הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים (הטכניון)

הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים

פקולטה
תקופת הפעילות	1925–הווה (כ־99 שנים)
מיקום
מדינה	ישראל ישראל
קואורדינטות	32°46′41″N 35°01′23″E / 32.778111111111°N 35.023083333333°E / 32.778111111111; 35.023083333333
אתר רשמי
(למפת חיפה מוגדלת)   הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים (למפת חיפה רגילה)   הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים (למפת הגליל המערבי רגילה)   הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים (למפת הגליל המערבי מוגדלת)   הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים

הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים של הטכניון בחיפה נוסדה בדצמבר 1924, והייתה אחת משתי המחלקות הראשונות בטכניון. היא עוסקת בהכשרה של אדריכלי בניין, אדריכלי נוף, מתכנני ערים ומעצבים תעשייתיים. שני האחרונים מתקיימים כמסלולים לתארים מתקדמים^[1].

הפקולטה שוכנת בבניינים סגו ואמאדו בקריית הטכניון. היא הייתה הפקולטה האחרונה שעברה מהמשכן ההיסטורי של הטכניון בשכונת הדר הכרמל ב-1985.

במסגרת הפקולטה פועלים גם שלושה מרכזי מחקר:

• מרכז המחקר למורשת הארכיטקטורה בישראל.
• המרכז לחקר העיר והאזור.
• המרכז למחקר ולפיתוח בארכיטקטורה".

הרעיון להקמת הטכניון התחיל לצמוח ב-1901 בעקבות מחסור בטכנאים מתחומי ההנדסה באימפריה העות'מאנית. היוזמה להקמת הפקולטה הייתה של "חברת עזרה", במטרה להקים מוסד הכשרה טרום אקדמי ובו מחלקה אחת שהתפצלה בהמשך לשתי מחלקות – "המחלקה לארכיטקטורה" (לימים הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים) ו"המחלקה להנדסה בנאית" (שתקרא בהמשך הפקולטה להנדסה אזרחית). את מחזור הלימודים הראשון סיימו 16 סטודנטים וסטודנטית אחת. במאה ה-21 מכשיר הטכניון כ-13 אלף סטודנטים במחזור, בכלל הפקולטות. לאורך השנים התנתק הטכניון מגופים ציוניים או מממנים, הפך עצמאי ושמו שונה לטכניון, מכון טכנולוגי לישראל.

בתחילת דרכו שכן הטכניון בבניין שתכנן ראש המחלקה לארכיטקטורה הראשון: פרופ' אלכסנדר ברוולד (1877–1930) במרכז הדר הכרמל, בליבה של חיפה. בתכנון בניין הטכניקום חיבר ברוולד עקרונות המזוהים עם האדריכלות המערבית עם מקורות אדריכליים אוריינטליסטים כמו שימוש באבן כחומר בנייה עיקרי וקשתות מחודדות^[2]. הבניין המונומנטלי נשען על סימטריה מובהקת עם חלל כניסה בגובה שלוש קומות שכלל את מערכת התנועה המרכזית של הבניין.

אבן הפינה לבניין הונחה בשכונת הדר בשנת 1912 ובנייתו נמשכה עד 1914, אך הטכניון פתח את שעריו רק ב־1924. מהקמתו עד תחילת פעילותו כמוסד אקדמי שימש הבניין זמנית כבית חולים לצבא הטורקי, בית מטבחיים של הצבא הגרמני ובסיס צבא בריטי. ביום י"ז כסלו (14 לדצמבר 1924) החלו שיעורי הערב לפועלים וביום י"א טבת (7 לינואר 1925) התקיים השיעור הראשון בלימודי היום לתלמידי המחלקה הראשונה, שהייתה מחלקת הבניה והסלילה^[3].

