חיים בר-לב

חיים בר-לב
מפלגה	מפלגת העבודה הישראלית
סיעה	המערך
	5 במרץ 1972 – 20 ביוני 1977; (5 שנים)
תחת ראשי הממשלה	גולדה מאיר, יצחק רבין
	→ פנחס ספיר יגאל הורביץ ←
	10 במרץ 1974 – 3 ביוני 1974; (86 ימים)
תחת ראש הממשלה	גולדה מאיר
	→ חיים גבתי
	13 בספטמבר 1984 – 15 במרץ 1990; (5 שנים)
תחת ראשי הממשלה	שמעון פרס, יצחק שמיר
	→ שלמה הלל יצחק שמיר ←
	13 ביוני 1977 – 13 ביולי 1992; (15 שנים)
כנסות	9–12
	1992 – 7 במאי 1994
תחת שר החוץ	שמעון פרס
	→ אריה לוין עליזה שנהר ←

חיים בר-לב
	חיים בר לב
לידה	16 בנובמבר 1924; חשוון ה'תרפ"ה; וינה, אוסטריה
פטירה	7 במאי 1994 (בגיל 69); אייר ה'תשנ"ד; ישראל
מקום קבורה	בית הקברות מורשה, רמת השרון
תאריך עלייה	1939
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת קולומביה
צאצאים	עמר בר-לב
השתייכות	פלמ"ח; צבא הגנה לישראל;
תקופת הפעילות	1942 – 1972, 1973 (כ־30 שנה)
דרגה	רב-אלוף
תפקידים בשירות
	1 בינואר 1968 – 1 בינואר 1972; (4 שנים)
סגן ראש המטה הכללי	דוד אלעזר
תחת שר הביטחון	משה דיין
	→ יצחק רבין דוד אלעזר ←
פעולות ומבצעים
	ליל הגשרים; מלחמת העצמאות; מבצע קדש; מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים
הנצחה
	מחנה בר-לב, פארק תעשיות בר לב, דרך בר-לב

חיים בר-לב (ברוצלבסקי) (16 בנובמבר 1924 – 7 במאי 1994) היה הרמטכ"ל השמיני של צבא הגנה לישראל, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

ביוגרפיה

חיים ברוצלבסקי נולד ב-1924 בווינה שבאוסטריה, לדבורה בת יצחק וילקונסקי ולמנחם ברוצלבסקי, כילד האמצעי מבין שלושה. בגיל ארבע עברה משפחתו לעיר זאגרב שביוגוסלביה (בימינו בירת קרואטיה), שם גדל. היה חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר". אביו נמנה עם בכירי תעשיית הטקסטיל ביוגוסלביה. בנערותו רצה להיות וטרינר. בשנת 1939, בגיל 14, עלה לבדו לארץ ישראל ולמד במקווה ישראל. שנתיים לאחר מכן עלו גם שאר בני משפחתו.

קריירה צבאית

בשנת 1942 התגייס לפלמ"ח וזכה לכינוי "כידוני" או "הכידון"^[1]. שימש מפקד כיתה בנען ומפקד מחלקה ברמת הכובש ובבית הערבה. בשנת 1946 התמנה למפקד פלוגה ד' בפלמ"ח^[2], ופיקד על הפעולה לפיצוץ גשר אלנבי^[3] במסגרת ליל הגשרים^[4]. פלוגתו שבה לבסיסה בעין חרוד והקיבוץ היווה יעד מרכזי לבריטים במסגרת השבת השחורה ואלו פשטו על הקיבוץ וחיפשו את חיילי הפלוגה. בר-לב ניצל ממאסר בזכות שטען שגילו הוא 16 (כשלמעשה היה בן 23). ב-1948 התמנה למפקד הגדוד השמיני של הפלמ"ח שהשתייך לחטיבת הנגב ומפקדתו הייתה בצאלים^[5]. שנה אחר כך התמנה לקצין המבצעים של החטיבה. באותה שנה פיקד על הגדוד התשיעי של חטיבת הנגב במבצע חורב במלחמת העצמאות. במהלך מבצע זה כבש הגדוד בפיקודו את מתחם אום כתף, מוצב שהשתרע לאורך של 3.5 קילומטר, במהלך קרב קשה שנמשך במשך לילה שלם, וכלל שורה של הסתערויות על המתחם המצרי. בהתאם לתוכנית שהגה בר-לב^[6] הצליחה פלוגה מן הגדוד השביעי בפיקוד אברהם אדן לכבוש את המוצב, לאחר שהפתיעה את מגיניו ותקפה את המוצב מכיוון המצוק שנחשב בלתי עביר, ולאחר מכן חבר לגדודו של בר-לב^[7].

