לדלג לתוכן

אוריה שביט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוריה שביט
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 22 ביוני 1975 (בן 49)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אוריה שביט (נולד ב-22 ביוני 1975) הוא חוקר חברות איסלאמיות, סופר ישראלי ופרופ' מן המניין באוניברסיטת תל אביב. עומד מאז 2016 בראשות החוג ללימודי הערבית והאסלאם ובמקביל בראשות התוכנית למדעי הדתות באוניברסיטה זו. מאז 2021 עומד בראש מכון שנדונג-תל אביב לחקר ישראל והיהדות ובראש מרכז קנטור לחקר יהדות אירופה בת זמננו. בעבר מילא תפקידים בכירים ב"הארץ" ובעיתונים אחרים. שביט מתמחה במחקר הלכה, תאולוגיה ופוליטיקה באסלאם המודרני, ובמחקר מיעוטים מוסלמיים במערב.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוריה שביט נולד וגדל בתל אביב, למד בתיכון עירוני ה' ושירת בצבא בחיל המודיעין. הוא בנם של חוקרת התרבות זהר שביט וההיסטוריון יעקב שביט. אחיו הצעיר הוא הסופר ומבקר הקולנוע אבנר שביט.

שביט סיים תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ובאסלאם באוניברסיטת תל אביב, והמשיך את לימודיו במסגרת המסלול הישיר לדוקטורט לתלמידים מצטיינים. עבודת הדוקטורט שלו, "משטרים ערביים בין קץ ההיסטוריה להתנגשות הציוויליזציות: גלגוליה של תפיסה מהותנית", נכתבה באוניברסיטת תל אביב (2005) בהדרכת פרופ' יוסף קוסטינר ופרופ' אייל זיסר. בין 2006 ל-2007 השלים שביט בגרמניה את מחקר הפוסט-דוקטורט שלו.

במחקריו האקדמיים מתמקד שביט בשאלת הדמוקרטיה בחברות ערביות ובמיעוטים המוסלמים במערב. מחקריו בסוגיית הדמוקרטיה מתייחדים בתשומת הלב שהם מעניקים לגישות אינטלקטואליות ערביות לרעיון האוניברסליות של הדמוקרטיה הליברלית ולפונקציות הפוליטיות שממלאות גישות אלה. מחקריו בסוגיית המיעוטים המוסלמיים משלבים עבודת-שדה עם מחקר טקסטואלי, ועוסקים בעיקר בהתפתחותה של תאולוגיה והלכה אסלאמית המעניקה לגיטימציה לנוכחות המוסלמית במערב, ובהתקבלותה ובדחייתה של תאולוגיה והלכה זו בקרב קהילות מהגרים שונות.

כיום, שביט הוא פרופסור מן המניין בחוג ללימודי הערבית והאסלאם באוניברסיטת תל אביב.

מחקריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסלאם ודמוקרטיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו של שביט בסוגיה זו התמקדו בהתפתחותן של גישות אסלאמיות לדמוקרטיה המערבית מאמצע המאה ה-19 ועד ימינו. שביט בחן את הטענה של תאולוגים מוסלמים, ובמיוחד אנשי האחים המוסלמים, כאילו שורשי הדמוקרטיה המערבית מצויים בקוראן ואין סתירה בין מרכיביה "החיוביים" לבין האסלאם. מחקריו הדגימו שההגות האסלאמיסטית בסוגיה זו נמנעה מלהשיב באופן ברור על השאלה האם הסמכות העליונה לפרשנות חוקתית ב"דמוקרטיה האסלאמית" תהיה בידי חכמי הלכה לא-נבחרים או בידי נציגי העם. לשיטתו, הגותם של אנשי האחים המוסלמים סוללת את הדרך למשטר תאוקרטי, אף שהיא מתחזה לדמוקרטית.