בעקבות ההחלטה להפעיל את הטכניקום כמוסד אקדמי, נפתחה המחלקה לארכיטקטורה שכללה מסלול הכשרה בודד. ברוולד נחשב כמי שהניח את יסודות הלימוד במחלקה לארכיטקטורה, ועם מותו ב-1930 עלו שאלות בנוגע להמשך פעילותה. משימת התוויית הדרך החדשה הועברה ליוחנן רטנר, שהגיע לטכניון לקראת סוף שנת 1925, ושימש כאסיסטנט של ברוולד. רטנר זכה להערכה מקצועית רבה בעקבות זכייתו בתחרות תכנון בניין המוסדות הלאומיים בירושלים בשנת 1928, בה השתתפו מחשובי האדריכלים בארץ^[4].

חלק ניכר מהמורים שלימדו בפקולטה בתחילת הדרך רכשו את השכלתם במוסדות השכלה גבוהה בגרמניה והיגרו לישראל עם עליית הנאצים ב-1933. ביניהם המתכנן בעל השם העולמי אלכסנדר קליין. קליין הצטרף לפקולטה בשנת 1935 לאחר ששימש כיועץ מומחה לבינוי ערים בקק"ל. הוא היה מוכר בשדה האדריכלי עוד לפני הגירתו לישראל, כמי שפיתח שיטות לניתוח גרפי של תוכניות אדריכליות. קליין עמד בראש המוסד "לחקר שאלות הבינוי והשיכון" שנפתח בטכניון בשנת 1943. בלב עבודתו של המוסד הייחודי עמד העיסוק בבעיות בינוי הערים ובתחום הדיור הן מבחינת האקלים והטופוגרפיה המקומיים והן מבחינת התנאים הכלכליים, הבריאותיים והציבוריים של התקופה. בשנת 1945 מונה קליין לפרופסור מחקר במקצוע בינוי ערים ומושבות, פרופסור המחקר הראשון בטכניון^[5].

בראשית שנת 1939 נכנסה לתוקפה החוקה האקדמית החדשה של הטכניון. במסגרתה מונה דיקאן לכל מחלקה (שלוש במספר) בטכניון ועליו הוטלה האחריות לטפל בכל העניינים הנוגעים למחלקתו. מועצת המורים (הגוף האקדמי העליון בשנים אלו) בחרה באדריכל יוחנן רטנר לדקאן הראשון של הפקולטה לארכיטקטורה. כעבור שנה הוענקה לרטנר דרגת פרופסור והוא כיהן במועצת הפרופסורים הראשונה של הטכניון. בנוסף כיהן רטנר כמנהל משנה בפועל של הטכניון (מקביל היום למשנה לנשיא) וכבא-כח מועצת הפרופסורים בוועד המנהל.

בשנים שלפני קום מדינת ישראל היה מספר הסטודנטים בפקולטה קטן, ומחזור בן 12 בוגרים נחשב למחזור גדול. בשנים אלו הדגש בהוראה היה על הפן הטכני, בהתאם לשיטה המרכז אירופית. עיקר שעות הלימוד הוקדשו לקורסים תאורטיים ומעט מאוד זמן הוקצה להתמחות מעשית והתמודדות עם בעיות תכנון. בשנת 1952 הוחלט שהחל מהשנה השלישית ללימודיהם הסטודנטים יבחרו בין שתי מגמות: תכנון בניינים או בינוי ערים^[6]. בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 התגבשה סביב אל מנספלד קבוצה של מורים בפקולטה)אלפרד נוימן ודניאל חבקין (שדרשו לעבור למודל שבו יומיים וחצי בשבוע יוקדשו לעבודה מעשית והשאר לקורסים תאורטיים^[7]. חברי הקבוצה של מנספלד ביקשו להתחיל את השינוי בקורסים שהם העבירו, צעד שזכה להתנגדות מצד דיקן הפקולטה, אביה השמשוני. לטענת השמשוני הפקולטה היא האחראית על קביעת תוכנית הלימודים, במקום שכל מורה יקבע את תוכני ההוראה שלו. משלא הצליחו להשיג את מבוקשם הודיעו חברי קבוצת מנספלד על פרישה מההוראה בפקולטה. צעד זה הוביל להתערבות של הסנאט המצומצם של הטכניון, ולהחלטה על קיום שתי מגמות נפרדות בפקולטה: האחת תנוהל בשיטת הוותיקים והשנייה בשיטה שפיתחה קבוצת מנספלד^[7]. החלטה זו נתקלה בהתנגדות רבה מצד המרצים והסטודנטים בפקולטה ובוטלה במאי 1966^[8].

