שחטאר דונצק

שחטאר דונצק

מידע כללי
שם מלא	מועדון הכדורגל שחטאר דונצק
כינוי	הכורים, החפרפרות
תאריך ייסוד	24 במאי 1936
אצטדיון	מרכז הספורט הלאומי אולימפיסקי, קייב (תכולה: 70,050)
בעלים	אוקראינה רינאט אחמטוב
נשיא	אוקראינה רינאט אחמטוב
יו"ר	אוקראינה אולג פופוב
מנכ"ל	אוקראינה סרגיי פלקין
מאמן	בוסניה והרצגובינה מרינו פושיץ'
ליגה	הפרמייר-ליג האוקראיני
shakhtar.com
תלבושת
תלבושת בית תלבושת חוץ תלבושת שלישית

מחלקות הספורט של שחטאר דונצק
כדורגל	קבוצת מילואים א'	קבוצת מילואים ב'	כדורגל נשים	קטרגל	כדורעף	כדוריד

מועדון הכדורגל שַחְטָאר דוֹנֵצְק (באוקראינית: ФК «Шахтар» Донецьк) הוא אחד ממועדוני הכדורגל החשובים והידועים ביותר באוקראינה ולפני כן בברית המועצות. המועדון מייצג את העיר דוֹנֵצְק שבמזרח אוקראינה והוא ממועדוני הכדורגל האוקראיניים הפופולריים ביותר.

קבוצת הכדורגל של המועדון הוקמה ב-24 במאי 1936 בחסות כורי הפחם בעיר ונחשבת לאחת הקבוצות הגדולות במזרח אירופה. לאחר שזכתה באליפות הליגה האירופית בעונת 2008/2009, הפכה לקבוצה הראשונה באוקראינה העצמאית שזכתה בתואר אירופי. זהו גם אחד המועדונים העשירים ביותר באוקראינה. לזכות הקבוצה 13 אליפויות לאומיות (בעונות 2001/02, 2004/05, 2005/06, 2007/08, 2009/10, 2010/11, 2011/12, 2012/13, 2013/14, 2016/17, 2017/18, 2018/19, 2019/20), 13 גביעי אוקראינה (בעונות 1994/95, 1996/97, 2000/01, 2001/02, 2003/04, 2007/08, 2010/11, 2011/12, 2012/13, 2015/16, 2016/17, 2017/18, 2018/19), תשעה תוארי הסופרקאפ האוקראיני (2005, 2008, 2010, 2012, 2013, 2014, 2015, 2017, 2021), ארבעה גביעי ברית המועצות (1961, 1962, 1980, 1983) וזכייה אחת בסופר קאפ הסובייטי בשנת 1984.

בעקבות משבר אוקראינה, אצטדיונהּ הביתי של הקבוצה, החל ממאי 2020, הוא האצטדיון האולימפי בקייב^[1]. קודם לכן, החל משנת 2017, הקבוצה אירחה באצטדיון מטאליסט שבחרקוב, המכיל 40,200 מקומות ישיבה. קודם לאצטדיון זה, שיחקה הקבוצה בארנה לבוב ובדונבאס ארנה, שהיה האצטדיון הביתי האמיתי האחרון שלה משנת 2009 עד 2014, כאשר בדלני הרפובליקה העממית של דונייצק השתלטו על העיר.

מועדון הכדורגל, שהוקם רשמית במאי 1936 נקרא תחילה בשם סטאחאנובץ על שמו של אלכסיי סטאחאנוב, שהיה כורה פחם אגדי באותו האזור באוקראינה. עקב מלחמת העולם השנייה הקבוצה השתנתה מאוד. מהקבוצה של 1941 נשארו רק שלושה שחקנים. תוך כמה שנים הגיעו שחקנים חדשים והקבוצה חזרה לליגת העל הסובייטית ב-1949. ההישג הראשון של הקבוצה היה בשנת 1951 עם המאמן החדש ויקטור נוביקוב, בתקופה שבה היא נקראה שחטאר הגיעה הקבוצה למקום השלישי בליגה הסובייטית.

