לדלג לתוכן

פנלופה קית'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פנלופה קית'
Penelope Keith
לידה 2 באפריל 1940 (בת 84)
סאטון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1959 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה של וובר דאגלס למשחק דרמטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דיים פנלופה קית', DBE, ‏DL (אנ') (באנגלית: Penelope Keith; נולדה בשם פנלופי אן קונסטנס הטפילד באנגלית: Penelope Anne Constance Hatfield; נולדה ב-2 באפריל 1940) היא שחקנית אנגלייה הידועה בעיקר מהופעותיה בקומדיות המצבים "החיים הטובים" ו"האצילות מחייבת". אחרי מותו של לורנס אוליבייה ב-1989 היא מונתה במקומו לנשיאת קרן הצדקה של השחקנים. בשנת 2014 הוענק לה תואר דיים מפקדת של מסדר האימפריה הבריטית (DBE) במסגרת הענקת התארים לשנה החדשה על תרומתה לאמנויות ועל פעילות הצדקה.[1]

ב-1963 הצטרפה קית' ללהקה השייקספירית המלכותית, וב-1976 זכתה בפרס אוליבייה להופעה הקומית הטובה ביותר על תפקידה במחזה "Donkeys' Years". שמה הפך להיות מוכר בכל בית כשהופיעה בתפקיד מרגו לידבטר בסיטקום "החיים הטובים" (1975–1978), עליו זכתה ב-1977 בפרס באפט"א לטלוויזיה להופעת הבידור הטובה ביותר. ב-1978 זכתה בפרס באפט"א לטלוויזיה לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה בעיבוד לטלוויזיה של הטרילוגיה "The Norman Conquests" מאת אלן אייקבורן. בשנים 1979–1981 כיכבה בתפקיד אודרי פורבס-המילטון בסיטקום "האצילות מחייבת", שמספר הצופים בה עלה על 20 מיליון. היא המשיכה לככב בסדרות קומיות נוספות בהן "Executive Stress" (מ-1986 עד 1988), "No Job for a Lady" (מ-1990 עד 1992) ו-"Next of Kin" (מ-1995 עד 1997). משנת 2000 היא מופיעה בעיקר בתיאטרון בתפקידים כמו מאדאם ארקטי במחזה "Blithe Spirit" (ב-2004) וליידי ברקנל במחזה "חשיבותה של רצינות" (2007).

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנלופה אן קונסטנס הטפילד נולדה בסאטון ב-1940.[2] אביה עזב את אמה, קוני, כשהייתה תינוקת, וקית' גדלה בקלקטון-און-סי ובקלפהאם.

אמנם היא לא גדלה במשפחה קתולית, אבל בגיל שש נשלחה קית' לפנימייה קתולית בסיפורד.[3] שם החלה להתעניין במשחק[2] ולעיתים קרובות הלכה עם אמה להצגות יומיות בווסט אנד. כשהייתה בת 8 התחתנה אמה בשנית, ופנלופה קיבלה את שם המשפחה של אביה החורג, קית'. היא לא התקבלה לבית הספר למשחק "Central School of Speech and Drama" בנימוק שהיא גבוהה מדי. עם זאת היא התקבלה ל"אקדמיית ובר דאגלס ל��מנות דרמטית" ולמדה שם שנתיים, ובערבים עבדה במלון הייד פארק.

את קריירת המשחק החלה קית' בהופעות בתיאטרון רפרטוארי ברחב�� הממלכה המאוחדת ושיחקה בין השאר בלינקולן, מנצ'סטר וסולסברי. המחזות הראשונים שבהם שיחקה היו "The Tunnel of Love", המחזמר "ג'יג'י" ו-"Flowering Cherry". ב-1963 הצטרפה ללהקה השייקספירית המלכותית בסטרטפורד וגם בתיאטרון אולדוויץ' בלונדון.[3]

תחילת הקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטלוויזיה החלה קית' להופיע בתוכניות כמו הסיטקום "The Army Game", הסדרה המשטרתית "Dixon of Dock Green", קומדיית המצבים "Wild, Wild Women" ובסדרה "הגומלים".[3] בשנות השבעים של המאה העשרים הופיעה במופע "מורקמב ווייז", בסרט "Ghost Story" ובסדרה "משפחת פאליסר". בקולנוע השתתפה בסרט "Every Home Should Have One", בקומדיות "Take a Girl Like You" ו-"Rentadick" ובדרמה "Penny Gold". ב-1967 שיחקה בתפקיד קטן בסרט "Carry On Doctor" אבל הסצנה בהשתתפותה קוצצה בעריכה.[3][4]

הופעתה הידועה ביותר בתיאטרון היא בתפקיד שרה במחזה "כיבושי נורמן" לצדו של ריצ'רד בריירס, מי שכיכב לצדה בסיטקום "החיים הטובים". קית' ובריירס הצטלמו במשך היום לסדרה "החיים הטובים" ובערב היו מופיעים יחד על הבמה בווסט אנד.[3]

הצלחה בטלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1975 זכתה קית' לפופולריות עם שידור הסיטקום "החיים הטובים" של ה-BBC. בפרק הראשון רק קולה נשמע, כי הדמות של מרגו לידבטר לא נראתה על המסך. אבל עם התקדמות הסדרה, תפקידה התרחב. ב-1977 זכתה קית' בפרס באפט"א לטלוויזיה להופעה הקומית הטובה ביותר על תפקיד זה.

