הצגת המקור של הדף "אברהם ישעיהו קרליץ"

אין באפשרותך לערוך את הדף הזה, מהסיבה הבאה:
כתובת ה־IP שלך נחסמה בכל אתרי הוויקי.
החסימה בוצעה על־ידי ‪EPIC‬. הסיבה שניתנה לחסימה היא: Open proxy/Webhost: See the help page if you are affected
תחילת החסימה: 10:48, 2 ביולי 2024
פקיעת החסימה: 10:48, 2 ביולי 2025
כתובת ה־IP הנוכחית שלך היא 206.189.44.186. הטווח החסום הוא 206.189.32.0/20.
יש לציין את כל הפרטים האלה בכל פנייה לבירור החסימה. אם נראה לך שנחסמת בטעות, אפשר למצוא מידע נוסף והוראות בדף המדיניות הגלובלי No open proxies.
מלבד זאת, נא לדון בחסימה על־ידי שליחת בקשה לביקורת באתר מטא. אפשר גם לשלוח מכתב בדואר אלקטרוני לתור ה־VRT של הדיילים בכתובת stewards@wikimedia.org ולכלול בו את כל הפרטים לעיל.
באפשרותך לצפות בקוד המקור של הדף הזה ולהעתיקו.
{{מפנה|החזון איש|חזון איש (פירושונים)}}
{{אישיות רבנית
| בת זוג = (בתיה באשה קרליטיץ (לבית ביי)
| שם = הרב אברהם ישעיהו קרליץ{{ש}}(חזון איש)
| שם בשפת המקור = -
| כינוי = חזון איש
| מקום לידה = {{דגל|רוסיה רומנוב}} [[קוסובה (עיירה)|קוסובה]], [[האימפריה הרוסית]] (כיום ב[[בלארוס]])
| מקום פטירה = {{דגל|ישראל}} [[בני ברק]], [[ישראל]]
| תאריך לידה עברי = [[י"א בחשוון]] [[ה'תרל"ט]]
| תאריך פטירה עברי = [[ט"ו בחשוון]] [[ה'תשי"ד]]
| תאריך עלייה = 10 ביולי 1933 
| מקום פעילות = [[יהדות ליטא|ליטא ההיסטורית]] ([[האימפריה הרוסית|רוסיה]], [[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]]; באזור [[בלארוס]] ו[[ליטא]] של ימינו), [[המנדט הבריטי על ארץ ישראל]] /[[מדינת ישראל]]
| התחלת פעילות = 1911
| סיום פעילות = 1953
| השתייכות = [[יהדות חרדית|יהדות-חרדית]]-[[חרדים ליטאים|ליטאית]]
| תחומי עיסוק = [[הלכה]], [[גמרא]]
| רבותיו = אביו הרב [[שמריהו יוסף קרליץ]], הרב משה טוביה
| תלמידיו = הרב [[חיים שאול גריינימן]], הרב [[גדליה נדל]], הרב [[חיים קנייבסקי]], הרב [[יהודה בויאר]], הרב [[נסים קרליץ]] ואחרים
| חיבוריו = ספרי "[[חזון איש]]", "[[אמונה וביטחון (ספר)|אמונה וביטחון]]", "אגרות חזון איש"
}}
ה[[רב]] '''אברהם ישעיהו קַרֶלִיץ''' ([[י"א בחשוון]] [[ה'תרל"ט]], [[7 בנובמבר]] [[1878]] – [[ט"ו בחשוון]] [[ה'תשי"ד]], [[24 באוקטובר]] [[1953]]), המכונה "'''החזון איש'''" על-שם [[חזון איש|סדרת ספריו]], היה מ[[גדול הדור|גדולי הדור]] ה[[ליטאים (זרם)|חרדים הליטאים]] ומ[[פוסק|פוסקי ההלכה]] הבולטים במחצית הראשונה של ה[[המאה ה-20|מאה ה-20]]. ממעצבי דרכה של [[יהדות חרדית|היהדות החרדית]] ב[[ישראל]].

החזון איש לא שימש במשרה רבנית רשמית, אם כי יצירתו התורנית נלמדת ומצוטטת רבות, הן ב[[פרשנות התלמוד הבבלי|פרשנות התלמוד]] והן ב[[פסיקת הלכה]] וב[[בית דין (הלכה)|פסיקת דין]].

==ביוגרפיה==
===נעוריו===
[[קובץ:Kosaŭ. Косаў (1930).jpg|שמאל|ממוזער|250px|קוסובה (1930)]]
[[קובץ:Avrohom Yeshaya Karelitz Pasport Photo.jpg|שמאל|ממוזער|180px|החזון איש בנעוריו]]
נולד ב[[שטעטל|עיירה]] [[קוסובה (עיירה)|קוסובה]] שב[[פלך גרודנו]] של [[האימפריה הרוסית]] (כיום ב[[בלארוס]]). אביו, הרב [[שמריהו יוסף קרליץ]], כיהן כרב העיירה. אמו, ראשה לאה, הייתה בתו של רב העיירה הקודם, הרב [[שאול קצנלנבוגן]], שעזב את משרתו לטובת רבנות [[קוברין|קוֹבּרין]].

למעט תקופה קצרה שבה למד ב"קיבוץ" של ר' [[חיים עוזר גרודזינסקי]] ב{{ו|וילנה}},{{הערה|[[איתם הנקין]], '''פרקים בתולדות חייו של מרן החזון איש זצ"ל – עובדות על דיוקן''', [[המעין]] 223, [[ה'תשע"ח]], עמ' 90-101.}} אברהם ישעיהו קרליץ לא למד ב[[תלמוד תורה|חדר]] או ב[[ישיבה]], וכנראה אף מעולם לא [[סמיכה לרבנות|נסמך כרב]] באופן רשמי. את בסיס השכלתו התורנית קיבל מאביו ומ[[מלמד]] פרטי בשם ר' משה טוביה.{{ביאור|החזון איש מצטט בכתביו, בכמה מקומות, דברי תורה ממורו זה. לפי דוד פרנקל,{{הערה|דוד פרנקל, '''זכור לדוד''' – ספר זיכרון, ח"ב עמ' קמ"ג.}} החזון איש סיפר שאביו שכר לו מלמד פרטי כדי למונעו מחברת ילדים בני גילו ומפטפוטי הבל.}} במשך רוב חייו [[אוטודידקטיות|למד בעצמו]]. אמו סיפרה לימים לרבנית [[מלכה פינקל]], אשתו של הרב [[אליעזר יהודה פינקל]], כי כבר בילדותו למד בהתמדה עצומה. לדבריה, אמר לה פעמים מספר כי אינו אוהב ללמוד, אך הוא לומד מתוך הכרה ש"זה דבר טוב", בציפייה שגם המתיקות תגיע.{{הערה|מובא מפיה (מתורגם מ[[יידיש]]) אצל: שיינרמן, אהל משה - במדבר, עמ' תרצ"ז.}} אחיו, הרב [[מאיר קרליץ]], סיפר בהספדו כי ב[[בר מצווה|בר המצווה]] שלו קיבל על עצמו להקדיש את כל כוחותיו לתורה. לפי סיפור נפוץ, בילדותו לא ניכרו כישרונותיו, אך יש המכחישים פרט זה.{{ביאור|– גיסו, הרב [[יעקב ישראל קניבסקי]].{{הערה|[[יעקב ישראל קניבסקי]], '''תולדות יעקב''' עמ' צג.}} [[בנימין בראון]] מקבל את שתי הגרסאות ומשער כי אף על פי שאכן היה כישרוני, הוא הוערך בסביבתו כבינוני בשל שיטת לימודו השונה, שלא עמדה בקריטריונים המקובלים של הלמדנות הישיבתית.{{הערה|[[בנימין בראון]], '''החזון איש: הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית''', ירושלים תשע"א, עמ' 20.}}}}

עם זאת, [[בנימין בראון]], חוקר חייו ומשנתו של החזון איש, טוען כי ניכרת השפעה של [[תנועת ההשכלה היהודית|ספרות ההשכלה]] בכתביו וכך גם ב[[שירה|שיר]]ים ספורים ששרדו מפרי עטו. השפעה זו באה לידי ביטוי הן בכתיבתו המליצית ובסגנונה והן בהקפדה על כתיבה עברית נטולת מילים לועזיות, בשונה מרבנים אחרים בני דורו.{{הערה|בראון, '''החזון איש''' (תשע"א), עמ' 21–22 (ראו שם דוגמאות נוספות). אין מקורות לחשיפה ישירה שלו לספרות ההשכלה, אך ייתכן כי הייתה השפעה עקיפה.}} לעומתו, [[שלמה זלמן הבלין (חוקר תלמוד)|שלמה זלמן הבלין]] טען כי התימוכין להשערה זו לוקים ב[[אנכרוניזם]], משום ש[[ספרות רבנית|הספרות הרבנית]] נכתבה בכל הדורות בעברית, אך דווקא [[ספרות יידיש|ספרות היידיש]] הייתה בתקופה זו ב[[יידישיזם|תקופת פריחתה]].{{הערה|שלמה זלמן הבלין, "[https://www.daat.ac.il/daat/ktav_et/maamarim/havlin-hazon1.pdf החזון איש]", '''[[קתרסיס (כתב עת)|קתרסיס]]''' 18 (תשע"ג), עמ' 12–73, ב[[אתר דעת]].}}

החזון איש נודע כבר מגיל צעיר כשתקן: הוא כותב על עצמו במכתב {{ציטוטון|אוהב אני את העצלות והשתיקה}}.{{הערה|קרליץ, '''קובץ אגרות''', ח"ג, איגרת ל"א.}} לאחד ממקורביו, [[יצחק גרשטנקורן]], מייסד העיר [[בני ברק]], הסביר כי בשנות העשרה שלו החליט שלא יוציא מפיו דבר שאינו מגובש כל צורכו, אך מכיוון שדברים מגובשים הוא נוהג לכתוב, נדיר שיהיה דבר מה שעליו לומר בפיו.{{הערה|גרשטנקורן, '''חזון איש''', עמ' 18, מצוטט אצל: בראון, '''החזון איש''' עמ' 21, הערה 14.}}

בשנת [[תרנ"א]] ([[1891]]) נפטר סבו, הרב [[משפחת קרליץ|שמשון קרליץ]]. בנו, הרב שמריהו יוסף קרליץ, נעדר באותו יום מהעיירה, והנכדים מאיר ואברהם ישעיהו, בני 16 ו-12 בהתאמה, הכינו בעצמם דברי [[הספד]], שקרא האח הבכור מאיר בשעת ה[[הלוויה]].{{הערה|הרב [[צבי רוטברג]], נכדו של הרב מאיר קרליץ, בשמו; מובא אצל: אברהם ישכר קניג, '''גנזים ושו"ת חזון איש''', חלק שני, ירושלים תשע"ב, עמ' כג, הערה 3.}}

בנעוריו נסע החזון איש ללמוד ב[[ברסט ליטובסק|בריסק]],{{ביאור|בראון דן גם בגרסה שלפיה נסיעתו הייתה ל[[ישיבת וולוז'ין]],{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 23.}} אך כפי הנראה היא מוטעית, לאור עדות הרב [[איסר יהודה אונטרמן]] שה"חזון איש" למד בבריסק.{{הערה|[[אליעזר שטיינמן]] (עורך), '''[[אנציקלופדי�� של גלויות]]''': סדרת פולין, כרך שני: '''בריסק-דליטא''', תל אביב: חברת אנציקלופדיה של גלויות, תשט"ו, עמ' 165.}}}} אולם לא מצא בה את מקומו ושב לביתו בקוסובה. סיבת הנסיעה הייתה כדי ללמוד מפי רבי [[יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בית הלוי)|יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק]] מבריסק, שלימד בעיר רבנותו בריסק לאחר שעזב את ישיבת וולוז'ין עד פטירתו בשנת [[תרנ"ב]] ([[1892]]).{{הערה|י. סג"ל [=יהושע לוין], '''רבי ועלוול: דער איידל מאן''', בני ברק תשס"ג, בשם רבי זאב אידלמן בשם אמו של החזון איש.}} מספר השערות הועלו בעניין חזרתו המהירה לביתו: החל בגעגועים להוריו, דרך בעיות הלכתיות ([[איסור חדש]], שנהגו בו [[קולא]] בבריסק, על פי הוראת הרב [[יואל סירקיש]], שכיהן שם בעבר כ[[מרא דאתרא]]) וכלה בחברה רעה מבחינה רוחנית שבה נתקל בבריסק.{{הערה|שם=בראון 23–24|בראון, '''החזון איש''', עמ' 23–24 והערה 21.}}{{ביאור|בראון{{הערה|שם=בראון 23–24}} מצטט את אחיינו של החזון איש, הרב [[חיים קנייבסקי]], שגרסתו משלבת בין שניים מההסברים שהועלו. לדבריו, החזון איש "אמר שאיסור חדש הצילו מחברה רעה שלא נסחף אליה". בראון מסביר זאת כהתייחסות לחברה בישיבת וולוז'ין שבה נשבה רוח ההשכלה; אך דברי החזון איש המצוטטים בדבר איסור "חדש" מלמדים שהסיפור היה בבריסק ולא בוולוז'ין, שבה לא הייתה נהוגה הוראת הב"ח.}}

בשנת [[תרס"א]] ([[1901]]) פורסמו בכתב העת "[[הפלס (ירחון)|הפלס]]" מספר תגובות בשמו של החזון איש, תחת הכינוי "אי"ש מקָאסאווא [=קוסובה]". באחת מהן הגן על החישוב המקובל ב[[הלוח העברי|לוח העברי]] מפני ערעור אפשרי שהעלה רב אחר.{{הערה|1=בראון ('''החזון איש''', עמ' 28) מעלה השערה, שמא הרב המערער, שהזדהה ב[[פסבדונים]] "רב אשי", היה אף הוא החזון איש בעצמו (אשי=איש), שהעמיד מלכתחילה את אפשרות הערעור כדי לשלול אותה.}} אלו, ככל הידוע, היו דבריו הראשונים שבאו בדפוס.

בחורף [[תרס"ה]] ([[1905]]) שהה החזון איש זמן ממושך בעיר [[וילנה]] ולמד בקיבוץ של רבי [[חיים עוזר גרודזנסקי]] שם. ייתכן שהתעכב גם כתוצאה משיבושי הדרכים בעקבות [[מהפכת 1905]], שנמשכה על פני השנה כולה.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 29–30, בעיקר בהערה 43.}}

===תקופת כווידאן===
[[קובץ:Kooperatinė Kvėdarnos pieninė.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ה[[מחלבה]] ה[[קואופרטיב]]ית של קווידרנה (1938)]]
[[קובץ:Chazon ish 1911.jpg|ממוזער|250px|שמאל|עמוד השער של ספר "חזון איש" במהדורתו הראשונה, וילנה תרע"א]]
בחורף [[תרס"ו]] (סוף 1905), בגיל 27, התארס עם בתיה (באשה), בתו של מרדכי ביי, סוחר מן העיירה [[קווידרנה|קווידַרנה]] (ביידיש: כווידאן) שבמערב [[ליטא]], שהייתה מבוגרת ממנו בהפרש משמעותי.{{ביאור|לא ידועים פרטים מדויקים על אודות שנת לידתה וממילא על פער הגילים ביניהם. על פי ה[[סופר]] [[חיים גראדה]],{{הערה|[[חיים גראדה]], '''מלחמת היצר''' עמ' 135–136.}} מניין שנותיה היה כפול משנותיו; אולם ייתכן שה[[דמות ספרותית|דמות הספרותית]] "מחזה אברהם", המבוססת ללא ספק על דמותו של החזון איש, אינה זהה לחלוטין על כל פרטיה.}} משפחת קרליץ הסכימה ל[[שידוך]] משום שהיא נחשבה לאישה חרוצה ויראת שמים, מה גם שבנם אברהם ישעיהו היה ידוע כחולה לב ומחמיר בהלכה וחיפש אישה שתקבל על עצמה את עול ה[[פרנסה]] ותאפשר לו [[לימוד תורה|ללמוד תורה]].{{הערה|בראון, '''החזון איש''' עמ' 30, על פי גראדה.}} לאחר שנחתמו ה"[[תנאים (אירוסין)|תְּנָאים]]" התברר כי המחותן לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו הכלכליות וכי הכלה המיועדת מבוגרת מכפי שחשבו; עקב כך ביקשו בני משפחתו של החזון איש לסגת מן השידוך, אולם הוא סירב בנימוק שאין לבייש בת ישראל בשום מצב ולאחר שסוכם מה שסוכם אין לסגת.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 31, על פי גראדה, '''מלחמת היצר''' עמ' 136. בראון מסביר זאת על פי המובא ב[[הרמ"א|רמ"א]] ([[s:שולחן ערוך אבן העזר ב#סעיף א|אבן העזר ב א]]): {{ציטוטון|מי שפסקו לו ממון הרבה לשִדוכין וחזרו בהם, לא יעגן כלתו משום זה ולא יתקוטט בעבור נכסי אשתו, ומי שעושה כן אינו מצליח ואין זיווגו עולה יפה... אלא כל מה שיתן לו חמיו וחמותו יקח בעין טוב ואז יצליחו}}. בראון מציין מכתב מאוחר של החזון איש, שבו הוא ממליץ לאחר, במקרה דומה, לנהוג כך, ורומז כי הוא {{ציטוטון|מורגל תחת השפעת דברי הרמ"א ז"ל '''לעצמי''' ולאחרים}} (קרליץ, '''קובץ אגרות''', ח"א, מכתב קס"ז).}}

ה[[חופה וקידושין|חתונה]] נערכה שלושה חודשים לאחר האירוסין, ב[[י"א בשבט]] [[תרס"ו]] ([[6 בפברואר]] [[1906]]),{{הערה|צבי יברוב, '''מעשה איש''', ח"א עמ' ט"ז.}} בכווידאן, והזוג קבע את ביתו בעיירה זו. בתיה פתחה שם חנות לאריגים ופרנסה את המשפחה, והחזון איש הקדיש את זמנו ללימוד תורה. הרב אברהם הורביץ מספר כי בתיה העידה שבעלה היה עוזר לה לפעמים בניהול החשבונות בבית,{{הערה|הורביץ, '''ארחות רבנו''' (מחיי הרב [[יעקב ישראל קניבסקי]] גיסו של החזון איש), ח"א, עמ' שצ"ט.}} אך עם זאת, כאשר נזקק החזון איש לדבר מה, היה עליו לבקש ממנה כסף.{{הערה|הורביץ, '''ארחות רבנו''' ח"א, עמ' ת'; מצוטט אצל בראון, '''החזון איש''', עמ' 32.{{ש}}הורביץ מספר גם בשם הרב [[חיים קנייבסקי]] כי הרבנית, כמו גם אמו של החזון איש, חבשו [[פיאה נכרית]] (הורביץ, '''ארחות רבנו''', חלק ג' אות ס"ג).}}

תקופת [[כווידאן]] מוזכרת על ידי הביוגרפים של החזון איש כ"תור הזהב" שלו, שבו הגה בתורה באין מפריע. הוא למד ב[[חברותא]] עם רבה של העיירה, רבי [[משה רוזין]], מחבר "נזר הקודש", ומסר שיעורים בגמרא בבית הכנסת המקומי. הוא שהה ב[[בית מדרש|בית המדרש]] משעות הבוקר המוקדמות ועד הלילה.{{הערה|בראון ('''החזון איש''', עמ' 33), המקבל את תיאורי הביוגרפים המוקדמים של קרליץ.}} הרב רוזין העריך מאוד את החזון איש וסיפר עליו לרב [[חיים עוזר גרודזנסקי]] בווילנה. לדעת בראון, בשלב זה נוצר הקשר בין שני האישים, העתיד להיות משמעותי.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 33–34, על פי '''פאר הדור''', ח"א, עמ' ע'.}} מבין חבריו ללימודים בכווידאן ידועים הרב משה אילביצקי, הרב דוד נחמן קולודיצקי,{{הערה|אביהם של הסופר [[חיים ע. קוליץ]] (מחבר "החוזה מליטא", ביוגרפיה של החזון איש) ושל הרב [[יצחק קוליץ]], רבה הראשי של [[ירושלים]].}} וגיסו לעתיד הרב [[שמואל אליהו קהאן]], שעמו למד החזון איש זמן מה את [[מסכת נידה]], ובעקבות היכרות זו [[שידוך|שידך]] בינו לבין אחותו בדאנה. בכווידאן הקים החזון איש ישיבה עם הרב המקומי.{{הערה|{{היברובוקס|אשר ז. ראנד (עורך)|תולדות אנשי שם|6562|ֿ'''משה רָאזין''', עמ' 123–124|עמוד דיגיטלי=134|מקום הוצאה=ניו יורק|שנת הוצאה=1950}}}}

בשנת [[תרע"א]] ([[1911]]) יצא לאור הספר הראשון בסדרת ספריו "[[חזון איש]]", על ענייני "[[אורח חיים (שולחן ערוך)|אורח חיים]]", "[[סדר קדשים|קדשים]]" והלכות [[נידה]]. הספר יצא לאור בעילום שם ובשערו הופיע רק שם המו"ל – אחיו הרב [[משה קרליץ]] – וללא [[הסכמה|הסכמות]]. ספריו לא היו פופולריים במיוחד, ככל הנראה בשל סגנון הכתיבה הקשה והתמציתי והשיטה הפרשנית שהייתה שונה מהשיטה האנליטית המקובלת בעולם התורני הליטאי. לדברי בראון, הקושי בהבנת דבריו נובע מכך שהמחבר מניח שהקורא כבר למד את הסוגיה על [[פרשנות התלמוד הבבלי|מפרשיה]] ומודע לקשיים העולים ממנה, קשיים שמבקש החזון איש לפתור בדבריו.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 34.}} אחיינו של החזו"א, הרב אליעזר אלפא, שאל אותו לימים, בהשוואה לספרו של הרב [[חנוך אייגש]], "מרחשת", שיצא לאור באותה תקופה: "הרי ספרך קשה וספרו קל, ואם כבר להתאמץ, נתאמץ בשביל ללמוד את ספריו של [[הרשב"א]]!". מסופר כי החזון איש השיב: "לאחר שעמלים על הרשב"א כבר אין צורך לעמול על החזון איש".{{הערה|יברוב, '''מעשה איש''', ח"א, עמ' יח.}}

עקב [[עלילת דם#עלילת בייליס מקייב|עלילת הדם נגד מנדל בייליס]] ו[[משפט בייליס]] (1911–[[1913]]) שבא בעקבותיה, שבו הציגה ההגנה בפני בית המשפט הרוסי [[עדות מומחה|חווֹת דעת]] המפריכות את עלילת הדם באופן פרטי וכללי, כתב הרב קרליץ, אז בן 34, את [[מסה (חיבור עיוני)|מסתו]] שנדפסה בקובץ איגרותיו תחת הכותרת "לשר נכרי".{{הערה|קרליץ '''קובץ אגרות''', ח"ב, איגרת קע"ג.}} במסה זו, שרק חלקיה הראשונים נשתמרו, עשרים ושישה פרקים קצרים,{{הערה|מהדיר '''קובץ אגרות''' רשם בסוף האיגרת (ח"ב, קע"ג): "לדאבוננו נאבד ההמשך". החלקים שהתפרסמו כוללים נקודות חשובות ממשנתו של החזון איש במגוון נושאים.}} הוא סוקר את משנת ה[[יהדות]] בכל הנוגע לקדושת חיי אדם ומבקש להוכיח כי [[קורבן אדם|רצח פולחני]] עומד בסתירה לעקרונות היסוד של היהדות. בראון משער שהחלקים החסרים של המסה כלל לא נכתבו, משום שבשלב מסוים הובהר לו כי דבריו לא יזכו לתשומת ליבו של בית המשפט.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 36. בראון מוסיף לקבוע כי מתוכן האיגרת ניכרת חשיפתו של החזון איש לדעות מן ה[[פילוסופיה יהודית|פילוסופיה היהודית]] ה[[רציונליזם|רציונליסטית]] והשפעתן על הגותו.}}

===תקופת [[מלחמת העולם הראשונה]]===
====סטויבץ====
[[קובץ:Staŭpieckaja synagoga. Стоўпецкая сынагога (1901-39).jpg|ממוזער|250px|שמאל|בית המדרש הגדול ב[[סטויבץ]] בתקופת שהותו של החזון איש בעיירה]]
במהלך [[החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה|מלחמת העולם הראשונה]] כבש [[צבא הקיסרות הגרמנית]] שטחים נרחבים מאזור ליטא ההיסטורית, ותושבים רבים מאזורי הקרבות עקרו מבתיהם והיו ל[[פליטים]]. גם החזון איש ואשתו, כמו רבים מיהודי כווידאן, נמלטו לתחום השליטה הרוסי והתיישבו בעיירה [[סטוובצי|סטויבץ]] (Stołpce). בתיה קרליץ פתחה גם בסטויבץ בית מסחר לאריגים,{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 37, משווה מקורות באשר למצבם הכלכלי של בני הזוג באותה תקופה.}} והחזון איש המשיך בלימודו.