משפט ההלכה של המיעוטים המוסלמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שביט הוא מחלוצי מחקר משפט ההלכה של המיעוטים המוסלמים במערב. מחקריו בנושא זה מתבססים על אלפי פסיקות הלכה שנאספו במחקרי שדה שערך בעשרות מסגדים באירופה ובארצות הברית. בין חידושיו העיקריים: הטענה כי באסלאם הערבי-סוני התפתחו משנות התשעים שתי דוקטרינות עיקריות למיעוטים מוסלמים: הוַסַטית, בהנהגת יוצאי אל-אזהר, והסַלַפית, בהנהגת הממסד הדתי הסעודי; כי שתי האסכולות נותנות לגיטימציה לנוכחות מוסלמית באירופה על יסוד התקווה, שהמהגרים יאסלמו את היבשת; וכי באופן אירוני, בדוקטרינה הווסטית משמשת התקווה לאסלום אירופה אמצעי לקידום אינטגרציה של מוסלמים ביבשת. מחקריו על הלכה מודרנית הדגימו את המרכזיות והחדשנות בשימוש במנגנון הקלאסי של מצלחה (הגנה על מטרות העל של ההלכה) בפסיקה הווסטית. מחקרי השדה שערך שביט, בעיקר בגרמניה, באנגליה ובאיסלנד, הדגימו את הדרכים הגמישות שבהן מאמצות ודוחות קהילות של מיעוטים מוסלמים את הקורפוסים ההלכתיים האלה.

תפיסת ההיסטוריה של האחים המוסלמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו של שביט בתחום זה הדגישו את המרכזיות של שלוש תפיסות היסטוריות במחשבה של האחים המוסלמים, ואת זיקתן להגות של הזרם המודרניסטי-אפולוגטי שפעל בעיקר במצרים בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה העשרים:

  • התפיסה ששורש הרנסאנס המערבי במפגש של המערב עם האסלאם;
  • התפיסה שמאז המאה התשע עשרה מנהל המערב "מתקפה תרבותית" נגד העולם הערבי, שתכליתה לחסל את זיקתם של הערבים לאסלאם ולהשתלט עליהם ללא כוח צבאי;
  • התפיסה שהמערב נתון בשקיעה מתמשכת, והאסלאם עתיד להחליפו בקרוב.

הציונות בעיניים ערביות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שביט הדגים כי במחשבה הערבית רווחת, עוד משלהי המאה-19, גישה דו-ממדית: מצד אחד, ראיית הציונות כאויב ושלילת הלגיטימיות שלה. מצד שני, ראיית הציונות כמודל לחיקוי. מחקריו הדגימו כי אסלאמיסטים ערבים מצאו בציונות תימוכין לצורך במהפכה אסלאמית בחברות הערביות, ואילו ליברלים ערבים מצאו בציונות תימוכין לצורך במהפכה ליברלית. במחקרים אחרים בחן כתיבה אסלאמית המשווה בין העבר וההווה של יהודים באירופה לאלו של המוסלמים. .

שביט מציין הנחת יסוד פלסטינית לפיה "האיום הדמוגרפי" יכריע את ישראל, שבין אם היא נכונה או שגויה, מאפשרת לצד הפלסטיני להימנע מהגעה להסכם קבע. זאת מתוך אמונה שה"הזמן פועל לטובתם". בהקשר זה הוא מדגיש את ההחמצה של יהדות התפוצות אחרי הצהרת בלפור, שברובה לא אימצה את הציונות, אלא רק לאחר עלייתו של אדולף היטלר לשלטון. אילו העלייה ההמונית הייתה מתקיימת קודם לכן, עשוי היה להימנע רצח העם היהודי בשואה, ובארץ ישראל לא היה כל "איום דמוגרפי". במובן זה ההחמצה היהודית שלאחר הצהרת בלפור היא כפולה. גם בהצלת נפשותיהם של מילוני יהודים שנספו באירופה, וגם בהבטחת של רוב יהודי מוצק בין ירדן לים, אשר לדידו היה כופה את הצד הפלסטיני להגיע להסדר שלום קבוע[1].

לדבריו עתידה של הציונות מפוקפק[דרוש מקור], באשר אין לה שום הגדרה ראויה לשמה, כפי שאפשר ללמוד מהסתירה הבלתי ניתנת לפישור לדעתו, בין 'יהדות כדת' ל'יהדות כלאום'.