הסכסוך בין המרצים בפקולטה הביא להתארגנות הסטודנטים במועצה של תלמידי הפקולטה אשר המשיכה להתקיים גם לאחר סיום הסכסוך ובהמשך הועתקה על ידי אגודת הסטודנטים של הטכניון ויושמה בכלל הפקולטות בטכניון^[9].

בשנת 1970 סירבו הסטודנטים להשתתף בשיעוריו של מנספלד ועוזריו והעדיפו על פניהם את השמשוני, אברהם וכמן ודוד ינאי. בעקבות החרם התפטר מנספלד מריכוז הקורס^[10]. היו שטענו שהחרם היה המשך לסכסוך הישן בין השמשוני ומנספלד ואחרים טענו שלא היה קשר כזה^[11].

ב-1950 החלה יזמה להעברת הטכניון מהקמפוס בהדר, בשל הגידול במספר התלמידים ומגבלת השטח באתר. ב-1953 הונחה אבן הפינה לקמפוס החדש בקריית הטכניון שמוקם בין שכונת נווה שאנן בחיפה לעיר נשר של ימינו. תכנון הקמפוס נעשה על ידי אלכסנדר קליין ונעשה בהשראת מודל עיר גנים^[12].

בהדרגה עברו יחידות הטכניון מהקמפוס בהדר לקמפוס החדש בנווה שאנן, למרחב שאפשר התרחבות עתידית ופתיחת פקולטות נוספות. מורי הפקולטה תכננו חלק מהבניינים: בניין פישבך תוכנן על ידי קליין עצמו, בניין הפקולטה לאווירונאוטיקה תוכנן על ידי יוחנן רטנר והמעונות בתכנון דניאל חבקין. תוכנית שנייה לקמפוס נעשתה על ידי שלמה גלעד ב-1964 ועיבתה את הבינוי הקיים.

המעבר לחורשה המרוחקת ניתק את הטכניון מהעיר חיפה. הפקולטה לארכיטקטורה נשארה בבניין הוותיק בהדר והסטודנטים ניצלו זאת בדרכים שונות. כך, ב-1965 הושק פרויקט ה"ארכיפרחיטורה" - מצעד פורים ברחוב הרצל בחיפה בשנות ה-70 וה-80, שנלמד כפרויקט מיוחד בפקולטה^[13][14]. המצעד התפתח כחלק ממהלך רחב יותר שכוון לתרומה של הפקולטה לשכונת הדר שבליבה היא שוכנת.

בשנות השמונים, בגלל מצבו הרעוע של המבנה הוותיק החליט הטכניון לפנותו. בתקופה זו אכלסו את מבני הטכניון בהדר הפקולטה לארכיטקטורה והמחלקה להנדסה גרעינית. הסטודנטים והמרצים ביקשו להישאר במבנה בטענה שהוא מעניק להם השראה ושלימודי אדריכלות מחייבים קשר לרקמה עירונית, ולא ראוי לקיימם בסביבה אקדמית מנותקת. בנוסף, גרסו כי מבנה הטכניון ההיסטורי הוא בעל ערך ויקשה להסב אותו לשימוש אחר. הנושא נדון בכנסת^[15]. הסטודנטים שבתו כחלק מהמחאה על המעבר לקמפוס בנווה שאנן וזכו לגיבוי של חלק מחברי הסגל כמו פרופ' אהרן קשטן. דקאן הפקולטה שהתנגד לדרישת הסטודנטים להשארת הפקולטה בהדר היה מיכאל בורט. יחד עם רוברט אוקסמן, הנחה בורט פרויקט תכנוני לסטודנטים בשנה הרביעית ללימודים, בנושא הפקולטה לארכיטקטורה בהדר, עם פרוגרמה שהדגימה לסטודנטים את הקושי להישאר בהדר בהתחשב בתשתית הנדרשת. בסופו של דבר מצב המבנה והמשמעות האדמיניסטרטיבית שנבעה מהריחוק מהנהלת הטכניון, הביאה להחלטה על מעבר לקמפוס נווה שאנן בשנת 1985.

