה מכך, החלה הרחבת סל שירותי הטיפול והרווחה, שכולל עתה גם בני/בנות זוג וילדים של מי שנפגעו בצבא.
-פדויי שבי: זהבה סולומון יזמה והובילה מחקר חשוב וייחודי בתחום פדויי השבי. המחקר, שהחל ב-1991, ביקש להעריך את מצבם הנפשי, הגופני והתפקודי של מי שנפלו בשבי האויב ב[[מלחמת יוה"כ]]. מפגשים עם פדויי שבי ועם אנשי מקצוע שטיפלו בהם בשובם העלו, כי הטיפול אותו קיבלו בשובם ארצה היה נקודתי ועבור חלקם אף טראומתי מאוד. ממצאי המחקר הצביעו על משקעי דחק משמעותיים, והיוו מצע להפקת [[סרט תיעודי]] בשם [["ערים בלילה"]]. הסרט הופק ע"י [[יואב בן דוד]] מפדויי השבי שנטלו חלק במחקר, ואח"כ הובילו גם להקמת עמותה באותו שם לעזרה הדדית של פדויי השבי. מחקר זה העלה את המודעות לסבלם הסמוי של פדויי השבי, ואף הביא לשינוי מדיניות הטיפול של משרד הביטחון. ביחד עם ראשי אגף השיקום דאז, גובשה תוכנית outreach שהינה היחידה במינה בעולם, ובמסגרתה הוזמנו כל פדויי השבי מ[[מלחמת השחרור]] ואילך להערכה, וזכותם לטיפול הוכרה.
-'''מחקרים בתחומים נוספים'''
-באוניברסיטת ת"א, פעילותה המחקרית של זהבה סולומון העמיקה והתרחבה. מחקריה מאז ועד היום עוסקים בהתמודדותם של [[ניצולי שואה]], חולי נפש, ובני משפחותיהם, ובעיקר ילדים בסיכון החיים בסביבה אברסיבית ופוגענית.
-ב[[מרכז אדלר]] באוניברסיטת תל אביב היא יזמה וניהלה מחקרים רחבי היקף שבחנו את השפעתם הפתוגנית והסלוטוגנית של אירועי דחק, במשפחה (גילוי עריות) ובאלימות פוליטית (כמלחמה, [[שואה]] ו[[טרור]]), על ילדים.
-==מאמרים==
-מבין כ-300 המאמרים שפרסמה זהבה סולומון, למעלה מ-100 פורסמו בכתבי העת החשובים והיוקרתיים בתחומה בעת שירותה הצבאי. זהו ללא ספק השג יוצא דופן לחוקרת שעובדת במסגרת שאינה אקדמית.
-Solomon, Z., Kotler, M., Mikulincer, M. (1988). Combat related post-traumatic stress disorder among second generation Holocaust survivors: Preliminary findings. American Journal of Psychiatry, Vol.145, 865-868.
-Z. Solomon. (1990). Does the war end when the shooting stops? The psychological toll of war. Journal of Applied Social Psychology, Vol.20, 1733-1745.
-Solomon, Z., Neria, Y., Ohry, A., Waysman, M., & Ginzburg, K. (1994). PTSD among Israeli former prisoners of war and soldiers with combat stress reaction: A longitudinal study. American Journal of Psychiatry, Vol.151, 554-559.
-Z. Solomon. (1995). From denial to recognition: Attitudes toward Holocaust survivors from World War II to the present. Journal of Traumatic Stress, Vol.8, 215-228.
-Ginzburg, K., Solomon, Z., Koifman, B., Keren, G., Roth, A., Kriwisky, M., Kutz, I., David, D.,& Bleich, A. (2003). Trajectories of posttraumatic stress disorder following Myocardial infarction: A prospective study. Journal of Clinical Psychiatry, Vol. 64, 10, (pp. 1217-1223).
