תרבות פופולרית

המונח תרבות פופולרית כולל שלל פעילויות תרבותיות ואמנותיות בחברה המודרנית, כגון קולנוע, טלוויזיה, מוזיקה פופולרית, מסעות פרסום, עיתונות, אופנה, ספרות פופולרית וספורט תחרותי ועוד. התרבות הפופולרית מתייחסת לפעילויות אלה ואחרות כפי שהן מתבטאות באירועים ובמוצרים, אך גם בייצוגיהם באמצעי התקשורת השונים. למעשה אפשר לומר שהתרבות הפופולרית כוללת את רוב המוצרים והאמנויות של התרבות העכשווית, מלבד מה שמכונה "התרבויות העיליות" או "אמנות יפה". מונח זה החל לשמש חוקרים בתחום לימודי התרבות במהלך העשורים האחרונים של המאה ה-20 כדי לציין את כלל התכנים והצורות התרבותיות שהתפתחו במאות ה-19 וה-20 בתחומי המדיה והתעשיות התרבותיות.^[1]

ניתן לייחס את תחילת היווצרותה של התרבות הפופולרית במשמעותה הנוכחית לשינוי התרבותי העמוק שהתרחש בקרב המעמדות השכירים והעירוניים בארצות המערב עם הופעתם של מוצרים וטכנולוגיות של התעשיות התרבותיות בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. שינוי זה הצמיח שתי הגדרות שהיו מקובלות למונח תרבות פופולרית - הראשונה מזהה את הפופולרי עם מסחריות ותפוצה רחבה, והשנייה מכלילה בתרבות פופולרית את הפעילויות התרבותיות שה"עם" עושה, בהנגדה לפעילויות תרבותיות של האליטות - התרבות הגבוהה. גישה אחרת רואה את היחס בין התרבות הפופולרית לתרבות הגבוהה כתהליך מתמיד שבו צורות תרבותיות מסוימות מקבלות העדפה ותמיכה מצד המערכת הארגונית והמוסדית, בעוד צורות אחרות מודרות ומונמכות. אולם מדובר בתהליך דינמי היוצר זרימה ותנועה של תכנים בין שתי הקטגוריות כתוצאה מיחסי כוח משתנים.^[2]^[1]

הולה הופ - טרנד אופנתי רווח בשנות השישים, שהפך אופנתי שוב בעשור הראשון של המאה ה-21

בחברות מודרניות ופוסט-מודרניות תרבות פופולרית מושפעת משמעותית מתעשיות שמפיצות חומר תרבותי, למשל תעשיות הקולנוע, הטלוויזיה והפרסום, וכן תעשיית החדשות. אבל אי אפשר לתאר תרבות פופולרית פשוט כצירוף סך התעשיות האלה; נכון יותר להגדיר אותה כתוצאה של אינטראקציה מתמשכת בין התעשיות הנ"ל ובין בני האדם בחברה שצורכים בה את המוצרים שלהן.

מאפיינים

תרבות פופולרית משתנה כל הזמן והיא ייחודית למקום ולזמן מסוים. היא יוצרת זרמים ומערבולות, במובן שקבוצה קטנה של אנשים תגלה עניין רב בתחום שהתרבות הפופולרית השלטת (ה"מיינסטרים") מודעת אליו רק חלקית.

מרכיבי תרבות פופולרית נוטים בדרך-כלל לפנות לקשת רחבה של אנשים בציבור; רק לעיתים רחוקות הם אזוטריים. יש הטוענים שפריטים הפונים לקהל רחב שולטים בתרבות פופולרית מכיוון שחברות למטרות רווח, שמייצרות מוצרי תרבות פופולרית ומוכרות אותם, שואפות להגדיל את הרווחים למקסימום על ידי הבלטת מוצרים כאלה.