הקבוצה, שכונתה "הכורים", הייתה ידועה בכל ברית המועצות בשל רוח הלחימה של המועדון וההישגיות שלו. בשנות ה-60, תחת הנהגתו של המאמן אולג אושנקוב, הגיעה הקבוצה שלוש פעמים לגמר הגביע הסובייטי, מתוכן פעמיים, ב-1961 ו-1962 זכתה הקבוצה בגביע. הקבוצה כונתה "קבוצת הגביע" בשל יכולתה לזכות פעם אחר פעם במעמד מכובד בגביע אך ההישגים המרשימים באמת של הקבוצה היו בשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80.

בשנת 1975 שחטאר סיימה במקום השני בליגה הסובייטית וזכתה לייצג את ברית המועצות במפעלים האירופיים. בשנת 1978 הגיעה הקבוצה למקום השלישי בליגה הסובייטית ושנה לאחר מכן הגיעה בפעם השנייה בתולדותיה למקום השני (1979). בשנים הללו בקבוצה היה חלוץ ויטאלי סטרוכין, שנחשב לשחקן הטוב בהיסטוריה של המועדון. שחטאר זכתה בשנת 1983 בסופר קאפ הסובייטי אך לא הצליחה להשלים טרבל שכן באליפות זכתה באותה העונה דנייפר דנייפרופטרובסק. בעונת 1983/1984 הקבוצה הגיעה לרבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע.

עם הקמת הפרמייר ליג האוקראינית בשנת 1991 הפכה שחטאר דונצק, ביחד עם דינמו קייב, לאחת משתי המועמדות המובילות בכל שנה לתואר האליפות, ועד שנת 2018 זכתה ב-12 אליפויות. בשנת 2000 השתתפה שחטאר דונצק בפעם הראשונה בליגת האלופות. באחד מהמשחקים בבית היא ניצחה 0–3 את ארסנל.

בעונת 2008/2009 זכתה הקבוצה בגביע אופ"א לאחר שגברה במשחק הגמר בתוצאה 1–2 על קבוצת ורדר ברמן הגרמנית. בעונת 2010/2011 היא שיחקה בליגת האלופות והגיעה לרבע הגמר, אך הודחה על ידי ברצלונה אחרי שהפסידה 6:1 בסיכום הכולל.

בשנת 2014 הופצץ אצטדיון הקבוצה, בעת המשבר האלים שפרץ במדינה והקבוצה נאלצה לעזוב את העיר המופגזת ולנטוש את מתקן האימונים. לאחר שדונצק הפכה לאזור קרבות, הקבוצה נדדה במאי 2014 לקייב על מנת להתאמן. עקב המצב הקבוצה אירחה תחילה את משחקי הבית שלה בארנה לבוב שבעיר לבוב, במערב אוקראינה, המכיל 34,915 מקומות ישיבה^[2]. מאז 2017 אצטדיון מטאליסט בחרקוב שימש אותה למשחקי הבית.

ב-2016 הקבוצה הגיעה עד לשלב חצי גמר הליגה האירופית, אך הודחה על ידי סביליה בתוצאה 5:3 בסיכום הכולל. במאי 2018 זכתה בגביע האוקראיני בפעם ה-12 בתולדותיה, אחרי ניצחון על דינמו קייב והפכה לקבוצה האוקראינית שזוכה במירב תוארי הגביע. היא שבה וזכתה בגביע גם עונה לאחר מכן.

בעונת 2019/2020 שחטאר זכתה באליפות ה-13 שלה^[3]. בליגה האירופית העפילה לחצי גמר המפעל, אחרי שהדיחה את פ.צ. בזל והביסה את וולפסבורג 5-1 בגומלין. בחצי הגמר הפסידה לאינטר מילאנו בתוצאה 5:0. החל ממאי 2020 מארחת את משחקיה במרכז הספורט הלאומי אולימפיסקי בקייב.

בעונת 2020/2021 שחטאר הרשימה בליגת האלופות עם ניצחון 3:2 על ריאל מדריד ושוויון מאופס מול אינטר מילאן בשלב הבתים, אך הובסה בתוצאה 6:0 לבורוסיה מנשנגלדבך, שהייתה לתבוסה הגדולה ביותר בתולדותיה במפעלים האירופיים, לצד התבוסה בשלב הבתים של ליגת האלופות בעונת 2018/2019 למנצ'סטר סיטי^[4].