אף שהחזון איש התנגד כל ימיו לקבל משרת רבנות, כאשר נאלץ רבה של העיירה, הרב [[יואל סורוצקין]], לעזוב אותה בהוראת הרוסים, החליף אותו באופן בלתי רשמי החזון איש לבקשתו, עד שחזר.{{הערה|כהן ואחרים (עורכים), '''פאר הדור''', ח"א, עמ' רלב; מובא אצל בראון, '''החזון איש''' עמ' 38. וראו עדות התומכת בגרסה זו: הרב [[יוסף אליהו הנקין]], "החזון איש זכר צדיק לברכה", הספדים, '''לב איברא''', ניו יורק, תשי"ז. הרב הנקין עצמו שימש לימים בסטויבץ (סטויפזי בלשונו) כראש ישיבה.}} לפי גרסה אחרת,{{הערה|גצל רייסר, "הרב ר' אברהם ישעיה קרליץ, ה"חזון איש"", בתוך: [[נחום חיניץ]] (עורך), '''ספר זיכרון סטויבץ סוורז'נא''': והעירות הסמוכות רובעזעוויץ דערעוונא, נאליבאק, תל אביב: אירגון יוצאי סטויבץ בישראל, תשכ"ה 1964, עמ' 55; מרדכי מכטיי, "בפרוץ מלחמת העולם הראשונה", '''שם''', עמ' 36; צבי סטולוביצקי, "הרב ר' יהושע דוב ליברמן", '''שם''', עמ' 52; כולם מובאים אצל: בראון, '''החזון איש''', עמ' 38.}} התושבים הפצירו ברב קרליץ ליטול את המשרה לאחר שעזב הרב סורוצקין, אך הוא סירב. לפי אחד המקורות, החזון איש סירב לשאת בעול הציבור, למעט במקרה אחד שבו הצטרף למאמצים לשיקום ה[[מקווה]] המקומי שנשרף בדלקה שהתחוללה בעיר.{{הערה|מכטיי שם, מובא אצל בראון שם.}} דליקה זו מתוארת בפתיח נדיר לאחד מחידושיו של החזון איש על [[מסכת כלים]]: {{ציטוטון|סטויפצי, שנשרפה כמעט כל העיר ביום ב' כ"ה סיון, וכל יושביה בלחץ ובדחק באין בית לגור ואין מקום ללון}}.{{הערה|קרליץ, '''חזון איש''', טהרות, מסכת כלים, סימן ז. כותרת נדירה בראש הסימן. ראו שם תיאורו את המלחמה: {{ציטוטון|1=שנת מלחמה על פני כל הארץ אשר עשו ממלכת אשכנז [=גרמניה] אוסטריא את ממלכת רוסיא אנגליא צרפת, וחרבו עיָרות ונהרסו מדינות במושב בני ישראל ורבבות מבני ישראל גלו בלי משען ומשענה, ונערי בני יהודה [=עם ישראל] נפלו חללים על שדה קרב מזה ומזה, ומעטו בתי מדרש לתורה באין תומך ומחזיק והמהומה רבה בקרב כל ישראל}} הספר, שנכתב בימי סטויבץ, נדפס רק 21 שנים מאוחר יותר.}}

הרב שמריהו גריינמן סיפר שכאשר פרצה בעיר [[מגפה]] ואנשי ה[[חברה קדישא]] חששו לקבור את חלליה מחשש להידבקות, נחלץ החזון איש לקבור מתים בעצמו משום [[כבוד המת]]. כצעד מתריס, הוא נטל את אחד המתים על כתפיו ונשאו אל בית הקברות, מעשה שגרם לאנשי החברה קדישא לשוב לתפקידם. לימים הסביר שהשיקול שעמד לפניו היה שאם לא ייקברו המתים, יעמדו כלל תושבי העיר בסכנה קיומית.{{הערה|עדות הרב שמריהו גריינימן, מובאת אצל: צבי יברוב, '''מעשה איש''', ח"א, עמ' קצה.}}

ב[[סטויבץ]] אירח החזון איש בביתו קבוצת בחורים יהודים פליטים, בהם [[מרדכי שולמן]], שהקים לימים את [[ישיבת סלבודקה (בני ברק)|ישיבת סלבודקה]] והיה ממקורביו.{{הערה|ראובן גרוסמן, '''כי-אם...''': ציוני דרך בתולדות חייו ומשנתו הרוחנית של מרן הגאון רבי מרדכי זאב שולמן, מהדורה שנייה, פתח תקווה תשמ"ז, עמ' 21.}} בין הגולים לסטויבץ היו גם תלמידי [[ישיבת מיר]] ועימם "ה[[משגיח]]", רבי [[ירוחם הלוי ליבוביץ]], ונוצרה היכרות בין האישים.{{הערה|כהן ואחרים (עורכים), '''פאר הדור''', ח"א, עמ' רלג (עובדה זו מצוינת גם אצל ביוגרפים אחרים).}} ידועים מקרים של תלמידים מאזור סטויבץ שבאו אליה כדי לשוחח בדברי תורה עם החזון איש.{{הערה|[[אהרן סורסקי]] (עורך), '''נר לישראל''': ספר זיכרון לישראל דוב ולאה רפפורט, תל אביב תשנ"ח, עמ' יב. מסופר שם כי ישראל דוב רפפורט ובחורים נוספים נסעו לסטויבץ למטרה זו.}}

====מינסק====
[[קובץ:Miensk, Sapieha. Менск, Сапега (1918).jpg|ממוזער|250px|שמאל|מינסק 1918 (תרע"ח), ציור מאת קארול ביסקה (Biske)]]
החזון איש ואשתו שהו בסטויבץ בארבע שנות המלחמה הראשונות, אך בשלב מסוים עקרו לעיר [[מינסק]]. לאחר [[מהפכת אוקטובר]] ב-[[1917]] הוכרזה [[עצמאות]]ה של [[הרפובליקה העממית של בלארוס]] {{אנ|Belarusian Democratic Republic}}. ימיה של מדינה זו, שלא זכתה להכרה בינלאומית רחבה, היו קצרים, וב-[[1919]] השתלטו עליה הקומוניסטים והפכו אותה ל[[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של בלארוס|רפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של בלארוס]].

תחילה עבר החזון איש לבדו למינסק והתגורר בה בדירה שהעמיד לרשותו הרב [[זלמן סורוצקין]], ואילו בתיה המשיכה לנהל את בית המסחר בסטויבץ ונסעה לשבתות למינסק. בן דודתו [[שאול ליברמן]] תיאר את ימיו אלו במינסק:
{{ציטוט|1=באותן שנים היה יושב בביתו במינסק ולומד כל היום וכל הלילה. לשבת היתה באה אשתו מסטולבצי... ימים אלה, סבורני, היו הימים הטובים שלו, משום שעדיין לא הכירו בו... הקהל בכללו לא ידע על קיומו, ומזה הוא נהנה הנאה מרובה. יכול היה להתבודד וללמוד. יהודים לא הטרידוהו, {{מונחון|ופומיה לא פסק מגירסא|פיו לא פסק מלימודו}}. אשתו הייתה שולחת לו כדי קיומו, והוא היה מסתפק {{מונחון|בקב חרובין|במועט}} מערב שבת לערב שבת|מירכאות=לא|מקור=שאול ליברמן, "במחיצת רבנים"{{הערה|[[שאול ליברמן]], "במחיצת רבנים", בתוך: דוד רוזנטל (עורך), '''מחקרים בתורת ארץ-ישראל''', ירושלים תשנ"א, עמ' 608-609.}}}}

ב[[כ"א באייר]] [[תרע"ז]] ([[1917]]) נפטר בקוסובה אביו, הרב שמריהו יוסף קרליץ, ותחתיו התמנה כרבה של העיירה חתנו, הרב [[אבא סוויאטיצקי]]. הידיעה על פטירת אביו הגיעה לחזון איש רק ארבעה חודשים מאוחר יותר, ב[[כ"ט באלול]] תרע"ז,{{הערה|קרליץ, '''חזון איש''', אורח חיים, פתיחה לסימן ק"ו (עירובין מ"ב).}} באמצעות [[הצלב האדום]].{{הערה|שם=בראון41|בראון, '''החזון איש''', עמ' 41.}} מאז נהג החזון איש ללמוד ב[[יארצייט|יום השנה]] לפטירתו את כל [[מסכת חולין]], שעליה חיבר אביו את ספרו "בית תלמוד".{{הערה|עדות הרב יעקב ישראל קניבסקי מובאת אצל: יברוב, '''מעשה איש''', ח"א, עמ' פג, וממנו אצל בראון, '''החזון איש''', עמ' 42.}}

הסתגרותו של החזון איש לשם לימוד תורה רציף בעת שהותו במינסק הייתה כה מוחלטת, עד שלא הלך ל[[תפילה (יהדות)|תפילות]] בבית הכנסת אלא רק בשבת ובימים [[שני וחמישי]], שבהם מתקיימת [[קריאת התורה]],{{הערה|כהן ואחרים (עורכים), '''פאר הדור''', ח"א, עמ' רמג–רמד.}} בימים אלו נכתבו חידושיו שהתפרסמו לאחר שנים, על [[מסכת עירובין]] וסוגיות נוספות ב"אורח חיים" וב"[[יורה דעה]]". במינסק פגש החזון איש בגדולי תורה ששהו בה אף הם בשל המלחמה, בהם הרב [[חיים סולובייצ'יק]], הרב [[נתן צבי פינקל]] והרב [[ירוחם ליבוביץ]].

===תקופת וילנה===
[[קובץ:Chazon ish 1920.gif|ממוזער|שמאל|250px|החזון איש בתקופת בואו לווילנה, 1920 לערך]]
[[קובץ:Vilna Synagogue interior-1-.jpg|ממוזער|250px|שמאל|פנים [[בית הכנסת הגדול של וילנה]], בסביבות שנת 1920]]
לאחר המלחמה חזרה משפחת קרליץ לסטויבץ שבשטח ה[[רוסיה הסובייטית|סובייטי]], ואחר כך חצו את הגבול לליטא במטרה לחזור לכווידאן. עם הגיעם גילו שהעיירה עדיין לא השתקמה מהריסותיה ופנו לעזרת אֶחיו של החזון איש (שני אחיו ואחותו), שהתגוררו ב[[וילנה|ווילנה]] כדי שיסדירו את בואם לשם. לצורך כך נשכרה עבור בני הזוג דירה בת שני חדרים בפרוור הווילנאי [[זרצ'ה|זָרֶצֶ'ה]], שמתוכם אחד הוקדש לחנות האריגים של בתיה.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 43, ע"פ גראדה, '''מלחמת היצר''', עמ' 390, הטוען כי העסק היה כושל והותירם בעלי חובות.}}

בשנת [[1920]] השתקעה משפחת קרליץ בעיר [[וילנה]] (שהייתה אז לבירת מדינת [[ליטא המרכזית]] קצרת הימים; ב-[[1922]] [[סיפוח|סופחה]] על ידי [[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]]), ושם התקרב לרבה של העיר הרב [[חיים עוזר גרודזנסקי]]. לפי הערכות, התחככותו בגדולי וילנה, אף על פי שעדיין לא עמד במרכז העשייה הציבורית, תרמה ליכולת ההנהגה הציבורית שלו כ"[[גדול הדור]]" בארץ ישראל שלאחר המלחמה.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 42.}}

בבקרים היה החזון איש צועד ברגל לפרוור אחר בשם פאפלאווס (Paplauja), שם העמיד לרשותו גיסו, הרב [[שמואל גריינימן]], חדר בדירתו ובו ריהוט בסיסי: מיטה, כיסא ושולחן, ספרי יסוד וכדומה. בחדר זה למד ביחידות כמנהגו עד הערב, לעיתים עד אפיסת כוחות, במשך שלוש שנים.{{ביאור|הביוגרפים שלו מציינים את מנהגו לא לפרוש למנוחה כל עוד לא סיים את עיונו בנושא שלפניו, מנהג שהביא אותו לעיתים להתמוטט על מקומו תוך כדי לימוד. בראון{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 92.}} מתייחס בהרחבה למנהגו זה שנמשך עד לשנותיו האחרונות.}} על ריכוזו בלימוד באותו זמן סופר כי התעמק במשנה מסוימת ב[[מסכת מקוואות]] במשך שלושה חודשים, כ-15 שעות ביממה.{{הערה|סורסקי, '''החזון איש בדורותיו''' עמ' נג, בשם בעל הדירה, הרב גריינימן. ראו שם תיאורו על הילדים הקטנים שדידו אחריו, כשהם מחקים אותו וחוזרים על דברי המשנה, שאותם שמעו מאות ואלפי פעמים מתנגנים מפיו.}} ב-13 השנים שבהן שהה בווילנה, יצאו 3 כרכים נוספים של "חזון איש". גיסו הרב גריינימן ואחיו הרב משה טיפלו בהדפסתם.

בראון כותב כי אף על פי שהסתגר לצורך הלימוד, היה החזון איש "נעים הליכות, חביב ביותר, אוהב הבריות, חייכן, אופטימי, ואף בעל חוש הומור דק", שאהב להשיא עצות ולסייע לבריות. את התרחקותו מחברת אדם הוא תולה בביישנות טבעית.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 46.}}

בשנת [[תרפ"ג]] ([[1923]]) ראה אור חלקו השני של ספרו על "אורח חיים", הכולל בתוכו את עבודתו המקיפה על הלכות [[מוקצה]], "קונטרס המוקצה". בקיץ של אותה שנה התמוטט החזון איש ונאלץ ליטול פסק זמן מהלימוד האינטנסיבי. לחברו הרב משה אילביצקי כתב: "סבלתי מחולשת עצבים והפסקתי ללמוד".{{הערה|המכתב כולו מצוטט אצל סורסקי, '''החזון איש בדורותיו''', עמ' נד.}} על תקופה זו סיפר בשמו הרב [[יואל קלופט]]: "הבטלה הייתה קשה עלי, הרגשתי שאני מסתובב ברחובות וילנא כמשוגע משום שלא יכולתי ללמוד".{{הערה|בתרגום מיידיש, מצוטט אצל יברוב, '''מעשה איש''', ח"ג, עמ' סד.}} לאחר התמוטטות זו חדל ממנהגו ללמוד כל שעות היום בגפו והחל מצרף אליו תלמידים צעירים כ[[חברותא]]. בסוף קיץ תרפ"ג נפש ב[[עיר קיט|עיירת הקיט]] וולקניק הסמוכה לווילנה, שבה שהה גם רבי חיים עוזר גרודזנסקי. הוא החל ללמוד שם עם בחור בשם שלמה כהן, נכדו של הרב [[שלמה הכהן (רב)|שלמה הכהן]], מרבני וילנה, שהיה לתלמידו הקרוב ולימים עמד בראש מערכת הביוגרפיה הרשמית-למחצה שלו.{{הערה|ראו על כך להלן "[[#ביוגרפיות|ביוגרפיות]]", "פאר הדור".}} הלימוד המשותף נמשך עד עליית החזון איש לארץ ישראל ב[[תרצ"ג]] ([[1933]]), כמעט 10 שנים לאחר היכרותם.

בשלב מאוחר יותר בעת מגוריו בווילנה, חי בביתו [[חיים גראדה]], לימים [[סופר]] [[ספרות יידיש|יידי]] חשוב. גם הוא למד עם החזון איש בחברותא כשבע שנים.{{הערה|קישור להקלטה של זיכרונותיו מאותה תקופה מובא להלן בפרק "[[#קישורים חיצוניים|קישורים חיצוניים]]".}} יש המשערים כי החזון איש העדיף ללמוד עם נערים צעירים משום שראה בהם מעין פיצוי על הילדים שלא זכה לגדל בעצמו, או משום שהעדיף לעצב את סגנונם בלימוד ולא ללמוד עם מי שכבר "התקלקלו" בדרכי החשיבה המקובלות בישיבות.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 50–51. ההשערה בדבר ההעדפה לעצב את סגנון הלימוד היא של תלמידו ד"ר צבי יהודה, המצוטט אצל בראון שם.}}

[[קובץ:Paplaujos tiltas.JPG|ממוזער|250px|שמאל|גשר פאפלאווס (Paplaujos) על נהר ה[[וילניה|ווילניה]], וילנה, 2008]]
בווילנה ניסה החזון איש בפעם האחרונה לדבר על לבה של בתיה רעייתו, שתסכים לקבל ממנו [[גט]], כדי שינסה לשאת אישה צעירה שתוכל להרות לו. בתיה סיפרה לימים על אירוע זה לחברתה, אמו של חיים קוליץ. לדבריה, היה זה בדרכם מביתם מעבר לגשר שעל נהר ה[[וילניה|ווילניה]] (Vilnia), שאותו חצו בדרכם; היא ענתה: "בסדר, אולם בדרכי הביתה חזרה מבית הדין, אקפוץ מן הגשר ישר המיימה". החזון איש חדל לגמרי מניסיונותיו והשלים עם המצב, אולם לפי עדותו של קוליץ, מאז נהג בה בהרחקות הקבועות בהלכה לזמן [[נידה|נידות]], כגון שלא למסור חפצים לידה ישירות.{{הערה|חיים ע. קוליץ, '''החוזה מליטא''', ירושלים תשנ"א, עמ' 61, מצוטט אצל בראון, '''החזון איש''', עמ' 49-50.}}

ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20]] יצא לאור בווילנה הירחון "[[כנסת ישראל (קובץ תורני)|כנסת ישראל]]" בעריכת אחיו של החזון איש, הרב משה, והחזון איש פרסם בו מחידושיו תחת [[שם עט|שמות עט]]. באחת הפעמים עשה שימוש בשמו של תלמידו "שלמה כהן" כדי לכתוב ביקורת על חידושים פרי עטו של הרב [[יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בוסטון)|יוסף דוב סולובייצ'יק מבוסטון]] (שהיה אז [[סטודנט]] ב[[אוניברסיטת הומבולדט]] ב[[ברלין]]). לדעת גיסו של החזון איש, הרב [[יעקב ישראל קניבסקי|יעקב ישראל קַניֶבסקי]] ("הסטֶייפּלֶר"), סבר החזון איש שהחידושים כלל אינם פרי עטו של סולובייצ'יק הצעיר אלא של אביו, הרב [[משה סולובייצ'יק (ישיבה יוניברסיטי)|משה סולובייצ'יק]], ששימש באותה עת כ[[ראש ישיבה]] ב[[ישיבה יוניברסיטי]], אך בחר לתקוף אותם על רקע אידאולוגי, עקב התקרבותם לחוגי ה[[ציונות דתית|ציונות הדתית]] ו[[תנועת המזרחי]].{{הערה|הורביץ ('''ארחות רבנו''', ח"ה, עמ' קסט) מוסיף ששמע זאת גם מהרב [[חיים קנייבסקי]] בשם אביו; דבריו הובאו אצל בראון, '''החזון איש''', עמ' 55-56.}} לדברי בנו של הרב סולובייצ'יק, פרופ' [[חיים סולובייצ'יק (היסטוריון)|חיים סולובייצ'יק]], החידושים אכן היו של אביו ולא של סבו, והחזון איש ביקש להפריך את החידושים אף בטענות קלושות "כדי להראות שאין תורה בו ובשכמותו".{{הערה|מצוטט אצל בראון, '''החזון איש''', עמ' 56, הערה 160. הרב סולובייצ'יק השיב להשגות עליו (החידושים המקוריים נדפסו ב"אגרות הגרי"ד", עמ' קל–קלב, והתשובות להשגות בעמ' קלד–קלט).}}

בשלב זה היה החזון איש מעורב במספר סוגיות ציבוריות לוהטות, בהן:

א. פולמוס הרבנות בווילנה,{{הערה|להרחבה על פולמוס זה ראו:{{כ}} Bacon, G. "Rubinstein Vs. Grodzinski: The Dispute Over the Vilnius Rabbinate and the Religious Realignment of Vilnius Jewry, 1928-1932," in: Izraelis Lempertas (ed.), ''The Gaon of Vilnius and the Annals of Jewish Culture'', Vilnius: Vilnius University Publishing House, 1998, pp. 295-304 {{אנגלית}}; "רבם דקרו", בתוך: [[אהרן סורסקי]] (עורך), '''אחיעזר: קובץ אגרות''', ח"ב, בני ברק תש"ל, שער עשירי: פרקי חיים, עמ' תרפד–תרצד.}} מאבק שהתפתח על הנהגתה הרוחנית של העיר. אנשי [[המזרחי]] בווילנה רצו למנות לרבה הראשי של העיר את הרב [[יצחק רובינשטיין]], שהיה עד אותה עת "ה[[רב מטעם]]" במקום. אנשי [[אגודת ישראל]] התנגדו בטענה שהרב חיים עוזר גרודז'נסקי הוא המנהיג הרוחני הטבעי של הקהילה. החזון איש ניהל, מאחורי הקלעים, את המאבק לסיכול מינויו של הרב רובינשטיין. המאבק נכשל, ואחיו של החזון איש, הרב [[מאיר קרליץ]], שהיה שותף גלוי למאבק, אולץ להתפטר מחברותו ב"ועד הרבנים" של וילנה.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 53–54, על מידת מעורבותו של החזון איש במאבק פוליטי זה. בראון מעריך כי אפשר שמאבק זה גיבש את יחסו העוין של החזון איש לתנועת "המזרחי".}}

ב. מחלוקת בין [[ישיבת נובהרדוק|מרכז ישיבות נובהרדוק]] ל[[ועד הישיבות|וועד הישיבות]] בדבר התקציב המגיע מן הוועד לישיבות אלו. הנהלת המרכז טענה כי על ועד הישיבות לחשב כל אחד מסניפי הרשת כמוסד בפני עצמו בעת חלוקת התקציב הכללית. אנשי הוועד, מצידם, החליטו בשל קשיי תקציב להתייחס לרשת הישיבות כגוף אחד. הרב גרודז'ינסקי, שכיהן כנשיא ועד הישיבות, פסל את עצמו מלדון בעניין וכפה על החזון איש, במעמד כמה רבנים בולטים מליטא ומחוצה לה,{{ביאור|בדיווחים על הישיבה המיוחדת נמנים בהקשר זה הרבנים [[איסר זלמן מלצר]], [[ברוך בר ליבוביץ]], [[אלחנן וסרמן]], [[חנוך אייגש]], [[אהרן קוטלר]], [[יוסף שלמה כהנמן]], [[מאיר קרליץ]], [[אהרן לוין]] ו[[מאיר שפירא]].}} להכריע בעניין. לאחר דין ודברים נאלץ החזון איש לפסוק. הוא שמע את טענות הצדדים ופסק כי רשת ישיבות נובהרדוק תהיה זכאית ל-10% מתקציבו הכולל של הוועד. הוא לא היה מורגל במעמד מסוג זה ומיהר להסתלק מאולם הדיונים. מסופר כי הרב גרודז'ינסקי סיכם את הדיון במילים: {{ציטוטון|אי אתם יודעים מיהו החזון איש! החזון איש הוא "אמת" – ולנוכח האמת יש להתבטל!}}.{{הערה|שלום מאיר ולך, '''שמואל בקוראי שמו''' (על הרב שמואל וינטרוב), בני ברק תשנ"א, עמ' מז–נ; מובא אצל בראון, '''החזון איש''', עמ' 52–53 והערה 145. בתיאורו הספרותי של גראדה ('''מלחמת היצר''' עמ' 300–302) החזון איש אומנם זומן לישיבה זו וכבר היה בדרכו אליה, אך חזר על עקבותיו.}}

בשנת [[תרצ"א]] ([[1931]]), הציע הרב [[משה בלוי]] לחזון איש, בהמלצת הרב גרודז'ינסקי, להתמנות כסגנו ולהיות יורשו העתידי של הרב [[יוסף חיים זוננפלד]], מנהיג [[העדה החרדית]] בירושלים, שכבר התקשה במילוי תפקידו. החזון איש דחה זאת באומרו שאין לו התנגדות לתואר, אך אין הוא מוכן לדון ב[[דיני ממונות]] – חלק מרכזי בתפקיד המוצע – ובכך נטרל את ההצעה. בשנת [[תרצ"ב]] ([[1932]]), לאחר פטירת הרב זוננפלד, כתב הרב גרודז'ינסקי ל[[יעקב רוזנהיים]]{{הערה|גרודז'ינסקי, '''איגרות רבי חיים עוזר''', ניו יורק, תשס"א, ח"ב, איגרת תשנא ותשסח.}} כי החזון איש איננו מ"יראי הוראה" בכל הנוגע לשאלות [[איסור והיתר]], אולם בענייני ממונות הוא חושש לפסוק "מגודל צדקתו".{{הערה|הרב [[אליקים שלזינגר (לונדון)|אליקים שלזינגר]], חתנו של בלוי, כותב בספר '''הדור והתקופה''' עמ' מז, שהחזון איש נימק את התנגדותו לפסיקות ממוניות משום שעדיין לא גמר את לימודיו בחלק "[[חושן משפט]]" כראוי. האגרות ודברי הרב שלזינגר מצוטטים אצל בראון, '''החזון איש''', עמ' 55.}}

