השתמטות ממס

השתמטות ממס (או התחמקות ממס או העלמת מס) היא עריכת צעדים בלתי חוקיים שמטרתם הקטנת גובה המס (להבדיל מהימנעות ממס, שעניינה דרכים חוקיות להקטנת גובה המס).

בחוק הישראלי השתמטות ממס היא עבירה פלילית שעונשה מאסר, אך רבים מתייחסים אליה כנורמטיבית.

דרכי השתמטות ממס

דרכי ההשתמטות ממס תלויות במאפייניו של המס. דרכים נפוצות להשתמטות ממס הכנסה הן:

העלמת הכנסות: הימנעות מדיווח על הכנסות מסוימות לרשויות המס, כך שההכנסה התקופתית המדווחת - קטנה יותר.
הוצאות פיקטיביות: הוצאות פיקטיביות משקפות עסקה שכלל לא נערכה, והן ניתנות להצגה באמצעות רכישת חשבוניות פיקטיביות בישראל. במקרה זה הן נותן החשבונית והן מציג החשבונית הם עבריינים.
הצגת הוצאות פרטיות כהוצאות עסקיות: הצגת חשבונית בגין הוצאה פרטית כאילו היא משקפת הוצאה עסקית. לעיתים נעשה צעד זה ללא ידיעתו של נותן החשבונית (למשל הצגת טיסה לטיול בחו"ל כטיסת עסקים, מבלי שסוכן הנסיעות או חברת התעופה יהיו מעורבים במהלך) ולעיתים הוא נעשה תוך שיתוף פעולה של נותן החשבונית (למשל רכישת ספרי קריאה כאשר המוכר רושם בחשבונית "ספרות מקצועית").
קבלת הקלת מס בעקבות מצג שווא: דיני מס הכנסה מעניקים הקלות מס למי שמתקיימים בהם תנאים מסוימים. דוגמה: בישראל ניתנת הקלת מס לתושבי קריית שמונה. דיווח על מגורים בקריית שמונה בזמן שלא זה המצב הוא מעשה של השתמטות ממס.
עסקה מלאכותית או בדויה: עשיית צעדים הנראים כממשיים, אך למעשה אין בהם ממש, וכל מטרתם הקטנת נטל המס. דוגמה: כדי להימנע מכללי המס החלים על בני זוג נשואים, בני הזוג מתגרשים, אך ממשיכים לחיות כבעל ואישה.

בפסק דין פרומדיקו, הסבירה השופטת פרוקצ'יה כי בדיני המס קיים קו הבחנה בין "תכנון מס לגיטימי" לבין "התחמקות ממס" האסורה על פי החוק^[1]. התחמקות ממס והימנעות ממס שתיהן נועדו להפחית מס, אך המבדיל ביניהם הוא השוני באמצעים שנעשה בהם שימוש. הנמנע ממס ייזקק לאמצעים חוקיים בלבד וינקוט בראש וראשונה גילוי מלא ואמיתי של כל העובדות. המתחמק ממס ישיג את מטרתו בדרך של הפרת החוק, שעיקרה הסתרת עובדות והעלאת מצגי שווא. לדבריה, הגבול המפריד בין הימנעות ממס להתחמקות ממס הוא לעיתים דק, והוא יורד לשורש ההבחנה בין תכנון מס לגיטימי לבין התחמקות ממס שהיא אסורה ומהווה עבירה על החוק^[2]. אולם אנשי פרקליטות מיסוי וכלכלה, מותחו ביקורת על פסק דין פרומדיקו, וטענו כי הוא חיסל כמעט לחלוטין את המימד הפלילי בתכנוני מס מתוחכמים^[3]. והגביר את השימוש של חברות ואנשי עסקים ישראליים במקלטי מס (עליו התבסס "תכנון המס הלגיטימי" בפרשה זו)^[4]. עם זאת, במקביל החלו הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, האיחוד האירופי וארצות הברית לפעול נגד מדינות וטריטוריות המשמשות כמקלטי מס^[5].

השפעה כלכלית וחברתית

להשתמטות ממס השפעה כלכלית וחברתית שלילית:

גורמת להפרה של תנאי שוק הוגנים לשחקנים הפועלים בו ובכך להקטנה של היעילות הכלכלית בשוק (למשל יצרן המעלים מס נהנה מיתרון על פני יצרן אחר באותו הענף שמשלם מס כחוק ובכך מנהל עמו תחרות עסקית בלתי הוגנת ולפגיעה ביעילות כוחות השוק).
גורמת להקטנה בגביית המיסים בפועל ובכך למעשה מאלצת בעקיפין הגדלה של נטל המס על אזרחים שומרי חוק.
גוררת התנהלות כלכלית לא יעילה של הפרט המשתמט, בכך שהוא פועל להסתרת ההון שצבר ללא דיווח (הון שחור) (למשל אדם המעלים הכנסות נאלץ להימנע מהוצאות רשומות שיאפשרו את גילוי ההעלמה ועשוי להוציא את כספו הבלתי מדווח בנסיעה בזבזנית בחו"ל או ברכישת נכסים בחו"ל).
פוגעת בחלוקה צודקת של נטל המס ובכך פוגעת בחוסן החברתי.

ענישה על השתמטות ממס

חוקי המיסים כוללים גם סעיפים העוסקים בענישה על השתמטות ממס. כנגד חשוד בהשתמטות ממס מוגש כתב אישום, על מנת שבית המשפט יפסוק בעניין ויקבע את העונש אם החשוד יימצא אשם. הליך זה אינו שונה מהמקובל בעבירות אחרות. לחלופין נערך הליך ייחודי לעבירות מס, והוא תשלום כופר - תשלום המוטל בהליך מנהלי על חשוד בהשתמטות ממס, על פי בקשתו של החשוד, בהתאם להחלטתה של ועדה המיועדת לכך.

בנוסף לענישה ישירה על השתמטות ממס, קיימים חוקים שמטרתם לצמצם את היכולת להשתמט ממס, והפרתם מאפשרת ענישה. בישראל חוקים אלה הם:

חוק איסור הלבנת הון, הכולל איסור על פעולות שונות של הלבנת הון, ובכלל זה הון שהושג בהשתמטות ממס.
חוק לצמצום השימוש במזומן, הגביל את השימוש במזומנים, משום שעסקאות במזומנים הן בסיס נפוץ להעלמת הכנסות.

ראו גם

לקריאה נוספת

גיורא עמיר, טלי ירון-אלדר, רועי פלר, עבירות מס ועבירות הלבנת הון, הוצאת סדן
אסף לחובסקי, "אימון באזרחות: יצירת הציות לדיני המס בישראל של שנות החמישים", זמנים 98, אביב 2007.