הנפקה ראשונה לציבור

הנפקה ראשונית לציבור (באנגלית: IPO – initial public offering) היא הנפקה בה חברה פרטית מציעה בפעם הראשונה את מניותיה למכירה לציבור. בדרך כלל עושות זאת חברות אשר זקוקות להון כדי להתרחב, תוך שהן בוחרות לגייס אותו מהציבור.

ככלל, גיוס הון יכול להיעשות באמצעות הנפקת סוגים שונים של ניירות ערך: מניות, איגרות חוב ואופציות למניות או איגרות חוב. עם זאת, המונח הנפקה ראשונית מתייחס להנפקת מניות בלבד. רק החזקה בידי הציבור של מניות, לא ניירות ערך אחרים, היא שמגדירה חברה כחברה ציבורית.

חברה פרטית, המעוניינת לגייס הון באמצעות הנפקה ראשונה של מניות לציבור, חייבת לקבל על עצמה כללי דיווח חשבונאיים מחמירים, המחייבים שקיפות גבוהה לציבור, כתנאי מקדים להפיכתה מחברה פרטית לחברה ציבורית. כחלק מכך, גיוס הון מהציבור מחייב פרסום של תשקיף על החברה המנפיקה. התשקיף נועד לתת לציבור את מלוא המידע הדרוש לו לשם ניתוח כדאיות ההשקעה ולשם כך הוא מפרט את עסקי החברה המנפיקה, כאשר בעיקר מדובר על תוצאותיה העסקיות ותיאור בעלי המניות שלה. בנוסף, נקבע בתשקיף מועד שבו מוזמן הציבור להגיש לחברה את בקשותיו לרכישת ניירות הערך המוצעים על פיו (בתשקיף שאיננו תשקיף מדף, מדובר בדרך כלל על כשבוע לאחר מועד פרסום התשקיף). מאידך, על פי תשקיפי מדף ניתן לפרסם דוחות הצעות מדף במשך שנתיים ממועד פרסומו של תשקיף המדף וליהנות מנגישות מהירה לשווקים.

הנפקה ראשונית יכולה להיעשות בליווי של חברת חיתום, או בצורה עצמאית.

יתרונות:

• דרך לגיוס כסף מהציבור.
• בדרך כלל הנפקה גורמת להגדלת המוניטין של החברה.
• גיוס כסף מהציבור עדיף בדרך כלל על גיוס משקיע נוסף שהתערבותו בנעשה בחברה בדרך כלל גדולה יותר.
• ניתן לסחור בניירות הערך של החברה.
• הנפקת מניות מאפשרת למייסדי החברה המנפיקה למכור את אחזקתם בשוק, וע"י כך לבצע אקזיט (EXIT).
• מיזוגים ורכישות - הנפקת מניות מאפשרת לחברה המנפיקה לבצע רכישות ומיזוגים בתמורה להחלפת מניות, מבלי להוציא כסף "מהכיס".

חסרונות:

• יש הוצאות נלוות רבות להנפקה.
• יש לאמץ תקני חשבונאות מחמירים.
• על החברה לאחר ההנפקה להיות כפופה לרשות לניירות ערך ולהחלטותיה.
• על החברה להיות יותר שקופה (לדוגמה: פרסום 5 מרוויחי השכר הגבוהים בחברה).
• מידע חיוני של החברה עלול לזלוג למתחרים (לדוגמה: ספקים ולקוחות עיקריים, תחומי פעילות, חולשות וחוזקות של החברה).
• ישנם גורמים רבים שעלולים להשפיע לרעה על ניירות הערך של החברה.
• אם יונפקו יותר מ-50% מהמניות החברה נכנסת לסיכון מפני השתלטות עוינת אפשרית.

כאשר פירמה מקבלת החלטה לצאת להנפקה לרוב ישכרו את שירותיהם של חתמים או בנקים להשקעות. אלו יכתבו תשקיף המתאר את פרטי ההנפקה ויגישו אותו לאישור הבורסה והרשות לניירות ערך. לאחר שיתקבלו אישורים אלו, יפורסם התשקיף ויפתח מעין "מכרז" על מספר המניות ומחיר המניה אותו יקבע החתם.

החתם, שהוא מנהל ההנפקה אחראי על שיווק ההנפקה למשקיעים מיועדים ובעלי עניין, כמו כן הוא מבקר את תהליך ההנפקה ודואג לשקיפות המידע, ובנוסף הוא מעין ביטוח מצד החברה ו"מתחייב" לרכוש חלק מן המניות אם לא כולן נמכרו בהנפקה.

לאחר המכרז ו"פתיחת המעטפות" נקבע מחיר מינימום בו הוצעו מספיק הצעות לקניית כל המניות בהנפקה וכל המציעים שהציעו מחיר זה או גבוה יותר "יזכו" לקנות את המניות לפי סדר גודל יחסי להצעתן. כלומר, לדוגמה, אם הונפקו 100 מניות והוצעו מחירים המתאימים ל-200 מניות כל מציע ש"זכה" יקבל 50% מן המניות עליהן הציע, משמע אדם/גוף שהציעו מחיר על 10 מניות וזכו, יקבלו רק 5 מניות במחיר שנקבע בסוף ההנפקה.

כך מסתיים תהליך ההנפקה והפירמה יוצאת למסחר רגיל בבורסה לניירות ערך.

עד 2009 הייתה ארצות הברית המובילה בתחום ההנפקות הראשונות במונחי סכום כולל. מאז ההובלה עברה לסין (כולל הונג קונג) עם הנפקות בסך 73 מיליארד דולר עד נובמבר 2011, כאשר הבורסה המובילה הייתה בורסת הונג קונג עם 30.9 מיליארד ב 2011 (קצת מאחוריה בורסת ניו יורק שגייסה 30.7 באותה שנה).

• השוק הראשוני
• הנפקה

• הנפקה לצבור (נירות ערך), דף שער בספרייה הלאומית