תאוריית המוזיקה - מונחים

תאוריית המוזיקה היא תחום המחקר העוסק בהבטים המופשטים של המוזיקה: קצב, הרמוניה, מלודיה, מבנה ומרקם.

תאוריית המוזיקה היא חלק מתחום המוזיקולוגיה, הכולל בתוכו גם מחקר היסטורי, אנתרופולוגי, ופסיכולוגי של המוזיקה.

בערך זה מפורטים כל המושגים הידועים והענפים בתאוריית המוזיקה (או, לפחות, רובם המכריע) בצורה רחבה ושימושית.

ערך מורחב – תקופות במוזיקה המערבית

• מוזיקת ימי הביניים: (Medievals)

משך: 476–1450

• תקופת הרנסאנס: (Renaissance)

משך: 1450–1600

• תקופת הבארוק: (Baroque)

משך: 1600–1750

• התקופה הקלאסית: (Classical)

משך: 1740–1830

• התקופה הרומנטית: (Romantic)

משך: 1815–1910

• מוזיקה בתקופה המודרנית (20th Century)

• מוזיקה ערבית
• מוזיקה אנדלוסית
• מוזיקה יוונית
• מוזיקה ים תיכונית
• מוזיקה הודית
• ג'אז

• כלי מיתר: משפחה בה הצליל מופק על ידי מיתר רוטט. כמעט בכל כלי המיתר קיימים אמצעים להגברת הצליל, כשהשכיח ביותר הוא תיבת התהודה, הקיימת בכל הגיטרות וכלי הקשת (שאינם חשמליים).
  • כלי קשת: בהם קשת המועברת על המיתרים גורמת להפקת צליל. ניתן גם למרוט (pluck) על המיתרים בשיטה הנקראת פיציקטו (pizzicato; ע"ע).

• • • החלקים בכלי הקשת הם: 1. הצמרת – מסתיימת בצורה של "שבלול", צורה זו זהה בכל כלי הקשת (למעט ויולה דה גמבה שבה אין צורה קבועה לצמרת, וניתן לגלף גם צורות אחרות כגון פרצופים), ונועדה בעיקר בשביל היופי, אך גם היא משפיעה על טיב הצליל המופק מכלי הקשת. לכל כלי הקשת יש בצמרת מפתחות כיוון (ע"ע); 2. הצוואר – הצוואר עשוי משני חלקים אחד מהם הוא הגב – חתיכת עץ מחט לרוב מצופה בלק צורתה היא כמו חתך רדיוס של גליל וישנו השחיף זו חתיכה הנמצאת מעל הגב ועשויה מעץ שחור. על השחיף לוחצים בעזרת ארבע אצבעות, כשמאחור מניחים את האגודל. קיצור המיתרים, הנגרם כתוצאה מהלחיצה משנה את גובה הצליל; 3. הגוף – בקצה חלקו האחורי של הצוואר ישנה בליטה, והנגנים מנצלים אותה במעברי הפוזיציות. בסמוך לשקעים, ישנם שני חתכים המקבילים זה לזה הדומים לצורת S או f. החתכים גורמים לכך שהצליל יצא מתיבת התהודה אל חלל החדר. חתכים אלה נמצאים בכל כלי הקשת, והם הפכו לסימן היכר המאפיין את כלי הקשת. צורתם של החתכים השתנתה מעט לאורך ההיסטוריה.
      • בין כלי הקשת המוכרים ניתן למנות: כינור, ויולה, צ'לו, קונטרבס, קמנצ'ה.
  • כלי פריטה: בהם הנגן פורט על המיתרים באצבעותיו או באמצעות מפרט.
    • לכלי הפריטה שקיימים, יש יותר מ־3 מיתרים, ומשנים את גובה הצליל שלהם בעזרת האצבעות (ראו אצבוע). מיתרי הבס תמיד עבים, ומיתרי הסופרן דקים, ובחלק מכלי הפריטה גם קצרים. לכלי הפריטה ישנם מפתחות כיוון, מפתח לכל מיתר. בניגוד לכלי קשת, שבהם יש גם בורגי כיוון, בכלי הפריטה מכוונים את הצליל רק בעזרת מפתחות הכיוון משום שהמפתחות מסתובבים בקלות. מפתחות הכיוון של כלי הפריטה עשויים מתכת. המפתחות מחוברים למוט, שעליו מלופף המיתר, וכאשר מסובבים את המפתח, הוא משפיע על מתח המיתר.
      • בין כלי הפריטה המוכרים ניתן למנות: גיטרה, נבל, מנדולינה, קאנון ועוד.

• כלי מקלדת: משפחת כלי נגינה להם מערכת קלידים, אשר צריך ללחוץ עליהם כדי ליצור צליל.
  • כלי מקלדת בעלי מיתרים: בהם הקלידים גורמים להפעלת מערכת מנופים, שבסופה פטיש המקיש או מפרט הפורט על מיתר.
    • כלי מקלדת בעלי מיתרים מוכרים: פסנתר (בפסנתר כנף ניתן גם למרוט את המיתרים כדי ליצור אפקטים מיוחדים), צ'מבלו, וירג'ינל, קלאויקורד, ספינט.
  • כלי מקלדת של הקשה: דומים לכלי המיתר, אך הפטישים מקישים על גופים שאינם מיתרים, כמו פעמונים או מוטות מתכת.
    • כלי מקלדת הקשתיים מוכרים: צ'לסטה, קסילופון.
  • כלי מפוח: בהם הקלידים גורמים להזרמת אוויר דרך צינורות, פיות או ממברנות בגדלים שונים.
    • כלי מפוח מוכרים: אורגן (עוגב), הרמוניום, אקורדיון, מלודיקה.
  • כלים אלקטרוניים: בהם הקלידים שולחים אותות חשמליים, המעובדים על ידי מחשב המתרגם אותם לצלילים.
    • כלים אלקטרוניים מוכרים: סינתסייזר, אורגן חשמלי, פסנתר חשמלי.
• כלי נשיפה: מפיקים צליל כאשר נושפים בהם. האוויר הננשף אל תוך הכלי יוצר בו רטט וכך מופק הצליל. כלי נשיפה מוכרים: חמת חלילים.

• • כלי נשיפה ממתכת: הצליל שנוצר בכלי הנשיפה ממתכת מקורו בתדר העצמי של הכלי והאוברטונים שלו. כלומר בלי לשנות דבר בכלי עצמו ניתן להפיק מספר גדול של צלילים במרווחים משתנים בין צליל אחד לשני. את הצלילים בין הצלילים הללו ניתן לקבל בעזרת הכפתורים המעטים הקיימים בכלי. הפייה אינה יוצרת את הצליל כמו בכלי נשיפה מעץ אלא עוזרת לתאם בין השפתיים לכלי המגביר אותו ונותן לו את גוון הצליל. האוויר לא יוצא משום חור מאז שנכנס דרך הפייה ועד שיצא מהפעמון. בניגוד לכלי עץ בהם האוויר יוצא דרך חורים הנמצאים בגוף הכלי.
    • כלי נשיפה ממתכת מוכרים: ביוגל, קרן יער, חצוצרה, בריטון, טרומבון טובה, קורנית, מפוחית.
  • כלי נשיפה מעץ: לכלי העץ הרבה חורים לאורך כל הצינור המכוסים בכפתורים דמויי מכסים ומופעלים על ידי האצבעות. אחד ההבדלים בין כלי העץ לכלי המתכת הוא שבכלי העץ הצינור הוא ישר וארוך, ולא מסתלסל רבות כמו בכלי המתכת. חלק מהכלים הללו אמנם עשויים כיום ממתכת, אך פעם היו עשויים מעץ. כלי העץ מסווגים לפי הפייה שלהם, השונה מכלי הנשיפה ממתכת, מה שגורם לצלילם להיות רך במעט.
    • כלי נשיפה מעץ מוכרים: חליל, אבוב, בסון, קלרינט, חלילית, סקסופון.
• כלי הקשה: מפיקים צליל כאשר נוקשים עליהם.
  • כלי הקשה מוכרים: תופים, מצלתיים, קאסטאנייטה, טימפני, קסילופון.