מ-1979 עד 1981 שיחקה קית' בתפקיד אודרי פורבס-המילטון בסדרה הקומית "האצילות מחייבת". אחרי כן הופיעה בתפקיד ראשי בשישה סיטקומים נוספים והם: "Sweet Sixteen", ‏"Moving", ‏"Executive Stress", ‏"No Job for a Lady", ‏"Law and Disorder" ו-"Next of Kin". עוד כיכבה בעיבוד למחזה "Spider's Web" מאת אגאתה כריסטי. ב-1978 זכתה בפרס באפט"א לטלוויזיה לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה ב"כיבושי נורמן". ב-1982 כיכבה קית' בהפקה טלוויזיונית של המחזה "On Approval" מאת פרדריק לונסדייל (אנ'). ב-1988 הנחתה עונה של השעשועון "What's My Line?" ברשת ITV, בעקבות מותו של המנחה המקורי איימון אנדרוז. ב-1993 דיבב את המלכה אליסה בסדרה "ממלכת עכברי השן". ב-1998 השתתפה במיני-סדרה "Coming Home".

עבודות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קית' הופיעה בקביעות על במת התיאטרון במחזות קלאסיים ומודרניים. בין השאר שיחקה במחזות מאת שייקספיר, שו, שרידן, ויילד, רטיגן וקונגריב. היא שיחקה בתפקיד לוריין במחזה "Star Quality" מאת נואל קאוורד, וב-2004 גילמה את מאדאם ארקטי במחזה נוסף של קאוורד "Blithe Spirit" בתיאטרון סבוי. ב-2004 כיכבה קית' בתפקיד הראשי בעיבוד רדיופוני של ה-BBC של סדרת הרומנים "אגאתה רייסין" מאת מ. ס. ביטון (אנ'). שנתיים אחר כך הופיעה בפסטיבל צ'יצ'סטר בהופעת הבכורה של הקומדיה "Entertaining Angels" מאת ריצ'רד אוורט, שבה שיחקה גם בסיור הופעות.

ב-2007 שיחקה קית' בתפקיד ליידי ברקנל במחזה "חשיבותה של רצינות" בסיור הופעות ואחר כך בתיאטרון וודוויל בווסט אנד. היא הייתה הקריינית בפרסומות עבור החברות פימ'ס, לורפאק, טסקו והמפורסמת ביותר, של חברת עטי פארקר. ב-2012 כיכבה במחזה "Good Grief" מאת קית' וורטרסטון.

ב-1997 כיכבה בעיבוד הרדיופוני של הסדרה "האצילות מחייבת". ב-2003 הופיעה לצדה של ג'ון בראון בסרט הטלוויזיה "מרג'רי וגלדיס". ב-2007 כיכבה בפרק ספיישל לחג המולד של הסדרה "האצילות מחייבת".[5]

ב-2009 הגישה את התוכנית הדוקומנטרית "Penelope Keith and the Fast Lady" אודות דורותי לוויט Dorothy Levitt, נהגת חלוצה מהתקופה האדוארדית. ב-2011 הגישה תוכנית דוקומנטרית בשם "The Manor Reborn".[6][7]

מ-2014 היא מגישה את הסדרה "Hidden Villages" בערוץ More4 / ערוץ 4,[8] וביוני 2016 הגישה את התוכנית "פנלופה קית' בשירות הוד מלכותה" שוב עבור ערוץ 4.[9]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1978 התחתנה קית' עם רודני טימסון שהיה שוטר. הם הכירו כשהוא היה בתפקיד בתיאטרון צ'יצ'סטר והיא הופיעה שם. טימסון, שהוא צעיר ממנה בארבע שנים, היה נשוי פעמיים לפני כן. בני הזוג אימצו שני ילדים.[2]

קית' וטימסון חיים במילפורד שבמחוז סארי. מ-1990 היא נשיאת קרן הצדקה של השחקנים, תפקיד שקיבלה אחרי מותו של לורנס אוליבייה. היא גם נשיאה של קרן הנאמנות הלאומית בדרום מערב סארי.

