זכויות להט"ב בהוואי

זכויות להט"ב בהוואי הוואי

הוואי, ארצות הברית
מעמד בחוק	הומוסקסואליות ולסביוּת חוקיות משנת 1973[1]
טרנסג'נדריות	טרנסג'נדרים מורשים לשנות את מגדרם ללא צורך בניתוח להתאמה מגדרית[2]
שירות צבאי	להט"בים מורשים לשרת בכוחות המזוינים של ארצות הברית
הגנה מפני אפליה	החוק אוסר אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית[3][4][5][6]
זכויות משפחה
הכרה בזוגיות חד־מינית	נישואים חד־מיניים חוקיים משנת 2013[7]
אימוץ	זוגות חד־מיניים מורשים לאמץ ילדים משנת 2012[8]
הצבעה על הצהרת האו"ם	בעד(כחלק מארצות הברית)

זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) במדינת הוואי שבארצות הברית התקדמו משמעותית במאה ה־21, וכיום הוואי נחשבת לאחת המדינות הליברליות והסובלניות ביותר כלפי להט"בים בארצות הברית ובעולם. זוגות חד־מיניים מורשים לאמץ ילדים במדינה החל משנת 2012,^[8] ונישואים חד־מיניים חוקיים משנת 2013.^[7] מדינת הוואי מתירה לטרנסג'נדרים לשנות את מגדרם במסמכים ממשלתיים ללא צורך בניתוח להתאמה מגדרית.^[2]

חוקי הוואי אוסרים אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית במקומות עבודה, בדיור ובכל התחומים האחרים.^[3][4][5][6] כמו כן, טיפולי המרה אינם חוקיים עבור קטינים.^[9]

בעקבות יחסה הליברלי של המדינה ושל תושביה כלפי להט"בים, מושכת הוואי תיירים רבים מהקהילה הגאה בכל שנה.^[10]

זוגיות של בני אותו המין הייתה חלק מהתרבות בהוואי במשך מאות שנים. המונח aikāne שימש לתיאור מערכות יחסים של הומוסקסואלים או ביסקסואלים. מערכות יחסים כאלו היו מקובלות מאוד בחברה בתקופה הטרום־קולוניאלית של הוואי. כמו כן, המונח māhū שימש לתיאור אנשים שזוהו עם מגדר שלישי (כלומר, אינם גבר ואינם אישה).

במאה ה־19 הגיעו המיסיונרים הנ��צרים להוואי, והמירו את דתם של האוכלוסייה המקומית. כתוצאה מכך, בשנת 1850 נחקק החוק הראשון בהוואי שאסר מעשי סדום, כולל פעילות מינית בין בני אותו המין, וקבע עונש של 20 שנה במחנות עבודה.

החל משנות ה־60 של המאה ה־20 ואילך, סוגיית זכויות הלהט"ב היוותה חלק בדעת הקהל הציבורית. הדבר הוביל לשיפור מעמדם של להט"בים בחברה ובחוק.

הוואי ביטלה את החוקים שאסרו מעשי סדום באפריל 1972, והביטול נכנס לתוקף ב־1 בינואר 1973.^[1] בעקבות זאת, הוואי הפכה לאחת המדינות הראשונות בארצות הברית שביטלו את האיסור על פעילות מינית בין בני אותו המין.

ב־17 בדצמבר 1990 שלושה זוגות חד־מיניים ביקשו להירשם כנשואים במחלקת הבריאות של הוואי. שלושת הזוגות עמדו בכל הקריטריונים שחוק הנישואין של המדינה דרש, פרט לעובדה שהם היו מאותו המין. מנהל מחלקת הבריאות ביקש את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בסוגיה, וב־27 בדצמבר הודיע היועץ המשפטי שהזכות להינשא היא זכות יסוד בהתאם לחוקת ארצות הברית, אך רק עבור זוגות ממינים שונים (כלומר גבר ואישה). כתוצאה מכך, מחלקת הבריאות דחתה את בקשת הנישואים של שלושת הזוגות החד־מיניים ב־12 באפריל 1991, וציטטה את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה. ב־1 במאי הגישו הזוגות תביעה משפטית נגד מדינת הוואי, בטענה שהאיסור על נישואים חד־מיניים מפר את חוקת המדינה. הזוגות התובעים יוצגו על ידי דן פולי, עורך דין מקומי לזכויות אזרח.