בסוף שנותיו בווילנה למד בשעות הבוקר בחברותא עם מיודעו מסטויבץ, הרב מרדכי שולמן, שהיה אז חתנו הצעיר של הרב [[יצחק אייזיק שר]] ולימים ראש ישיבת [[ישיבת סלבודקה (בני ברק)|סלובודקה בבני ברק]].{{הערה|ראובן גרוסמן, '''כי-אם...''': ציוני דרך בתולדות חייו ומשנתו הרוחנית של מרן הגאון רבי מרדכי זאב שולמן, מהדורה שנייה, פתח תקווה תשמ"ז, עמ' 41.}}

באביב [[תרצ"ג]] ([[1933]]), בעקבות גנבת סחורה מחנות האריגים של אשתו,{{הערה|בנימין בראון, "החזון איש וקביעת דרכה של היהדות החרדית בארץ ישראל", בתוך: '''שני עברי הגשר: דת ומדינה בראשית דרכה של ישראל''', יד יצחק בן צבי, 2002, עמוד 372}} החליט החזון איש [[עלייה לארץ ישראל|לעלות לארץ ישראל]]. הוא הודיע על כוונתו לרב גרודז'ינסקי, שמיהר לנסות לסדר עבורו ועבור אשתו [[סרטיפיקט]] (אשרת עלייה). הוא פנה לשם כך למשה בלוי, מראשי [[אגודת ישראל#התנועה בארץ ישראל|אגודת ישראל בארץ ישראל]], בבקשה שיטפל בעניין. בלוי ניסה לרמוז שהסכמה של החזון איש לשמש ברבנות העדה החרדית בירושלים עשויה להקל על קבלת אשרת העלייה. החזון איש סירב גם הפעם, והטיפול באשרות נמסר לידיו של מזכיר אגודת ישראל בירושלים, [[משה פרוש]]. הלה פנה, עוד בטרם קבלת התשובה מהחזון איש, לשלטונות [[המנדט הבריטי|המנדט]], תוך שהוא מציין כי קיימת אפשרות שהחזון איש עתיד להתמנות כ[[אב בית דין|ראש בית הדין]] של העדה בירושלים וכי הוא מתחייב בשם אגודת ישראל לכך שפרנסתו לא תיפול על כתפי הציבור. האשרה סודרה במהירות ונשלחה אל הרב גרודז'ינסקי;{{הערה|סורסקי, '''החזון איש בדורותיו''', פרק תשיעי, בצירוף מסמכים רלוונטיים. בראון ('''החזון איש''', עמ' 56–57) מביא גרסה אחרת, של הרב [[שמואל אהרון שזורי]], מזכירה הראשון של [[הרבנות הראשית לישראל]], בשאלה אם הרבנות הייתה מעורבת בניסיונות להשיג אשרת עלייה עבור החזון איש. לדעת בראון, עסקני אגודת ישראל אכן הסתדרו בכוחות עצמם, אך הוא סובר שהטענה החרדית לפיה החזון איש סירב באופן מוחלט לקבל סיוע מהרבנות הראשית, מפוקפקת.}} בהתאם לבקשה מיוחדת של הרב גרודז'ינסקי בשם החזון איש, סידרו לו העסקנים הירושלמים פטור מיוחד מההסגר שהיה נהוג באותם ימים בנמלים לצורך מניעת העברת מחלות.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 59, לפי סורסקי, '''החזון איש בדורותיו''', עמ' פד–פה.}}

[[קובץ:Vilnius railway station 1873.jpg|ממוזער|250px|שמאל|תחנת הרכבת של [[וילנה]]]]
החזון איש ואשתו עזבו את וילנה ביום ראשון, ח' בתמוז תרצ"ג, 2 ביולי 1933. במוצאי שבת ליווה אותם אל [[תחנת רכבת|תחנת הרכבת]] קהל מצומצם, שכלל גם את רבי חיים עוזר גרודזנסקי ורבי [[חנוך אייגש]].{{הערה|בראון ('''החזון איש''', עמ' 59–60) מביא את דברי הביוגרפים המוקדמים שהרב גרודז'ינסקי הצטער על עזיבתו וכתב זמן מה לאחר הפרידה: "בשבילנו זו אבדה גדולה".}}

משפחת קרליץ נסעו ברכבת ל[[ורשה|וורשה]], וממנה ל[[עיר נמל|עיר הנמל]] ה[[רומניה|רומנית]] [[קונסטנצה]] שלחוף [[הים השחור]]. מנמל קונסטנצה הפליגו אל ארץ ישראל על סיפון האונייה "[[USS מרתה וושינגטון|מרתה וושינגטון]]" {{אנ|USS Martha Washington}}.

===בארץ ישראל===
{{ציטוט-צף|'''אני מתבונן... ומהרהר באיש הפלאי ההוא...{{ש}}הטיפוס האידיאלי של איש ההלכה, שינק את סמכותו מיכולתו האינטלקטואלית ומאישיותו ולא מתוך המשרה שבידו. דומה שהוא אחד האישים היחידים שאינך יכול לדבר עליו שלא בסופרלטיבים מופלגים וכך אף עושים כותבי הערכים בלקסיקונים ובאנציקלופדיות האמונים על כתיבה מאופקת'''|[[חיים באר]], דו"ח מעולם אחר{{הערה|{{דבר|חיים באר|דו"ח מעולם אחר: עיירה יהודית בלב פרדסים גדועים|19830328|147}}.}}|רוחב=350px}}
[[קובץ:בני ברק בשנותיה הראשונות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בני-ברק כפי שנראתה בשנת בואו של החזון איש (1933)]]
[[קובץ:Chazon ish in tel aviv.jpg|ממוזער|שמאל|250px|החזון איש משמש כ[[סנדק (יהדות)|סנדק]] ב[[ברית מילה]], [[תל אביב]], סוף שנות ה-40 מרן החזון איש בברית מילה. ששימש הסנדק ביהכ"נ מאור ושמש ברחוב יהודה הלוי בת"א.
מחזיק את התינוק עמידה לברכות הרב יהודה יצחק פרנקל, מברך על הכוס עם הטלית הרב [[יונה שטנצל]] משמאלו ר דניאל מובשוביץ
]]
[[קובץ:Chazon ish in israel.jpg|ממוזער|שמאל|250px|החזון איש, ראשית שנות ה-50]]
[[קובץ:Hazon_ish.jpg|שמאל|ממוזער|250px|החזון איש, 1950]]
[[קובץ:Chazon ish 1952.jpg|ממוזער|שמאל|250px|החזון איש, 1952]]
ב[[ט"ז בתמוז]] [[תרצ"ג]], ([[10 ביולי]] [[1933]]) עלו החזון איש ורעייתו לארץ ישראל. ב[[נמל יפו]] קיבלו את פניהם אנשי אגודת ישראל, לבקשת הרב גרודז'ינסקי. בימים הראשונים לשהותם בארץ ישראל התארחו בביתו של הרב דוד פוטאש ב[[תל אביב]]. לאחר זמן מה שכרו חדר ב[[רחובות תל אביב-יפו#גאולה|רחוב גאולה]] בעיר. הרב [[מתתיהו שטיגל]], שהקים את [[ישיבת בית יוסף (בני ברק)|ישיבת בית יוסף נוברדוק]] במושבה החדשה [[בני ברק]], הגיע לבקרו בדירתו והציע לו לבוא לגור שם. החזון איש השיב שיבוא לאחר [[ימי בין המצרים]].{{ביאור|זאת, ככל הנראה, כדי שלא לעסוק בדירה חדשה בימים אלו, שבהם מתאבלים על חורבן ירושלים ו[[בית המקדש]].}} כאשר הגיעו בני הזוג בסופו של דבר הם עלו אל גבעת [[הר שלום (בני ברק)|הר שלום]]. האוויר במקום מצא חן בעיני החזון איש,{{הערה|לפי מכתבו של הרב גרודז'ינסקי המצטט את דברי החזון איש אליו; מצוטט אצל בראון, '''החזון איש''' עמ' 64.}} והוא החליט לקבוע את מושבו באזור זה. הרב [[שמואל הלוי ואזנר|שמואל הלוי וואֹזנר]] סיפר שאמר לו בעניין זה: {{ציטוטון|ירושלים מלאה צדיקים וגדולי תורה, אולם בישוב החדש מצאתי מדבר, רציתי לשתול בו נטיעות של תורה, לפיכך באתי לבני ברק. אם לא אצליח לשתול? אזי אלך לגיהנם עם יושביה כאחד}}{{הערה|שלמה כהן ואחרים (עורכים), '''פאר הדור''', ח"ב, עמ' לח.}} בתחילה שכר דירה בת שני חדרים מהרב [[נחמן שמואל יעקב מיודסר]], רבה של בני ברק ולימים יושב ראש ועד המושבה. לאחר תקופה קצרה עקר לדירה אחרת ב[[גבעת רוקח]], שבה היו דמי השכירות זולים יותר. בסמוך לביתו שכנה [[ישיבת בית יוסף (בני ברק)|ישיבת בית יוסף]], ומדי פעם היה החזון איש מוסר שיעורים לתלמידיה. כעבור מספר שנים עבר להתגורר בבית שנבנה עבורו במזרח בני ברק.{{הערה|כיום [[רחוב חזון איש (בני ברק)|רחוב חזון איש]]. במקום שוכן [[תלמוד תורה תשב"ר]], על שם החזון איש.}} בבית זה התגוררו גם אחותו מרים ובעלה, הרב [[יעקב ישראל קניבסקי]].

בני ברק הפכה מאוחר יותר, במידה רבה בזכות החזון איש, לאחד ממעוזי היהדות החרדית בישראל. בבני ברק נקשרו אליו בתחילה אנשי חוג מצומצם של חברי [[פועלי אגודת ישראל]], שמילאו אחר הוראותיו ההלכתיות בנושאים חקלאיים, בעיקר לאחר שהרב חיים עוזר גרודזנסקי הפנה אותם אליו. מאוחר יותר הוא נודע ברבים והפך לסמכות בקרב חוגים רחבים יותר בארץ.

ניסיון של בתיה קרליץ לשוב ולפתוח חנות [[טקסטיל]] כשל והיא נאלצה לסגור אותה. עשיר ששלח תמיכה כספית חודשית, לבקשת הרב [[יחזקאל אברמסקי]], נתקל בסירוב מצד החזון איש{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 65–66. וראו שם (הערה 15) שתי גרסאות לסיפור זה.}} שגמר בדעתו להתפרנס ממכירת ספריו, אף שפרנסה זו לא הייתה ברווח ואף לא הייתה סדירה; החזון איש עדיין לא התפרסם בקנה מידה ארצי, וקונים הגיעו טיפין-טיפין.

בשנת [[תרצ"ד]] ([[1934]]) העלה הרב גרודז'ינסקי את החזון איש כאחד המועמדים לדעתו ל[[מועצת גדולי התורה]] של אגודת ישראל בארץ ישראל. לאחר התייעצות עם החזון איש כתב הרב גרודז'ינסקי: {{ציטוטון|הגרא"י קארעליץ אינו רוצה לקבל עליו שם רשמי ואחריות אך להתייעץ אתו}}.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 202, מצטט את '''איגרות רבי חיים עוזר''', ח"ב, איגרות תרלו, תשעט, תרכז.}} בקיץ של אותה שנה התגורר החזו"א תקופה ממושכת ב[[צפת]] לצורכי בריאות. בתקופה זו למד בעיקר בבית המדרש של רבי [[יוסף קארו]] בעיר העתיקה.

בשנת [[תרצ"ו]] ([[1936]]) פעל להקמת רשת החינוך "מרכז חינוך התורה בארץ ישראל",{{הערה|רפאל הלפרין, '''במחיצת החזון איש''', עמ' 22.}} וייסד [[כולל אברכים]] בשכונת [[זיכרון מאיר]] שבבני ברק. כולל זה, אחד הראשונים ב[[היישוב החדש|יישוב החדש]] היווה דוגמה למוסדות רבים אחרים.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 72.}} לאחר פטירתו נקרא המוסד על שמו, "[[כולל חזון איש]]".

בדצמבר [[1936]] (חורף [[תרצ"ז]]) נפל החזון איש למשכב, כפי הנראה בשל [[דלקת התוספתן]], ונזקק לכריתת [[המעי העיוור]] ([[אפנדקטומיה]]),{{הערה|{{אונזער עקספרעס||הרב אברהם ישעיהו קארעליץ געפעהרליך קראנק|19361224|8}} {{יידיש}}.}} בהמשך אותה שנה, לקראת השנה הבאה, [[שנת שמיטה|שנת השמיטה]] [[ה'תרצ"ח]] (1937-38), הדפיס גיסו הרב שמואל גריינימן, לראשונה ב[[ירושלים]], את ספרו "חזון איש" על [[מסכת שביעית]] והלכות [[שמיטה]].

גם בשנים הבאות נדפסו כמה כרכים בסדרה, בפרט מ[[סדר טהרות]], שהלומדים מיעטו לעסוק בו בעבר משום שאין עליו לא [[תלמוד בבלי]] ולא [[תלמוד ירושלמי]].

בתחילת חורף [[תש"א]], ביום [[י"ט בחשוון]], נפטרה ב[[ירושלים]] ראשה לאה, אמו של החזון איש, שהתגוררה בשנותיה האחרונות אצל בנה הרב [[מאיר קרליץ]], ונקברה ב[[בית הקברות בהר הזיתים]]. החזון איש עלה בפעם השנייה בחייו לירושלים; הפעם הראשונה הייתה שנה קודם לכן, לרגל חתונת [[שלמה שמשון קרליץ]], בנו של הרב מאיר, אחיו הבכור.

לאחר הסתלקותם של גדולי רבני [[יהדות מזרח אירופה|מזרח אירופה]], שחלקם נספו ב[[השואה|שואה]] ראו בו רבים את יורשם. בתקופה זו החל להתקבע מעמדו כ[[גדול הדור]].{{הערה|בראון, '''החזון איש''', בעיקר עמ' 87.}}

בשנים שלפני קום המדינה היה החזון איש מעורב במספר נושאים ציבוריים, רובם על רקע דתי. הוא סייע בהקמת ישיבות חדשות בעקבות [[השואה|חורבן יהדות אירופה וישיבותיה]], פעל לעידוד רעיוני וכלכלי של חקלאים שומרי [[שמיטה]] ופנה במכתבים לסיוע כלכלי למוסדות החינוך החרדיים שהיו במשבר כספי ([[1947]]).

==== שמיטה והיתר מכירה ====
כשעלה החזון איש לארץ ישראל, כמעט כל החקלאים (פרט לבודדים באזור פתח תקווה) סמכו בשנת ה[[שמיטה]] על [[היתר מכירה|היתר המכירה]]. הוא פעל לשנות מצב זה. בשנת [[ה'תרצ"ח]] כאשר הגזבר של היישוב החרדי [[מחנה ישראל (עמק יזרעאל)]] בא להתייעץ עמו בעניין, קבע החזון איש כי עליהם להימנע מלסמוך על ההיתר. על פי פסיקתו נהגו גם קיבוץ [[חפץ חיים (קיבוץ)|חפץ חיים]] ויישובים נוספים של [[פועלי אגודת ישראל]].{{הערה|גלאט - מדריך הכשרות לפסח ולכל ימות השנה. בהוצאת [[בד"ץ שארית ישראל]]. מהדורה ט"ז, בני-ברק, ניסן ה'תש"ס. עמ' 209--215|שם=גלאט}}

כדי לאפשר לחקלאים לשמור שמיטה ללא היתר מכירה, הקל החזון איש לבצע מלאכות שמטרתן לקיים את הפירות ("לאוקמי פירא"), וכן התיר לשווק את הפירות באמצעות [[אוצר בית דין]].

====פרשת קו התאריך====
בעת [[מלחמת העולם השנייה]], כאשר ברחו תלמידי [[ישיבת מיר]] ואחרים ל[[מזרח אסיה]], נוצר "[[פולמוס השבת ביפן]]", שבמסגרתו נחלקו רבים מפוסקי ההלכה באשר לשאלת קביעת היום שבו חלים ה[[שבת]] והמועדים באזור זה של כדור הארץ. לקראת [[יום הכיפורים]] [[תש"ב]] (ראשית אוקטובר [[1941]]) התעוררה השאלה בקרב קהילת הגולים ביפן ביתר שאת: עד אז יכלו הרוצים להחמיר על עצמם לחמוק מהכרעה ולשמור יומיים רצופים כשבת, אולם צום בן שני ימים לא היה פתרון ישים עבור רוב הגולים, ובפרט בתנאי המחיה של זמן המלחמה. הגולים פנו במברקים לרבנים בארץ ומחוצה לה, בשאלה כיצד לנהוג. החזון איש, שנדרש לנושא זה כבר בעבר,{{הערה|ראו בקצרה להלן [[#ספריו|ספריו]], על [[פולמוס]]ו עם משנתו של [[חז"ס]] בנושא זה.}} נשאל אף הוא בנושא ותשובתו לשואליו{{הערה|י. קניג (עורך) '''גנזים ושו"ת חזון איש''', ב, בני ברק תשע"ב, עמוד תיט.}} התפרסמה ב[[פסק הלכה]] נודע, שעמד בניגוד לעמדת רבני ירושלים ורבנים מחוגי [[הרבנות הראשית]]. לפי פסק זה, [[קו התאריך בהלכה|קו התאריך]] היהודי עובר מערבית ל[[יפן]], ועל כן השבת שם היא ביום ראשון, בניגוד למנהג המקובל בקרב היהודים המקומיים.

את שיטתו בעניין קו התאריך הכתיב החזון איש לתלמידו הרב [[קלמן כהנא]] בליל ערב יום הכיפורים, ובבוקר ערב יום הכיפורים נשלח הרב קלמן כהנא על ידו לירושלים לרבי [[יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק]] על מנת לבקשו לשלוח מברק החתום על ידי שניהם ליפן שיאכלו ביום רביעי של חשבונם ויצומו ביום חמישי.
הרב מבריסק סירב לשלוח את המברק בטענה שהוא יגיע ליפן אחרי ערוב יום רביעי וחלק מהאנשים וודאי קבלו עליהם כבר את צום יום הכיפורים ולא ירצו להפסיק את תעניתם וכשיראו את המברק יצומו גם ביום חמישי ויסתכנו חלילה. וגם הוסיף ואמר שהראב"ד דק"ק בריסק הגאון רבי [[שמחה זליג ריגר]] השיב לשואלים אותו לפני שיצאו לדרך שעליהם לצום ביום חמישי.

עוד קודם ששב הרב [[קלמן כהנא]] מירושלים לבני ברק שלח החזון איש מברק ליפן ובו הורה "אכלו ביום הרביעי וצומו תענית יום כפור ביום חמישי ואל תחושו לשום דבר".

הרב [[יחזקאל לוינשטיין]], שהיה הסמכות הרוחנית הבולטת בקרב בני ישיבת מיר במקום, הורה להישמע לדעת החזון איש אף נגד הרבים החולקים עליו.

שיטתו זו הודפסה ב"קונטרס שמונה עשרה שעות", שנדפס תחילה כתדפיס עצמאי.{{הערה|{{היברובוקס|2=חזון איש - קונטרס שמונה עשרה שעות|3=14301|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=תש"ג}}.}} ומאוחר יותר בתוך ספרו על אורח חיים.

====היחס לשואת יהודי אירופה====
בתקופת השואה, הרב לא שיער את ממדי האסון, וסירב להאמין לשמועות שהגיעו על השמדת מיליוני יהודים. לבסוף כשהתגלה ממדי החורבן, הרב התאונן במילים: "מן השמים העלימו מאתנו את האסון שירד על יהודי אירופה, אפילו לא התאמצנו בתפלה לבטל את רוע הגזרה".{{הערה| החזון אי"ש בדורותיו, אהרן סורסקי, עמד ריד.}}
קיימות שמועות שונות על סיבת השואה שנשמעו מפיו, כגון: אי אפשר להסביר את השואה, עונש על עבירות הדור ומנהיגיו החילוניים, חולשת הדור אחרי שנפטרו [[גדולי ישראל]] שנפטרו קודם השואה. הוא אף טען שלמרות הכל, עונשו של הקב"ה ניתן ברחמים מרובים. [[אהרן סורסקי]] מעיד שהוא דימה תקופה זו למלאכת התפירה, שהחייט צריך "לגזור את האריג לגזרים... בהכנת בגד חדש", חורבן לצורך יצירה.{{הערה|אהרן סורסקי, '''החזון איש בדורותיו''', עמ' רטז}} לאור כל זאת ניתן לראות שהוא נמנע לתת משנה תאולוגית מסודרת ושיטתית.{{הערה|'אל נא נעבור לגדולות ממנו': התנגדותו של החזון איש להנצחת השואה ומניעיה, בנימין בראון, עמ' 211, והערה 2, בתוך הספר: שואה ממרחק תבוא: אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה, 1948-1933, עורכת דינה פורת, 2009.}}
לפני הקמת המדינה, הועלתה הצעה לקבוע תענית ציבור לדורות ול'שבעה' קולקטיבית. הרב ענה על כך במכתב ארוך, ובו הוא מתנגד להוסיף על מה שקבעו חז"ל, במיוחד בדורנו שנחשב בעיניו לדור ירוד מבחינה רוחנית. השואה איננה נראית בעיניו כאסון חריג ביחס לאסונות שפקדו את עם ישראל בהיסטוריה. [[בנימין בראון]] מעריך שתשובה זו משקפת גם חרדות סמויות מפני התרסות כנגד העולם החרדי שהיה מופתע ולא מוכן לחורבן זה.{{הערה| החזון איש: הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית, בנימין בראון, 2011, עמ' 799. הציטוט וניתוח הטקסט הועתק מתוך הבלוג [https://haredim-ziyonut.blogspot.com/p/1878-1953.html העולם החרדי בתקופת השואה - עובדות חדשות]}} האשמת הרבנים בחורבן יהדות אירופה נחשבת בעיניו כאפיקורסיות, גם אם דבר זה נאמר על ידי אדם שומר מצוות.{{הערה| על פי עדותו של משה שינפלד, 'ילקוט דעת תורה', עקבתא דמשיחא', עמ' סח. ראו גם במאמר 'על מה עשה ה' ככה? התמודדות החרדים עם השואה', מנחם פרידמן, בתוך הספר 'השואה בהיסטוריה יהודית', עמ' 591.}}

====הקמת המדינה ויחסו אליה====
הרב הורה לר' [[יעקב רוזנהיים]], נשיא אגודת ישראל העולמית, למנוע ככל האפשר את יסודה של מדינה יהודית.{{הערה|'''החזון איש – הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית''', בנימין בראון, עמ' 244, 247}} גם כשהמדינה הפכה לעובדה קיימת, הוא גילה הסתייגות ועוינות כלפי המוסדות השולטים בה, ולא האמין שהמדינה תחזיק הרבה זמן מעמד.{{הערה|'''החזון איש – הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית''', בנימין בראון, עמ' 246,249.}}

עם [[קום מדינת ישראל]], הוא תמך בהשתתפות [[אגודת ישראל]] במסגרת [[החזית הדתית המאוחדת]] ב[[הבחירות לכנסת|בחירות לכנסת]], בניגוד לדעת [[העדה החרדית]]. הוא הסביר זאת, כי אין בהשתתפות זו הכרה במדינה והמשיל זאת לאדם העומד לפני שודד ומגיע איתו להסכמה כדי שלא יהרוג אותו; אין הדבר הכרה ב"סמכות" אלא הכרה בכורח המציאות.{{הערה|יברוב, '''מעשה איש''', ח"ג, עמ' רמג ואילך.}}

הוא התנגד ל[[ציונות]] ול[[ציונות דתית|ציונות הדתית]], והקפיד שבבית מדרשו יאמרו [[תחנון]] ב[[יום העצמאות]]. במקרה שהיה [[סנדק (יהדות)|סנדק]] באותו יום, הודיע על כך ברבים כדי למנוע טעות.{{הערה|[[שלמה לורינץ]], '''במחיצתם של גדולי התורה''', עמ' 86.}}
לאחר שנתיים, קבע שיאמרו תחנון גם במידה והתקיימה ברית בבית מדרשו, כדי שלא יטעו לומר שהסיבה שנמנעו מתחנון, היא בגלל יום העצמאות.{{הערה|{{כיכר השבת|חנני ברייטקופף|יחסם של גדולי הדור למדינת ישראל - לאורך השנים • מיוחד|316136|14 באפריל 2021}}}}
<!--בבחירות הראשונות אגודת ישראל לא התמודדה עצמאית אלא במסגרת החזית הדתית, האם החזון איש תמך/התנגד?, המקור לדברי מעשה איש הוא רוטר בספרו שערי אהרן, לבדוק למה מתייחס. בראון כותב (עמ' 249) שבשאלת הבחירות לכנסת (הראשונה?) החזון איש לא נקט עמדה או שנקט עמדה עמומה, על פי צבי וינמן, מקטוביץ עד ה' באייר, ירושלים תשנ"ה, עמ' 159–165. לא בדקתי במקור. השמועה שהתנגד ולכן תמך בעמימות בפאג"י. לברר. -->

לאחר [[מלחמת העצמאות]] עסק בפן ההלכתי של תוצאות המלחמה. בספרו על [[מסכת סנהדרין]] הוא דן {{ציטוטון|על דבר הזיתים שלקחו מעצי הערבים שעזבום ו{{מונחון|אזלו|הלכו}} להן}}. ביחס לשאלת הבעלות הערבית על שטחי קרקע בארץ ישראל העלה סברה שכיוון שכל בעלות זרה בארץ ישראל לאחר הגלות שואבת את כוחה המשפטי מדיני "[[קניין כיבוש|כיבוש מלחמה]]" (המסדירים הלכתית את [[קניין (הלכה)|קניינו]] של כובש בשטח הכבוש), הרי שבשעה שבא כובש חדש (הישראלי), פוקעת הבעלות המוקדמת מאליה. לנידון זה השלכות הלכתיות חשובות לגבי חובת [[תרומות ומעשרות]] על גידולים חקלאיים בשטחי הכיבוש.{{הערה|ראו: קרליץ, '''חזון איש''', מהדורה חדשה, [[מסכת דמאי]] סימן טו, בקטע המתחיל "ע"ד הזיתים שנלקחו".}}

====פרשת חוק שירות לאומי====
בשנת [[1952]] התעוררה סוגיית גיוסן של הנשים הדתיות ל[[שירות לאומי]]. ברקע הפולמוס היה ניסיון לחייב נשים [[גיוס לצה"ל|לשרת שירות צבאי]], חיוב שגם רובו הגדול של הציבור ה[[דתי-לאומי]] התנגד לו. בהמשך, בשל התנגדות זו, נקבע בחוק סעיף הפוטר נשים משירות צבאי מטעמים דתיים, ובשלב שני נעשה ניסיון לקבוע לנשים חלופה של שירות לאומי במסגרת [[חוק שירות ביטחון]]. [[הרבנות הראשית]] ורבנים חרדים ואחרים התנגדו לכך נמרצות, בניגוד לעמדת [[הקיבוץ הדתי]] וסיעת "למפנה" ב"[[הפועל המזרחי]]", שתמכו בחוק. סוגיה זו נחשבה למהותית מאוד בעיני החזון איש. הוא כתב על כך: {{ציטוטון|רגשת נפשי מורה ובאה שהוא עניין של יהרג ובל יעבור, ואולי גם מנקודת ההלכה כן}}.{{הערה|קובץ אגרות, ח"א, איגרת קיב. עם זאת, בפגישתו המפורסמת באותה שנה עם [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] ו[[שר הביטחון]] [[דוד בן-גוריון]], שהתקיימה בעיצומו של הדיון הציבורי בחוק, לא עלה העניין כלל. בראון ('''החזון איש''', עמ' 90) מוסיף כי רק לאחר הפגישה הפציר החזון איש בבן-גוריון באמצעות עסקנים, ואף כתב לו מכתב, כי יפעיל את השפעתו לביטול החוק; בן-גוריון סירב.}}

על רקע זה פרשה "אגודת ישראל" מה[[קואליציה]] בסוף 1952.{{הערה|{{שערים||למה פרשה האגודה מהממשלה|19521209|19}}}} לבסוף, בשנת [[1953]], נחקק "[[שירות לאומי#חוק שירות לאומי|חוק שירות לאומי]]", הקובע כי כל אישה דתייה שקיבלה [[אי-גיוס בישראל|פטור משירות בצה"ל]] חייבת בשירות לאומי. חוק זה התקבל בהסכמת הרבנות הראשית ובתמיכת נציגי ה[[מפד"ל]]. [[שלמה זלמן שרגאי]] כתב שה[[שר]] [[חיים משה שפירא]] וסגן-השר [[זרח ורהפטיג]] קיבלו את הסכמתו העקרונית של החזון איש לצעדם זה.{{הערה|{{הצופה|[[ש. ז. שרגאי]]|"וודאי, עליכם לעשות את שהרבנות הראשית אומרת לכם": (להודעותיו של ה"חזון איש" ועמדתנו בכנסת)|19530830|28}}}} ואולם בעקבות ההתנגדות, לא בוצע החוק בפועל.