• גשר: נמצא בין שני החתכים ועליו מונחים המיתרים. אצל כלי הקשת הגשר גבוה ומעוגל, כדי שהנגן יוכל לנגן על כל מיתר בנפרד, ובכלי פריטה כמו גיטרה הגשר שטוח. הגשר בעל צורה קבועה בכל כלי הקשת, והוא לא מודבק לכלי, אלא מוחזק באמצעות הלחץ הרב של המיתרים המתוחים – כ־50 קילו. הגשר עשוי עץ ומונח בצורה אנכית לכלי. את הגשר לא מורחים בלכה, כמו את שאר הכלי, משום שתפקידו הנוסף של הגשר הוא להעביר רטט לגוף הכלי, ולכן הוא צריך להיות מונח כשכל בסיסו בא במגע עם הכלי. משום שאינו מצופה לכה, הגשר מתבלה מהר יותר משאר הכלי ומחליפים אותו מדי כמה שנים. על הגשר ישנם ארבעה חתכים דקים שעליהם משעינים את המיתרים. החתכים מקבעים את המיתרים למקומם. מיקומו של הגשר קבוע, על תיבת התהודה ישנם שני "חצים" קטנים, ביניהם יש לשים את הגשר. לשם הדיוק שבהפקת הצליל, חשוב שהגשר ימוקם במרכז הכלי.
• חורי הוצאת רוק: כאשר נושפים לתוך הכלי עובר גם רוק, רוק זה חוסם את הצינור ומונע מהאוויר לנוע בחופשיות ובכך יוצר צליל מעוות. על כל כלי המתכת יש מספר חורים (בדרך כלל שניים) המכוסים בכפתורים דמויי מנוף הנלחצים בעזרת האצבעות. כדי להוציא את הרוק מתוך הכלי, הנגן לוחץ על אחד הכפתורים האלו ונושף לתוך הפייה.
• מפתחות כיוון: בעזרתם מותחים את המיתרים על מנת לשנות את גובה הצליל המופק מהם. הם לא מחוברים לצמרת הכלי (כמו בגיטרה, למשל), אלא תפוסים לצמרת הכלי בעזרת לחץ. כאשר מסובבים את המפתחות, המוט מסתובב ומביא למתיחת המיתר ולהרפייתו. כך ניתן לשלוט על גובה הצליל.
• מִשְחָל: המיתרים מסתיימים בחלק הנקרא מִשְחָל, שהוא תוספת לכלי הקשת, המתוח בעזרת פלסטיק אל תחתית הכלי. חלק זה צר בתחתיתו, והולך ומתרחב, ובמעלהו ישנם 4 ברגים, 'בורגי הכיוון' עליהם מלופפים המיתרים. ברגים אלה עוזרים לכיוון המדויק של הצליל, בחלקיקי־הטון. יש הסבורים כי המשחל משפר את הצליל המופק מכלי הקשת, ויש החולקים עליהם וטוענים כי המשחל פוגע בצליל.
• עמעם: סוג של משקיט שאפשר לחבר לכלי נגינה במטרה לשנות את חוזק וגוון הצליל.
• פייה: פייה היא החלק שדרכו נושפים. ברוב כלי המתכת יש פייה הניתנת להסרה. ישנם גדלים, צורות וסגנונות שונים של פיות, המתאימים לפעמים לכלי מתכת שונים. לחצוצרה מתאים בדרך כלל פית בצורת ספל, בעוד שלקרן היער מתאימה פייה משולשת.
• פעמון: משמש בדומה לתיבת תהודה בכלי מיתר. לכל כלי מתכת יש גודל פעמון אחר. בדרך כלל, ככל שהפעמון קטן יותר, כך מנעד הצלילים יותר גבוה. הטובה בעלת הפעמון הגדול ביותר והחצוצרה בעלת הפעמון הקטן ביותר וכך גם מנעדם.
• פְרוֹש: (גרמנית: צפרדע, בגלל צורתו) נמצא בקצה הימני של הקשת, והוא תורם למשקלה של הקשת. הפרוש משמש גם לאחיזת הקשת בידו הימנית של הנגן.
• צבע: רוב כלי המתכת צבועים בצבע דמוי זהב, כלי המתכת הנחשבים יקרים ואכותיים יותר צבועים בכסף. ישנם גם כלי מתכת הצבועים בצבעי מתכת פשוטים שונים ומשונים, כמו כחול, אדום, שחור וירוק, הם נחשבים זולים יחסית ופחות איכותיים.
• צינור: בכל כלי המתכת, בין הפייה לפעמון ישנו צינור המוביל את האוויר, ככל שהאורך הכולל של הצינור גדול יותר כך הצליל נמוך יותר ולהפך. בטובה האורך הכולל של הצינור הוא הגדול ביותר מכל כלי המתכת, וצלילה של הטובה נמוך מאוד. הצינור בכלי המתכת אינו עקבי. כלומר, הוא אינו באותו קוטר בכולו, הצינור מתחיל בפייה בקוטר קטן, ומתרחב עד הפעמון.
• צינורות כיוון: בדומה לחלקת של הטרומבון, לכל כלי המתכת יש צינורות כיוון, המאפשרים לכוון את אורך הצינור הכולל ובכך לכוון את גובה הצליל בחלקי הטון. לכל כלי מתכת יש מספר צינורות כיוון, אחד ראשי – המשמש לכיוון הכללי וכמה משניים המשמשים לכוון את הכלי בזמן הנגינה. על צינורות הכיוון המשניים יש בדרך כלל טבעת או חצי טבעת שבה מכניסים את האצבע כדי לכוון את הצינור בזמן הנגינה.

• קשת: כלי שבעזרתו מנגנים על כלי קשת. איננו יודעים מתי התחילו להשתמש בקשתות כדי להפיק צלילים ממיתרים מתוחים, אך ללא ספק מדובר בפרקטיקה קדומה, והיא קיימת בתרבויות עתיקות רבות סביב העולם. הקשתות המוקדמות ביותר היו דומות לקשתות ציד, וייתכן מאוד שאותה הקשת שימשה לשתי המטרות. הקשת המשמשת היום לנגינה בכלי קשת מערביים מקורה במאה ה־19, והיא פיתוח של קשתות מוקדמות יותר. כיום עשויה הקשת מעץ גמיש, בקשתות מקצועיות – מעץ הפרנמבוקו, עליו רצועה של שיער זנב סוס. בכל אופן, קשתות מתקופות אחרות ותרבויות אחרות בנויות ממגוון רחב של חומרים אחרים.
• תיבת תהודה: מתחילה מתחת לצוואר ותפקידה להגביר את הצליל ולהוסיף נפח בצליל. בכינור, למשל, תיבת התהודה קטנה ולכן הצליל המופק פחות עמוק, ולעומת זאת לקונטרבס יש תיבת תהודה ענקית, ולכן צלילו עמוק יותר, ישנן עוד תוספות לכלים שמאזנות הבדל זה. לתיבת התהודה יש שוליים הבולטים החוצה לכל אורך תיבת התהודה, ומחזקים את הכלי כדי שלא יתפרק.