ב־1 באוקטובר 1991 נדחתה תביעתם של הזוגות, והם הגישו ערעור לבית המשפט העליון של הוואי. בית המשפט העליון קבע שהזכות לפרטיות, הנכללת בחוקת הוואי, אינה כוללת את זכותם של זוגות חד־מיניים להינשא. אף על פי כן, בית המשפט קבע שבהתאם לזכות לשוויון, שנכללת גם היא בחוקת המדינה, שלילת זכות הנישואין מזוגות חד־מיניים מהווה אפליה. בית המשפט קבע שהמדינה חייבת להוכיח שלאפליה זו יש סיבה מוצדקת. ב־5 במאי 1993 הסוגיה הוחזרה לדיון בבית משפט תחתון, שבו המדינה התבקשה להוכיח ששלילת רישיונות נישואים מזוגות חד־מיניים מונעת פגיעה בזכויות חוקתיות אחרות.^[11]

ב־3 בדצמבר 1996 קבע שופט בבית משפט תחתון שמדינת הוואי לא סיפקה סיבות מוצדקות לשלילת זכות הנישואין מזוגות חד־מיניים, ולא נימקה כיצד שלילת זכות הנישואין מזוגות כאלה מונעת פגיעה בזכויות חוקתיות אחרות. השופט הורה למדינה להעניק רישיונות נישואים לזוגות חד־מיניים. עם זאת, ביום למחרת הוא עיכב את הביצוע של פסק הדין כדי לאפשר למדינה לערער עליו לבית המשפט העליון, תוך פגיעה מינימלית בזוגות חד־מיניים במקרה שבית המשפט העליון יקבל את הערעור.^[12]

כתוצאה מפסיקת בית המשפט, שעמדה בניגוד לדעת הקהל השלילית על נישואים חד־מיניים בה בעת, ב־3 בנובמבר 1998 אישרו אזרחי הוואי במשאל עם תיקון לחוקת המדינה, שלפיו הרשות המחוקקת מוסמכת לקבוע חוקים שיאסרו נישואים חד־מיניים ויאפשרו נישואים בין גבר ואישה בלבד. משאל העם עבר ברוב של 69.2% מהמצביעים, והוא העניק תוקף חוקי לאיסור על נישואים חד־מיניים בהוואי.^[13] ב־9 בדצמבר 1999 דחה בית המשפט העליון את תביעתם של שלושת הזוגות החד־מיניים, וקבע שהשינוי בחוקה שעבר במשאל העם מאפשר למדינה לסרב להעניק רישיונות נישואים לזוגות חד־מיניים.

החל משנת 1997, מדינת הוואי מאפשרת לזוגות חד־מיניים להירשם בהסדר "יחסי טובה הדדיים", כתחליף לנישואים. הסדר זה מעניק לזוגות חד־מיניים חלק מהזכויות המוענקות לזוגות נשואים, כולל זכויות ירושה, ביטוח בריאות, פנסיה, ביקורים בבתי חולים ובבתי סוהר וכן הטבות לעובדים בעבודות ממשלתיות של המדינה.

אף על פי שהסדר יחסי הטובה ההדדיים נחקק כאלטרנטיבה לנישואים חד־מיניים, החוק מאפשר לכל הזוגות שאינם מורשים להינשא להירשם בהסדר זה, לאו דווקא זוגות חד־מיניים.^[14]

בשנת 2009 הועלתה הצעת חוק בבתי המחוקקים של הוואי, שנועדה לאפשר לזוגות חד־מיניים להירשם במסגרת איחוד אזרחי. הצעת החוק אושרה בבית הנבחרים של המדינה, אך התעכבה בסנאט לאור מחלוקות על הנוסח שלה. בסופו של דבר, הסנאט לא הצביע על הצעת החוק בשנת 2009.