ראו גם – שחטאר דונצק במפעלים האירופיים

עונה	ליגה	#	גביע	אירופה		הערות
‏1936 (אביב)	ליגה שלישית	‏7	‏32 אחרונות
‏1936 (סתיו)		‏6	-
‏1937		‏3	‏64 אחרונות			העפלה לליגת העל
‏1938	ליגת העל	‏11	רבע גמר
‏1939		‏12
‏1940		‏12	לא השתתפה
‏1941		‏5
‏1945	ליגת המשנה הסובייטית		שמינית גמר
‏1946
‏1947		‏2	‏32 אחרונות
‏1948		‏3	לא העפילה לשלבי הגביע			העפלה לליגת העל
‏1949	ליגת העל	‏18	‏16 אחרונות
‏1950		‏11	שמינית גמר
‏1951		‏3	חצי גמר
‏1952		‏13	‏32 אחרונות			ירדה לליגת המשנה
‏1953	ליגת המשנה הסובייטית	‏1				טורניר גמר של ליגת המשנה
‏1953		‏3	חצי גמר
‏1954		‏1				טורניר מעבר
‏1954		‏1	רבע גמר			העפלה לליגת העל
‏1955	ליגת העל	‏7	שמינית גמר
‏1956		‏7	לא נערך
‏1957		‏8	רבע גמר
‏1958		‏8	שמינית גמר
‏1959		‏12
‏1960		‏8				טורניר פלייאוף על מקומות 13–18
‏1960		17	חצי גמר			משחקי מעבר על הישרדות בליגה
‏1961		‏6				משחק על מקומות 11–22
‏1961		‏12	זכייה
‏1962		‏3				טורניר מעבר
‏1962		‏8	זכייה
‏1963		‏11	גמר
‏1964		‏5	שמינית גמר
‏1965		‏12	רבע גמר
‏1966		‏10	שמינית גמר
‏1967		‏6	שמינית גמר
‏1968		‏14	חצי גמר
‏1969		‏3	‏16 אחרונות
‏1969		‏10
‏1970		‏10	‏16 אחרונות
‏1971		‏16	רבע גמר			ירידה לליגת המשנה
‏1972	ליגת המשנה הסובייטית	‏2	‏16 אחרונות			חזרה לליגת העל
‏1973	ליגת העל	‏6	שמינית גמר
‏1974		‏12	חצי גמר
‏1975		‏2	‏16 אחרונות
‏1976 (אביב)		‏5	חצי גמר
‏1976 (סתיו)		‏10
‏1977		‏5	רבע גמר	גביע אופ"א	שמינית גמר
‏1978		‏3	גמר
‏1979		‏2	שלב הבתים	גביע מחזיקות הגביע	‏16 אחרונות
‏1980		‏6	זכייה	גביע אופ"א	‏32 אחרונות
‏1981		‏7	שלב הבתים	גביע אופ"א	‏32 אחרונות
‏1982		‏14	שלב הבתים
‏1983		‏9	זכייה
‏1984		‏13	שמינית גמר	גביע מחזיקות הגביע	רבע גמר
‏1985		‏12	גמר
‏1986		‏6	גמר
‏1987		‏7	‏16 אחרונות
‏1988		‏8	שמינית גמר
‏1989		‏14	רבע גמר
‏1990		‏8	שמינית גמר
‏1991		‏12

