הצגת המקור של הדף "לפנים משורת הדין"

אין באפשרותך לערוך את הדף הזה, מהסיבה הבאה:

כתובת ה־IP שלך נחסמה בכל אתרי הוויקי.

החסימה בוצעה על־ידי ‪EPIC‬. הסיבה שניתנה לחסימה היא: Open proxy/Webhost: See the help page if you are affected

תחילת החסימה: 10:48, 2 ביולי 2024
פקיעת החסימה: 10:48, 2 ביולי 2025

כתובת ה־IP הנוכחית שלך היא 206.189.44.186. הטווח החסום הוא 206.189.32.0/20.

יש לציין את כל הפרטים האלה בכל פנייה לבירור החסימה. אם נראה לך שנחסמת בטעות, אפשר למצוא מידע נוסף והוראות בדף המדיניות הגלובלי No open proxies.

מלבד זאת, נא לדון בחסימה על־ידי שליחת בקשה לביקורת באתר מטא. אפשר גם לשלוח מכתב בדואר אלקטרוני לתור ה־VRT של הדיילים בכתובת stewards@wikimedia.org ולכלול בו את כל הפרטים לעיל.

באפשרותך לצפות בקוד המקור של הדף הזה ולהעתיקו.

'''לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין''' היא הנהגה המוטלת על האדם לעשות מֵעֵבר לחיוב המוטל עליו כלפי חברו, ולנהוג עמו במידת ה[[גמילות חסדים|חסד]]. דרישה זו נלמדה על ידי [[חז"ל]] מפסוקים שונים ב[[מקרא]]{{הערה|רמב"ן, דברים ו, יח}}.

"שורת הדין" היא הקו שמסמל את החיוב הנדרש{{הערה|מכילתא דרבי ישמעאל, פרשת יתרו, מסכתא דעמלק, פרשה ב, מהדורת הורוביץ-רבין, עמ' 198}}, ולפנים מן השורה, היא מעבר לחיוב הנדרש.
שורת הדין היא התנהגות על פי ה[[הלכה]] בלבד, ללא ויתור או התחשבות בטובתו של הזולת.

יש שכתבו שהחיוב לעשות לפנים משורת הדין הוא רק בדברים שפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. ויש שכתבו שהחיוב הוא דווקא בדבר שיש איזה סיבה או עניין שבעבורה יתחייב ליתן ממון לחברו, אלא שה[[תורה]] פטרה אותו, ועל זה נאמר שיש לוותר ולעשות לפנים משורת הדין{{הערה|אנציקלופדיה תלמודית, כרך לז, לפנים משורת הדין (המתחיל בטור שמט), עמ' 2}}.

== מקור הדין ==
ב[[תלמוד בבלי]] למדו עיקרון זה של לפנים משורת הדין מהפסוק {{ציטוטון|וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן"|{{תנך|שמות|יח|כ}}}} ודרשו חז"ל 'אשר יעשון' - זה לפנים משורת הדין{{הערה|מכילתא יתרו מסכתא דעמלק פרשה ב; מכילתא דרשב"י שמות שם}}.

דרשה זו של חכמים מוזכרת מספר פעמים בתלמוד - במקרה אחד [[רבי ישמעאל]] שקנה משא שנשא חברו, כדי להיפטר מן החובה לסייע לו להרים את המשא, אף על פי שמעיקר הדין היה פטור מלסייע בהרמת משא ([[זקן ואינה לפי כבודו]]). התלמוד קובע שרבי ישמעאל נהג במקרה זה לפנים משורת הדין{{הערה|בבא מציעא ל, ב}}.

מקרה נוסף מספר על אישה שהראתה [[דינר]] ל[[רבי חייא]] ושאלה אם הדינר הוא טוב או רע. רבי חייא השיב שהדינר טוב, אך כאשר באה האישה לשוק, לא רצו לקחת ממנה את הדינר משום שלדעת הסוחרים הדינר היה רע. כשנודעה לרבי חייא טעותו, הוא ביקש להחליף לאשה את הדינר שלה בדינר שלו{{הערה|בבא קמא צט,ב-ק, א}}. רבי חייא נהג בכך לפנים משורת הדין, משום שעל פי דין, הוא פטור על הוראת הטעות שלו.

