דגל

דגל הוא פיסת בד המתנופפת על עמוד או תורן, בדרך כלל לסימון, לאיתות, או לזיהוי.

השימוש בדגלים החל בשדות קרב עתיקים לשם תיאום וקישור בין יחידות ובמרוצת הזמן שוכללו לכלי איתות וזיהוי, במיוחד באזורים בהם היה קושי בתקשורת (לדוגמה, הסביבה הימית בה נעשה שימוש בסמפור).

הדגל הלאומי הוא סמל חשוב ביותר ועשוי לשמש ליצירת מוקד הזדהות וגאווה בקרב אלה המניפים אותו. שימוש זה בדגלים גדל בעקבות עליית הלאומיות כביטוי לפטריוטיות. הדגלים הלאומיים עשויים לעורר אסוציאציות צבאיות עקב מקורם והשימוש הצבאי הנרחב בהם. הדגל הלאומי הקדום ביותר שעדיין נמצא בשימוש הוא דגל דנמרק, שקיימות עדויות לשימוש בו עוד במאה ה-13.

משהחלו מדינות לאום להקים ציים ימיים גדולים במאה ה-15 נוצר הצורך לזהות בים, ממרחק ניכר, לאיזו מדינה שייכת הספינה. צורך זה הוביל ליצירת דגלים גדולים יחסית, בצבעים חדים וברורים ובעלי צורה גרפית חדה (במקום סמלי האבירים ופסי-הבד של ימי הביניים).

מחקר של דגלים מכונה "וקסילולוגיה", מהמילה הלטינית VEXILLUM שמשמעותה "דגל" או "כרזה".

לפי מקורה האטימולוגי של המילה, משמעות השם "דגל" היא פלוגה צבאית גדולה, והוא נזכר בפקידת בני ישראל במדבר סיני^[2]. שימוש דומה במילה לציון קבוצת לוחמים נמצא, למשל, במלחמת בני אור בבני חושך במגילות הגנוזות^[3]. העדות הקדומה ביותר של השורש ד.ג.ל. מקורה בשפה האשורית ומשמעו מבט. שימוש דומה בשורש במובן של מבט מעריץ נמצא, למשל, בשיר השירים ”הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה” (מגילת שיר השירים, פרק ב', פסוק ד')^[3]. רק מאוחר הרבה יותר שילב יונה אבן ג'נאח את שני מובני המילה וקבע כי קבוצת הלוחמים נקראה על שם הנס המסמל אותה: ”הדלת והגימל והלמד. ובשם אלהינו נדגל^[4], דגול מרבבה^[5], אימה כנדגלות^[6] עניינו הרוממות והפרסמות כרוממות הדגל ופרסומו וכעניין 'נתת ליראיך נס להתנוסס'^[7]”^[8].

על פי האנציקלופדיה בריטניקה, הדגלים הומצאו בידי הסינים או ההודים בתקופה העתיקה, והשימוש בהם התפשט לארצות השכנות בורמה, סיאם ושאר ארצות דרום מזרח אסיה^[9]. סון דזה מתאר בספרו חכמת המלחמה את השימוש בדגלים ובניסים כאמצעי להעברת פקודות והוראות בשדה הקרב^[10].

הפרסים השתמשו ב"דֶראפְש כאוְיאנִי" כדגל בתקופת הממלכה האחמנית בין השנים 330-550 לפנה"ס. לאחר מכן הוא היה בשימוש בסגנונות שונים עד תקופת האימפריה הסאסאנית המאוחרת (224–651) ואף ייצג את ממלכת פרס ועל כן נחשב כדגלה הלאומי הראשון של איראן.

במקור, ניסייהם של הלגיונות הרומאיים לא היו דגלים כי אם סמלים, כגון סמל העיט של הלגיון העשירי פרטנסיס. עיט זה הוצב על עמוד ונושאו הרים אותו מעל ראשי החיילים בשעת קרב. ליחידה צבאית מסוימת מדאקיה היה נס של דרקון בעל זנב גמיש אשר התנופף ברוח, הסמל הגמיש הועתק ללגיונות רומא ובסיכומו של דבר, לכל הלגיונות היו ניסים גמישים. ניסים גמישים אלו התפתחו אל הדגל המודרני.