• גובה הצליל: התדר הבסיסי של גל הקול שמפיק כלי נגינה (שאר התדרים הם כפולות שלמות של התדר הבסיסי)
• חמשה (staff): חמשה היא מערכת של חמישה קווים אופקיים מקבילים, הרחוקים מרחק שווה זה מזה, שעליהם רושמים את התווים. ניתן לרשום תווים על הקווים או ביניהם. גובה התו על גבי החמשה מצביע על גובהו יחסית לשאר הצלילים בחמשה.
  • אם רוצים לסמן תו בגובה הנמוך יותר מהקו התחתון של החמשה, או גבוה יותר מהקו העליון של החמשה, ניתן להרחיב את החמשה לאותו תו ספציפי, ולהוסיף לו קווים צרים, הנקראים קווי עזר.
• טון: הביטוי לגובה או תדירות הצליל.
• מפתח: סימן הגובה של הצלילים, תמיד רשום ראשון על החמשה, לפני כל הסימנים כמו המשקל, וסימני ההֵיתֶק (במולים או דיאזים), ורשום לאורך כל השורות.
  • מפתח סול: המפתח הגבוה ביותר שקיים. מפתח סול הוא המפתח הפופולרי ביותר בשימוש; משתמשים בו לכלים גבוהים, ומשום שמספר הכלים הגבוהים גדול יחסית, כך גם יותר כלים משתמשים במפתח סול. מקומו של התו סול בעיגול שבאמצע.
  • מפתח פה: במפתח זה משתמשים בצלילים הנמוכים יותר. מקומו של התו פה בין הנקודות שהוא מסמן.
  • מפתח דו אלט: מפתח דו אלט נחשב למפתח האמצעי במוזיקה, שהוא בין מפתח פה הנמוך, לבין מפתח סול הגבוה, והוא גם מקביל לקול האלט. במפתח דו משתמשים בויולה, למשל. בניגוד למפתחות סול ופה, שמקומם על החמשה קבוע ובלתי משתנה, מפתח דו נייד ואפשר להציבו על כל קו של החמשה. הקו שעובר בין שני חלקי המפתח קובע היכן יימצא הצליל דו.
  • מפתח דו טנור: מפתח דו טנור מקביל לקול הטנור, ועל כך גם שמו. מפתח זה נחוץ לכלים הנמוכים, ומאפשר נוחות קריאה, משתמשים בו בצ'לו, למשל לצלילים האמצעיים.
  • מפתח טבעי (נייטרלי): משמש לכלי נגינה חסרי מנעד, כדוגמת כלי הקשה. כל שורה יכולה לייצג כלי מסוים בתוך סט, כמו מערכת תופים. בתמונה למטה נמצאים שני סגנונות של אותו מפתח.

מפתח סול	מפתח פה	מפתח דו	מפתח טבעי

• סולם מוזיקלי: רצף תווים בעל סדר ספציפי, כאשר בין כל תו ישנו מרווח מוזיקלי
  • מודוס – סולם עתיק, בעבר עשו במודוסים שימוש נרחב אך עם הזמן הוא פחת.
  • סולם דיאטוני – סולם המשתמש רק בחלק מהתווים האפשריים במוזיקה המערבית.
  • סולם טונים שלמים – סולם המורכב ממרווחים של טון בין כל צליל.
  • סולם כרומטי – סולם מוזיקלי שהמרווח בין כל צליל לצליל בו הוא של חצי טון.
  • סולם מוקטן – סולם שמורכב משמונה צלילים ואינו מושך לטוניקה מסוימת.
  • סולם מז'ורי – אחד מהסולמות הדיאטוניים אשר מקורם במוזיקה מערבית.
  • סולם מינורי – אחד משני סוגי הסולמות העיקריים במוזיקה מערבית קלאסית.
  • סולם פנטטוני – סולם או מודוס מוזיקלי המורכב מחמישה (=פנטה ביוונית) צלילים באוקטבה. זהו הסולם הבסיסי המשמש בבלוז וברוק.
  • מקאם - מעין סולם המשמש כמבנה במוזיקה הערבית.
  • נובה - כמו מקאם רק במוזיקה האנדלוסית.
• תו מוזיקלי: גורם המסמן את גובה הצליל המוסכם המשויך לו. המוזיקה המערבית משתמשת בשבעה סימוני תווים (דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי) וביכולת להגביהם או להנמיכם בחצאי טונים (על ידי הסימן # לדיאז להגבהה וסימן b לבמול להנמכה)
• תיבה: מעין יחידת מידה בסיסית במוזיקה. על פי יחידה זו מתחלקות בקביעות יצירות מוזיקליות. התיבה משמשת בעיקר לנוחיות המבצע והמלחין לשם התמצאות בחלקי היצירה. אך גם להדגשת התו הראשון בכל תיבה. בכל תיבה סך קבוע של משכי זמן, הנקבע על ידי המלחין. לרוב, מצוין משכה של תיבה בתחילת היצירה, לאחר סימני ההיתק שבמפתח. על כל שינוי במשכה הקבוע של תיבה מודיע המלחין מראש.

• מלודיה: קו מנגינה, להבדיל מהרמוניה שהיא הליווי.
• הרמוניה: חיבור בין שניים או יותר צלילים בו זמנית או ברצף מסוים שנועד בדרך כלל להתווסף למנגינה כליווי.
  • הומופוניה: שני קולות או יותר שנעים בקו מלודי אחד
  • מונופוניה: הימצאותו של קול בודד, או קול מלודי אחד עם ליווי הרמוני
  • פוליפוניה: הימצאותם של שני קולות או יותר בו־זמנית, כשלכל קול יכולה להיות עצמאות ריתמית ומלודית.
  • סולו: נגינה של קול בודד, עם או בלי ליווי.
  • סולי: נגינה של סקציה.
  • דואט: נגינה של שני קולות בו זמנית.
  • טריו: נגינה של שלושה קולות בו זמנית.
  • טוטי: כאשר כל הכלים מנגנים יחדיו.
  • הירמון – פעולה במוזיקה, ובה לוקחים מנגינה, ומוסיפים לה הרמוניה.
• אוניסון: כשקבוצת כלים מנגנת את אותם התווים, בדיוק באותו הקצב ובדיוק באותו זמן.
• תזמור: הדרך שבה הצלילים שביצירה מוזיקלית מחולקים בין כלי הנגינה השונים.

המושג "מרווח" מייצג את היחס בגובה בין שני צלילים.

