לדלג לתוכן

החבר'ה מהשכונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החבר'ה מהשכונה
Boyz n the Hood
כרזת הסרט באנגלית
כרזת הסרט באנגלית
בימוי ג'ון סינגלטון עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי סטיב ניקלסון
תסריט ג'ון סינגלטון עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה ברוס קאנון עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים קובה גודינג
אייס קיוב
לארי פישברן
מוריס צ'סטנאט
מוזיקה סטנלי קלארק עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום צ'ארלס מילס
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה סרטי קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה סרטי קולומביה
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 12 ביולי 1991
משך הקרנה 112 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט רומנטי, הוד פילם, סרט פשע, סיפור התבגרות, סרט נעורים, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות לוס אנג'לס, קליפורניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 6.5$ מיליון
הכנסות 57.5$ מיליון
הכנסות באתר מוג'ו boyznthehood
פרסים מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

החבר'ה מהשכונהאנגלית: Boyz n the Hood) הוא סרט דרמת נעורים אמריקאית משנת 1991 שנכתב ובוים על ידי ג'ון סינגלטון. הסרט צולם בלוס אנג'לס, קליפורניה מ-1 באוקטובר עד ל-28 בנובמבר 1990. הוא היה מועמד לפרסים כגון הבמאי הטוב ביותר והתסריט המקורי הטוב ביותר בטקס פרסי האקדמיה ה-64, ובזכותם הפך סינגלטון לבמאי הצעיר ביותר, שאי פעם היה מועמד לפרס הבמאי הטוב ביותר וכן האפרו-אמריקאי הראשון שאי פעם הועמד לפרס.

הסרט הוקרן באזור ה Un Certain Regard בפסטיבל הסרטים 'קאן' בשנת 1991.[1] בשנת 1992, ספריית הקונגרס בארצות הברית העריכה את הסרט כ'בעל חשיבות תרבותית, היסטורית או אסתטית' ובחרה לשמר אותו בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית.[2]

הסרט נפתח בשנת 1984 עם טריי סטילס בן ה-10, אשר גר עם אמו בשכונת ווטס בלוס אנג'לס. הוא מתואר בסצנה שמתרחשת בבית ספרו כילד חכם ובעל ידע, אך בעל נטייה לאלימות. אחרי התפרצות אלימה כלפי ילד אחד בכיתתו, אמו מחליטה שעליו לעבור לגור עם אביו כדי שיוכל ללמוד איך להיות "גבר". הוא עובר לגור עם אביו, ג'ייסון "פיוריוס" סטיילס, בשכונת קרנשואו בלוס אנג'לס, בהבטחת השווא שיוכל לחזור לחיות איתה יום אחד. בהתחלה טריי סולד מן המעבר, אך במהרה למד לאהוב לגור עם אביו ואף פוגש חברים ישנים, ביניהם דואו בוי וריקי - זוג אחים, וכריס.

העלילה קופצת שבע שנים לעתיד, כאשר טריי וחבריו בני 17 ונמצאים בסוף התיכון. הסצנה הראשונה ממקמת את כולם במנגל, שם שומעים על חייהם של חבריהם של טריי וטריי עצמו. חבריו של טריי מסמלים סטראוטיפים אפרו-אמריקאים שאפשר למצוא ביצירות רבות - דואו בוי חבר בכנופיה ואף ישב בית הסוהר לתקופה, ריקי אב צעיר ולא נשוי וכריס נמצא בכיסא גלגלים עקב פציעת ירייה. רק טריי הצליח להימנע מגורל שכזה בעזרת אביו, עובד בחנות בגדים בקניון, לומד בתיכון ואף מתכוון ללמוד בקולג' עם חברתו, ברנדי. למרות אהבתו הניכרת כלפיה, מערכת יחסם נתקלת בקשיים כאשר הוא רוצה לקיים יחסי מין אך היא מסרבת בשל אמונתה הקתולית אשר אוסרת על קיום יחסי מין חוץ לנישואין. חברו ריקי שואף להיות שחקן פוטבול וזוכה לריאיון עם מגייס של הקולג' USC בנוגע למלגה לקולג', אך המגייס אומר שעליו לעבור מבחני קבלה ואף לקבל בהם ציון גבוה כדי לזכות במלגה. לאחר מכן, פיוריוס לוקח את טריי וחבריו לשמוע נאום על הגזענות שקיימת בארצות הברית כלפי הפרו-אמריקאים אשר קורא להם לנקוט עמדה כנגד הדיכוי, שמתבטא לדוגמה בהפצת סמים בשכונות עוני אפרו-אמריקאיות והצבת חנויות אלכוהול רבות באותן שכונות.