====פגישתו עם בן-גוריון====
{{ערך מורחב|משל העגלה המלאה והעגלה הריקה}}
[[קובץ:Ben gurion BB1952.jpg|ממוזער|250px|שמאל|[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[דוד בן-גוריון]] במבואת הכניסה לביתו של החזון איש בבני ברק; [[צילום עיתונות|צלמי העיתונות]] לא הורשו להיכנס לחדר הפגישה.]]
ב-[[20 באוקטובר]] 1952,{{הערה|ביום הפגישה פרסם "מעריב" כתבת רקע על החזון איש: {{מעריב|מ. מייזלס|חזון-איש שבן-גוריון רוצה בעצתו: מי הוא הרב קרליץ, המתבודד בבני-ברק, שהיהדות הדתית שומעת בקולו|19521020|14}}}} בעיצומו של המשא ומתן הקואליציוני לקראת הרכבת [[ממשלת ישראל הרביעית]], נערכה פגישתו המפורסמת עם [[ראש ממשלת ישראל]] [[דוד בן-גוריון]].{{הערה|{{שערים||ראש הממשלה אצל ה"חזון איש"|19521021|2}}}} קדם לפגישה ביקור הכנה של [[שליש (צבא)|שלישו הצבאי]] של בן-גוריון, [[נחמיה ארגוב]], בבית החזון איש בשבוע שלפני הפגישה.{{הערה|{{על המשמר||בן-גוריון אצל הרב קרליץ|19521021|5}}. "מעריב" בכותרתו הראשית {{מעריב||'''בן-גוריון נועד עם "חזון איש"'''|19521020|1}} מדווח כי ארגוב ביקר פעמיים בביתו של החזון איש, ונענה בחיוב. על פי העיתון "[[חרות (עיתון)|חרות]]" התקבל ארגוב בקרירות והמליץ לבן-גוריון לוותר על הפגישה ({{חרות||מפילוסופיה יוונית לקבלה... ד. בן גוריון מבקר אצל החזון איש|19521021|16}}). לעומת זאת מ כתבה שפורסמה ב"מעריב" יום לפני הפגישה ({{מעריב||פגישת בן גוריון ו-"חזון איש" - ביום ג'|19521019|32}}), עולה כי לתיאום הפגישה היו שותפים גם [[יצחק מאיר לוין]] ו[[קלמן כהנא]].}}

לדברי [[יצחק נבון]], שהיה עוזרו של בן-גוריון, יזם ראש הממשלה את הפגישה לאחר שהבין מ[[ח"כ]]ים ועסקנים דתיים שהחזון איש הוא מקור הסמכות שלהם. כוח שליטה כזה בבני אדם ריתק אותו, והוא ביקש להיפגש עמו.{{הערה|[[ענת זלצר]], [[מודי בר-און]] [ואחרים], "[http://www.23tv.co.il/230-he/Tachi.aspx/230-he/Tachi.aspx החזון איש]", פרק 4 (26 דקות), בסדרת התוכניות '''[[הכל אנשים]]''' ([[הטלוויזיה החינוכית]], 1997 {{וידאו}}. תיאור הפגישה והרקע בראיון מוקלט מאוחר עם יצחק נבון: {{כיכר השבת|[[ישראל כהן (עיתונאי)|ישראל כהן]]|האזינו: יצחק נבון משחזר את פגישת בן גוריון והחזון איש זצ"ל|184900|7 בנובמבר 2015}}.}} סביר להניח שאכן עמדה בבסיס הפגישה סקרנותו האינטלקטואלית של בן-גוריון, כי כוחם הפוליטי של נאמני החזון איש באותה העת לא היה רב.

בפגישה שאל ראש הממשלה כיצד יחיו יחדיו דתיים וחילונים. החזון איש השיב לו ב[[משל]] (שמקורו ב[[מסכת סנהדרין]]): "אם שני גמלים נפגשים בדרך במשעול, וגמל אחד טעון משא, והשני איננו טעון משא, זה שאין עליו משא חייב לפנות את הדרך לגמל הטעון משא. אנחנו היהודים הדתיים משולים לגמל הטעון משא – יש עלינו עול של הרבה מאוד מצוות. אתם צריכים לפנות לנו את הדרך". תשובה זו נודעה כ"משל העגלה המלאה והעגלה הריקה". בן-גוריון הגיב בתרעומת לטענה זו: "ומצוות יישוב הארץ אינה מצווה? וזה לא משא? ומצוות ההגנה על החיים אינה מצווה? ומה שעושים הבחורים שאתם כל כך מתנגדים להם, והם יושבים על הגבולות ושומרים עליכם, האין זו מצווה?". והחזון איש השיב: "אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר" ({{תנך|תהילים|קכז|א|קצר=כן}}).{{הערה|{{nrg|דוד מלמד|איזו עגלה מלאה יותר: החילונית או החרדית?|502/494|26 באוגוסט 2013|11|2}}}}{{ביאור|למרות היותו של [[יצחק נבון]] עד בודד לפגישה כולה, נוצרו גרסאות רבות לתיאור מהלכה. הביוגרפים החרדים של החזון איש מוסיפים לתיאור הפגישה גם דיונים בענייני [[פילוסופיה]] כלליים. בן-גוריון עצמו, לאחר שנים, בנאום בפני רבנים אמריקאים, סיפר: "שאלתי את החזון איש ז"ל אם מגיעה בתוך המדינה לכל פרט הזכות ל[[חופש המצפון|חופש מצפון]]. הוא לא נתן לי תשובה ברורה, כי לא התמצא ב[[הלכות מדינה]]".{{הערה|{{חרות|יצחק דיש|אבן על קברו של "חזון איש|19610806|21}}.}}}} בן-גוריון סיכם ביומנו: "...דיבר כל הזמן ברוח טובה ורבת צחוק, בלי זעם קנאי, אם כי בלי ספק יש בו נימה קנאית, אם כי סמויה מן העין".{{הערה|[http://bengurionblog.blogspot.com/2009/06/blog-post_28.html תיאור הפגישה ביומני בן-גוריון], בבלוג של [[המכון למורשת בן-גוריון]].}}{{ביאור|אישים חרדים הדגישו את הנאתו של בן-גוריון מהפגישה: ח"כ [[שלמה לורינץ]] כתב בספרו{{הערה|[[שלמה לורינץ]], '''במחיצתם של גדולי התורה''', חלק א', עמ' 73.}} כי בן-גוריון אמר לו לאחר השיחה כי לא זו בלבד שלא פגש מימיו אדם כה פיקח, אלא שגם לא העלה על דעתו שיכול להיות כזה אדם פיקח. [[רפאל הלפרין]] מביא בספרו{{הערה|[[רפאל הלפרין]], '''במחיצת החזון איש'''.}} תצלום ממכתב ששלח בן-גוריון לחזון איש לאחר הפגישה, ובו כתב: "תרשה לי להוסיף שפגישתי ושיחתי אתך הייתה בשבילי חוויה חשובה ולא אשכחנה אף פעם".}}

לאחר הפגישה השניים החליפו מכתבים.{{הערה|{{כיכר השבת|אבי רבינא|המכתבים של ה'חזון איש' ובן גוריון נחשפים|321604|24 ביוני 2019}}}} "משל העגלה המלאה והעגלה הריקה" הפך את הפגישה לסמל ליחסי חילונים-חרדים.

====שנותיו האחרונות====
שנת [[תשי"ב]] ([[1951]]–[[1952]]) הייתה שנת שמיטה, והחזון איש הדפיס בירושלים, באמצעות גיסו, מהדורה שנייה מתוקנת של ספרו על מסכת שביעית.{{הערה|{{היברובוקס|2=חזון איש|3=41159|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=תשי"ב (1952)|מו"ל=דפוס המסורה}}}}

באחת הפעמים שבהן נעצר מנהיג [[נטורי קרתא]], [[עמרם בלוי]], בידי [[משטרת ישראל]], בא החזון איש לבקרו בבית המעצר ב[[יפו]]. בלוי אמר לו בהתרגשות: "רבי, אם ביקורים כאלה צפויים לי, אני מסכים לשבת בבית הסוהר כל ימי חיי". אמר לו החזון איש: "כל העולם אינו אלא בית סוהר...".{{הערה|1=[http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=kCV2DOW0xWlFe9wATpEnpE3dOnuAG5ht4QCZONSDX%2FNkAeg%2FaVINtkfoqVyue2zXYw%3D%3D&mode=image&href=MAR%2F1953%2F10%2F25&page=3&rtl=true מתוך כתבה על פטירת החזון איש], [[מעריב]], 25.10.1953. באתר עיתונות יהודית היסטורית.}}

בתקופה זו הגיע לשיא מספר הפוקדים את ביתו שבבני ברק, והיא משמשת רקע לשמועות ולסיפורים רבים על דברים שאמר. בשלב זה כבר היה מפורסם בעולם היהודי.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 92. בהקשר זה הוא מצטט מספר מקורות על כך שבחלק מכתביו כותב החזון איש על ספר מסוים שאיננו נמצא תחת ידו, וכוונתו למשמעות המילולית של הביטוי, מאחר שלא היה בכוחו להתרומם ממקומו ולקחת את הספר מן המדף.}}

בשנת [[תשי"ד]] ([[1953]]) נדפס הכרך השלישי של "חזון איש" על חושן המשפט,{{הערה|{{היברובוקס|2=חזון איש|3=40917|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=תשי"ד|מו"ל=דפוס המסורה}}}} האחרון שהוכן לדפוס בחייו.

====פטירתו====
[[קובץ:Chazon ish Obit.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מודעת אבל]] שפרסמה עיריית בני ברק בעיתונות ביום הלוויית החזון איש]]
[[קובץ:Grave of Rabbi Avraham Yeshaya Karelitz in Bnei Brak.JPG|שמאל|ממוזער|250px|קבר החזון איש ב[[בית הקברות שומרי שבת]] ב[[בני ברק]]]]
החזון איש נפטר מ[[אוטם שריר הלב|התקף לב]] ב[[ליל שבת]], [[ט"ו בחשוון]] [[תשי"ד]], [[24 באוקטובר]] [[1953]], אחר חצות.{{הערה|{{הארץ1||נפטר הרב קארליץ ("החזון איש")|19531025|63}}}} הוא נפטר בשעה 02:30 כשלצידו תלמידו [[יחזקאל ברטלר]].{{הערה|שלמה כהן, '''פאר הדור''', ה, עמ' קכ.}}

השמועה על פטירתו התפרסמה ברחבי בני ברק בשעות הבוקר. בצהרי השבת נסגר חדרו של החזון איש בשל דוחק ההמון. על פי דברי [[רפאל הלפרין]], בחצר עמדו אלפי אנשים וקראו [[תהילים]]. עם צאת השבת שודרה הידיעה על פטירתו ב"[[קול ישראל]]".{{הערה|רפאל הלפרין, במחיצת החזון איש, עמ' 147.}} מטעם עיריות בני ברק ו[[רמת גן]] הוכרז על ביטול מלאכה בשעות ההלוויה. בפתח ישיבת ה[[ממשלת ישראל|ממשלה]] בבוקר יום ראשון הקדיש ראש הממשלה בן-גוריון דברים לזכרו של הרב.{{הערה|1=[http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=PojEOEpDyjPCe%2FMcdiGpLKyFIZqhv7a17uZBazR6x2VT2Q6e3fwK1fcGW5zYD2WzYw%3D%3D&mode=image&href=AHR%2F1953%2F10%2F26&page=1&rtl=true "על המשמר"], 26 באוקטובר 1953, עמוד השער. באתר עיתונות יהודית היסטורית.}}

במסע ההלוויה, שנערך בצהרי יום ראשון, צעדו אחרי מיטתו עשרות אלפי אנשים, נשים וטף. הוא נקבר ב[[בית הקברות שומרי שבת]] ב[[בני ברק]].{{הערה|1=עיינו בדיווחים בעיתונות התקופה:[http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=kCV2DOW0xWlFe9wATpEnpE3dOnuAG5ht4QCZONSDX%2FMLnypcP19W1qhLyWwG3E2sYw%3D%3D&mode=image&href=MAR%2F1953%2F10%2F25&page=1&rtl=true כעשרים אלף מלווים למנוחות את "חזון איש"], מעריב, 25 באוקטובר 1953, עמ' 1 [http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=kCV2DOW0xWlFe9wATpEnpE3dOnuAG5ht4QCZONSDX%2FNkAeg%2FaVINtkfoqVyue2zXYw%3D%3D&mode=image&href=MAR%2F1953%2F10%2F25&page=3&rtl=true המשך הכתבה];[http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=PojEOEpDyjPCe%2FMcdiGpLNURVWutVmXog8N2vYWP0XjKNqPV6e%2FWJ9XsgluTtERuYw%3D%3D&mode=image&href=AHR%2F1953%2F10%2F25&page=1&rtl=true נפטר "חזון-איש"], [[על המשמר]], 25 באוקטובר 1953, עמ' 1;[http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=KjCptFVqbyl%2FChoMPOt%2BBvlT8i%2FV5nqYUPzUXsf2%2BXcELDUo%2FQzLlVmr2g7pvCYCYw%3D%3D&mode=image&href=DAV%2F1953%2F10%2F25&page=1&rtl=true הרב א. י. קרליץ - ה"חזון איש"], [[דבר (עיתון)|דבר]], 25 באוקטובר 1953, עמ' 1;[http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=LBIAAaURQHJ3RbhMhR9ZNULIBTIapDMAWtqJQUVuS8Zxn9biyCKnb4VCXLl2wV%2BBYw%3D%3D&mode=image&href=HZH%2F1953%2F10%2F25&page=1&rtl=true הגאון ר' אברהם ישעיהו קרליץ, בעל חזון איש - איננו], הצופה, 25 באוקטובר 1953, עמ' 1 [http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=LBIAAaURQHJ3RbhMhR9ZNULIBTIapDMAWtqJQUVuS8ZjviCZI9CsT1zslDc2E03%2BYw%3D%3D&mode=image&href=HZH%2F1953%2F10%2F25&page=4&rtl=true המשך הידיעה]; [http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=iGz03w8ubWMcUJ7uM5KJBkbMvEMQWCbin%2B99fjb1hg%2FF%2FM6q0jVMCgHxaPm4aw1iYw%3D%3D&mode=image&href=HRT%2F1953%2F10%2F25&page=1&rtl=true נפטר א. י. קרליץ החזון איש], חרות, 25 באוקטובר 1953, עמ' 1;
[http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=LBIAAaURQHJ3RbhMhR9ZNRoGZZAMgHVq0aBii0tGvAjRBp02jCP3Gx6RF5IIZHcwYw%3D%3D&mode=image&href=HZH%2F1953%2F10%2F26&page=1&rtl=true רבבות מלווים את חזון איש למנוחת עולמים], הצופה, 26 באוקטובר 1953 (למחרת ההלוויה), עמ' 1;
[http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=iGz03w8ubWMcUJ7uM5KJBpVxx7r3eh9FLU7kMlEXHInqR6i5dEZLehLAfuA4CI%2FCYw%3D%3D&mode=image&href=HRT%2F1953%2F10%2F26&page=4&rtl=true המונים חילקו את הכבוד האחרון ל"חזון איש" ז"ל], חרות, 26 באוקטובר 1953, עמ' 4. לפי ידיעה זו, בהלוויה השתתפו קרוב ל-30,000 איש, ומאות מתלמידיו של החזון איש קרעו "[[קריעה (אבלות)|קריעה]]" אחר מיטתו. באתר עיתונות יהודית היסטורית.}}

קברו של החזון איש משמש מוקד [[עלייה לרגל]] במשך כל השנה, ובמיוחד ב[[יום השנה (יהדות)|יום השנה]] לפטירתו. בסמיכות לקברו רכש גיסו הרב [[שמואל גריינימן]] [[אחוזת קבר|מתחם מיוחד]] לבני משפחתו של החזון איש.

לאחר פטירתו חשף גיסו הרב שמואל גריינימן את סכומי כספי ה[[צדקה]] שחילק החזון איש לנצרכים מדי שנה, מכספים שניתנו לו בידי [[פילנתרופיה|פילנתרופים]] יהודים מישראל ומחוצה לה. לדבריו, בשנת חייו האחרונה חילק החזון איש למעלה ממאה אלף [[ל"י]]. לאחר מותו הוקמה קרן צדקה על שמו, במטרה להמשיך במפעל זה.{{הערה|1=[http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=kCV2DOW0xWlFe9wATpEnpFoi2lusDrrGK5o%2FYDzKgvOMqD16fsUyYcpnUjnCh%2BQkYw%3D%3D&mode=image&href=MAR%2F1953%2F11%2F17&page=3&rtl=true מקימים קרן "חזון איש"], מעריב, 17 בנובמבר 1953. באתר עיתונות יהודית היסטורית.}}

==הגותו ופועלו==
===הלכה===
==== דרך לימודו, ויחסו לפסיקת קודמיו ====
[[קובץ:אברהם קרליץ.jpg|ממוזער|250px|שמאל|החזון איש]]
מרכיב מרכזי בתורתו ובפסיקתו של החזון איש הוא היחס ל"דינא דגמרא", דינים המפורשים ב[[תלמוד]], ככאלה שאין לערער אחריהם, אין לסטות מהם כמלוא הנימה ויש לקיימם גם אם לא הוזכרו בדברי הפוסקים בדורות שלאחר חתימת התלמוד: {{ציטוטון|דין המתברר {{מונחון|בהדיא|בבירור}} מן הגמרא, הוא אצלי יסוד ההוראה}}.

גם בחלק מהמקרים שבהם השתנתה במשך הדורות מציאות החיים שממנה נגזר דין הגמרא, גרס החזון איש שהדין נותר בתוקפו, וטעם הדבר הוא שההלכה לדורות אמורה להיחתם לפי דברי החכמים ב'אלפיים שנות התורה', שהסתיימו בימי [[חז"ל]]. כך כתב בעניין דיני [[טרפה|טריפות]]: {{ציטוט|תוכן=והנה היה צריך להקבע בב' האלפים תורה כדאמר [[s:עבודה זרה ט א|ע"ז ט' א']], דיני הטריפות לדורות, וכדאמר [[s:בבא מציעא פו א|ב"מ פ"ו א']] [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] ו[[רבי נתן|ר' נתן]] סוף משנה [[רב אשי]] ו[[רבינא]] סוף הוראה, ואין לנו תורה חדשה אחריהם והיו קביעות הטריפות כפי השגחתו יתברך בזמן ההוא שלא נתן הקב"ה לברואיו אז רפואת תעלה להן המה הטריפות שאסרתן התורה בין בזמן ההוא, ובין בזמן של הדורות הבאים שמסר הקב"ה את משפטי התורה שלהן לחכמי הדורות ההם|מקור={{היברובוקס||חזון איש, אבן העזר, הלכות אישות, סימן כז' ס"ק כ'|14331||ללא|עמוד דיגיטלי=91}}}}
מאידך, היו דינים תלמודיים אחרים, כגון כללי הטרפות באדם, שהחזון איש לא ראה כתלויים במציאות בתקופת חז"ל: {{ציטוטון|אמנם לענין להשיא את אשתו כל שיש לו רפואה בזמנו אין משיאין את אשתו}}.

באשר לחילוקי התקופות המאוחרות לחז"ל המוכרים בהלכה, סבר החזון איש שאף על פי שקיבלו [[תלמיד חכם|תלמידי החכמים]] במשך הדורות על עצמם את סמכות הדורות הקודמים, עדיין צריך בירור ההלכה להיעשות מכליה הראשונים – להשקפתו, מסורת חז"ל. ולכן גרס שמי שאינו יודע להסיק את מסקנת ההלכה מתוך עיון בסוגיות התלמוד, אינו רשאי להורות אף מתוך ספרי הלכה פסוקה כ"[[שולחן ערוך]]", מאחר שלא יוכל לדעת להתאים בין מקרה ריאלי ספציפי למקרה המופשט המוצג בספרות ההלכה.