ישנם מספר סוגי מרווחים:

• פרימה: מרווח הכולל דרגה אחת ו־0 טונים. פרימה היא מרווח קונסוננטי מושלם.
• סקונדה: ישנם שני סוגי סקונדות; סקונדה קטנה – מרווח הכולל שתי דרגות וחצי טון. סקונדה גדולה – מרווח הכולל שתי דרגות וטון אחד.
• טרצה: ישנם שני סוגי טרצות: טרצה קטנה – מרווח הכולל שלוש דרגות ו־1.5 טונים. טרצה גדולה – מרווח הכולל שלוש דרגות ושני טונים.
• קוורטה: מרווח זך הכולל ארבע דרגות ו־2.5 טונים. קוורטה היא מרווח קונסוננטי מושלם.
• טריטון: מרווח הכולל 3 טונים שלמים, שווה-ערך לקוורטה מוגדלת או קווינטה מוקטנת. טריטון הוא מרווח דיסוננטי, הדורש פתרון.
• קווינטה: מרווח זך הכולל חמש דרגות ו־3.5 טונים. קווינטה היא מרווח קונסוננטי מושלם
• סקסטה: ישנם שני סוגי של סקסטות; סקסטה קטנה – מרווח הכולל שש דרגות וארבעה טונים. סקסטה גדולה – מרווח הכולל שש דרגות ו־4.5 טונים.
• ספטימה: ישנם שני סוגי ספטימות; ספטימה קטנה – מרווח הכולל שבע דרגות וחמישה טונים. ספטימה גדולה – מרווח הכולל שבע דרגות ו־5.5 טונים.
• אוקטבה: מרווח זך הכולל שמונה דרגות וששה טונים. אוקטבה היא מרווח קונסוננטי מושלם.

ביצוע מוזיקה הוא נגינה או שירה של מוזיקה, לרוב בפני קהל כלשהו או ציוד הקלטה. לביצוע מוזיקה כלית נדרשים כלי נגינה בהרכבים מוזיקליים שונים, מכלי בודד (סולו), דרך הרכב קאמרי עד תזמורת סימפונית מלאה. תיאור כלי הנגינה מופיע בפירוט בערכים של כל כלי בנפרד. בעידן המודרני גם המחשב יכול לשמש ככלי נגינה או כמבצע. לביצוע מוזיקה קולית, נדרשים קולות אנושיים, לרוב זמרים, בהרכבים שונים, מזמר אחד (סולן), דרך הרכב זמרים קאמרי ועד מקהלה גדולה או תזמורתית.

מוזיקה כתובה במבנים מוזיקליים שונים, החל ביצירות לכלי סולו (לדוגמה, סונאטה) או לקול יחיד, עם ליווי או בלעדיו (לדוגמה, ליד) דרך מוזיקה קאמרית לסוגיה עד לסימפוניה וקונצ'רטו או אופרה ואורטוריה, הכוללות גם מקהלה. סוגי הצורות המוזיקליות מופיעים בקטגוריה:מבנים מוזיקליים ובקטגוריה:צורות מוזיקליות.

מילון מונחים מקיף זה מכיל את כל (או, לפחות, רובם המכריע) המונחים הקשורים בהוראות ביצוע, עוצמה, מקצב וכדומה.

• a, à (צרפתית) – "ל־", "ב־", "בשביל", "בסגנון של"
• a battuta – חזרה לטמפו הקודם אחרי קטע חופשי ad libitum
• aber – "אבר" (גרמנית) – "אבל"
• a cappella – "א־קאפלה" – במקרה של מוזיקה קולית, ללא ליווי של כלי נגינה
• accelerando "אצ'לרנדו" – האצה הדרגתית של הקצב.
• accentato – "אצ'נטאטו" – בהדגשה
• accompagnato – "אקומפניאטו" – מלווה
• adagietto – "אדאג'טו" – באיטיות, בין אדאג'ו ללנטו.
• adagio – "אדאג'ו" – איטי
• adagissimo – "אדאג'יסימו" – איטי מאוד
• addolorato – "אדולוראטו" ביגון, מתוך עצבות, בשל צער.
• affettuoso – "אפטואוזו" – בעדינות, בחיבה, באהבה
• adirato – בזעף, שוצף וקוצף
• ad libitum – "אד ליביטום" – על פי רצון, כרצונך. זוהי הוראה המתייחסת למבצע בין אם מנצח או סולן, כי הבחירה ניתנת בידיו לסטות מהטמפו שנקבע; לנגן או לשמוט את הקטע בין אם קול או כלי נגינה; לנגן או לשמוט פרק שלם ביצירה או לנגן קדנצה במקום שסומן על פי רצון המבצע.
• affrettando – "אפרטאנדו" – בחיפזון, במהירות גדלה והולכת
• agile – "אג'ילה" – בזריזות
• agitato – "אג'יטאטו" – מוסער, משולהב, בהתרגשות
• al,‏ alla – "אל ה־", "בעניין ה־" (al לפני פעלים מגוף זכר, alla לפני נקבה)
• alcuna או Alcuni – "אלקונה" או "אלקוני" – במקצת.
• al fine – "אל פינה" – עד לסיום או עד הסוף. בעיקר נקשר מונח זה לביטוי: דה קאפו, מההתחלה ועד הסוף.
• alla breve – "אלה ברווה" – שני חצאי טון בתיבה המהירים יותר מארבעה רבעי טון 2/2.
• alla marcia – "אלה מרצ'ה" – בסגנון מרש, שיר לכת
• allargando – "אלארגאנדו" – מתרחב, נהיה איטי יותר
• allegretto – "אלגרטו" – מהיר אך לא ביותר
• allegro – "אלגרו" – במהירות, שמח, עליז.
• als – "אלס" (גרמנית) – "מ־"
• altissimo – "אלטיסימו" – גבוה מאוד
• amabile – "אמאבילה" – חביב, נעים
• amoroso – "אמורוזו" – מבטא אהבה
• andante – "אנדנטה" – בקצב הליכה
• andantino – "אנדנטינו" – מעט מהיר יותר מאנדנטה
• anima – "אנימה" – בחדוות התעוררות.
• animato – "אנימאטו" – לעודד, מעודד, בדרך כלל עם שהטמפו מואץ.
• animoso – "אנימוזו" – באומץ לב, בתעוזה.
• antiphon – "אנטיפון" – מוזיקה ליטורגית לשתי מקהלות או לסולן מול מקהלה
• apaisé – "אפאזה" (צרפתית) – רגוע
• a piacere – "א פייאצ'רה" – כרצונך; מצביע על כך שהנגן לא חייב לציית להוראות באדיקות. הוראה זו ניתנת בעיקרה לסולנים המנגנים על כלי מיתר, כלי נשיפה שונים וקולות האדם. בנגינה על פסנתר, הן סולו והן חלק מקונצ'רטו ואף בפרטיטורה ליצירה תזמורתית נכתבת ההוראה: אד ליביטום
• appassionato – "אפאסיונאטו" – בתשוקה, בהתלהטות הרגש.
• appoggiatura – "אפוג'אטורה" – סמיך; תו קישוט הנשען על התו שאחריו ותופס מעט מהמשקל הקצבי שלו
• a prima vista – "פרימה ויסטה" – "קריאה ראשונה", קריאה מהדף, נגינה בקריאה מהירה
• aria di sortita - "אריה די סורטיטה", אריית יציאה - האריה הראשונה של הזמר/ת ביציאה אל הבמה.
• arietta – "ארייטה" – אריה קצרה
• arioso – "אריוזו" – שירתי
• arpeggio – "ארפג'ו" – מילולית: כמו נבל. אקורד שצליליו אינם מנוגנים בו־זמנית אלא בזה אחר זה (מהנמוך לגבוה). ארפג'ים הם גם תבניות ליווי.
• arco – "ארקו" – מנוגן בקשת, ההפך מפיציקטו; נוגע לכלי קשת
• assai – "אסאיי" – "מאוד"
• assez – אָסֶז" (צרפתית) – מספיק, די והותר; לעיתים בעל משמעות זהה ל־assai
• a tempo – "א־טמפו" – "בקצב"; מצביע על כך שהנגן צריך לחזור אל הקצב המקורי של היצירה (לדוגמה, לאחר אצ'לרנדו או ריטרדנדו); נמצא גם בשילוב עם מונחים כגון a tempo giusto ("א־טמפו ג'וסטו" – בזמן המדויק) או a tempo di menuetto ("א־טמפו די מנואטו" – בקצב המינואט)
• attacca – "אטאקה" – מילולית: התקפה. הוראה בסוף פרק למעבר מיידי אל הפרק הבא ללא הפסקה או עצירה
• auftakt – "אאופטאקט" (גרמנית) – קַדְמָה, יחידה מטרית על הפעמה הקלה, הלא־מודגשת, בסוף תיבה, הנמשכת אל הפעמה הכבדה של התיבה הבאה.
• Ausdruck – "אאוסדרוק" (גרמנית) – הבעה
• ausdrucksvoll – "אאוסדרוקספול" (גרמנית) – בהבעה
• avec – "אוֳק" (צרפתית) – "עם"