במהלך ימי הביניים, השימוש העיקרי בדגלים היה לשם זיהויים של מנהיגים בשדה הקרב: באירופה היו אלה האבירים, ביפן היו אלה הסמוראים ובסין היו אלה הגנרלים אשר שירתו בצבא האימפריאלי. מתקופתו של כריסטופר קולומבוס ואילך, נהוג היה (ולאחר מכן מחויב חוקית) לסמן ספינות בדגל המצביע על הלאומיות שלהן. דגלי סימון אלו התפתחו לדגלים הלאומיים והימיים של ימינו אנו. בנוסף לכך, הדגלים הפכו לאמצעי התקשורת המועדף בים, דבר אשר גרם להתפתחותם של מספר רב של שיטות סימון באמצעות דגלים.

כאשר אבירי אירופה הוחלפו בצבאות המרוכזים, הפך הדגל כאמצעי זיהוי לא רק מבחינה לאומית אלא גם בין היחידות השונות באותו הצבא. הדגלים הפכו לעצם אותו יש ללכוד ועליו יש להגן. במרוצת הזמן ועם התפתחות הלוחמה בשדה הקרב, הדגלים הפכו לסכנה בעבור אלו אשר נשאו אותם ועד מלחמת העולם הראשונה הדגלים נעלמו משדה הקרב והופיעו מפעם לפעם רק באירועים טקסיים.

מוזכר בתנ"ך בכמה מקומות על עניין הדגל למשל פסוק זה: "וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם".^[11]

ב-1895 הסביר בנימין זאב הרצל במכתב אל הברון הירש את חשיבותו של הדגל: "עשוי אתה לשאול בלגלוג: 'דגל? מה זה? מוט עץ ועליו פיסת־בד?' לא, אדוני, דגל הוא הרבה יותר מזה. בדגל מוליכים בני־אדם... למען דגל, בני אדם חיים ומתים. על־פי האמת הרי זה הדבר היחיד לשמו מוכנים הם למות בהמונים, אם מחנכים אותם לזאת".^[12]

צורתו של הדגל היא כמעט תמיד מלבן (לרוב ביחס של 2:3 או 3:5) אך הוא יכול להיות בכל צורה או גודל אשר ניתן יהיה להניפו (מרובע, משולש או בעל זנב סנונית. נדירה עוד יותר היא צורתו של דגל נפאל - שני משולשים צמודים זה לזה. לדגלי מדינות מוגדר גם היחס הקבוע בין אורך הדגל לרוחבו. בדגל ישראל, למשל, יחס זה הוא 8:11.

העיצוב הרגיל של הדגלים הוא עיצוב של תמונת ראי בין צידו הקדמי לצידו האחורי של הדגל. עיצוב זה הוא זול יותר ליצור והוא מגיע בשני סגנונות עיצוב:

1. עיצוב הדגל סימטרי (לשמאל ולימין הדגל) ושני צדדים זהים (חזית וגב) לדוגמה: דגל ישראל.
2. עיצוב א-סימטרי (לשמאל ולימין) כאשר התקני ההנפה יהיו לימין הדגל בחזית, ולשמאל הדגל בעורף. (עיצוב זה אינו מהווה בעיה כאשר לא מופיע כיתוב על הדגל).

עיצובים מורכבים אחרים אינם נופלים בקטגוריית תמונת הראי ובתמונת החזית והעורף ישנו אלמנט עיצובי אשר אינו סימטרי ויש להציגו ללא קשר לצד ההנפה (בדרך כלל טקסט). שתי דוגמאות לכך:

1. אותו מרכיב יכול להיות מועתק מן החזית אל העורף.
2. באופן די נדיר, העורף מציג עיצוב שונה (כללו או חלקו) לחלוטין מזה המוצג בחזית. לדוגמה: דגל פרגוואי, דגל מדינת אורגון האמריקאית ודגל ברית המועצות הישן.