ב-1989 הוענק לקית' תואר קצינת מסדר האימפריה הבריטית (OBE),[10] ב-2007 בחלוקת התארים של השנה החדשה קודמה לתואר מפקדת (CBE).[11]

בחלוקת התארים של שנת 2014 הוענק לה תואר דיים מפקדת של מסדר האימפריה הבריטית (DBE) על תרומתה בתחומי האומנות והצדקה.[12]

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה פרס קטגוריה עבור תוצאה
1976 פרס אוליבייה השחקנית הטובה ביותר במחזה חדש Donkey's Years מועמדות
פרס אוליבייה הופעה הטובה ביותר בקומדיה זכייה[13]
1977 פרס באפט"א לטלוויזיה השחקנית הטובה ביותר Private Lives מועמדות
פרס באפט"א לטלוויזיה הופעת הבידור הטובה ביותר החיים הטובים זכייה
1978 פרס באפט"א לטלוויזיה השחקנית הטובה ביותר The Norman Conquests / Saving it for Albie זכייה
פרס באפט"א לטלוויזיה הופעת הבידור הטובה ביותר מועמדות
1980 פרס באפט"א לטלוויזיה הופעת הבידור הטובה ביותר החיים הטובים / המופע של מורקמב ווייז מועמדות

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
1957 The Army Game סדרת טלוויזיה
1965 Dixon of Dock Green מיס נאש בפרק "A Fine Art"
1965 Front Page Story נערה מתה בפרק "Rupert"
1965 Six Shades of Black ליידי פנדורה ברוסטר בפרק "There Is a Happy Land"
1966 The Liars ליידי ויני סדרת טלוויזיה (פרק אחד)
1965–1966 Love Story הלן / המלצרית סדרת טלוויזיה (2 פרקים)
1966 אורלנדו Orlando מלצרית בפרק "Find the Lady"
1968 Wild, Wild Women דייזי בפרק פיילוט
1968 Secret Ceremony עוזרת במלון ללא קרדיט
1969 Take a Girl Like You גברת טורית
1965-1969 הגומלים The Avengers אודרי לונג /נני בראון / כלה סדרת טלוויזיה (3 פרקים)
1969 Thank You All Very Much אחות ללא קרדיט
1969 Hadleigh אנג'לה פרמטון בפרק "The Dinner Party"
1970 Every Home Should Have One לוטה פון גלבסטיין
1970–1972 קייט Kate ונדה פדבורי
1972 Rentadick כתבת
1973 פני גולד Penny Gold מיס הרטרידג'
1974 סיפור רפאים Ghost Story רמי
1974 משפחת פאליסר The Pallisers גברת היטאוויי
1976 Seven Nights in Japan גברת הולנדר
1976 Private Lives אמנדה פריין סרט טלוויזיה
1977 Cottage to Let פגי רודוויי בפרק "Saving It for Albie"
1977 כיבושי נורמן The Norman Conquests שרה מיני-סדרה
1975–1978 Good Neighbors מרגו לידבטר
1978 מהומה רבה על לא דבר Much Ado About Nothing ביאטריס סרט טלוויזיה
1980 Donkeys' Years נהגת סרט טלוויזיה
1981 Priest of Love דורותי ברט
1982 Spider's Web קלריסה היילשם-בראון
1983 Sweet Sixteen הלן ווקר / הלן מורגן
1983 Waters of the Moon הלן לנקסטר סרט טלוויזיה
1984 Hay Fever ג'ודית בליס סרט טלוויזיה
1985 Moving שרה גלדווין סדרת טלוויזיה
1984–1987 Tickle on the Tum דורה הנהגת סדרת טלוויזיה
1986–1988 Executive Stress קרוליין פילדינג סדרת טלוויזיה
1989–1992 אריק Woof! מיס רובסון
1990–1992 No Job for a Lady ג'ין פרייס סדרת טלוויזיה
1992 אלאדין Aladdin מאדאם דים סום דיבוב
1993 ממלכת עכברי השן Tales of the Tooth Fairies המלכה אליסה גרסה אנגלית; דיבוב
1993 La Treizième voiture הדודה טניה
1994 Law and Disorder פיליפה טרוי סדרת טלוויזיה
1995–1996 Next of Kin מגי סדרת טלוויזיה
1998 השיבה הביתה Coming Home הדודה לואיז מיני-סדרה
2003 מרג'רי וגלדיס Margery and Gladys מרג'רי הייווד סרט טלוויזיה
2006 The Secret Show ננה פו-פו בפרק "Commando Babies"
1979–2007 האצילות מחייבת To the Manor Born אודרי פורבס-המילטון / אודרי דברי
2013 תעלומה באחוזת פמברלי Death Comes to Pemberley ליידי קתרין דה ברג מיני-סדרה