• barbaro – "ברברו" – ברברי
• basso continuo – באסו קונטינואו – בס המנוגן ברציפות לאורך יצירה כדי ליצור מבנה מוזיקלי; שימש בעיקר בתקופת הבארוק
• beat – "ביט" – 1. פעמה, הקצב המבוטא, 2. תו יחיד המבטא את הקצב
• bellicoso – "בליקוזו" – "לוחמני", אגרסיבי
• ben – "בן" – "כראוי" (כמו ב־ben marcato, מסומן כראוי)
• bewegt – "בֵוֶגט" (גרמנית) – מונע, מומהר
• bis – "ביס" – שוב, קריאה להדרן
• bisbigliando – "ביזביליאנדו" – "לוחש"; אפקט משולש מיוחד בנבל בו חוזרים במהירות על אותו תו בשקט
• bocca chiusa – "בוקה קיוזה" – בפה סגור
• brillante – "בריליאנטה" – בהברקה, עם ניצוץ
• brio – "בריו" – בהתלהבות; בדרך כלל con brio (ראו למטה)
• brioso – "בריוזו" – con brio – בעוצמה, בלהט
• broken chord – אקורד שבור, ראו arpeggio
• bruscamente – "ברוסקאמנטה" – בגסות

• calando "קאלאנדו" – מנמיך; מואט ומוחלש בו בזמן, שילוב בין דימינואנדו לריטרדנדו
• cambiare – "קאמביארה" – לשנות; כל שינוי שהוא, כגון בכלי נגינה
• cantabile "קנטאבילה" – שירתי
• capo – "קאפו" – מילולית: ראש. התחלה
• capriccioso – "קפריצ'וזו" – קפריזי, גחמני
• cédez – "סֵדֵז" (צרפתית) – להמעיט
• cesura "סֳזוּרָה" – או caesura (מקור לטיני) – הפסקה לנשימה, בעברית: פסק
• chiuso – "קיוזו" – "סגור", קורא לנגן קרן יער לסגור את פתחה
• coda – "קודה" מילולית: זנב. קטע הסוגר את החלק
• codetta – קודה קצרה (ראה אחרון)
• col,‏ colla "קוֹל" – "עם ה־" (col לפני פועל בגוף זכר, colla לפני נקבה; ראו את הבא לדוגמה)
• col legno – "קול לניו" "עם העץ"; נגינה על מיתרי כלי קשת, כגון כינור, בצד ההפוך, העשוי מעץ, של הקשת; ראו גם battuta col legno
• coloratura "קולורטורה" – "צביעה"; משמעו שינוי והארה של מנגן, בעיקר סופרן המסוגל להעניק מורכבות לקולו
• colossale – "קולוסאלה" – בעוצמתיות
• col pugno – "קול פּוּניוֹ" – "עם האגרוף"; לחבוט בפסנתר באגרוף
• come prima – "קומֶה פּרימה" – "כמו [הפעם] הראשונה", בקצב הראשון של הקטע (ראו את השורה להרחבה)
• come sopra – "קומה סופּרָה" – מילולית: כלעיל. חזרה לקצב הקודם, שלפני הנוכחי בקטע
• comodo – "קומודו" – נוח, בקצב מתון
• con – "קון" – "ב־"
• con allegrezza – "קון אלגראצה" – בעליזות, בחְיוּת
• con amor – "קון אמור" – באהבה, בעדינות
• con affetta – "קון אפֵטָה" – ברגש
• con brio – "קון בריו" – בהתלהבות, בלהט
• con effetto – "קון אפטו" – באפקטיביות
• con fuoco – "קון פואוקו" – משולהב
• con moto – "קון מוטו" – בתנועה
• con slancio – "קון סלנצ'ו" – בהתלהבות
• con sordino – "קון סורדינו" – עם עמעם
• coperti – (מילולית: מכוסה) מורה לנגן התוף לכסות את הכלי כדי לעמעם את צלילו

• da capo – "דה קאפו" – מההתחלה
• D.C. al coda או dal capo al coda – "דה קאפו אל קודה" – מההתחלה (ראו לעיל) אל הקודה; מהנקודה בה כתוב מונח זה הנגן חוזר אל תחילת היצירה, ובסימן הקודה הוא פונה אל חלק נפרד שמסיים את היצירה
• D.C. al fine – "דה קאפו אל פינֶה" – מההתחלה אל סימן הסוף; הנגן חוזר מהנקודה בה מסומן המונח אל ההתחלה עד הנקודה בה מסומן fine (סוף), ושם מסיים לנגן
• deciso – "דצ'יזו" – בהחלטיות
• decrescendo – "דקרשנדו" – ראו diminuendo
• delicatamente – "דליקָטָמֱנטה" – בעדינות
• détaché – "דטָשֶה" (צרפתית) – מנותק. מורה להפריד את התו מהבא אחריו
• devoto – "דבוֹטוֹ" – בדבקות
• diminuendo, dim. "דימינואנדו" – או decrescendo – מתמעט; העוצמה מונמכת בהדרגתיות; ההפך מ־crescendo
• dissonante – צורם, דיסוננטי
• divisi או div. – "דיביזי" – מילולית: "מחולק". הוראה למספר נגנים, בעיקר בכלי קשת, המנגנים בדיוק אותם תווים, לפצל את הקטע המסומן ביניהם. המונח המסיים קטע divisi הוא unisono (ראו למטה)
• dolce – "דולצֶ'ה" – במתיקות
• dolcissimo – "דולצ'יסימו" – במתיקות רבה
• dolente – "דולֶנטֶה" – בתוגה
• doloroso – "דולורוזו" – ביגון, בכאב
• D.S. al coda או dal segno al coda "דאל סֶניוֹ אָל קודה" – "מהסימן אל הקודה": פירושו של דבר לחזור אל מקום ביצירה המסומן ב"סימן" (S אותו חוצה קו עם שתי נקודות משני הצדדים) ולהמשיך עד למעבר ישירות אל הקודה, קטע סיום נפרד (ראה coda)
• D.S. al fine או dal segno al fine "דאל סניו אל פינה" – "מהסימן אל הסוף": פירושו של דבר לחזור אל מקום ביצירה המסומן ב"סימן" (ראו מונח קודם) עד הסיום במקום המסומן ב־fine
• dur – "דוּר" (גרמנית) – מז'ור. משמש בסולמות, לדוגמה, A-dur פירושו לה מז'ור