לאחר מכן ישנו מקרה של ירי במירוץ מכוניות בעקבות התקלות בין הכנופיה שאליה שייך דואו בוי ובין כנופיה אויבת בשם הבלודס (הדמים). טריי וריקי עוזבים ונוסעי�� הביתה, אך בדרך שוטרים עוצרים אותם בצד הכביש בלי סיבה נראית לעין. אחד השוטרים, אפרו-אמריקאי אף הוא, תוקף את טריי ואף מטיח בו עלבונות על היותו שחור. אירוע זה מזעזע את טריי ומסעיר אותו, והוא נוסע לביתה של ברנדי. שם הוא בוכה ומביע את התסכול שלו בנוגע לצורה שבה למייחסים אליו בשל היותו אפרו-אמריקאי והגזענות שהוא חווה. אחרי ההתמוטטות שלו, הם מקיימים יחסי מין בפעם הראשונה.

ביום שלאחר מכן, כשריקי וטריי הולכים לחנות, חברי כנופיה של הבלודס מוצאים אותם ואורבים להם. טריי וריקי מנסים לברוח מהם, אך לא מצליחים ואחרי מרדף ברחבי השכונה מצליחים לירות בריקי. באותו הזמן דואו בוי ושאר החבורה רואים את המרדף ומנסים להגיע בזמן לעזור, אך לא מספיקים ומגיעים רק אחרי שריקי כבר מת. דואו בוי מחזיר את הגופה של ריקי לבית שלהם ובת זוגו של ריקי ואמא שלהם מתמוטטות לנוכח הגופה. מאוחר יותר באותו היום החבורה מתכננת לצאת למצוא את חברי הכנופיה שרצחו את ריקי ולנקום. טריי חוזר הביתה לקחת את האקדח של אבא שלו, אך פיוריוס עוצר אותו לפני שהוא מספיק לצאת. הוא מסכים לחזור לחדרו, אך משם בורח מהחלון ונכנס למכונית של דואו בוי. הם מתחילים לנסוע בחיפוש אחר חברי הכנופיה, אך טריי מתחרט ומחליט שאינו רוצה להיות חלק מתוכנית הנקמה. הוא יורד מהמכונית וחוזר הביתה, אך שאר החבורה ממשיכה בחיפוש. בסופו של דבר אחרי שעות של נסיעה הם מוצאים את הגברים שרצחו את ריקי, ודואו בוי יורה בהם למוות. בסצנת הסיום טריי ודואו בוי מדברים על המקרה, ודואו בוי אומר שהוא חושב שיבואו להרוג אותו כנקמה על כך שהרג את אותם גברים. בסיום הסרט עולות כתוביות, שבהן כתוב שדואו בוי אכן נרצח שבועיים אחר כך, אך שטריי הצליח לצאת מהשכונה והלך ללמוד באוניברסיטה באטלנטה.

נושא הגזענות בסרט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מנושאי הסרט הוא גזענות והיחס כלפי אפרו-אמריקאים בארצות הברית. הדגש הוא פחות על היחס של לבנים כלפי השחורים ויותר על היחס בתוך הקהילה השחורה. בנוסף יש תיאורים של גזענות משטרתית כלפי אפרו-אמריקאים, נושא שעלה לכותרות בזמן יצירת הסרט.