יש אומרים שתרבות פופולרית נוטה להיות שטחית. פריטי תרבות שדורשים ניסיון נרחב, הכשרה או מחשבה על-מנת שיעריכו אותם, לרוב לא הופכים לפריטי תרבות פופולרית. על אף מה שמשדר המוניות ועממיות, תרבות פופולרית לעיתים קרובות נמצאת בקצה המוביל של התרבות - היא מאומצת על ידי מביני דבר או דמויות מובילות בתרבות, ורק אחר כך על ידי כל המשתרכים מאחור מהמיינסטרים.

מקורות

לתרבות פופולרית יש מספר מקורות. מקור עיקרי בחברות מודרניות הוא אוסף התעשיות שמרוויחות מהמצאת חומר תרבותי ומהפצתו. אלה כוללות את תעשיית מוזיקת הפופ, הקולנוע, הטלוויזיה, הרדיו, יצרני משחקי וידאו והוצאות ספרים.

מקור שני ושונה מאוד של תרבות פופולרית הוא גורם הפולקלור. בתקופות שלפני המהפכה התעשייתית, התרבות היחידה הייתה תרבות פולקלור, ותרבות פופולרית לא הייתה קיימת. השכבה המוקדמת הזו של התרבות עדיין קיימת היום, לדוגמה בצורת בדיחות או סלנג שמתפשטים באוכלוסייה מפה לאוזן כמו שנעשה תמיד. עליית האינטרנט סיפקה ערוץ חדש של הפצת פולקלור, וכך סיפקה כוח מחודש לגורם זה של תרבות פופולרית.

גורם הפולקלור של התרבות הפופולרית מעורב מאוד בגורם המסחרי. ניתן אפילו להגדיר תרבות פופולרית כתרבות פולקלור שצומחת תחת השפעה מסחרית כבדה. לאכזבתם החוזרת ונשנית של ספקי תרבות מסחרית, לציבור יש טעם משלו ואי אפשר תמיד לצפות אילו פריטים תרבותיים שנמכרים לו יצליחו, וכך יהפכו למצרך הבא של תרבות פופולרית. מעבר לכך, אמונות ודעות לגבי מוצרים של תרבות מסחרית (לדוגמה "הדמות שאני הכי אוהב היא הכלב סקובי דו") מופצות מפה לאוזן, ותוך כדי כך עוברות שינוי בדיוק כמו פולקלור.

מקור אחר של תרבות פופולרית הוא אוסף הקהילות המקצועיות שמספקות לציבור עובדות לגבי העולם, ובדרך כלל מלוות בפרשנות. זה כולל את תעשיית החדשות כמו גם את הקהילות המדעיות והמשכילות. עבודת המדענים והמשכילים נאספת על ידי תעשיית החדשות ומופצת לציבור הרחב, לעיתים קרובות תוך הדגשת "עובדות למחצה" שיש להן את הכוח להדהים, או פריטים אחרים שמטבעם מתגלה בהם עניין. לדוגמה, דובי פנדה הם פריטים בולטים של תרבות פופולרית, אך תולעים טפיליות אינן כאלה על אף שהן בעלות חשיבות מעשית גדולה יותר.

גם עובדות מלומדות וגם סיפורים חדשותיים עוברים שינוי על ידי דרך הפצת הפולקלור, לפעמים עד שהם הופכים לשקרים מוחלטים, הידועים כאגדות אורבניות (לדוגמה: "לאסקימואים יש 32 מילים שונות המתארות שלג"). אין ספק שלאגדות אורבניות רבות אין מקור עובדתי כלל, והומצאו רק להנאה.

משמעות התרבות הפופולריות על פי גישות תאורטיות שונות

תרבות פופולרית כתרבות ההמון

דווייט מקדונלד (אנ')^[3] רואה בתרבות הפופולרית מרחב תוכן בעל ערך נמוך, אשר בגלל תפוצתו הרבה מהווה איום על האמנות העילית ועל הישגיה. הוא העדיף את המונח תרבות ההמון על פני תרבות פופולרית, כדי להבחין אותה מיצירות מתחום האמנות הגבוהה שיכולות גם הן להיות בעלות תפוצה רחבה. מקדונלד מקשר את תרבות ההמון לשינוי במבנה החברתי בחברות המתועשות של העולם המודרני. מאפייניה של תרבות ההמון על פי מקדונלד הם וולגריות, קיטש, הומוגניות וסטנדרטיזציה, אל מול העידון, המקוריות, הגיוון והיצירתיות של האמנות הגבוהה.