הצעת החוק נידונה מחדש בתחילת שנת 2010 ואושרה על ידי הסנאט. הנוסח החדש, שאושר על ידי הסנאט, קבע שגם זוגות הטרוסקסואלים יורשו להירשם במסגרת איחוד אזרחי, ולא רק זוגות חד־מיניים.^[15] בית הנבחרים של הוואי אישר את הצעת החוק ב־29 באפריל 2010.^[16] המושלת הרפובליקנית לינדה לינגל לא הודיעה האם בכוונתה לחתום על החוק או שמא להטיל עליו וטו, והיא התבקשה לקבל החלטה עד 6 ביולי.^[17]

ב־6 ביולי 2010 המושלת לינגל הטילה וטו על החוק ומנעה ממנו להיכנס לתוקף. לדבריה, ההחלטה האם לאפשר איחוד אזרחי לזוגות חד־מיניים צריכה להתקבל באמצעות משאל עם.^[18]

בנובמבר 2010 ניצח המועמד הדמוקרטי, ניל אברקרומבי, בבחירות למושלות הוואי. אברקרומבי הביע תמיכה בהצעת החוק שנועדה לאפשר איחוד אזרחי לזוגות חד־מיניים, מה שהוביל להעלאת ההצעה מחדש בתחילת שנת 2011.

ב־28 בינואר 2011 אישר הסנאט של הוואי הצעת חוק חדשה להסדרת איחוד אזרחי במדינה.^[19] ב־11 בפברואר הצעת החוק אושרה על ידי בית הנבחרים עם תיקונים, וב־16 בפברואר הסנאט אישר את הנוסח הסופי של ההצעה.^[20]

המושל הדמוקרטי, ניל אברקרומבי, חתם על החוק ב־23 בפברואר 2011,^[21] וזוגות החלו להירשם במסגרת איחוד אזרחי ב־1 בינואר 2012.^[22] האיחוד האזרחי העניק לזוגות חד־מיניים את כל זכויות הנישואים, לרבות הזכות לאמץ ילדים כזוג, אך הגדרת הנישואים במדינה לא שונתה והמשיכה לאפשר נישואים בין גבר ואישה בלבד.

בינואר 2013 הועלתה הצעת חוק בבתי המחוקקים של הוואי, שנועדה לאפשר נישואים חד־מיניים במדינה. למרות תמיכתם של המושל ניל אברקרומבי ושל נציגי משלחת הקונגרס, הצעת החוק נזנחה ללא הצבעה בבתי המחוקקים.^[23]

ב־9 בספטמבר 2013 קרא מושל הוואי, ניל אברקרומבי, להתכנסות מיוחדת של הרשות המחוקקת כדי לדון בהצעת החוק שנועדה לאפשר נישואים חד־מיניים.^[24] ב־28 באוקטובר אושרה הצעת החוק על ידי ועדת הסנאט לענייני משפט ועבודה ברוב של 5–2,^[25] וב־30 באוקטובר הסנאט הצביע במלואו על הצעת החוק ואישר אותה ברוב של 20–4.^[26] ב־5 בנובמבר אושרה הצעת החוק על ידי שתי הוועדות של בית הנבחרים: ועדת המשפטים אישרה את הצעת החוק ברוב של 8–5, וועדת הכספים אישרה אותה ברוב של 10–7.^[27]

