מחיית זכר עמלק

מחיית זכר עמלק
(מקורות עיקריים)

שמואל נוזף בשאול על כך שלא קיים את דברי ה' וחס על בהמתם של העמלקים
מקרא	ספר דברים, פרק כ"ה, פסוק י"ט; ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוק ג'
משנה תורה	ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה', הלכה ה'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה קפ"ח ספר החינוך, מצווה תר"ד

מחיית זכר עמלק היא מצוות עשה להכרית את זרעו של עמלק, העם שעל פי המקרא לחם בבני ישראל מיד לאחר צאתם ממצרים.

על פי הסיפור, בעקבות תקיפת עמלק את בני ישראל בצאתם ממצרים וזינובו בנחשלים, הוכרז עמלק כאויב עם ישראל. וכך נאמר בספר דברים:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ – תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.

— ספר דברים, פרק כ"ה, פסוק י"ז-יט

לפי דעת ספר החינוך בפרשת כי תצא, המצווה חלה על כל יהודי בכל מקום, גם אם הוא יחיד ושלא בשעת המלחמה.^[1] לעומתו, דעת הרמב"ם והרמב"ן שהמצווה חלה רק על ציבור שלם או מלך.

לדעת הרמב"ם מצווה זאת כפופה למצווה החלה במלחמה עם כל עם אחר, לקרוא לו ראשית לשלום. לדידו, רק בשעת מלחמה, ורק אם לא השלימו וקיבלו על עצמם שעבוד לעם ישראל, חלה מצווה למחות את זכרם.^[2]

ערך מורחב – מלחמת שאול בעמלק

במצווה זו נצטווה מאוחר יותר שאול המלך בידי שמואל הנביא, להכרית את זרע עמלק כולל השמדת הטף והבהמות. אך שאול נכשל בהשאירו את אגג מלך עמלק ואת מיטב הצאן והבקר. כישלון זה היה הסיבה לנישולו ממלכותו.

בימינו אבדה משמעותה העיקרית של המצווה, מכיוון שלא ניתן לזהות כיום עם המזוהה אתנית עם עמלק^[3]; חז"ל קשרו זאת לסנחריב, אשר "בלבל את האומות" על ידי הגלייתן ממקום למקום. בנוסף, יש דעות שהמצווה מוטלת רק על ציבור שלם או על מלך יהודי^[4]; לפי דעות אלה אדם לא יכול לקיימה מיוזמתו בשום תקופה.

עם זאת, היו שקשרו צוררי ישראל נוספים לעמלק - אם במובן הרעיוני או אף במובן הגנטי וההלכתי. כך, נקרא המן "אגגי" - לכאורה כרמז לאגג מלך עמלק (אם במובן של צאצא גנטי או רעיוני). יש גם שזיהו את גרמניה עם עמלק המודרני, במיוחד לאחר השואה.^[5]

בימינו, מחיית עמלק קיבלה ממד סמלי. כך, קיים מדר�� אצל הראשונים המבטא מחיית סמלים, כביטוי למחיית עמלק "תמחה את זכר עמלק - אפילו מעל העצים ומעל האבנים" (אבודרהם, הלכות פורים, כ"ט) והדבר הוביל למנהגים שונים.

המנהגים כוללים השמעת קולות רעש עם השמעת השם המן בעת קריאת מגילת אסתר, כמחיית אזכור שמם, ואף כתיבת שמם על עצמים שונים ומחיקתם.

יש המשערים שהמנהג החל בכתיבת השמות 'המן' ו'עמלק' על אבנים והכאתן זו בזו לצורך מחיקת השם. ראיה לכך ניתן למצוא בדברי ר' אברהם בן נתן בספר המנהיג: "מנהג התינוקות בצרפת ופרובינצא לקחת חלוקי הנחל ולכתוב עליהם המן, ומקישין זו על זו כשהקורא מזכיר המן משום ושם רשעים ירקב..." (ספר המנהיג, מהדורת יצחק רפאל עמ' רמב). בהמשך נשכח הצורך במחיקת השם ונותר רק הרעש שנוצר מפגיעת האבנים זו בזו, וכך התקבל המנהג להשמיע רעש בעת אזכור השם המן.