גישתו זו של מקדונלד מאפיינת את תקופתו, אולם תהליכי הערעור על המוסכמות והצמיחה של תופעות תרבותיות חדשות שבאו לידי ביטוי בולט במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 בעיקר בארצות הברית, אך גם במערב אירופה החלישו עמדות שמרניות אלו. בשלב זה המונח תרבות פופולרית החליף את המונח תרבות ההמון, כדי להתרחק מהקונוטציה השלילית שנלוותה אל תכניו ואל ההשפעות החברתיות והתרבותיות שיוחסו להם בתודעה הציבורית ובעולם המחקר, וכדי לשמור על נייטרליות שתאפשר חקירה שאינה משוחדת של התחום. עם זאת, הוסיפו העמדות האליטיסטיות להתקיים, הן במחקר והן בדעת הקהל.^[1]^[4]

יש הרבה מן המשותף בין גישתו של מקדונלד לגישתם של מקס הורקהיימר ותיאודור אדורנו כפי שמבוטאת במאמרם משנת 1947 "תעשיית תרבות: נאורות כהונאת המונים".^[5]

תרבות פופולרית כאמנות

לעומת הגישה השמרנית הרואה את תוכני התרבות הפופולרית כנחותים, ריצ'רד שוסטרמן(אנ')^[6] מייצג את הגישה לפיה כל תכונותיה של האמנות ה"אמיתית" מתקיימות גם בתרבות הפופולרית, וקורא לבחינה מחודשת של עמדות תאורטיות וציבוריות ביחס אליה. ואמנם בעשורים האחרונים של המאה ה-20 חלקים רבים של התרבות הפופולרית זכו ללגיטימציה ולהכרה, הן מבחינה אמנותית והן כמושא למחקר.

תרבות פופולרית כתרבות צריכה

על פי גישת תרבות הצריכה, החיים בחברה המודרנית נעשו מזוהים עם אורח חיים המבוסס על התחדשות תמידית, בהבטחה שזו הדרך לאיכות חיים טובה יותר. התרבות הפופולרית מספקת תכנים, דימויים ומשמעויות המניעים את קיומה של תרבות הצריכה - בפרסום, בסרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה, בדיווחים על חיי ידוענים ועוד.^[7]

תחומי מחקר

העיסוק המחקרי בתכניה השונים של התרבות הפופולרית נעשה מתוך נקודות מבט וגישות תאורטיות שונות ובאמצעות שיטות מחקר שונות. לדוגמה^[1]:

חקירת השאלה מדוע תוצרי התרבות הפופולרית נתפסים כנחותים ביחס לאמנויות היפות.
משמעותם האידאולוגית והחברתית של תוצרי התרבות הפופולרית מנקודת מבט מרקסיסטית.
ניתוחי תוכן סמיוטיים של תוצרים תרבותיים.
חקירת המסגרות הארגוניות והמוסדיות שבהן התרבות הפופולרית מתקיימת.
דפוסי הצריכה של התרבות הפופולרית ומשמעותם.
הקשר בין התרבות הפופולרית לתנועות חברתיות ופוליטיות.
תרבות פופולרית ותהליכי גלובליזציה.