תורת האבולוציה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחס בעולם הערבי לדרוויניזם שימש את שביט כמקרה-מבחן לשאלת היחס למדע ולחופש המדע בקרב אסלאמיסטים ערבים. שביט הדגים את התפיסה באסלאם כי אינו סותר את האבולוציה. סימוכין לכך מצא בתאולוגים אסלאמיים אשר הסתמכו הקוראן, כמו פסוק 14 בסורת נוח: "הן הוא ברא אתכם שלב אחר שלב"[2]. שביט הדגים כיצד התפיסה שאין סתירה בין הקוראן לבין תורת האבולוציה הומרה במרוצת המאה העשרים, בהשפעת פונדמנטליסטים אמריקנים, בשלילה מוחלטת של דרוויניזם וראייתו כביטוי של "כפירה" מערבית.

חילופי דורות בהנהגות העולם הערבי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שביט בחן את הטענה כי חילופי הדורות בהנהגות סוריה, ירדן, קטר ומרוקו בשלהי המאה העשרים הם "שחר של יום חדש", ועל יסוד ניתוח ראיונות ונאומים של הנהגות הצעירים טען, כי מטרתם של החילופים הייתה לשמר את הסדר הקיים.

תאולוגיות של הגירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד פרופ' גליה צבר וחוקרים נוספים בחן שביט באופן השוואתי, במסגרת פרויקט מחקר שנערך במכון ון-ליר, את הדמיון בין כתבים תאולוגיים שונים המצדיקים תנועות הגירה. בין השאר הצביע על הדמיון בין ההצדקות של תנועת חב"ד להגירה של הנהגתה לניו-יורק והישארותה שם לבין ההצדקות של תאולוגים מוסלמים בני זמננו להגירתם של מוסלמים לאירופה ולארצות הברית.

אלימות ולגיטימציה פוליטית באסלאם הרדיקלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחדים ממחקריו של שביט עוסקים ביחס לאלימות פוליטית במשנתם של האחים המוסלמים ושל אל-קאעידה. בין השאר הדגים את ההשפעה העצומה שהייתה להגות סעודית מרכזית על התפתחות משנתו של בן לאדן, ואת ההסכמה הרחבה שהתפתחה במשנת האחים המוסלמים, בהשפעת פסיקות מימי הביניים, שניתן לפעול באלימות נגד השליט רק אם הצלחת המאבק מובטחת.

טיפולוגיות של הגירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרי שדה של שביט בחנו את ההשפעה של טכנולוגיות תקשורת מתקדמות על מהגרים בכלל, ועל מהגרים מוסלמים בפרט. שביט העלה את הסברה כי האינטרנט והטלוויזיה בלוויין מאפשרים לראשונה בהיסטוריה המודרנית ניתוק בין הקהילה הטריטוריאלית לקהילה המדומיינת, ובכך יוצרים טיפולוגיות חדשות של זיקות בין מהגרים לבין מדינות המוצא. בין השאר טען להיווצרותו של "טראנס-לאומי פאסיבי", הקשור באינטנסיביות לקהילה מדומיינת שעזב בלי לקיים איתה קשרים פיזיים משמעותיים. מחקריו הצביעו גם על חוסר ההצלחה היחסית של ערוצי לוויין ואתרי אינטרנט אסלאמיים לכונן "קהילה מדומיינת" אסלאמית עולמית.

שריעה וספורט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים חלוציים של שביט בוחנים באמצעות ניתוחים טקסטואליים ומחקרי שדה גישות הלכתיות לספורט, ואת השפעתן על מוסלמים במערב. בין השאר הצביע על חילוקי הדעות בין וַסַטים לסַלַפים בשאלת הלגיטימיות של פעילות ספורטיבית, חקר את הזיקה בין אתניות לדתיות בפעילות של חדר הכושר הראשון שנוסד בגרמניה לנשים מוסלמיות; ובחן את הסיבות להקמתן של קבוצות כדורגל אסלאמיות במדינות אירופה.

הסכסוך הישראלי–פלסטיני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שביט בחן את התפיסות המקובלות שהתנהגות הפלסטינים אינה רציונלית וכי "לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות", וקבע כי הסכסוך הישראלי–פלסטיני מתייחד ב"חוסר איזון כפול" ביחסי הכוחות, המקשה על פתרונו.