== מושגים מקבילים ==
בדומה לעיקרון זה של לפנים מושרת הדין, ישנם בתלמוד עקרונות דומים שנלמדו מפסוקים שונים, לפיהם ישנה מעלה לנהוג 'לפנים משורת הדין'{{הערה|י' אונגר, "'למען תלך בדרך טובים' – על הפסיקה לפנים משורת הדין", משפטי ארץ, דין דיין ודיון (תשס"ב) 446-452}}:

=== ועשית הישר והטוב ===
במקורות תלמודיים נלמד מהפסוק {{ציטוטון|ועשית הישר והטוב|{{תנ"ך|דברים|ו|יח}}}} שחובה לנהוג בדרך הישר והטוב כנימוק לקביעתן של תקנות שאינן על פי דין, אך לא כנימוק לפסיקה של בית הדין לפנים משורת הדין. כך, למשל, בתקנות כמו דינא [[בר מצרא]]{{הערה|שם=הורו|חכמים הורו (בבא מציעא קח ע"א) כי כאשר שניים מעוניינים לקנות שדה, ולאחד מהם שדה הגובלת בה, יש לתת עדיפות ברכישה למי ששדהו גובלת בשדה הנמכרת. ההנהגה של "ועשית הישר והטוב" הביאה את חכמים להתחשב בבעל שדה הסמוכה, ובדרך זו לחסוך לו הוצאות וטרחה בעיבוד שני שדות סמוכים.}} או שומה הדר לעולם{{הערה|"שומא הדר לעולם" – אם לווה נמנע מלפרוע את חובו למלווה, רשאי המלווה לפנות לבית הדין כדי שישום את מקרקעי הלווה, ויקבע איזו קרקע רשאי המלווה לגבות מן הלווה. לאחר מכן, רשאי המלווה לסלק את הלווה מן הקרקע שנקבעה כעומדת לפירעון החוב. אף על פי כן, קבעו [[חכמים]] שאם לאחר מכן, מצליח החייב להשיג כסף לפירעון החוב, מסלקים את המלווה מן הקרקע, והיא חוזרת ללווה משום "ועשית הישר והטוב"}}.

הציווי לעשות את הישר והטוב התפרש בתלמודים כציווי המקנה לחכמים סמכות חקיקתית, ולא סמכות שיפוטית לפסוק שלא על פי דין. עם זאת, לדעת ה[[רמב"ן]] "ועשית הישר והטוב" פירושו "פשרה ולפנים משורת הדין"{{הערה|רמב"ן דברים ו, יח (על פי המדרש)}}, ואם כך הפסוק מדבר בסמכות שיפוטית. באופן דומה גם בפסוקים ובספרי ה[[שו"ת]] המאוחרים מצינו שימוש בכלל "ועשית הישר והטוב" בהקשר פסיקתי{{הערה|שו"ת [[יצחק אדרבי|דברי ריבות]], נו}}.

