בלעם בן בעור

בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הוא דמות מקראית שסיפורה מופיע בתורה, בספר במדבר, ומאוחר יותר נזכר בספר דברים. בלעם מתואר כנביא שניסה לקלל ונמצא מברך את עם ישראל בהיותם במדבר טרם כניסתם לארץ. בספר יהושע הוא נקרא גם קוסם.^[1]

ב-1968 התגלתה עדות חוץ מקראית (מהמאה ה-9 לפנה"ס-המאה ה-8 לפנה"ס) על בלעם בן בעור, הידועה כ"כתובת בלעם".

על פי המסופר בפרשת בלק שבספר במדבר, בלק בן ציפור מלך מואב התיירא מעם ישראל שעלה מארץ מצרים, ולכן שלח את זקני מואב ומדין אל בלעם שגר בארם נהריים ביישוב פתור על נהר פרת, (במדבר, כ"ב, ה'), שישכרו אותו לקלל את עם ישראל. הזקנים מגיעים לבלעם ומציעים לו את הצעתם ובלעם מתלבט. בהתחלה נאמר לו על ידי האלוהים שנגלה אליו בחלום, שהוא לא יוכל לקלל את עם ישראל "כי ברוך הוא", ובהמשך, בהסכמת אלוהים מתאפשר לו ללכת, ובתנאי שאת אשר ישים אלוהים בפיו אותו ידבר. בלעם מסכים להצעה ונפגש עם בלק בגבול מואב ליד נחל ארנון.

לפי רש"י, לבלעם הייתה הצלחה קודמת. כאשר הכתוב מספר: ”עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים: בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן.” (במדבר, כ"א, כ"ז) אומר רש"י: "באו חשבון" - שלא היה יכול סיחון לכבשה (את מואב) והלך ושכר את בלעם לקללו וזה שאמר לו בלק: כי ידעתי את אשר תברך מבורך (כ"ב, ו').

בדרכו אל בלק, מתייצב מלאך בדרך לעומת בלעם מספר פעמים עד שהוא גורם לרביצת האתון עליה רכב. בלעם מכה את האתון, וזו פותחת את פיה בדרך פלא ומתווכחת עמו. המלאך חוזר ומתרה בבלעם לומר אך ורק את דברי האלהים.

לאחר המפגש לוקח בלק את בלעם לבמות בעל, שהוא הר גבוה, שממנו אפשר לראות את מחנה ישראל. ולאחר שבנה שבעה מזבחות והקריב בכל מזבח פר ואיל, הוא מנסה לקללם אבל לא מצליח (שם, פרק כ"ג, פסוקים א'–י"ב). בפעם השנייה הוא חוזר על התהליך מפסגת שדה צופים וגם משם אינו מצליח לקלל, אמר, "לא אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה. הִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה׃." (במדבר, כ"ג, י"ט)

בפעם השלישית הוא הולך למקום הקרוי ראש הפעור הנשקף אל פני הישימון, חוזר על התהליך ושוב מברך את ישראל. במקום לקללם אמר "מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃ ... כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרְכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר׃" (שם, פרק כ"ד, פסוקים א'–כ"ה).

בלעם מתאר את עצמו באופן הבא:

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל, וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם

— ספר במדבר, פרק כ"ד, פסוקים ט"ו–ט"ז

בפעם הזאת, בלק לא מתאפק, סופק את כפיו, כועס עליו ומגרשו מעליו "וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ, אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ, וְהִנֵּה מְנָעֲךָ ה' מִכָּבוֹד:"

לאחר שסיים את נבואותיו ולא הצליח במשימתו, הוא חוזר לעירו בבושת פנים, ולפי חלק מהפרשנויות הוא נותן עצה להחטיא את עם ישראל באמצעות פיתויָן של בנות מואב ומדין, שישדלו את ישראל לעבוד את בעל פעור, האל האזורי של המקום שבו הם נמצאים. פרשנות זו לא מופיעה בסיפור העוסק בו, והיא נחשפת מדברי משה בפרשה הבאה: ”הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה', עַל דְּבַר פְּעוֹר, וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה':” (ספר במדבר, פרק ל"א, פסוק ט"ז). ואכן ישראל נוהים אחרי בנות מואב ואחר עבודת בעל פעור, ונענשים בעונש כבד. ”וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן: וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל... וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף:” (ספר במדבר, פרק כ"ה, פסוקים א'–ג', פסוק ט')