כפועל יוצא מתפיסה זו, עיצב את צורת לימודו בניסיון לברר מתוך הסוגיה את מסקנות ההלכה, ורק לאחר גיבוש המסקנה, לעמת את תוצאות עיונו מול ההלכה הפסוקה. אף שביטל דעתו באופן כללי מפני דעת [[הראשונים]], סבר שבלימוד התורה נדרש מכל אדם למצות את אפשרויות שכלו בדיון, והכנסת גדולתם של הראשונים למערכת השיקולים העיונית עלולה לחבל בתהליך הבנת שורשי ההלכה, ומשום כך יש להתחשב בדבריהם במקרה שאינם מובנים, רק בפסיקת הלכה למעשה, במקרה שברור כי התייחסו אליו בפסיקתם. תפיסתו זו מסוכמת יפה בדבריו במכתב:
{{ציטוט|...לקחת חבל בתורה הוא ענין קשה ובעל גוונים שונים. לקחתי לי לחפש לעיין בגמרא עד כמה שאפשר, אף שיהיה נגד הראשונים ז"ל, ולהספק בידיעה לחוד שדברי רבותינו עיקר, ואנחנו {{מונחון|יתמי דיתמי|יתומים שביתומים}} ומכל מקום, לא לפרוש מלברר וללבן מה שאפשר לנו לקטנותנו, וגם לקבוע כן הלכה במקום שאין מפורש להפך לעניין פסק הלכה. ואם לא כן, היה חסר לי עסק התורה.}}

עם זאת, לעצמו לא הרשה החזון איש, בדרך כלל, לחלוק על פסיקת ה"[[שולחן ערוך]]" במקומות שבהם ברורה דעת [[הרמ"א]]. לגבי [[הגאון מווילנה]], הוא סבר שהתקבע מעמדו ב[[יהדות ליטא]] ומעמדו הוא כשל [[הראשונים]], מה שמאפשר לקבל הוראות שלו הסותרות לפסקי ה"שולחן ערוך". באחת מאיגרותיו, הוא מציב את הגאון מווילנה בשורה אחת עם אושיות היהדות, כמו [[משה רבנו]], [[עזרא הסופר]], [[רבי יהודה הנשיא]], [[רב אשי]] ו[[הרמב"ם]]:
{{ציטוט|תוכן=אנו מתייחסים להגר"א בשורה של משה רבנו ע"ה, עזרא ע"ה, רבנו הקדוש, רב אשי, הרמב"ם, [[הגר"א]], שנתגלה תורה על ידו כקדוש המעותד לכך, שהאיר במה שלא הואר עד שבא ונטל חלקו, והוא נחשב כאחד מן הראשונים, ולכן חולק עליהם בכמה מקומות בתוקף עוז, וגם על [[הרי"ף]] והרמב"ם הוא חולק, ומדרגתו ברוח הקודש בחסידותו ובגודל תבונתו וביגיעתו ובבקיאותו בעיון העמוק בכל התורה המצויה עתה בידינו אי אפשר כלל לצייר את אפשרותם. כן לא יתכן לתמוה עליו למה יחלוק על השו"ע [=השולחן ערוך], והלא מקומות שחולק הגר"א על הכרעת השו"ע המה למאות.|מקור='''קובץ אגרות''' ח"א איגרת לב}}

למרות האמור, ובהתאם לגישתו שלפיה יש "לחפש לעיין בגמרא עד כמה שאפשר, אף שיהיה נגד הראשונים ז"ל", הוא עצמו נאלץ ברבות הימים לחלוק בפירוש סוגיות גם על הגאון מווילנה הנערץ. הרב שלמה כהן מספר כי בגיל 41 ([[1920]]), אמר לו כי כל ימיו השתדל להימנע מלחלוק על דברי הגר"א, אך לבסוף נאלץ לפרש סוגיה חמורה אחת בשונה מדעתו.{{הערה|'''פאר הדור'''; מצוטט אצל [[רפאל הלפרין]], '''במחיצת החזון איש''', עמ' 18.}}

דוגמה מאפיינת לדרכו "לפרש וללבן מה שאפשר לנו... וגם לקבוע כן הלכה במקום שאין מפורש להפך", שגם מאירה פן של רגישות חברתית בגישתו, ניתן למצוא במקרה של [[עגונה]] שבא לפני אחיינו הרב [[שלמה שמשון קרליץ]], אב בית הדין הרבני ב[[פתח תקווה]]. הרב קרליץ האחיין התקשה למצוא מוצא למצבה העגום, ופנה אל דודו בעניינה. החזון איש נכנס לעובי הקורה ובירר את הסוגיות הרלוונטיות, תוך שהוא מכריע להיתר במקרה הספציפי. הדיינים קיבלו את דעתו וחתמו על היתר נישואין לאשה. האחיין, שלא היה שלם עם הפסיקה, ניגש למחרת בבוקר לדודו והציע בפניו שוב טענות קשות נגד ההיתר. בנסיבות אלו, טען, עם כל הכאב – כיצד ניתן להתיר? החזון איש שקל את טענותיו שנית, ואחר הפטיר: "נכון שקשה להתיר, אבל קשה יותר לאסור!".{{הערה|יברוב (בשם האחיין), '''מעשה איש''' ח"ג, עמ' קצב.}}

====דקדוק ההלכה====
{{ציטוט-צף|'''הגאון הליטאי, אשר במבט ראשון גדולתו מתבטאת בהישגיו האינטלקטואליים [אך באמת מתגלה] כאישיות גדולה ורבגונית, המלאה במעוף, רגש ונשמה'''|הרב [[יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בוסטון)|יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק]], מכתב{{הערה|מכתב ל[[חיים גראדה]] מערב [[יום הכיפורים]] תש"ל, 21 בספטמבר 1969.}}|רוחב=250px}}

אחד מדגלי ההשקפה ה'חזון אי"שית' הוא נושא ההקפדה על קוצו של יו"ד בכל הנוגע לקיום ההלכה על כל פרטיה ודקדוקיה. החזון איש ראה בהתנהגות קפדנית זו ערובה ל[[יראת שמים]], והקדיש לה את החלק השלישי בספרו ההגותי "[[אמונה וביטחון (ספר)|אמונה וביטחון]]", "מוסר והלכה". העצמאות הרבה שהפגין החזון איש כפוסק הובילה אותו להקפדה מופלגת גם על פרטי הלכות שאותן הסיק מהדיון ההלכתי בסוגיות הרלוונטיות. דקדוקים אלו הפכו למזוהים עמו ועם תלמידיו. ידועים ביותר דקדוקיו, עוד מתקופת חייו באירופה, בעיקר בעניינים אלו:
* [[הלכות עירובין]];
* [[כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות]], בהקפדה מיוחדת על צורת האותיות שתהיינה לפי פסיקת ה[[בית יוסף]]. לפי שיטתו, המנוגדת למנהג [[האר"י]], ה"כנף" הימנית של האות צד"י צריכה להיות כמקובל ב[[גופן|גופנים]] העבריים בני זמננו בצורת האות יו"ד, ולא כמו יו"ד הפוכה כפי שרָווח המנהג בקרב ה[[יהדות ארצות האסלאם|ספרדים]] וה[[חסידים]];{{הערה|להרחבה בעניין זה, ראו: אריה לייב פרידמן, '''צדקת הצדיק''': ליקוטי דינים מראשונים ואחרונים בשינוי הנוסחאות בכתיבת סת"ם, בו יבואר צדקת וכשרות צורת הצדיק ביו"ד הפוכה, ובסופו מכתבים ממרן הגאון החזון-איש, ירושלים תשל"ג 1973; מהדורה שנייה, ד"צ עם תוספות, ירושלים, תשמ"ח.}}
* [[אפיית מצות]], שהקפיד לעשותה באופן פרטי כדי שיוכל להשגיח על כל שלבי האפייה לפי דקדוקיו;
* [[ארבעת המינים]], שבהם השקיע ממון ומאמצים רבים כדי להשיגם בצורתם האופטימלית על פי ההלכה (בהקשר זה סופר כי פעם באמצע הקיץ ראה [[הדס מצוי|הדסים]] יפים המתאימים עם כללי ההלכה, בערוגתו של פלוני, גוי מקומי. הוא שילם לו מראש שישמור ויטפח את הדסיו עד [[חג הסוכות]], כדי לצרפם אל [[לולב]]ו);{{הערה|סורסקי, '''החזון אי"ש בדורותיו''', עמ' סה-סו. להרחבה על מעשי דקדוק במצוות שלו ראו שם.}}
* הלכות [[מקווה|מקואות]]: [[זריעה (מקוואות)|זריעה]] של מים שאובים לתוך מי גשמים על מנת להכשירם לשמש כמקווה – לחזון איש [[נתן סאה ונטל סאה#שיטת החזון איש: בור זריעה בלבד|שיטה מיוחדת בנושא זה]].

[[מצוות שבין אדם לחברו]], אף הן בכלל דקדוק ההלכה, ולכן הקפיד מאוד שלא יבואו אלה על חשבון אלה. מקורבו הרב שלמה כהן סיפר כי בשנה אחת הורה לו החזון איש שלא לומר את הפסוקים הנהוגים לפני [[תקיעת שופר]], אלא לתקוע בלי להשתהות ולסיים את התפילה במהירות. סיבת ה[[חיפזון]] הובהרה עם תום התפילה: החזון איש שמע במקרה אדם מבוגר וחלוש שענה לבנו המפציר בו לאכול בשל לבו החלש: "לא, מעולם לא אכלתי לפני התקיעות"; כדי שהלה לא ייאלץ להאריך בצומו, קיצר החזון איש את הטקס המסורתי.{{הערה|סורסקי, '''החזון אי"ש בדורותיו''', עמ' סו.}}

החזון איש הנהיג קריאת [[מגילת אסתר]] בבני-ברק גם ב[[שושן פורים]] מספק שמא היא בגדר 'סמוך ונראה' לעיר [[יפו העתיקה|יפו]].{{הערה|{{מעריב||פורים שני קויים בבני-ברק הנוהגת כ"עיר חומה"|19620321|101}}.}}

;אתרוגים מ"זן חזון איש"
מקרה מוכר של דקדוק ההלכה של החזון איש היה חיפושיו אחרי זן [[אתרוג]]ים ארצישראלי שגדל פרא, כדי למנוע חשש שמא אתרוגים אלו הם פרי [[הרכבה (בוטניקה)|הרכבה]] במין בוטני אחר, עובדה המוציאה את האתרוג, הלכתית, מכלל "אתרוג" הראוי למצוות נטילת ארבעת המינים. עץ האתרוג מועד להרכבה, בשל חולשתו. האתרוגים שנמצאו אכן לוקים מעט ביופיים ה[[אסתטיקה|אסתטי]] ומתאפיינים בחוסר [[סימטריה]]. בציבור החרדי התקבלה גישתו ברבים, וקיים ביקוש גבוה לאתרוגים מעצים שמוצאם מאתרוגים שהחזון איש בירך עליהם. שיטתו בזיהוי האתרוג הארץ ישראלי הקדום, התקבלה על מספר חוקרים.{{הערה|[[זהר עמר]], אתרוגי ארץ ישראל, 2010. עמ' 61, שם כותב שאין תשובה ברורה לשאלת המקוריות של אתרוגיו.}}

חלק מהאתרוגים מקורם מעץ ששתל הרב [[מיכל יהודה ליפקוביץ]] בחצרו, מזרעים שנמסרו לו על ידי החזון איש, והם מכונים "[[אתרוג#אתרוגי חזון איש (ליפקוביץ)|זן ליפקוביץ]]", שממנו התפתחו זנים נוספים. קיימים גם "[[אתרוג#אתרוגי חזון איש (הלפרין)|אתרוגי הלפרין מזן חזון איש]]".

====מצוות התלויות בארץ====
החזון איש פעל במיוחד להחדרת תודעה רחבה לקיום [[מצוות התלויות בארץ]], ובעיקר מצוות [[שמיטה]]. הוא דרש מקיבוצי [[פועלי אגודת ישראל]] לשמור שביעית ללא הסתמכות על [[היתר מכירה|היתר מכירת הארץ לגוי]] על ידי הרבנות הראשית, שאותו שלל. במסגרת פועלו לשמירת מצוות התלויות בארץ יצא לשדה כמה פעמים לעריכת ניסויים ובדיקות ניסיוניות של מושגים בהלכה.

החזון איש פעל גם בענייני [[תרומות ומעשרות]]. הוא הקפיד לעשר בביתו אף מאכלים מעושרים, מחשש שלא עישרום כראוי. כמו כן, הוא חידש את נושא [[פרוטה חמורה]] שלא היה נהוג לפניו; עודד ודרבן את לימוד [[סדר זרעים]] בקרב תלמידי חכמים, והשיב לשואלים רבים בעניינים אלו.

====סוגיית השיעורים====
{{ערך מורחב|מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה}}
שמו של החזון איש נקשר גם למחלוקת יסודית בנושא ה"[[מידות ושיעורי תורה|שיעורים]]" המוזכרים ב[[מקרא]] וב[[תלמוד]] (אמה, זרת, אצבע, [[כזית]], [[כביצה]] ועוד). רבי [[אברהם חיים נאה]] (הגרא"ח נאה) פרסם מידות אלו במידות מודרניות (מטרים וגרמים), ולפי שיטתו טפח הוא שמונה סנטימטרים ורביעית היא 86 סמ"ק. החזון איש חלק על שיטה זו, וטען כי המידות האמיתיות גדולות בהרבה – טפח הוא כעשרה סנטימטרים ורביעית כמאה וחמישים סמ"ק.

נקודת המחלוקת העיקרית היא האם להתבסס, כעוגן לשאר השיעורים, על נפח ה[[ביצה|ביצים]] או על מידת ה[[אגודל]]; הרבנים נאה וקרליץ לא היו הראשונים שנחלקו בנקודה זו – קדמו להם גדולי האחרונים, [[החת"ם סופר]] ו"[[הנודע ביהודה]]". הרב נאה ביקש לקיים את מנהג [[היישוב הישן]] בירושלים, בעוד החזון איש סבר כי המסורת שהייתה בידו מבית אביו וגדולי ליטא באשר לשיעורים הייתה מקובלת על תלמידי חכמים בעלי סמכות גבוהה יותר מזו של המנהג העממי.

כחלק משיטתו זו הסתמך החזון איש על מדידת אצבעו של תלמידו הרב [[קלמן כהנא]] אותו החשיב כאדם בינוני לעניין שיעורים ומידות.{{מקור|נושא=ישראל|נושא2=ספרות}}

בפועל, בציבור הליטאי שיטת החזון איש בנושא זה היא הנורמה הנפוצה. התפשטות המנהג החלה בקרב בוגרי הישיבות הליטאיות ומהם לשאר המגזר. גם בקרב שאר המגזר החרדי, הנוהג לפי מסורת אבותיו בשיעור הקטן יותר, יש המחמירים במצוות מן התורה כפי השיעור הגדול מתוך חשש לשיטת החתם סופר והחזון איש, כפי שהמליץ ה[[משנה ברורה]]{{הערה|"ביאור הלכה", סימן רע"א, סעיף י"ג.}} לנהוג במצוות אלו.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 424-440.}}

====הפילוסופיה של ההלכה====
החזון איש גרס שמלבד עצם החיוב המוטל על כל יהודי להישמע להוראות ה[[תורה]] באשר הן, יש להן מטרה להציב את האדם בעמדה של נתין העומד לפני מלכו וסר למרותו. לצורך זה נדרשים מחד גיסא, קבלת מרות מוחלטת וציות לפרטי פרטים; ומאידך גיסא, קיום המצוות בכל תנאי, אף במצב שבו ברור לאדם שאינו יכול לשער במדויק את שנדרש לו לקיום המצווה בשלמותה. זאת מאחר שהעיקר הוא קיום פקודת המלך, ומגבלות האדם והערכותיו נלקחו בחשבון עם הציווי. או בלשונו של החזון איש: {{ציטוט|תוכן=ניתנה ההלכה לחשוב בקירוב, שלא נתנו המצוות אלא לצרף הבריות, ולדקדק בצוואותיו ית' [=בצוואותיו של האל] לקבלת מלכותו ית' וגם לקיום חכמת התורה הכלולה בכל דיני המצוה ולסוד הפנימיות. ולכל הני, אינו מפסיד אם הקביעות של גבולי הצמצום יהיה בקירוב, כדי שיוכלו לקיים מצוות המעשיות אף חלושי הדעת|מקור='''חזון איש'''.{{הערה|או"ח, מסכת ראש השנה סימן קלח, אות ה.}}}}

===השקפותיו===
[[קובץ:Chazon Ish Examines Students with Rabbi Shmuel Rozovsky.jpg|ממוזער|שמאל|250px|החזון איש בוחן בחורים ב[[ישיבת השרון]] יחד עם רבי [[שמואל רוזובסקי]]; במרכז יושב [[יעקב הלפרין]]. [[ראש חודש]] כסלו [[ה'תשי"ג]]{{הערה|תמונה נוספת מאירוע זה, נדפסה אצל כהן, '''פאר הדור''', ח"ב, עמ' רלט.}}]]

====אמיתות אגדות חז"ל====
ביחס לדברי חז"ל בחלקי ה[[אגדה (יהדות)|אגדה]] שבתלמוד וב[[מדרש]], הביע הרב קרליץ עמדה חריפה. לדעתו, אין הבדל בין חלקים אלו לשאר חלקי ה[[תורה שבעל-פה]]; לכולם מקור [[הנבואה במסורת ישראל|נבואי]] מחייב, [[רוח הקודש (יהדות)|רוח הקודש]], שלה זכו חז"ל מכוח עיונם ועמלם בתורה, ופקפוק באמיתותם הוא כחירוף וגידוף (חירוף וגידוף כלפי מעלה, כלומר, תואנה כלפי האל, במסווה של טענות על אמיתוּת דברי החכמים). יתר על כן, הוא ראה באפשרות זו [[מדרון חלקלק]] שראשיתו דיון תאורטי ואחריתו [[יציאה בשאלה|עזיבה מלאה של הדת]]:
{{ציטוט|מרכאות=כן|1=משורשי האמונה שכל הנאמר בין במשנה ובין בגמרא בין בהלכה ובין באגדה, הם הם הדברים שנתגלו לנו ע"י כח נבואי... רוח הקודש היא יגיעת העיון ברוב עמל ובמשנה מרץ עד שמתווסף בו דעת ותבונה בלתי טבעי. מיסודי האמונה המקובלת שרוח הקודש מטיבה להשיג את האמת שבתורה שניתנה בנבואה, בהיות שאין התורה "אמת אפשרי" אלא "אמת חיובי"... ומבטחת את בעליה על אמתת השגתו. נרתעים אנחנו לשמוע הטלת ספק בדברי חז"ל בין בהלכה ובין באגדה, כשמועה של גידוף רחמנא ליצלן, והנוטה מזה הוא לפי קבלתנו ככופר בדברי חז"ל, ושחיטתו נבילה, ופסול לעדות, ועוד... בראשית הנליזה לפני חמשים ששים שנה אשר רוב העם היו שומרי מצוה, היו הנלוזים מתחילים להיתמך על הדברים המפוקפקים מעין אלה, והחרדים אל דברו יתברך היו מריחים את ריח הכפירה הנודף מהם. וכל הדור החָפשי [=החילוני] הם על הרוב מבניהם ומנכדיהם של האבות והזקנים האלה.|מקור='''קובץ אגרות''' ח"א איגרת טו}}

====השפעתו על הציבור החרדי====
[[קובץ:כולל חזון איש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבנה [[כולל חזון איש]], ב[[זיכרון מאיר]] שבבני ברק]]
[[קובץ:Chazon ish6.JPG|ממוזער|250px|שמאל|החזון איש, שנות ה-50]]
לחזון איש הייתה תרומה מכרעת לעיצוב היהדות בדור שלאחר השואה. תרומתו מתבטאת במישרין בצורת התנהלותו של הציבור החרדי. הוא חיזק את תחושת חשיבותו של [[לימוד תורה|לימוד התורה]] למשך כל חיי האדם כאידיאל, ולזכותו נזקפת במידה מסוימת יצירת [[חברת לומדים]] בישראל. כמי שהיה "[[גדול הדור]]" בשעת המפנה שלאחר המלחמה, רוב הישיבות שהוקמו בתקופה זו בארץ ישראל קמו בברכתו ובעצתו – הן לגבי עצם הקמת הישיבה, והן לגבי בחירת המיקום ואנשי הצוות; בהן: [[ישיבת כפר חסידים]] ב[[זכרון יעקב]], [[ישיבת השרון]] ב[[רמת השרון]] ו[[ישיבת באר יעקב]]. משום כך מייחסים לו הביוגרפים החרדים את התואר "אבי הישיבות בארץ ישראל".{{ביאור|תואר זה מקובל גם על בנימין בראון, חוקר משנתו ודמותו, אך הוא אינו מוסכם על הכל: [[שלמה טיקוצ'ינסקי]] סבור שעובדת אי-אזכוריו של החזון איש בעיתונות החרדית בת-תקופתו מעידה כאלף עדים על כך שלא הוא היה זה ש"ניווט את הספינה" או את העגלה החרדית.{{הערה|טיקוצ'ינסקי, "[http://www.bmj.org.il/userfiles/akdamot/27/tiko.pdf החזון וגבולותיו]"{{קישור שבור|7.6.2021}}, '''[[אקדמות (כתב עת)|אקדמות]]''', כז (תשע"ב), עמ' 253–263.}} גישה זו שוללת אפשרות של ניהול שקט, או למצער, ניהול מאחורי-הקלעים. בראון במאמר תגובה טוען לכשל בטיעוניו של טיקוצ'ינסקי; לדבריו מדובר ב[[אנכרוניזם]] טהור, שכן גם רבנים אחרים אינם מוזכרים בעיתונות התקופה החרדית.{{הערה|בראון, "[https://app.box.com/s/6jhw1561q6373hg5xqg7 לְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים וְלַחְתֹּם חָזוֹן]", '''אקדמות''', כח (אדר תשע"ג), 187-194.}} להרחבה ולטיעונים נוספים, ראו מאמרים אלו במקורם, וראו גם את [[#טיקוצ'ינסקי תשעג|מאמר התגובה של טיקוצ'ינסקי]].}} דרך תלמידיו ומקורביו הייתה לו השפעה גם על ישיבות מחוץ למגזר זה, כמו [[מדרשית נעם]] ב[[פרדס חנה]], שנוסדה בברכתו על ידי מקורבו, הרב [[יהושע יגל]].

החזון איש תרם תרומה הגותית לעיצוב מעמד הישיבות כטריטוריה תורנית וכנמל הבית של בני התורה, גם כאשר הם יוצאים לעמל יומם. לדבריו, הישיבה היא {{ציטוטון|מבצר עוז להקמת תלמידים תלמידי חכמים, העתידים לחכמים חשובי הדור|קובץ אגרות חזון איש, ג, סה}}. גם בצד המעשי, החזון איש רתם [[פובליציסט]]ים ואנשי חינוך חרדים נודעים כדי לשכנע מחד גיסא פילנתרופים יהודים לתמוך כלכלית במוסדות שהוקמו בשנות ה-40 וה-50, ומאידך גיסא, לשכנע צעירים לוותר על מסלול קידום אפשרי, ולבחור בחיי לימוד תורה, למרות המשמעות הכלכלית הברורה.

בתוקף מעמדו היה לסמכות חינוכית בולטת בחברה החרדית. מכלל הוראותיו ידועה הייתה דעתו שאין לפלוט החוצה תלמידים שנחשבו ל"מקולקלים", מחשש שמא יסטו לחלוטין מהדרך הדתית.

על אף השפעתו הרבה, השיטה הלמדנית הנפוצה בישיבות הליטאיות היא שיטתו של רבי [[חיים מבריסק]], שהחזון איש התנגד לה. גם מבחינה הלכתית, חלק מפסקיו לא התקבלו ברוב הציבור הליטאי. עם זאת, חלק מהזרם [[ליטאים (זרם)|החרדי-ליטאי]], המכונה "[[חוג חזון איש|חזון-אי"שניקים]]", קיבלו עליהם את תורתו של בכל התחומים. בתוך חוג זה ישנן מספר קבוצות המתרכזות סביב דמויות מקרב תלמידיו.{{ביאור|כמו אחייניו רבי [[חיים קניבסקי]] ורבי [[ניסים קרליץ]], וקבוצת תלמידיו שקיבלו את הנהגת אחיינו רבי [[חיים גריינימן]], בהם: הרב [[יהודה בויאר]], הרב [[דוב לנדו]] והרב [[יחזקאל ברטלר]].}} המוסדות הקהילתיים העיקריים שבהם מתרכזים אנשי חוג זה הם [[כולל חזון איש]] ו[[בית הכנסת לדרמן]] שב[[שיכון חזון איש]]; הישיבות העיקריות של חוג זה הן [[ישיבת סלבודקה (בני ברק)|ישיבת סלבודקה]] שבבני ברק וישיבת זיכרון מיכאל שב[[זכרון יעקב]].

גם בקהל החרדי-ליטאי הרחב שאינו נמנה עם חוגם המצומצם של תלמידי החזון איש, אמירות המתפרשות כזלזול בו או מתיחת ביקורת על תורתו מעוררות לעיתים ביקורות חריפות. כך, בסוף [[1992]], התבטא הרב [[עובדיה יוסף]] במהלך שיעור: {{ציטוטון|הגאון חזון איש, לא היה מורה הוראה. הוא היה מסוגר בביתו ולא היה אב בית דין שעליו מוטל להורות. הוא היה כותב ספרים. אם אין לך תפקיד, אתה משוחרר. אין לך בעיות, לכן בכל דבר אתה מחפש חומרות. יושב בתוך ירכתי ביתך וכותב מה שכותב}}. בתגובה פורסמו דבריו החריפים של הרב [[אלעזר מנחם מן שך]], מנהיג הציבור החרדי-ליטאי, שאמר בתגובה כי {{ציטוטון|אדם שמדבר בצורה כזו על החזון איש, הוציא עצמו מקהל התורה ובני התורה, ואין שום שיח ושיג איתו}}.{{הערה|[[נח זבולוני]] (רנ"ז), [http://www.ranaz.co.il/articles/article3792_19921213.asp שך: בשל ביקורת על ה"חזון אי"ש", הוציא עצמו הרב יוסף מ"עולם התורה"], "[[דבר (עיתון)|דבר]]", 13 בדצמבר 1992, עמ' 4, באתר מאמריו של זבולוני.}}

====יחסו לרב קוק====
יחסו של החזון איש ל[[הרב הראשי לישראל|רב הראשי לישראל]] בזמן הגעתו לארץ ישראל, [[הראי"ה קוק]], העסיק בעשורים האחרונים של [[המאה ה-20]] ובאלו הראשונים של [[המאה ה-21]] הוגים מקרב הציבור הדתי לאומי, ובעקבותיהם גורמים חרדיים המבקרים את דרכו של הרב קוק. יש הרואים בעמדה החרדית הרשמית, המסתייגת במידה משתנה של חריפות מדרכו של הרב קוק, שִכתוב של דעתו האמיתית והמכבדת של החזון איש, העולה ממכתביו אל הרב וממקורות נוספים.