=== והלכת בדרכיו ===
חז"ל למדו מהפסוק {{ציטוטון|והלכת בדרכיו|{{תנ"ך|דברים|כח|ט}}}} כי יש להלך אחרי מידותיו של [[הקב"ה]]. יש מן המפרשים ה[[אחרונים]] שכתבו שמהפסוק לומדים כי יש ללכת לפנים משורת הדין, כשם שהבורא מתנהג לפנים משורת הדין על הבריות{{הערה|12=אנציקלופדיה תלמודית, לעיל' ה"ש 3, עמ' 2}}. המשותף לשני המקרים האלו הוא שאין מדובר בהם בפסיקה או בתקנות אלא בהנהגות פרטיות של חכמים כלפי עצמם. אפשר, שהנהגות אלו אינן בהכרח מחייבות את זולתם. עם זאת, מדבריהם של [[בעלי התוספות]]{{הערה|13=תוספות, בבא מציעא כד,ב, ד"ה לפנים. מתייחסים למקרה שבו נמצאה [[אבידה]] במקום בו מצויים הרבים. שמואל מורה לרב יהודה, שבנסיבות אלו הוא אינו חייב להשיב אבידה. עם זאת, הוא גם מורה לו להשיב את האבידה לאחר שיינתנו בה סימנים, וזאת לפנים משורת הדין. זו אפוא הוראה החורגת מהנהגה פרטית, שהרי היא מופנית כלפי אחרים. }} משמע שהדרישה לנהוג לפנים משורת הדין עשויה להיות מופנית גם כלפי אחרים{{הערה|בבא מציעא כד,ב. }}.

=== למען תלך בדרך טובים ===
מקור תלמודי נוסף ויחיד שבו מוצאים במפורש פסיקה של "לפנים משורת הדין" הוא בדיון שבין תובע לנתבע הוא במקרה של רבה בר בר חנן שבו הסבלים שברו לו [[חבית יין]] בעת שהעבירוה ממקום למקום{{הערה|{{תלמוד בבלי|בבא מציעא|פג|א}}}}, ורב אמר לרבה בר בר חנן להחזיר לסבלים את הגלימות שלהם ולשלם להם [[שכר טרחה]] משום {{ציטוטון|ארחות צדיקים תשמור|{{תנ"ך|משלי|ב|כ}}}}. במקרה זה אדם נדרש להפסיד ממון כדי לנהוג עם זולתו "לפנים משורת הדין". הפרשנים מבארים את הכפל בעניין באותו הפסוק, כי הכתוב בא להוסיף שיש לעשות יותר ויותר משורת הדין{{הערה|אנציקלופדיה תלמודית, ה"ש 3, עמ' 2}}.

== אזכורים בתלמוד ==
בתלמוד נזכרו כמה סיפורים על אמוראים שהתנהגו על פי דין זה של לפנים משורת הדין. אחת מהדוגמאות היא בדיני מצוות [[השבת אבידה]]{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא|כד|ב}}, בתרגום ל[[עברית]]}}:
:[[רב יהודה]] היה הולך אחרי [[שמואל (אמורא)|מר שמואל]] ב[[שוק (מסחר)|שוק]] של {{מונחון|בי דיסא|שם מקום}}. אמר לו (לשמואל): מצא כאן [[ארנק]] מה הדין?
:אמר לו: הרי אלו שלו.
:בא ישראל ונתן בה סימן מהו?
:אמר לו: חייב להחזיר.
:תרתי?! (רב יהודה תמה על הסתירה שבין שתי ההוראות של רבו)
:אמר לו: לפנים משורת הדין. כלומר, לפי "שורת הדין" אין חיוב להחזיר אבדה שנמצאה במקום כזה, אבל מוטב להחזירה לפנים משורת הדין.
החיוב לפעול לפנים משורת הדין מודגש במיוחד בדברי [[רבי יוחנן]]: {{ציטוט|תוכן=דאמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא (שם מקום) לדיינו? אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין|מקור={{בבלי|בבא מציעא|ל|ב}}|אנגלית=}}

== סיבות לנהוג "לפנים משורת הדין" ==
לדעת ה[[רמב"ם]] בספרו [[מורה הנבוכים]]{{מקור|במורה נבוכים לא מוצע כלל הסבר לדין זה|נושא=יהדות}} הסיבה להנהגה של לפנים משורת הדין היא מאחר שנורמות משפטיות הן כללי התנהגות בעלי תוקף משפטי והן כלליות ושוות לכול. אולם כלל התנהגות טוב הוא כלל המתאים לרוב הציבור - לרובו ולא לכולו. הדברים אמורים לא רק בחוקים מעשה ידי אדם, אלא גם בחוקים ומשפטים שבתורה. הרמב"ם מבאר במורה הנבוכים כי, שלא כ[[רופא]] המרפא את החולה האינדיבידואלי, הרי חוקי התורה, בהיותם כלליים ולא אינדיבידואליים, עלולים שלא להתאים למיעוט. מכאן הצורך לבוא לעזרת המיעוט הנפגע מן החוק הצודק ביחס לכלל{{הערה|רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג' פרק ל"ד}}.