בגלל שכירת בלעם לקלל את ישראל, המקרא מכריז איבה מוחלטת על מואב. עוד מתואר שם שקללתו המאגית רבת-העוצמה של בלעם הייתה עלולה להצליח, ולעשות שמות בישראל, אילולא חסד אלוהי מיוחד, שה' עושה עם ישראל. ”לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי... וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלֲלֶךָּ, וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ:” (ספר דברים, פרק כ"ג, פסוקים ד'–ו') התערבות אלוהית זו שנעשית לפנים משורת הדין, מוזכרת בעוד כמה מקומות בתנ"ך, ביהושע, (פרק כ"ד, פסוק י') במיכה, (פרק ו', פסוק ה') ובספר נחמיה (פרק י"ג, פסוק ב'). סופו של בלעם היה שישראל הרגו אותו במלחמת מדין כמתואר בספר במדבר (פרק ל"א, פסוק ח'), וכמתואר בספר יהושע: ”וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם:” (יהושע, י"ג, כ"ב)

בין השליחים לבלעם נמצאים גם זקני מדין.^[2] לאחר כישלון הקללות של בלעם מסופר שבנות מואב פיתו את בני ישראל בעצת בלעם,^[3] ובתוך סיפור זה מסופר שפנחס הרג את זמרי בן סלוא שזנה עם כזבי בת צור המדיינית.^[4] כן מסופר שבלעם נהרג במלחמת מדין.^[5][6]

נראה שמדין ומואב שיתפו פעולה במישור הצבאי וגם במישור הדתי - מאגי. מקום ישיבתם של המדיינים מאפשר לשני המחנות הללו לתקוף את ישראל משני צדדים. מדין מצפון ומואב מדרום.^[6]

משום כך בני ישראל מצווים גם על מדיין: ”צרור את המדיינים” (במדבר, כ"ה, י"ז). יש המסיקים מכך שבלעם היה מדייני.^[6]

אלחנן פרינץ מוכיח מהפסוקים כי בלעם היה רודף בצע. תכונה זו מסבירה את מעשיו. תחילה, נתן לבלק תשובה שלילית ורק לאחר שבלק שלח שליחים יותר מכובדים והציע לו סכום רב יותר של כסף בלעם הסכים. בנוסף, בלעם הלך עם שליחי בלק למרות שאלוהים אמר לו שהוא ידבר במקומו. בלעם הלך בתקווה שהוא יוכל לשנות את דעתו של אלוהים כדי שהוא יוכל לקבל את הכסף והזהב שהבטיח לו בלק אך בלי להצטרך לקלל את עם ישראל. בלעם חושב שמשמעות השליחות שלו היא השכר והכסף הרב שיקבל מבלק. הוא מסכים ללכת לעם ישראל למרות שיודע בליבו שבסוף לא יוכל לקלל את עם ישראל, מכיוון שאלוהים הוא זה שמדבר. אך הוא מקווה שאלוהים ישנה את דעתו, כך שבסוף הוא יוכל לקלל אותם על מנת לקבל את השכר הרב. על כך אלוהים כועס.^[7]

הרש"ר הירש, טוען בפרשנותו לספר במדבר, פרק כ"ב, פסוק כ"א כי סוג אמונתו של בלעם באלוהים היא האמונה שישנו ניתוק בין הבורא לבריאה. כלומר, שאלוהים קיים אך אינו יודע את ההתרחשויות הקורות בין אדם לחברו, ולכן אינה קיימת דרישה מן האדם להתנהגות ערכית כלפי בני אדם אחרים. אמונתו של בלעם מסבירה את התנהגותו - התעלמותו מכוונת מאלוהים והליכה עם שליחי בלק. לדעת הרב הירש, זו הסיבה שהאמין בלעם שיוכל לשנות את דעתו של אלוהים על ידי קסמים ומעשי "נחשים".^[7]