האסלאם באיסלנד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשניים ממחקריו בחן שביט את התפתחות האסלאם באיסלנד משנות השבעים. הוא תיאר את היריבויות בין שלושת המסגדים במדינה כמקרה-מבחן להתפצלות של קהילות מוסלמיות במערב.

ספרי עיון בעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחר של יום ישן, 2003. הספר בדק את הטענות שנפוצו במאמרים עיתונאיים ואקדמיים בשלהי המאה ה-20, שהדור הצעיר של המנהיגים במזרח התיכון (בשאר אל-אסד, עבדאללה השני מלך ירדן ומוחמד השישי ממרוקו), מבשר מגמה של התמערבות, וכן את ההערכות שהטלוויזיה בלוויין והאינטרנט הם סוכני דמוקרטיזציה. שביט טען בספר שהשליטים הצעירים נבחרו לתפקידם כדי לחזק את הסדר הקיים, ושתפישת הדמוקרטיה שלהם רחוקה במוצהר מזו המערבית. כן טען, שערוצי טלוויזיה דוגמת אל-ג'זירה הוקמו ככלים בשירות המשטרים הערביים להדיפת ההשפעה המערבית – ולא להפך.

מלחמות הדמוקרטיה: המערב והערבים מנפילת הקומוניזם ועד המלחמה בעיראק, 2008. הספר, המתבסס בחלקו על עבודת הדוקטורט שכתב, בוחן את ההיסטוריה של הפולמוס סביב האוניברסליות של הדמוקרטיה הליברלית בחברות ערביות מראשית המאה ה-19 ועד מלחמת המפרץ, תוך התמקדות בדיון שהתעורר בנושא בערב הסעודית ובסוריה בעקבות נפילת הקומוניזם.

שקיעת המערב, עליית האסלאם? עיונים בהגות על עתיד הציוויליזציות, 2010. ספר זה, שאותו ערך שביט, כולל מאמרים של עשרה חוקרים מארבע אוניברסיטאות ישראליות. הספר דן בהתפתחות התפישה בהגות מערבית וערבית מאז שלהי המאה ה-19, שהציוויליזציה המערבית שוקעת והאסלאם עתיד להנהיג את האנושות במקומה. הספר בוחן את התפקידים התאולוגיים והחברתיים שממלאת תפישה זו.

אויבי, מורי: הציונות וישראל במשנתם של אסלאמיסטים וליברלים ערבים, 2013. הספר מציג תזה השוואתית על גישות אסלאמיסטיות וליברליות ערביות כלפי התנועה הציונית, ישראל ותהליכי השלום והנורמליזציה. הספר מדגים את התפקיד הכפול שמילאה מדינת היהודים בהגות של זרמים אידאולוגיים מתחרים ועוינים בחברות הערביות. מצד אחד, התעצבה ישראל כאויב שתוצאות המאבקים נגדו ממחישות את הצורך במהפכה: על פי האסלאמיסטים, מהפכה שתהפוך את האסלאם למסגרת חיים כוללת; על פי הליברלים, מהפכה שתשכין דמוקרטיה וחירויות פרט. מצד אחר תוארו היבטים של התנועה הציונית ושל ישראל כמקור-לחיקוי, ואסלאמיסטים וליברלים כאחד זיהו בהם, בהתאמה לתפיסות עולמם, את התכונות ואת הערכים שהם מבקשים להנחיל בחברות הערביות. את הספר כתב שביט יחד עם ד"ר אופיר וינטר.

ספרי עיון באנגלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

The New Imagined Community: Global Media and the Construction of National and Muslim Identities of Migrants (Brighton, Portland and Vancouver: Sussex Academic, Press, 2009). בחלקו הראשון של ספר זה בוחן שביט כיצד מאפשרות טכנולוגיות תקשורת מתקדמות למהגרים להשתייך לקהילת הלאום המדומיינת המקורית שלהם גם לאחר שעזבו אותה. בחלק זה מדגים שביט את האפשרות לניתוק הזיקה המודרנית בין טריטוריה לדמיון מדיני. בחלקו השני של הספר בוחן שביט את התפתחותה של תאולוגיה מוסלמית שרואה בטלוויזיה בלוויין ובאינטרנט אמצעי לכונן מחדש את אומת האסלאם הגלובלית. הספר מבוסס בחלקו על מחקר שדה שערך שביט בקרב קהילות מהגרים ובמסגדים ערביים בפרנקפורט בתמיכתה של קרן מקס פלאנק.