לפי הרמב"ם במשנה תורה (הלכות סנהדרין, פרק כ"ד הלכה ו') על הדיין לסטות משורת הדין להשתמש בכלל "הפקר בית דין הפקר" בשביל ליצור מצב צודק יותר, בפסיקה הישראלית העיקרון הזה שומש בצורה רכה יותר, על ידי מתן לסעד לדחות ביצוע דבר שהוסכם שיבוצע קודם לכן<ref>[[נחום רקובר]] "המשפט העברי בפסיקת בתי המשפט בישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, [[משרד המשפטים]] ו[[מורשת המשפט בישראל]] (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 290-291: "הפקר בית דין הפקר" - כלל המסייע לעשיית צדק ומניעת פרצות ותקלות. [http://www.daat.ac.il/daat/vl/court/court01.pdf אתר דעת]</ref>.

[[המשפט האנגלי]] מבקש לעזור למיעוט באמצעות דיני ה"יושר" שבאו להמתיק את הדין הכללי הפוגע. להבדיל מדיני ה"יושר" האנגליים, שהם חלק אינטגרלי של הדין, כללי "לפנים משורת הדין" יורדים ממישור החקיקה והשיפוט המדינתיים אל המישור הפרטי הדורש התנהגות מוסרית האישית של כל אדם בחיי היום יום. ללא כלל זה, כאשר אין אדם מוותר משלו ותחת זאת הוא עומד בתוקף על מלוא זכויותיו, אין יישובו של עולם יכול להתקיים, כדברי רבי יוחנן: "לא חרבה ירושלים – אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה" (הישר והצודק) ולא עשו "לפנים משורת הדין"{{הערה|בבא מציעא ל,ב}}{{הערה|צ' טל, "לפנים משורת הדין" קובץ הציונות הדתית (תשנ"ז) 112-116}}.

== מקורות השוללים פסיקה לפנים משורת הדין ==
בניגוד למקורות המחייבים פסיקה לפנים משורת הדין, ישנם בתלמוד גם מקורות שמהם ניתן להסיק שהדיין אינו רשאי לפסוק לפנים משורת הדין. מן הפסוק {{ציטוטון|ודל לא תהדר בריבו|{{תנ"ך|שמות|כג|ג}}}} למדו, שאסור לדיין לפסוק דין לטובת הדל כדי לסייע לו "להתפרנס בנקיות", משום שבכך הוא "מקלקל את הדין"{{הערה|רש"י, ויקרא יט, טו. ראו גם רש"י, דברים א, יז}}. בהקשר אחר נקבע, שאין מרחמים בדין{{הערה|22=משנה כתובות ט,ב}}. המשנה דנה באדם שנפטר והניח כמה חייבים הנושים בו - אשה ובעל חוב ויורשים. לדעת [[רבי טרפון]] הכסף צריך להינתן לכושל (לעני) מביניהם, ואילו לפי [[רבי עקיבא]] אין מרחמים בדין, ולכן אין לקבוע סדרי קדימה בין נושים לפי מצבם הכלכלי. מחלוקת זו בין רבי עקיבא לרבי טרפון עוסקת בקביעת הדין, בחקיקה אך לא בפסיקה. משום כך, אין לכאורה בקביעה העקרונית של רבי עקיבא, שאין מרחמים בדין, כדי לשלול פסיקה לפנים משורת הדין. [[רבנו תם]] הבין כי העיקרון המובא על ידי רבי עקיבא מקיף גם את תחום הפסיקה. בסוגיה ב[[בבא בתרא]]{{הערה|בבא בתרא ה, א}}, סופר על מקרה שבו אדם בשם רוניא, רכש שדה סמוך לשדה של רבינא. רבינא ביקש אף הוא לרכוש את אותה שדה, ומשום כך סילק את רוניא, "משום דינא ד[[בר מיצרא]]", אך רב ספרא, בנו של רב ייבא, מנע זאת ממנו. לפי [[רש"י]] הסיבה הייתה כדי לרמוז לרבינא שעליו לרחם על רוניא העני, ולא לסלקו מן השדה שרכש במיטב כספו. רבנו תם המובא בתוספות על הסוגיה, דוחה את פירושו של רש"י, בין השאר בטענה כי רב ספרא נהג בניגוד לקביעתו של רבי עקיבא ש"אין מרחמים בדין". לדעתו, האיסור לרחם בדין אינו נוגע רק לרחמים המעצבים את החוק, אלא גם לרחמים המעצבים את הפסיקה{{הערה|תוספות, שם, ד"ה ארבעה}}.