עונה	ליגה	#	גביע	אירופה		הערות
‏1992	ליגת העל	‏4	חצי גמר
‏1992/93		‏4	‏16 אחרונות
‏1993/94		‏2	שמינית גמר
‏1994/95		‏4	זכייה	גביע אופ"א	סיבוב המוקדמות
‏1995/96		‏10	חצי גמר	גביע מחזיקות הגביע	סיבוב 1
‏1996/97		‏2	זכייה
‏1997/98		‏2	שמינית גמר	גביע מחזיקות הגביע	סיבוב 2
‏1998/99		‏2	חצי גמר	גביע אופ"א	סיבוב 2
‏1999/00		‏2	רבע גמר	גביע אופ"א	סיבוב 1
‏2000/01		‏2	זכייה	גביע אופ"א	סיבוב 3	ליגת האלופות — שלב הבתים הראשון
‏2001/02		‏1	זכייה	גביע אופ"א	סיבוב 1	ליגת האלופות — סיבוב מוקדמות שלישי
‏2002/03		‏2	גמר	גביע אופ"א	סיבוב 1	ליגת האלופות — סיבוב מוקדמות שלישי
‏2003/04		‏2	זכייה	גביע אופ"א	סיבוב 1	ליגת האלופות — סיבוב מוקדמות שלישי
‏2004/05		‏1	גמר	גביע אופ"א	שמינית גמר	ליגת האלופות — שלב הבתים
‏2005/06		‏1	שמינית גמר	גביע אופ"א	‏16 אחרונות	ליגת האלופות — סיבוב המוקדמות השלישי
‏2006/07		‏2	גמר	גביע אופ"א	שמינית גמר	ליגת האלופות — שלב הבתים
‏2007/08		‏1	זכייה	ליגת האלופות	שלב הבתים
‏2008/09		‏2	גמר	גביע אופ"א	זכייה	ליגת האלופות — שלב הבתים
‏2009/10		‏1	חצי גמר	ליגת האלופות	‏16 אחרונות
‏2010/11		‏1	זכייה	ליגת האלופות	רבע גמר
‏2011/12		‏1	זכייה	ליגת האלופות	שלב הבתים
‏2012/13		‏1	זכייה	ליגת האלופות	שמינית גמר
2013/14		‏1	גמר	הליגה האירופית	16 אחרונות	ליגת האלופות — שלב הבתים
2014/15		‏2	גמר	ליגת האלופות	שמינית גמר
2015/16		‏2	זכייה	הליגה האירופית	חצי גמר
2016/17		‏1	רבע גמר	הליגה האירופית	‏16 אחרונות
2017/18		‏1	זכייה	ליגת האלופות
2018/19		‏1	זכייה	הליגה האירופית	32 אחרונות
2019/20		‏1	16 אחרונות		חצי גמר
2020/21		‏2	רבע גמר	ליגת האלופות	שלב הבתים
2021/22		‏1[5]	רבע גמר	ליגת האלופות	שלב הבתים	הסופר קאפ האוקראיני(אנ') (2021) — זוכים
2022/23		‏1	לא נערך בשל הפלישה הרוסית לאוקראינה	ליגת האלופות	שלב הבתים	הליגה האירופית - שמינית גמר
2023/24		‏1	זכייה	ליגת האלופות	שלב הבתים	הליגה האירופית - שלב פלייאוף

קבוצת הנוער של שחטאר נחשבת לאחת הטובות והענפות במדינה, היא העפילה עד לשלב הגמר בליגת האלופות לנוער בעונת 2014/2015 אך הפסידה לצ'לסי בתוצאה 3:2.

בעונת 2020/2021 קבוצת שחטאר U19 זכתה באליפות אוקראינה.

מהקמת המועדון בשנת 1936 המועדון אירח את משחקיו באצטדיון שחטאר דונצק, שהכיל 25 אלף מושבים. ב-1954 הותקנה תאורה חשמלית וזה היה האצטדיון השני בברית המועצות עם תאורה שכזו. ב-1966 שופץ ותכולת המושבים הוגדלה ל-42 אלף מקומות ועד 1981 שופץ שוב ונוספה בו מערכת חימום. ב-1999 נערך שיפוץ נוסף, על מנת להתאים את האצטדיון לתקנים מודרניים ולתקני ליגת האלופות, כך שהותקנו מושבי פלסטיק ותכולת המושבים הורדה ל-32 אלף מושבים.

אצטדיון אולימפיסקי בדונצק שימש את הקבוצה ממרץ 2004. האצטדיון נבנה ב-1958 ונקרא בשם "לוקומוטיב", משום שנבנה בחסות חברת הרכבות של דונצק. ב-1970 הבנייה הושלמה אך לא שימש כמעט את שחטאר. ב-2003 שופץ ושימש את נבחרת הנוער של אוקראינה ואת הקבוצה כמגרש חלופי.