חז"ל מנו את בלעם בין שבעת נביאי אומות העולם,^[8] וסברו שמדרגת נבואתו הייתה קרובה למדרגת נבואתו של משה רבנו על סמך פרשנות הפסוק "לא קם נביא עוד בישראל כמשה - בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם ומאן הוא? בלעם".^[9] יש מדרשים הטוענים אף שהיה גדול בכמה דברים ממשה רבינו. (תדבא"ר כ"ח, במדבר רבה י"ד כ'). בתלמוד הוא מתואר כמי שיכול לכוון לשבריר השנייה שבו הקב"ה כועס^[10] ובמסכת אבות מציינים אותו כאנטיתזה לאברהם אבינו, בעל אופי רע: קנאי, יהיר וחומרני.^[11] לעומת הגישה הדיכוטומית במדרשים לגבי גדלותו של בלעם, בספר הזוהר היחס אליו בעיקר שלילי. כך הוא מדומה לשרף עצים המתערב באפרסמון בעת חטיבתם, ונאמר עליו שמשתמש בכתרים תחתונים לא קדושים, לעומת משה שמשתמש בכתר של המלך העליון. (זוהר שמות, פרשת בלק) עוד הוא מתואר כמי שכוחו גדול בעיקר בכישוף, בשל היותו בעל מום ושתום עין.^[12]

בתלמוד^[13] מתוארים דבריו של מין אחד לרבי חנינא, כי ראה ב"פנקסיה דבלעם" שבלעם מת בגיל 33 על ידי "פנחס ליסטאה". יש הטוענים לקשר בין דמותו של בלעם לבין דמותו של ישו בעולמם של חז"ל, בנקודת הגיל, ובנקודות נוספות בתלמוד.^[14] בעקבות זאת, מפרש אברהם גייגר ש"פנחס ליסטאה" (השודד) הכוונה היא לפונטיוס פילטוס, ו"פנקסיה דבלעם" (ספרו של בלעם) הכוונה היא לאוונגליון - ספרי הבשורות המהווים את החלק המרכזי של הברית החדשה.^[15]

בגמרא מסכת סוטה^[16] נאמר שבלעם היה אחד מהיועצים של פרעה, כך נאמר על הפסוק מספר שמות, א', י' "הבה נתחכמה לו" - : "שלושה היו באותה עצה – בלעם, יתרו ואיוב. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק התייסר, יתרו שברח בניו מיושבי לשכת הגזית" – פרשן המקרא חזקוני סבור כי מדובר בבלעם אחר, סבו של בלעם שקלל, כיישוב לסתירת גיל מותו של בלעם.^[17] רש"י בפירושו לסנהדרין שם כתב ששני בעלי המאמרים חולקים ביניהם מה היה גילו של בלעם, וממילא אם בלעם אכן השתתף בעצת פרעה.

במספר מקומות בתלמוד הבבלי^[18] מוזכר סיפור לפיו טרם גיורו העלה אונקלוס אחיינו של טיטוס באוב את בלעם ושאל אותו אודות היחס לישראל בעולם האמת. בלעם סיפר לו כי ישראל חשובים שם, אך פקד עליו שלא לדרוש בשלומם וטובתם (כפי שהצטוו ישראל עצמם אודות מואב). לשאלת אונקלוס כיצד נענש בלעם על שעולל לישראל, ענה לו כי נידון בשכבת זרע רותחת. רש"י במקום מסביר כי עונש זה ניתן לו "מדה כנגד מדה, שבעצתו התחיל העם לזנות אל בנות מואב".

אור החיים^[19] כותב בשם המקובלים: "כי נפשו של בלעם באה (התגלגלה) בחמורו של רבי פנחס בן יאיר וזה יורה שנתקן באחריתו".

רבי צדוק הכהן מלובלין^[20] ביאר כי בלעם השיג את כוח החוצפה, ובעקבתא דמשיחא יבוא כוח זה לידי מימוש.