סגנונות עיצוב שכיחים לדגלים כוללים צלבים, פסים, חלוקת השטח לרצועות או ריבועים - מושגים לקוחים מתוך עולם המושגים של ההרלדיקה. שלטי אצולה יכולים להיות מונפים כדגלי אצולה כפי שמונפים דגל מדינת מרילנד, ודגל קיריבטי.

הדגל הקודם של לוב, אשר הציג שטח מלבני ירוק, היה הדגל הלאומי היחידי אשר הציג צבע אחד ללא כל עיצוב.

ערך מורחב – דגל לאומי

אחד השימושים הנפוצים ביותר לדגלים הוא ייצוג אומה או מדינה. הדגל הלאומי מונף לרוב על מוסדות של המדינה כדוגמת בתי משפט, תחנות משטרה, בסיסי צבא ובתי ספר. במרבית המקרים, אזרחי המדינה רוחשים כבוד רב לדגל. מספר עיצובי דגלים של מדינות מסוימות השפיעו על עיצובי דגלים של אומות, מדינות, חבלים וקבוצות שונות. לדוגמה:

• דגלה של דנמרק הוא דגל הלאום העתיק ביותר אשר עודנו בשימוש^[1]. דגל זה נקרא "דאנברואו" (Dannebrog) והוא השפיע על עיצוב הצלב של מדינות סקנדינביה: נורווגיה, שוודיה, פינלנד, איסלנד והדגלים האזוריים של איי פארו, אולנד, סקניה, ובור��הולם ועל שורה ארוכה של דגלים אזוריים במדינות האזור.
• דגל בריטניה (Union Jack) הוא הדגל הנפוץ ביותר, כיוון שהוא מופיע בקנטון של עשרות דגלים. הקולוניות הבריטיות נהגו להניף דגל אשר התבסס על עיצובו של אחד הניסים הבריטיים. רבות מן המושבות השאירו את הדגל הבריטי על דגלן כדי לשמר את עברן הקולוניאלי. דוגמאות: אוסטרליה, פיג'י, ניו זילנד, טובאלו, וכמו כן הפרובינציות הקנדיות: מניטובה, אונטריו, קולומביה הבריטית וניופאונדלנד ולברדור וכן הוואי האמריקאית.
• הטריקולור ההולנדי הוא הטריקולור העתיק ביותר. הדגל הופיע לראשונה בשנת 1572 כ"דגל הנסיך" בצבעי כתום-לבן-כחול. גרסאות נוספות בצבעי אדום-לבן-כחול הופיעו לאחר מכן ללא כל סיבה ברורה אך עם הרבה אגדות סביבם. לאחר שנת 1630 גרסת האדום-לבן-כחול הייתה הנפוצה ביותר. הטריקולור ההולנדי השפיע על דגלים רבים ובמיוחד על דגלי רוסיה וצרפת אשר בתורה הפיצה את רעיון הטריקולור עוד יותר.
• דגלה הלאומי של צרפת הוא הטריקולור המפורסם ביותר, ועיצובו השפיע על מדינות רבות לאמץ את רעיון הטריקולור לאות הזדהות עם רוח המהפכה הצרפתית, שם עוצב הדגל בשנת 1794. לדוגמה: קוסטה ריקה, הרפובליקה הדומיניקנית, אירלנד, האיטי, איטליה, רומניה, ומקסיקו.
• דגל ארצות הברית של אמריקה, המכונה "הפסים והכוכבים". באותה הדרך בה מדינות רבות נשאו את עיניהם אל עבר צרפת והושפעו מעיצוב דגלה, כך גם מדינות רבות הושפעו מרעיונות המהפכה האמריקנית, השפעה אותה ביטאו בדגלם. לדוגמה: קובה, ליבריה, צ'ילה, אורוגוואי, ודגל המחוז הצרפתי ברטאן.
• דגל רוסיה - טריקולור נוסף, הוא מקור הצבעים הפאן-סלאביים אשר אומצו על ידי רבות מהמדינות הסלאביות. לדוגמה: סלובקיה, סרביה, קרואטיה, סלובניה ועוד.
