אהרן מאיר מזי"א

ערך זה עוסק ברופא, בלשן ואיש ציבור ארץ-ישראלי. אם התכוונתם למחנך, ראו אהרון מזיא.

אהרן מאיר מזי"א

לידה	1858 מוהילב, האימפריה הרוסית
פטירה	1930 (בגיל 72 בערך) ירושלים, פלשתינה (א"י)
ענף מדעי	בלשנות, רפואה
מקום מגורים	האימפריה הרוסית, האימפריה הגרמנית, שווייץ, צרפת, ארץ ישראל המנדטורית
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
מקום לימודים	בית המדרש לרבנים בברלין
הערות	ונשיא ועד הלשון העברית בשנים 1926–1930
תרומות עיקריות
ממחדשי השפה העברית ונשיא ועד הלשון העברית

אהרן מאיר מַזְיֶ"א^[1] (פלך מוהילב, האימפריה הרוסית, י"א באלול תרי"ח 1858 (כעת בלארוס) - ירושלים, ארץ ישראל המנדטורית, ד' בטבת תר"ץ 1930) היה רופא, בלשן, איש ציבור, רב מוסמך, מהנדס ופרדסן. היה רופא מושבות הברון, ממחדשי השפה העברית ונשיא ועד הלשון העברית.

נולד בפלך מוהילב. התייתם מהוריו בגיל צעיר. בגיל 15 למד בישיבת מיר, וכונה "העילוי ממוהילב" בשל ידענותו המופלגת. עבר לברלין על מנת ללמוד בבית המדרש לרבנים מיסודו של עזריאל הילדסהיימר. שם הוסמך לרבנות (אף שמעולם לא כיהן כרב), והתקרב לתנועת ההשכלה היהודית. בנוסף למד שם לימודי חול. לאחר שנתיים בברלין, עבר לציריך, והתקבל שם ללימודים בפוליטכניקום (האוניברסיטה ההנדסית-הטכנית), אך עבר ללימודי רפואה, שאותם סיים ב-1887. לאחר שסיים את לימודי הרפואה, עבר לפריז כדי להתמחות ברפואת עיניים. באותה תקופה התקרב לציונות, והכין עצמו לעלייה לארץ ישראל.

בפריז הוצג בפני הברון רוטשילד, והודות לרקע שלו ברפואת עיניים, הוצעה לו משרת "רופא המושבות ביהודה" (ראשון לציון, פתח תקווה, עקרון וגדרה), שאחת הבעיות הגדולות בהן הייתה מחלת הגרענת.

מזי"א עלה לארץ ישראל ב-1889, והתיישב בראשון לציון. בנוסף על עבודתו כרופא, הוא חידש מילים בעברית, ובעיקר מילים רבות מן המילון הרפואי. למעשה הוא יצר את השפה הרפואית העברית. הוא הכיר והתיידד עם אליעזר בן-יהודה אשר העיד: "מנהגי בקביעת שמות למושגים מדעיים, בפרט בענייני המחלות והרפואות, להתייעץ עם ידידי ד"ר מזי"א שהוא בן-סמך לדבר הן מבחינת המדע והן מבחינת הלשון".

הוא שהציע להשתמש במשקל םַםֶּםֶת כמשקל המחלות, לפי פרשת תזריע-מצורע. "וכך המחלה שגורמת לאדמומיות העור נקראת מעתה אַדֶּמֶת (Rubella), המחלה שגורמת לגוון צהבהב בעיניים נקראה צַהֶבֶת (Hepatitis), מצב רפואי הגורם להצטברות לא תקינה של נוזלים בגוף כונה מעתה בַּצֶּקֶת (Edema) והמחלה הנגיפית שתוקפת כלבים משוטטים, נקראה מעתה כַּלֶּבֶת (Rabies)."^[2] ד"ר מזיא עמל לחנך את תושבי ארץ ישראל לשמירה על הגיינה כדי למנוע הדבקות במחלות. אחת המחלות השכיחות שנגרמו על ידי זיהום הייתה טרכומה, מחלת עיניים שד"ר מזיא נתן לה את שמה העברי 'גרענת', על שם לחמית העין של החולה שנראית מגורענת. שיפור בכללי ההיגיינה העלים מהארץ את המחלה שגרמה לעיוורון של רבים מהלוקים בה, אך שם המחלה נתקבע במילון העברי.^[3]

נוסף על עיסוקו ברפואה ובבלשנות, עסק מזי"א גם בפרדסנות. בין היתר נטע את הפרדס הראשון בפתח תקווה, שיכלל מתקנים חקלאיים, ונמנה עם מייסדי אגודת הפרדסנים "פרדס". הלך בדרכו חתנו, צבי איזקסון, לימים נשיא התאחדות האיכרים.