בעקבות השתתפותו בכנס הפלמ"ח ב-1949, בניגוד לפקודות, הועמד בר-לב לדין משמעתי וקיבל נזיפה חמורה מהרמטכ"ל יעקב דורי^[8]. ב-1952 מונה בר-לב לראש מטה פיקוד הצפון. ב-1953 עבר קורס טיס מקוצר למטוס קל^[9]. ב-1954 פיקד על חטיבת גבעתי הראשונה, ב-1955 הוטל עליו תכנון מבצע להסרת הסגר שהטילו המצרים על ים סוף ובר-לב נתן לו את שם הקוד "עומר" על שם בנו. בהכנות למבצע התגלה שחסר מידע על עבירות הצירים ולשם כך יצא לפועל בפיקודו של בר-לב מבצע ירקון, סיור מקדים שנועד לבחון את צירי הגישה בסיני, הסיור עלה בהצלחה אך מבצע עומר נדחה. בר-לב נשלח לקורס מפקדי גדודים באנגליה יחד עם אברהם יפה, ובמאי 1956 מונה לראש מחלקת ההדרכה. במבצע סיני קבל מינוי חירום של מפקד חטיבה 27, חטיבת מילואים באוגדה 77, אחת משתי האוגדות הראשונות של צה"ל שהוקמה זמן קצר קודם למערכה. ביולי 1957 מונה למפקד גייסות השריון ובאוקטובר 1958 קודם לדרגת אלוף^[10]. ב-1961 יצא ללימודי מנהל עסקים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. ב-1 בינואר 1964 מונה לראש אג"ם במטה הכללי^[11].

במאי 1966 יצא להשתלמות בצרפת, הוזעק ממנה בתקופת ההמתנה למלחמת ששת הימים, וב-1 ביוני 1967 מונה לסגן הרמטכ"ל^[9]. על המלחמה הצפויה אמר לידידיו: "נכה אותם מהר, חזק, ובאופן אלגנטי"^[12].

ב-1 בינואר 1968 התמנה לרמטכ"ל^[13]. בעקבות פעילות מלחמתית לאורך תעלת סואץ בחודשים ספטמבר-אוקטובר 1968, בנתה ישראל לאורך התעלה קו המעוזים שבו כשלושים מוצבים מבוצרים, עמידים בפני התקפות ארטילריה. מערך הגנה זה תוכנן בידי אלוף פיקוד הדרום, ישעיהו גביש, ומפקד הכוחות המשוריינים בסיני (עוצבת סיני), אלוף אברהם אדן, ונקרא בשם "קו בר-לב", על-שם הרמטכ"ל, שתמך בהקמתו. בהמשך כהונתו כרמטכ"ל פיקד על צה"ל במלחמת ההתשה^[14], ובכלל זה במבצעים: פעולת כראמה, מבצע הלם, מבצע רודוס, מבצע תרנגול 53, מבצעי פריחה, מבצע ויקטוריה, מבצע בולמוס 5, מבצע קשת אווירי, מבצע קיתון 10, מבצע רביב, הפשיטה על האי גרין^[15], מבצעי בוסתן ושיער 265. המלחמה הסתיימה בהפסקת אש ב-7 באוגוסט 1970. בתחילת 1972 סיים את שירותו בצה"ל ופנה לקריירה פוליטית (להלן).