• הדגל האיראני, הוא מקור הצבעים הפאן-איראניים (ירוק-לבן-אדום) אשר אומצו על ידי מדינות הודו-איראניות רבות. לדוגמה: טורקמניסטן, כורדיסטן, ודגל הרפובליקה של אררט (אנ'). גם העם הבולגרי, אשר טוען כי מוצאו משבט התראקים האיראני הקדום, אימץ את צבעי דגל איראן כמו גם כמה משכנותיה של איראן כגון עומאן.
• דגל אתיופיה נתפס כמודל לחיקוי בשנות החמישים והשישים של המאה ה-20 כיוון שאתיופיה הייתה אחת המדינות אשר זכו לעצמאות מדינית באפריקה. כתוצאה מכך, הפך דגלה למקור הצבעים הכלל-אפריקאיים - ירוק-צהוב-אדום. לדוגמה: טוגו, סנגל, גאנה ומאלי.
• דגל טורקיה, אשר שימש גם כדגל האימפריה העות'מאנית, השפיע על מספר מדינות מוסלמיות אשר אימצו בדגליהן את מוטיב הסהר. ובהן הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, אזרבייג'ן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן, אלג'יריה, תוניסיה, קומורו, פקיסטן, מלזיה, מאוריטניה והמלדיביים. דגל סינגפור כולל אומנם מוטיב של סהר וכוכב ואף משלב אדום ולבן בצבעיו, אך אין בינו לבין דגל טורקיה קשר ישיר.
• דגל המרד הערבי אשר ממנו נגזרו הצבעים הפאן ערביים (ירוק-לבן-אדום-שחור) השפיע על דגלי מדינות ערב ירדן, כווית, סודאן, סוריה, איחוד האמירויות הערביות, רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית, דגל מצרים, עיראק, תימן ודגל הרשות הפלסטינית.
• דגל ברית המועצות, המציג את סמל הפטיש והמגל המוזהב על רקע אדום, היווה השראה למדינות קומוניסטיות רבות, כגון: גרמניה המזרחית, הרפובליקה העממית של סין, וייטנאם, אנגולה, הרפובליקה הדמוקרטית של אפגניסטן ומוזמביק.
• דגל רפובליקת קולומביה הגדולה אשר נוצר על ידי המהפכן פרנסיסקו דה מירנדה כסמל לתנועת העצמאות בוונצואלה כנגד השלטון הספרדי. הצבעים ועיצובם התגלגלו לדגלי קולומביה, ונצואלה ואקוודור אשר חולקים את שילוב הפסים צהוב-כחול-אדום.
• דגל ארגנטינה, אשר עוצב על ידי מנואל בלגראנו במהלך מלחמת השחרור הארגנטינאית מספרד, הושפע בעיצובו של דגל הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה. דגל התכלת-לבן-תכלת תרם את צבעיו לדגלי גואטמלה, הונדורס, אל סלבדור, וניקרגואה.

דגל אזרחי הוא גרסה של הדגל הלאומי אשר מיועד להנפה על ידי אזרחים או על מבנים וכלי רכב לא ממשלתיים. השימוש בדגלים אזרחיים היה נפוץ בעבר כאשר היה צורך לסמן מבנים או ספינות אשר לא היו בשימוש הצבא. בכמה מדינות הדגל האזרחי זהה לדגל המלחמה או המדינה אך ללא השלט ההרלדי או סמל המדינה כגון דגל ספרד או דגל פרו.

ערך מורחב – דגל צבאי

דגל צבאי הוא גרסה של הדגל הלאומי, המונפת בעיתות מלחמה. למספר מדינות, כגון בריטניה או פרו ישנו דגל מיוחד אשר מונף על ידי הכוחות המזוינים תחת דגל המדינה.