סמוך לעלייתו לארץ ישראל פנה החזון איש לרב קוק בשתי איגרות קצרות ובהן שאלות הלכתיות בעניינים הנוהגים הלכה למעשה בארץ ישראל ולא בגולה. באיגרות אלה פנה לרב קוק בלשון {{ציטוטון|הוד כבוד [[wikt:מרן|מרן]] שליט"א}},{{הערה|1= ראו את [http://bh.hevre.co.il/forum/topic.asp?whichpage=8&topic_id=2023473 צילום כתב ידו].}} תואר שבו השתמש רק עבור הרב [[איסר זלמן מלצר]], הרב [[חיים עוזר גרודזנסקי]], הרב [[יצחק זאב סולובייצ'יק]] והרב [[אלחנן וסרמן]]. הרב [[מנחם יהודה הלוי אושפיזאי]] העיד כי כאשר מסר לחזון איש על מחלתו הקשה של הרב קוק זלגו עיניו דמעות והוא שלח להודיע לרב קוק על כוונתו לבקרו, אך הרב קוק אמר לשליח שהוא חס על ביטול התורה של החזון איש ושימסור לחזון איש שיתפלל עליו בביתו.{{הערה|[[משה צבי נריה]], "בין ראי"ה וחזון", פרק בספרו '''בשדה הראי"ה''', בני ברק: צלע, תשנ"א.}}

ראש [[עיריית בני ברק]] הראשון, [[יצחק גרשטנקורן]], מספר בזכרונותיו כי בעת שהגיע הרב קוק לבני ברק שלח להודיע לחזון איש שברצונו לבקרו, החזון איש השיב כי אינו מוכן שהרב קוק יטריח עצמו אליו, והוא יבוא אל הרב קוק. לצורך המפגש לבש החזון איש בגדי שבת. בעת הנחת אבן הפינה ל[[ישיבת בית יוסף (בני ברק)|ישיבת בית יוסף]] בבני ברק עמד החזון איש במשך נאום הברכה של הרב קוק, כבוד שלא נתן לגדולי תורה אחרים שדיברו שם. לשואלים מדוע אינו יושב, ענה: {{ציטוטון|די תורה שטייט}}! (מיידיש: "התורה עומדת!").{{הערה|הרב משה צבי נריה, בשדה הראי"ה, כפר הרא"ה תשנ"א, עמ' 248-233}}{{הערה|1=הרב אברהם הורוביץ, "ארחות רבינו"}}

הנושא היה לפולמוס בין [[דתיים לאומיים]] וחרדים, ונכתבו על אודותיו חיבורים משני הצדדים.{{הערה|מלבד הפרק "בין ראי"ה וחזון", בספרו של הרב משה צבי נריה "בשדה הראי"ה", ראו גם חיבורים שלמים, כמו (מן הצד המחייב): הרב משה צבי נריה, '''ראיה וחזון: על חילופי מכתבי-הלכה ויחסי כבוד תורה בין מרן הגראי"ה קוק לבין מרן הגראי"ש קרליץ ("חזון איש") ''', תל אביב-יפו תשמ"ב; (ומן הצד השולל): יואל אלחנן, '''חזון לבם ידברו: בעניין יחסו האמיתי של מרן החזון אי"ש לראי"ה קוק''', פתח תקווה תשע"ג 2013 (שימו לב ל[[סמנטיקה]] בבחירת שמות הספרים).}} בראון מציע גישה התפתחותית ליחסו של החזון איש לרב קוק: יחס חם שהלך והידרדר עם השנים,{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 220–227. וראו שם סיכום ממצה של עדויות משני הצדדים על ביטויים ופעולות של החזון איש בהתייחס לרב קוק.}} עם היכרותם שהלכה והעמיקה ועם היחשפותו של החזון איש לפנים שונים של גישתו ההלכתית של הרב קוק, שעמדו בניגוד להשקפותיו. בכך נמצא פתרון סביר לנתונים המוצגים בכתבי הפולמוס בעניין זה.

המחלוקת המפורסמת ביותר בין שני האישים בענייני הלכה היא הפולמוס על אודות [[היתר מכירה]] בשנת ה[[שמיטה]] כפתרון אפשרי לבעיית אובדן התוצרת החקלאית בשנה זו, ונזקים נוספים שנגרמו ל[[חקלאות]] בגלל הזנחת הקרקעות. החזון איש שלל את הפתרון מטעמים שונים, ומאידך פסק ל[[חומרא וקולא|הקל]] בשאלות שונות שהובאו בפניו בהלכות שמיטה, על מנת לאפשר שמירת שמיטה ללא הסתמכות על ההיתר. בתוך כך האריך להשיג על הנימוקים שכתב הרב קוק להיתר ועל פסיקותיו בהלכות שמיטה בכלל.

====יחסו לתנועת המוסר====
החזון איש גילה יחס ביקורתי כלפי רעיונות [[תנועת המוסר]], אף שרחש חיבה לאישיה, חיבה שביטא במכתב לראש [[ישיבת חברון]] הרב [[שמחה זיסל ברוידא]] בהיותו בחור: {{ציטוט|ואני נמצאתי הרבה עם [[נתן צבי פינקל|הסבא ז"ל מסלבדקא]] ועם [[ירוחם ליבוביץ|הסבא ז"ל ממיר]] ועם גדולי תלמידיהון שיחיו וגם עם גדולי [[ישיבת נובהרדוק|הנוברדקאים]], ותמיד היתה שרויה בינינו אהבה בלי מצרים והיו מסורים אלי בכל לב, ומעולם לא נמנעתי מלהזכיר בקורת בחריפות והם התענגו על זה, כי מטבע החכמים להתענג על {{מונחון|"מיתיבי"|פתיח לשאלות בתלמוד הבבלי, כאן משמש כסמל לקושיה/ביקורת}} יותר מ{{מונחון|"תניא נמי הכי"|פתיח לאסמכתאות בתלמוד הבבלי, מילולית: שנינו גם כך. כאן משמש כסמל להסכמה}}, וגם אני מתענג עליהם, ובפרט על הישיבות הצמודות בתורה ויראה ולא יפרדו...|מקור='''קובץ אגרות''' א:קנד|אנגלית=}}

בשונה ממתנגדי תנועת המוסר בתקופת כינונה באמצע [[המאה ה-19]], שמתחו ביקורת על אנשיה והאשימו אותם בקרבה רעיונית ל[[תנועת ההשכלה היהודית]], החזון איש, שנדרש לנושאים אלו במחצית הראשונה של [[המאה ה-20]], כבר לא פקפק בכיוון זה. הוא סבר כי תפיסתה של תנועת המוסר, שלפיה מידות מתוקנות כשלעצמן יכולות להעניק לאדם כלים להתגבר על נטיותיו הטבעיות וליישר את דרכו לקווים הנדרשים לפי ההלכה, מוטעית. לדעתו, במבחן המציאות, בעת משבר או התנגשות ערכים, ישוב האדם לפעול לפי הנטייה הטבעית: {{ציטוטון|בהִפָּגשו בתעצומות עם רעהו, בטח יחרץ משפטו כנטיותיו הטבעיות. ואף אם הנן מתוקנות, לא יתאימו לעתים קרובות עם ההלכה השמימית|אמונה וביטחון ג:ג}} יתר על כן, ייתכן כי דווקא מידותיו המתוקנות ומודעותו אליו יביאו את השם מבטחו בלימוד המוסר לביטחון בכוח הכרעתו של שכלו, גם ב��קרי שגיאה.

לפיכך, סבר החזון איש, אין להשתית מערכת ערכים ראויה על תשתית אחרת מזו שמציעה ההלכה: מחויבות מוחלטת לדקדוק ההלכה עד קוצו של יו"ד. מחויבות זו פועלת בשני מישורים: האחד – יומו של האדם מלא בניסיונות קטנים לקיים או לא לקיים את ההלכה, ניסיונות שקל לעמוד בהם, והם מחזקים את תודעתו הדתית של האדם; השני – במקרים שבהם דורש "דקדוק הדין" מאמץ מיוחד, רוכש האדם מיומנות בהתגברות על מידות "רעות" כמו [[עצל��ת]] ו[[תשוקה|תאווה]].{{הערה|להרחבה על גישתו של החזון איש בנושא הלכה מול מוסר ראו אצל בראון, '''החזון איש''', שער שני, פרק שני "פולמוסו של החזון איש עם תנועת המוסר", עמ' 130–170. בראון מקדיש חלק מדיונו גם לתגובות של רבנים המצדדים בתנועת המוסר על אף הערצתם את החזון איש, אשר מדברים על "טעותם של אלה שעלה על דעתם כי בעל החזון איש היה מתנגד לשיטת המוסר" ו"אדרבה, תמך בו בכל חום לבו הקדוש" (שם הערה 104).}}

====יחסו לתנועת החסידות====
החזון איש לא התייחס מפורשות בכתב ל[[תנועת החסידות]]. יש מספר קטעים באמונה וביטחון שאפשר שכוונו כנגד החסידות.{{הערה|פרק ד', אותיות י"ח - י"ט, ובחלק המצונזר שנדפס בגנזים ושו"ת חזו"א ח"א עמ' ק"ז.}} הוא התנגד לכמה מנהגים הנהוגים בקרב החסידים, ככתיבת צדי הפוכה בסת"ם וטבילה במקווה בשבת, ולעומת זאת שיבח אחרים, כגידול זקן, לבישת חליפה ארוכה ונישואין בגיל צעיר. הוא עודד חסידים לנסוע לאדמו"ר לשבת, אבל מנע בחורים מללכת ל[[טיש]] חסידי בליל שבת, בטענה כי "בליל שבת חסר תורה בעולם".{{הערה|יברוב, '''מעשה איש''' ח"ג עמ' ע"ב.}} בביוגרפיות על דמותו הובאו עדויות על כך שבאופן רעיוני התנגד לדרך החסידות, בהמשך להערצתו הגדולה לגר"א ולדרכו.{{הערה|ראו אצל בראון, '''החזון איש''', עמ' 181. אף יש שטענו כי לבש בגד חגיגי לציון יום הטלת החרם על החסידות (נתן קמינצקי, '''עשייתו של גדול''', עמ' 136), אך טענה זו הוכחשה על ידי הרב חיים קניבסקי (דב אליאך, '''בסוד שיח''' עמ' 72).}} למרות זאת, דעתו זו לא באה לידי ביטוי מעשי מכיוון ש"היום יש לנו מספיק מאבקים מבחוץ".{{הערה|יברוב, '''מעשה איש''', ח"ד עמ' רכ"ט.}} הוא היה ביחסי ידידות עם אדמור"י דורו, ומקורביו שהיו ממשפחות חסידיות עודד אותם להמשיך במנהגם.{{הערה|רבי אברהם הורביץ, '''ארחות רבינו'''' ח"ה עמ' קפ"ד.}}{{הערה|בראון, '''החזון איש''', עמ' 179 - 186.}}

====על היסטוריה ועל [[הגיוגרפיה]]====
החזון איש סבר כי חקר התנהלותם של גדולי החכמים הוא הכרח המציאות, ורק על ידי ידיעה והכרה אמיתית באופיים ניתן ללמוד ממעשיהם. אין תועלת בהכרה שַבּלונית של החכמים כולם כמותג אחיד של שלמות מסוג מסוים. לגישתו זו נתן ביטוי במכתבו המפורסם, המכיל גם התייחסות הלכתית לבעייתיות לכאורה של מחקר זה, בשל איסור [[לשון הרע]]:
{{ציטוט|אם כי דעתי, כי ראוי להמחזיקים בתורת ה' לדעת את גדוליה באופים האמתי, ואם הותר לדבר לשון הרע על אומן באומנותו, להאיש הדורש עליו לצורך, על מי שתורתו אומנותו לא כל שכן שמותר להודיע להמחזיקים בתורה וצריכים לדעת, כי הידיעה של חכמי הדור לבם ומדתם הן הן גופי תורה, מכל מקום צריך לזה זהירות יתירה ופן מְשַנֶּה הדבר בקוצו של יו"ד ונמצא מוציא שם רע על תלמיד חכם.|מקור='''קובץ אגרות''', ח"ב, איגרת קלג}}

עם זאת, החזון איש גילה מידה רבה של ספקנות באשר לקורות העיתים כפי שהם מסופרים בספרי ה[[היסטוריה]] וב[[ביוגרפיה|ביוגרפיות]]. לטעמו מעורבים בהם שקר ואמת זה לצד זה, ואין להסתמך על מידע היסטורי כתוב בלי בחינה הסתברותית של המאורעות המתוארים. הוא תולה זאת ביצר החידוש של ההיסטוריונים ובהיתלות אוטומטית של היסטוריונים מאוחרים באלו שקדמו להם ללא שיפוט ביקורתי: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=דברי הימים וקורות עולם הם מאלפים הרבה את החכם בדרכו, ועל תולדות העבר ייסד אדני חכמתו. ואמנם בהיות האדם אוהב לחדש ולהרצות לפני קהל, נצברו הרבה שקרים בספרי התולדות, כי בן אדם אינו שונא את הכזב בטבעו, ורבים האוהבים אותו ומשתעשעים בו שעשועי ידידות, ועל החכם {{מונחון|להבר|לברור היטב, להפריד את התבן מהבר. עפ"י ירמיהו ד, יא.}} בספורי הסופרים לקבל את האמת ולזרות את הכזבים, וכאן יש כר נרחב אל הדמיון, כי טבע הדמיון למהר ולהתקדם ולהגיד משפט, טרם שהשכל הכין מאזני משפט לשקול בפלס דבר על אפנו, והדמיון חורץ משפטו כרגע, מהו מן האמת ומהו מן הכזב.|מקור='''אמונה וביטחון''', פרק א', סעיף ח'}}

==ספריו==
[[קובץ:Chazonish book.JPG|ממוזער|250px|שמאל|סדרת "חזון איש", המהדורה הקלאסית בצורתה העדכנית]]
{{ציטוט-צף|'''והלא ידוע כי דרך הלימוד של החזון איש איננה ניתנת לחיקוי, אלא מתוך יגיעה עצומה ונידוד שינה, מתוך לינה בעומקה של הלכה. ...הייתי נתון במבוכה עצומה בענין זה, כי במוחי היה מנקר הספק, אם יש באפשרותה של אמיתיות דרכו של החזון איש, לגדל גאונים צעירים. היה אצלי צד ספק, כי דרך זו מיוחדת היא רק למאור הגולה ולרשכבה"ג...'''|הרב [[יצחק הוטנר]], מכתב{{הערה|הוטנר, '''פחד יצחק: אגרות וכתבים''', ניו יורק תשמ"א, עמ' קפח–קפט.}}|רוחב=250px}}
{{ציטוט-צף|הנני להודיע נאמנה כי מה שאמרו עלי שהייתי איש סודו של [[מרן (תואר)|מרן]] רבינו הגדול החזון איש זצללה"ה ושכל מצפוניו גלוי לפני, אינו נכון כלל וכלל. כי אמנם דרתי הרבה שנים עם כ"ק זצללה"ה בבית אחד, אבל לא זכיתי להתבשם מתורתו הרבה כי בעוונותי הרבים הנני קשה-השמיעה והיה צריך להתאמץ לדבר אלי בקול, '''ואני ידעתי את מכאוביו וחולשתו הגדולה בצירוף רוב יגיעתו העצומה בתורה הקדושה וחסתי על בריאותו והטרדתו מעיונו...'''|גיסו הרב [[יעקב ישראל קניבסקי]], "הסטייפלר", מכתב|רוחב=250px}}
ספריו של הרב אברהם ישעיהו קרליץ, שהעניקו לו את כינויו "החזון איש", מקיפים את כלל מקורות ההלכה היהודית, למן התלמוד ועד פוסקי ההלכה ה[[אחרונים]]. הספרים מצטיינים בקיצור רב, שכופה על ההוגים בתורתו להעמיק ולדקדק בלשונו; קריאה סתמית בספר אינה מביאה את המחפש אל מבוקשו, ולכן הוא מוכרח לברר מה גרם למחבר לנטות מהפירוש המקובל, ולפלס לו דרך חדשה בהגיונו שלו.{{הערה|1=ראו מאמ��ו של הרב [[איסר פרנקל]], [http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=iGz03w8ubWMcUJ7uM5KJBodz%2BK8sQmRA4QZndgXbV0nnOyUHGe%2FxIXnOoBcqSpdaYw%3D%3D&mode=image&href=HRT%2F1953%2F11%2F27&page=6&rtl=true '''הספרים של חזון איש'''], "שלושים" להסתלקותו של המחבר, 27 בנובמבר 1953, בעיתון "[[חרות (עיתון)|חרות]]".}}

בספריו עסק בשיטתיות כמעט בכל הסוגיות התלמודיות, ולא נמנע מעיסוק מפורט גם בסוגיות מורכבות, כמו הסוגיות ה[[אסטרונומיה|אסטרונומיות]] ("חוכמת התכונה"), הנוגעות להלכות [[קידוש החודש]] ודורשות ידע [[מתמטיקה|מתמטי]], שאותו רכש בעצמו.{{הערה|[http://www.kedem-auctions.com/sites/default/files/50292/440_17.jpg פתק בכתב ידו של החזון איש]{{קישור שבור|7.6.2021}}, ובו שרטוטים שונים ששימשו אותו לחישוביו בענייני הלכות קידוש החודש. בתחתית הדף בצד ימין שם של מאמין המבקש ברכה, ושם אמו, כנהוג.}} בכתביו בנושאים אלו, בין היתר, הוא מתעמת עם קביעותיו של ה[[אסטרונום]] איש [[תנועת ההשכלה היהודית]] [[חיים זליג סלונימסקי]], עורך עיתון "[[הצפירה]]", בסדרת מאמרים שפרסם בעיתונו.{{הערה|1=ראו: קרליץ, '''חזון איש''', או"ח, [[מסכת ראש השנה]], סימן קמא, אות ט. לדברי [[חז"ס]] בעיתונו "הצפירה" ראו: חז"ס, [http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_Heb/SharedView.Article.aspx?parm=8wtiDPmsLM00OzJr4kdNr4xyaYXVfH2cTSB1UJaay1P%2BBjiYUKCt1Zwf3abc9etWYw%3D%3D&mode=image&href=HZF%2F1874%2F07%2F08&page=8&rtl=true '''על דבר שמירת יום השבת לאנשי המזרח''' - מאמר ראשון בסדרה], "הצפירה", תרל"ד, 1874. באתר עיתונות יהודית היסטורית.}}

הרב [[חיים מיכאל דב ויסמנדל]] הספיד את החזון איש באומרו שספריו היו נחשבים מאוד גם לפני מאות שנים, והוסיף: "איזה זכייה [=זכות] היא, שיתפרסמו ספרי האדם בחייו כל כך, עד שיקראו את שמו על שם ספריו, ולא ידעו את שם המחבר. כי רוב האנשים אינם יודעים אל נכון את שמו של החזון איש...".{{הערה|אברהם חיים אליהו ויסמנדל (עורך), '''איש חמודות''', מונסי, תשס"ח 2008, עמ' תמג.}}

אחיינו הרב [[שמריהו גריינימן]] מוּנה על ידו לאחראי על הדפסת כתביו, ולאחר פטירתו ב[[ראש השנה]] [[תשנ"ב]] ממשיכים בכך בניו שמואל וישעיהו. אף על פי שעל פי דין תורה הם אינם יורשים חוקיים של החזון איש, בית הדין של הרב [[נסים קרליץ]] התבקש להורות כי הזכויות שייכות להם, מפני שהספרים לא היו שייכים לחזון איש אלא לגיסו, הרב [[שמואל גריינימן]], שעסק בהדפסת כתב היד ושמו מופיע בראש הספרים.{{דרוש מקור}}

===חזון איש===
{{ערך מורחב|חזון איש}}
סדרת ספרי הערות, חידושים ופסקי הלכה על [[התלמוד הבבלי]] ו[[התלמוד הירושלמי|הירושלמי]], על [[משנה תורה]] ל[[הרמב"ם]], ועל ה[[שולחן ערוך]]. זו סדרת ספריו העיקרית של הרב קרליץ, והוא מכונה "החזון איש" על שמה.

בשם הספר נרמז שם המחבר ב[[ראשי תיבות]]: '''א'''ברהם '''יש'''עיהו. והוא מתכתב עם הפתיח ל[[ספר ישעיהו]]: {{ציטוטון|חזון ישעיהו בן אמוץ}} בשל צניעותו, לא חתם את שמו על ספריו, אלא חתומים עליהם ה[[מו"ל]]ים שלהם: על ספרו הראשון חתום מעבר לדף השער אחיו הרב [[משה קרליץ]]; ועל שאר ספריו – הרב [[שמואל גריינימן]]. משפחתו של הרב גריינימן עוסקת עד היום בהדפסת הספרים.

קונטרסים מתוך הספר, כמו "קונטרס שמונה עשרה שעות", "קונטרס השיעורים" ו"קונטרס המוקצה", זכו למהדורות נפרדות ואף למהדורות מבוארות ו[[מהדורה מוערת|מוערות]].

===אמונה וביטחון===
{{ערך מורחב|אמונה וביטחון (ספר)}}
זהו מאמר השקפה המרכז את יסודות הגותו של החזון איש בתחום [[מחשבת ישראל]]. חלקיו שנמצאו ונדפסו עוסקים בעיקר בנושאי [[אמונה באלוהים (יהדות)|אמונה]], [[מידת הביטחון|ביטחון]], [[מוסר]] והלכה, תורת המידות, הדמיון והשכל, רוח הקודש ונבואה. המאמר נדפס בסוף הכרך בנושא "טהרות" בסדרת ה"חזון איש" וכן במהדורות רבות כספר בפני עצמו והיה ל[[נכס צאן ברזל]] בספרות המחשבה ה[[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסית]].

===ספרות אגרות ומכתבי הלכה===
* '''קובץ אגרות חזון איש''', לקט מאיגרותיו בנושאים רבים, בשלושה חלקים.{{הערה|{{היברובוקס||קובץ אגרות - חזון איש, חלק ב|46852}}}}
* '''קובץ מכתבים: שלא נדפסו בקובץ אגרות''', מאת מרן בעל חזון איש, ובסופו מכתבים ממרן הגר"י קניבסקי... וממרן הגרא"מ שך..., בני ברק: תשמ"א.
* הרב מאיר גריינמן (עורך), '''תשובות וכתבים''', ממרן החזון איש, בני ברק, תשנ"א.
* אברהם יששכר קניג (עורך), '''גנזים ושו"ת חזון איש''', חמישה חלקים, תשע"א-תשע"ז.

===גליונות===
החזון איש נהג לרשום את הערותיו בשולי גיליונות הספרים שבהם השתמש. מגיליונות אלו מתפרסמות הערותיו לספרים שונים מעת לעת, ב[[כתב עת תורני|כתבי עת תורניים]] ובמהדורות מחודשות של הספרים עליהם רשם את הערותיו.{{הערה|ראו למשל: 1. '''ספר הגהות חזון איש''': והוא כולל הגהות על הש"ס וליקוט על פירוש ה[[מהרש"א]] וה[[מאיר מלובלין|מהר"ם]]... ירושלים: א' בלום, [[תשנ"ז]] 1997. 2. גיליונות חזון איש על ספר [[דוד פוברסקי|ישועת דוד]]: נמצא בכתב יד..., עם צילום כתב היד, בני ברק תש"נ 1990.}}

הערותיו על ספרו של הרב [[חיים סולובייצ'יק]] מבריסק, "חידושי רבנו חיים הלוי", על [[משנה תורה להרמב"ם]], נדפסו בספר נפרד בשם "חזון איש - גליונות לחדושי רבנו חיים הלוי", ובמהדורות מאוחרות של חידושי רבנו חיים הלוי, כנספח בסוף הספר בשם "גליונות חזון איש". לאחר פרסום גליונות אלו, יצא לאור בניו יורק ספר בשם "להט החרב המתהפכת - לשמור את דרך עץ החיים", מטרתו המוצהרת של המחבר, ליישב את השגותיו של החזון איש על תורתו של הרב סולובייצ'יק.{{הערה|ראו: {{אוצר החכמה|חיים דובר גולבסקי|להט החרב המתהפכת: לשמור את דרך עץ ה"חיים|142122|... לבאר ולברר ... דברי רבינו ... אור החיים מבריסק דליטא ולהשיב על השגותיו של ... בעל חזון איש|מקום הוצאה=ניו יורק|שנת הוצאה=תשל"ו (1976)}}}}

ספרי יסוד של הלמדנות הישיבתית כמו "[[שב שמעתתא]]", ספרו של הרב [[אריה לייב הלר]], נדפסו במהדורות מיוחדות עם הערותיו של החזון איש.{{הערה|'''שב שמעתתא''': ונוסף לזה הערות והארות "חזון אי"ש", ניו יורק תשל"ד 1974.}}

בנוסף, במהדורות רבות של ספרי הלכה פופולריים, כמו ה"[[משנה ברורה]]" ו"[[קיצור שולחן ערוך]]", נדפסו בווריאציות שונות "ליקוטי חזון איש" ו"פסקי חזון איש", חיבורים אלו, המבוססים על ציטוטים מכתביו, מתמקדים בדרך כלל בנקודות בהן דעתו ההלכתית של החזון איש עומדת בסתירה להכרעת המשנה ברורה.