אולם, פרשנים אחרים הסבירו שקביעה זו שאין מרחמים בדין, נכונה דווקא כשעוסקים בדין רגיל. לעומת זאת, בדין שיסודו ב[[תקנת חכמים]] משום "ועשית הישר והטוב" כמו "דינא דבר מיצרא"{{הערה|שם=הורו}}, בהחלט יש מקום לערב שיקולי רחמים בפסיקה, ואם לא נעשה כך, נמצאנו מחטיאים את מטרת הדין{{הערה|אונגר, למען תלך בדרכים טובים, ' אונגר, "'למען תלך בדרך טובים' – על הפסיקה לפנים משורת הדין", משפטי ארץ, דין דיין, עמ' 460}}. גם ציווי התורה "ודל לא תהדר בריבו", נוגע דווקא לדינים שיסודם ב[[דין תורה]], ואינו חל על דינים הנובעים מתקנות חכמים, שמגמתן לעשות את הישר והטוב. בנוסף ישנם חריגים המצדיקים סטייה מהדין על רקע מעמדו של התובע, מצבם הכלכלי של התובע או הנתבע, וכדומה{{הערה|' אונגר, "'למען תלך בדרך טובים' – על הפסיקה לפנים משורת הדין", משפטי ארץ, דין דיין, עמ' 461}}.

עם זאת, יודגש כי אין הדיין רשאי לפסוק לטובת הדל, רק משום היותו דל, אך יש לו רשות ואולי אף חובה לפסוק לטובתו של הדל לפנים משורת הדין, אם ייווכח שלדלותו הייתה השפעה על התנהגותו{{הערה|' אונגר, "'למען תלך בדרך טובים' – על הפסיקה לפנים משורת הדין", משפטי ארץ, דין דיין עמ' 465}}. בנסיבות אלו, המצב הכלכלי אינו מעצב את פסק הדין ומטה אותו. הדלות היא גורם הנלקח בחשבון בהערכת המעשה שנעשה על ידי העני. 

קיימות מגבלות נוספות על שימוש ב"לפנים משורת הדין": לדעת בעל 'חוות יאיר' משמעותו של "לפנים משורת הדין" היא, לרוב, [[מידת חסידות]] שאינה מחייבת. עם זאת, כאשר התובע הוא אדם גדול, יש מקום לחייבו לנהוג "לפנים משורת הדין"{{הערה|הגהות חוות יאיר בבא מציעא, יג, א (דפי הרי"ף), אות ד}}. 