צבאות אחרים (כגון צבא ארצות הברית) עושים שימוש בדגלם הלאומי כדגל הצבא, ואילו הצבא הפיליפיני מניף את דגל הלאום ובזמן מלחמה, הדגל מונף בצורה הפוכה - זהו המקרה היחידי בו דגל המונף הפוך, מסמל מלחמה (ולא אבל לאומי).

גרסאות גדולות של דגל המלחמה המונפות על ספינות מלחמה, אלו הם ניסי הקרב.

במלחמה הנפת דגל לבן פירושה כניעה.

ערך מורחב – דגל ימי

השימוש בדגלים בים חשוב במיוחד, שכן בים הם יכולים להיות ההבדל בין חיים למוות ועל כן החוקים והנהלים לגבי הנפת דגלים נשמרים בקפדנות. דגל לאומי אשר מונף בים נקרא "דגל ימי" (Naval ensign).

על ספינת צי סוחר או על יאכטה נהוג להניף שני דגלים, הדגל הימי של הצי או המדינה של כלי השיט, אשר יונף בעמדת הירכתיים ואילו על התורן יונף דגל המדינה בה מבקר כלי השיט (דגל זה מכונה גם "נס ידידות"). הנפת דגל זר לבדו במים טריטוריאליים או בנמל של מדינה זרה או אל מול אוניית מערכה זרה, נחשב כרצון להילחם, עם תותחים, על זכותה של הספינה המניפה לעשות זאת. עד ימינו מנהג זה נאכף על ידי ציים ורשויות ברחבי העולם, באמצעות עלייה לסיפון הספינות, החרמות וקנסות. במדינות שונות ישנו דגל מיוחד הנועד להנפה על יאכטות כדי להבדילן מספינות צי הסוחר, הבדלה זו נועדה לסמן כי הספינות הללו חופשיות ממטען מסחרי.

עם השימוש בדגלים בים נוצרו מערכות קודים עבור מספרים ואותיות. לכל דגל ישנה משמעות כאשר הוא מונף לבדו או ביחד עם מספר דגלים נוספים. הסמפור משמש כאמצעי תקשורת בין ספינה לספינה במרחקים קצרים.

כיוון שלשפות אין דגלים ייחודיים אשר ייצגו אותם, נהוג לסמן שפות בדגל לאומי כציון השפה למקרים כגון:

• ייצוג כישורי השפה של עובד מסוים בחברה.
• ייצוג שפות קיימות באתר אינטרנט, תכנה או חוברת מידע.

ברוב המקרים, שיטת ייצוג זאת עובדת כהלכה ואין אליה עוררין, אך ישנם מקרים בהם השימוש בסימון דגלים עלול לגרום לוויכוח שפות.

• שפות אשר ישנה מחלוקת לגבי השפה כגון: רומנית ומולדובנית, אשר יש הטוענים כי מדובר בשתי שפות נפרדות.
• שפות אשר מדוברות ביותר ממדינה אחת כגון: אנגלית, ערבית, צרפתית, גרמנית, פורטוגזית וספרדית. במקרה שכזה, פתרון נפוץ הוא סימון באמצעות אחד מארבע הדרכים הללו:

1. דגל המדינה ממנה השפה הגיעה.
2. דגל המדינה בה נמצא שיעור הדוברים הגבוה ביותר.
3. דגל משולב של מדינת המקור והמדינה בעלת השיעור הגבוה ביותר (אם הם לא אותה המדינה)
4. דגל המדינה המזוהה עם השפה ביותר (פורטוגזית – דגל פורטוגל או דגל ברזיל; אנגלית – דגל הממלכה המאוחדת).