Islamism and the West: From "Cultural Attack" to "Missionary Migrant" (London and New York: Routledge, 2013). הספר מנתח את האידאולוגיה האסלאמיסטית ומסביר כיצד ומדוע מובילי "הזרם המרכזי" באסלאם פיתחו במהלך המאה ה-20 תאוריה, שלפיה "המערב" שותף לקונספירציה רחבה שמטרתה למגר את האסלאם באמצעות "מתקפה תרבותית". זאת, בזמן שהמערב קורס תחת ריקנותו המוסרית והרוחנית ומשתוקק לישועה שתבוא בדמות המהגרים המוסלמים למדינות המערב.

Shari‘a and Muslim Minorities: The Wasati and Salafi Approaches to Fiqh al-Aqalliyyat al-Muslima (Oxford: Oxford University Press, 2015). דרך ניתוח של מאות פסקי הלכה (פתוות), הספר פותח צוהר אל הפולמוס הפנימי שמתחולל בתוך קהילות מוסלמיות במדינות המערב במגוון נושאים, ובהם: אינטגרציה, השתתפות פוליטית, תרבות פנאי, כלכלה ופיננסים והיחס למי שאינם מוסלמים.

Zionism in Arab Discourses (Manchester: Manchester University Press, 2016). מחקר חלוצי בנושא הסכסוך הערבי-ישראלי. הספר סוקר ומנתח מאות טקסטים שנכתבו על ידי אסלאמיסטים וליברלים ערבים, למן סוף המאה ה-19 ועד "האביב הערבי" ומציג את יחסם הדואלי לציונות ולמדינת ישראל, כאויב אך גם כמקור השראה עבורם. את הספר כתב שביט יחד עם ד"ר אופיר וינטר.

Scientific and Political Freedom in Islam: A Critical Reading of the Modernist-Apologetic School (London and New York: Routledge, 2017). הספר דן במשנתה של האסכולה המודרניסטית-אפולוגטית באסלאם משלהי המאה ה-19 ועד ראשית המאה ה-21. הוא בוחן באופן ביקורתי את הנחות היסוד של מייסדי האסכולה הזו (ג'מאל א-דין אל-אפגאני, מוחמד עבדו, מוחמד רשיד רידא ועבד א-רחמן אל-כוואכבי) וממשיכי דרכם בני זמננו (בהם מוחמד אל-ע'זאלי, יוסוף אל-קרדאווי ומוחמד עמארה). האחת, שאמונות היסוד של האסלאם ניתנות להוכחה רציונלית. האחרת, שאפשר לקבל את הקוראן והמסורות הנבואיות כמסגרת מחייבת לכל תחומי החיים ובמקביל לקיים חופש מדעי וחופש פוליטי מלאים כמו אלה המתקיימים בחברות חילוניות. הספר מדגים את הפרכות והסתירות שבהנחות יסוד אלה באמצעות דיון בכתיבה של דברי האסכולה על דמוקרטיה ועל תורת האבולוציה, לצד סוגיות אחרות. עולה ממנו כי הקטלוגים המקובלים של האסכולה כפונדמנטליסטית או כליברלית אינם מבטאים את מורכבותה ואת ייחודיותה.[3][4][5]

