מרים רות

מרים רות

מרים רות תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	16 בפברואר 1910 נובה זמקי, האימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	13 בנובמבר 2005 (בגיל 95) שער הגולן, ישראל ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת מסריק, טיצ'רס קולג', הסיטי קולג' של ניו יורק, קולג' בנק סטריט לחינוך
שפות היצירה	עברית
יצירות בולטות	מעשה בחמישה בלונים הבית של יעל תירס חם
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (2002) פרס זאב לספרות ילדים ונוער (1991)

מרים רוֹת (צ'יורה עברי) (16 בפברואר 1910 – 13 בנובמבר 2005) הייתה סופרת ילדים עברייה, גננת ומחנכת ישראלית. נחשבת כחלוצה בתחום חקר ספרות הילדים העברית.^[1] זוכת פרס ביאליק ופרס זאב לספרות יפה.

נולדה בשם אנה מרים רות בעיירה נוֹבֶה זַמקי בממלכת הונגריה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (בתחומי סלובקיה של ימינו), במשפחה יהודית בת חמישה ילדים, בתם של הלה ויעקב רות. אביה שימש מנהל בית הספר היהודי בעיירה ואמה הייתה פעילה בקהילה היהודית. הוריה כינו אותה "צ'ורה". גדלה והתחנכה בעיירתה, הייתה פעילה בתנועת הנוער "השומר הצעיר" וסיימה את לימודיה התיכוניים בגימנסיה ההונגרית בעיירה. לאחר מכן נסעה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטת ברנו לתורת החינוך והמדעים.

בשנת 1931 עלתה לארץ ישראל. בארץ למדה בסמינר הקיבוצים ולתואר ראשון באוניברסיטה העברית. בהמשך למדה לתואר שני בחינוך במכללה לחינוך של ניו יורק. בשנת 1937 נמנתה עם מייסדי קיבוץ שער הגולן. בין המייסדים נמנה גם אחיה, יהודה רות, שעלה ארצה מספר חודשים אחריה. היא התגוררה בקיבוץ עד מותה, ושימשה בו כגננת הראשית. נישאה לפסח עברי (דויטש) (1908–1978),^[2] בן עיירתה, שהיה גם הוא פעיל בתנועה. לזוג נולדו שני בנים – אדם ויעקב – והם גידלו גם את איתן, בנו של פסח מאשתו הראשונה, לאה. אביה, אמה, שתי אחיותיה, ושתי אחייניותיה נשלחו לאושוויץ. ��ביה לקה בהתקף לב על הרכבת בדרך והושלך מן הרכבת, והשאר נרצחו באושוויץ.^[3]

במשך שנים נחשבה ל"גננת הראשית של הקיבוץ הארצי".^[4][5] היא עסקה בחינוך שנים ארוכות והכשירה מורות וגננות בסמינר הקיבוצים^[6] ובסמינר אורנים. בין ספרי הלימוד שכתבה: תורת הגן (1956),^[7] הילד ואתה (1958)^[8] וספרות לגיל הרך (1969). בשנות ה-50 כתבה בעל המשמר טורי עצות להורים בהם ייעצה, בין השאר, שלא לרכך לילדים אגדות כמו "כיפה אדומה", אלא לחשוף אותם אליהם בגיל המתאים במלוא מורכבותם,^[9] ושלא להתגאות בחוכמות ילדות של הילדים.^[10] המליצה על ספרי ילדים החושפים את הילדים לילדים מתרבויות אחרות ובכך מקרבים את השלום.^[11]

רות התפרסמה בעיקר כסופרת ילדים. היא החלה בכתיבה לילדים בגיל 60 בעידודם של בעלה והמאיירת אורה אייל, שנמנתה על תלמידותיה. רות יצרה כמה מן הספרים הנודעים ביותר לגיל הרך בספרות העברית החדשה, בהם ספרה הראשון "מעשה בחמישה בלונים", שהופיע לראשונה ב-1974, "הבית של יעל" ו"תירס חם". בסך הכול כתבה מעל לעשרים ספרים לילדים. ספרה האחרון "גברת חבית ועוד" יצא לאור כשנה לפני מותה ובו אוסף הרפתקאות המתרחשות בתקופת ילדותה.

בשנת 1978 זכתה בפרס אסתר רבינוביץ' על תרומתה לספרות הילדים. ב-1990 זכתה רות בפרס זאב על מפעל חיים, ובאותה השנה השיאה משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות.^[12] בשנת 1998 זכתה בפרס "אות החיוך" של יוניצ"ף על ספרה "מעשה בחמישה בלונים". בשנת 2002 הוכרזה ככלת פרס ביאליק לספרות. בשנת 1978 הייתה חברה בוועדת השופטים של פרס ישראל לספרות ילדים.^[13]

בנה של רות, האדריכל יעקב עברי, אייר שניים מספריה: "המעיל של סבתא" ו"נגיד ש". רות תרמה את אוסף ספרי הילדים הפרטי שלה, שכלל ספרים מהארץ ומהעולם, לספריית "אורנים".^[14] רות נפטרה בשנת 2005 והיא בת 95. היא נקברה בקיבוצה, שער הגולן. היא הייתה נשואה לפסח עברי עד מותו ב-1978. הייתה אם לשלושה בנים והותירה עשרות נכדים ונינים. נינתה עמית עברי היא אלופת ישראל בשחייה.

לאחר פטירתה הוקם במכללת אורנים מרכז לספרות ילדים שנקרא על שמה. המרכז מקיים מדי שנה יום עיון לזכרה.