-Solomon, Z., & Dekel, R. (2005). PTSD among Israeli ex-Prisoners of war: 18 and 30 years after release. The Journal of Clinical Psychiatry, 66(8), 1031-1037.
-Solomon, Z., & Lavi, T. (2005). Israeli Youth in the Second Intifada: PTSD and Future Orientation. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 44 (11), 1167-1175.
-Solomon, Z., Shklar, R., & Mikulincer, M. (2005). Front line treatment of combat stress reaction: A 20 year longitudinal evaluation. American Journal of Psychiatry, 162, 2309-2314.
-Solomon, Z., Gelkopf, M., & Bleich, A. (2005). Is Terror Gender Blind? Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology, 40(12), 947-954.
-Solomon, Z., Mikulincer, M. (2006). Trajectories of PTSD: A 20-Year Longitudinal Study. American Journal of Psychiatry, 163, 659-666.
-==ספרים==
-Combat Stress Reaction: The Enduring Toll of War (Springer Series on Stress and Coping) by Zahava Solomon (1993)
-Coping with War-Induced Stress: The Gulf War and the Israel Response (Springer Series on Stress and Coping) by Zahava Solomon (1995)
-Posttraumatic Stress Disorder: A Lifespan Developmental Perspective by Andreas Maercker, Matthias Schutzwohl, and Zahava Solomon (1999)
-"הסוד ושברו – סוגיות בגילוי עריות", ספר שכרכה סולומון יחד עם ד"ר צביה זליגמן
-"ילדות בצל השואה ספר שכרכה סולומון " יחד עם ד"ר ג'וליה צייטין,
+==מפרסומיה==
-קישורים – Links
+===ספרים===
+<div style="direction: ltr;">
+* Solomon, Z. (1993''). '''Combat Stress Reaction: The Enduring Toll of War'''''. New York: Plenum Press. 248p.
+* Solomon, Z. (1995) '''''Coping with War-Induced Stress: The Gulf War and the Israeli Response'''''. New York: Plenum Press. 254p.
+* Marker, A. Schuntzwohl, M., & Solomon, Z. (1999) '''Post Traumatic Stress Disorder: A Lifespan Development Perspective'''. Bern: Hogrefe & Huber Publishers. 264p.
+* בלייך, א., וסולומון, ז. (עורכים). (2002). '''נכות נפשית: היבטים רפואיים, חברתיים ושיקומיים'''. הוצאת משרד הביטחון.
+* זליגמן, צ., וסולומון, ז. (עורכות). (2004). '''הסוד ושברו: סוגיות בגילוי עריות'''. הוצאת הקבוץ המאוחד.
+* סולומון, ז. צ'ייטין, ג. (עורכות). (2007). '''ילדות בצל השואה'''. הוצאת הקיבוץ המאוחד.
+* להב, י. סולומון, ז. (עורכות). (2019). '''משחזור לזיכרון: טפול בטראומה נפשית'''. הוצאת רסלינג.</div>
+===מאמרים===
-. http://www.biomedexperts.com/Profile.bme/1330489/Zahava_Solomon
+עד שנת 2009 פרסמה סולומון למעלה מ-450 מאמרים בכתבי עת מקצועיים. מאמריה אלו פורסמו גם בעת שירותה הצבאי, וביתה שאת בהיותה פעילה במסגרת אקדמית.
+<div style="direction: ltr;">
+* Solomon, Z., Kotler, M., Mikulincer, M. (1988). '''Combat related post-traumatic stress disorder among second generation Holocaust survivors: Preliminary findings.''' American Journal of Psychiatry, Vol.145, 865-868.
+* Z. Solomon. (1990). '''Does the war end when the shooting stops? The psychological toll of war.''' Journal of Applied Social Psychology, Vol.20, 1733-1745.
+* Solomon, Z., Neria, Y., Ohry, A., Waysman, M., & Ginzburg, K. (1994). '''PTSD among Israeli former prisoners of war and soldiers with combat stress reaction: A longitudinal study.''' American Journal of Psychiatry, Vol.151, 554-559.