מאמרים נבחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Al Qaedaʼs Saudi Roots, Middle East Quarterly, 13:4 (Fall 2006), pp. 3-13
  • The Arab Road to Democracy, Azure, No. 26 (Autumn 2006), pp. 30-62
  • Should Muslims Integrate into the West? Middle East Quarterly 14:4 (Fall 2007), pp. 13-21
  • Old Fears, New Threats, Azure, No. 30 (Autumn 2007), pp. 64-88
  • The Decline of the West in Muslim-Arab Scholarship, HaMizrach Hahadash, Vol. 48, pp. 186-211
  • ,Sheikh Google: The Role of Advanced Media Technologies in Constructing the Identity of Muslim-Arab Germans, in Jose Brunner and Shai Lavi (eds.), Tel Aviver Jahrbuch für Deutsche Geschichte 37 Juden und Muslime in Deutschland (Munich: Wallstein Verlag, 2009), pp. 255-272.
  • Muslim Strategies to Convert Western Christians ,Middle East Quarterly, 16:2 (Spring 2009), pp. 3-14. With Frederic Wiesenbach
  • Is Shura a Muslim Form of Democracy? Roots and Systemization of a Polemic, Middle Eastern Studies, 46:3 (May 2010), pp. 349-374
  • Warum sind sie so? Die Ideologie islamischer Fundamentalisten (Why are they so? The ideology of Muslim Fundamentalists), in Thomas Kunze and Wolfgand Maier (eds.), Einundzwanzig: Jahrundertchanchen – Jahrundertgefahren (Berlin: Verlag Finckenstein & Salmuth, 2010), pp. 178-187
  • Why are They So? The Ideology of Muslim Fundamentalists, in Thomas Kunze and Wolfgand Maier (eds.), Einundzwanzig: Jahrundertchanchen – Jahrundertgefahren (Berlin: Verlag Finckenstein & Salmuth, 2010), pp. 178-187
  • Germany and its Muslim Minority since the End of the Cold War, Zmanim (Spring 2011), pp. 40-48
  • Sports in Contemporary Islamic Law, Islamic Law and Society, 18:2 (spring 2011), pp. 250-280. with Ofir Winter
  • The Muslim Brotherhoodʼs Idea of Democracy, Azure 45 (Autumn 2011), pp. 29- 51
  • The Construction of Islamic Identity among Arab Israelis and European Muslims: Outlines for Comparative Research, in Elie Rekhess and Arik Rudnitzky (eds.), Muslim Minorities in non-Muslim Majority Countries: The Test Case of the Islamic Movement in Israel (The Konrad Adenauer Stiftung Program for Jewish-Arab Cooperation, 2011), pp. 21-27
  • Sayyid Qutbʼs Conception of Jihad, in Joseph Kostiner (ed.), Ideological Trends of Jihad (Tel-Aviv: Moshe Dayan Center for Middle Eastern and African Studies, 2011), pp. 29-40
  • An 'Integrating Enclave': The Case of Al-Hayat, Germanyʼs First Islamic Fitness Center for Women in Cologne, Journal of Muslim Minority Affairs, 32:1 (April 2012), pp. 47-61. with Frederic Wiesenbach
  • The Wasati and Salafi Approaches to the Religious Law of Muslim Minorities, Islamic Law and Society, 20:4 (November 2012), pp. 416-457
  • The Polemic on al-wala' wal-bara' (Loyalty and Disavowal): Crystallization and Refutation of an Islamic Concept, Journal of South Asian and Middle Eastern Studies, 36:3 (Spring 2013), pp. 24-49
  • Muslim Identity in Europe and Israel: Outline for a Comparative Research, in Eli Rekhess and Arik Rudnitzki (eds.), Muslim Minorities in non-Muslim Majority Countries: The Islamic Movement in Israel as a Test Case (Tel Aviv: Moshe Dayan Center, 2013), pp. 23-29
  • Can Muslims Befriend Non-Muslims? Debating al-Wala’ wal-Bara’ in Theory and Practice, Islam and Christian-Muslim Relations, 25:1(January 2014), pp. 67-88
  • A Religious Law for Muslims in the West: The European Council for Fatwa and Research and the Evolution of Fiqh al-Aqalliyyat al-Muslima, in Roberto Tottoli (ed.), Routledge Handbook of Islam in the West (London: Routledge, 2014), pp. 365-377. with Qadi Iyad Zahalka
  • The Post-Modern Reconstitution of Islamic Memory: The Case of Yusuf al-Qaradawi and the Virtual umma, in Itzchak Weisman, Mark Sedgwick and Ulrika Martensson (eds.) Islam and the Cultural Politics of Globalization (London: Ashgate, 2014), pp. 163-184.