כך מתואר המנהג של יהודי רודוס בעיתון משנת 1887^[6]:

”המנהג פה להכות בפורים על עצים ואבנים בקריאת המגילה ... וכל המרבה להכות עד שבור הספסלים הרי זה משובח. וקנית גרזנים ומקבות קודם גם לצדקה ... בליל פורים מביאים בבית הכנסת קורות וקרשים וכל הילדים הולכים איש ופטישו וקורנסו בידו ... גדולים וקטנים מכים ומרקעים בכל כוחם”.

למנהג זה היו שהתנגדו עקב הבאתו לפעמים להשמטת מילים מקריאת המגילה, או לכך שציבור השומעים יפסידו שמיעת מילים מן המגילה. דוגמה להתנגדות באחת מקהילות אירופה ניתן למצוא בדברי הרב שם טוב גגין, שהיה הרב הספרדי הראשי של אנגליה, בספרו כתר שם טוב:

טעם שבלונדון ביטלו מנהג ההכאה בבית הכנסת, משום שבשנת 1783 בחודש מארסו אירע שביום הפורים באו ילדים פוחזים עם אביהם הפתאים והביאו עמהם פטישים וקרדומות בבית הכנסת הנקרא "שער השמים" בלונדון והיו הולכים ומכים על הספסלים בקול גדול בזמן שהחזן קורא את המגילה, עד שלא היה באפשרות הקהל לשמוע כראוי המגילה, והיה זה למורת רוח כל אנשי המעמד ונגד רצון היחידים. ובשנה הנזכרת הוחלט ברוב מנין ורוב בנין בין אנשי הוועד שבפורים הבא לא יזיד לא האב ולא הבן להביא פטישים עמהם ולהכות פעם אחרת. והכריזו החלטתם זו בבית הכנסת לעיני כל יחידי הקהל. ובהגיע ימי הפורים בשנה שלאחריה נתאחדו איזה מהיחידים בכוונה להתנגד למה שהוסכם על ידי אנשי המעמד והביאו עמהם הפטישים להכות בהם כמנהגם. וכאשר נשמע הדבר להם הלכו והכינו אנשי הוועד שוטרי הממשלה בפתח הבית הכנסת להפריעם ממחשבותם על צד כי איזה איש יזיד וירהיב עוז בנפשו להכות כמנהגו - יגורש מהקהל. וכן היה שאיש חצוף ניסה להכות בפטישו ואחרים התחקו למעשהו, נכנסו השוטרים והוציאום משם בפחי נפש. אחר כך איזה מהם ביקשו סליחה והכירו עותתם על מה שעשו ונסלח להם. ואיזה מהם קנסו אותם ברצי כסף לקופת הצדקה. וכל זה אירע בימי החכם הראשי ר' משה די אזווידו ז"ל ומאז ועד היום אין קול ואין עונה מהכאות הפטישים בבית הכנסת.

— כתר שם טוב, חלק א, דף תקמג

כיום, המנהג המקובל בבתי הכנסת בארץ ובעולם, להשמיע רעש כששומעים את המלה המן. בחלק מבתי הכנסת נוהגים כן רק בעת שמיעת ההמן הראשון והאחרון הכתובים במגילה.

