אנדרו ג'קסון מונטגיו

אנדרו ג'קסון מונטגיו
Andrew Jackson Montague
	מונטגיו, 1913 בערך
לידה	3 באוקטובר 1862; מחוז קמפבל, וירג'יניה, ארצות הברית
פטירה	24 בינואר 1937 (בגיל 74); אורבנה, וירג'יניה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות בכנסיית המשיח, סלודה, וירג'יניה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת ריצ'מונד; בית הספר למשפט של אוניברסיטת וירג'יניה ;
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	4 במרץ 1913 – 24 בינואר 1937; (23 שנים)
	→ ג'ון למב דייב א. סאטרפילד הבן ←
	1 בינואר 1902 – 1 בפברואר 1906; (4 שנים)
סגן מושל וירג'יניה	ג'וזף אדוארד וילארד
	→ ג'יימס הוג' טיילר קלוד סוואנסון ←
	1 בינואר 1898 – 1 בינואר 1902; (4 שנים)
תחת מושל וירג'יניה	ג'יימס הוג' טיילר
	→ ריצ'רד ק. סקוט ויליאם א. אנדרסון ←
	1893–1898; (כ־5 שנים)
נשיא ממנה	גרובר קליבלנד
	→ ויליאם א. קרייג תומאס ל. אלדרסון ←

אנדרו ג'קסון מונטגיו (באנגלית: Andrew Jackson Montague;‏ 3 באוקטובר 1862 – 24 בינואר 1937) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כתובע הכללי ה-19 של מדינתו בשנים 1898–1902, לאחר מכן ועד 1906 כמושל וירג'יניה ה-44, ומ-1913 ועד מותו כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית. מונטגיו היה ראשון מושלי וירג'יניה מאז מלחמת האזרחים האמריקאית שלא שירת בצבא הקונפדרציה. כמי שהיה בתחילה פרוגרסיבי, הרחיב מונטגיו כמושל את קפיטול מדינת וירג'יניה, ותמך בחינוך ציבורי וב"תנועת הכבישים הטובים" (Good Roads Movement). עם זאת, מאוחר יותר כחבר בית הנבחרים, הוא נעשה דמוקרט שמרן ותמך במנגנון של הארי פ. בירד.

ראשית חייו

אנדרו ג'קסון מונטגיו נולד במחוז קמפבל, ליד לינצ'בורג שבוירג'יניה, כבנו של איש הקונפדרציה לשעבר ובהמשך שופט בבית המשפט המדינתי וסגן מושל וירג'יניה, רוברט לטיין מונטגיו. הוא נקרא על שמו של אחיו הצעיר של אביו, צוער במכן הצבאי של וירג'יניה, שנהרג בהגנת ריצ'מונד בקרב גיינס מיל (אנ') במלחמת האזרחים האמריקאית, חודשים ספורים לפני לידתו. לאחר המלחמה עברה המשפחה לאזור טיידווטר (Tidewater). מאחר שהעבדים שלהם שוחררו ורבים עזבו, עבד מונטגיו בחווה המשפחתית ולמד בבתי ספר במחוז מידלסקס ובעיר ויליאמסבורג.

לאחר מות אביו ב-1880 עזב מונטגיו את החווה ועבר לריצ'מונד. הוא למד בריצ'מונד קולג' (כיום אוניברסיטת ריצ'מונד), שם הוא זכה במוניטין של נואם ודיבייטור מוכשר. לאחר כמה שנים כמורה פרטי, החל מונטגיו ללמוד משפטים באוניברסיטת וירג'יניה, וסיים לימודי תואר ב-1885.

ראשית הקריירה הפוליטית

לאחר שהתקבל ללשכת עורכי הדין של וירג'יניה, החל מונטגיו לעסוק במקצוע בעיר דאנוויל, ובמקביל נעשה מעורב בהדרגה בפוליטיקה המקומית של המפלגה הדמוקרטית. בבחירות לנשיאות של 1892 הוא פיתח מערכת יחסים עם גרובר קליבלנד, שמינה אז את מונטגיו כתובע הפדרלי של המחוז המערבי של וירג'יניה. בתפקיד זה החזיק מונטגיו חמש שנים, עד שב-1898 הוא נבחר כתובע הכללי של וירג'יניה.