+* Z. Solomon. (1995). '''From denial to recognition: Attitudes toward Holocaust survivors from World War II to the present.''' Journal of Traumatic Stress, Vol.8, 215-228.
+* Ginzburg, K., Solomon, Z., Koifman, B., Keren, G., Roth, A., Kriwisky, M., Kutz, I., David, D.,& Bleich, A. (2003). '''Trajectories of posttraumatic stress disorder following Myocardial infarction: A prospective study.''' Journal of Clinical Psychiatry, Vol. 64, 10, (pp. 1217-1223).
+* Solomon, Z., & Dekel, R. (2005). '''PTSD among Israeli ex-Prisoners of war: 18 and 30 years after release.''' The Journal of Clinical Psychiatry, 66(8), 1031-1037.
+* Solomon, Z., & Lavi, T. (2005). '''Israeli Youth in the Second Intifada: PTSD and Future Orientation.''' Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 44 (11), 1167-1175.
+* Solomon, Z., Shklar, R., & Mikulincer, M. (2005). '''Front line treatment of combat stress reaction: A 20 year longitudinal evaluation.''' American Journal of Psychiatry, 162, 2309-2314.
+* Solomon, Z., Gelkopf, M., & Bleich, A. (2005). '''Is Terror Gender Blind?''' Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology, 40(12), 947-954.
+* Solomon, Z., Mikulincer, M. (2006). '''Trajectories of PTSD: A 20-Year Longitudinal Study.''' American Journal of Psychiatry, 163, 659-666.
+</div>
+== קישורים חיצוניים ==
-הקובץ נכתב בשיתוף הסטודנטים הישראלים ב-VIU סמסטר פברואר 2009
+* {{פרס ישראל|zahava-solomon|פרופ' זהבה סולומון}}
+* [https://web.archive.org/web/20120110135732/http://www.biomedexperts.com/Profile.bme/1330489/Zahava_Solomon זהבה סולומון]
+* [https://archive.today/20121218165742/www1.tau.ac.il/pressoffice/index.php/press/1337-190309.html פרופ' זהבה סולומון], אוניברסיטת תל אביב
+* [https://emetprize.com/award-page/1/140 הדף אודותיה] באתר [[פרס א.מ.ת]]
+* {{הארץ|גדעון לב|קישור מחבר=ללא|מומחית לפדויי שבי: "חלקם חוזרים כפליטים בארצם. יכולה להיות טראומה על טראומה"|0000018b-f846-dafe-a18f-fb47e71f0000|23 בנובמבר 2023}}
+* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007281240305171|זהבה סולומון}}
+{{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}}
+==הערות שוליים==
-ראובן סולומון
+{{הערות שוליים}}
+{{בקרת זהויות}}
+{{מיון רגיל:סולומון, זהבה}}
+[[קטגוריה:זוכי פרס ישראל בחקר העבודה הסוציאלית]]
+[[קטגוריה:קצינות צה"ל בדרגת סגן-אלוף]]
+[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת תל אביב: עבודה סוציאלית]]
+[[קטגוריה:עובדות סוציאליות ישראליות]]
+[[קטגוריה:עובדים סוציאליים ישראלים]]
+[[קטגוריה:עובדות סוציאליות יהודיות]]
+[[קטגוריה:זוכות פרס ישראל]]
+[[קטגוריה:זוכי פרס ישראל]]
+[[קטגוריה:זוכות פרס א.מ.ת.]]
+[[קטגוריה:זוכי פרס א.מ.ת.]]
+[[קטגוריה:אפידמיולוגיות ישראליות]]
+[[קטגוריה:אפידמיולוגים ישראלים]]
+[[קטגוריה:בוגרות אוניברסיטת חיפה]]
+[[קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת חיפה]]
+[[קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת פיטסבורג]]
+[[קטגוריה:ישראליות שנולדו ב-1950]]
+[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1950]]