כשהצעת החוק נשלחה להצבעה בבית הנבחרים של הוואי, מתנגדיה ניסו לעכב את הדיונים באמצעות פיליבסטר.^[28] לאחר מכן, ההצעה אושרה על ידי בית הנבחרים עם תיקונים ברוב של 30–18.^[29] ב־8 בנובמבר אישר בית הנבחרים בקריאה שלישית את הנוסח הסופי של ההצעה, ברוב של 30–19. מכיוון שבית הנבחרים הוסיף תיקונים להצעת החוק, הסנאט התבקש להצביע על הנוסח הסופי שלה פעם נוספת. ב־12 בנובמבר אישר הסנאט את הנוסח הסופי של הצעת החוק ברוב של 19–4, ויום למחרת חתם על החוק מושל הוואי, ניל אברקרומבי.^[7]

ברק אובמה, שנולד בהוואי וכיהן כנשיא ארצות הברית באותה התקופה, שיבח את הצעת החוק ואמר כי חופש ושוויון מקדמים את המדינה. הנשיא הוסיף ואמר: ”תמיד הייתי גאה בכך שנולדתי בהוואי, אך אישור ההצעה הופכת אותי לגאה אף יותר”.^[7]

החוק המתיר נישואים חד־מיניים נכנס לתוקף ב־2 בדצמבר 2013, וביום זה החלו זוגות חד־מיניים להינשא במדינה.^[30]

ב־17 בדצמבר 2013 נישאו ג'נורה דנסל וקתרין דניס. דנסל הייתה שותפה בהגשת התביעה נגד מדינת הוואי בשנת 1991, לאחר שלא הורשה לה להינשא עם בת זוגה. דן פולי, עורך הדין שייצג את דנסל בתביעתה בשנות ה־90, חיתן אותה עם דניס בדיוק 23 שנים לאחר שבקשת הנישואין שלה נדחתה על ידי מחלקת הבריאות של הוואי. טקס החתונה של דנסל ודניס נערך בבית המשפט העליון של הוואי בהונולולו, באותו האולם שבו פולי ייצג את דנסל בתביעתה בעבר.^[31]

במחקר שבוצע ביוני 2010 על ידי אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס נמצא שזוגות חד־מיניים בהוואי ישלמו סכום כולל של 4.2–9.5 מיליוני דולרים על טקסי החתונות שלהם, אם יורשו להינשא בהוואי. זוגות חד־מיניים שאינם אזרחי הוואי ויבקרו בה כדי להינשא ישלמו סכום כולל של 17.8–40.3 מיליוני דולרים נוספים, דבר שיוביל לחיזוק מצבה הכלכלי של המדינה ויגרום לתוספת של 193–333 עבודות חדשות בענפי האירועים והתיירות.^[32]

במחקר שבוצע ביולי 2013 על ידי אוניברסיטת הוואי הוערך כי במהלך שלוש השנים הראשונות שבהן נישואים חד־מיניים יהיו חוקיים במדינה, מבקרים בחתונות חד־מיניות ישלמו סכום כולל של 217 מיליוני דולרים.^[33]

בסוף שנת 2015 הוערך הרווח הכלכלי השנתי של נישואים חד־מיניים בהוואי ב־26.6 מיליוני דולרים.^[34]

החל מ־2 בדצמבר 2013 עד 30 ביוני 2015,‏ 4,028 זוגות חד־מיניים נישאו בהוואי. כמות זו מהווה 10.5% מכלל 38,254 הנישואים שנרשמו במדינה באותה התקופה.^[34]

להלן כמות הזוגות החד־מיניים שנישאו בהוואי בשנים 2013–2017 (על פי מחלקת הבריאות של המדינה):^[35]

מחוז	2013 (דצמבר בלבד)	2014	2015	2016	2017	סך הכול
הוואי	85	328	212	158	124	907
הונולולו	293	1,218	787	666	598	3,562
מאווי	102	797	486	369	302	2,056
קאואיי	53	367	176	182	123	901
סך הכול	533	2,710	1,661	1,375	1,147	7,426

מדינת הוואי מאפשרת לכל הזוגות, כולל זוגות חד־מיניים, לאמץ ילדים. גם יחידים יכולים לאמץ ילדים, וניתן לאמץ את הילד של בן או בת הזוג.^[8]