• תורת הגן (1956)
• הילד ואתה (1958), איורים: חיים ברקני – ספר עזר להורים ומחנכים
• לפי הטף (1959) – לקט חרוזים
• ספרות לגיל הרך (1969)
• מעשה בחמישה בלונים (1974), איורים: אורה איל, ספרית פועלים (הספר בקטלוג ULI)
• מגפיים (1975), איורים: מיכל אפרת, הקיבוץ המאוחד (הספר בקטלוג ULI)
• הבית של יעל (1977), איורים: אורה אייל, ספרית פועלים – קורות ילדה המחפשת מקום פרטי לעצמה (הספר בקטלוג ULI)
• תירס חם (1978), איורים: אורה אייל, ספרית פועלים (הספר בקטלוג ULI)
• טבעת הקסמים (1980), איורים: שמואל כץ, ספרית פועלים (הספר בקטלוג ULI)
• המעיל של סבתא (1981), איורים: יעקב עברי, רשפים – איך סייע המעיל להעניק בריאות לילדה חולה (הספר בקטלוג ULI)
• זאתי (1984), איורים: אורה אייל, רשפים, תל אביב; (2009) אגם – על חיבתה של ילדה קטנה אל בובתה
• לעוף עם הרוח (1984), איורים: רות צרפתי, ספרית פועלים
• נגיד ש... (1985), איורים: יעקב עברי, עם עובד
• לשונות קטנים (עם מיריק שניר; 1987), איורים: שלומית זהר, שבא
• מעשה בעכבר (1988), איורים: הלה חבקין, ספריית פועלים – בעקבות מוטיב עממי
• אני אוהב לחפש (1990), איורים: אורה אייל, הקיבוץ המאוחד – סיפורו של ילד הנוטה לאבד את דבריו ונאלץ לחפשם
• פופוקטפטל (1990), איורים: שמואל כץ, ספרית פועלים
• תיק הציורים של אבא (1991), איורים: רואי עברי, ספרית פועלים
• איפה נבות? (1992), איורים: כריסטינה קדמון, ספרית פועלים
• שון לא רוצה לישון (1993), איורים: רואי עברי, מסדה – מעשה בילדה המסרבת ללכת למיטתה
• פודי הקיפוד (1994), איורים: ליאת צח-גרבר, ספרית פועלים
• הגשם מנגן על הכובע שלי (1995), איורים: חיים ברקני, אח – יצירות לשוניות של ילדים בגיל הרך ובגיל הגן
• הסוד של צופית (1996), איורים: רות צרפתי, ספרית פועלים – מעשה בילדה המטפסת על עץ
• זה קרה ביום סערה (1997), איורים: אורה אייל
• המלך דוגי (1997), איורים: ליאת צח-גרבר, ספרית פועלים – על הצלחתה של כלבה קטנה להוריד מהשלטון את הכלב הגדול והאכזר
• שבעה שודדים, שבעה פיהוקים וזקנה קטנה אחת (1999), איורים: הלה חבקין, ספרית פועלים
• יובל המבולבל (2000), איורים: יונת קציר-גולן, ספרית פועלים
• החתולים של סבתא נעמי (2002), איורים: הלה חבקין, ספרית פועלים
• גברת חבית ועוד (2005), עיבדה: עדנה קרמר, איורים: אבי כץ, ספרית פועלים – סיפור בעל רקע אוטוביוגרפי
• כאשר לדב התחשק לעוף (2008; יצא לאור לאחר מותה), איורים: אביגדור כהן, מודן

• עדנה קרמר (עורכת), שי למרים: על ספרי הילדים של מרים רות, אורנים: מכללת אורנים – המרכזיה הפדגוגית – המוקד לספרות ילדים, תש"ס 2000
• גבי אסם ורחל הרץ-לזרוביץ, "מרים (צ'ורה) רות, (1910–2005), בתוך: מעגלים של הדרה; סיפורן של אימהות החינוך הקיבוצי, יד טבנקין, 2111, עמ' 69–99

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מרים רות
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרים רות

• רשימת הפרסומים של מרים רות, בקטלוג הספרייה הלאומית
• מרים רות, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• מרים רות, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• מרים רות, באתר "דףדף"
• צ'יורה עברי (מרים רות), באתר קיבוץ שער הגולן
• דליה קרפל, אלילת הילדים, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2003
• שרית מקובר בליקוב, לקרוא לילד בשמו, ריאיון עם מרים רות ויהודה אטלס, באתר nrg‏, 17 ביוני 2005
• אלי אשכנזי, הסופרת מרים רות, כלת פרס ביאליק, מתה בגיל 95, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2005
• נפטרה מחברת "תירס חם", באתר nrg‏, 13 בנובמבר 2005
• לב ארן, מי לא מכיר את אופיר? הספד למשוררת אחרת, באתר "הגיל הרך"
• טל ניב, כאשר לדב התחשק לעוף, מרים רות, דוב עם כנפיים, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2008
• יהודה אטלס, פולקע הוא "בשר עם ידית", באתר הארץ, 29 במרץ 2007
• יותם שווימר, נפרדים מחמישה בלונים, באתר ynet, 28 בפברואר 2011
• מרכז מרים רות לספרות ילדים, באתר הספרייה ע"ש אברט, אורנים - המכללה האקדמית לחינוך
• עמית נאור, מאחורי הסיפורים הגדולים של מרים רות, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, נובמבר 2020
• מרים רות, דף שער בספרייה הלאומית
• מרים רות, בלקסיקון הספרות העברית החדשה