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ב-6 באוקטובר 1973 חזר לשירות מילואים פעיל^[16] (במקביל להיותו שר בממשלה). בימיה הראשונים של המלחמה היה יועץ לאלוף פיקוד הצפון, יצחק חופי, וב-10 באוקטובר מונה ל"נציג הרמטכ"ל בחזית דרום" - בפועל, מפקד חזית הדרום - בעקבות תפקודו הכושל של אלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן (גורודיש), בימי הלחימה הראשונים. הצליח לייצב את החזית, והרים תרומה חשובה לבלימת המתקפה המצרית ולמעבר למתקפה.

קריירה פוליטית ודיפלומטית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ב-5 במרץ 1972 התמנה לשר המסחר והתעשייה וכיהן בממשלות גולדה מאיר ויצחק רבין, אף שלא היה חבר כנסת.

ב-1976 התקבלה הצעת החוק שיזם חוק בית הספר החקלאי מקוה ישראל לשימורו ההיסטורי^[17]. בר לב הוא בוגר המוסד ולימים תשכון בו גם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

בשנת 1977 נבחר לכנסת התשיעית מטעם המערך, וכיהן בכנסת עד 1992. בשנים 1978 – 1984 כיהן כמזכ"ל מפלגת העבודה^[18]. בר-לב כיהן כשר המשטרה בין השנים 1984–1990 בתקופת ממשלות האחדות הלאומית של שמעון פרס ויצחק שמיר, ופרש יחד עם שרי מפלגת העבודה מן הממשלה ב-15 במרץ 1990. לאחר ניצחון מפלגת העבודה בראשות רבין בשנת 1992 מונה לשגריר ישראל בחבר המדינות, וכיהן בתפקיד עד לפטירתו ב-7 במאי 1994 ממחלת ניוון שרירים^[19]. נטמן בבית הקברות מורשה ברמת השרון.

חייו האישיים

נישא ב-1949 לתמר, בתו של ישראל מהרשק, חברת הפלמ"ח, ואב לבת ובן. בתו, זהר, הייתה נשואה לדורון נשר ולהם בן אחד. בנו הוא אלוף-משנה במילואים עמר בר-לב, בעברו מפקד סיירת מטכ"ל והשר לביטחון הפנים מטעם מפלגת העבודה. התגורר ברמת השרון, בשכונת נווה מגן שאוכלסה בעיקר על ידי קצינים בכירים בצה"ל.

בר-לב היה ידוע בדיבורו האיטי והשקול ובקור רוחו. כאשר חזר מביקור מדיני בצרפת בתקופת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים, כשרבים בצמרת הצבאית והמדינית חששו מפני תוצאות המלחמה הצפויה, הוא אמר על תוצאותיה, הצפויות לדעתו, את האימרה המפורסמת "נכה אותם חזק, מהר ובאופן אלגנטי"^[20].

הנצחה

על שמו של בר-לב נקראו מחנה בר-לב שבו שוכן מטה זרוע היבשה, הסמוך לקריית מלאכי, פארק תעשיות בר לב ליד מושב אחיהוד, רחובות רבים בערי ישראל (כגון דרך בר-לב בירושלים), גינה בחולון, בית ספר מקיף ח' בראשון לציון, בית חינוך (יסודי) בפתח תקווה, חטיבת ביניים בכפר סבא ושכונה במזכרת בתיה.