יחס של לבנים כלפי שחורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסצנה שבה פיוריוס לוקח את טריי וחבורתו לקומפטון לשמוע את הנאום על גזענות כלפי אפרו-אמריקאים, ישנם תיאורים של דיכוי, ניצול ואפליה של לבנים את השחורים. הנואם מסביר שהערך של השטחים בשכונות אפרו-אמריקאיות נמוך ואף ממשיך לרדת בגלל גזענות וניצול את שחורים, ומסביר גם כן את הסיבה לסמים מרובים, חנויות אלכוהול רבות וכלי נשק רבים שמוכנסים לשכונות עוני שחורות במטרות ניצול ורווח על חשבון אפרו-אמריקאים.

יחס של שחורים כלפי שחורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט, חוץ מתיאורים של גזענות של לבנים כלפי שחורים בצורה ישירה, ישנו דגש חזק על היחסים בתוך הקהילה האפרו-אמריקאית. ישנם תיאורים רבים של אלימות של גברים שחורים אחד כלפי השני. התייחסות זו מגיעה לשיאה כשריקי נרצח על ידי גברים שחורים אחרים, ולאחר מכן כשדואו בוי רוצח את אותם הגברים האפרו-אמריקאים, וכשהוא עצמו נרצח לאחר מכן על ידי חברי כנופיה של הגברים שאותם רצח שאפשר להניח שהם גם כן שחורים. פיוריוס מדבר על תופעה זו של אלימות ורצח של גברי אפרו-אמריקאים אחד כלפי השני, ואומר שזה נגרם עקב תפיסות גזעניות שיש לחברה הלבנה כלפי החברה האפרו-אמריקאית - תפיסה ששחורים הם אלימים, נחותים מבחינה מוסרית, מחשיבים פחות ערך לחיי אדם וכו' שנכפים גם כן על האפרו-אמריקאים עצמם וכתגובה לכך נוהגים לפי איך שהחברה הלבנה תופסת אותם וכופה עליהם לתפוס את עצמם.

גזענות משטרתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן כמה סצנות בסרט שבהן זוג שוטרים, אחד לבן ואחד שחור, באים באינטראקציה עם טריי. באופן מפתיע, זהו תמיד השוטר השחור שתוקף את ומעיר הערות גזעניות כלפי טריי ומי שאיתו. הסיבה לכך יכולה להיות משום שהוא גם כן תופס את כל האפרו-אמריקאים שחיים בשכונות עוני כנחותים, אלימים ולא מוסריים, בניגוד אליו השוטר האפרו-אמריקאי. זה גם ביטוי ליחס השלילי של אפרו-אמריקאים כלפי אפרו-אמריקאים אחרים.

צוות שחקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינגלטון כתב את הסרט בהתבסס על הסביבה שהוא גדל בה ואירועים שקרו לו או לאנשים שהוא הכיר. כשהוא ניסה להתקבל לבית ספר לקולנוע, אחת מהשאלות שנשאלו במבחן הייתה "לתאר 3 רעיונות לסרטים". אחד מהרעיונות של סינגלטון כתב היה סרט שנקרא "הקיץ של 84'", שלאחר מכן התפתח ל"החבר'ה מהשכונה".[3] סינגלטון שמר על התסריט שלו בקנאות, הוא התעקש שהוא יהיה האדם שיביים את הפרויקט. מאוחר יותר הוא הסביר בהקרנה רטרוספקטיבית של הסרט:

לא הייתה לי כוונה לתת למישהו מאיידהו או אנסינו לביים את הסרט.

ג'ון סינגלטון

התפקיד של Doughboy נכתב ספציפית בשביל אייס קיוב שסינגלטון פגש בזמן שהוא עבד כמתמחה ב The Arsenio Hall Show . סינגלטון טוען ששני השחקנים הראשיים האחרים, קובה גודינג ג'וניור ומוריס צ'סטנאט, לוהקו לסרט מפני שהם היו הראשונים שהגיעו לאודישנים. אף על פי שהיה ברשותו את אחת מקבוצות הראפ הכי מצליחות, N.W.A, זה, לפי סינגלטון, לא היה נקודת המכירה לסטודיו שלא הכיר אותם בכלל.