בהקשר ל[[פשרה במשפט העברי]] הנובעת מסמכותו של בית הדין לפסוק לפנים משורת הדין{{הערה|לדיון מעמיק בפשרה לפנים משורת הדין, ראו הלוי, חיים דוד, פשרה לפנים משורת הדין, שנה בשנה תשנד עמ' 177-187}}, נקבע שסמכותו של בית הדין לפשר היא מוגבלת. בית הדין רשאי להציע את הפשרה לבעלי הדין, אך אין הוא יכול לכפות אותה עליהם{{הערה|אונגר, למען תלך בדרכים טובים, ' אונגר, "'למען תלך בדרך טובים' – על הפסיקה לפנים משורת הדין", משפטי ארץ, דין דיין עמ' 460-467}}.
=== סוגים שונים של לפנים משורת הדין===
# מקרה שלפי הדין הכל חייבים בו, אך ליחידים מסוימים יש פטור מן החיוב בשל נסיבות אישיות ומיוחדות. במקרה זה היחיד נדרש שלא להשתמש בפטור אלא לנהוג לפנים משורת הדין, ולמלא אחר החיוב. כך במקרה בו ר' חייא חייב עצמו בפיצויים עבור נזק שגרם, על אף שהיה פטור מהם{{הערה|בבא קמא צט, ב}}.
# מקרה שלפי הדין הכל פטורים, אך ראוי ליחיד לעשות לפנים משורת הדין ולקיים את החיוב כשאין הדבר גורם לחיסרון כיס. כך למשל, באשר לאבדה לאחר שפג המועד המחייב להשיבה{{הערה|ש' קליינמן, אונגר, למען תלך בדרכים טובים, ' אונגר, "'למען תלך בדרך טובים' – על הפסיקה לפנים משורת הדין", משפטי ארץ, דין דיין עמ' 351}}. אם ההשבה אינה גורמת למשיב הפסד ממון, הרי ראוי שישיב לפנים משורת הדין. בדומה לכך, אבדה שנמצאה במקום שרבים מצויים בו, ויש להניחה שבעליה התייאש ממנה. לפי הדין אין חובה להשיבה, אך לפנים משורת הדין ראוי להשיבה בסימנים{{הערה|בבא מציעא כד,ב}}, אם השבת האבדה לא תגרום למשיב חיסרון כיס או הפסד ממון.
# מקרה שלפי הדין הכל פטורים, ואף נגרם ליחיד הפסד גדול בגין נזק שנגרם לו. גם בנסיבות חריגות אלה, ראוי שהיחיד יוותר על הפסדו, לפנים משורת הדין, ולא עוד אלא שאף ישלם למי שגרם לו את הנזק{{הערה|בבא מציעא פג ע"א; ירושלמי, בבא מציעא ו, ו; ונציה, דף יא ע"א}}.

=== אכיפה של חיוב שהוא לפנים משורת הדין ===
במקורות המשפט העברי ישנה מחלוקת בשאלה האם בית הדין רשאי לכפות על בעל דין פסיקה שהיא בגדר לפנים משורת הדין{{הערה|אונגר, למען תלך בדרכים טובים, י' אונגר, "'למען תלך בדרך טובים' – על הפסיקה לפנים משורת הדין", משפטי ארץ, דין דיין ודיון (עמ' 475-471}}:

ה[[המרדכי]] פסק שבית הדין רשאי לכפות על בעלי הדין פסיקה שהיא בגדר לפנים משורת הדין{{הערה|מרדכי, בבא מציעא, פרק ב, סימן רנז}}. לעומתו, [[רבנו ירוחם]] קובע, שאין הדיין רשאי לכפות על בעל הדין לנהוג לפנים משורת הדין{{הערה|רבנו ירוחם מישרים, נתיב א, חלק ד, ט,ב}}. הוא לומד זאת מדברי [[הרא"ש]], שפסק שאין לכפות על מוצא אבדה להכריז עליה, במקום שעל פי דין אין הוא חייב בכך{{הערה|פסקי הרא"ש, בבא מציעא, פרק ב, סימן ז}}.