לקריאה נוספת

יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך א', פרק ב' (18), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 345–386
כרמית גיא, בר-לב ביוגרפיה, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998
משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת מערכות ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ד – 1994
נתן שחם, "שלום חברים", הוצאת דביר, 2004
עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חיים בר-לב בוויקישיתוף

חיים בר-לב, באתר הכנסת
חיים בר-לב, באתר כנסת פתוחה
דוד תדהר (עורך), "רב-אלוף חיים בר-לב (ברוצלבסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5093
עדית זרטל, חיים בר-לב - הרמטכ"ל ה-8, דבר, 8 בדצמבר 1967, המשך
ינון רויכמן, מסעות בר-לב בארץ המרדפים, באתר ynet, 11 באפריל 2007
אורי דן, הכידון, מעריב, 18 באוקטובר 1957
זאב שיף, מפקד גייסות השריון, הארץ, 29 ביולי 1960
טיסת הסולו של חיים בר לב
דוד חרמץ, "בהשבעה אבא שלי, שהיה הרמטכ"ל, הגיע עם מדים. רתחתי. הייתי מוכן להרוג אותו", ראיון עם עמר בר לב, News1 מחלקה ראשונה, 27 בפברואר 2021
חיים בר לב (1924-1994), דף שער בספרייה הלאומית
חיים בר לב, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון

מאמרים פרי עטו

תשובתו של הרמטכ"ל חיים בר לב למכתבו של מר שמעון ויצפרכט (אורכב 03.03.2016 בארכיון Wayback Machine), בתוך מערך שיעור מתוך מקורות היהדות בנושא דוגמה אישית - המפקד בראש כפי שהועלה באתר אכ"א
המלחמה ומטרותיה על רקע מלחמות צה"ל, מערכות 266, נובמבר 1978, עמודים 8-2

חיים בר-לב (משמאל), במסדר גדודי לפני יציאה למבצע חורב
רא"ל חיים בר-לב (משמאל) נפגש עם גנרל מצרי לאחר מלחמת יום הכיפורים

הערות שוליים

^ כרמית גיא, "בר-לב ביוגרפיה", תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998, עמוד 29.
^ נתן שחם, "שלום חברים", הוצאת דביר, 2004, עמודים 150–157
^ בג'יפים חשופים מול שריון מצרי, למרחב, 27 באפריל 1966;
כרמית גיא, "בר-לב ביוגרפיה", תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998, עמודים 37–39
^ מאיר פעיל, אברהם זהר ועזריאל רונן, פלמ"ח: פלוגות המחץ של ה"הגנה", 1941–1949, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון ועמותת גלילי, 2008, עמודים 155–162
^ כרמית גיא, "בר-לב ביוגרפיה", תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998, עמודים 46–56
^ אלישיב שמשי, "בכוח התחבולה", הוצאת משרד הביטחון, 1995, עמודים 145–146
^ כרמית גיא, "בר-לב ביוגרפיה", תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998, עמודים 70–71
^ פרוטוקול הדיון המשפטי, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
^ ¹ ² אלוף ח. בר-לב מונה סגן הרמטכ"ל, דבר, 2 ביוני 1967, המשך
^ א/מ זורע, א/מ הרכבי וא/מ ברלב הועלו בדרגה וקבלו דרגת אלוף, הארץ, 28 באוקטובר 1958
^ אלוף בר־לב - ראש אג"ם; אל"מ יריב - ראש אמ"ן; אלוף עמית לתפקיד ממלכתי בכיר, על המשמר, 1 בינואר 1964, המשך
^ נילי שחק הופמן, נכה אותם מהר, חזק, ובאופן אלגנטי, חדשות, 13 ביוני 1984;
רפי מן, לא יעלה על הדעת – ציטוטים, ביטויים, כינויים ומטבעות לשון, הד ארצי הוצאה לאור, 1998, הערך "נדפוק אותם חזק, מהר ובאופן אלגנטי", עמ' 199
^ רב־אלוף בר־לב נכנס בחצות לתפקידו כרמטכ"ל - אחר טקס מינוי שנערך בירושלים, מעריב, 1 בינואר 1968
^ אורי שגיא, אורות בערפל. תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמודים 133–134
^ פנחס וולף, "יכול להיות שלא נחזור, אבל לפחות נעשה את זה כמו גברים", במחנה, ‏ 20 ביולי 2007, כפי שהועלה באתר "פרש"
^ עמוס רגב, הצדעה מאוחרת, באתר ישראל היום, 17 בספטמבר 2010
^ גיא נרדי, ‏אושרה להפקדה תוכנית המתאר של בית הספר החקלאי מקווה ישראל, באתר גלובס, 28 ביולי 2021
^ א. כנרתי, בר־לב ייכנס השבוע לתפקידו כמזכ"ל העבודה, דבר, 29 במאי 1978
^ מרדכי חיימוביץ, קרב בר-לב: האמת על מותו של הרמטכ"ל, באתר nrg‏, 28 במאי 2009
^ חד, חלק, אלגנטי, אתר יד שריון