  • The Lesser of Two Evils: Islamic Law and the Emergence of a Broad Agreement on Muslim Participation in Western Political Systems, Contemporary Islam, 8:3 (September 2014), pp. 239-259
  • A Religious Law for Muslims in the West: The European Council for Fatwa and Research and the Evolution of Fiqh al-Aqalliyyat al-Muslima, in Roberto Tottoli (ed.), Routledge Handbook of Islam in the West (London: Routledge, 2014), pp. 365-377. with Qadi Iyad Zahalka
  • Post-Modern Reconstitution of Islamic Memory: The Case of Yusuf al-Qaradawi and the Virtual umma, in Itzchak Weisman, Mark Sedgwick and Ulrika Martensson (eds.) Islam and the Cultural Politics of Globalization (London: Ashgate, 2014), pp. 163-184
  • The Evolution of Darwin to a ‘Unique Christian Species’ in Modernist-Apologetic Arab-Islamic Thought, Islam and Christian-Muslim Relations, 26:1 (January 2015), pp. 17-32
  • .Theology of Migration: Towards a Comparative Conceptualization, The Journal of Levantine Studies, 4:2 (Winter 2014), pp. 9-38. ith Galia Sabar et al
  • Zionism as Told By Rashid Rida, The Journal of Israeli History, 34:1 (January 2015), 23-44
  • The Muslim Brothers' Conception of Armed Insurrection against an Unjust Regime, Middle Eastern Studies, 51:4 (July 2015), 610-617
  • Ramadan in Iceland: A Tale of Two Mosques, Islam and Christian–Muslim Relations (March 2016), pp. 1-21
  • Muslims are the New Jews' in the West: Reflections on Contemporary Parallelisms, Journal of Muslim Minority Affairs, 36:1 (March 2016), 1-15'
  • Can Western Muslims be De-radicalized?, Middle East Quarterly, 23:4 (Fall 2016), pp. 1-10. with Soeren Andresen
  • Global Media and the Emergence of 'Lonely Sojourners' and 'Passive Transnationals, in Kei Martin and Lucia Kraemer (eds.), Post-Colonial Studies Meets Media Studies: A Critical Encounter (Bielefeld: Transcript Verlag, 2016), pp. 85-102
  • Raising Salafi Children in the West, Islam and Christian-Muslim Relations, 28:3 (2017). 333-354
  • For Whom the Bell Tolls? Contesting Adhans in Majority non-Muslim Societies, Journal of Muslim Minority Affairs, 36:4 (2017), 447-464. With Fabian Spengler
  • Embattled Minority in-Between Minorities: Analysis of British and German Salafi anti-Jihadi Campaigns, Journal of Arabic and Islamic Studies, 17 (2017), 187-203
  • Does the European Council for Fatwa and Research Matter? The Case of Muslims in Dortmund, Germany, Journal of Politics, Religion and Ideology, 18:4 (2017), pp. 363-382. With Fabian Spengler
  • The Failures of the Israeli-Palestinian Peace Process: Balance and Imbalance, The Journal for Interdisciplinary Middle Eastern Studies, 1:2 (Spring 2018), pp. 5-24
  • Europe, the New Abyssinia: On the Role of the First Hijra in Fiqh al-Aqalliyyat al-Muslima Discourse, Islam and Christian-Muslim Relations, 29:3 (2018), pp. 371-391
  • There's Shari‘a and there's Life: a Field Study on the Diffusion, Acceptance and Rejection of Fiqh al-Aqalliyyat al-Muslima at Reykjavik's Grand Mosque, Journal of Muslim Minority Affairs, 38:3 (2018), pp. 338-359. With Fabian Spengler
  • Can the Metaphysical be Rationally Proven? Islamic Modernism Revisited, in Gert Melville and Carlos Ruta (eds,), The compilation Experiencing the Beyond (De Gruyter, 2018), pp. 229-242
  • Being a Muslim Football Player in Europe, Soccer and Society, 20:2 (2019), 271-287
  • A Fatwa and Its Dialectics: Contextualizing the Permissibility of Mortgages in Stockholm, Journal of Muslims in Europe, 8:3 (May 2019), 335-358
  • How Radical is Birmingham’s Salafi Mosque?, Democracy and Security, 17:1 (January 2021), pp. 80-107. With Fabian Spengler.

