קורפוס הכתובות השמיות

Corpus Inscriptionum Semiticarum (בעברית: קורפוס הכתובות השמיות, בקיצור CIS) הוא אוסף כתובות עתיקות בשפות שמיות שנכתבו מאז סוף האלף ה-2 לפנה"ס ועד עליית האסלאם. האוסף נכתב ופורסם בלטינית. כותב הקורפוס, ארנסט רנן, כתב בפתק שהתגלה לאחר מותו: "מכל מה שעשיתי, זה הקורפוס שאני הכי אוהב".^[1]

החלק הראשון פורסם בשנת 1881, ארבע עשרה שנים לאחר תחילת הפרויקט. רנן נימק את העיכוב בהקדמה לכרך, והצביע על מלחמת צרפת-פרוסיה ועל הקשיים שהתעוררו בעקבות קשיים בהדפסת האותיות הפיניקיות.^[2] אוסף קטן יותר – Répertoire d'Épigraphie Sémitique ("רפרטואר האפיגרפיה השמית", בקיצור RÉS) – נוצר לאחר מכן כדי להציג את הכתובות השמיות ללא דיחוי ובאופן תמציתי, ופורסם בצרפתית ולא בלטינית.

פרסום האוסף נמשך עד 1962.

היסטוריה

הפרויקט החל ב-17 באפריל 1867 כאשר ה-Académie des Inscriptions et Belles-Lettres (אנ') קיבלה את הצעתה של ועדה בראשות ארנסט רנן להתחיל יוזמה דומה לקורפוסים הגרמניים של תאודור מומזן ללטינית העתיקה (קורפוס הכתובות הלטיניות) וליוונית עתיקה, שהכילו כתובות עתיקות בשפות אלה ופרשנותן. הוחלט שהאוסף יכיל את כל הכתובות העתיקות הכתובות ב"אותיות שמיות", למעט כתבי יתדות שמיים.

התוכנית המקורית של העבודה לפרסום עשרה ספרים:

פיניקית, פונית ונאו-פונית.
עברית ושומרונית, פקסימיליות של כתבי יד עבריים ושומרוניים עתיקים.
ארמית.
תדמורית, וכן כתובות נבטיות.
סורית.
מנדעית.
ערבית מוקדמת.
חמיירית.
אמהרית.

לאחר מכן, התוכנית חולקה לחמישה חלקים:

כתובות פיניקיות, פוניות ונאו-פוניות.
כתובות בארמית, תדמורית ונבטית.
כתובות בעברית.
חמיירית ושבאית.
שפות הסרצנים: דדנית, צפאית (אנ') ותמודית (אנ').

ה-Répertoire d'Épigraphie Sémitique (בקיצור RÉS) פרסם כתובות בין פרסומי ה-CIS.

כרכים

חלק מכרכי הקורפוס הועלו לארכיון האינטרנט, והקישורים בפרק זה מובילים לכרכים שהועלו.

Corpus Inscriptionum ab Academia Inscriptionum et Litterarum Humaniorum conditum atque Digestum. Parisiis: E Reipublicae Typographeo, 1881-1962.

חלק 1 (Pars I)

כתובות פיניקיות, פוניות ונאו-פוניות. סדרה זו ריכזה את הכתובות הפיניקיות שנמצאו בפיניקיה עצמה, בקפריסין, במצרים, ביוון, במלטה, בסיציליה, בסרדיניה, באיטליה, בגאליה, בספרד, ובפרט את המספר העצום של הכתובות הפוניות בצפון אפריקה, בעיקר מקרתחדשת. רנן המשיך לערוך סדרה זו עד מותו בשנת 1892.^[3] יש להעיר כי לעיתים התצלומים של חלק כלשהו כוללים גם את תצלומי הכתובות האחרונות של החלק שלפניו או הכתובות הראשונות של החלק שאחריו.

Pars 1: Tabulæ (תצלומים);
Tomus 1: Fasc. 1 (1881);
Tomus 1: Fasc. 2 (1883);
Tomus 1: Fasc. 3 (1885);
Tomus 1: Fasc. 4 (1887).
Tomus 2: Fasc. 1 (1890);
Tomus 2: Fasc. 2 (1899); Tomus 2: Fasc. 2 - Tabulæ (תצלומים);
Tomus 2: Fasc. 3 (1908); Tomus 2: Fasc. 3 - Tabulæ (תצלומים);
Tomus 2: Fasc. 4 (1911); Tomus 2: Fasc. 4 - Tabulæ (תצלומים).
Tomus 3: Fasc. 1 (1926) - Tabulæ (תצלומים).

חלק 2 (Pars II)

כתובות בארמית, תדמורית ונבטית. בעריכת אז'ן-מלכיור דה ווגואה, סדרה זו החלה להתפרסם בשנת 1889, ומכסה את שטחי הממלכות הסוריות העתיקות, כמו גם את כל ההארצות אליהן חדרה הארמית תחת האימפריה הפרסית, מאנטוליה ועד הודו, מהים הכספי ועד מצרים העליונה.^[3]

Tomus 1 (1889); Tomus 1 - Tabulæ (תצלומים).
Tomus 2: Fasc. 1 (1907); Tomus 2: Fasc. 1 - Tabulæ (תצלומים).
Tomus 3: Fasc. 1 (1951) - Tabulæ (תצלומים).

חלק 3 (Pars III)

כתובות בעברית; הסדרה הזאת לא פורסמה. עם זאת, מספר כתובות בעברית פורסמו ב-Repertoire d'Épigraphie Sémitique (ראו בהמשך).