בנוסף לאימוץ, זוגות לסביות בהוואי מורשות להיעזר בטיפולי הפריה חוץ־גופית,^[36] וזוגות הומוסקסואלים רשאים להסתייע בפונדקאות.^[37]

חוקי מדינת הוואי אוסרים אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית במקומות עבודה, בדיור וכן באספקת מוצרים ושירותים.^[3][4][5]

הגנה מפני אפליה על רקע נטייה מינית בשוק העבודה נוספה לחוקי הוואי בשנת 1991. בשנת 2005, הרשות המחוקקת הרחיבה את החוק כך שיכלול גם הגנה מפני אפליה בשירותי דיור, והחל משנת 2006 חוקי המדינה אוסרים אפליה גם באספקת מוצרים ושירותים. החוקים שנוספו בשנים 2005 ו־2006 כוללים גם אפליה על רקע זהות מגדרית, ובשנת 2011 הורחב איסור האפליה במקומות עבודה כך שיכלול גם הוא אפליה על רקע זהות מגדרית.^[6]

ביולי 2018 אישרה הרשות המחוקקת של הוואי חוק, שלאחר מכן נחתם על ידי המושל דייוויד איגה, המגן על תלמידים להט"בים מפני כל סוג של אפליה בבתי ספר ובתוכניות חינוך על רקע נטייתם המינית או זהותם המגדרית.^[38]

חוקי הוואי אוסרים בריונות על רקע גזע, צבע עור, מוצא, מגדר, זהות מגדרית, דת, הפרעה נפשית, לקות פיזית, נטייה מינית, מראה חיצוני או מעמד סוציו-אקונומי. החוק כולל במפורש גם הטרדות ובריונות רשת, והוא חל על כל בתי הספר הציבוריים במדינה.^[39]

חוק פשעי השנאה של מדינת הוואי כולל פשעים שנעשו על רקע נטייתו המינית או זהותו המגדרית של הקורבן.^[40]

על פי חוקי המדינה:

• המונח "נטייה מינית" מתאר הטרוסקסואליות, הומוסקסואליות או ביסקסואליות. המונח מתייחס גם לאנשים בעלי היסטוריה של אחת מההעדפות המיניות הללו, או אנשים שזוהו עם אחת או יותר מההעדפות הללו.
• המונח "זהות מגדרית" מתאר את מגדרו של אדם, כמו גם את זהותו המגדרית, את הדימוי המגדרי העצמי שלו, את המראה המגדרי שלו או את האופן שבו הוא מתבטא מבחינה מגדרית, ללא קשר למין הביולוגי שהוקצה עבור האדם בהולדתו.

בעבר, מחלקת הבריאות של הוואי הנפיקה תעודת לידה חדשה עבור טרנסג'נדרים רק לאחר שעברו ניתוח להתאמה מגדרית וסיפקו הצהרה של רופא לפיה עברו ניתוח כזה. ב־5 במאי 2015 אישרה הרשות המחוקקת של הוואי חוק המאפשר לטרנסג'נדרים לשנות את מגדרם בתעודת הלידה ללא צורך במעבר ניתוח להתאמה מגדרית.^[41] מושל הוואי, דייוויד איגה, חתם על החוק ב־14 ביולי 2015, והחוק נכנס לתוקף באופן מיידי.^[42][2]

החל מ־1 ביולי 2016, חוקי הוואי אוסרים אפליה על רקע זהות מגדרית בחוזי ביטוח בריאות. איסור האפליה תקף גם לגבי ניתוח להתאמה מגדרית.^[43][44]

החל משנת 2013, הועלו בהוואי מספר הצעות חוק שנועדו לאסור טיפולי המרה עבור קטינים, אך ההצעות התעכבו במשך שנים ללא כל פעולה של הרשות המחוקקת.