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פנלופה קית' בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Penelope Keith made dame among showbiz New Year Honours, BBC
  2. ^ 1 2 3 "The Good Life of Penelope Keith". BBC. 29 בדצמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 4 5 Edge, Simon (26 באוקטובר 2007). "Return of Lady Penelope". Daily Express. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ "Carry On Online".
  5. ^ Roche, Elisa (25 באוקטובר 2007). "To the Manor Reborn". Daily Express. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Keith, Penelope "The Manor Reborn: Penelope Keith on the National Trust house which recreates different periods of English country living". BBC News. 14 בדצמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Penelope Keith hosts 'The Manor Reborn' at Avebury". BBC News. 6 באוגוסט 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ אתר למנויים בלבד Olivia Parker, ‏Penelope Keith: 'Westminster doesn't understand rural problems', The Telegraph, 3 September 2015
  9. ^ Graham, Alison. "Penelope Keith at Her Majesty's Service". www.radiotimes.com. The Radio Times. נבדק ב-12 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 51578. p. 10. 30 December 1988.
  11. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 58196. p. 8. 30 December 2006.
  12. ^ Staff (31 December 2013), "New Year's Honours: Lansbury and Keith become dames", BBC News; retrieved 17 March 2014.
  13. ^ "Previous Winners: Olivier Winners 1976". Olivier Awards. נבדק ב-1 במאי 2015. {{cite web}}: (עזרה)


זוכות פרס באפט"א לטלוויזיה לשחקנית הטובה ביותר
1952–1959 גוג'י וית'רס (1955) • וירג'יניה מקינה (1956) • רוזלי קראצ'לי (1957) • גוון ווטפורד (1959)
1960–1979 קתרין לייסי (1960) • בילי וייטלו (1961) • רות דאנינג (1962) • ברנדה ברוס (1963) • ויוויאן מרצ'נט (1964) • קתרין בלייק (1965) • גוון ווטפורד (1966) • ונסה רדגרייב (1967) • ג'ודי דנץ' (1968) • ונדי קרייג (1969) • מרגרט טייזאק (1970) • אנט קרוסבי (1971) • פטרישה הייז (1972) • בילי וייטלו (1973) • סיליה ג'ונסון (1974) • לי רמיק (1975) • אנט קרוסבי (1976) • שאן פיליפס (1977) • פנלופה קית' (1978) • פרנצ'סקה אניס (1979)
1980–1999 שריל קמפבל (1980) • פגי אשקרופט (1981) • ג'ודי דנץ' (1982) • בריל ריד (1983) • קוראל בראון (1984) • פגי אשקרופט (1985) • קלייר בלום (1986) • אנה מאסי (1987) • אמה תומפסון (1988) • ת'ורה הירד (1989) • דיאנה ריג (1990) • ג'רלדין מקיואן (1991) • הלן מירן (1992) • הלן מירן (1993) • הלן מירן (1994) • ג'ולייט אוברי (1995) • ג'ניפר אילי (1996) • ג'ינה מקי (1997) • דניאלה נרדיני (1998) • ת'ורה הירד (1999)
2000–היום ת'ורה הירד (2000) • ג'ודי דנץ' (2001) • ג'ולי וולטרס (2002) • ג'ולי וולטרס (2003) • ג'ולי וולטרס (2004) • אנמריה מרינקה (2005) • אנה מקסוול מרטין (2006) • ויקטוריה ווד (2007) • איילין אטקינס (2008) • אנה מקסוול מרטין (2009) • ג'ולי וולטרס (2010) • ויקי מק'קלור (2011) • אמילי ווטסון (2012) • שרידן סמית' (2013) • אוליביה קולמן (2014) • ג'ורג'ינה קמפבל (2015) • סוראן ג'ונס (2016) • שרה לנקשייר (2017) • מולי וינדזור (2018) • ג'ודי קומר (2019) • גלנדה ג'קסון (2020) • מיקיילה קול (2021) • ג'ודי קומר (2022) • קייט וינסלט (2023) • שרה לנקשייר (2024)
פרס אוליבייה להופעה הטובה ביותר בקומדיה
פנלופה קית' (1976) • דניס קווילי (1977) • איאן מקלן (1978) • בארי המפריז (1979) • בריל ריד (1980) • רואן אטקינסון (1981) • ג'פרי האצ'ינגס (1982) • גריף ריס ג'ונס (1983) • מורין ליפמן (1984) • מייקל גמבון (1985) • ביל פרייזר (1986) • ג'ון וודוויין (1987) • אלכס ג'נינגס (1988) • מייקל גמבון (1989/1990) • אלן קאמינג (1991) • דזמונד באריט (1992) • סיימון קאדל (1993) • גריף ריס ג'ונס (1994) • ניאל באגי (1995)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פנלופה_קית%27&oldid=38009490"