מושל וירג'יניה

בעת כהונתו כתובע הכללי, נעשה מונטגיו מעורב בהדרגה בתנועה הפרוגרסיבית בווירג'יניה, שהדגישה את הרפורמה בחינוך ואת שלילת זכות ההצבעה לאפרו-אמריקאים כדרך לבלום שחיתות פוליטית. בהעמידו עצמו כחלופה העצמאית למנגנון הפוליטי של הסנאטור תומאס ס. מרטין (אנ'), היה מונטגיו נחוש בדעתו להתמודד בבחירות הבאות למשרת מושל וירג'יניה. כמי שהציג מצע עצמאי, הביס מונטגיו באופן מוצק את המועמד של מרטין, קלוד סוואנסון, כמועמד המפלגה לתפקיד המושל.

בבחירת הכלליות של 1901 ניצח מונטגיו לאחר שזכה ב-58.19 אחוזים מהקולות, והביס בקלות את מועמד המפלגה הרפובליקנית ג'ון המפטון הוג', את תומך חוק היובש או. סי. קאקר, ואת המועמדים הסוציאליסטים יו מוטר וג'ון ג'. קוונץ. הוא היה מושל וירג'יניה הראשון מאז מלחמת האזרחים שלא שירת בצבא הקונפדרציה.

זמן קצר לאחר השבעתו של מונטגיו, ובתמיכתו, התקבלה חוקת וירג'יניה של 1902 ללא משאל עם. הטלת מס הגולגולת והחיוב במבחני ידיעת קרוא וכתוב שללו למעשה מהאפרו-אמריקאים ומהלבנים העניים את זכות ההצבעה. מנגד, יצרה החוקה החדשה ציבור מחוקקים קטן יותר וניתן יותר לשליטה, וכך חיזקה את המנגנון הפוליטי של מרטין.

כמושל, ביטא מונטגיו את סדר היום הפרוגרסיבי באופן ברור, והוא נשא נאומים ברחבי המדינה שקראו לקדמה לטובת "בתי ספר טובים" ו"כבישים טובים". מאמציו לטובת בתי הספר הובילו לקדמה מוחשית, במיוחד במונחים של הגדלת התקצוב המקומי, הארכת שנת הלימודים וביסוסם של בתי הספר. בתחום הכבישים, הוא לחץ להקמת נציבות מדינתית לכבישים, שבאופן רשמי הוקמה חודשיים לפני תום כהונתו כמושל. מונטגיו גם התכתב עם פרוגרסיביים, החל מהנשיא תאודור רוזוולט, ועד קלרה ברטון מהצלב האדום האמריקאי ובוקר טי. וושינגטון ממכון טסקיגי (אנ'). הוא דגל בבחירות המקדימות כדרך פתוחה יותר לבחור מועמדים פוליטיים במפלגה, דבר שסייע להוביל למערכת הבחירות המקדימות שאומצה ב��עם הראשונה ב-1905. עם זאת, הישגים אלו לא עמדו בקנה אחד עם השאיפות החקיקתיות של מונטגיו, והוא האשים את בית המחוקקים העוין ואת המנגנון הפוליטי שנוהל על ידי יריבו משכבר הימים, הסנאטור מרטין.

ב-1905, כאשר היה עדיין מושל, היה מונטגיו נחוש בדעתו להתמודד על מושב בסנאט של ארצות הברית נגד מרטין. השניים ייצגו את שתי הסיעות המרכזיות במפלגה הדמוקרטית בווירג'יניה, וההתמודדות ביניהם הגדירה במפורש מי ישלוט בפוליטיקה של וירג'יניה. מרטין הגיב לאתגר כשהביך את מונטגיו בפומבי בשתי סוגיות: בתי ספר טובים וכבישים טובים ותהליך הבחירות המקדימות. כאשר מזער מרטין את ההבדלים בין עמדותיהם, ועם ארגון פוליטי גדול יותר שעמד לרשותו, ניצח מרטין בקלות, והותיר את מונטגיו הממורמר לסיים את כהונתו כמושל.

