לדלג לתוכן

מזכירות הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מזכירות הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות היה הגוף שהיה אמון על ניהול ענייני היום-יום של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ועל כן של ברית המועצות שנוהלה על ידי המפלגה הקומוניסטית, בהתאם להנחיות המדיניות שהותוו על ידי הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.

חברי מזכירות הוועד המרכזי נבחרו באופן פורמלי על ידי הוועד המרכזי, אך בפועל המועמדים נקבעו על ידי הנהגת המפלגה לפני הבחירות. המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות עמד בראש המזכירות וכיהן במקביל, ביחד עם מספר מצומצם של חברים נוספים במזכירות, גם בפוליטביורו. בשנת 1982, עם מינויו של יורי אנדרופוב לחבר המזכירות, היו חמישה חברים שכיהנו במקביל בפוליטביורו ובמזכירות: ליאוניד ברז'נייב, המזכיר הכללי, אנדרופוב, קונסטנטין צ'רניינקו, אנדריי קירילנקו ומיכאיל גורבצ'וב[1].

המזכירות הוקמה ב-6 באוגוסט 1917 וחבריו הראשונים היו פליקס דזרז'ינסקי, מטבי מורנוב (אנ') ויעקב סברדלוב ולצדם אדולף יופה וילנה סטסובה (אנ') כממלאי מקום. בעקבות מהפכת אוקטובר נפלו תפקידי המזכירות על סברדלוב וסטסובה, שכן החברים האחרים במזכירות קיבלו תפקידים אחרים. באותה עת תפקיד המזכירות היה מנהלי בעיקרו, דוגמת תיאום פעילויות שגופים מחוזיים של המפלגה. צוות המזכירות בשנת 1919 היו 30 איש והוא גדל ל-600 בשנת 1921 ול-767 בשנת 1925.

עד שנת 1922 הפכה המזכירות לגוף החשוב ביותר של המפלגה, ובאותה שנה נוצר התפקיד של המזכיר הכללי, שלאחר מותו של לנין היה לתפקיד הבכיר ביותר בברית המועצות.

בין חברי המזכירות בשנות ה-20 היו: ויאצ'סלב מולוטוב (1921–1930), יוסיף סטלין (1922–1953), אייזק זלנסקי (אנ') (1923–1924), לזר קגנוביץ' (1924–1939), אנדריי אנדרייב (אנ') (1924–1926), ניקולאי אוגלנוב (אנ') (1926–1929), ניקולאי שברניק (1926–1927), סטניסלב קוסיאור (1926–1928), ניקולאי קוביאק (אנ') (1927–1928), קארל באומן (אנ') (1928–1932), ואלכסנדר סמירנוב (אנ') (1928–1930).

חברי המזכירות בשנות ה-30 היו: יוסיף סטלין (1922–1953), לזר קגנוביץ' (1924–1939), פאבל פוטישב (אנ') (1930–1934), סרגיי קירוב (1934), אנדריי ז'דאנוב (1934–1948), אנדריי אנדרייב (אנ') (1935–1946), וניקולאי יז'וב (1935–1939).

בשנת 1952 בוטל האורגביורו (אנ'), שהיה אחראי על כוח האדם של המפלגה, ותפקידיו הועברו למזכירות.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]