===ליקוטים===
* הרב מאיר גריינימן, '''קונטרס פסקים ודברים ממרן החזון איש''', נערך ונסדר על ידי חבר מתלמידיו. בני ברק, תשל"ד. נספח לספר "אמרי יושר".
* '''לקט הנהגות: בדרכי לימוד התורה והתפילה, מדות והנהגות טובות''', מלוקט מספריו ומכתביו של מרן החזו"א. בני ברק, תשמ"ו.
* הרב מאיר גריינימן, '''ליקוט דינים והנהגות: אורח חיים''', ונלוו אליו אגרות שלא נדפסו בקובץ אגרות, ממרן החזון איש. בני ברק, תשמ"ח. הספר מכונה גם בקיצור: '''דינים והנהגות'''.
** הרב מאיר גריינימן, '''ליקוט דינים והנהגות - ממרן החזון איש''', בני ברק, תשנ"ו.
*'''אעלה בתמר''', פסקים ועובדות מהחזון איש מהרב [[אהרן לייב שטיינמן]], עם הערות הרב [[חיים קנייבסקי]]
* הרב [[זונדל קרויזר]], '''ארחות איש: על ענייני תורה, תפילה ויראה'''. והוא ליקוט מכתבי... בעל החזון איש. ירושלים, תשמ"ט. נספח ל[[הגדה של פסח]] "אור החמה".
* '''ארחות איש: פנינים וגנזים''', והוא לקט אמרים ... אשר האיר ... בעל החזון איש. בני ברק, תש"נ.
** '''נתיבות האיש - פנינים וגנזים''': ליקוט אמרים... אשר העיר לנו... בעל החזון איש... עם הוספות מעצם כתי"ק שרואים אור לראשונה. ירושלים, תשע"א 2011. כותר נוסף בו מצוטט ספר זה לעיתים, הוא '''ארחות איש'''.
* הרב יעקב שולביץ (עורך), '''דברי תורה''', מלוקטים, ערוכים ומבוארים מספרי מרן החזון איש ... לפי סדר פרשיות התורה. בני ברק, תשנ"א.
* הרב יעקב שולביץ (עורך), '''פרקי אמונה, השקפה והנהגה''', ... לוקטו הנושאים ונערכו על פי ספרי מרן החזון איש. בני ברק, תשנ"א.
* אשר ברגמן, הגדה של פסח '''החזון איש: מעשה רב''', עובדות והנהגות ואמרות שסודרו על פי סדר ההגדה, ונוספו עליהם הליכות והנהגות על פי פסקי מרן החזון איש. בני ברק תשס"ד 2004.

==מתלמידיו==
תלמידי חכמים רבים ראו את עצמם כתלמידיו וניהלו את אורח חייהם ואת המוסדות שבראשם עמדו בהתייעצות עמו. מלבד אלו התרכז סביבו חוג תלמידים צעירים שזכו לקרבה מיוחדת מצידו. סביב חלק מתלמידים אלו התגבש לימים [[חוג חזון איש]].

{{הפניה לערך מורחב|חוג חזון איש}}
{{טורים
| רוחב = 18em
| תוכן = * הרב [[אברהם חיים ברים]]
* הרב אברהם יעקב ויינר{{ביאור|{{עוגן|אברהם יעקב ויינר}}אברהם יעקב ויינר היה למדן ירושלמי שקירב אל החזון איש גם תלמידים אחרים בני הקהילה הירושלמית. בנו של הרב אליהו יהושע ויינר (תלמיד [[החפץ חיים]]) וחתנו של הרב ישראל שלום לוריא (רוטמן). נפטר בצעירותו. מכתביו נדפס הספר "שארית יעקב" (תשי"ג-תשט"ז) בשלושה כרכים ({{היברובוקס||א|41077||ללא}}; {{היברובוקס||ב|9232||ללא}}; {{היברובוקס||ג|9349||ללא}}). לפי השמועה, נכתבה הקדמת הספר בידי גיסו, הרב [[חיים שאול גריינימן]].}}
* הרב [[אליעזר פלצינסקי]]
* הרב אלעזר צדוק טורצ'ין
* הרב [[אריה פומרנצ'יק]]
* הרב [[אריה אברהמס]]
* הרב [[גדליה נדל]]
* הרב [[דב יפה]]
* הרב [[דב צבי קרלנשטיין]]
* הרב [[דוב לנדו]]
* הרב [[חיים קנייבסקי]] (אחיינו)
* הרב [[חיים שאול גריינימן]] (אחיינו)
* הרב [[חיים שאול קרליץ]] (אחיינו)
* הרב [[יהודה בויאר]]
* הרב [[יהודה שפירא (רב)|יהודה שפירא]]
* הרב [[יחזקאל ברטלר]]
* הרב [[יעקב אדלשטיין (רב)|יעקב אדלשטיין]]
* הרב [[מאיר גריינימן]] (אחיינו)
* הרב [[מאיר צבי ברגמן]]
* הרב [[מיכל יהודה ליפקוביץ]]
* הרב [[מרדכי שלמה ברמן]]
* הרב [[משה יהושע לנדא]]
* הרב [[נסים קרליץ]] (אחיינו)
* הרב [[נתן פריד]], התקין העירוב ב[[בני ברק]]
* הרב [[נתן שולמן]], ראש ישיבת [[סלבודקה]]
* הרב [[פינחס שרייבר]]
* הרב [[קלמן כהנא]] רב [[קיבוץ חפץ חיים]]
* הרב שאול ברזם (נשוי לאחייניתו)
* הרב שלמה כהן
* הרב שמריהו גריינמן (אחיינו)
* הרב שרגא פייבל שטיינברג, ראש [[ישיבת תפארת ציון]]
* הרב [[שריה דבליצקי]]
* הרב [[נחום רגוזניצקי]] ראש [[ישיבת מאורות התורה]]
}}
* ראו [[:קטגוריה:תלמידי החזון איש|רשימת תלמידיו שיש עליהם ערך בוויקיפדיה העברית]]

==משפחתו==
משפחת החזון איש, [[משפחת קרליץ]], נחשבת לאחת המשפחות המיוחסות בעולם הליטאי בדורנו. היא מתייחסת לרבי [[אריה לייב הלוי אפשטיין]], בעל "הפרדס", רבה של [[קניגסברג]] ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]]. דודנו של החזון איש הוא חוקר התלמוד הרב פרופ' [[שאול ליברמן]] (שתי אימהותיהם היו בנותיו של הרב [[שאול קצנלנבוגן]]).

לחזון איש היו כמה אחים, אחיו הבכור היה הרב [[מאיר קרליץ]], מראשי [[ועד הישיבות]] בארץ ישראל; בניו היו הרב [[שלמה שמשון קרליץ]] והרב [[חיים שאול קרליץ]]. אחיו הרבנים [[יצחק קרליץ|יצחק]] ו[[משה קרליץ]], נספו ב[[השואה|שואה]].

אחותו מרים נישאה לרב [[יעקב ישראל קניבסקי|יעקב ישראל קַניֶבסקי]] ("הסטֶייפּלֶר"), ממנהיגי הציבור הליטאי לאחר פטירת גיסו. אחות נוספת, צביה, נישאה לרב [[שמואל גריינימן]], אביו של הרב [[חיים גריינימן]]. אחות שלישית, בתיה, נישאה לרב [[נחום מאיר קרליץ|נחום מאיר ציבולניק]], שהחליף את שמו לקרליץ כשם חמיו; בנו הוא הרב [[נסים קרליץ]], חבר [[מועצת גדולי התורה]]. שתיים מאחיותיו נספו בשואה: בדאנה ובעלה הרב [[שמואל אליהו קהאן]], והניה חיה ובעלה הרב [[אבא סוויאטיצקי]].

לחזון איש ולאשתו לא היו ילדים. ��יסיו, הרב [[שמואל גריינימן]] והרב [[יעקב ישראל קניבסקי]], הפקידו בידיו את חינוך ילדיהם.

==הנצחתו==
[[קובץ:Hazon Ish gate in Akiva Gur garden in Bnei Brak.JPG|שמאל|ממוזער|250px|שער החזון איש בגן עקיבא גור בבני ברק]]
[[קובץ:Lederman Synagogue in Bnei Brak.JPG|250px|ממוזער|שמאל|בית הכנסת "חזון איש" ע"ש לדרמן בבני ברק]]
[[קובץ:Memorial plaque to Chazon Ish in Bnei Brak.JPG|250px|ממוזער|שמאל|[[לוחית זיכרון]] ליד ביתו של החזון איש ברח' חזון איש 37 בבני ברק]]
[[קובץ:Chazon Ish Street Sign.jpg|ממוזער|שלט רחוב חזון איש]]
שכונת [[בית חזון]], שנמצאת ב[[כפר הרא"ה]], נקראת על שמו של החזון איש. השכונה הוקמה על ידי [[עולים]] מ[[יהדות אנגליה|אנגליה]], מ[[יהדות ארצות הברית|ארצות הברית]] ומ[[יהדות דרום אפריקה|דרום אפריקה]].{{הערה|[http://www.hefer.org.il/page_663 כפר הרא"ה]{{קישור שבור|7.6.2021}}, באתר [[המועצה האזורית עמק חפר]].}} בנוסף, נקרא על שמו [[שיכון חזון איש]] בבני ברק, שבו מתגוררים כמה מתלמידיו המובהקים. במרכז השיכון עומד [[בית הכנסת לדרמן]] של תלמידי החזון איש, שנקרא במקורו על שמו, "בית הכנסת חזון איש"; מנהגי בית הכנסת נקבעו לפי שיטתו.{{הערה|להרחבה על מנהגי בית כנסת זה, והכרעות החזון איש, ראו: אלחנן כהן, '''מנהגי בית הכנסת חזון איש (לדרמן)''', בני ברק תש"ע.}} גם ב[[זכרון יעקב]] נקראת אחת השכונות "שיכון חזון איש".

ב-18 ערים בישראל [[שמות רחובות בישראל|קרויים רחובות על שמו]]. [[באר יעקב]], [[בית שמש]], [[ביתר עילית]], [[בני ברק]] נקרא על שמו [[רחוב חזון איש (בני ברק)|רחוב מרכזי שבו התגורר]], [[זכרון יעקב]], ב[[חדרה]] ב[[גבעת אולגה]], [[טבריה]], וכן ב[[ירושלים]] בשכונת [[רמת שלמה]], [[מודיעין עילית]], [[נתיבות]], [[פתח תקווה]], [[קריית ספר]], [[רחובות]], [[ראשון לציון]], [[רעננה]], [[ראש העין]], [[רמת גן]], בעבר נקרא רחוב על שמו גם ב[[תל אביב-יפו]],{{הערה|{{הארץ1||רחוב חזון איש נחנך בתל אביב|19590630|47}}}} ברחוב אירשיד ההיסטורי שבשכונת [[מנשייה (יפו)|מנשייה]].{{הערה|אור אלכסנדרוביץ', [https://theory-and-criticism.vanleer.org.il/wp-content/uploads/woocommerce_uploads/2016/12/Teoria-41_Or.pdf גבולות של נייר: ההיסטוריה המחוקה של שכונת נווה שלום], [[תיאוריה וביקורת]], 41, קיץ 2013, עמ' 169, הערה 5.}}

שמו מונצח ב[[כולל חזון איש]], שהוקם בהכוונתו בחייו, ונקרא על שמו עם פטירתו. הכולל מונה מאות [[אברכים]], ובראשו עמד אחיינו, הרב [[ניסים קרליץ]]. בין לומדי הכולל בעבר נמנו רבים מתלמידי החזון איש. בסמוך לכולל הקים [[יעקב הלפרין]] לזכרו [[בית יתומים|בית יתומות]], "מוסד ילדות זיכרון מאיר ע"ש מרן חזון איש [[זצ"ל]]".

ביתו שבמרכז רחוב חזון איש בבני ברק נרכש כשנה לאחר פטירתו בידי קבוצה מתלמידיו, והוקם בו [[תלמוד תורה]] לזכרו, המכונה "[[תלמוד תורה תשב"ר|תלמוד תורה תשב"ר בבית מרן החזון איש]]". לומדים בו בעיקר תלמידים מהציבור הליטאי ומבני משפחות תלמידיו הנוהגים בדרכו.

==ביוגרפיות==
כמי שהיה לסמל בציבור רחב{{הערה|בראון, '''החזון איש''', מבוא עמ' 4.}} נכתבו על רבי אברהם ישעיהו קרליץ ביוגרפיות רבות, מהן ביוגרפיות מקיפות על חייו, יצירתו ופעילותו הציבורית, ומהן המספקות זווית אישית של מחברן. מרבית הביוגרפיות מבוססות על מקורות שבעל פה, ולא נכתבו בצורה מחקרית. יוצאת מכלל זה ה[[מונוגרפיה]] המחקרית "החזון איש" מאת [[בנימין בראון]] (2011), המבוססת בחלקה הביוגרפי על מחקר השוואתי של הביוגרפיות שקדמו לה.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', מבוא, עמ' 4-9.}} להלן סקירה מקוצרת של הביוגרפיות העיקריות:

;פאר הדור
הביוגרפיה החרדית הרשמית למחצה, פאר הדור; נדפסה בבני ברק, בתמיכה כלכלית של העירייה המקומית, בשנים 1967–1974, בחמישה כרכים. העורכים היו "חבר סופרים חרדים", מהם ידועים העורך הראשי, הרב שלמה כהן, והסופר [[אהרן סורסקי]]. הסדרה מסודרת בסדר כרונולוגי, ובמרכזה סודרו לפי נושאים פעילויותיו ודעותיו בנושאים שונים. הקטעים הביוגרפיים מרוכזים בתחילת הכרך הראשון ובסוף הכרך החמישי. בשל צורת העריכה, הסדר הכרונולוגי משובש קשות בחלקים שאינם ביוגרפיים במובהק, (למעט בכרך החמישי שצוות עורכיו היה שונה).{{הערה|שם=בראון6|בראון, '''החזון איש''', מבוא עמ' 6.}} הספר לוקה לעיתים באנכרוניזמים. לדעת בראון, הדבר נובע בעיקר מרצונם של העורכים להראות שהחזון איש נועד לגדולות עוד בצעירותו. הוא מצביע על מקום אחד לפחות בו הושמט מקור מן הספר בעקבות התייעצות העורכים עם גיסו של החזון איש, הרב [[יעקב ישראל קניבסקי]].{{הערה|בראון, '''החזון איש''', מבוא עמ' 6. וראו: [[משה מרדכי הלוי שולזינגר]], (חתנו של עורך "פאר הדור" הרב שלמה כהן) '''פניני רבנו הקהלות יעקב''', ח"א עמ' צא. בראון מצביע על מקורות בכתבי הרב קנייבסקי, מהם עולה כי סבר שיש לצנזר חומר היסטורי וביוגרפי שיש בו כדי לגרום נזק חינוכי.}} בעיה נוספת בסדרה זו, לדעת מקורבו של החזון איש בווילנה, הסופר חיים גראדה, היא העובדה שלמרות נכונות העובדות, הצגה מבליטה של התנגדויותיו של החזון איש לאנשים וארגונים שונים מדגישה את הפן המבדיל והלוחמני של אישיותו, בעוד שלדעת גראדה, התחבב החזון איש על שכבות רחבות בציבור היהודי דווקא בשל החלקים המאחדים באישיותו, אהבת ישראל שלו, וקודם לה, אהבת האדם.{{הערה|גראדה, דער חזון-איש: פון ווילנע ביז בני-ברק. הקלטת שמע. 1980 {{יידיש}} להאזנה, ראו להלן "[[#קישורים חיצוניים|קישורים חיצוניים]]".}}

;החזון איש בדורותיו
[[אהרן סורסקי]], החזון איש בדורותיו, בני ברק, תשמ"ד 1984. במלאת 30 שנה לפטירת החזון איש. הכותב, ביוגרף חרדי נו��ע, נמנה עם צוות העריכה של "פאר הדור", ולאחר עשור הוציא ספר תמציתי משל עצמו. בראון משבח את סגנונו של הספר, אך תולה גם בו את פגמי הצנזורה והכתיבה ההגיוגרפית-חינוכית.{{הערה|שם=בראון6}}

;במחיצת החזון איש
[[רפאל הלפרין]], במחיצת החזון איש, בני ברק: הקדש רוח יעקב, תשנ"א 1991. הלפרין היה מקורב בנעוריו לחזון איש, הקשר נוצר באמצעות אביו ה[[פילנתרופ]] החרדי [[יעקב הלפרין]], מקורבו של החזון איש.{{ביאור|גיסו של רפאל הלפרין, חתנו של יעקב, הוא הרב שלמה כהן, עורכה הראשי של הביוגרפיה "פאר הדור".}} בראון מעניק יתרון למבט האישי ממנו נכתב הספר, אך מדגיש כי הוא נוטה להשלים מידע מהביוגרפיה "פאר הדור" מבלי לציין את מקורותיו. לדבריו, המגמה הניכרת בספר להבליט את קשרי משפחת המחבר עם החזון איש זיכתה אותו בחוגי החרדים לכינוי מלגלג: "החזון איש במחיצתי".{{הערה|שם=בראון7|בראון, '''החזון איש''', מבוא עמ' 7.}}

;החוזה מליטא
[[חיים ע. קוליץ]], החוזה מליטא: פרקים בחיי החזון איש, ירושלים: [[הוצאת ראובן מס]], תשנ"א.{{הערה|ראו ביקורת על הספר: {{מעריב|א. עמירם|'''צדיק בשר־ודם''', [[מעריב (עיתון)|מוסף הספרות של מעריב]], כ"א בחשון, תשנ"א|19901109|245}}}} קוליץ (קולידצקי) מתאר אף הוא את חיי החזון איש מזווית אישית. החזו"א היה קרוב משפחתו ועמד עמה בקשר הדוק. בתיה (ביי) קרליץ הייתה [[בת דוד]]תה של אמו של קוליץ, הרבנית חנה פייגה. במשך תקופה למד החזון איש ב[[חברותא]] עם אביו של קוליץ, הרב דוד נחמן קולידצקי, בעיירה [[קדאייני|קיידאן]]. לאחר מותו של הרב קולידצקי המשיך החזון איש לדאוג לילדיו היתומים (בת נוספת, הסופרת וחוקרת המקרא [[רחל מרגליות]], נשלחה בהמשך על ידי החזון איש להרצאות בנושא [[טהרת המשפחה]], בקהילות יהודיות בעולם). גם ספר זה לוקה, לדעת בראון, בהעתקת ביוגרפיות מוקדמות בלי ציון מקור, אך הוא מתאר את קוליץ כ"משוחרר יותר ומוסיף מידע רב למדי".{{הערה|שם=בראון7}}

;מעשה איש
סדרת הספרים "מעשה איש", פרי עטו של הסופר [[צבי יברוב]], נדפסה בבני ברק בין השנים 1999–2007, בשבעה כרכים. הסדרה שבה ונדפסה מאז במספר מהדורות.{{הערה|כל ספרי הסדרה זמינים לקריאה ברשת: {{היברובוקס||מעשה איש חלק ראשון|51554||ללא}}; {{היברובוקס||חלק שני|51555||ללא}}; {{היברובוקס||חלק שלישי|51556||ללא}}; {{היברובוקס||חלק רביעי|51557||ללא}}; {{היברובוקס||חלק חמישי|51558||ללא}}; {{היברובוקס||חלק שישי|52890||ללא}}; {{היברובוקס||חלק שביעי|51559}}}} כרכי הסדרה מסודרים כרונולוגית בצורה אוטונומית, כל כרך עומד כביוגרפיה עצמית הפותחת ברקע המשפחתי ובראשית חייו של החזון איש ומסיימת בפטירתו. הספר "מעשה איש" שונה בצורתו מביוגרפיה ערוכה, והוא מהווה אוסף [[אנקדוטה|אנקדוטות]] המסודרות על ציר הזמן, דבר האמור לאפשר לקורא ליצור לעצמו את ה[[נרטיב]]. אף שהדבר נעשה בהכוונת המחבר, באמצעות הדגשת או השמטת סיפורים. בראון מציין כי שפתו של הספר עילגת משהו ואינה ערוכה ספרותית. לדבריו, הדבר נעשה כדי להשאיר לקורא את המגע הבלתי אמצעי עם לשונם של [[אינפורמנט (אנתרופולוגיה)|מוסרי המידע]].{{הערה|שם=בראון8|בראון, '''החזון איש''', מבוא עמ' 8.}}

חלק חשוב ב[[סדרת ספרים]] זו הן הרשימות המודפסות בראש כל כרך, החל מחלק ג'. רשימות אלו נרשמו על ידי תלמידיו ומקורביו של החזון איש, חלקן בחייו של החזון איש. בראון כותב כי "ייתכן שיש להניח אמינות גבוהה לגבי חלק מהרשימות", שהרי הן לא נכתבו למטרות חינוכיות.{{הערה|שם=בראון8}} בין כותבי רשימות אלו, ניתן למצוא את הרבנים: [[דב יפה]],{{ביאור|רשימת זכרונותיו של הרב יפה, כוללת עדויות שמיעה של הרב [[נתן שולמן]], ראש ישיבת סלובודקה.}} [[יוסף אברהם וולף]] (חלק ג); שאול ברזם, משה יהושע לנדא, שרגא פייבל שטיינברג, [[חיים פרידלנדר]] (חלק ד); [[חיים קנייבסקי]] (חלק ה); [[שמואל הלוי ואזנר]], מאיר גריינימן (חלק ו); [[אברהם חיים ברים]] (חלק ז); ורבנים נוספים.

[[קובץ:בראון - החזון איש.jpg|שמאל|ממוזער|180px|עטיפת הספר]]
;החזון איש - הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית
ספרו של ד"ר [[בנימין בראון]], החזון איש - הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית, [[הוצאת מאגנס]], ירושלים תשע"א; הוא המונוגרפיה הראשונה והיחידה של החזון איש, שנכתבה בסגנון ובכלים המקובלים באקדמיה. הספר מבוסס על עבודת ה[[דוקטורט]] של בראון "החזון איש: אמונה, הלכה וחברה בפסקיו הבולטים בארץ ישראל (תרצ"ג-תשי"ד)", במסגרת הכנתה לדפוס כספר, הוסיף לה בראון מספר פרקים בענייני אמונה וחברה, ואת החלק הביוגרפי.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', פתח דבר עמ' יג-יד.}} החלק הביוגרפי תופס פחות מ-10 אחוזים מנפח הספר, והוא מבוסס בעיקרו על סינון המידע שהובא בביוגרפיות הקודמות, תוך בחינה השוואתית ויחס חשדני{{הערה|כלשונו של בראון, '''החזון איש''', מבוא עמ' 5.}}; ועל ראיונות אישיים עם שלושה אנשים.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', מבוא עמ' 9–10. למעשה, כותב בראון כי רק מאחד המרואיינים, ד"ר צבי א' יהודה, קיבל מידע רב הבא לידי ביטוי בספר.}} מקור נוסף שבו משתמש בראון הם ה[[רומן|רומנים]] "[[צמח אטלס]]" ו"מלחמת היצר", פרי עטו של הסופר ה[[יידיש|יידי]] [[חיים גראדה]]. בראון כותב כי אנשים שהכירו את החזון איש אמרו כי דמותו הספרותית של "רבי אברהם שעיה מקוסוב", ה"מחזה אברהם", אחד מגיבורי הספרים, נאמנת לדמותו של החזון איש ששימש לגראדה כמודל.{{הערה|בראון, '''החזון איש''', מבוא עמ' 7. בראון מוסיף כי ספריו אלו של גראדה שימשו מקור גם לכותבי ביוגרפיות קודמות של החזון איש, בהם "פאר הדור" שמכנה אותו "מקור נאמן" תוך העלמת שמו.}}

ספרו של בראון ספג ביקורת באקדמיה ומחוצה לה, בעיקר מצד גורמים חרדים, בהם: פרופ' [[שלמה זלמן הבלין (חוקר תלמוד)|שלמה זלמן הבלין]], ד"ר [[שלמה טיקוצ'ינסקי]] ��הרב [[יהושע ענבל]]. ביקורת זו עוסקת בחלקה בשער הביוגרפי שבספר, ובעיקרה בפרשנות משנתו ההלכתית של החזון איש. (ראו: פרק [[#לקריאה נוספת|"לקריאה נוספת"]]).