חיים ברלב - תבניות ניווט

[1] כרמית גיא, "בר-לב ביוגרפיה", תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998, עמוד 29.

[2] נתן שחם, "שלום חברים", הוצאת דביר, 2004, עמודים 150–157

[3] בג'יפים חשופים מול שריון מצרי, למרחב, 27 באפריל 1966;
כרמית גיא, "בר-לב ביוגרפיה", תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998, עמודים 37–39

[4] מאיר פעיל, אברהם זהר ועזריאל רונן, פלמ"ח: פלוגות המחץ של ה"הגנה", 1941–1949, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון ועמותת גלילי, 2008, עמודים 155–162

[5] כרמית גיא, "בר-לב ביוגרפיה", תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998, עמודים 46–56

[6] אלישיב שמשי, "בכוח התחבולה", הוצאת משרד הביטחון, 1995, עמודים 145–146

[7] כרמית גיא, "בר-לב ביוגרפיה", תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998, עמודים 70–71

[8] פרוטוקול הדיון המשפטי, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון

[סגן-9] ¹ ² אלוף ח. בר-לב מונה סגן הרמטכ"ל, דבר, 2 ביוני 1967, המשך

[10] א/מ זורע, א/מ הרכבי וא/מ ברלב הועלו בדרגה וקבלו דרגת אלוף, הארץ, 28 באוקטובר 1958

[11] אלוף בר־לב - ראש אג"ם; אל"מ יריב - ראש אמ"ן; אלוף עמית לתפקיד ממלכתי בכיר, על המשמר, 1 בינואר 1964, המשך

[12] נילי שחק הופמן, נכה אותם מהר, חזק, ובאופן אלגנטי, חדשות, 13 ביוני 1984;
רפי מן, לא יעלה על הדעת – ציטוטים, ביטויים, כינויים ומטבעות לשון, הד ארצי הוצאה לאור, 1998, הערך "נדפוק אותם חזק, מהר ובאופן אלגנטי", עמ' 199

[13] רב־אלוף בר־לב נכנס בחצות לתפקידו כרמטכ"ל - אחר טקס מינוי שנערך בירושלים, מעריב, 1 בינואר 1968

[14] אורי שגיא, אורות בערפל. תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמודים 133–134

[15] פנחס וולף, "יכול להיות שלא נחזור, אבל לפחות נעשה את זה כמו גברים", במחנה, ‏ 20 ביולי 2007, כפי שהועלה באתר "פרש"

[16] עמוס רגב, הצדעה מאוחרת, באתר ישראל היום, 17 בספטמבר 2010

[17] גיא נרדי, ‏אושרה להפקדה תוכנית המתאר של בית הספר החקלאי מקווה ישראל, באתר גלובס, 28 ביולי 2021

[18] א. כנרתי, בר־לב ייכנס השבוע לתפקידו כמזכ"ל העבודה, דבר, 29 במאי 1978

[19] מרדכי חיימוביץ, קרב בר-לב: האמת על מותו של הרמטכ"ל, באתר nrg‏, 28 במאי 2009

[20] חד, חלק, אלגנטי, אתר יד שריון

[1]