ערך מורחב – דונבאס ארנה

ב-2006 החלה בנייתו של דונבאס ארנה בפארק על שם לנין בדונצק. הרעיון לבנות אצטדיון חדש לקבוצה הגיע מהבעלים רינאט אחמטוב. תקציב הבנייה עמד על 400 מיליון דולרים ונועד לארח משחקים במסגרת יורו 2012. האצטדיון נחנך ב-29 באוגוסט 2008 וכלל מושבים בצבעי שחור, כתום ולבן שמסמלים את חבל דונבאס ואת המועדון. חזית האצטדיון צופתה בזכוכית וגג האצטדיון מכסה 93% מהמושבים והוא בעל תכולה של 52,667 מושבים. עקב משבר אוקראינה חדל לשמש כמגרשה של שחטאר ומשמש את קבוצות הכדורגל של הרפובליקה העממית של דונצק. המשחק האחרון שדונצק אירחה היה ב-2 במאי 2014 נגד איליצ'בץ^[6].

ערך מורחב – ארנה לבוב

ב-15 במאי 2014 נודע שבעקבות המשבר הביטחוני באוקראינה הוחלט כי דונצק תארח את המשחקים הביתיים באצטדיון האולימפי בקייב ובארנה לבוב שבלבוב. ארנה לבוב הפך לאצטדיון הקבוצה בטורנירי אופ"א ולעיתים אירחה משחקים בינלאומיים בחרקוב אך את מרבית משחקי הבית ערכה באצטדיון זה.

ערך מורחב – אצטדיון מטאליסט

ב-30 בינואר 2017 נחתם הסכם לפיו שחטאר תארח את כל משחקיה במסגרת הגביע האוקראיני ובמפעלים האירופיים באצטדיון מטאליסט בחרקוב. עלות השכירות עומדת על 7,000 אירו למשחק.

ממאי 2020 שחטאר מארחת את משחקי הבית במרכז הספורט הלאומי אולימפיסקי המכיל 70,050 מושבים.

עד 2014 מתקן האימונים של הקבוצה היה "קירשה" בעיר דונצק, מתחם בגודל 43 הקטר, 4,368 מ"ר לחוף אגם והכיל 9 מגרשי אימונים (8 מהם עם כיסוי דשא טבעי).

משנת 2014 הקבוצה מתאמנת במרכז האימונים סוויאטושין, בפרברי קייב.

נכון ל-29 באוגוסט 2024

מס' עמדה שם 1 אוקראינה שוער ארתור רודקו 2 בורקינה פאסו חלוץ לאסינה טראורה 4 אקוודור קשר ד��יל קסטיו 5 אוקראינה הגנה ואלרי בונדר 6 אוקראינה קשר טרס סטפננקו (קפטן) 7 ברזיל קשר אגינאלדו 8 אוקראינה קשר דמיטרו קריסקיב 9 אוקראינה קשר מריאן שבד 10 אוקראינה קשר האורהי סודאקוב 11 אוקראינה קשר אולכסנדר זובקוב 12 אוקראינה שוער טימור פוזנאקוב 13 גאורגיה הגנה גיורגי גוצ'וליישווילי 14 אוקראינה חלוץ דנילו סיקאן 15 אוקראינה קשר אנטון הלושצ'נקו 16 גאורגיה הגנה איראקלי אזארובי 17 אוקראינה חלוץ בוהדן ויוניק 18 ונצואלה חלוץ קווין קלסי

מס' עמדה שם 19 אוקראינה הגנה דמיטרו צ'יהרינסקי 20 אוקראינה קשר דמיטרו טופאלוב 21 אוקראינה קשר ארטם בונדרנקו 22 אוקראינה הגנה מיקולה מטוויינקו 23 ברזיל הגנה פדריניו 25 טנזניה הגנה נובטוס דיסמאס 26 אוקראינה הגנה יוחים קונופליה 27 אוקראינה קשר אולה אושרטקו 29 אוקראינה קשר יהור נאזארינה 31 אוקראינה שוער דמיטרו ריזניק 32 אוקראינה הגנה אדוארד קוזיק 34 אוקראינה קשר איוואן פטריאק 39 ברזיל חלוץ נוורטון 44 אוקראינה הגנה ירוסלאב ראקיצקי 46 אוקראינה הגנה דנילו אודוד 48 אוקראינה שוער דניס טבארדובסקי 77 טג'יקיסטן חלוץ קוסראב טוירוב 90 אוקראינה קשר אולכסיי קשצ'וק