חלק 4 (Pars IV)

חמיירית, שבאית. כרך זה, שפורסם לראשונה ב-1889, נערך על ידי יוסף דרנבורג. הוא מכסה את חצי האי ערב, במיוחד את הכתובות החמייריות והשבאיות.^[3]

Tomus 1 (1889); Tomus 1 - Tabulæ (תצלומים);
Tomus 2: Fasc. 1 - Tabulæ (תצלומים);
Tomus 2: Fasc. 2 - Tabulæ (תצלומים);
Tomus 2: Fasc. 3+4 (1920) - Tabulæ (תצלומים).
Tomus 3 - Tabulæ (תצלומים).

חלק 5 (Pars V)

סרצנית, דדנית, צפאית ותמודית; סדרה זו לא פורסמה עד 1950.^[4]

Tomus 1: Fasc 1 (1950).

מאגר האפיגרפיה השמית - Répertoire d'Épigraphie Sémitique

כרך 1 (1900–05) בהכוונת שארל קלרמון-גנו, כעוזר של ז'אן-בטיסט שאבו.
כרך 2 (1907–14) בעריכת ז'אן-בטיסט שאבו.
כרכים 3–8 נערכו על-ידי ז'אן-בטיסט שאבו עד למותו ב-1948, ולאחר מכן על ידי ז'אק ריקמאן על לכרך האחרון ב-1968.

ראו גם

לקריאה נוספת

1867 Initiation: Renan Ernest. Rapport fait à l'Académie des Inscriptions et Belles-Lettres par la commission spéciale chargée de l'examen du projet d'un Corpus inscriptionum semiticarum . בתוך: Comptes rendus des séances de l'Académie des Inscriptions et Belles-Lettres, 11ᵉ année, 1867. pp. 77–85:
Académie des Inscriptions et Belles-Lettres, CORPUS INSCRIPTIONUM SEMITICARUM ארון
René DUSSAUD, La nouvelle Académie des Inscriptions et Belles-Lettres (1795-1914), 2 volumes I et II, Paris, P. Geuthner, 1946–1947, p. 289, 425, 745, 748 entre autres.
André DUPONT-SOMMER, « Renan et le Corpus des Inscriptions sémitiques », Comptes rendus des séances de l’Académie, 1968/4, Paris, Académie des Inscriptions et Belles-Lettres, p. 3-14.
André CAQUOT, « L’épigraphie sémitique. Discours de clôture de l’Année épigraphique », Comptes rendus des séances de l’Académie, 1988/3, Paris, Académie des Inscriptions et Belles-Lettres, p 10–15.
Jean LECLANT, « Une tradition : l’épigraphie à l’Académie des Inscriptions et Belles-Lettres », Comptes rendus des séances de l’Académie, 1988/4, Paris, Académie des Inscriptions et Belles-Lettres, p. 3-21.
Françoise Briquel Chatonnet, Catherine Fauveaud-Brassaud. Ad majorem scientiae fructum. Le Corpus inscriptionum semiticarum dans les correspondances conservées à l’Institut de France. C. Bonnet et V. Krings. S’écrire et écrire sur l’Antiquité. L’apport des correspondances à l’histoire des travaux scientifiques, Jérôme Millon, pp. 215–228, 2008. hal-00334567

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קורפוס הכתובות השמיות בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Willemetz Geneviève, Sciences et techniques autour d'Ernest Renan. In: Études Renaniennes, N°84, 2e trimestre 1991. pp. 3-5: "De tout ce que j’ai fait, c’est le Corpus que j’aime le mieux"
^ Pars 1, Tomus 1, p.XI-XII: "Neque hos viros culpandos facilius credas quod inde ab anno 1867, inter opus decretum et inceptum, anni quatuordecim, grande mortalis ævi spatium, intercesserunt. Hoc enim temporis intervallo, quæ patriæ clades, qui civiles tumultus, quæ rerum novarum cæca exspectatio! Porro ea fuit operis hujus conditio, ut cultius auctiusque prodire magis oporteret quant festinantius in publicum emitti. Neque vero nos culpæ, si qua est, pœnitet, quandoquidem operi instituto mora plus boni quant detrimenti altulit..."
^ ¹ ² ³ Dupont-Sommer, 1968, p.543
^ Irvine, A. (1970). Obituary: Gonzague Ryckmans. Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London, 33(2), 374-377. Retrieved July 31, 2020, from www.jstor.org/stable/613015

[1] Willemetz Geneviève, Sciences et techniques autour d'Ernest Renan. In: Études Renaniennes, N°84, 2e trimestre 1991. pp. 3-5: "De tout ce que j’ai fait, c’est le Corpus que j’aime le mieux"

[2] Pars 1, Tomus 1, p.XI-XII: "Neque hos viros culpandos facilius credas quod inde ab anno 1867, inter opus decretum et inceptum, anni quatuordecim, grande mortalis ævi spatium, intercesserunt. Hoc enim temporis intervallo, quæ patriæ clades, qui civiles tumultus, quæ rerum novarum cæca exspectatio! Porro ea fuit operis hujus conditio, ut cultius auctiusque prodire magis oporteret quant festinantius in publicum emitti. Neque vero nos culpæ, si qua est, pœnitet, quandoquidem operi instituto mora plus boni quant detrimenti altulit..."

[DS-3] ¹ ² ³ Dupont-Sommer, 1968, p.543

[4] Irvine, A. (1970). Obituary: Gonzague Ryckmans. Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London, 33(2), 374-377. Retrieved July 31, 2020, from www.jstor.org/stable/613015

[1]