חז"ל פירשו את גזרון שמו של בלעם: "בלע - עם" או "בלה - עם" כלומר טורף עם או מבלבל עם.^[21] למחקר המקראי אין תשובה חד משמעית לשאלה בדבר משמעות השם. לפי סברה אחת זו וריאציה על השם "בלע" המוכר מהמקרא, ולמעשה "בלע בן בעור" מופיע ראשון ברשימת מלכי אדום הנזכרת במקרא,^[22] רשימה שעל משמעותה נחלקו החוקרים. לפי סברה אחרת, זהו קיצור לצירוף יבל+עם, כלומר האל הקרוב לשבט, מרבה את השבט או את יבול האדמה, בדומה לשם המקום "יבלעם".^[23]

בתלמוד הבבלי^[21] מזוהה לבן הארמי עם בלעם בן בעור, או עם בעור – אביו של בלעם. דברי הגמרא, "בן בעור" – שבא על בעירו, מתייחסים לכאורה לבלעם עצמו, שכן אגדות חז"ל מלמדות על כך שבלעם נהג לשכב עם אתונו; ולפי זה המשך הגמרא "הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי" מתייחס לבלעם עצמו. בתרגום יונתן לתורה^[24] מזוהה גם כן בלעם עם לבן. ואולם רש"י בפירושו על התלמוד מזהה את בעור, אביו של בלעם, כלבן.

בתרגום רב יוסף על הספר דברי הימים,^[25] מזוהה בלעם כלבן, וכ"בלע בן בעור", אחד משמונת מלכי אדום. עם זה, בבמדבר רבה^[26] מתואר בלע בן בעור כצאצא של אדום (עשו). ייחוס זה של בלע בן בעור כצאצא של עשו מקשה על הטענה שבלעם בן בעור הוא בלע בן בעור (משום שבלעם ולבן היו ארמיים, ולא אדומי). כמו כן סותר הייחוס את הזיהוי כלבן הארמי, שכן לבן היה דודו של עשו, ולא ייתכן שהיה מצאצאיו.

רבי אברהם בן עזרא, בפירוש האבן עזרא על התורה,^[27] שולל את הזיהוי של לבן כבלעם בן בעור או כבלע בן בעור, ומשער שהכוונה בדברי חז"ל היא הדמיה של הדמויות ולא זיהוין.

בספרות המדרשית מתואר בלעם כחוזה את הופעתו של אדם שייחס את עצמו לאל, והוא מתנבא על אובדנו.^[28]

ר' אלעזר הקפר אומר: נתן האלהים כח בקולו (של בלעם) והיה הולך מסוף העולם ועד סופו. בשביל שהיה צופה וראה את האומות שמשתחוין לשמש ולירח ולכוכבים ולעץ ולאבן, וצפה וראה שיש אדם בן אשה שעתיד לעמוד, שמבקש לעשות עצמו אלוה להטעות כל העולם כולו, לפיכך נתן כח בקולו שישמעו כל אומות העולם. וכן הוא אומר תנו דעתכם שלא לטעות אחר אותו האיש, שנאמר 'לא איש אל ויכזב'. ואם יאמר שהוא אל הוא מכזב. ועתיד הוא לומר שהוא בן אלהים ואינו אלא בן אדם, שנאמר 'ובן אדם ויתנחם'. שהוא עתיד להטעות ולומר שהוא מסתלק ובא לקיצים, ההוא אמר ולא יעשה. ראה מה כתוב 'וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משֻׂמו אל' (במדבר, כ"ד, כ"ג), אמר בלעם אוי מי יחיה מאותה אומה ששמעה אחר אותו האיש שעשה עצמו אלוה.

— ילקוט שמעוני על ספר במדבר, פרק כ"ג, רמז תשס"ה (מהדורת י' שילוני, עמ' 485).

במסכת סנהדרין מצוטט מין אחד שסיפר לרב חנינא ”לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם (אני עצמי ראיתי את ספרו של בלעם) והוה כתיב ביה (והיה כתוב בו) בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה (בן שלושים ושלוש שנה שנים היה בלעם החיגר כאשר הרג אותו פנחס השודד)” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ו, עמוד ב'). ראו לעיל הסבר מאמר זה.