• Empfindung – "אמפְּפינדוּנג" (גרמנית) – הרגשה, תחושה
• encore – "אנקור" (צרפתית) – "פעם נוספת"; פירושו לחזור על הקטע מתחילתו ועד סופו, קריאה ל"הדרן" (ראה "ביס")
• enfatico – "אנפטיקו" – מודגש, מוטעם
• eroico – בהרואיקה, בנשגבות
• espirando – "אספירנדו" – משתנק, דועך
• espressivo – "אספרסיבו" – בהבעה, ברגש רב
• estinto – "אסטינטו" – מילולית: כבוי. חסר חיים, חרישי ככל האפשר

• facile – "פאצ'ילה" – בקלות
• feroce – "פֶרוצֵ'ה" – אכזרי, פראי
• fieramente – "פייראמֳנטה" – בגאווה
• fine – "פינֵה" – "הסוף"; מופיע תכופות במונחים כגון al fine (עד הסוף)
• flebile – "פְלבּילֵה" – באבל
• focoso – "פוקוזו" – בתשוקה
• forte – "פורטה" – חזק fortissimo' - חזק מאוד
• fortepiano (‏fp) – "פורטה־פיאנו" – 1. חזק, ומיד לאחריו חלש; 2. פיאנו־פורטה מוקדם.
• forzando או fz "פורצאנדו" – ראו sforzando
• fresco – "פרסקו" – ברעננות
• fuoco – "פואוקו" – "אש"; con fuoco פירושו "עם אש"
• furioso – "פוריוזו" – בפראות

• gaudioso – "גאודיאוזו" – בשמחה, בהנאה
• gentile – "ג'נטילה" – בעדינות
• geschwind – "גשְוִינד" (גרמנית) – במהירות
• getragen – "גטראגן" (גרמנית) – בהשהייה
• giocoso – "ג'וקוזו" – בעליזות
• giusto – "ג'וסטו" – בנוקשות, בדיוק
• glissando – "גליסנדו" גלישה מתמשכת מגובה אחד לשני (גליסנדו "אמיתי"), או סקלה אקראית מתו אחד למשנהו (גליסנדו "אפקטיבי"); להרחבה ראה גליסנדו
• grandioso – "גרנדיוזו" – ברחבות, בהדר
• grazioso – "גרציוזו" – חינני
• gustoso – "גוסטוזו" – ברוב הבעה, בהתלהבות או בהנאה

• Hauptstimme – "האופטשטימה" (גרמנית) – "חלק ראשי", פירושו הדגשת הקו הקונטרפונקטי; ההפך מ־Nebenstimme
• hervortretend – "הרפורטרינד" (גרמנית) – בולט

• immer – "אימֶר" (גרמנית) – תמיד
• imperioso – "אימפּריוזו" – בשליטה
• impetuoso – "אימפטואוזו" – בפזיזות
• improvisando – "אימפרוביזאנדו" – אלתורי
• in altissimo – "אין אלטיסימו" – נגינה באוקטבה גבוהה יותר
• incalzando – "אינקלצאנדו" – הגברת עוצמת הצליל ומהירותו בעת ובעונה אחת, שילוב של crescendo ו־fortissimo; ההפך מ־calando
• in modo di – "אין מודו די" – בסגנון של
• infurianto – "אינפוּריאנטו" – בזעם
• intimo – "אינטימו" – אינטימי
• irato – "איראטו" – בכעס

• kräftig "קראפטיג" (גרמנית) – בחוזק

• lacrimoso – "לקרימוזו" – מילולית: בדמע. בעצבות
• lamentando – "למנטאנדו" – מתלונן
• lamentoso – "למנטוזו" – באבל
• langsam – "לָנְגֳזַם" (גרמנית) – באיטיות
• larghetto – "לארגטו" באיטיות מסוימת; לא ארוך וממושך כמו largo
• largo – "לארגו" – איטי ורחב
• lebhaft – "ליבהאפט" (גרמנית) – נמרץ, חי
• legato – "לגאטו" – קשור, מחובר
• leggiero – "לג'רו" – בקלילות, בעדינות
• lent – "לנט" (צרפתית) – באיטיות
• lento – "לנטו" – באיטיות
• libero – "ליבַּרו" חופשי, בחופשיות
• loco – "לוקו" – נגינה בגובה הכתוב, בדרך כלל נכתב לשם ביטול העלאה או הורדה באוקטבה
• lugubre – "לוּגוּבְּרה" – מדוכא, מדוכדך
• luminoso – "לומינוזו" – זוהר, מואר
• lusingando – "לוּזינגָנדוֹ" – מפתה, משדל

• ma – "מא" – "אבל"
• ma non troppo – "מא נון טרוֹפּוֹ" – "אך לא יותר מדי"
• maestoso – "מאֵסְטוֹזוֹ" – "במלכותיות, בהוד
• magico – "מאג'יקו" – בקסם
• magnifico – "מגניפיקו" – מרהיב
• malinconico – "מלינְקוֹניקוֹ" – מלנכולי, בעצבות עמוקה
• mano destra (‏M.D, m.d) – "מאנו דֶסְטְרָה" – [מנוגן ב]יד ימנית
• mano sinistra (‏M.S, m.s) "מאנו סיניסטרה" – [מנוגן ב]יד שמאלית
• marcatissimo – "מַרְקטיסימו" – בטעם ובהדגשה רבה
• marcato – "מרקאטו" לנגן כל תו בהדגשה ובטעם
• marcia – "מרצ'ה" מרש, שיר לכת; alla marcia פירושו "במקצב המרש"
• martellato – "מרטלאטו" – מגובש
• marzial – "מרציאל" – צבאי
• mässig – "מיסיג" (גרמנית) – במתינות
• MD – ראו mano destra
• melancolico – מלנכולי
• measure "מיז'ר" – תיבה היא יחידת הזמן ביצירה מוזיקלית המכילה את המשקל הקבוע מראש; לדוגמה, בתיבה של 4/4
• meno – פחות; ראו לדוגמה meno mosso
• mesto – "מסטו" – אבֵל, עצוב
• meter – "מטר" תבנית הקצב של יצירה מוזיקלית עם פעמות חזקות וחלשות
• mezza voce – "מֵצָה ווֹצֳ'ה" – מילולית: חצי קול. עם עוצמה מתונה או משנית
• mezzo – "מצו" – "חצי"; משמש בהרכבים כמו mezza forte שמשמעו "חצי העוצמה"
• mezzo-soprano – זמרת בעלת מנעד של בדרך כלל מלה קטן עד פה אחד־עשר. לְמצו־סופרנות יש בדרך כלל טון ווקאלי אפל יותר מסופרנות, ומנעדן הווקאלי הוא בדרך כלל בין זה של סופרן לזה של אלטו
• mobile – "מובילה" גמיש, ניתן לשינוי
• moderato – "מודראטו" – מתון (כהוראת קצב); תכופות בא עם צירופים כגון allegro moderato
• modesto – "מודסטו" – צנוע
• moll – "מול" (גרמנית) – מינור; משמש בצירופים כגון A-moll שפירושו "לה מינור"
• molto – "מולטו" – "מאוד", "ביותר"; בא בצירופים כגון molto ritardando שפירושו "האטה גדולה"
• morendo – "מורנדו" – דעיכת עוצמת הצליל
• mosso – "מוסו" – תנועה; משמש אחרי "più" או "meno" (ראו ברשימה) ל"מהר יותר" ו"לאט יותר" בהתאמה
• MS – ראו mano sinistra
• moto – "מוטו" – תנועה; תכופות נצפה בצירוף con moto שפירושו "עם תנועה" או "במהירות"
• munter – "מונטר" (גרמנית) – באופן חי, משולהב