ה[[בית יוסף]] קיבל את פסיקת רבנו ירוחם, ודחה את פסיקת 'המרדכי'{{הערה|בית יוסף, חו"מ יב, מחו' ה}}. אולם, ה[[ב"ח]] חלק עליו ופסק כ'מרדכי'{{הערה|ב"ח, טור חו"מ יב, ס"ק ד, ד"ה איתא בסוף האומנים}}. ה[[רמ"א]] הביא את שתי הדעות להלכה, אך דעתו נוטה להכריע כדעת ה'מרדכי'. לדעתו ראוי לכפות לפנים משורת הדין אך, אין כח ביד הדיינים לכוף לבעל דין להיכנס לפנים משורת הדין{{הערה|שו"ת הרמ"א, לב}}.

[[רבי יהונתן אייבשיץ]] מכריע אף הוא שניתן לכפות על בעל דין לנהוג לפנים משורת הדין, אך כפייה זו לא תהיה באמצעות שוטים או [[נידוי (הלכה)]], אלא בדברים. כלומר, משכנעים את האדם לקיים את החיוב המוטל עליו, ומכריזים בפניו, שאם יסרב ייחשב כעבריין{{הערה|אורים תומים יב,ד}}. ב[[שו"ת צמח צדק]] חלק על כך ולדעתו ניתן לכפות לנהוג לפנים משורת הדין, אף על ידי נידוי{{הערה|שו"ת צמח צדק, פט}}.

קליינמן{{הערה|ר"ש קליינמן, "כפיית נורמות של 'לפנים משורת הדין' על גופים ציבוריים", ספר שמגר, מאמרים א (תשס"ג), עמ' 484-485}} מציין כי על אף שלבית הדין, באופן עקרוני, יש סמכות לחייב בעל דין לנהוג לפנים משורת הדין, מעיון בפוסקים ובספרות השו"ת מתקבל הרושם שפוסקי הלכה ודיינים, לפחות בדורות האחרונים, לא הרבו להשתמש בסמכותם זו. הפוסקים ממעטים לאכוף פסקים שמכוח לפנים משורת הדין, ובדרך כלל הם מסתפקים בהמלצה לקיומם של הפסקים.

=== מעמדו של הציבור ב"לפנים משורת הדין" ===
לעיתים, אחד מן הצדדים לדיון עשוי להיות הציבור. כך יהיה כאשר היחיד תובע את אחת הרשויות או גופים ממשלתיים או, לחלופין, כאשר הרשויות או גופים ממשלתיים תובעים את היחיד. ייתכנו גם מקרים בהם שני הצדדים הם גוף ציבורי. מעמדו של הציבור בפסיקות שהן לפנים משורת הדין - אינו ברור. ישנם שיקולים המדגישים את חובת הציבור לנהוג לפנים משורת הדין עם היחיד וישנם שיקולים המחייבים את היחיד לנהוג לפנים משורת הדין עם הציבור{{הערה|להרחבה ראו ר"ש קליינמן, "יכולת הכפייה על הציבור לנהוג לפנים משורת הדין" מגל יב תשנח עמ' 349-358}}.

==== פעמים שעל הציבור לנהוג לפנים משורת הדין עם היחיד ====
אין עֲנִיוּת בציבור: מקום בו בעלי הדין הם הציבור והיחיד, ייחשב הציבור כעשיר{{הערה|שו"ת מנחת יצחק ה, קכא}}.

==== פעמים שעל היחיד לנהוג לפנים משורת הדין עם הציבור ====
"לסלק מעליו תלונות רבים" – כאשר הציבור תובע את היחיד, ראוי ליחיד לסלק מעליו את תלונות הרבים ולנהוג איתם לפנים משורת הדין. אמנם, אין כאן הוראה מחייבת, אלא המלצה בלבד{{הערה|שו"ת שבות יעקב ב, קפא}}.

ההטבה לרבים היא [[מצווה]] – לעיתים ההטבה לרבים נחשבת מצווה, ואז ראוי ליחיד להיטיב עם הרבים, על ידי שינהג איתם לפנים משורת הדין{{הערה|שו"ת משיב דבר ג,ט}}.