בדתות מסוימות ישנה לדגלים חשיבות רבה. בבודהיזם למשל, נעשה שימוש בדגל תפילה הצבוע בחמישה צבעים שונים ובזרם הטיבטי נעשה שימוש בדגל תפילה בהרי ההימלאיה. דגלים לאומיים רבים כוללים סמלים ואלמנטים דתיים שונים כדוגמת הצלב, הסהר, או הפנייה לפטרון. קבוצות דתיות נוספות עשויות להשתמש בדגלים כדי לייצג את הדת עצמה לדוגמת דגלי הכנסיות באנגליה. ביהדות נעשה שימוש בדגל בנדודי בני ישראל במדבר. כמו כן יש לציין מה שמובא במדרש רבה^[13] שמקור הדגלים במדינות העולם הוא מבני ישראל:

"סימנין היו לכל נשיא ונשיא, מפה, וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן. מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה".

בנוסף, משתמשים בדגלים בשמחת תורה ובאירועי הכנסת ספר תורה.

עקב העובדה כי השימוש בדגלים הוא קל וברור, ישנו שימוש נרחב בדגלים בספורט:

• במשחק הכדורגל ה'קוון' (השופט אשר עומד על הקווים), נושא דגל מיוחד. הדגל משמש אותם לאותת לשופט המשחק על הפרה פוטנציאלית של החוקים, על זכותו של מי להחזיק בכדור לאחר שהכדור יצא את גבולות המשחק, או להניף את הדגל כאשר אחד השחקנים נמצא בעמדת נבדל. שימוש דומה בדגלים נעשה במשחק הרוגבי.
• במשחק הפוטבול השופטים נושאים דגל כדי לסמן ולהצביע על עברות במהלך המשחק. המינוח הוא "Flag on the play". הדגל עצמו הוא קטן (בגודל של מטפחת) הנזרק על המגרש במקום העברה המשוער כדי לברר את פרטי המקרה לאחר סיומו של המהלך. בפוטבול האמריקאי הדגל בצבע צהוב ואילו בגרסה הקנדית הדגל מופיע בצבע אדום.

• במרוצי יאכטות, ישנו שימוש בדגלים כדי להעביר מסרים מספינת השיפוט את סירות המתחרים. דגלים מיוחדים המונפים על ספינת השיפוט עשויים להצביע על זינוק פסול, שינוי במסלול המרוץ, ביטול מרוץ או כל מידע חשוב אחר. הספינות עצמן יכולות להניף דגלים אשר יצביעו על מחאה או צרה אחרת. הדגלים עצמם הם חלק מדגלי הקוד הבינלאומי לאיתות בדגלים בים.
• בספורט המוטורי הדגלים נועדו כדי ליצור קשר עם הנהגים. הדגל המוכר ביותר הוא הדגל המשובץ בשחור ולבן המציין את סופו של המרוץ וניצחון למוביל. דגל שחור מציין עברה, דגל צהוב מסמן כי יש לנהוג בזהירות ובמהירות נמוכה ודגל אדום מסמן לנהגים לעצור באופן מיידי.
• אוהדים, במרבית ענפי הספורט, מניפים דגלים לביטוי תמיכתם במתחרים או בקבוצות אותם הם מעודדים. כאשר מתמודדות נבחרות או קבוצות ממדינות שונות, יניפו אוהדים את דגל המדינה אותה הם מעודדים.
• הדגל הוא משחק ילדים פופולרי ביותר.
• בכדורגל הגאלי, ובהרלינג משחקים הנפוצים באירלנד, דגל ירוק משמש לציון שער ואילו דגל לבן משמש לציון נקודה.
• בכדורגל האוסטרלי, שופט השער ינופף בשני דגלי סימון לציון שער, ובדגל אחד לציון נקודה.
• בצלילה, דגל הצלילה משמש לציון צולל אשר ירד למים.

קיימים מספר דגלים המייצגים ארגונים בינלאומיים, כדוגמת דגל הצלב האדום, דגל האומות המאוחדות או הדגל האולימפי המיצג את הוועד האולימפי הבינלאומי. בין הדגלים הבינלאומיים של גופים לא מאורגנים ניתן לציין את דגל שודדי הים.

בחופי רחצה רבים בעולם נעשה שימוש בדגלים כדי לסמן לקהל המתרחצים על תנאי הרחצה בים.