• narrante "נאראנטה" – באורח סיפורי
• naturale, nat. "נַטוּראלה" – חזרה לאופן הנגינה המקורי; ההוראה החשובה הזו, אשר דומה באופנה ל־a tempo (חזרה למקצב המקורי של היצירה), דרושה להפסקת אפקטים מיוחדים כגון col legno, sul tasto, sul ponticello או נגינה הרמונית
• Nebenstimme – "נֱבֱּנשטימה" (גרמנית) – "חלק תחתון"; חלק משני קונטרפונקטי, המתרחש תמיד בו זמנית עם, ובסיוע, ה־Hauptstimme
• nicht zu schnell – "נישט צו שנל" (גרמנית) – לא מהר מדי
• nobile – "נובילה" באופן אצילי
• notes inégales – "נוטה אינְאֵגָלֶה" (צרפתית) – מילולית: תווים לא שווים. הוראה האופיינית לתקופת הבארוק, המורה על נגינה בשינויי קצב מסוימים של תווים בזה אחר זה

• omaggio – "אומג'ו" – כבוד, הוקרה
• ossia – "אוסִיָה" – מציין דרך אלטרנטיבית לביצוע מעבר, אשר נכתב תכופות בהערת שוליים, תווים מוקטנים נוספים או חמשה נוספת
• ostinato – "אוסטינאטו", "עקשני" – תבנית מוזיקלית קצרה אשר חוזרת על עצמה לכל אורך יצירה מוזיקלית מסוימת או חלק ממנה

• passionato – "פאסיונאטו" בתשוקה
• pesante – "פיזאנטה" – כבד ומהרהר
• peu à peu – "פא אה פא" (צרפתית) מעט מעט
• piacevole – "פּיאצ'ווֹלֶה" – נעים וחביב
• piangevole – "פּיאַנגֶ'ווֹלֶה" – אבֵל, בסגנון קינה
• pianissimo (‏pp.) – "פיאניסימו" – מורה לנגן חרש־חרש, עוד יותר מ־piano. ההוראה הזו יכולה להתרחב; ככל שיותר p כתובים, מתבקשת נגינה חרישית יותר, מכאן pianississimo (‏ppp.) יהיה חרישי יותר מ־pp.^[1]
• piano – "פיאנו" – חלש
• più – "פּיוּ" – "עוד"; לדוגמה ראה mosso
• pizzicato (‏pizz.) – "פיציקטו" – טכניקת נגינה בכלי מיתר או בכלי קשת, על ידי פריטה על מיתריו באמצעות האצבעות
• pochettino (‏poch.) – "פּוקֶטינו" – קטן מאוד
• poco – "פּוקו " – "מעט יותר"; דוגמה נמצאת במונח poco più allegro (מעט יותר מהר)
• poco a poco – מעט מעט, בהדרגה
• poi – "פּוֹי" – "אז"; מורה על הוראה משנית ברצף; דוגמה: diminuendo poi subito fortissimo ("נחלש בהדרגה ואז לפתע חזק מאוד")
• portamento – "פּוֹרטָמֱנְטו" – 1. בדרך כלל, גלישה הדרגתית מתו אח למשנהו (בעיקר בשירה; בכלי נגינה מכונה תכופות יותר גליסנדו); 2. במוזיקת פסנתר, חיתוך בין לגאטו וסטקטו, ראה portato
• posato – "פּוזאטו" – מיושב
• precipitato – "פְּרצ'יפּיטאטו" – מזורז, מו��ץ
• prestissimo – "פּרסטיסימו" – "מהר ביותר", במהירות ככל האפשר
• presto – "פרסטו" – במהירות רבה
• prima volta – "פרימה וולטה" – "הפעם הראשונה"; לדוגמה, prima volta senza accompanimento ("הפעם הראשונה ללא ליווי")
• primo או prima – ראשון

• quasi – כאילו, כמעט

• rallentando (‏rall.) – "ראלֶנטנדו" – להאט בהדרגה
• rapido – "ראפּידו" – מהר, נמרץ
• rasch – "ראָש" (גרמנית) – מהר
• recitativo – "רֶצ'יטטיבו" – דִקלומי – קול יחיד שר או מנגן, בלי ליווי
• reduction – רדוקציה – צמצום כל תפקידי הכלים בפרטיטורה תזמורתית לביצוע בפסנתר לצורך חזרות עם סולנים על ידי קורפטיטור
• religioso – "רליגיוזו" – באופן דתי
• repente – "רפֶנטה" – לפתע
• restez – "רֶסְטז" (צרפתית) להישאר על התו או על המיתר
• rinforzando (‏rf) – "רינפורצאנדו" – מנוגן בכוח פתאומי; כמו קרשנדו פתאומי בתו יחיד
• ripieno – "ריפיאנו" – נגינה יחד בכל הכלים (ראה tutti)
• risoluto – "ריזולוטו" – בהחלטיות; מנוגן בהדגשה
• ritenuto (‏riten. או rit.) – "ריטנוטו" – מרוסן, איטי; (איטיותו מודגשת יותר משל ritardando), ומתייחס לתו אחד לעיתים, בניגוד לריטרדנדו
• roulade – (צרפתית) משפט ווקאלי (קוֹלי) סלסול, תרוצת צלילים מהירה