בשנת 2016 הוחזר חלק מהפקולטה אל הדר כ"הדריון"^[16]. בו נלמדו שיעורי סטודיו ואחרים הנקשרים למקום ולקהילה ופרויקטים ייחודים אחרים, לדוגמה - תכנון מגורים ממכולות^[17]. בשנת 2021 הועברו הלימודים של שנה שנייה בארכיטקטורה ובאדריכלות נוף למבנה ההדריון.

בפקולטה פועל המסלול ללימודי ארכיטקטורה, שבוגריו נרשמים אוטומטית בפנקס המהנדסים והאדריכלים. אף על פי שעד תחילת שנות ה-90 הייתה הפקולטה המוסד היחיד שבו נלמד תואר אקדמי מוכר בארכיטקטורה, תוכניות הלימוד לא קפאו על שמריהן ועודכנו באופן רציף. במקרים אחדים מאבקים בין חברי סגל, בגיבוי הסטודנטים, נתפסו כחלק ממהלך העדכון והתאמת שיטות הלימוד בזמנים המשתנים^[18].

בעשור האחרון חל שינוי מהותי בתפיסת לימודי האדריכלות בפקולטה. לאחר עשורים שבהם תוכנית הלימודים בארכיטקטורה נמשכה חמש שנים, ובסופן קיבלו הבוגרים תואר ראשון מקצועי בארכיטקטורה B.Arch, בשנת 2013 עברו לימודי הארכיטקטורה בפקולטה למתכונת לימודים חדשה הנהוגה במוסדות מובילים להשכלה גבוהה בארצות הברית, ובכל מדינות האיחוד האירופי. על פי המתכונת החדשה מפוצל מסלול הכשרת האדריכלים לשני חלקים – החלק הראשון נמשך ארבע שנים ובסופן מקבלים הסטודנטים תואר ראשון עיוני B.Sc. החלק השני של המסלול אורך כשנתיים, ובסופן מקבלים הסטודנטים תואר שני מקצועי M.Arch המאפשר להירשם בפנקס המהנדסים והאדריכלים^[19].

בתוכנית החדשה מוקדשות השנתיים הראשונות ללימודי ליבה, שבמהלכם רוכשים הסטודנטים כלים להבנה ותכנון בתחומים כגון עיצוב אדריכלי, מרחב עירוני, שיטות בנייה ומבואות להיסטוריה, קונסטרוקציה וטכנולוגיות אדריכליות. בשנתיים שלאחר מכן לומדים הסטודנטים דרך סטודיו נושאי וקורסי-סל המאורגנים סביב חמשת נתיבי המחקר של המסלול לארכיטקטורה: היסטוריה, תאוריה וביקורת, עיצוב עירוני, אדריכלות ירוקה, תכן דיגיטלי ושימור המורשת הבנויה. במהלך לימודי התואר השני רוכשים הסטודנטים את הכלים הדרושים לרישוי אדריכלי ולעיצוב עירוני. העבודה על פרויקט הגמר נמשכת שנה ומלווה במחקר תאורטי באחד מנתיבי המחקר.

המסלול כולל תוכנית לתארים מתקדמים המעניקה תואר שני (MSc) עם ובלי תזה, ומסלול ללימודי דוקטורט (PhD) בארכיטקטורה ובינוי ערים.

המסלול לאדריכלות נוף בטכניון הוקם בשנת 1975 בהובלת פרופ' שאול עמיר ופרופ' רות אניס. עד היום זוהי התוכנית היחידה בישראל המעניקה תואר מקצועי בתחום, ולזכותה למעלה משלוש מאות וחמישים בוגרים המהווים חלק מרכזי מקהילת אדריכלי הנוף בישראל.