==לקריאה נוספת==
* [[קלמן כהנא]], '''האי"ש וחזונו''': ציונים, ירושלים: [חמו"ל], תשט"ו 1955; מהדורה שנייה: תל אביב: (דפוס זהר), תשכ"ד.
* [[ש"י זוין]], "ה"חזון איש"", '''אישים ושיטות''': שורת מאמרים על אישי הלכה ושיטותיהם בתורה, מהדורה חדשה, ירושלים: קול מבשר, תשס"ו 2006, עמ' רצ–שט.
* {{אוצר החכמה|הרב [[יוסף שלמה כהנמן|יוסף כהנמן]]|[[דגלנו (ישראל)|דגלנו]] (ביטאון הנוער־האגודתי בארץ־ישראל)|189456|כותרת=נשבה ארון אלוקים|כרך=גיליון סז|שנת הוצאה=חשוון תשי"ד}}
* {{אוצר החכמה|2=[[דגלנו (ישראל)|דגלנו]] (ביטאון הנוער־האגודתי בארץ־ישראל)|3=189457|4=גיליון סח – גיליון מיוחד המוקדש להספדים, עם מותו של החזון איש|כותרת=יהדות התורה באבלה - אשכבתיה דחזון איש זצוק"ל|שנת הוצאה=כסליו תשי"ד}}
* [[יצחק גרשטנקורן]], '''חזון איש: (זיַין ירושה פיר בני ברק)''', בני ברק (תל אביב: דפוס ד' גוטרמן), תשי"ד – ביוגרפיה קצרה של החזון איש מנקודת מבטו של מייסד בני ברק. {{יידיש}}
* דוד תמר, "הגאון הנסתר: על דמותו של הרב אברהם ישעיה קרליץ, בעל "החזון איש"", '''[[הצופה]]''' י"ז בחשוון תשנ"ג, 13/11/1992, עמ' 6.
* גילה מס, '''לאורו''': פרקי חייו חזונו ופעלו של רבן של ישראל ... בעל החזון איש, ירושלים: תפארת, תשע"ג.
* לורנס קפלן, "אתוס של הכנעה, התאחדות עם רוח התורה ועמידה מול אתגרי הזמן: ר' אברהם ישעיהו קרליץ, החזון איש", בתוך: [[בנימין בראון]], [[נסים ליאון]] (עורכים), '''הגדולים''' - אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, [[הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס]], 2017.

;דיונים בהגותו
* [[אליעזר שלוסברג]], דרכי-לימוד בקובץ אגרות ה"חזון איש", '''[[המעין (כתב עת)|המעין]]''', שנה כ"ו גיליון ג, תשמ"ו, עמ' 10–25.
* [[דוד תמר]], גמל טעון מול גמל טעון: בן-גוריון נפגש עם ה"חזון-איש" - כל איש נותר באמונתו, בתוך: '''[[עת־מול]]''', כ"ב (2), עמ' 9. 1996
* [[נריה גוטל]], ל"פשוטו של מקרא" במשנת ה"חזון איש", '''[[המעין (כתב עת)|המעין]]''', שנה ל"ח גיליון א, תשרי תשנ"ח, עמ' 19–33.
** יוסף בן-ארזה, על שיטת החזון איש בפשוטו של מקרא, '''[[המעין (כתב עת)|המעין]]''', שנה ל"ח גיליון ג, ניסן תשנ"ח, עמ' 50–55.
** נריה גוטל, בין "פשוטו" של חזון איש – ל"מדרשו", '''[[המעין (כתב עת)|המעין]]''', שנה ל"ח גיליון ג, ניסן תשנ"ח, עמ' 56–58.
** נריה גוטל, [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/bamidbar/gutel.doc פשוטו של מקרא וצינזור כתבי החזון איש] {{קישור שבור|7.6.2021}}{{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20131021132410/http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/bamidbar/gutel.doc |date=2013-10-21 }}, הפקולטה למדעי היהדות, [[אוניברסיטת בר-אילן]], דף שבועי מס. 1016. [[פרשת במדבר]], תשע"ג, 2013.
* [[יעקב פילבר]], ארץ ישראל ועם ישראל במשנתם של הרב קוק, הרב סולובייצ’יק ו"החזון איש", בתוך: '''לזבולון''', תשנ"ט, עמ' 199–213.
* ישראל פת, שיטת החזון-איש בהיגוי שם ה' בעת התפילה. הצופה, המוסף, כ"ד באדר תשנ"ט, 12/03/1999. עמ' 12.
* נריה גוטל, מקולות ה"חזון איש" וחומרות הראי"ה קוק, בהלכות שביעית, בתוך: '''קובץ הציונות הדתית''', גיליון ה, תשס"ב 2002, עמ' 327–336.
* אליעזר בן פורת, [[אמונת חכמים]] לאורו של החזון איש, '''[[ישורון (מאסף תורני)|ישורון]]''', יד (תשס"ד), עמ' תתפ-תתפז.
* [[חנה קהת]], ביצור מעמדה של התורה במשנת החזון איש, בתוך: '''ישיבות ובתי מדרשות''', תשס"ז, עמ' 315–355.
* בנימין בראון, "אל נא נעבור לגדולות ממנו": התנגדותו של החזון איש להנצחת השואה ומניעיה, בתוך: '''שואה ממרחק תבוא''', תשס"ט, עמ' 210–234.
* אורי טיגר, קונטרס דרך איש: והוא כללים ועיונים במשנתו של ... החזון איש. והביאור נקרא דרך איש, לבאר כל דברי מרן החזו"א, מלוקט מספריו ומספרי ... רבי [[חיים קניבסקי]]. ירושלים, תשס"ט.
* אמיתי כ"ץ, חשמל בשבת וב[[יום טוב]] - פסיקתו ההלכתית של החזון איש בתחום. עבודת גמר ([[MA]]), [[אוניברסיטת תל אביב]], 2012.
* הרב יהושע ענבל, [https://rationalbelief.org.il/wp-content/uploads/2022/11/מב-וחזוא-ישורון.pdf לדרכי התחברות ופסיקת המשנה ברורה והחזון איש], '''[[ישורון (מאסף תורני)|ישורון]]''', לא (אלול תשע"ד), עמ' תתיד-תתקלה.
* 'ספר זיכרון - חזון איש', במלאת שבעים לפטירתו, דיונים במשנתו ההלכתית ובשיטת לימודו ושיטות תלמידיו, מאת כותבים שונים, עורכים: הרב [[יהושע ענבל]], הרב אברהם ישעיהו שפירא, מודיעין עילית, תשפ"ד.

'''מאמרים בעקבות המונוגרפיה "החזון איש: הפוסק, המאמין, ומנהיג המהפכה החרדית"''':{{ש}}
# [[קימי קפלן]], החזון איש: הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית - מאמר ביקורת, בתוך [[ציון (כתב עת)|ציון]], גיליון 78 (1), עמ' 132–145, 2013.
# {{עוגן|טיקוצ'ינסקי תשעג|[[שלמה טיקוצ'ינסקי]], "[https://web.archive.org/web/20140810122256/http://www.bmj.org.il/userfiles/akdamot/27/tiko.pdf החזון וגבולותיו]", '''[[אקדמות (כתב עת)|אקדמות]]''', כז (תשע"ב), עמ' 253-263{{ש}}בנימין בראון ושלמה טיקוצ'ינסקי, 'לְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים וְלַחְתֹּם חָזוֹן' - תגובה,{{הערה|1=[https://app.box.com/s/6jhw1561q6373hg5xqg7 המאמר זמין לעיון מקוון].}} ותגובה לתגובה. בתוך: אקדמות, כח (תשעג).}}
# יהושע לוין, על הספר "החזון איש - הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית". בתוך: המעין נב, א (תשעב), עמ' 92-100.{{הערה|1=[http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?backto=20&ed=%E2%EC%E9%E5%EF%20%FA%F9%F8%E9%20%FA%F9%F2%E1&id=561 המאמר זמין לעיון מקוון]}}{{ש}}בנימין בראון, "ראוי להמחזיקים בתורת ה' לדעת את גדוליה באופיָם האמיתי" תגובה לביקורת. (ותגובת המבקר). בתוך: המעין נב, ב (תשעב), עמ' 177-192.{{הערה|1=[http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?backto=21&ed=%E2%EC%E9%E5%EF%20%E7%F0%E5%EB%E4%20%FA%F9%F2%E1&id=594 המאמר זמין לעיון מקוון].}}
# [[שלמה זלמן הבלין (חוקר תלמוד)|שלמה זלמן הבלין]], החזון איש. בתוך: [[קתרסיס (כתב עת)|קתרסיס]] 18 (תשעג), עמ' 12-73.{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/ktav_et/maamarim/havlin-hazon1.pdf המאמר זמין לעיון מקוון]}}{{ש}}בנימין בראון, כיצד חוקרים פסיקה בישראל: תגובה למאמרו של ש"ז הבלין 'החזון איש'. בתוך: קתרסיס 19, עמ' 122-142.{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/ktav_et/maamarim/braun-hzon2.pdf המאמר זמין לעיון מקוון].}} שלמה זלמן הבלין, כיצד חוקרים וכיצד מבקרים: תשובה לתגובה.{{הערה|1=[http://www.daat.ac.il/daat/ktav_et/maamarim/havlin-hazon3.pdf המאמר זמין לעיון מקוון].}}
# יהושע ענבל, על הבנת הנקרא התלמודי בחיבור: "החזון איש - הפוסק, המאמין, ומנהיג המהפכה החרדית". בתוך: [[ישורון (מאסף תורני)|ישורון]], כט (תשעג), עמ' תתקי-תתקמב.{{הערה|https://rationalbelief.org.il/wp-content/uploads/2022/11/מאמר-ראשון-בישורון.pdf המאמר זמין לעיון מקוון].}}{{ש}}בנימין בראון, "לא זו דרכה של תורה באמת" : תגובה למאמרו של הרב יהושע ענבל. בתוך: ישורון, ל (תשעד), עמ' תתסג-תתצ.{{הערה|[https://rationalbelief.org.il/wp-content/uploads/2022/11/בראון-תגובה-בישורון.pdf המאמר זמין לעיון מקוון]}} יהושע ענבל, תשובה לביקורתו של ד"ר בנימין בראון. בתוך: ישורון, ל (תשעד), עמ' תתצא-תתקיט.{{הערה|[https://rationalbelief.org.il/wp-content/uploads/2022/11/תגובה-לתגובה.pdf המאמר זמין לעיון מקוון].}}
# [[איתם הנקין]], פרקים בתולדות חייו של מרן החזון איש זצ"ל - עובדות על דיוקן,{{הערה|[https://www.machonso.org/uploads/images/הנקין(1).pdf המאמר זמין לעיון מקוון].}} [[המעין (כתב עת)|המעיין]], 223, תשרי תשע"ח, עמ' 90–101

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=אברהם ישעיה קרליץ|ויקישיתוף=Category:Avrohom Yeshaya Karelitz}}
* {{רמב"י נושא|קרליץ, אברהם ישעיהו, 1878-1953}}
* {{מרחב|אברהם ישעיהו קרליץ"OR"החזון איש|אברהם ישעיהו קרליץ}}
* {{עיתונות יהודית היסטורית/חיפוש|"אברהם ישעיהו קרליץ" OR "החזון איש"|אברהם ישעיהו קרליץ}}
* {{הספרייה הלאומית|קרליץ, אברהם ישעיהו}}
* {{אסיף|חזון איש|סוג=תגית}}
;מידע אנציקלופדי
* {{תדהר|6|2680}}
* 'קרליץ, ר' אברהם־ישעיהו ב"ר שמריהו־יוסף („חזון איש”)', בתוך: [[דב ליפץ]] (מרכז המערכת), [[נתן גורן]] [ואחרים] (מערכת), '''יהדות ליטא''', כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: [[עם הספר (הוצאת ספרים)|עם הספר]], תשכ"ז, עמ' 87 ({{ספרי יזכור||ליטא|2866}}{{קישור שבור|7.6.2021}}, תמונה 1285).
* {{אנצ דעת|3403}}
* [[בנימין בראון]], {{אנצ ייווא|Karelits_Avraham_Yeshayahu}}
* מרדכי הכהן ודוד דרובן, [http://go.galegroup.com/ps/i.do?id=GALE%7CCX2587510754&v=2.1&u=imcpl1111&it=r&p=GVRL&sw=w&asid=b0a51a4038845113666ae8525d6b11b2 '''אברהם ישעיהו קרליץ'''], במהדורת 2007 של [[אנציקלופדיה יודאיקה]] {{אנגלית}}
;על דמותו
* {{הצופה|[[דון שבתי]]|הריני מתכבד להציג --- הרב אברהם־ישעיהו קארליץ|19380325|23}}
* [[ד. דיוקנאי]] (דוד לאזר), '''ראשים בישראל: ר' אברהם ישעיהו קרליץ ("חזון איש")''', או: "ארי עלה מבבל לארץ ישראל"...; כתבת מוסף ב"[[מעריב]]", יום שישי 18 בספטמבר 1953. [http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=kCV2DOW0xWlFe9wATpEnpCP7aVA3nO8DFj1doINKl1BgeNmOBeiCVdSNtWA%2FRU7bYw%3D%3D&mode=image&href=MAR%2F1953%2F09%2F18&page=6&rtl=true חלק א] (בחלק התחתון), [http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=kCV2DOW0xWlFe9wATpEnpCP7aVA3nO8DFj1doINKl1BLq0MTvgb2GkVnv4zwcTjWYw%3D%3D&mode=image&href=MAR%2F1953%2F09%2F18&page=6&rtl=true חלק ב], [http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=kCV2DOW0xWlFe9wATpEnpCP7aVA3nO8DFj1doINKl1CDMoCqMWj2K2JHNmzS2HPCYw%3D%3D&mode=image&href=MAR%2F1953%2F09%2F18&page=7&rtl=true חלק ג]. באתר [[עיתונות יהודית היסטורית]]. אוסף הדיוקנאות שכתב לאזר, נדפס מאוחר יותר בספר בשם זהה: '''ראשים בישראל''', 2 כרכים, תל אביב: עמיחי, תשי"ד-תשט"ו
* {{הקלטה}}[http://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE29959711 "דער חזון-איש: פון ווילנע ביז בני-ברק" - צד א], [http://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE29959729 צד ב]; הרצאתו של [[חיים גראדה]], באתר [[הספרייה הלאומית]]. המו"ל: Cambridge, Mass.: Modern Language Center; שנת ההוצאה לאור: 1980. אורך: כ-60 דקות. {{יידיש}}
* [http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?parm=LBIAAaURQHJ3RbhMhR9ZNULIBTIapDMAWtqJQUVuS8ZTBft9mrImiWf6JKgOHdjsYw%3D%3D&mode=image&href=HZH%2F1953%2F10%2F25&page=1&rtl=true '''לדמותו'''], מאמר הערכה בעמודו הראשון של [[הצופה]], 25.10.1953. באתר עיתונות יהודית היסטורית
* {{שערים||מרן ה„חזון איש” איננו: רבי אברהם ישעיה קרליץ נתבקש לישיבה של מעלה|19531025|1}}
* {{שערים||מרן הגאון בעל „חזון איש” זצ"ל: שבעה לפטירתו (מוסף מיוחד)|1953/10/30|3|עמ' 3 ואילך}}
* [[בנימין בראון]], '[https://www.academia.edu/32653253/From_Political_Isolationism_to_Cultural_Entrenchment_Hazon_Ish_and_the_Formation_of_the_Path_of_Israels_Haredi_Community_Hebrew_ מהתבדלות פוליטית להתבצרות תרבותית: החזון איש וקביעת דרכה של היהדות החרדית בארץ ישראל]', בתוך: [[מרדכי בר-און]] ו[[צבי צמרת]] (עורכים), '''שני עברי הגשר''', הוצאת [[יד בן צבי]], ירושלים, 2003
* {{וידאו}} [[ענת זלצר]], [[מודי בר-און]] ואחרים, [http://www.23tv.co.il/230-he/Tachi.aspx/230-he/Tachi.aspx '''"החזון איש"'''], פרק 4 (26 דקות), בסדרת התוכניות "הכל אנשים" ([[הטלוויזיה החינוכית]], [[1997]]). סדרה זו עסקה בדמויות מרכזיות בהיסטוריה של [[היישוב]] ושל [[ישראל|מדינת ישראל]], בדגש על הזווית האנושית והאישית. באתר הטלוויזיה החינוכית{{הערה|פורסם ב-1999 בתקליטור מס.1 במארז "הכל אנשים". יוצרי הפרק - עורכת ומפיקה: ענת זלצר. במאית: רנה פאפריש. יועץ: דב אלבוים.}}
* [[שאול ליברמן]], [http://www.academy.ac.il/data/persons_data/317/Saul-L-E24p46.pdf זכרונות מינסק] (התפרסם ב-2003)
* {{בחדרי חרדים||56 שנה אחרי: וידאו מהחזון איש|15621}}
* {{וידאו}} [http://www.youtube.com/watch?v=fW8QGzOSdqA&feature=plcp&context=C219abUDOEgsToPDskLCFda3poTVmA9WPOU6DQyu/ כנס בנושא "החזון איש"] שנערך ב[[מכון ון ליר בירושלים]]
;על שירתו
* [[יוסף עוזר]], [https://web.archive.org/web/20140506151210/http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=208&itemID=11762 "החזון איש לא כתב שירה הוא היה (גם) משורר"], [https://web.archive.org/web/20140506151213/http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=208&itemID=11803 "שירים המעובדים על ידי, מכתבי החזון איש"]. ב[[בלוג]] "מענה קולי"
;על הגותו
* {{המעין|שמואל עמנואל|עוד על מרן החזון איש וחלוצי ההתיישבות החרדית|249|טבת תשס"ט}}
* יקיר אנגלנדר, [https://heb.hartman.org.il/perceptions-of-the-person-and-the-role-of-halacha/ תפיסת האדם ותפקידה של ההלכה בהגותו של החזון איש], בתוך: [[ראשית]], גיליון 2, עמ' 183–214, 2010
* {{המעין|אברהם ישעיהו קרליץ|על בחינות ההתגלות והתפעלות השׂכל ועל דבר ארצנו - מכתב|487|ניסן תשע"א}}
* {{המעין|יעקב אלטמן|שיטת חזון איש בדין 'תלמידי חכמים לא צריכי נטירותא'|812|ניסן תשע"ד}}
* {{מוסף שבת|[[הרב שג"ר]]|חנייה אידיאולוגית: על שורשי מחלוקת הרב קוק והחזון אי"ש בענין איסור לא תחנם והיתר מכירה|2014/06/20/חנייה-אידיאולוגית-הרב-שגר}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007263674805171|אברהם ישעיהו קרליץ (1878-1953)}}

<div style="direction: ltr;">
* [http://www.bestjewishstudies.com/sites/all/P1/ChazonIsh.eng.pdf '''The "Chazon Ish"''': Rabbi Avraham Yeshaya(hu) Karelitz s.z.l] (1879-1954 C.E.). An example of Jewish learning, moral and ethical integrity in our time. {{אנגלית}}
</div>

'''סיכומים ביקורות וראיונות בעקבות המונוגרפיה "החזון איש: הפוסק, המאמין, ומנהיג המהפכה החרדית": '''
* {{מוסף שבת|ישראל ל'|ה'חזון איש' אמר - ריאיון עם בני בראון|2011/07/14/החזון-איש-אמר-ישראל-ל|גיליון 727, 15 ביולי 2011}}
* {{ynet|צופיה הירשפלד|סודות מתחת לפרוכת: האיש שמאחורי החזון איש - ריאיון עם בני בראון|4096403|17 ביולי 2011}}
* הרב [[נפתלי רוטנברג]], [http://www.news1.co.il/Archive/003-D-65936-00.html?t=042231, הישיבות והחזון איש - בין השפעה להתנגדות] אתר מחלקה ראשונה, 14.11.2011
* {{הארץ|עמנואל אטקס|"החזון איש": שמרן מחמיר או פרגמטיסט גמיש|1.1683968|11 באפריל 2012}}
* {{תרבות|ירח טל|החזון איש מהפכן שלא בכוונה|החזון-איש-מהפכן-שלא-בכוונה|מאמר}}

==ביאורים==
{{ביאורים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{ערך מומלץ}}
{{אברהם ישעיהו קרליץ}}
{{אחרונים}}

{{בקרת זהויות}}

{{ללא בוט|22}}

{{מיון רגיל:קרליץ, אברהם ישעיהו}}
[[קטגוריה:החזון איש|*]]
[[קטגוריה:אנשי העלייה החמישית]]
[[קטגוריה:אנשי חינוך ישראלים]]
[[קטגוריה:בני ברק: רבנים]]
[[קטגוריה:משפחת קרליץ]]
[[קטגוריה:רבנים בלארוסים]]
[[קטגוריה:רבנים חרדים ישראלים]]
[[קטגוריה:רבנים ליטאים]]
[[קטגוריה:אוטודידקטים ישראלים]]
[[קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות שומרי שבת]]
[[קטגוריה:משפחת אפשטיין]]
[[קטגוריה:אישים שעל שמם שכונות בישראל]]
[[קטגוריה:מחברי ספרי אמונות ודעות]]
[[קטגוריה:פרשני הרמב"ם]]
[[קטגוריה:מחברי ספרות תורנית]]
[[קטגוריה:רבנים ביישוב]]
[[קטגוריה:ישראלים ילידי האימפריה הרוסית]]
[[קטגוריה:אנטי-ציונים יהודים]]
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1878]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1953]]
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:Ifnumber (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Min (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Nrg (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:PDF page URL (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Str find (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Str left (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Str mid (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Str mid/core (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Str number (עריכה)
תבנית:Str right (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:Str ≤ len (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Trim (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Webarchive (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:Yesno (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:Ynet (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:אברהם ישעיהו קרליץ (עריכה)
תבנית:אונזער עקספרעס (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:אוצר החכמה (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:אחרונים (עריכה)
תבנית:אישיות רבנית (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:אם מכיל אחד מ (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:אם עברית (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:אנ (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:אנגלית (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:אנצ דעת (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:אנצ ייווא (עריכה)
תבנית:אסיף (עריכה)
תבנית:בחדרי חרדים (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:ביאור (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:ביאורים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:בלי הסוגריים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:בלי קישור פנימי (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:בקרת זהויות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:גרשיים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:דבר (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:דגל (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:דגל/ישראל (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:דגל/רוסיה רומנוב (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:דף שער בספרייה הלאומית (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:דרוש מקור (עריכה)
תבנית:הארץ (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:הארץ1 (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:החלף (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:היברובוקס (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:המעין (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:הספרייה הלאומית (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:הערה (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:הערה/קוד (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:הערות שוליים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:הפניה לערך מורחב (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:הפניה לערך מורחב/קוד (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:הצופה (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:הקלטה (עריכה)
תבנית:ו (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:וידאו (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:ויקינתונים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:חרות (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:טורים (עריכה)
תבנית:יידיש (עריכה)
תבנית:כ (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:כיכר השבת (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:ללא בוט (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:ללא גלישה (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:ללא שבירה (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:לפי מגדר (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מונחון (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:מוסף שבת (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מיזמים (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מימין לשמאל (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מעריב (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:מפנה (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מקור (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:מרחב (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:משמאל לימין (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:ניווט קבוצות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:נכתב (עריכה)
תבנית:נכתב כתב עת (עריכה)
תבנית:סמל/הספריה הלאומית (עריכה)
תבנית:ספרי יזכור (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:עוגן (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:עיצוב יצירות מוזיקליות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:עיצוב יצירות מוזיקליות/יחיד (עריכה)
תבנית:עיתונות יהודית היסטורית/חיפוש (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:עיתונות יהודית היסטורית 2 (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:על המשמר (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:ערך מומלץ (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:ערך מורחב (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:פירושון (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:פרמטר שם בשפת המקור (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:צ-מאמר (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:צ-ספר (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:ציטוט (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:ציטוט-צף (עריכה)
תבנית:ציטוט/style.css (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:ציטוטון (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:קטגוריה בתבנית (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:קידוד (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:קידוד תווים מיוחדים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:קישור אם קיים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:קישור שבור (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:רווח קל (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:רמב"י נושא (עריכה)
תבנית:ש (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:שם הדף בלי הסוגריים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
תבנית:שערים (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:שפת קישור (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:תאריך תקין (עריכה)
תבנית:תבנית מידע/אתר אינטרנט (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:תדהר (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
תבנית:תנ"ך (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:תנך (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
תבנית:תרבות (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:Arguments (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:LocationAndCountry (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:Math (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Navbar (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Navbox (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:No globals (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:PV-options (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:ParamValidator (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:PropertyLink (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:Sister project links (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:Sister project links/styles.css (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:String (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:TableTools (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:Webarchive (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:Webarchive/data (עריכה)
יחידה:Wikidata (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:WikidataCrossValidation (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:WikidataSelectors (הצגת מקור) (מוגנת חלקית)
יחידה:Yesno (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:בקרת זהויות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:גיל לערכי אישים (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:גרשיים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:הערה (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:טווח זמנים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:סוגריים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:ספרי קודש (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:ספרי קודש/תנ"ך (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:פרמטרים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:קידוד תווים מיוחדים (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:קישור (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:שפת קישור (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:שפת קישור/styles.css (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:תאריך (הצגת מקור) (הגנת תבניות)
יחידה:תאריך עברי (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:תבנית מידע (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:תבנית מידע/אישיות (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
יחידה:תבנית מידע/אתר (הצגת מקור) (הגנה מוגברת)
חזרה לדף אברהם ישעיהו קרליץ.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אברהם_ישעיהו_קרליץ"