במשך שנים אחדות שימש רופא ראשי בבית החולים שער ציון ביפו.

בשנת 1902 עבר מזי"א לירושלים, והחל במפעל כתיבת המילון לרפואה ולמדעי הטבע, עבודת מחקר רחבת היקף שלא תמה בחייו, ונשלמה על ידי ד"ר שאול טשרניחובסקי. בביתו התארחו באופן קבוע חיים נחמן ביאליק, הרב קוק, אליעזר בן-יהודה ואחרים. בירושלים (1908 בקירוב) הקים עם הכומר והזואולוג הגרמני, ארנסט שמיץ, את החוג הראשון בארץ ישראל של דוברי השפה הבינלאומית אספרנטו.

היה בין מייסדיה של החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ב-1913^[4].

במלחמת העולם הראשונה נעצר בנו אליהו רוניא (רנה) מזי"א בבית אביו בירושלים בחשד לחברות במחתרת ניל"י. הוא סבל כשנה וחצי בכלא הטורקי בדמשק, עד שהצליח לברוח בהמולת סוף המלחמה וניסה להגיע לארץ ישראל. בדרכו חלה אנושות, ונפטר זמן קצר לאחר הגיעו ליפו, למרות מאמצי אביו להצילו.

בשנת 1923 היה חבר ב"ועד העיר ליהודי ירושלים"^[5].

משנת 1926 ועד מותו בשנת 1930 כיהן כנשיא ועד הלשון העברית.

בחג יום הולדתו השבעים אמר עליו חיים נחמן ביאליק:

זכה לחמש עטרות... עטרת חכמת הרפואה, עטרת הבלשנות, עטרת מהנדס, עטרת מעשים טובים בעבודתו הצבורית ועטרת ההוראה. עתה זכה לעטרה נוספה וחשובה, עטרת תפארת שיבה. אני כשלעצמי חושב את עטרת הבלשנות ליותר חשובה, כי "החיים והמות ביד הלשון", בלי לשון אין חכמה, אין תורה ואין רפואה.

— דברי ח"נ ביאליק ביובל ד"ר מזי"א^[6]

ד"ר מזי"א נפטר בן 72 ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. הותיר אחריו את רעייתו איגניה (אז'ני לפי מקור אחר^[7], ייתכן אַגְנִייָה במקור) לבית גוטמן ואת בתו מרגלית, שנישאה לצבי איזקסון.

לעריכת המילון לרפואה ולמדעי הטבע הוזמן להמשיך הרופא והמשורר שאול טשרניחובסקי, והמילון יצא לאור עם הקדמה מאת ביאליק.

באקדמיה ללשון העברית נפתח ב-1994 המכון לתולדות תחיית הלשון העברית על שם מזי"א (נסגר ב-2006), אשר עסק בחקר תולדות תחיית הלשון העברית בארץ ובתפוצות למן תקופת התחייה ולפניה ועד לייסוד מדינת ישראל על פי תעודות של ועד הלשון, והעביר הרצאות וימי עיון לחוקרים, למורים ולציבור הרחב.

ביתו בירושלים משמש שלוש קבוצות תיאטרון: תיאטרון פסיק, קבוצת התיאטרון הירושלמי ותיאטרון האינקובטור. ליד הבית קרוי רחוב על שמו.

בין ניניו נמנים המשורר מירון ח. איזקסון וכוכב הרשת יוחנן טווינה.

• ספר המונחים לרפואה ולמדעי הטבע: רומי-אנגלי-עברי בעריכת שאול טשרניחובסקי, מוציא לאור : מרגלית, ירושלים, תרצ"ד.^[8]
• מדרש הרפואה: כולל כל תורת הרפואה ושמירת הבריאות בתלמוד בבלי וירושלמי, מכילתא, ספרא, ספרי ותוספת, מדרשים וזוהר, דביר תרפ"ו-תרפ"ט

• נחום סלושץ, ד"ר אהרן מאיר מזי"א, פרשת חייו ופעולותיו, החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ירושלים, תרצ"ה
• סמדר ברק, חמש עטרות – ד"ר אהרון מאיר מזיא 'רופא הלשון העברית', יד בן צבי, 2013

• מירון ח. איזקסון, רופא השפה העברית הצופה
• מכון מזי"א
• דוד תדהר (עורך), "ד"ר אהרן מאיר מזי"א", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 805
• כרטיס הקבר של אהרן מאיר מזי"א, באתר הר הזיתים
• חמש עטרות
• אהרן מאיר מזי"א (אורכב 30.06.2016 בארכיון Wayback Machine), באתר האקדמיה ללשון העברית
• אהרן מאיר מזיא (1858-1930), דף שער בספרייה הלאומית