תוכנית הלימודים באדריכלות נוף מקנה לסטודנטים ידע תאורטי ומקצועי בעיצוב ותכנון הסביבה, במטרה לאזן בין פיתוח הסביבה הבנויה לבין שימור הסביבה הטבעית. הלימודים מדגישים היבטים עיצוביים, אקולוגיים, תרבותיים, חברתיים, הנדסיים וכלכליים בתכנון המרחב, ובחינה ביקורתית של גישות לחקירה, לניתוח, להערכה ולתכנון.

משך הלימודים במסלול הוא ארבע שנים, ובסופן מקבלים הסטודנטים תואר A.L.B המוכר בארץ על ידי תקנות המהנדסים והאדריכלים ומקנה זכות רישום ורישוי. במקביל מציע המסלול תוכניות לימוד לתארים מתקדמים (.M.Sc -.Ph.D) באדריכלות נוף.

מסלול נוסף שנכלל בתוכנית הלימודים בפקולטה הוא המסלול לתכנון ערים. בשנות הארבעים והחמישים התוכנית לבינוי ערים היה באחריותו של קליין. בהמשך ייסד משה היל את המסלול לתכנון ערים ואזורים וב-1969 הקים את המרכז המחקרי - "מרכז עיר ואזור". במסגרת המסלול לומדים הסטודנטים לתארים מתקדמים, (.M.Sc -.Ph.D) ומקבלים את הכלים המקצועיים, המחקריים והתאורטיים שבעזרתם יכולים מתכנני ערים להתוות מדיניות ולקבל החלטות בנוגע לסביבות מחיה המשפיעות על אנשים רבים.

כחלק מתפיסת תכנון הערים כמערך רב תחומי מיועד המסלול לסטודנטים בעלי תואר ראשון בתחומי לימוד במדעי החברה, מדעי הרוח, ארכיטקטורה, הנדסה, מדעים מדויקים ומדעי הטבע.

המסלול לעיצוב תעשייתי בטכניון אושר על ידי המועצה להשכלה גבוהה בשנת 1994 והיה לתוכנית האקדמית הראשונה בישראל המציעה תואר שני בעיצוב תעשייתי. בהמשך ניתן לתוכנית היתר להציע גם לימודי דוקטורט בעיצוב תעשייתי. היוזמה להקמת המסלול קודמה על ידי הדקאן פרופ' מיכאל בורט והאדריכל הקנדי לן וורשאו, בעקבות התרשמותם מקורס "עיצוב תעשייתי" שלימד המעצב התעשייתי יוסף ראוך בפקולטה בשנת 1990.

בשנת 1994 המסלול לעיצוב תעשייתי נוסד בהובלת פרופ' גבי גולדשמידט (1994–1998) ופרופ' רון נבארו (1994-2003). בתחילת דרכה פותחה תוכנית הלימודים בהשראת המודל האקדמי של המסלול לעיצוב תעשייתי באוניברסיטת דלפט בהולנד. המדיניות הייתה קליטה של סטודנטים מרקעים שונים ולא בהכרח בוגרי תואר ראשון בעיצוב תעשייתי. במחזור הראשון במסלול למדו 15 סטודנטים, ומאז העמידה תוכנית עשרות בוגרים במסלול עם תזה וללא תזה.

בשנת 2016 עודכנה תוכנית הלימודים סביב הליבה של חשיבה עיצובית ועיצוב בעידן המהפכה התעשייתית הרביעית. במקביל לעדכון תוכנית הלמודים הוקמה מעבדת "Design-Tech" המחברת בין עיצוב וטכנולוגיה, ומשמשת כמרכז ידע ומחקר בנושאים של עיצוב וייצור דיגיטלי בתחום של הדפסת תלת מימד בטכנולוגיות מתקדמות ובחומרים שונים. התוכנית מקיימת שיתופי פעולה עם שלוחת הטכניון בניו יורק קורנל-טק (אנ'), ועם מרכזי עיצוב וחדשנות באוניברסיטאות מחקר, חברות תעשייה, בתי חולים והמכון הבין-אוניברסיטאי באילת.