== פסיקת בתי המשפט בישראל ==
במערכת המשפט הישראלית נזקקים שופטים, לעיתים, לעקרון 'לפנים משורת הדין", אם כי יש כאלו שמתנגדים ליישום עיקרון זה בפסיקה{{הערה|ע"א 216/80 בויאר נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד לח (2( 561; בג"�� 376/81 לוגסי נ' שר התקשורת, פ"ד לו(2) 449}}. אחת הדוגמאות להתייחסות עקרונית לנושא "לפנים משורת הדין" היא בפרשת כיתן{{הערה|ע"א 350/77 כיתן נ' וייס, פ"ד לג(2) 785}}. פסק הדין עסק באחריות מעביד (כיתן) בנזיקין בשל כך שעובד שהועסק על ידה כשומר נטל כלי ירייה שהגיע לידיו עקב עבודתו, וביצע באמצעותו רצח. בית המשפט הגיע למסקנה שחברת כיתן אינה נושאת באחריות נזיקית כלפי שאריו של הנרצח, אולם עם זאת ציין השופט [[מנחם אלון]]: "שהרי מסורת ישראל בידינו והיא יסוד מוסד בעולמו של [[המשפט העברי]], שבצדה של מידת הדין מצויה גם החובה לנהוג לפנים משורת הדין". על יסוד דברים אלה הבהיר לכיתן שראוי כי תפצה את האלמנה והיתומים. השופט [[מאיר שמגר]] התנגד למסקנה זו וטען כנגדו: "מסתייג הנני בתכלית מן המגמה העולה מבין השיטין בדברי חברי הנכבד, שלפיה רצוי להעניק לתשלום לפנים משורת הדין מעמד כללי וממוסד בדיני הנזיקין".

== ראו גם ==
*[[כופין על מדת סדום]]
*[[סעד מן הצדק]]
*[[סופרארוגציה]]

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=לפנים משורת הדין}}
* [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=216 לפנים משורת הדין], באנציקלופדיה יהודית "דעת"
* [https://www.kipa.co.il/יהדות/גמרא/לפנים-משורת-הדין/ לפנים משורת הדין] באתר כיפה
* [http://www.tora.us.fm/tnk1/msr/xsd.html לפנים משורת הדין] - מאמרים ב"אתר התנ"ך"
* [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/lifnim.htm לפנים משורת הדין - עקרון אתי, מוסרי ומשפטי], [[דב רפל]], "דעת"
*[http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/skira.asp?id=288 על הדין ועל לפנים משורת הדין], [[אסתר חיות]], "דעת"
<div style="direction: ltr;">
* Shmuel Shilo, [http://heinonline.org/HOL/Page?handle=hein.journals/israel13&div=35&g_sent=1&collection=journals On One Aspect of Law and Morals in Jewish Law: Lifnim Mishurat Hadin], ''Israel Law Review'' 13, 1978
</div>

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:מחילה]]
[[קטגוריה:משפט עברי]]

תבניות המופיעות בדף זה:

תבנית:Trim (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:בבלי (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:בקרת זהויות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:גרשיים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:הערה (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:הערה/קוד (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:הערות שוליים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:מונחון (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:מיזמים (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מקור (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:ציטוט (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:ציטוט/style.css (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:ציטוטון (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:קידוד (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:רווח קל (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:תלמוד בבלי (עריכה)
תבנית:תנ"ך (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:תנך (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Arguments (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Navbar (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Navbox (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:No globals (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:PV-options (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:ParamValidator (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:Sister project links (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:Sister project links/styles.css (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:String (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:בקרת זהויות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:גרשיים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:הערה (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:ספרי קודש (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:ספרי קודש/בבלי (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:ספרי קודש/תנ"ך (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:פרמטרים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)

חזרה לדף לפנים משורת הדין.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/לפנים_משורת_הדין"