ראו גם

לקריאה נוספת

ג'ון פיסק, "מדונה" [1989] בתוך: ליבס, ת' וטלמון, מ' (עורכות) תקשורת כתרבות: טלוויזיה כסביבה של תרבות היום יום. מקראה. כרך ב', תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 2003, 209-223.
אווה אילוז, "'אותו תחום אפלולי של הפנים': אופרה וינפרי והמראה של המלט" [1998] בתוך: ליבס, ת' וטלמון, מ' (עורכות) תקשורת כתרבות: טלוויזיה כסביבה של תרבות היום יום. מקראה. כרך א', תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2003, 197-218.
עוזי אלידע, העולם בצהוב- לידת עיתונות ההמון הארץ-ישראלית (מ'הצבי' ל'האור' 1884-1914), הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2015.
בורדייה, פייר. 2005 [1984]. "המטפורמוזה של הטעם", עמ' 155-164; "אופנה עילית ותרבות עילית", עמ' 183–192, בתוך: שאלות בסוציולוגיה. רסלינג, תל אביב.
רגב, מוטי. 1997. "רהוט או עילג: מיומנות ארגונית ובולטות תרבותית בתעשיית המוזיקה בישראל", תיאוריה וביקורת, 10: 115-132.
רגב מוטי. 2003. "יחודיות תרבותית וקישוריות במודרניות המאוחרת: המקרה של מוזיקה פופולרית". תיאוריה וביקורת 23: 115-140.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תרבות פופולרית בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ דפנה הירש ומוטי רגב, תרבות פופולרית - מדריך למידה, האוניברסיטה הפתוחה, 2012
^ Hall, Stuart. 1981. "Notes on Deconstructing 'The Popular'", pp. 227-240, in: Raphael, Samuel (ed.), People's History and Socialist Theory. Routledge, London.
^ Macdonald, Dwight. 1957. "A Theory of Mass Culture", pp. 59-73, in: B. Rosenberg and D.M. wHITE (eds.), Mass Culture: The Popular Arts in America. New York: The Free Press
^ לדוגמה: בלום, אלן. 1990 [1987]. דלדולה של הרוח באמריקה. תל אביב: הוצאת עם עובד.
^ אדורנו, ת"ו והורקהיימר, מ' [1947] 1993: "תעשיית תרבות: נאורות כהונאת המונים", בתוך: ת"ו אדורנו ומ' הורקהיימר, אסכולת פרנקפורט: מבחר, תל אביב: ספרית פועלים, עמ' 198-158.
^ Shusterman, Richard. 1992. "Form and Funk: The Aesthetic Challenge of Popular Art", pp. 290-297, in: Pragmatist Aesthetics: Living Beauty, Rethinking Art. Blackwell, Cambridge, MA.
^ Featherstone, Mike. 2007[1991]. "Theories of Consumer Culture", pp. 13-28, in: Consumer Culture and Postmodernism. Sage, London.

[הערה_מספר_24760411:0-1] ¹ ² ³ ⁴ דפנה הירש ומוטי רגב, תרבות פופולרית - מדריך למידה, האוניברסיטה הפתוחה, 2012

[2] Hall, Stuart. 1981. "Notes on Deconstructing 'The Popular'", pp. 227-240, in: Raphael, Samuel (ed.), People's History and Socialist Theory. Routledge, London.

[3] Macdonald, Dwight. 1957. "A Theory of Mass Culture", pp. 59-73, in: B. Rosenberg and D.M. wHITE (eds.), Mass Culture: The Popular Arts in America. New York: The Free Press

[4] לדוגמה: בלום, אלן. 1990 [1987]. דלדולה של הרוח באמריקה. תל אביב: הוצאת עם עובד.

[5] אדורנו, ת"ו והורקהיימר, מ' [1947] 1993: "תעשיית תרבות: נאורות כהונאת המונים", בתוך: ת"ו אדורנו ומ' הורקהיימר, אסכולת פרנקפורט: מבחר, תל אביב: ספרית פועלים, עמ' 198-158.

[6] Shusterman, Richard. 1992. "Form and Funk: The Aesthetic Challenge of Popular Art", pp. 290-297, in: Pragmatist Aesthetics: Living Beauty, Rethinking Art. Blackwell, Cambridge, MA.

[7] Featherstone, Mike. 2007[1991]. "Theories of Consumer Culture", pp. 13-28, in: Consumer Culture and Postmodernism. Sage, London.

[1]