האדריכלים אהרון קשטן ודניאל חבקין הם שני בוגרי הפקולטה הראשונים שכתבו עבודות מחקר במסגרת הפקולטה אך לא קיבלו עליהן תואר מתקדם משום שבית הספר לתארים מתקדמים בטכניון עדיין לא הוקם בתקופה זו. עבודות המחקר הראשונות לתארים מתקדמים שהוגשו בפקולטה נכתבו על ידי נשים, אחת מהן היא רות אניס, ממקימות המסלול לאדריכלות נוף. התואר הוענק לה על תזת מחקר שכתבה בהנחיית פרופ' יוחנן אלון בשנת 1956^[20].

ב-1967 ניתן תואר הדוקטור הראשון בתחום הארכיטקטורה, ומאז מתקיימים בפקולטה לימודים לתארים מקצועיים ומחקריים במסלולים שונים, לתואר ראשון, שני ושלישי.

המרכז לחקר העיר והאזור, הראשון מסוגו בישראל, הוקם בטכניון בשנת 1969 על ידי פרופ' משה היל. מאז 1989 המרכז זוכה לתמיכת משפחת פיליפ ואתל קלצניק. מרכז המחקר שוכן בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים וקשור בקשר הדוק עם המסלול לתכנון ערים ואזורים שבפקולטה. חוקרי המרכז משתפים פעולה עם מוסדות מחקר אחרים בטכניון, עם עמיתים חוקרים במוסדות אחרים בישראל ועם מרכזי מחקר אקדמיים מובילים מחוץ לישראל.

ייעודו של המרכז הוא לקדם את הידע הנוגע להבנת תהליכי התפתחות ותפקוד עירוניים ואזוריים, ולסייע בקביעת מדיניות פיתוח ברמה הלאומית, האזורית והיישובית-מקומית. מחקרי המרכז ממומנים על ידי גופים וקרנות בינלאומיות ולאומיות, וכן על ידי מרבית משרדי הממשלה בישראל, רשויות מקומיות וגופים ציבוריים אחרים בארץ. הידע הנאגר באמצעות המחקרים מופץ למקבלי החלטות, לציבור המתכננים, ולחוקרים עמיתים באמצעים מגוונים: בראש ובראשונה באמצעות הוצאת ספרים עצמית שבמסגרתה רואים אור ספרים, דוחות וניירות עמדה (בעברית ובאנגלית), וגם דרך סמינרים, ימי עיון וסימפוזיונים ציבוריים. חוקרי המרכז מרבים להשתתף בכנסים מדעיים ומקצועיים בינלאומיים וישראלים, ומכהנים לעיתים קרובות בוועדות ציבוריות, לאומיות ומקומיות.

המרכז למחקר ופיתוח בארכיטקטורה נוסד בשנות ה-70 במטרה לקדם מחקר בתחומי הארכיטקטורה, אדריכלות נוף ועיצוב. בכל שנה בוחר המרכז מספר מחקרים בתחום ומעניק להם את תמיכתו. נושאי המחקר במרכז: אנרגיה בבניינים (כולל תאורה), דיור, היבטים חברתיים, מורפולוגיה, עיצוב עירוני, תאוריה ובקורת בארכיטקטורה, ונושאים הקשורים בתכנון דיגיטלי. הנושאים העיקריים שנחקרו במסגרת המרכז לאורך השנים ומומנו על ידי משרדי הממשלה היו: פיתוח של קוד אנרגטי לישראל, עקרונות תכנון ברמה עירונית, כולל פיתוח הנחיות לזכויות שמש. המרכז נותן חסות למחקרים של חברי סגל וחברי סגל נלווים וסטודנטים לתארים גבוהים.