• רינאט אחמטוב, נשיא
• אולג פופוב - יו"ר דירקטוריון
• בוריס קולסניקוב - סגן נשיא
• סרגיי פלקין - מנכ"ל
• אלכסנדר צ'רקאסוב - מזכ"ל

תקופת כהונה	שם	תארים
1936—1937	ברית המועצות ניקולאי נאומוב
1938	ברית המועצות וסילי בוריסנקו
1938	ברית המועצות גריגורי ארכנגלסקי
1939—1941	ברית המועצות אברם דנגולוב
1944—1945	ברית המועצות ניקולאי קוזנצוב
1946—1948	ברית המועצות אלכסיי קוסטילב
1949	ברית המועצות גאורגי מזאנוב
1949—1951	ברית המועצות ויקטור נוביקוב
1952	ברית המועצות קונסטנטין קוואשנין
1952—1956	ברית המועצותאלכסנדר פונומארוב
1956—1957	ברית המועצות וסילי ירמילוב
1958	ברית המועצות א. דנגולוב
1959	ברית המועצות ו. נוביקוב
1959—1960	ברית המועצות קונסטנטין שצ'גוצקי
1960—1969	ברית המועצות אולג אושנקוב	2 גביעי ברית המועצות
1969—1970	ברית המועצות יורי וויינוב
1970—1971	ברית המועצות ארטיום פליאן
1971	ברית המועצות יורי זכארוב
1971—1972	ברית המועצות ניקולאי מורוזוב
1972—1973	ברית המועצות אולג בזילביץ'
1974	ברית המועצות י. זכארוב
1974—1978	ברית המועצות ולדימיר סלקוב
1979—1985	ברית המועצות ויקטור נוסוב	2 גביעי ברית המועצות ‏1 הסופר קאפ הסובייטי
1986	ברית המועצות א. בזילביץ'
1987—1989	ברית המועצות אנטולי קונקוב
1989—1994	ברית המועצות/אוקראינה ולרי יארמצ'נקו
1995	אוקראינה ו. סלקוב	1 הגביע האוקראיני
1995—1996	אוקראינה ולרי רודאקוב
1996—1999	אוקראינה ו. יארמצ'נקו	1 הגביע האוקראיני
1999	רוסיה אנטולי בישובץ
1999	אוקראינה אלכסיי דרוזדנקו
1999—2001	אוקראינה ויקטור פרוקופנקו	1 הגביע האוקראיני
2001—2002	אוקראינה ו. יארמצ'נקו
2002	איטליה נביו סקאלה	1 אליפות אוקראינה ‏1 הגביע האוקראיני
2003	אוקראינה ו. יארמצ'נקו
2003—2004	גרמניה ברנד שוסטר
2004	אוקראינה ו. פרוקופנקו
2004—2016	רומניה מירצ'ה לוצ'סקו	8 אליפות אוקראינה ‏6 הגביע האוקראיני ‏7 תוארי הסופר קאפ האוקראיני ‏1 אליפות הליגה האירופית
2016—2019	פורטוגל פאולו פונסקה	3 אליפות אוקראינה ‏3 הגביע האוקראיני 1 תואר הסופר קאפ האוקראיני
2019—2021	פורטוגל לואיש קשטרו	1 אליפות אוקראינה
2021—2022	איטליה רוברטו דה זרבי	אליפות אוקראינה 1 תואר הסופר קאפ האוקראיני
2022—2023	קרואטיה איגור יוביצ'ביץ'	אליפות אוקראינה
2023	הולנד פטריק ואן לוון
2023—	בוסניה והרצגובינה מרינו פושיץ'	אליפות אוקראינה הגביע האוקראיני

להלן עשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה משחקי ליגה במדי הקבוצה, נכון ל-27 באוגוסט 2021. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בקבוצה.