בפסקה תלמודית אחרת נאמר: ”משה כתב ספרו ופרשת בלעם” (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'). היו מן הראשונים שפירשו שהכוונה אינה לפרשה המקראית המובאת בספר במדבר, אלא לספר אודות בלעם שייתכן שהיה קיים בעבר, כמו ספר הישר וספרים נוספים המוזכרים במקרא כספרים שעליהם התבסס הכותב המקראי; כך כתבו הריטב"א ועוד במסכת בבא בתרא שם, וכן מבואר בדרשות אבן שועיב בפרשת בלק. אחריהם הביעו דעה זו חכמים נוספים כמו רבי מנחם ציוני ורבי ישעיה הלוי הורוביץ בעל השל"ה.^[29] השערה דומה העלה לאחרונה זאב ח. ארליך (ז'אבו).^[30]

ערך מורחב – כתובת בלעם

עדות חוץ מקראית על בלעם בן בעור התגלתה בתל דיר עלא שבירדן ב-1968.^[31] דיר עלא מזוהה עם סוכות המקראית, והכתובת נמצאה באתר מקדשי המתוארך לשנים: 880–760 לפנה"ס - מאות שנים לאחר הזמן שבו חי בלעם לפי המקרא. כתובת בלעם, שנכתבה על גבי טיח בדיו אדום ושחור, פותחת במילים: "בלעם בר בער [=בן בעור] אש חזה אלהן [=איש חוזה אלוהים, כלומר נביא]". בכתובת מתואר בלעם כנביא אפוקליפטי החוזה את אחרית הימים, ומזהיר מפני הרעה המתקרבת, דבר המתקשר לנבואותיו במקרא.

• בארו (בבלי)
• כתובת בלעם

• תמר אלכסנדר, "המכשף בלעם על פי מדרש מעם לועז", בתוך: הגר סלמון ואביגדור שנאן (עורכים), מרקמים - תרבות, ספרות, פולקלור, לגלית חזן-רוקם, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2013, עמ' 211–224. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• הרב ישראל דנדרוביץ, אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם (על נפשו הרחבה של בלעם), בתוך: ספר הנחמדים מזהב, ערד תש"ע, פרק יד, עמודים: 223-232.
• פרשת בלעם: עולם התנ"ך - במדבר, עורכים: יצחק אבישור ויעקב מילגרום. הוצאת: דברי הימים הוצאה לאור בע"מ, 1997, עמ' 136 - 152.
• מות בלעם: סיפור עוקב סיפור, אנציקלופדיה של הסיפור היהודי, כרך ד' עמ' 9–34

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בלעם

• בלעם בן בעור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• "בלעם" באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
• אלי אשד, בלעם: הספר האבוד - הספרים האבודים של התנ"ך מגזין אימגו, 13 בספטמבר 2009.
• ד"ר רפאל ירחי, בלעם - מקוסם אלילי לנביא ישראלי (אורכב 12.06.2009 בארכיון Wayback Machine), אוניברסיטת בר-אילן, הפקולטה למדעי היהדות, י"ז בתמוז, תשס"ד.
• "ספר בלעם ברבער",
• - בתוכנית סיפור מההפטרה
• בלעם (אישיות מקראית), דף שער בספרייה הלאומית
• בלעם והאתון מהראי של חכמת הקבלה והרמב"ם