• בישראל, נהוג מפרט הדגלים הבא: דגל לבן משמש לציון ים שקט ובטוח לרחצה, דגל אדום משמש לסימון ים סוער, שהרחצה בו מותרת ודגל שחור לסימון ים סוער מאוד, שהרחצה בו אסורה. כאשר אין דגל מונף פירוש הדבר הוא שהחוף סגור ואין בו שירותי הצלה. החל מקיץ 2016 משמש גם דגל משולש סגול לאזהרת הרוחצים מפני מדוזות^[14].
• באוסטרליה, ניו זילנד, הפיליפינים ובבריטניה נעשה שימוש בזוג דגלים אדום/צהוב לצורך סימון חופי הרחצה אשר בפיקוח שירותי הצלה. בחופים אוסטרליים רבים דגל אדום יציין כי חוף הרחצה סגור, דגל צהוב יסמן כי תנאי השחיה קשים אך מותרים, ודגל ירוק יציין כי השחייה מותרת ובטוחה. בבריטניה דגל אדום מצביע על סכנה.
• באירלנד דגל אדום/צהוב מציין כי בטוח להתרחץ, דגל אדום מציין כי מסוכן להתרחץ וכאשר אין דגל מונף פירוש הדבר הוא שהחוף סגור ואין בו שירותי הצלה. דגל כחול המונף על חופים המרוחקים מאזורי רחצה מציין אזור השמור לשימושי ספורט ימי.

במערכות רכבת ברחבי העולם, נעשה שימוש בדגלים צבעוניים כדי לאותת לנהגי הקטר (בלילה בדגלים מוחלפים על ידי פנסים באותם הצבעים).

• אדום = עצור!
• צהוב = המשך בזהירות.
• ירוק, לבן או כחול = המשך.
• דגל בכל צבע המונף בנמרצות מסמן עצירה מיידית.
• דגל כחול המוצמד לקטר מסמן כי אין להזיזו כיוון שמישהו עובד עליו או על הקרונות המוצמדים אליו. דגל כחול המונף על מסילה מציין כי אסור לנסוע על המסילה, רק האדם או הקבוצה אשר הניחה את הדגל רשאית להסירו.

לעיתים מוחלפים האורות בחזיתם של קטרים נוסעים בדגלים ופירושם:

• לבן = נסיעה שאינה חלק מלוח הזמנים הקבוע.
• ירוק = התחנה הנוכחית אינה תחנתו האחרונה של הקו.
• אדום = תחנה אחרונה.

בנוסף, איש הבלמים ישא בדרך כלל דגל אדום כדי לסמן למכונאי על הבלימה באופן חזותי. השימוש בסמפור רכבות התפתח מן השימוש בדגלי רכבות.

תנועות חברתיות ופוליטיות אימצו לעצמן דגלים כדי ליצור סמל ויזואלי להזדהות ואיחוד. הזרם הסוציאליסטי משתמש בדגל אדום כדי לייצג את רעיונותיו. האנרכיזם משתמש במגוון דגלים, אך הנפוץ ביותר המזוהה עם האנרכיה הוא דגל שחור. אחדים מן הדגלים של התנועות החברתית הפכו ברבות הימים לדגלים לאומיים כגון דגל ברית המועצות ודגל התנועה הנאציונל-סוציאליסטית של גרמניה הנאצית.

במרבית מדינות העולם, דגלים ובמיוחד דגלים לאומיים, הם מקודשים: במדינות רבות קיים חוק המתאר את המותר והאסור בנוגע לדגלים. במרבית המדינות אסור לדגל לגעת בקרקע, ושריפת דגל משמשת כאמצעי זלזול במדינת אויב או כאמצעי מחאה ולעיתים אם מדובר בדגל של המדינה של שורף אז גם כאמצעי בגידה במדינה או אי נאמנות למדינה. עם זאת, במדינות מסוימות מותרת שריפת דגל הלאום כמחאה.