המרכז לחקר המורשת הבנויה הוקם ב-1975 כיחידה לתיעוד אדריכלי שפעלה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, והפכה למרכז המחקר למורשת הארכיטקטורה על ידי פרופ' גילברט הרברט ב-1990. משנת 2017 פועל המרכז בשמו החדש, "מרכז אבי ושרה ארנסון לחקר המורשת הבנויה", וזוכה לתמיכתה הנדיבה של משפחת ארנסון. המחקר במרכז מאו��גן סביב שלש זרועות – מחקר, ארכיון, והוצאה לאור. המחקר מקדם ידע על היסטוריה, תאוריה ומורשת של הסביבה הבנויה בישראל. בארכיון מרכז המורשת נכללים אוספים של אדריכלים כגון אוסף יעקב ואורה יער, אוסף שמואל יבין, ואוסף משה וליאופולד גרשטל.

בנוסף פועלות בפקולטה מעבדת האקלים שהוקמה בשנת 1995 בתמיכת משרד התשתיות הלאומיות. המעבדה הוקמה בראשות פרופ' עדנה שביב אחרי שנים רבות של מחקר בתכנון אקלים, במטרה לעודד מגמות של תכנון בר-קיימא, תכנון מודע לאקלים, אנרגיה וסביבה על ידי ביצוע מחקרים עבור גופים ממשלתיים ופרטיים, ובעזרת הוראה וייעוץ. מעבדה נוספת היא מעבדת הוויז-לאב המפתחת טכניקות הדמיה חדשניות למחקר והוראה. המחקרים המתקיימים במעבדה בודקים בין השאר את חווית משתמש בסביבות משתנות, תהליכים קוגניטיביים בסביבות עירוניות ומבניות גדולות ואפיון ובחינת דפוסי תנועה במרחב. בפקולטה פועלת גם מעבדת תכנון וייצור דיגיטלי המקדמת את תחום העיצוב והייצור מבוססי מחשב באדריכלות.

כמו כן פועלת בפקולטה החממה החברתית שהוקמה ב-2011 על ידי פרופ' רחל קלוש בתמיכת המועצה להשכלה גבוהה ונקראה בתחילת דרכה "החממה החברתית לדיור וקהילה". החממה החברתית פועלת לקידום מעורבות חברתית בטכניון לצד פיתוח וקידום התחום החברתי, לצד תחום המחקר מבוסס קהילה ותחום ההוראה.

1926–1930 אלכסנדר ברוולד (ראש מחלקה)

1932–1950 יוחנן רטנר

1951 שלמה שא"ג (מ"מ)

1952–1953 יוחנן רטנר

1954–1958 אלפרד נוימן

1959–1960 יוחנן רטנר

1961–1963 אביה השמשוני

1964 יוחנן אלון

1965–1966 אביה השמשוני

1967–1972 אלישע שקלרסקי

1973–1974 הרברט גילברט

1975–1979 דניאל חבקין

1977–1979 מיכאל בורט

1980–1981 יוחנן אלון

1982–1985 אברהם וכמן

1986–1988 דניאל חבקין

1989–1993 מיכאל בורט

1994–1997 דני שפר

1998–1999 רוברט אוקסמן

2000–2002 דני שפר

2003–2004 עדנה שביב

2005–2006 ארזה צ'רצמן

2007–2010 ירח דויטשר

2011–2016 יהודה קלעי

2017–2018 איריס ערבות

2019–2022 יעקב יאשה גרובמן

2022– יצחק-גדי קפלוטו

במאה ה-21 רשומים כ־1,000 סטודנטים בפקולטה, כשני שלישים לומדים במסגרת לימודי הסמכה (תואר ראשון) לארכיטקטורה ובינוי ערים ואדריכלות נוף וכשליש במסגרת ללימודי מוסמכים (תארים מתקדמים) בארכיטקטורה ובינוי ערים, אדריכלות נוף, תכנון ערים ואזורים ועיצוב תעשייתי.

• אתר האינטרנט הרשמי של הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים
• המרכז לחקר העיר והאזור
• ועד הסטודנטים, בפקולטה לארכיטקטורה