ב־6 במרץ 2018 אישר הסנאט של הוואי, ברוב של 24–1, הצעת חוק שמטרתה לאסור טיפולי המרה עבור קטינים.^[45] בית הנבחרים של המדינה אישר את הצעת החוק ב־10 באפריל, ברוב של 49–2. עם זאת, בעקבות חילוקי דעות בין הסנאט לבית הנבחרים על הנוסח של החוק, התכנסו שני בתי המחוקקים בוועידה במטרה להגיע להסכמה בסוגיה.^[46]

במאי 2018 אושר הנוסח הסופי של החוק לאחר שהושגה עליו הסכמה בוועידה בקרב שני בתי המחוקקים. החוק נחתם על ידי מושל הוואי דייוויד איגה ב־25 במאי 2018, ונכנס לתוקף ב־1 ביולי 2018.^[9]

סקר שנערך בשנת 2017 על ידי המכון הציבורי לחקר דת (PRRI) מצא ש־68% מתושבי הוואי תומכים בנישואים חד־מיניים, בעוד ש־20% מתנגדים ו־12% לא בטוחים או מחזיקים בעמדה נייטרלית.^[47]

אותו הסקר מצא ש־74% מתושבי הוואי תומכים בחוקים האוסרים אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית, בעוד ש־13% מתנגדים לחוקים כאלה.^[48] זאת ועוד, הסקר מצא ש־54% מהתושבים סבורים שאין לאפשר לעסקים לסרב להעניק שירותים להומוסקסואלים וללסביות מטעם אמונה דתית, בעוד ש־35% סבורים שיש לאפשר לעסקים לעשות זאת.^[49]

קריטריון	כן / לא		הערות
מעמדם של הומוסקסואלים ושל לסביות בחוק
הומוסקסואליות ולסביוּת חוקיות			משנת 1973[1]
גיל ההסכמה שווה			[50]
הומוסקסואליות אינה מסווגת כהפרעה נפשית			משנת 1973[51][52]
הכרה בזוגיות חד־מינית
הכרה ביחסי טובה הדדיים			משנת 1997[14]
הכרה באיחוד אזרחי			משנת 2012[22]
הכרה בנישואים חד־מיניים			משנת 2013[7]
אימוץ והורות
התרת אימוץ ללהט"בים יחידים			[8]
התרת אימוץ ילד של בן או בת הזוג			משנת 2012[8]
התרת אימוץ לזוגות חד־מיניים			משנת 2012[8]
גישה להפריה חוץ־גופית עבור זוגות לסביות			[36]
התרת פונדקאות לזוגות הומוסקסואלים			[37]
טרנסג'נדריות ושינוי מגדר
מתן אפשרות לשינוי המגדר במסמכים ממשלתיים			אין דרישה לניתוח להתאמה מגדרית החל משנת 2015[2]
הכרה במגדר שלישי במסמכים ממשלתיים
מניעת התערבויות רפואיות במינם הביולוגי של ילדים המוגדרים כאינטרסקס
טרנסג'נדריות אינה מסווגת כהפרעה נפשית			[53]
הגנה מפני אפליה
	על רקע נטייה מינית	על רקע זהות מגדרית
חוקים נגד אפליה במקומות עבודה			על רקע נטייה מינית משנת 1991;[3] על רקע זהות מגדרית משנת 2011[6]
חוקים נגד אפליה באספקת מוצרים ושירותים			הגנה מפני אפליה בשירותי דיור משנת 2005;[4] הגנה מפני אפליה באספקת מוצרים ושירותים משנת 2006[5]
הגנה מפני אלימות
	על רקע נטייה מינית	על רקע זהות מגדרית
הגנה מפני פשעי שנאה			[40]
חוקים נגד בריונות			משנת 2011[39]
שונות
להט"בים מורשים לשרת בצבא			[54]
טיפולי המרה אסורים עבור קטינים			משנת 2018[9]
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים מורשים לתרום דם	/		חוקי משנת 2015, אך רק עבור גברים שלא קיימו יחסי מין עם גברים במהלך השנה שקדמה לתרומת הדם (בהתאם למדיניות הפדרלית של ארצות הברית)[55]