תגובות והשפעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר הסקירות 'עגבניות רקובות' נתן לסרט דירוג של 96% בהתבסס על 61 ביקורות וציון ממוצע של 8.3\10.[4] ב MetaCritic שמקציב דירוג משוכלל מתוך 100 ביקורות ממבקרים פופולריים, הסרט קיבל ציון ממוצע של 73 מתוך 100 בהתבסס על 18 ביקורות, ציון שמשמעותו היא 'ציוניים כלליים טובים'.[5]

השפעה תרבותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הוזכר בעבודות רבות אחרות, כולל עבודות על ידי לופה פיאסקו, Game ואייס קיוב בעצמו. ב-1994, צמד הדיג'יי Remarc and Lewi שמנגן בסגנון ה-Jungle האנגלי יצר שיר שנקרא 'ריקי'. השיר עצמו בנוי ממוזיקה שונה ששומעים במהלך הסרט, ספציפית בסצנה בה ריקי נהרג. השיר של אייס קיוב "Check Yo Self" גם מזכיר את הסרט.

ב-12 ביולי 2011 בתוכנית שלה שנקראת על שמה, מוניק חגגה 20 שנה לצאת הסרט החבר'ה מהשכונה עם הבמאי ג'ון סינגלטון, קובה גודינג ג'וניור, יו-יו ורג'ינה קינג.

בלהיט של וינס סטייפלס (Norf Norf (2016 מוזכרת הסצנה שבה ריקי נורה מאחור, כדי להראות כמה הסרט השפיע עליו ועל דרכו להצלחה.

פרסים ושבחים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס פרסי האוסקר ה-64 – הסרט היה מועמד לשתי קטגוריות ל־2 פרסי אוסקר- הבמאי הטוב ביותר והתסריט הטוב ביותר.

פרס ה־BMI למוזיקה וסרטים 1992- סטנלי קלארק זכה על המוזיקה שהוא כתב לסרט.

פרס NAACP Image 1993- הסרט זכה בקטגוריית הסרט הטוב ביותר.

פרס MTV לסרטים 1992- הסרט היה מועמד לסרט הטוב ביותר ולבמאי החדש הטוב ביותר וזכה בקטגוריית הבמאי החדש הטוב ביותר.

מחלקת שימור הסרטים הלאומיים 2002: בחרה לשמר את Boyz n the Hood

פרס מעגל המבקרים של ניו יורק: 1991- הסרט זכה בקטגוריית הבמאי החדש הטוב ביותר

חברת הסרט הפוליטי, ארצות הברית: 1992- הסרט זכה בקטגוריית חברת הסרט הפוליטי לשלום והיה מועמד בקטגוריות חברת הסרט הפוליטי לזכויות אדם וחברת הסרט הפוליטי לחשיפה.

גילדת הסופרים של אמריקה, ארצות הברית: 1992

הסרט הועמד בקטגוריית פרס גילדת הסופרים של אמריקה (מסך), התסריט הטוב ביותר שנכתב ישירות אל המסך, ג'ון סינגלטון

טקס פרסי אמנים צעירים: 1992 – הסרט זכה בקטגוריית ליהוק צוות השחקנים הצעיר הטוב ביותר[6]

ב-2007, החבר'ה בשכונה נבחר לרשימה 50 הסרטים שצריך לראות בחיים של ערוץ 4.

רשימה שהכין מכון הסרטים האמריקאי- רשימת 100 הסרטים של AFI לכבוד 100 שנה- מועמד

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ BOYZ N THE HOOD - Festival de Cannes, Festival de Cannes (באנגלית)
  2. ^ "Complete National Film Registry Listing - National Film Preservation Board". The Library of Congress (באנגלית). נבדק ב-2017-11-19.
  3. ^ "Talking 'Boyz N the Hood' with Its Director John Singleton". Vice (באנגלית). 2016-11-01. נבדק ב-2017-11-19.
  4. ^ Boyz n the Hood (באנגלית), נבדק ב-2017-11-19
  5. ^ Boyz n the Hood, נבדק ב-2017-11-19
  6. ^ Youngartistawards.org