בתלמוד הבבלי מוזכר מנהג "משוורתא דפוריא"^[7] (מארמית: מקפצת פורים). על פי פירוש הערוך המנהג היה לתלות על הגג בובה בדמות המן, להעלותה באש ביום פורים, ולרקוד מסביב.^[8] מנהג זה השתמר בחלק מהקהילות, ונכון ל-2019 ישנם בודדים הנוהגים בו.^[9] יש שנהגו מנהג דומה במדורת ל"ג בעומר.^[10]
בשנת 408, בתקופת הקיסר תאודוסיוס השני, נאסרה תליית המן בפומבי, משום שהמאמינים הנוצרים ראו במנהג את תלייתו של ישו. למרות האיסור שרד המנהג לפחות עד המאה העשירית.^[11]

• מצוות זכירת מעשה עמלק

• הרב יעקב מדן, עמלק, המקורות המתחדשים, הוצאת מכללת הרצוג – תבונות, אלון שבות (תשע"ה), עמ' 266–348.
• הרב יצחק דוב קורן מוסריות בהלכה - ג'נוסייד, צו אלוהי, והנמקה הלכתית אקדמות י"ח.
• הרב גבריאל גולדמן, זה שלל דוד: מחיית עמלק בהלכה ובאגדה, כפר אדומים, תשנ"ה

על מנהג הכאת המן

• יום-טוב לוינסקי, כיצד הכו את המן בתפוצות ישראל, תל אביב ה'תש"ז, באתר אוצר החכמה (חלק מהעמודים זמינים למנויים בלבד)
• ד. י. צבי רבינוביץ, בדין מצוות מחיית זרע עמלק והמסתעף למנהג הכאת המן בשעת קריאת המגילה, בית אהרן וישראל קמא' עמודים 119 - 137, באתר היברובוקס
• יוסף ויכלדר, מחה אמחה, בתוך המבשר תורני 61 אדר ה'תש"ע, באתר אוצר החכמה
• הרב יהושע ון דייק, מנהג הכאת המן, שו"ת 'מבשן אשיב' כרך ב', הוצאת מכון התורה והארץ, התש"פ, 2020, עמ' שכ"ח-שכ"ט.
• הרב ד"ר רונן לוביץ, מחיית עמלק והאויב הערבי בין פרשני המקרא לרבני זמננו, שנתון "שאנן" – תשע"ז – כרך כב

• הרב אליעזר מלמד, מצוות מחיית עמלק, באתר פניני הלכה
• האם מצוות מחיית עמלק 'מוסרית' בימינו?, באתר ישיבה
• מידע על זכר עמלק בקטלוג הספרייה הלאומית
• המבוכה המוסרית לנוכח מצוַת מחיית עמלק
• מחיית עמלק
• מחיית עמלק בעבודת האדם - ניצוצות מתורת חסידות חב"ד, באתר מעיינותיך

פורים
מצוות החג	מקרא מגילה • מתנות לאביונים • משלוח מנות • סעודת פורים ושתיית יין בפורים • פרסום הנס
מנהגים	משנכנס אדר מרבין בשמחה • זכר למחצית השקל • אוזן המן • התחפשות • רעשן • בובת המן
מגילת אסתר	אישים במגילה: אחשוורוש • ושתי • המן • עשרת בני המן • זרש • בגתן ותרש • מרדכי היהודי • אסתר • חרבונה • אבגתא • התך • הגי תוספות למגילת אסתר • חלום מרדכי • תרגומי מגילת אסתר לארמית • היעדרותו של אלוהים ממגילת אסתר • מדרש אבא גוריון
תפילות ופיוטים	למנצח על אילת השחר • על הנסים • אשר הניא • ויאהב אומן ("קרובץ לפורים") • מי כמוך ואין כמוך • קוראי מגילה
שירים	ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר • חג פורים (שיר) • אני פורים • ליצן קטן נחמד • תן כתף • ככלות ייני • רשימת שירים ופיוטים לפורים • פיוטים ושירים נוספים
שמחת פורים	פורים שפיל • רב פורים • עדלאידע • ליל שיכורים • פרודיות לפורים
מאכלים	אוזן המן • פזואלוס • פלודן • קרפלך • מקרוט • ספרא (מאפה)
שונות	עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון • בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר • פורים משולש • פורים קטן • תענית אסתר • פרשת זכור • מצוות זכירת מעשה עמלק • מחיית זכר עמלק • מסכת מגילה • סעודת אסתר • פורים שני • קבר אסתר ומרדכי
חגי ישראל ומועדיו