• sanft – "זאנפט" (גרמנית) – בעדינות
• scherzando – "סקרצנדו" – דרך משחק, בבדיחות דעת
• scherzo – סקרצו (מילולית: "בדיחה"; ברבים: scherzi); צורה מוזיקלית, במקור ובדרך כלל מאופיין במקצב משולש מהיר, ולעיתים תכופות החליף את המינואט בתקופה הקלאסית המאוחרת והתקופה הרומנטית, בסימפוניות, סונאטה, רביעיות כלי מיתר וכדומה; במאה ה־19 סקרצי מסוימים היו קטעים עצמאיים לפסנתר וכדומה
• schnell – "שְנֵל" (גרמנית) – מהר
• schneller – "שנלר" (גרמנית) – מהיר יותר
• scordatura – "סקורדאטורה" – כוונון אלטרנטיבי המשמש למיתרי כלי הקשת
• secco – "סקו" – יבש
• sehr – "זֶהר" (גרמנית) – מאוד
• sempre – "סֶמְפְּרה" – תמיד
• senza – "סנוצה" – מלבד, בלעדֵי
• senza sordino – "סנצה סורדינו" – בלי עמעם
• serioso – "סריוזו" – ברצינות
• Sequence – "סקוונצה" – חזרה על קטע מוזיקלי קטן בגובה שונה. סוג זמרה במאה ה־9
• sforzando (‏sfz) – "ספורצאנדו" – מתייחס לתו אחד; ביטוי חזק מאוד ופתאומי, נגינת תו אחד המסומן בהלמה חזקה ככל האפשר
• silencio – "סילנציו" – שקט
• simile – "סימילה" – "זהה"; מיישם את ההנחיה של הקטע הקודם במעבר הנוכחי
• smorzando (‏smorz.) – "סמורצאנדו" – מילולית: דועך. לחנוק את התווים
• soave – "סואבה" – חלקות
• solo (ברבים: soli) – "סולו" – "לבד"; מנוגן על ידי כלי יחיד. ההוראה soli דורשת יותר מנגן אחד; בביג בנד בג'אז הוא מתייחס לקטע שלם המנוגן בהרמוניה
• sostenuto – "סוסטנוטו" – מושהה
• sotto voce – "סוטו ווצ'ה" – מילולית: "קול תחתון". טונים רכים; משמש ככיוון להוראה לזמר/ת או לנגן/ית כלי הנגינה להמשיך באופן נגינה משני או מהוסה
• spiccato – "ספּיקאטו" – מילולית: "מֻבחן". "מובדל". דרך בניגון כלי קשת (כדוגמת הכינור) על ידי קפצוץ הקשת על המיתרים; מעניק אפקט סטקטו מאפיין, הפרדת כל תו משכניו
• spiritoso – "ספיריטואוזו" – ברוחניות
• stanza – "סטאנצה" – בית בשיר
• staccato – "סטקטו" – נגינת התו באופן קצר וקופצני
• staccatissimo – "סטקטיסימו" – נגינת התו באופן קופצני ביותר
• strepitoso – "סטרֶפּיטוזו" רעשני
• stretto – "סטרטו" – מילולית: "צמוד", "צר". מהיר יותר; בנוסף, מעבר בפוגה בו מרקם הקונטרפונקט הוא דחוס וצפוף יותר, בעל כניסות פתאומיות ופעמיות של הנושא בקולות שונים; בהרחבה, הוא דומה בקירוב למעברים חקייניים ביצירות אחרות
• stringendo – "סטרינג'נדו" – מילולית: "נהיה stretto". בעל האצה קדימה או החשה שח הקצב
• subito – "סוּבּיטו" – "לפתע", פתאומי
• sul ponticello – "סוּל פּונטיצ'לו" – בנגינת מיתרים, הוראה לנגן בקשת, או לפעמים לנגן בפיציקטו קרוב מאוד לגשר, ובכך מפיקים צליל זכוכיתי מאפיין, המדגיש את ההרמוניות הגבוהות בהרחבת הפונדמנטל (התו הבסיסי ביותר בהרמוניה); ההפך מ־sul tasto
• sul tasto – "סול טאסטו" – בנגינה בכלי קשת, הוראה לנגן בקשת או לעיתים בפיציקטו מעל צוואר הכלי; ההפך מ־sul ponticello

• teneramente – "טנראמנטה" – בעדינות
• tranquillo – "טראנקואילו" – בשקט, ברוגע
• tremendo – "טרמנדו" – ברטט, בפחד
• tremolo – "טרמולו" – [אני] רועד/מרעיד
• tre corde (‏tc) – "טרה קורדה" – מילולית: "שלושה מיתרים". הוראה לשחרר את הפדל הרך (בפסנתר). ראה una corda
• troppo – "טרופּו" – "יותר מדי"; תכופות נראה כ־non troppo, שפירושו "במתינות", או בשילוב עם מונחים אחרים, "לא יותר מדי", כדוגמה ב־allegro [ma] non troppo (מהר אך לא יותר מדי)
• triplet – "טריפלט" (טריולה/שלישונית) – פיצול של התו לשלושה תווים אחרים. כלומר, רבע יהפוך ל־3 שמיניות טריולה, חצי יהפוך לשלושה רבעי טריולה וכן הלאה. לטריולה יש נטייה להשמע כיציאה מהקצב אך הדבר אינו כך.
• tutti – "טוטי" – מילולית: "כל". "הכל ביחד", משמש בדרך כלל ביצירה קולית או תזמורתית כשהתזמורת או כל הקולות נכנסים באותו הזמן; נצפה גם במוזיקת הבארוק כששני כלים שותפים לנגינת אותה מוזיקה אחרי שכלי אחד נפרד לנגינה עצמאית; שניהם חוזרים לנגן יחד בנקודה המסומנת ב־tutti. ראה ripieno

• un, uno, או una " "אוּן" או "אונה" – "אחד"; ראה דוגמאות במונחים הבאים
• una corda – "אונה קורדה" (מילולית: "מיתר אחד") הוראה בפסנתר למוזיקאי ללחוץ על הפדל הרך, לשנות, ולהנמיך את עוצמת הצליל. בפסנתרים מסוימים, השלכותיו הישירות הן בהלמה במיתר אחד יותר מבשניים או בשלושה. (בנוגע לרוב התווי�� במוזיקה המודרנית, תוצאותיו הן למעשה הלמה בשני מיתרים יותר מבשלושה). הקונטרפונטל שלו, tre corde ("שלושה מיתרים"; ע"ע), הוא ההפך: צריך לשחרר את הפדל הרך
• un poco – "און פּוקו" "קצת"
• unisono או unis – "אוניסונו" (צרפתית) – "יחדיו"; מספר נגנים בקבוצה מנגנים בדיוק אותם התווים בתפקיד הכתוב להם, בניגוד לפיצול התווים הסימולטניים בין הנגנים. תכופות מסומן כדי לחזור מ־devisi (ע"ע)

• vibrato – "ויבראטו" – הרטטה קלה החוזרת על עצמה במהירות, פחות או יותר בגובה (pitch) התו, מיועד להעשיר את גון הצליל ואת מבעו. תכופות טועים בינו לבין tremolo (ע"ע), המתייחס או לווריאציות דומות ב"עוצמת" התו, או בחזרה נמרצת של תו אחד
• vittorioso – "ויטוריוזו" – בניצחון
• vivace – "ויוואצ'ה" – מלא חיים, בקצב מהיר
• vivacissimo – "ויוואצ'יסימו" – תוסס, משולהב ומלא חיים
• volante – "וולאנטה" – מעופף
• volti subito (‏V.S) – "ווֹלטי סוּבּיטו" – "להפוך הדף במהירות"; נמצא תכופות בפרטיטורה לתזמורת

• wolno – "וולנו" (פולנית) – "רפוי" או באיטיות. משמש לעיתים רחוקות, אך ידוע בשימושו בקטע "הפיל" (l'Elephant) מתוך קרנבל החיות מאת קאמי סן-סנס

• zögernd – "צֶגְרֶנְד" (גרמנית) – מלא ספקוּת
• Zeitmaß – "צאייטמאס" (גרמנית) – מקצב

• מודולציה (מוזיקה)
• תזמורת
• מקהלה
• הרמוניה
• מפתח (מוזיקה)
• תו (מוזיקה)
• סולם (מוזיקה)
• הוראות ביצוע מוזיקליות