ספר במדבר
פרשת במדבר	נשיאי השבטים • מפקד בני ישראל במדבר סיני • מחנה ישראל • פדיון בכורות • משא המשכן
פרשת נשא	שילוח טמאים • אשם גזלות וגזל הגר • פרשת סוטה • פרשת הנזיר • ברכת כהנים • נשיאת ארון הברית בכתף • קורבנות הנשיאים
פרשת בהעלותך	הדלקת הנרות במקדש • טהרת הלויים • פסח שני • חצוצרות הכסף ותקיעת הכהנים בחצוצרות • עמוד הענן • מסע המחנות • חובב בן רעואל • פרשת ויהי בנסוע • חטא המתאוננים • קברות התאווה • שבעים הזקנים ואלדד ומידד • צרעת מרים
פרשת שלח לך	חטא המרגלים • חטא המעפילים • נסכים • הפרשת חלה • חטאת עבודה זרה • המקושש • פרשת ציצית • ציצית • לא תתורו
פרשת קרח	מחלוקת קורח ועדתו • פריחת מטה אהרן • שמירת המקדש • מתנות כהונה
פרשת חקת	פרה אדומה • מי מריבה • מות אהרון הכהן • מלחמת מלך ערד • נחש הנחושת • שירת הבאר • מלחמת סיחון • מלחמת עוג
פרשת בלק	משלחת בלק אל בלעם • אתונו של בלעם • משלי בלעם • חטא בעל פעור
פרשת פינחס	מפקד בני ישראל בערבות מואב • בנות צלפחד • מינוי יהושע • קורבן התמיד • קורבן מוסף • מוסף ראש חודש
פרשת מטות	פרשת נדרים • הפרת נדרים • מלחמת מדין • הכשרת כלים • טבילת כלים • פרשת בני גד ובני ראובן
פרשת מסעי	נדודי בני ישראל במדבר • גבולות הארץ • נשיאי השבטים • ערי הלויים • ערי מקלט • רוצח בשגגה
דמויות מרכזיות	משה • אהרן • גרשון • קהת ומררי • אליצפן בן עוזיאל • אלעזר ואיתמר • האישה הכושית • מרים הנביאה • קרח בן יצהר • דתן ואבירם • און בן פלת • סיחון מלך האמורי • עוג מלך הבשן • בלק • בלעם בן בעור • כזבי בת צור • זמרי בן סלוא • פינחס • חמשת מלכי מדין • יהושע בן נון • כלב בן יפונה
ספר בראשית • ספר שמות • ספר ויקרא • ספר במדבר • ספר דברים

נביאים בתנ"ך (מסורת ישראל)
בתורה	לפני תקופת האבות אדם • נח • נבואתם לא נכתבה מפורש: שם • עבר                                                    מתקופת האבות ואילך אברהם • יצחק • יעקב • משה • אהרן • אלדד ומידד
בנביאים	נביאים ראשונים יהושע בן נון • שמואל • גד החוזה • נתן • דוד המלך • שלמה • אחיה השילוני • שמעיה • איש האלוהים מיהודה • יהוא בן חנני • אליהו הנביא • מיכיהו בן ימלה • אלישע נביאים אחרונים ישעיהו • ירמיהו • אוריהו בן שמעיהו • יחזקאל • הושע • יואל • עמוס • עובדיה (ספר עובדיה) • יונה בן אמיתי • מיכה • נחום • חבקוק (ספר חבקוק) • צפניה בן כושי • חגי • זכריה • מלאכי (ספר מלאכי)
בכתובים	דניאל • עדו • חנני הרואה • עזריהו בן עודד • יחזיאל הלוי • אליעזר בן דודוהו • זכריה בן יהוידע • עודד
שבע הנביאות	שרה • מרים • דבורה • חנה • אביגיל • חולדה • אסתר
שונות	נבואתם לא נכתבה מפורש פינחס • אלקנה • עלי • אמוץ • בארי • חנן בן יגדליהו • מחסיה • נריה • ברוך בן נריה • שריה • מרדכי היהודי • זכריהו • מהזקנים שכתבו תהילים: אסיר • אלקנה • אביאסף • אסף • הימן • ידותון • איתן האזרחי עוד שבעים הזקנים (דור המדבר) • שאול הנביא מבית אל • אשת ישעיהו
נביאי אומות העולם	בעור • בלעם בן בעור • איוב • אליפז התימני • בלדד השוחי • צופר הנעמתי • אליהוא בן ברכאל הבוזי
מושגים	כלליים הנבואה במסורת ישראל • הקדשה לנבואה • בני הנביאים                      עוד הכובש נבואתו • נביא שקר (רשימת נביאי שקר בתנ"ך)
רשימת נביאים בתנ"ך • הבהרה: תבנית זו עוסקת בנביאים בתנ"ך. לא בספרי התנ"ך ולא באישים בתנ"ך • הרשימה לפי המסורת היהודית