פעילות בינלאומית

לאחר תום כהונתו כמושל, שימש מונטגיו כדקאן בית הספר למשפטים של ריצ'מונד קולג' במשך שלוש שנים, ולאחר מכן שב ב-1909 לעיסוק בעריכת דין במגזר הפרטי.

ביולי 1906 היה מונטגיו בין הנציגים האמריקאים לוועידה הפאן-אמריקאית (אנ') שהתכנסה בריו דה ז'ניירו. בהמשך הוא היה נציג לוועידה הבינלאומית השלישית למשפט הימי שהתכנסה בבריסל ב-1909 וב-1910, וכן חבר בחבר הנאמנים של מכון קרנגי למדע בוושינגטון די. סי. ושל מכון קרנגי להנחלת השלום העולמי (אנ'). ב-1917 הוא היה נשיא החברה האמריקאית ליישוב משפטי של סכסוכים בינלאומיים (אנ'), ושירת כנשיא החברה האמריקאית לשלום (אנ') בשנים 1920–1924. מונטגיו היה "אנגלופיל גלוי" שנמנה עם קבוצה של שישה חברי בית הנבחרים מווירג'יניה שבמהלך שנות ה-20 תרמו רבות ליחסים קרובים בין ארצות הברית לבין הממלכה המאוחדת.

חבר בית הנבחרים של ארצות הברית

ב-1912 התמודד מונטגיו בבחירות על המושב של מחוז ריצ'מונד בבית הנבחרים של ארצות הברית. הוא הביס את חבר בית הנבחרים המכהן, וכיהן בתפקיד במשך כמעט רבע מאה. כתומך במדיניות החוץ של הנשיא וודרו וילסון, איבד מונטגיו השפעה כאשר הרפובליקנים לקחו את השליטה על הקונגרס במהלך שנות ה-20. על אף זאת, ועל אף ניסיון כושל להשיג מינוי לבית המשפט העליון של ארצות הברית, זכה מונטגיו לכבוד מצד עמיתיו, ואף כונה "השופט". ב-1926 הוא נבחר על ידי חברי הבית כאחד ממובילי הליך ההדחה נגד השופט ג'ורג' ו. אינגליש (אנ').

חיים אישיים

ב-1889 נשא מונטגיו לאישה את אליזבת לין הוסקינס, בתו של רופא כפרי ממחוז מידלסקס. לשניים נולדו שני בנים, שאחד מהם נפטר בצעירותו והשני שירת במלחמת העולם השנייה ולימים היה בריגדיר גנרל רוברט לטיין מונטגיו הבן, ושתי בנות, מטילדה ג'יי מונטגיו מור וג'נט רוי מונטגיו נאנאלי. רעייתו של מונטגיו הייתה פעילה בשימור ההיסטוריה של אלכסנדריה ושל ויליאמסבורג, ומונטגיו עצמו התכתב עם הנדבן ג'ון ד. רוקפלר, הבן שהקים את ויליאמסבורג הקולוניאלית. ב-1934 רכשו בני הזוג את המעון ההיסטורי "סנדביץ'" שבעיירה אורבנה.

מותו

אנדרו ג'קסון מונטגיו נפטר באורבנה ב-24 בינואר 1937, בעת כהונתו כחבר בית הנבחרים, ולאחר שניצח בפעם הראשונה ב-25 שנים בהפרש קל בלבד בבחירות המקדימות. הוא נטמן בחלקת הקבר של משפחתו בבית הקברות בכנסיית המשיח שבסלודה, וירג'יניה.

לקריאה נוספת

Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1654-1655

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנדרו ג'קסון מונטגיו בוויקישיתוף

אנדרו ג'קסון מונטגיו באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
אנדרו ג'קסון מונטגיו, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
אנדרכו ג'קסון מונטגיו באנציקלופדיה של וירג'יניה (באנגלית)
מסמכי אנדרו ג'קסון מונטגיו בספריית וירג'יניה (באנגלית)
אנדרו ג'קסון מונטגיו באתר The Political Graveyard (באנגלית)
אנדרו ג'קסון מונטגיו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)