מקום	שם השחקן	שנות פעילות	הופעות
1	מיכאיל סוקולובסקי	1974–1987	400
2	סרגיי יאשצ'נקו	1982–1995	384
3	דאריו סרנה	2018–2003	339
4	יורי דגטריוב	1967–1983	321
5	ולרי יארמצ'נקו	1966–1978	297
6	אנדריי פיאטוב	2007–	294
7	ויקטור גרצ'יוב	1980–1990 1994 - 1995	283
8	איגור פטרוב	1981–1991 1994–1996 1998	281
9	ולרי רודקוב	1974–1987	277
10	דמיטרי שוטקוב	1989–2008	267

להלן עשרת השחקנים שהבקיעו הכי הרבה שערי ליגה במדי הקבוצה, נכון ל-11 בדצמבר 2016. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בקבוצה.

מקום	שם השחקן	שנות פעילות	שערים
1	מיכאיל סוקולובסקי	1974–1987	91
2	ולרי סטרוחין	1973–1981	86
3	אנדריי וורוביי	1999–2007	80
4	לואיס אדריאנו	2007–2015	77
5	איגור פטרוב	1981–1991 1994–1996 1998	70
6	ויקטור גרצ'יוב	1980–1990 1994–1995	69
7	אלכס טשיירה	2010–2015	67
8	ברנדאו	2002–2008	65
9	סרגיי אטלקין	1990–1997 1999–2002	61
10	אולג מטבייב	1992–1995 1996–2000	61

שנים[7]	יצרניות תלבושות	ספונסרים
1992—1998	גרמניה אדידס	דנמרק קרלסברג
1998—2005		אוקראינה DCC
2005—2006		אוקראינה life:)
2006—2007		אוקראינה SCM
2008—2019	ארצות הברית נייק
2019—2021		קפריסיןParimatch
2021-	גרמניה פומה

• היריבות בין דינמו קייב לבין שחטאר דונצק
• הדרבי של דונצק

• אתר האינטרנט הרשמי של שחטאר דונצק (באוקראינית, באנגלית ובפולנית)

• שחטאר דונצק, ברשת החברתית פייסבוק
• שחטאר דונצק, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• שחטאר דונצק, ברשת החברתית אינסטגרם
• שחטאר דונצק, סרטונים בערוץ היוטיוב
• שחטאר דונצק, באתר פליקר
• פרופיל, באתר אופ"א
• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר Soccerway
• פרופיל, באתר WorldFootball.net
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu

אוקראינה ליגת העל האוקראינית, עונת 2024/2025 בליגת העל האוקראינית
אובולון קייב • אולקסנדריה • אינהולץ פטרובה • דינמו קייב • וורסקלה פולטבה • ורס רובנו • זוריה לוהנסק • ליבאי ברה קייב • פוליסיה ז'יטומיר • צ'רנומורץ אודסה • צ'רקאסי • קולוס • קריוובס • קרפטי לבוב • רוך לבוב • שחטאר דונצק

ליגת האלופות 2024/25
דרג א'	ספרד ריאל מדריד (אלופה מכהנת) • אנגליה מנצ'סטר סיטי • גרמניה באיירן מינכן • צרפת פריז סן-ז'רמן • אנגליה ליברפול • איטליה אינטר מילאנו • גרמניה בורוסיה דורטמונד • גרמניה ר.ב. לייפציג • ספרד ברצלונה
דרג ב'	גרמניה באייר לברקוזן • ספרד אתלטיקו מדריד • איטליה אטאלנטה • איטליה יובנטוס • פורטוגל בנפיקה ליסבון • אנגליה ארסנל • בלגיה קלאב ברוז' • אוקראינה שחטאר דונצק • איטליה מילאן
דרג ג'	הולנד פיינורד • פורטוגל ספורטינג ליסבון • הולנד פ.ס.וו. איינדהובן • קרואטיה דינמו זאגרב • אוסטריה רד בול זלצבורג • צרפת ליל • סרביה הכוכב האדום בלגרד • שווייץ יאנג בויז ברן • סקוטלנד סלטיק
דרג ד'	סלובקיה סלובן ברטיסלאבה • צרפת מונקו • צ'כיה ספרטה פראג • אנגליה אסטון וילה • איטליה בולוניה • ספרד ז'ירונה • גרמניה שטוטגרט • אוסטריה שטורם גראץ • צרפת ברסט