ספרות יפה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיש המת, רומן פילוסופי שפרסם שביט ב-2013 (כתר) היה רב מכר. גיבור הספר, ברק לביא, עורך דין ואיש עסקים כושל שנישואיו נהרסו, חוזר לתל אביב מביקור עבודה באנגליה ומגלה כי מת.

בשר, הספר שראה אור ב-2019 (הוצאת "ידיעות אחרונות") כולל שתי נובלות: הראשונה, "בשר", מתרחשת בישראל עתידית שבה הריגת חיות הוצאה אל מחוץ לחוק. סבתא ונכדתה יוצאות להתכנסות של ארגון קרניבורים מחתרתי, ומסען מסתבך באופן טרגי. הנובלה השנייה, "הרצח המושלם", מספרת על מנהל שיווק שפוטר מעבודתו ומתכנן את הנקמה המוחלטת במעסיקו המצליח. הספר זכה לשבחי הביקורת.[6][7][8]

ורוניקה, ראה אור ב-2021 (הוצאת "פרדס", סדרת "הדשא הגדול"). גיבור הספר, עומרי כהן, בנו של סוכן מוסד שגדל בגרמניה, נוסע לפרנקפורט בעקבות מכתב שקיבל מאהבת-נעוריו, שנעלמה מחייו בפתאומיות. היא מבטיחה לתקן עוול גדול, ולו אין מושג למה היא מתכוונת.

ספרי ילדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שביט חיבר שישה ספרי ילדים: "משחק הזיכרון" (2002), "דני וקרמבו" (2007), "הילד שקרא מחשבות" (2010), "מעשה קסמים" (2012), "המשאלה השלישית" (2017) ו"סבתא מכשפה" (2020). שלושה מספריו נבחרו ל"מצעד הספרים" של משרד החינוך.

ספרי הדרכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר הדרכה לסטודנטים שחיבר שביט, "המדריך לסטודנט", מציע דרכים ללמוד לבחינות, לכתוב עבודות ולהתמצא בספרייה. הספר כולל גם הדרכה לכתיבת קורות חיים, ראיונות עבודה וחוזי שכירות. המדריך, שנמכר בכעשרים אלף עותקים, היה לנפוץ מסוגו בארץ.

עיתונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1997 ל-2008 מילא שביט שורת תפקידים עיתונאיים בכירים. בין השאר היה עורך ופרשן חדשות חוץ בעיתון "הארץ", בעל הטורים "אטלס" ו"כדורי" בגיליון יום שישי של "הארץ", כתב חוקר של מוסף "הארץ", עורך מוספי סוף השבוע של "מעריב" ושל "מקור ראשון", בהם שימש גם כפובליציסט, ובעל טור לביקורת ספרים ב"ידיעות אחרונות".

הרצאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שביט הוא מרצה מבוקש לקהל הרחב ומרואיין תדירות לכלי התקשורת האלקטרוניים בשאלות הקשורות למזרח התיכון המודרני ולהגירה מוסלמית למערב. מאז 2011 עורך סדרות הרצאות באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף אגודת הידידים של האוניברסיטה, שהכנסותיהן מוקצות למלגות לסטודנטים וכן לפעילויות יהודיות-ערביות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פרופ' אוריה שביט - הערבים והציונות משלהי המאה ה־19 ועד ימינו, סרטון בערוץ "Peleg Levy", באתר יוטיוב (אורך: 01:04:13)
  2. ^ הקוראן: סורת נוח (עמ' 400), במקור בערבית: "وَقَدْ خَلَقَكُمْ أَطْوَارًا", ‏2019
  3. ^ “Neither Liberal nor Fundamentalist”, Fondazione Internazionale Oasis
  4. ^ Greg Pollock says, Squaring the Circle: Islamic Theologians' Encounter with Modernity, TLV1 Podcasts, ‏2018-03-12 (באנגלית)
  5. ^ Jörg Matthias Determann, Shavit, Uriya: Scientific and Political Freedom in Islam: A Critical Reading of the Modernist-Apologetic School. (באנגלית)
  6. ^ אתר למנויים בלבד נטע אחיטוב, "בשר": השאלה המרכזית במערכת הבחירות תהיה אם מותר לאכול בשר, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2019
  7. ^ דור בביוף, ‏הספרים המומלצים לאוגוסט, באתר ‏מאקו‏, 31 ביולי 2019
  8. ^ שביעי, באתר www.dmag.co.il
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אוריה_שביט&oldid=40127539"