הדגל משמש כדימוי לדבר בולט באופן שלא ניתן להתעלם ממנו. דוגמה בולטת לכך הם דברי השופט בנימין הלוי, בפסק הדין שנתן במשפטם של מבצעי טבח כפר קאסם:

סימן היכרה של פקודה "בלתי חוקית בעליל" - מן הדין שיתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה, ככתובת אזהרה האומרת: "אסור!". לא אי חוקיות פורמלית, נסתרת או נסתרת למחצה, לא אי חוקיות המתגלה רק לעיני חכמי משפט חשובה כאן, אלא: הפרת חוק גלויה ומובהקת, אי חוקיות ודאית והכרחית המופיעה על פני הפקודה עצמה, אופי פלילי ברור של הפקודה או של המעשים שהפקודה מצווה לעשותם, אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת - זוהי מידת אי החוקיות הדרושה כדי לבטל את חובת הציות של חייל ולהטיל עליו את האחריות הפלילית למעשיו^[15].

מטבע לשון נהוג הוא לשאת את דגל המאבק ומשמעו היא להוביל מאבק, תוכנית לשינוי או לתמיכה. הדימוי משתמש בדגל כמוביל את המחנה. ביטויים נוספים הם "חרת על דגלו" המצורף לרוב לעיקרון שפלוני בחר לקרב אל ליבו ו"נקרא אל הדגל" עבור מקרים בהם יחיד או רבים נקראים לשירות ארגון או מדינתם.

לציון אבל לאומי נהוג להוריד את הדגל לחצי התורן או לעטור את הדגלים המונפים בסרט שחור.

הדגל הגדול ביותר בעולם הוא דגל קטר במשטח של 101,978 מ"ר, אשר נפרש ליד דוחה בדצמבר 2013,^[16] אורכו היה כ-510 מטרים ורוחבו כ-200 מטרים.^[17] השיא הקודם היה שייך לדגל רומניה שהוכן במאי אותה שנה^[18]. בעבר החזיק בשיא זה דגל ישראל שנפרש לכבוד יום העצמאות ה-59 למדינה.

הדגל הגדול ביותר, אשר מונף על בסיס קבוע, הוא דגל ברזיל, אשר מונף ב"כיכר שלושת הכוחות" בעיר ברזיליה, בירתה של ברזיל. משקלו של הדגל כ-600 ק"ג וגודלו 7,000 מ"ר. הדגל מונף מאז חנוכתה של ברזיליה ב-21 באפריל 1960.

הדגל הקטן ביותר בעולם הוא של קנדה, בשטח של 0.697 מיקרומטר שנוצר ב-2016 במעבדות המכון למחשוב קוונטי בווטרלו.^[19] שיא קודם היה של טורקיה אורכו 700 ננומטרים ועובייו כ-2 ננומטרים והוא נוצר באוניברסיטת בילקנט, באנקרה.

עיינו גם בפורטל:
	פורטל דגלים וסמלים

• וקסילולוגיה
• גלריית דגלי מדינות העולם
• נס ימי
• מכון הדגל

• ספר הדגלים השלם, אנציקלופדיה קטנה של מדינות העולם,יחיעם פדן, מפה, 1998,965-7009-44-8,

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: דגל
ציטוטים בוויקיציטוט: דגל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דגלים

• אשף זיהוי דגלים (באנגלית)
• אתר העוקב אחרי השינויים בדגלי העולם
• אתר מקיף העוסק בדגלים לאומיים עכשוויים והיסטוריים
• נס ודגל, באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏23 באפריל 2012
• אילון גלעד, על השורש ד.ג.ל., באתר הארץ, 7 במאי 2014
• הדגלן, אתר פייסבוק מקיף בנושא דגלים, וקסילולוגיה והרלדיקה
• תמר טאובר־פאוזנר ותמר ערב, קריאה בדגל, באתר הזמן הזה, יוני 2023
• דגל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• דגלים, דף שער בספרייה הלאומית

פרק בפודקאסט ״מינהר הזמן״ בנושא דגלים באתר תאגיד השידור הישראלי ״כאן״